מבוא לכנרת
מסלולי הטיולים סביב הכנרת נועדו למשפחות, לחובבי טבע, לחובבי נוף והיסטוריה, לזוגות אוהבים, ובעצם אין מי שהטיול בסביבת הימה המופלאה אינו מתאים לו. בכל עונות השנה, אך במיוחד בתקופת החורף והאביב, בזמן שמורדות ההרים שמסביב לה מוריקים וצבעה של הכנרת מתחלף בין צבעים עזים של ירוק לכחול, לא קשה לאדם שצופה במראה הייחודי הזה להתפעל ולשאול את עצמו: היש מראה יפה מזה? מי שזה נשמע לו בנלי, פתטי או מלא פתוס, מוזמן להתנסות בחוויה הזאת, לבד או עם בן או בת הזוג, עם המשפחה או בלעדיה.
סביב הכנרת יש נקודות תצפית רבות המאפשרות מבט חובק על האגם וסביבתו, ותצפית על האזור כולו: ממצוק הארבל, מיער שווייץ והר בריניקי שמעל טבריה, ממצפה כפר חרוב ומצפה אופיר שבצדה המזרחי, וכן בצפון הכנרת ממרפסת כנסיית הר האושר ומשולי מושב אלמגור. אפשר לרדת, למשל, מכפר תבור דרך בקעת יבנאל לעמק כנרות, לעצור לתצפית בשולי הכביש היורד לכנרת, ולהתבונן. אני בטוח שהמראות ידברו בעד עצמם, וכל מילה נוספת שלי או של כל מדריך אחר בעולם, תהיה מיותרת.
היווצרותו של המראה המופלא הזה קשורה לתהליך ההיווצרות של הבקע הסורי-אפריקני הנמשך מצפון סוריה עד טנזניה לאורך כ- 6,000 ק"מ. התהליך התחיל לפני כ-30 מליון שנה, והוא נמשך גם היום, כאשר הלוח הערבי (המזרחי) מתרחק ומחליק מהלוח האפריקני (המערבי) בתזוזה של כ-20 מ"מ בשנה, ובתווך נוצר לו הבקע שלכל אורכו אגמים, שחלקם מלוחים וחלקם מתוקים.
הימה בצורתה הנוכחית היא תופעה גאומורפולוגית צעירה יחסית, שנוצרה לאחר התכווצות ימת הלשון, אשר השתרעה מדרום לים המלח ועד לצפון הכנרת. גבולות הכנרת מתוחמים על ידי מערכת של שברי מדרגות, הבונה את הבקע הסורי-אפריקני. שקיעה טקטונית, שפכי בזלת מדרום לכינרת, ומניפת הסחף של נהר הירמוך, יצרו מחסום שאפשר היקוות מאגר מים גדול - הכנרת.
מקור המים הזמינים, האקלים והתנאים הגאוגרפיים הפכו את הכינרת לאבן שואבת לתרבויות האדם, למן הפרה-היסטוריה הקדומה ביותר, שעדויות לה מצויות באתר עובדיה (כיום ליד קבוצת כנרת) מלפני 1.4 מיליון שנה, דרך אתרים פרה-היסטוריים מתקופת הברונזה, כמו היישוב הגדול בית ירח ליד אוהלו, וערים הלניסטיות כדוגמת סוסיתא, או אתרי מרפא רומיים כמו זה שבשטח חמת גדר.
היא מוזכרת בספרים יהושע, במדבר ומלכים בשמות: כנרת, ים טבריה וים גינוסר. יוספוס פלביוס משבח את יופיה ואת המטעים הסובבים אותה. מסעותיו של ישו, שמצא בין יושביה כר נרחב להטפותיו, מתוארים בברית החדשה, ובעקבות המסורות הנוצריות קמו סביב "ים הגליל" מנזרים וכנסיות. יש הסוברים שמקור שמה העברי הוא משמו של האל כינר שנזכר באוסטרקונים הכתובים אוגרית מהמאה ה-15 לפני הספירה שנמצאו באזור, ויש הסוברים כי מקורו מצורתה הדומה לכינור. שמה של ימה קטנה זו מוכר גם במרחקים והוא נישא בפי רבים ברחבי העולם.
נוסעים ועולי רגל מימי הביניים ואילך מתארים את הכנרת באופנים שונים, ובעת החדשה המשוררת רחל ואחריה נעמי שמר ועוד רבים אחרים שאבו את השראתם מיופיו המרגיע של המקום.
סביב הכנרת יש אתרים רבים ומגוונים שלא ניתן לבקר בכולם, לא ביום אחד וגם לא ביומיים. מומלץ שכל אחד יבחר את האתרים והמקומות המעניינים אותו מתוך המכלול הרחב של האתרים, ימצא מקום ללון את לילותיו בין עשרות החניונים, הצימרים ובתי המלון שבאזור, ויבוא להתענג, לנפוש ולבלות בפנינת טבע זו.
לתחילת הכתבה
יוצאים לטיול סביב הכנרת
צמח, בית גבריאל ומעגן - את הטיול שלנו נתחיל בצמח, מרכז אזורי בצומת הכבישים מבקעת כנרות, לטבריה ולגולן. בימי המשנה והתלמוד חיתה כאן קהילה יהודית קטנה בכפר שנקרא צמח, ובתקופה העות`מאנית, בשנת 1905, נבנתה כאן תחנת צמח של רכבת העמק. בתקופת המנדט הבריטי נבנתה משטרה בריטית בשנת 1941. במאי 1948 כבשו את המקום הסורים, ולאחר נסיגתם נתפס המקום על ידי צה"ל. בצומת צמח, מול בית גבריאל, יש תחנת מידע שמספקת מידע אודות רמת הגולן, סובב כנרת ועמק הירדן (טלפון: 04-6752727). במקום גם תחנות דלק, שירותי הסעדה וחנויות שונות.
מצמח נפנה מזרחה. לפני קיבוץ מעגן, מצד שמאל של הכביש, שוכן בית גבריאל. זהו מבנה מרשים שתוכנן על ידי הארכיטקט אולריק פלסנר, אשר משמש מרכז לפעילות תרבותית אזורית. עיצובו ייחודי והוא משתלב בחן רב בנוף הכנרת. במקום יש אולם אירועים, גלריות אמנות, ומסעדה המשקיפה על הכנרת. את הכסף לבניית הבית תרמה הגברת גיטה שרובר לזכרו של בנה גבריאל. הבית שימש מקום מפגש לוועדה המשותפת לישראל ולירדן, לקראת החתימה על הסכמי השלום בין המדינות. מומלץ להסתובב במבנה ולרדת לחוף הירוק הנושק לו. חוויה מיוחדת היא הביקור בחדר השלום שבו אושרר הסכם השלום עם ירדן במעמד המלך חוסין וראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 94. הביקור בחדר מיועד לקבוצות ובתיאום מראש ( טלפון: 04-6751175).
קיבוץ מעגן נוסד בשנת 1949 על ידי עולים מטרנסילבניה. לקיבוץ כפר נופש יפה, שכולל בריכת שחייה לילדים וסופרמרקט. בקרבתו נמצא בית הצנחן - מבנה ארכיטקטוני מיוחד ובו מוזיאון לתולדות הצנחנים שפעלו במלחמת העולם השנייה להצלת יהודי אירופה מהתופת הנאצית. הביקור בתיאום מראש (טלפון: 04-6654858) הכניסה למתחם היא קילומטר אחד מזרחית מצומת צמח.
חמת גדר, קיבוץ תל קציר וקיבוץ האון- מצומת מעגן נפנה מזרחה על כביש 98, בדרכנו אל חמת גדר הידועה במעיינות המים התרמו-מינרליים שבה. המובלעת של חמת גדר היתה מקור לחיכוכים בלתי פוסקים בין ישראל, סוריה וירדן. עד לשנת 1967 השטח היה מפורז בהסכם הפסקת האש, אך הסורים השתלטו עליו, ורק בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים, נפתח המקום למבקרים (טלפון: 046659922).
עוד בתקופה ההלניסטית היה המקום ידוע כאתר מרפא ששימש את העיר גדרא (אום קייס), השוכנת במעלה רכס הגלעד. הרומאים בחרו את חמת גדר להקמת בית המרחץ השני בגודלו באימפריה כולה. המעיין המקודש עם מי הטורקיז, המרחצאות הרפואיים והתאטרון הפולחני, הפכו את חמת גדר למרכז חברתי, רפואי ודתי, שנוצל מדי פעם למסיבות הוללות פרועות... אם באפשרותנו לשהות כמה שעות, אין להחמיץ את האתר הארכיאולוגי הייחודי, הכולל בריכות ומזרקות מים, וכן תאטרון רומי ובקרבתו בית כנסת מהמאה הרביעית לספירה.
האתר משתרע על שטח של כ-150 דונם והוא כולל מתקני מים מרחצאות חמים, מגלשה ייחודית ופעילויות רטובות לילדים, מכוני מסז`, חוות תנינים ופינות חי. מחמת גדר אנחנו חוזרים לצומת מעגן ופונים צפונה בכביש המזרחי של הכנרת (כביש 92).
קיבוץ תל קציר עלה להתיישבות בנובמבר 1949, בתחום השטח המפורז בהסכם שביתת הנשק עם הסורים. בשנים 1951 - 1967 סבל הקיבוץ מירי אל חבריו שעבדו את שדותיהם ואל חצרו. בדרום הגולן, מעל תל קציר, זורם מעיין עין תאופיק ולידו חניון מסודר. אין דרך להגיע אל המעיין מהקיבוץ. הכניסה למעיין היא מהכביש המפותל שעולה לרמת הגולן מכיוון חמת גדר. שם גם יש שילוט מסודר לחניון. בקרבת מקום עומד המוצב הסורי תאופיק שמירר את חיי הקיבוץ. אם נפנה ימינה בשער הקיבוץ ונמשיך במקביל לגדר, נגיע לשער נוסף שממנו נוכל לצאת למצפור תל קציר שממוקם בגובה של כ-90 מטר מעל לפני הכנרת. מהמצפור נפרס נוף פנורמי יפהפה: ממערב קיבוצי עמק הירדן על פסיפס שדותיהם הצבעוניים, במזרח שדות הקיבוץ ומורדות הגולן הדרומיים, אל מולנו באופק משתרע רכס ומאחוריו פסגת הר תבור, ואם הראות טובה במיוחד, גם הר החרמון יקרוץ אלינו מצפון.
קיבוץ האון היושב על החוף המזרחי של הכנרת נוסד בשנת 1949 על ידי ישראלים ועולים מפולין והונגריה, שאליהם הצטרפו בני נוער עולה מתורכיה. בקיבוץ כפר נופש, ספא מרשים, אתר פיינטבול - למלחמות כדורי צבע ושאר פעילויות אתגר, וכן חוות יענים שהפכה ממשק ששיווק בשר לאטרקציה חביבה לילדים. חוויה מיוחדת צפויה לאלו שיעלו אל מצוקי האון, וייהנו מהנוף המרהיב של הכנרת המתעוררת בשעות הבוקר, או בשעות בין הערביים כשהשמש צוללת אל מימיה הקרירים.
אנדרטת הטייסים וקיבוץ עין גב - שילוט מול קיבוץ האון מפנה אותנו מזרחה בדרך עפר אל אנדרטת הטייסים, שהוקמה לזכרם של שני טייסים תורכים שטסו מדמשק לירושלים בשנת 1914, ועקב משב רוח פתאומי התרסק מטוסם במקום. האנדרטה בנויה כאובליסק מאבן גיר שמקובע על בסיס של אבני בזלת, והמקום עצמו מטופח בהתנדבות על ידי חבר קיבוץ האון, ירח פארן.
נחזור לכביש 92 ונמשיך צפונה. נחלוף על פני כפר הנופש עין גב עד לכניסה לקיבוץ עין גב, אשר נוסד בשנת 1937 במסגרת יישובי חומה ומגדל. המתיישבים הראשונים הגיעו לכאן במשאיות מחצר כנרת. בעבר נקרא המקום א-נוקייב, שפירושו "המעלה". לאזור עין גב ונחל עין גב יש חשיבות רבה בעולם הארכיאולוגיה. בסביבות עין גב נחפרו כמה אתרים פרה-היסטוריים המעידים על תקופה חשובה בתולדות האדם: המעבר מחיי ציידים-לקטים לחיי חקלאות. בין הממצאים מכתש ועלי, ככל הנראה הקדומים ביותר בעולם.
ביולי 1948 כבשו חברי הקיבוץ את מתחם סוסיתא ששלט עליהם ולא אפשר קיום חיים נורמליים, וצה"ל אייש את המוצב לאחר מכן. בקיבוץ יש מוזיאון דיג ייחודי, "בית העוגנים", ובו ממצאים מתרבות דייגי הכנרת מימי התנ"ך ועד ימינו. אוצר המוזיאון היה מנדל נון שטרח לאסוף את כל הממצאים. אפשר לסעוד במסעדת הדגים המפורסמת שעל שפת הים, לצפות בעופות מים, לטייל ברכבת בקיבוץ, או לשוט בכנרת (טלפון: 04-6658008; 054-5658006).
לתחילת הכתבה
סוסיתא וצומת כורסי
סוסיתא, קיבוץ אפיק ובני יהודה - מעט לפני קיבוץ עין גב עולה כביש צר מזרחה ומוביל לגן הלאומי סוסיתא. האתר הארכיאולוגי סוסיתא נמצא על אוכף טופוגרפי, בדומה לגמלא. בתקופה ההלניסטית נקראה העיר היפוס (סוס), ותחומה הקיף מרחב גדול בדרום הרמה. אלכסנדר ינאי צירף את העיר לממלכתו, ובשנת 63 לפני הספירה היא סופחה על ידי פומפיוס לאימפריה הרומית והוכרה כ"פוליס" - אחת מהדקפוליס שבעבר הירדן. בחפירות שהתחדשו במקום בשנת 1999 נחשפו שרידים מרשימים ביותר מהתקופה ההלניסטית ומהתקופה הביזנטית, אז נבנו חמש כנסיות והמקום שימש מקום מושבו של הבישוף.
בסוסיתא אתר עתיקות מרשים עם תצפיות נוף מהיפות באזור. העליה ברגל לסוסיתא מפותלת אך המאמץ כדאי (ניתן להגיע למקום עם רכב 4X4 מכיוון עין גב ליד תחנת הדלק). בעת העליה בשביל המפותל דרך האוכף ניתן להבחין בצד ימין בשרידי אמת המים שהובילה מים לעיר בשיטת הסיפון ממעיינות נחל אל על, מרחק של 25 ק"מ, וכן בשרידי קברים רומיים לצד שרידי המוצב הצה"לי. בחלקה המרכזי של העיר נחשף הקרדו, הרחוב הראשי שחוצה את האתר לכל אורכו. בעת רעידת האדמה שפקדה את האזור בשנת 749 לספירה, נפלו רוב העמודים שבו ובכנסיות דרומה, דבר המעיד על תזוזת צדו המזרחי של השבר צפונה, בניגוד לצדו המערבי של השבר, הנע דרומה (בבית שאן נפלו העמודים צפונה). כן נחשפו במקום "קליבה", מבנה מקדש לפסל הקיסר הפורום הרומי והכנסיות הביזנטיות. האתר שימש
עמדת תצפית בשולי הרמה מכיבושו על ידי חברי עין גב בסיוע תושבי עמק הירדן ועד מלחמת ששת הימים.
נחזור לכביש 92 ונרד חזרה דרומה עד לצומת T עם כביש 98, שאתו נמשיך מזרחה עד לכביש העולה לרמת הגולן. בכביש נפנה צפונה עד הפנייה לעין אפיק אשר מדרום לקיבוץ אפיק. עד מלחמת ששת הימים היה במקום כפר סורי גדול ששמו "פיק", שננטש על ידי תושביו עם פרוץ המלחמה. קרוב לוודאי שבימי בית שני היה שם היישוב היהודי אפיק. במקום התגלו משקוף ועמוד מבית כנסת קדום. על המשקוף מופיע תבליט של מנורה ושופר, סמלים יהודיים מובהקים, ועל העמוד חקוקה הכתובת העלומה: "אנא יהודה חזאנה" שפירושו: אני יהודה החזן.
בכניסה לשמורה יש הסבר ושילוט עבור מסלול הליכה רגלי קצר או ארוך. המסלול עובר בין מעיינות מים מתוקים הנובעים כל השנה, כאשר שרידי היישוב העתיק מבצבצים מבין עצי התאנה... אנו ממשיכים לקיבוץ אפיק שעלה על הקרקע כהיאחזות נח"ל בשנת 1973. מסלול הליכה רגלי היקפי עובר למרגלות הקיבוץ ונכנס פנימה בצדו הצפוני עד לנקודת התצפית לעבר הכינרת.
נמשיך עד צומת אפיק ונפנה בכביש 789 לכיוון היישוב בני יהודה. היישוב הקהילתי בני יהודה עלה על הקרקע בשנת 1971 ובו כ-900 תושבים. מערבית לו המושב גבעת יואב, אשר ממנו יוצא כביש מערבה לעבר שרידי היישוב הישן בני יהודה. סיפורו של היישוב הישן בני יהודה מתחיל בשנת 1887 עת נרכשו אדמות הכפר ביר-א-שקום על ידי אגודת בני יהודה מצפת, שנתמכה על ידי אגודות יהודיות מהגולה כפי שהיה מקובל אז. בשנת 1898 התיישבו משפחות אחדות במקום, אך דרכן לא צלחה. בשנת 1906 נעשה נסיון התיישבות נוסף, אך ההסגר העות`מאני הנוקשה ומחלות שפרצו במקום חייבו את המתיישבים לנטוש את היישוב. עד 1920 נעשו נסיונות ליישב מחדש את המקום אך הוא ננטש לבסוף על ידי המשפחה האחרונה שנותרה, משפחת ברנשטיין, לאחר שאבי המשפחה נרצח.
מצפה אופיר וצומת כורסי - נחזור לכביש הראשי 789 וניסע מערבה, ובעיקול הכביש נפנה בשילוט למצפה אופיר. המצפה, שהוקם על ידי בני משפחת שעל מגבעת יואב לזכר בנם אופיר שעל, נמצא כשני ק"מ מערבית לכביש. בעבר נקרא המקום "מצפה בני יהודה" על שם היישוב הסמוך, ושרידים מבוצרים שנותרו מעידים על המוצב הסורי שפעל שם עד מלחמת ששת הימים. זוהי אחת מנקודות התצפית המרהיבות ביותר על הכנרת. המצפה, שממוקם בגובה של 450 מטרים מעל לפני הכנרת, חושף בפנינו את הכנרת לכל אורכה, מונחת בין ההרים, בנוף עתיר רכסים. שדה הראייה כולל את הגליל העליון, הגליל התחתון והאזור שמסביב לכנרת. מסלול הליכה רגלי גולש מהמצפה לכיוון עין גב (כשעה וחצי הליכה).
אנו יורדים מערבה בכביש לכיוון צומת כורסי. מדרום לצומת הכניסה לאתר נמצאים המנזר והכנסייה.
המנזר של כורסי, שנבנה לציון המקום שבו ריפא ישו רועה חזירים חולה רוח, כאשר העביר את מחלתו לעדר החזירים שנסו בבהלה וטבעו בכינרת, נחשב לאחד הגדולים במנזרי הארץ מהמאה החמישית לספירה (התקופה הביזנטית), ובו כנסיה מפוארת עם רצפות פסיפס בעלות תצורות של צמחים ובעלי חיים. תקופת הפריחה של המנזר היתה במאה השישית, ועולי רגל רבים פקדו אותו. עם הפלישה הפרסית באותה מאה ניזוקה הכנסיה וירדה מגדולתה. התושבים המוסלמים שהתיישבו באזור בשנים שלאחר מכן, דאגו להשחית בקנאות את העיטורים המרהיבים שקישטו את הכנסיה, ובסוף המאה השמינית ננטשה הכנסיה סופית ונתכסתה בסחף. בשנת 1970 נתגלתה הכנסיה מחדש, עם סלילת הכבישים לגולן. בכניסה לאתר מזנון ושירותים.
לתחילת הכתבה
שמורת בית ציידה ופארק הירדן
מצומת כורסי אנו ממשיכים צפונה בכביש 92 לכיוון שמורת בית ציידה, עד צומת מעלה גמלא. בצומת נפנה מערבה לכנרת ובקצה הכביש נפנה ימינה בדרך עפר עד פרשת דרכים. מכאן נעקוב אחר השילוט המוביל ל"חניון הזיתים" - המג`רסה. הכניסה מהחניון לאזור הנחלים והלגונות אפשרית דרך סבך הצמחיה. זהו מסלול הליכה רגלי במים, ולכן יש להצטייד בנעליים מתאימות ובביגוד נוח להליכה, וכן, אפשר לקחת בחשבון אפשרות לשחייה, היות שגובה המים משתנה במי הנחל ובלגונות לפי עונות השנה, או לפי מפלס הכינרת.
אזור הלגונות נוצר בעת שזרימת יובלי הנחלים נחלשת והם משקיעים גרופת של אבנים וקרקע. הצמחייה באזור הלגונות אופיינית לאפיקי מים: שנית גדולה, קנה, פטל קדוש, ערבה מחודדת, הרדוף הנחלים בפרחיו הוורודים-אדמדמים ושיח אברהם שמזרעיו הכינו בעבר שיקוי המדכא את היצר המיני. בסביבה מגוון עופות ובעלי חיים, אך כדי לראותם צריך להיאזר בסבלנות ולשמור על שקט. ניתן למצוא כאן אנפות, קורמורנים, לבניות וברווזים שונים, וכן סרטני מים וצבים רכים. מכיוון שהלגונות משמשות מקום הטלה לאמנון הגליל אין לעבור מערבה את חורשת האיקליפטוסים, היות שהיא שמורת טבע סגורה, ולכן נחזור בדרך עפר בגדה הדרומית עד לחניון. משך הטיול כשעתיים (רצוי לברר לפני היציאה את מצב הנחלים במג`רסה בטלפון: 04-6793867 (הכניסה לשמורת הטבע היא בתשלום).
פארק הירדן, בית הבק וכורזים - מצומת יהודיה פונים מערבה לכביש 87 ולאחר כ-1.5 ק"מ, בצומת בית ציידה, פונים בכביש 888 המוביל לבית המכס. הכניסה לשמורת פארק הירדן כקילומטר בצד מערב. ניתן לחנות במגרש החניה שבכניסה לפארק. המעוניינים במסלול קצר יותר יוכלו לפנות שמאלה ולהמשיך עד למגרש החניה שליד טחנות הקמח. פארק הירדן, המשתרע משפך הירדן ועד גשר בנות יעקב, נחשב לאחד הפארקים הגדולים בארץ. המסלולים משולבים באתרי טבע, צומח ונחלים. בקצה הפארק על גדות הירדן ניתן לשכור קיאקים לשיט ("אבו קיאק", 04-6920622).
נחזור לכביש, 87 נפנה מערבה, ונחצה את גשר אריק, הנקרא על שם אריק שמיר, קצין שנפל בעת מילוי תפקידו. בצד שמאל יש שביל הליכה לבית הבק. בתוך הסבך של אזור הבטייחה, בין האקליפטוסים, נותר שריד של בניין מתחילת המאה ה-20, הנקרא בית הבק על שם כורדי תושב דמשק שכינויו היה "הבק", שהוא תואר אצולה עות`מאני. בשנת 1909 הגיעו לכאן תשע משפחות יהודיות מחצי האי קרים שברוסיה, וחכרו את האדמה מהבק. הקבוצה עסקה בנסיון לגדל אורז ובדיג, אך תנאי המגורים, המלריה והעימותים בתוך הקבוצה גרמו לנטישת המקום. בשנות ה-50 הציבו הסורים באזור משמר צבאי שהציק לדייגי הכינרת, עד שבשנת 1955 התקיים מבצע "עלי זית", פעולת תגמול של גדוד 890 מהצנחנים. במהלך פעולה זו פשט הגדוד על האזור ופוצץ את כל המוצבים הסורים לאורך הגזרה מתל קציר ועד בית הבק. לאחר המבצע השתרר במקום שקט יחסי.
נעזוב לזמן מה את גדות הכנרת ונטפס בכביש העולה למושב אלמגור שעלה על הקרקע כהיאחזות נח"ל בשנת 1965. בקצהו הדרומי של המושב נקודת תצפית על שפך הירדן לכנרת. לא רחוק מכאן הוקמה אנדרטה על תל מוטילה, לזכרם של חיילי צה"ל שנהרגו בשנת 1951 בקרב נגד הסורים. מכאן נמשיך מערבה עד הגן הלאומי כורזים. כורזים היתה עיר משגשגת מהתקופה הרומית-ביזנטית. המבנה הגדול והחשוב במיוחד ביישוב הוא מבנה בית הכנסת הבנוי אבני בזלת בסגנון הדומה לבניה בכפר נחום וברעם. כאן נמצאו כותרות ועמודים בעלי עיטורים צמחיים וגאומטריים, וכן כיסא חצוב מבזלת שהיה מיועד למושב החכמים ונקרא "קתדרא דמשה". בכפר זה ניסה לפעול ישו ולא הצליח, לכן קילל את המקום ואת יושביו.
הר האושר, בית הכנסת בכפר נחום ואתר ספיר - מכורזים נפנה מערבה לכביש 90 (מטבריה לראש פינה), ובצומת הקרוב נצפין ונעלה עד לצומת עמיעד, שם נפנה מערבה בכביש 85. לאחר זמן קצר נגיע לפניה מדרום ליישוב כחל. בכחל אפשר לבקר בגלריה של הפסל דני ארביב (טלפון: 052-8768410). נעבור ביישוב עד לדרך כורכר המובילה לתצפית נהדרת על נחל עמוד והמרחבים שמסביב, ועל הכנרת במיוחד.
נחזור לכביש 90 ונדרים עד הפניה מזרחה למנזר ולכנסית הר האושר הצופה לכנרת. הר האושר, או בשמו הרשמי היום - "הר הדרשה", מצוין במסורת הנוצרית כמקום שממנו נשא ישו את "הדרשה על ההר", אחת הדרשות החשובות ביותר בברית החדשה. לפי המסורת הנוצרית, הדרשה פותחת בשמונה פסוקים המתחילים במילה "אשרי", ומכאן שמו של המקום. ממרפסת הכנסיה יש תצפית יפה על צפון הכנרת וסביבתה. המקום מתוחזק על ידי המסדר הפרנציסקני וכדאי מאוד לערוך סיור בכנסיה. בשנת 2000 ביקר האפיפיור פאולוס השני באזור ואף נשא דרשה מהר האושר.
ממערב לכנסיה יורד שביל במורד ההר עד לכביש 87 אל מול כנסית טבחה - כחצי שעה הליכה נוחה ונעימה עם נוף מקסים, מתאימה לכל המשפחה, אם יש מי שיקדם את הרכב לקצה המסלול בכנסיית טבחה. לחלופין, נדרים בכביש 90 עד לצומת כפר נחום ונפנה מזרחה למכלול הכנסיות והמנזרים של הגן הלאומי כפר נחום וסביבתו: הכנסיה היוונית-אורתודוקסית, הכנסיה הפרנציסקנית, כנסית הבכורה על שם פטרוס וכנסית הלחם והדגים.
כפר נחום - בית הכנסת: על פי המסורת היהודית נקרא המקום על שם הנביא נחום. בית הכנסת בנוי אבן גיר, בניגוד לבזלת של בית הכנסת בכורזים, והוא מעוטר בשפע של מוטיבים צמחיים וגאומטריים ובציורי בעלי חיים. שרידי בית הכנסת הנוכחי אשר נבנה בסוף המאה הרביעית תחילת המאה החמישית נבנו על שרידי בית כנסת קדום מהמאה הראשונה לספירה, קרוב לוודאי מימיו של ישו שהתגורר בכפר והטיף לתושביו היהודים. היישוב בכפר נחום פרח במאה הראשונה לספירה ולאחר מכן בימי המשנה והתלמוד.
מבית הכנסת של כפר נחום ניתן להמשיך כקילומטר לכיוון צפון-מזרח, עד למבואת הגן הלאומי הנמצא ברצועת חוף, מהבודדות בחופי הכנרת בה נשמר הצביון הטבעי של קו החוף. כאן כדאי לקחת פסק זמן לשירותים, רחצה ואכילה, להנות מנופה הקסום של הכנרת ולצפות במגוון רחב של עופות מים, מפרצים וצמחיה המושפעת מתנודות המפלס. הכניסה לגן הלאומי אינה כרוכה בתשלום.
כקילומטר מערבית מכנסית הלחם והדגים, ולמרגלות תל כנרות העתיק, נמצא אתר ספיר, הנקרא גם "אשד כנרות". זו הנקודה שבה נשאבים מי הכנרת באמצעות שלוש משאבות אנכיות שמעבירות את המים למשאבה ראשית, ומשם למוביל הארצי. עלית המים היא ממינוס 212 מטר מתחת לפני הים ועד 70 מטר מעל פני הים. מכאן נשפכים המים לתעלה פתוחה עד לגיחון בנחל עמוד, וזורמים בתעלה פתוחה עד מאגר ספיר בעמק בית נטופה. סך כמות המים שנשאבים מהכנרת בשנה הוא כחצי מיליון מ"ק.
לתחילת הכתבה
קיבוץ גינוסר והמושבה מגדל
נמשיך לאורך הכביש המערבי של הכנרת עד לפניה לחוקוק, שם נוכל לבקר במצודת חוקוק - מרכז תיירות חינוכי המעביר למבקרים חוויה של ראשית ההתישבות באזור עשיר בממצאים, החל מהאדם הקדמון, הכפר חוקוק בימי מרד בר כוכבא ועד ימינו. מועדי פתיחה בתיאום מראש (טלפון: 04-6799840). נחזור לכביש ונמשיך דרומה עד לכניסה לקיבוץ גינוסר.
קיבוץ גינוסר נוסד בשנת 1937 על ידי גרעיני נוער ועולים מגרמניה, ושימש בסיס פעולה של הפלמ"ח וההגנה. שמו של הקיבוץ נלקח מיישוב שהיה במקום בימי בית שני. בית יגאל אלון הוא מבנה המשמש מרכז חינוכי לתולדות ההתיישבות בגליל ולפועלו של יגאל אלון, שהיה חבר הקיבוץ, מפקד הפלמ"ח ושר בממשלה. לב הבית, הוא מוזיאון אדם בגליל שעוצב ברוח אישיותו המיוחדת של יגאל אלון. כמו כן, הוקצה אגף מיוחד לסירה שנמצאה על גדת הכינרת בשפל של שנת 1986, והיא ככל הנראה מתקופתו של ישו.
נמשיך בכביש המוביל לטבריה ונפנה ימינה במושבה מגדל. כל מי שקרא את ספרו של דן בראון "צופן דה וינצ`י", ימצא ודאי עניין בתחנה זו. הביקור במושבה יכול להשתלב עם סיום מסלול הארבל או בהמשך הנסיעה דרומה מצפון לכנרת. המושבה שהוקמה בשנת 1909 הייתה בתחילת דרכה חווה חקלאית, עברה לא מעט תהפוכות בשנותיה הראשונות. חלק ממנהיגי היישוב היהודי דאז עברו בהכשרתם דרך המושבה - טרומפלדור, מנחם שינקין, צבי ש"ץ, וא.ד. גורדון. כיום נותרו מעט מאוד מבתי החווה והמושבה הראשונים, וזאת עקב חוסר מודעות לשימור אתרים וניגודי אינטרסים בין המתיישבים. חלק מהמבנים בנויים אבני בזלת וחלקם אבנים מטויחות. ברחוב המייסדים ניתן עדיין לראות אחדים מהם.
על פי המסורת הנוצרית, מגדלא היה יישוב דייגים על שפת הכנרת. המסורת מספרת על מרים המגדלית, מתלמידותיו של ישו, שהיתה אחת משלוש הנשים שנכחו בעת צליבתו של ישו ובעת תחייתו, ויש הטוענים שהיו לה קשרים רומנטיים עמו.
הר הארבל ובקעת כנרות - מטבריה נעלה בכביש 77 לכיוון פוריה, נפנה על פי השילוט לכפר חיטים אל הכביש הפנימי עד הצומת למושב ארבל. אלו שמעוניינים לבקר בקבר נבי שעייב, הוא קבר יתרו כהן מדיין על פי המסורת הדרוזית, ימשיכו עם הכביש עוד כמה קילומטרים עד מכלול המבנים. באתר אולם תפילה גדול ולידו קבר הנביא המכוסה פרוכת ירוקה. המקום מקודש למוסלמים הסונים, ליהודים ולדרוזים, אך הדרוזים היו אלה שקיבלו חזקה על האתר והם חוגגים את חג הנביא בחודש אפריל.
הממשיכים להר הארבל יפנו בהמשך המושב עד מגרש החניה. שם יתחיל הטיול הרגלי מהחניון לתצפית בגובה 181 מטר מעל פני הים. נקודת התצפית מאפשרת מבט על סביבות הכנרת וההרים הסובבים אותה. מסלול הירידה האתגרי לתחתית מצוק הארבל מסומן בצבע אדום ונמשך כשעה. במתלול המצוק מערות מסתור מתקופת המרד הגדול וכן מבצר מהמאה ה-17 - תקופתו של השליט פאח`ר א-דין הדרוזי. יש להשאיר רכב אחד על הכביש המוביל למגדל בתחתית המצוק.
לתחילת הכתבה
אתרי ראשית ההתיישבות
שילוב של נסיעה והליכה נוחה במשך כארבע שעות בין המושבה כנרת לקבוצת דגניה. בימי העליה השניה, בראשית המאה ה-20, כאשר תנועת ההתיישבות נאחזה בקרקע בבקעת כנרות, בבן שמן וחולדה ובמקומות נוספים, באזור הכנרת נרקם המעשה הציוני בהקמת חוות חקלאיות, מושבות, קבוצות וקיבוצים.
טיולנו מתחיל בחצר כנרת, שהוקמה כחווה להכשרת פועלים חקלאים ואיכרים, הנמצאת בשולי המושבה כנרת. חצר כנרת שימשה אבן שואבת להתיישבות החקלאית-ציונית בארץ ישראל. מכאן יצאו מקימי קבוצת דגניה, קבוצת כינרת, קיבוץ עין חרוד ומושב נהלל. "החצר" היתה פעילה בן השנים 1908 - 1912, ויושביה ידעו תהפוכות גורל רבות. יחד עם חצר כנרת קמה המושבה כנרת, לפניה כמה המושבה מנחמיה וכמוה קמו בגליל גם סג`רה, כפר תבור, יבניאל ולבסוף מצפה. אפשר להלך ברחובות המושבה ולהתרשם מאופי הבנייה באותם הימים. ניתן גם לבקר במוזיאון הנמצא באחד מבתי המושבה.
מתוך החווה כנרת יצאה קבוצת פועלים והקימה על אדמות אום ג`וני את קבוצת דגניה - אם הקבוצות. אפשר להמשיך כברת דרך עד לבית הקברות של המושבה כנרת השוכן לגדות הכנרת, שבו קבורים גדולי הציונות: ברל כצנלסון, דב בורוכוב, משה הס, סירקין, בן ציון ישראלי (שהביא את התמרים לעמק מעירק), נוח נפתולסקי, מהבוטנאים הראשונים בארץ, וכמובן רחל המשוררת. גם נעמי שמר, המשוררת שהרבתה לספר על יופיה של הכנרת בשיריה, נקברה שם.
במרחב שבין המושבה כנרת וגשר דגניה השתרעה העיר הקדומה בית ירח שפרחה מתקופת הברונזה ועד התקופה הביזנטית. שמה של העיר מעיד על כך כי התנהלו בה טקסים פולחניים לאל הירח, מהחשובים שבאלי כנען. העיר המשיכה להתקיים עד התקופה הערבית במאה השביעית לספירה. אגב, עיר נוספת שנקראה על שמו של אותו אל היא יריחו.
אנו ממשיכים בדרכנו לאתר "ירדנית" שבו זוכים הנוצרים בטבילה כדת וכדין במי הירדן הרגועים. לא רחוק מכאן נמצא בית המוטורים הראשון שנבנה בשנת 1910 ויועד להשקיית החלקות החקלאיות. במבנה זה שוכן הרב של התימנים. ליד המבנה הוקמה שכונת חושות בה שוכנו הפועלים התימנים שהובאו לעבודת האדמה. הביקור בבית המוטור בתיאום מראש (טלפון: 046759123)
אם חשקה נפשכם בטיול רגלי נעים לאורך הירדן מאתר ה"ירדנית" ועד סכר אלומות, מומלץ לצעוד לאורך "שביל ישראל". משך הטיול כשעה. מכאן נגיע לקבוצת דגניה א`. מקור השם "דגניה" לקוח מדגני ארץ ישראל. נחלוף ליד שרידי הטנק הסורי שעומד לזכר קורות מלחמת העצמאות במקום ועצירת הצבא הסורי על ידי מגני דגניה. נמשיך למבנה חצר הראשונים ולמוזיאון הטבע בבית גורדון. חצר הראשונים של דגניה - הקיבוץ הראשון בעולם, הוקמה במקור בשנת 1912 כנקודת הקבע של דגניה, כדוגמת חווה חקלאית גרמנית: מבני המשק מרוכזים סביב חצר גדולה, מוקפת חומה.
במלאות 70 שנה לדגניה, שופץ המקום. בחדר האוכל הישן הוקם מוזיאון לתולדות דגניה, שבו מוצג חומר תיעודי הכולל מסמכים וצילומים ישנים ומוצגים מעניינים שונים ביניהם האקדח המקורי של יוסף טרומפלדור. הביקור בתיאום מראש (טלפון: 052-3749102). עוד בדגניה בית גורדון, בית לטבע ולחקלאות ולידע בקעת כנרות. זהו ראשון המוזיאונים שהוקם בהתיישבות העובדת ומן הראשונים לטבע בארץ, הוקם ב-1935 בסגנון הבאוהאוס (טלפון: 04-6750040).
קיבוץ אפיקים ואי השלום - נסיים את הטיול שלנו בכביש המוביל מצמח לבית שאן. נעבור דרך קיבוץ אפיקים, בדרכנו אל אתר נהריים ונעצור לתצפית ביער הבנות שצופה אל אגם נהריים. משם נמשיך ברגל לאי השלום לאורך מים זורמים ויופי פראי. האי שוכן בין שני הנהרות - ירמוך וירדן ועל כן נקרא נהריים. במקום זה בחר פנחס רוטנברג, "הזקן מנהריים", להקים את תחנת הכוח הראשונה שהפיקה חשמל מכוח המים וספקה חשמל לכל צפון מדינת ישראל עד חדרה.
הבנייה החלה ב-1927 והסתיימה לאחר קשיים רבים ב-1932. התחנה פעלה עד 1948 תחילת מלחמת העצמאות למדינת ישראל. השם "אי השלום" ניתן לו עם חתימת הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994. מאז נהריים היא מובלעת בריבונות ירדנית בבעלות ישראלית, כאשר שני קיבוצי אשדות יעקב מעבדים גידולים חקלאיים ומפתחים בו גם תיירות. בנוסף כולל האתר את "גבעת הבנות", או "גבעת הפרחים" כפי שרבים נוהגים לכנות אותה, אתר ההנצחה לשבע הבנות מבית שמש.
לתחילת הכתבה
