אני עובר על הצילומים שלי ממיאנמר, סוקר את כל המקומות השונים שהייתי בהם: החיים באגם אינלה (ממש בתוך האגם עצמו), המקדשים, בתי הספר של הנזירות והנזירים הצעירים, הכפרים המרוחקים (מאוד), שכונת הנהר במנדליי… וככל שאני עובר ממקום למקום, אני מבין את הפער העצום, שמתוכו מתבלט כוחה האמיתי של מיאנמר.
1/10צלם: איתי דרוקמן
סוג אחר של הקשבה והתבוננות
מהותו של מסע במקום כזה היא קבלה והבנה של פער שקיים כמעט בכל מישור שהוא. פער תרבותי, מנטלי, טכנולוגי, כלכלי, פער של שפה. הפער הזה מחייב סוג אחר של הקשבה והתבוננות לשיח, שמתבצע ברבדים אחרים מאלה שאני רגיל אליהם ביומיום שלי.
2/10צלם: איתי דרוקמן
שלווה וקבלה אמתית
יחד עם זאת, מנעד המקומות, האנשים והחוויות אליהן נחשפתי הבליט דבר אחד מעל הכל – מיאנמר היא המקום עם האנשים הכי נחמדים שפגשתי. זה נמצא בכל מקום – במקומות העניים ביותר, אצל הנזירים שחלקו איתי את מקלחתם, אצל אנשי הכפר שהכינו עבורנו ארוחת צהריים וישבו איתנו לאכול. שלווה כזו וקבלה של האחר לא חוויתי בשום מקום.
3/10צלם: איתי דרוקמן
נהר אלף השימושים
מפגש אנושי כזה קרה בטיול שעשינו לאורך הנהר במנדליי (Mandalay). לאורך הנהר, שנמצא בשולי העיר, יש חיי עוני שוקקים כמו שמעולם לא פגשתי. מבנים ארעיים צמודים על גדה, שכל כולה זוהמה, חיות וילדים שמתרוצצים – הנהר גורם לירקון שלנו להרגיש כמו מים מינרליים. בעודי מחזיק את המחשבה הזו נכנסים אב ובנו להתרחץ בנהר ליד שלוש נשים שמכבסות בו את הבגדים. מאחוריהם עוגנת סירה שממנה פורקים שקים של אורז.
בפתח אחד הבתים האלה יושבת אישה זקנה שבוחנת את תהלוכת הזרים המוזרה שאנחנו. אני מחייך אליה ואומר שלום בבורמזית. היא מחייכת חזרה ומרימה את כוס תה האורז שהכינה, עם ידה השנייה היא מזמינה אותי לשתות איתה. מחווה כל כך פשוטה מבחינתה, וכל כך לא מובנת מאליה עבורי.
בפתח אחד הבתים האלה יושבת אישה זקנה שבוחנת את תהלוכת הזרים המוזרה שאנחנו. אני מחייך אליה ואומר שלום בבורמזית. היא מחייכת חזרה ומרימה את כוס תה האורז שהכינה, עם ידה השנייה היא מזמינה אותי לשתות איתה. מחווה כל כך פשוטה מבחינתה, וכל כך לא מובנת מאליה עבורי.
4/10צלם: איתי דרוקמן
מפגש מפתיע בשבט ארוכות הצוואר
זכור לי במיוחד מפגש מפתיע – הקבוצה הגיעה אל הכניסה לכפר ומשם התחלנו לטייל עצמאית. הסתובבנו הין הבתים – מבני עץ בנויים על כלונסאות, שמהם ומהחלונות תלוייה כביסה, וסביבם, בחצר, מסתובבות מגוון חיות משק יחד עם ילדים משחקים. אני עובר בין הבתים, מקשיב לסיפור שמתהווה סביבי עוד לפני שבכלל הרמתי את המצלמה לצלם תמונה. זו חלק מהווית מסע שיוצא עם זיו קורן. זיו מאתגר לא רק את הצלם שבי אלא גם את האדם שאני להקשיב לסיפור עצמו ולא רק "לחפש פריים".
5/10צלם: איתי דרוקמן
שיחה שמהותה הקשבה
אני נעצר בכניסה לאחד הבתים, שבו התרחשות מעניינת. בעודי מביט בקבוצת האנשים שעומלת על הכנת ארוחת הערב הם רואים אותי ומחייכים, ואני מחייך חזרה. הם אומרים משהו בבורמזית ואני עונה באנגלית. כעבור כמה שניות אני מבין שיכולתי לענות בעברית באותה מידה, וזה מה שאני עושה – עונה בעברית לאמירות בבורמזית. נוצר שיח שונה, שמהותו הקשבה לכוונה. השיחה הזו מסתיימת בכך שאני מוזמן לשבת איתם בתוך הבית, על רצפת העץ לארוחה.
6/10צלם: איתי דרוקמן
חיבוק מאנשים שלעולם כנראה לא אפגוש שוב
רצפת עץ זה כל מה שיש בבית. באמצעו קדרה תלויה מעל עצי מדורה. זה מקור האור והחום היחיד בבית. כולם יושבים מסביב בהתרגשות מהאורח. אני יכול להעיד שגם האורח היה מאוד נרגש. נוצר לנו קשר כזה, בלתי אמצעי, אותו אנחנו מקנחים בהרמת כוס משקה חריף שמעולם לא שתיתי עם חיבוק מאנשים שכנראה לא אפגוש שוב.
7/10צלם: איתי דרוקמן
מבחני אותנטיות
עבור אותנטיות המסע המצאתי את "מבחן הסלפי" והוא כולל שלושה סוגים שונים של מקומות. הראשון והמוכר ביותר הוא זה שבו התיירים עושים סלפי עם כל דבר שזז. הם עושים סלפי עם בניינים מוכרים, עם ה"מקומיים", עם הכל.
הסוג השני הוא המקומות המרוחקים יותר שעדיין מחוברים לטכנולוגיה. שם קורה משהו אחר. המקומיים רצים אלי לעשות איתי סלפי. לא נשאר הרבה מקום לספק במקומות כאלה. הם לא ראו הרבה תיירים, אם בכלל.
8/10צלם: איתי דרוקמן
לא יודעים מה זה סלפי
הסוג השלישי והאחרון הוא המקומות שלא יודעים מה זה סלפי. אין להם טלפונים והם חיים בסוג של ניתוק מכל הדברים אותם אנחנו רואים כבסיסיים לחלוטין. המסע עם "יומן מסע" נע רוב הזמן בין שני הסוגים האחרונים. זה היה רק במבט לאחור על המסע הזה שהבנתי לפתע שבמשך כמעט שבועיים לא ראיתי תייר אחר מלבד הקבוצה איתה הגעתי.
9/10צלם: איתי דרוקמן
גשרים קטנים של הזדמנויות
אני עובר שוב על הצילומים ואני רואה בהם גשרים קטנים. כל אחד מהם הוא גשר קטן מעל פער כזה או אחר שהרגשתי. אני מרגיש איך כל הגשרים האלה צמצמו עבורי את כל הפערים אל תוך חוויה אנושית שלמה. מיאנמר והאנשים שבה ישארו אצלי תמיד בלב.
10/10צלם: איתי דרוקמן
על המסע
איתמר פלג מ"יומן מסע - Travelog" הכין אותי שהולך להיות כאן משהו אחר – יש לו מומחיות למצוא מקומות 'אחרים', מקומות של אמת, והוא צדק. המפגשים האישיים האלה שמאפשרים להכיר תרבות מהמקום האמיתי והאותנטי שלה, הייתה שילוב של תכנון מסע לא רגיל שמלווה על ידי צלם לא רגיל.
אני מצלם כבר מגיל שלוש עשרה וזכיתי להיות ולצלם בעשרות מדינות לאורך השנים, אך המפגש עם זיו שינה לחלוטין את הדרך בה אני רואה צילום, ושיפר את הדרך בה אני מביט על כל מה שקורה סביבי.
ההתבוננות הזו בסיפור שמתגלה אל מול עיני שהוא הרבה יותר מ"פריים" כזה או אחר. המבט קדימה אל איך הייתי רוצה שהצילום שלי יהיה, הרגשות שהוא יעביר. במובנים מסוימים, זיו לימד אותי לדמיין את הצילום שלי עוד לפני שבכלל נגעתי במצלמה.
הכתבה נכתבה על ידי איתי דרוקמן, לאחר מסע צילום במיאנמר, שאליו יצא עם חברת יומן מסע-Travelog.
