טביליסי, בירת גאורגיה, היא המרכז הפיננסי, הדיפלומטי, התרבותי ומרכז העצבים הכללי של המדינה. כמיליון וחצי תושבים חיים בעיר, שנחצית לשניים על ידי נהר קורה או מטקווארי בפי הגאורגים. יש בהם משהו בגאורגים, הם גאים וחמים, חייכנים ואדיבים, עשירים בהיסטוריה ומנסים בכל כוחם להתנתק מאחת, אמא רוסיה.

בהליכה ברחובות טביליסי קשה שלא לחשוב על מה שהיה כאן בסוף המאה שעברה: הבנייה הסובייטית מגיחה מדי פעם בין בנייני השכונות שנבנו עוד במאה ה-19, אך זכר לקשר הרוסי נמצא רק בה ובאנדרטאות השונות המציינות מלחמות שעברו על העיר מרחוק ומקרוב.

ארבעים פעם קמה ונחרבה העיר לאורך ההיסטוריה. הפעם האחרונה שבה ריחפה סכנה ממשית על תושביה, כמו על תושבי גאורגיה כולה, הגיעה בהפתעה ובעוצמה בקיץ 2008, כאשר כוחות רוסיים תקפו את העיר. שמץ מכל ההרס של אותו קיץ ארור לא תמצאו בעיר, שנראית כאילו כולה בתקופת פריחה נדל"נית.

שיטוט ברחובות העיר מזכיר ערים אחרות שנבנו גם הן במרוצת המאה ה-19 ונמצאות מערבה מכאן. החנויות, השפה, המחירים והלבוש, יעידו שהמערב עוד לא לגמרי כבש את טבילסי, התמימה למראה, גם אם בני הנוער בה נראים כאילו נלקחו מקליפים תזזיתיים בערוץ MTV. חיי הלילה בטיבילסי עושים את צעדיהם הראשונים וניתן לומר כי הם מגששים באפלה.

הסיור הקצר שלנו בין הפאבים השונים גילה חבורות של צעירים הנהנות מהופעות חיות בבארים קטנים בעלי מספר שולחנות. אזורי הבילוי הבולטים של העיר הם ברחוב קיאצ'לי (Kiacheli st) שבקרבת מלון רדיסון, ברחוב רוסטבלי ורחוב שרדן.

ויש בזה קסם. משהו באוויר של טביליסי מושך אותך אליה. גם אם לא התאהבת בה ממבט ראשון, הרי שבערב, כשהמבנים נצבעים באור יקרות, הרחובות מתרוקנים והעיר משתתקת קמעה, אתם מוצאים את עצמכם מטיילים בליבה של אהבה חדשה.

מטאחי פלאטו: תצפית פנורמית על העיר

העלייה לתצפית במטאחי פלאטו (Metekhi Rise) היא בגדר חובה. קודם כל, כי התמונה הפנורמית המתקבלת מהתצפית יפהפייה, ושנית, כי אין כמראה ממעוף הציפור להבין היכן אנחנו נמצאים, ורק אז לרדת למטה ולחקור את המראות והריחות. התצפית עצמה איננה מיוחדת במינה ומשקיפה על העיר העתיקה של טביליסי, על גשר השלום המיוחד, על גשר מטאחי העובר למרגלותיה, אל עבר "אמא גאורגיה" ומצודת נריקלה. מבט אל הצד השני בתצפית מגלה כיפה מודרנית, בצבע כחול, הניצבת איתן מעל ארמון הנשיאות.

גשר השלום (The Bridge of Peace) הוא מונומנט מרכזי, שעורר סביבו ויכוח עז בעיר. הגשר המודרני, המחופה בתקרה בצבע ירוק הנראית למרחקים, תקוע כעצם צבעוני בתוך מרבד צפוף של חום אפרפר, ומרים עליו מתנגדים הטוענים, כי הוא פוגע ברצף הנופי ובייחודה של העיר. מולם ניצבים מגיניו, הטוענים כי השילוב בין ישן לחדש כה חזק ומהפנט שלגשר, שתוכנן על ידי אדריכל איטלקי, יש בהחלט מקום בטביליסי המודרנית.

"אמא גאורגיה" (Kartlis Deda)  היא פסל שעליו אף אחד לא מעז להתווכח. פסל המתכת, המתנשא לגובה של כעשרים מטר הוצב בשנת 1958 במסגרת החגיגות לציון 1,500 שנה להיווסדותה של העיר. "אמא גאורגיה", שהפכה לאחד מסמליה של טבילסי, אוחזת בידה האחת קערת יין ובידה השנייה חרב. כך היא מסמלת את יחסם של הגאורגים לאורחיהם ולאויביהם. על החרב דיברנו, על היין, נחזור ונדבר עוד מעט.

מצודת נריקלה (Narikala Castle)  שנמצאת לשמאלה של "אמא גאורגיה", הוקמה ככנסייה במאה הרביעית לספירה, במקביל להקמת העיר. במאה החמישית הוסיף לה המלך חומה והפכה למבצר.

פסלו של המלך ניצב בחזית התצפית שעליה אתם עומדים. זהו המלך ווחטנג גורגאסלי, שצד ביער עופות דורסים. לאחר שפגע בעופות הם נעלמו והמלך שלח את שליחיו למצוא היכן הם. המשרתים נדהמו, לא פחות מהמלך, לגלות כי העופות נמצאים בתוך מעיינות חמים וכי הם מבושלים. המלך, שכל כך התפעל, החליט לכרות את היער ולבנות במקום עיר. את שמה, טבילסי, קיבלה העיר מהמלך הודות לאותם מעיינות. "טביל" בגאורגית פירושו חמים, כלומר טביליסי, מקום חמים.

מרחצאות חמים: שלווה בלב הכרך הסואן

המרחצאות החמים של טביליסי נמצאים בשכונת אבאנותובני (Abanotubani), המקום שבו על פי האגדה נפלו ציפוריו של המלך. בכניסה לרובע לוכד את העין מבנה כחול, ששונה בחזיתו מהמבנים הסובבים. בית מרחץ זה, ששמו אורבלאני, הוקם בשנת 1893 והוא היחיד שמעל לפני האדמה. שאר המרחצאות ברובע פועלים מתחת לפני הקרקע, כשרק כיפותיהם האדומות מבצבצות מעליה. בעבר נהגו תושבי העיר לפקוד את המקום, כחלק מהפעילות המשפחתית בסופי שבוע ובחגים. במרחצאות תיהנו מטבילה במי גופרית ואפשר ליהנות גם ממסג' במקום.

העיר העתיקה: סמטאות ציוריות וגלריות יצירתיות

המרחצאות הם נקודת הכניסה אל העיר העתיקה של טבילסי. סמטאותיה הצפופות של העיר העתיקה מובילות את ההולכים בפיתולים בין מבני עץ, שמרפסותיהם מחוברות. סגנון בנייה זה אופייני לטבילסי של המאה ה -19 ומבסס את תרבות האירוח, החום ואהבת האדם של תושבי המקום, שכן המרפסות אינן מופרדות זו מזו וכל אחד יכול ללכת דרך המרפסת אל שכנו.

אחד הרחובות היפים והמעניינים בעיר העתיקה הוא רחוב שרדן (Sharden) . ברחוב ישנם בתי קפה רבים, גלריות וחנויות, והוא מהווה שדרה מרכזית בחלק זה של העיר. הרחוב מסתיים בפסל של תמדה, דמות מיתולוגית בגאורגיה, המוצב בצומת שממנו ניתן לפנות אל חלקים נוספים ברובע. והנה אנחנו משלימים לכם את החוב על היין שאוחזת "אמא גאורגיה": טקס הרמת הכוסית בגאורגיה מבוסס על הפולקלור של תמדה.

מקובל כי המארח הוא התמדה, כלומר מנהל טקס השתייה. התמדה מחליט מתי ועל מה מרימים כוסית ומכאן שהוא גם אחראי על כמות הכוסות ולא, לא מסתפקים כאן בארבע כוסיות. בארוחת ערב נעימה או ביציאה פרועה לפאב, אתם יכולים למצוא את עצמכם ניצבים מול תמדה בעל קיבולת משובחת, המברך ושותה לחייכם, חיי משפחתכם, חיי הנשים היפות, הנהג שהסיע אתכם אליו, היינן שבכרמו גדל הגפן, הפרנסה ובכלל, כיד הדמיון הטובה.

מוזיאון היין: עתיקות ויינות משובחים

בעיר העתיקה, ממוקם מוזיאון היין של טביליסי (Tbilisi Wine Museum) , שנפתח בשנת 2015. במוזיאון מוצגים כלי חרס ופריטים עתיקים, מרתף יינות וחדר טעימות. ייצור יין בגאורגיה נמשך למעלה מ-8,000 שנות היסטוריה. על פי עדויות ארכיאולוגיות, היינות הגאורגים הראשונים נוצרו ואוחסנו בכלי חרס הנקראים Qvevri, כלי היין החשוב והידוע ביותר של גאורגיה, והוא נותר מרכז היין המסורתי במדינה. מדענים שחקרו את ההיסטוריה של החקלאות חשפו כלי חרס עתיקים המתוארכים ל-8,000 שנה בחפירה ארכיאולוגית בדרום מזרח גאורגיה. מומלץ לבקר במוזיאון בשעות אחר הצהריים ולהזמין סיור מראש.

בית הכנסת הגדול של טיבילסי

כשתעמדו מול הפסל, תוכלו להבחין מאחוריו בגינה קטנה ומאחוריה, בית הכנסת הגדול של טיבילסי (Great Synagogue). בעבר פעלו בעיר שלוש קהילות יהודיות, אך כיום חיה כאן קהילה אחת קטנה, המונה כמה אלפי יהודים בלבד. במקום מתקיימות תפילות ליל שישי ושבת, שבהן נוכחים כמה עשרות מתפללים. בית הכנסת, שבכניסה אליו מוצבת מנורת אבן, מרשים ונאה.

כיכר החירות: לנשום את אוויר המהפיכה

כיכר החירות, ובשמה הגאורגי טוויסולפלביס מודאני (Tavisuplebis Moedani) עברה גלגולים רבים. כאן התרחשו מהפיכת הוורדים, המאורעות המרכזיים בהתנתקותה של גאורגיה מברית המועצות וב-2005 התכנסו בה מאה אלף אנשים כדי לחזות בנשיא בוש ובנשיא גאורגיה, מיכאיל סאקשווילי, שנפגשו לציון שישים שנה לניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

הכיכר הומה באנשים ובתנועה. במרכזה מוצב בגאון פסלו של סנט ג'ורג', פטרונה של גאורגיה, אף על פי ששמה של הארץ אינו קשור בשמו. במיתולוגיה מסופר על כפר שדרקון הקים את מאורתו בקרבת מקור המים שלו. אנשי הכפר הקריבו קורבן יומי על מנת להסיח את דעתו, ובשעה שעסק באכילת הקורבן, הביאו מים אל הכפר. לרוב הקורבן היה כבש, אך יום אחד כבש לא נמצא, והפור נפל על הנסיכה. הפסל, הניצב בראש האובליסק, מתאר את הרגע שבו ניצח סנט ג'ורג' את הדרקון והציל את הנסיכה מציפורניו.

הכיכר איכלסה בעבר את משרדי הממשלה הגאורגים וכיום שוכנים בה בין השאר בית העירייה של טביליסי ומוזיאון האומנות.

אזורי קניות: יש כאן הכל לכולם

כיכר החירות היא נקודת ההתחלה של שדרות רוסטבלי (Rustaveli). השדרה, הקרויה על שמו של גדול המשוררים והסופרים הגאורגים, שותא רוסטוולי, נחשבת לרחובה הראשי של העיר ומתאפיינת בשלל חנויות ומבנים ציבוריים רבים, שבהם בניין הפרלמנט, בית האופרה והבלט של טביליסי, האקדמיה למדעים ועוד.

חווית הקניות שמציעה טיבילסי מגוונת: יש בה חנויות בוטיק ופאר, לצד חנויות של רשתות בינלאומיות וכן חנויות מקומיות. בקרבת מקום נמצא שוק פשפשים, שנקרא שוק הגשר היבש ובצמוד אליו שוק תמונות. בפאתי תחנת הרכבת דידובה נמצא שוק ססגוני נוסף ואם חסרה לכם חוויית השוטטות בקניון תוכלו לטייל בקניון קרווסלה (Karvasala) .

שוק נוסף וחוויתי הוא מיידאן בזאר (Meidan Bazar) , שממוקם בעיר העתיקה של טביליסי במעבר תת קרקעי. השוק קטן יחסית אבל מאוד אותנטי, אפשר למצוא בו תבלינים גאורגים, תלבושות מסורתיות, מזכרות, פרטי עתיקות ועוד.

הכותב היה אורח לשכת התיירות של גאורגיה

יעדי הכתבה