כשהחלטנו לבחור את אלסקה כיעד לטיול ירח הדבש שלנו, עשינו זאת כדי להשאר בגבולות ארה"ב, ועדיין לנסוע הכי רחוק שאפשר. ומסתבר, שלא טעינו. לא ידענו כמה אלסקה קרובה באפשרויותיה, ולא ידענו כמה רחוקה היא בנופים, באנשים, ובזמן שמתנהל לו לאט, לאט מאד.

אלסקה מביאה את ההרגשה של ארצות הברית הישנה - בתולית, חלוצית, פורצת דרך, ובעיקר - ריקה. בכל אלסקה יש כ-600,000 איש, כמחצית מהם יושבים באנקרג`. אבל שלא תבינו לא נכון - דווקא קוטן האוכלוסיה מביא הרגשת אחווה, גאוות יחידה ונחמדות, שאי אפשר למצוא בשום מקום בארה"ב. יחד עם שיעור הריונות-העשרה הגבוה בצפון אמריקה (אחווה ללא גבולות?), בעשרה ימים דיברנו עם יותר אנשים מאשר בחמישה חודשים בניו יורק. הנופים המדהימים, הירוקים - בעונת הקייץ - פועלים את פעולתם על הקשוחים שבגברים, וסוחטים קריאות התפעלות מחודשות בכל עיקול דרך, בכל הגעה לקו רכס ובכל דוכן גלויות.

טיולנו החל בחנות הספרים ברנס אנד נובל, בה רכשנו את הלונלי פלאנט לאלסקה - ספר נהדר שמאד עזר. נחתנו באנקרג` (שימו לב - הקו"ף והרי"ש בשווא נח, ולא כמו שכותבים בעברית) ולקחנו אוטו בשדה התעופה - יש הבדלי מחירים משמעותיים, ולא תמיד יש אפשרות לביטוח - צריך להזמין מראש. עשינו לילה בעיר, במוטל בשם Anchor Arms, 9072729619. שילמנו 60$ - לאחר התמקחות עדינה, בה שאלנו אם יש חדר יותר זול (התעריף הרגיל הוא $80). המקום לא איי איי איי, אבל קצת יותר טוב משאר המוטלים שבדקנו. בערב הלכנו לאכול באורסו, מסעדה על הצומת של 5 ו-G. מומלצת מאד.

 מייד למחרת נסענו לפארק דנאלי לשלושה לילות באוהל. עם כל ציוד הקמפינג הזול שקנינו ב- K-Mart- לא שכחנו לקנות פנס. מה שכן שכחנו זה שבאלסקה אין לילה, והפנס נותר ארוז וכבוי. לדנאלי עדיף להזמין מקומות מראש, כי הפארק בדרך כלל מלא. אם נתקעתם, מסביב לפארק יש עוד הרבה מקומות לינה- אם כי יקרים, יש לומר. במרכז המבקרים נרשמנו לשני טיולי Discovery בהדרכת ריינג`רים - ואכן היה פשוט נפלא. טיול אחד של כ-5 שעות לאיזור הטאנדרה, וטיול שני, של 12 שעות לפוליכרום. מאד מומלץ. לא לשכוח להביא שכמיות גשם (למרות שלא היה צורך) ותרסיס נגד יתושים. יש עוד פעילויות באיזור - הדגמת מזחלות (נחמד מאד), ראפטינג (לא עשינו), וטיסות מסביב למאונט מקינלי (שמענו שזה מדהים).

 ביום השלישי התחלנו לרדת בחזרה לכיוון אנקרג`. עצרנו להצטיידות בסופרמרקט הענק של Carrs - שווה לעשות כרטיס חבר - והמשכנו לגירדווד. אחרי ארבעה לילות באוהל, החלטנו שמגיע לנו פינוק אלוהי, וחברים, אכן קיבלנו אותו. התארחנו אצל ג`ון וגייל 9077832404 www.timberlanddrivebnb.com, זוג מקומי שמשכיר בקתה לתיירים, עם ג`קוזי ואח מבוערת, משהו בסגנון הצימרים שלנו. הבקתה היא חלק מבית המשפחה, עם כניסה נפרדת כמובן. לג`ון וגייל שני כלבים, זאק וטאנדרה. זאק הוא הנבחן יותר - אבל אין מה לפחד, כי מלבד לנבוח הוא לא עושה דבר. מה שכן, אם טאנדרה מתחילה לנבוח, זה סימן שיש דוב, ואז הם שניהם רצים להניס אותו. אם אין מקום פנוי אצל ג`ון וגייל, יש עוד מקומות חמודים מאד בסביבה. אחד מהם זה Wineey Creek. מכל מקום, בכניסה לעיר, בחנות בשם "מלכודת התיירים", ימצאו לכם B&B לטעמכם.

 באיזור גירדווד יש המון מה לעשות. ביום הראשון, בקרנו במכרה זהב שהפסיק זה מכבר לעבוד בצורה מסחרית, בשם Crow Creek. מאד מעניין ונחמד. ביום השני, נסענו למרכז המבקרים של קרחון הפורטג` (פורטג` גלשייר). לאחר הסתובבות במרכז, שהוא מעניין מאד, ושיחה עם הרינג`רים, שמנו פעמינו לטיול קצר בPortage Pass. עברנו את המנהרה לוויטייר - עיר שכל תושביה יושבים ברב קומות אחד - ועלינו לטיול. הטיול נחמד מאד, אם כי הראות בהר הייתה מוגבלת ולא ראינו את הקרחון. יתרה מכך - מאחר והיינו המטיילים היחידים במסלול, נאלצנו לצעוק כל הטיול "היי דוב, היי דוב", כדי שהדובים בסביבה ידעו שיש אנשים, יתרחקו, ולא יתקלו בנו בטעות. התרגולת הזו, אגב, חוזרת בכל טיול: כל עיקול, כל הליכת סבך, כל מעבר קו רכס יש להקים רעש אנושי כדי להזהיר את הדובים.

חזרנו לבקתה להמשיך לראות וידיאו (שלושה סרטים ביומיים), לאכול כמו חזירים ולרבוץ בג`קוזי כמו היפופוטמים.

 לאחר שסיימנו את גירדווד המשכנו דרומה. נסענו לאיזור Cooper Landing, ל-Russian River. וואו! איזה יופי שמה. הולכים לאורך הנחל ורואים המוני בני אלסקה עומדים במגפיים ודגים סלמונים שמנים. האיזור מאד יפה ושווה. יש שם גם איזה טיול קטן למפלים, אבל אנחנו הלכנו פשוט לאורך הנחל, ממגרש החניה ועד לשפך.

 משם המשכנו לסוארד. עיר קטנה וקשת יום בדרום. מצאנו שוב מקום לקמפינג - מחוץ לעיר - ונרשמנו לשיט הפיורדים המפורסם. לאחר ההרשמה, הלכנו לאכול פיצה במסעדת אפולו 2, ושם פגשנו את נועם, ישראלי בן 24, אחלה גבר, שגר כבר שנה בסוארד (!), ואפילו הצליח לעבור את החורף האלסקייאני המדכא. נועם הוא עושה הפיצות הראשי, אבל כשהיינו במסעדה הוא גם שלח ידו במוסיקה והשמיע לנו, ולכל באי המסעדה, את קורין אלאל ברמקולים.

 השייט בפיורדים, של חברת קנאי פיורדס, היה מצוין. לקחנו את שיט-שש-השעות, וראינו כלבי ים, לוויתנים, ציפורים וקרחון אימתני אחד. אגב, שלא כמו בישראל, בעולם יש שני סוגי קרחונים - אחד גלשייר, שזה נהר קרח הזורם אל הים בקצב של רגל ליום, ושהשני, אייסברג, שזה הר קרח צף מהסוג שדפק את הטיטניק. אנחנו ראינו גלשייר.

אחרי לילה של קריוקי עם נועם ביוקון באר המעושן, והתעוררות מאוחרת, התחלנו במסענו חזרה לאנקרג`. שוב עצרנו בגירדווד להשלים את מה שלא הספקנו - עלייה ברכבל אל ההר, לעוד גלשייר. אחרי עשרה ימים של נופים ונופים ונופים חשבנו שאי אפשר יהיה להפתיע אותנו. אבל כמו שאמרנו, הלב אינו שבע מנופיה של אלסקה. גם שם היה נהדר.

באנקרג` חזרנו למלון המעופש-מעט, הלכנו לאכול במבשלת הבירה הצמודה לאורסו - יופי של סלט חסה עם הליבוט וסלמון, למרות שדווקא הבירה לא מי יודע כמה, עדיף להצמד ל"אלסקה אמבר" - ונחנו טוב טוב לקראת יום המחר. מלבד הטיסה המתוכננת, רצינו לעשות דבר הרבה יותר קשה - לבקר במוזיאון האמנות וההיסטוריה.

 חששנו שהמוזיאון יהיה מתיש כדרכם של מוזיאונים, אבל שוב הופתענו לטובה. לקחנו את אחד הסיורים המודרכים, שמתחיל כל שעה עגולה - וחברים, היה מ-ד-ה-י-ם. סיום הרמוני לטיול משגע. המדריכה, כבת שמונים, הייתה אנתרופולגית ומורה שבילתה שנים רבות עם האסקימוסים, ובהסבריה ליד כל מוצג שזרה זכרונות, פכים קטנים ודוגמאות כל כך יומיומיות שחשנו כאילו אנחנו יושבים באיגלו ומכרסמים לוויתן מיובש. שעה וחצי של דיבור רצוף הותירו אותנו מוקסמים, סקרנים, ובעיקר - לא שוכחים את אלסקה.

יעדי הכתבה