לאס וגאס בשלושה ימים
09/03/02 - 17/03/02 - יום המחר אכן נראה מבטיח לעומת הרוחות האימתניות שנשבו מולנו אתמול ואנחנו בדרכנו לעיר סדונה. הדרך עוברת בכביש 89A בתוך יער Coconino וקניון Oak Creek. הדרך מהממת ביופיה! הרים גבוהים מיוערים בעצי אורן, מייפל, אשוח ואלון וצבעי האדום-כתוום צובעים אותם. סלעים אדומים זקופים בצורות מיוחדות צצים, ניצבים כלפי מעלה ונראים כאילו צופים עלינו מלמעלה. בתחתית הקניון זורם לו נהר ה-Oak Creek. הנוף הפראי הזה מזכיר לנו את סרטי המערב הפרוע. בדרך ניתן למצוא מוטלים קטנים בנויים מעץ או קמפים ממש בתוך היער, ומדי פעם צצים להם דוכנים עם נשים אינדיאניות, המוכרות תכשיטים, דברי קרמיקה, לוכדי חלומות ועוד מוצרים אינדיאנים למיניהם. דרך שאסור להחמיץ!! העיר סדונה נגלית לנו למטה, שוכנת בלב שרשרת ההרים, המקיפים אותה בספירלה ומעניקים לה את מלוא עוצמתם.
החנינו את "בומבילה" ב-Uptown Sedona, שהוא המרכז שלה, מרובה בחנויות עם חפצים אינדיאנים, בתי קפה, מרכזי הילינג, מדיומים ואנשי אומנות שונים. בבית הקפה אליו נכנסנו, ישבו זוג, איש ואישה, הוא מנגן בחלילים מיוחדים מעשה ידיו והיא מלווה אותו בצלילים מיוחדים מקערות הנראות כמו קערות טיבטיות. כיף היה לשבת בחוץ מול ההרים האדומים ולשמוע את צלילי החליל הענוגים והמרגיעים. בין החנויות הבחנו ב-3 טיבטים, לבושים לבוש מסורתי, אשר הולכים ובודקים את טיב המוצרים מבחינה אנרגתית בעזרת מטוטלת, שבידם.
מן ה-Uptown המשכנו לנסוע ל-Airport Mesa, זהו כביש שמוביל לתצפית יפהפיה על סדונה מלמעלה. לאורך הכביש, מצד שמאל, יש נקודה בה ניתן להחנות את הרכב, לטפס על ההר ולהגיע לנקודת תצפית מהממת (360 מעלות) על כל ההרים, הקניון והעיר. שם ישבנו המומים, משתאים, שואפים לקרבנו וללבנו את כל האנרגיות הטובות שהמקום הקרין כלפינו. סדונה העיר, קניון ה-Oak Creek וההרים שמסביב לה הם מקום ראוי לבלות בו מספר ימים ולטייל לאורכו ולרוחבו. נקודת כייף ויופי שכדאי לעבור דרכה באריזונה.
היעד הבא בסיבוב ה"לופ" שלנו היא העיר לאס וגאס, שבמדינת נבדה ואנחנו נוסעים לנו ביום יפהפה, בכביש מדהים, אל השקיעה (כביש 40), אל עיר האורות. בדרך ללאס וגאס רצינו לעבור ולבקר בסכר ההובר דאם העצום, אולם שלט שהתנוסס לו על כביש 40 ליד העיר Kingman משך את לבנו והפתיע אותנו: "משאיות, אוטובוסים ו-RV לא יכולים לנסוע בכביש 93 להובר דאם". כמה מטרים ספורים אח"כ עמד שוטר ואנחנו עצרנו לידו לשאול לפשר השלט. ההסבר היה שלאחר אירועי ה-11 בספטמבר עם נפילת התאומים, לא מאפשרים לרכבים גדולים להיכנס לסכר, ביחוד בימים שיש התראות שונות. כך שלידיעת הנוסעים ב-RV, הבאים מאריזונה ללאס וגאס, נבדה, יש לנסוע מכביש 40 דרך כביש 68, להתחבר עם 163 מערבה ולבסוף להתחבר לכביש 95 צפונה.
נבדה- ארץ מדברית, שוממת וצחיחה ברובה. לאורך נסיעתנו עד לאס וגאס כמעט ולא היו עיירות, המדבר שלט במרחבים, נוגע בהרים גבוהים באופק, שלטים המכריזים על בתי קזינו והימורים צצו להם בצידי הכביש והיו העדות היחידה לבני אנוש, אנחנו היינו לבד בעולם. אי אפשר לדמיין שממש לפני שמתקרבים ללאס וגאס מתחילה תנועה עמוסה של כלי רכב לכל הכיוונים, מהיכן צצו כולם? בכניסה לנבדה לא היה מרכז מבקרים ולכן הגענו אל לאס וגאס ללא מפה של העיר, המאפשרת לנו לדעת לאיזה קמפ כדאי להגיע מבחינת מיקום, קרוב או רחוק מה"סטריפ", רחוב המלונות המרכזי. על פי חוש התכווננו ליציאה מסוימת והחלטנו לנחות בקמפ של המלון סירקוס-סירקוס, מתוך מחשבה שממנו נוכל לטייל בעיר ברגל. מראה הקמפ היה שונה ממה שהורגלנו- אפור ומנוכר. המקום עצום בגודלו ומאות רכבים חונים על כביש זה לצד זה. מבירור טלפוני שעשינו מיד בהגיענו, הבנו שזהו אכן הקמפ. הקרוב והמרכזי ביותר וגם הזול ביותר באותו הזמן (המחיר משתנה מיום ליום בהתאם לאיכלוס - כאשר הוא מתמלא המחירים מאמירים מאוד).
התחלנו את מסענו בעיר ביום חם, בהליכה רגלית. המלון הראשון שסיירנו בו היה כמובן, סירקוס-סירקוס, שנראה די מיושן, אולם עמוס אנשים לעייפה. טיול במלון משאיר רושם של לילה נצחי - רעש מכונות המזל, צלצול המטבעות הנופלות בזו אחר זו. אדי סיגריות בכל עבר ואור מלאכותי. זהו בעצם, הרושם שיכול להיוותר מכל מלון ומלון משום שמרכז העניין הם ההימורים. אולם קיימים מלונות אחרים שהצליחו ליצור רושם ואווירה שונים, כמו למשל מלון ונציה, שאנחנו הכתרנו אותו כמלון בעל האווירה והאנרגיה הנעימים והכייפים ביותר. המלון, הוא ממש העתק של העיר ונציה - מבחינת הבניה, הנהר שזורם לו מחוץ למלון ובתוכו, הגונדולות השטות להן עם זוגות המאזינים לזמר המנעים להם את זמנם, ותוך כדי כך גם לקהל העומד או מטייל על גדות הנהר. רחוב החנויות במלון נראה ממש כמו רחוב בשעות בין הערביים, עם תקרת שמיים, הנותנת תחושה של חוץ. הנהר עובר לאורכו ובכל פינה צצה הפתעה: זמרת אופרה בליווי פסנתרן, קבוצת זמרים שרה שירים איטלקיים מלווה בנגנים, פסלי אדם בלבוש לבן, שמהפנטים את הסובבים בשקט ובשלווה הפנימית שלהם והמים הזורמים להם משרים תחושת רוגע ונעימות והתחושה היא של רצון לשהות במקום היפה הזה ולא לזוז.
מלון נוסף שבנוי יפה הוא אי המטמון, שהעיצוב החיצוני שלו מדהים ביופיו ובפרטים הקטנים: סירת ענק של שודדי ים עומדת בתוך ים, אוצרות ותכשיטים פזורים להם במקומות שונים, ואחת לכמה שעות מתקיים מופע בחוץ הקשור לפיראטים, שודדים והרבה אקשן. אנשים נראים יושבים וסועדים בתוך מרפסות קטנות ורומנטיות והתחושה הכללית, כשמסתכלים בחזית המלון היא של יופי וייחוד. בכניסה למלון בלאג`יו, שנראה כמלון מאוד יוקרתי ולפי הספרים אף כמלון היקר ביותר בעולם, מתקיים מופע מזרקות מדהים ביופיו. מלון נוסף עם אטרקציה בפתחו הוא מיראז`, אשר כל כמה דקות מתפרצת לבה "אימתנית" מתוך הר הגעש שלו. אחד המלונות שבעינינו היה אכזבה גדולה הוא ניו יורק-ניו יורק, שנראה דומה לעיר מבחוץ - מגדליה של מנהטן ופסל החירות מתנוססים להם בחוץ - אולם בפנים לכלוך, בלגן, רעש ותסיסה - שהאמת, די מאפיינים את העיר הזו, אולם נראה שהצליחו להעתיק רק את הפן המכוער שלה ללא המיוחדות המאפיינת אותה.
דבר נוסף שהוסיפו מסביב למלון ובכניסה אליו הם החולצות התלויות לאורכה של גדר ארוכה וכתובות המזכירות את אסון התאומים - בדומה לבדים ולכתובות התלוים ליד הריסות התאומים במנהטן עצמה. ולחובבי פארקי השעשועים, יש אטרקציה במלון הזה - רכבת הרים עם לופים ענקיים שנראים שלא נגמרים. העוברים והשבים ברחוב יכולים לשמוע את צווחות הזוועה של הנוסעים ברכבת הענק הזו. סיבוב שכזה בין המלונות הותיר אותנו מותשים למדי - ההליכה ארוכה למדי לאורך הסטריפ ובתוך בתי המלון העצומים בגודלם - והחלטנו לקחת מונית חזרה אל "בומבילה". למחרת בבוקר, נסענו "לבדוק" את המולים (מרכזי קניות) הזולים של לאס וגאס, שנמצאים כ-3 מייל מחוץ לסטריפ (נוסעים דרומה על רחוב לאס וגאס). עד כה, די הופתענו למצוא שהמחירים בלאס וגאס התייקרו מאוד - מחירי האוכל, הלינה, הדלק (מחירי הדלק יקרים יחסית כבר ממדינת ניו מכסיקו ואריזונה). ה-Outlet שנקרא Beltz ענק בגודלו, אולם להפתעתנו המחירים בו זולים וניתן למצוא שם בגדים, תיקים או כל אשר חפצה נפשכם, השייכים למותגים ידועים.
לתחילת הכתבה
פארק ציון אגם פאוול ועוד
3 ימים מלאים בלאס וגאס נראו לנו ממצים ביותר. סה"כ בתי המלון דומים זה לזה, חוץ מהמיוחדים ביותר שיש בהם אטרקציות מעבר למכונות ההימורים ולמסעדות. כל המופעים בבתי המלון מאוד יקרים, המחירים נעים בין 40-90$ לאדם. נפרדנו מאורותיה של לאס וגאס בשעת לילה מאוחרת בדרכנו אל יוטה ואל הקניונים. יום המחרת, היה חם ונעים ואנו התחלנו לנסוע על כביש מספר 15 צפונה. הדרך עוברת בקניון וירג`ין המדהים. הכביש מתפתל בין קירות הקניון העצומים והתלולים, חלקם מוארים, חלקם מוצלים ותחושת הוד ועוצמה חולפת בנו. אנחנו ממשיכים וההרים האדומים, שחורים נגלים שוב במרחק - אין כמו אריזונה - מדינה יפהפיה ומלאת קניונים, נראה לנו כי יש להקדיש לאריזונה ולבטח גם ליוטה טיול נפרד על מנת לזכות להזין את עינינו בכל הנופים והמראות המדהימים.
אנו חולפים ביעף על פני אריזונה ומגיעים למרכז המבקרים של יוטה בכניסה למדינה ומצטיידים במידע ומפות ומביטים על הנוף היפה הנשקף עד אינסוף ומחליטים לצאת אל כביש 9 (יציאה 16) אל עבר פארק ציון Zion Park. כבר בתחילת הדרך אל הפארק החלו לנשב רוחות חזקות וקור החל לחדור. מאחר ורוחות כאלה לא מאפשרות לנו לנסוע בבטחה עם הבומבילה, נחנו יומיים בעיירה הקרובה הוריקן "עד יישכח זעם" ונוכל שוב לטייל. ביום השלישי החלטנו לצאת ויהי מה. הדרך אל הפארק יפהפייה, וכשמתקרבים אליו צצים המון לודג`ים, קמפים ל-RV, ובתי קפה בנויים מעץ ומעוצבים כך שישתלבו בסביבה. כניסה לפארק לא עלתה לנו עקב כרטיס הפארקים הלאומיים שיש לנו. הנופים שקיבלו את פנינו היו מדהימים - צוקים אדומים ולבנים מתנשאים אל על ונהר הוירג`ין זורם למטה. קיבלנו מפות של מסלולי הטיול בפארק ובחרנו לנו אחד מהם- Emerald Pools. המסלול כולל בריכות מים ומפלים הזורמים היישר מעל ראשנו בלכתנו במסלול. ההליכה קלה ויפהפייה.
לקראת צהריים גמרנו את טיולנו והחלנו לנסוע לכיוון הברייס (Bryce) הגבוה בעוברנו דרך המנהרה שנבנתה בשנות ה-30. קיווינו, שבהגיענו לברייס נוכל לטייל בו וליהנות מקרוב מהסלעים הפטרייתיים, המוזרים והצבעוניים שלו, אולם כבר כשהתקרבנו, הבנו שגל הקור שהגיע ליוטה ביומיים האחרונים החליט להישאר וכמויות השלג שראינו מרחוק אישרו זאת. במרכז המבקרים יצאנו מהאוטו אל כפור אימתני - 0 מעלות, ועם הרוח שנשבה, אף פחות מכך. לקחנו מפות והחלטנו לא לוותר על היופי הזה ונסענו לצפות לפחות ממספר נקודות בנוף המופלא. אייל והבנות ירדו, צפו, צילמו ואף שיחקו בשלג ואני, גלית, לאחר 2 נקודות תצפית החלטתי "לחוס על חיי" ונשארתי בחום של "בומבילה".
חבל, אך מסתבר שאי אפשר לתאם כל אתר וכל מדינה בטיול כל כך ארוך ולעתים למרות שניסינו למשוך את זמן הגיענו לאזורים הללו, לא הצלחנו לקלוע לטמפרטורות המתאימות. מסתבר שליוטה ואריזונה, שתי המדינות היפהפיות ומלאות קניונים ונופים מדהימים, כדאי לבוא באפריל מאי ולא לפני כן, וכדאי להקדיש להן זמן רב משום שעל כל צעד ושעל יש פינות שראוי לטייל בהן. אנו ממשיכים ויוצאים מהברייס ומשתדלים לרדת לגובה סביר, על מנת שנוכל לישון במקום פחות קפוא. ירדנו בכביש 89 לכיוון העיירה Kanab, כשפנינו מועדות לאריזונה, פייג` ואגם פאואל. מוקדם בבוקר אנו מתעוררים שוב לשקט המופלא של... השלג. אפור, קר ומושלג ואנחנו תכננו שייט באגם?!
התחלנו בנסיעה לעבר פייג` שנמצאת בגבול אריזונה-יוטה (על כביש 89 דרום) - נסיעה יפה במיוחד בליווי השלג, שצבע מיד את ההרים האדומים בלבן. לאורך הדרך ליוו אותנו עננים מיוחדים - לבנים בוהקים ואפורים, ארוכים ומעוגלים, משוננים וקטנים. השמש הסתננה לה לעתים ושלחה את קרניה מבעד לעננים, שנראו כמסננת בוהקת ונגעה בהרים. צורות שונות ומשונות של הרים החלו להופיע בדרך וצבעי חום-לבן-אפור צבעו אותם לרוחבם. המראה היה נפלא. אט, אט, הפסיקו פתיתי השלג לרדת ובאופק נראו ארובות עם עשן לבן והעיר פייג`. מעט אחרי העיירה Big Water, הופיע אגם עם סלעים יפהפיים - Lake Powell - ואנו ראינו שלט ל-Lone Rock וכביש עפר הפונה אליו שמאלה. כמובן שפנינו אל הנוף היפהפה הזה - סלע גדול בודד ניצב לו בתוך האגם, רצועת חוף חולית ויפה מקיפה אותו ועננים אפורים משתלבים ונוסכים אווירה מיוחדת. עצרנו שם לארוחת הבוקר. במקום ניתן לעשות קמפינג, יש שירותים וטלפון ציבורי (10$ לרכב - למי שיש כרטיס פארקים - חינם).
אי אפשר להאמין, שהנוף היפה הזה הוא תוצר של סכר גלן, אותו בנו בשנות ה-60 ושבנייתו עוררה התנגדות חריפה של אנשי אקולוגיה ואנתרופולוגים. הסכר עוצר את זרימתם של נהרות יוטה והם הופכים למים העומדים של אגם פאואל. אינספור כתובות של שבט האנסאזי קבורות מאות מטרים מתחת לפני המים. הציפוי הלבן שעל הסלעים בגובה מטרים רבים מעיד על סימני הגאות והשפל. בהמשך היום, ירד שוב שלג בפייג` וסביבותיה ואנחנו המשכנו לעבר מרכז המידע, שנמצא ליד סכר גלן (אותו ניתן לראות משם ומהגשר המוליך לפייג`). טיילנו בעיר והתפללנו כי למחרת יהיה יום שמשי ואנו נוכל לטייל. אכן, תפילתנו נענתה ובוקר המחרת נראה שמשי, מעונן חלקית והרבה פחות קר.
זה היום המיועד לטיול ב"אנטילופ קניון" שהוא מערה תת-קרקעית מפותלת, אשר מי הגשמים והשלגים יצרו בה צורות, פיתולים ומניפות מדהימות, ובאמצע היום קרני השמש, החודרות אליה ויוצרות גווני צבעים של כתום, סגול וכחול יפהפיים. הכניסה אל המערה נחבאת מעין רואה ונמצאת ממש על פני הקרקע. מדריך משבט הנאוואחו קיבל אותנו בכניסה (17.5$ למבוגר, 10$ לילד) והוא הסביר לנו שבימי גשם הבא מכיוון מסוים ייתכן ובזמן קצר המערה תתמלא במים ובוץ והם מיידעים מספיק זמן מראש כי יש לעלות ולצאת מן המערה. בחוץ ניצבת אבן זיכרון למספר אנשים שסירבו לצאת בזמן ונספו. המקום נמצא בצומת של כביש 98 מזרח עם כביש שנוסע ל-Antilope Point. קיימים שני מקומות שניתן לרדת אליהם: Lower Antilope ו-Upper Antilope. אנחנו בחרנו לרדת ל-Lower כי הוא נראה לנו יפה יותר וההליכה בו ארוכה יותר. המקום מהמם ביופיו ובצבעיו, אסור להחמיץ!
המקום המקסים והמיוחד אליו נסענו לאחר הטיול באנטילופ נקרא Gari Lado, זהו סלע עצום מפותל שעומד לו בערוץ צר של נחל הקולורדו ויוצר מראה מדהים, כאשר מביטים בו מלמעלה. ניתן להגיע אליו עם סירה, שלוקחים מהמרינה (וואוויפ), שבאגם פאואל או לצפות בו מלמעלה, כאשר נוסעים על HWY89 דרומה עד שלט ירוק, שכתוב עליו "545 מייל" ומיד אחריו יש פניה ימינה אל חניה. מהחניה הולכים ברגל כ-¾ מייל, עד שמגיעים לתצפית מרהיבה! מהמקומות המדהימים הללו, שאייל לא יכל להפסיק לצלם בהם ואנחנו לא הפסקנו להתפעל ולהנות, המשכנו שוב ליוטה, לעוד אתרי טבע מדהימים, עליהם נספר בכתבה הבאה. להתראות, אייל, גלית, שיר ועדי.
לתחילת הכתבה
