אמא ויאיר מטיילים באי הדרומי

``אמא אלישבע !!! מה את עושה בניו זילנד!!!`` ההלם הראשוני עבר, עכשיו מתחיל משהו חדש לחלוטין, זה דבר לא פשוט השינוי הזה. אין בכלל מה להשוות, עברו חלפו ימי האוהל בחצר עם הכלב, ברוכים הבאים ימי האכסניה (ואפילו המלון!). זהו, אין יותר להתקמצן על מסטיקים עגולים!
יאיר1
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: אמא ויאיר מטיילים באי הדרומי
© מאורי הירש

אמא מגיעה לניו זילנד

אני מסתכל בשעון. הקדמתי... מקום המפגש נקבע מראש, כך גם הזמן, צהריים בכיכרה הראשית של כרייסצ`רץ`, ואני ממתין... לאמא שלי. לא יודע אם אתם מצליחים להבין את ההרגשה, אז אנסה להרחיב ... בזמן האחרון אני לבד, מהבוקר עד הלילה לבד- לבד לבד לבד, חודשיים-שלושה בניו זילנד, ישן, אוכל, מטייל ובעיקר חושב עם עצמי, הדברים הכי קרובים לעברית שראיתי פה הם האותיות העבריות על דפי ספרי המסיון שמחולקים בתוך בתי ההיט. ופתאום, לאמצע כל זה נכנסת אמא שלי. דיברנו על זה הרבה אמנם... התייעצנו בינינו... היא שאלה אותי כמה פעמים "אם זה בסדר"... אמרתי שברור, אבל עדיין...

"אמא אלישבע !!! מה את עושה בניו זילנד!!! ההלם הראשוני עבר, עכשיו מתחיל משהו חדש לחלוטין, זה דבר לא פשוט השינוי הזה. אין בכלל מה להשוות, עברו חלפו ימי האוהל בחצר עם הכלב, ברוכים הבאים ימי האכסניה (ואפילו המלון!). זהו, אין יותר להתקמצן על מסטיקים עגולים! מהיום אפשר לקנות גם אדום וגם סגול! (למרות שמסטיקים בצבע סגול עלולים בהחלט לסכן את הבריאות). אמא עוד לא נחתה ולא נחה וכבר מתחילה לתכנן תכנונים לאן נלך מתי כמה ואיך... "רגע", אני אומר לה "תירגעי, קחי את זה בכיף, תזרמי...", "שאמאש`ך תזרום" היא מחזירה לי, "לא עשיתי את כל הדרך לפה כדי להתבטל ולבזבז את הזמן!, תוציא את היד מהכיס השניה ובוא נצא לדרך!"...

השבועיים הבאים עם אמא היו מרתון מטורף שניתן לכנות אותו בשם הכולל: "כל מה שאפשר להספיק באי הדרומי של ניו זילנד בשבועיים תחת מגבלות הזמן, המקום והשפיות" (עם אי אילו חריגות מהגורם האחרון). רק לשם השוואה כמותית: במהלך הטיול שלי צילמתי בערך 400 תמונות במצלמה הדיגיטלית, במשך השבועיים האלה צילמה אמא לבדה קרוב ל-600 תמונות !!!.

מישהו עשה טעות נוראית וקנה לה מדריך מצולם של נופי ניו זילנד. אותו אוויל אף לא טרח להסביר לה שרשימת האתרים בספר היא רשימת מקומות מומלצים - לא טיול אחד גדול מאוד עם 476.587.77 תחנות. כך או אחרת עוד באותו יום ניגשנו לחברת ההשכרה הסמוכה (שאמא דאגה להזמין ממנה רכב עוד מהארץ), מילאנו בטופס מה שרשמנו ויצאנו החוצה, חמושים בטויוטה חדשה. מכאן ואילך כמעט ולא חשנו בזמן או במרחק חולפים, כשרק מיכל הדלק המתרוקן לעתים מזכיר לנו לעצור בכל כמה מאות קילומטרים.

 חשבתי שיש משהו בטיול שלנו שמזכיר את מסעם של בני ישראל במדבר: "מכרייסצ`רץ` נסענו לכיוון החוף המערבי בואכה גריימוט דרך מעבר ה"ארתורס פאס". חזרתי, אף על פי שכבר ביקרתי שם, כבר בפעם הראשונה ציינתי לעצמי שזה מקום שאליו אני בטוח מביא את אמא... אחרי ביקור באתר "קאסל היל" האהוב עליי החלטתי לסגור חשבון עם מערת ה"קייב סטרים" המפורסמת (מכתבה 9), לקחתי פנס ראש, בגד ים, שק אטום למים ואת אמא וכולנו ירדנו אל מעמקי האדמה, אמא יש לציין עמדה בהכל בגבורה, טיפסה, החליקה, וצעדה במערה המופלאה (אך הלא פשוטה לטיול, יש לציין) בטבעיות של חוקרת מערות מלידה, היא הקפידה לשלוף את המצלמה שלה מתוך התיק האטום בכל כמה מטרים ולתעד אותנו, למרות העובדה שמאוד נהננו מהאתגר המשותף, לשנינו הוקל משמעותית כשאחרי ארבעים דקות רטובות וחשוכות יצאנו יחד עם האמת אל האור.

לתחילת הכתבה

יוצאים לכיוון הקרחונים

התנגבנו והמשכנו לארתורס פאס (Arthurs Pass) עצמו, משם נסענו לתפוס שקיעה בצוקי החוף המערבי ולמעבר מהיר וכמעט לילי בשביל עמודי הסלע בפונקייקי (Punakaiki Rocks), אז התברר לנו שאין כל כך איפה לישון בסביבה. ניסינו אמנם למצוא משהו טוב אבל ככל שעלתה רמת העייפות ירדה במהירות רמת הדרישות שלנו, בסופו של החיפוש כבר היינו מוכנים להתפשר על מזרן מלא פשפשים מאוריים. בסופו של יום נרדמנו מכורבלים בשק שינה בתוך האוטו השכור שלנו, חוויה שאמא הגדירה לאחר מעשה כ"משהו שצריך לעשות אותו פעם אחת בחיים ודי".

 משם הדרמנו לאורך כביש החוף המערבי לאורך דרך נוף עוצרת נשימה עד לקרחון פרנץ יוזף. שם היתה ביננו הסכמה.. אמנם לאורך כל הטיול היתה לי רשות להתקמצן ולהגיד לאמא "תגידי את משוגעת? את יודעת כמה פסטה ואורז אפשר לקנות בכסף כזה?" ולאמא היתה הרשות נתונה להגיד לי "תפסיק כבר להתקמצן ולהתכלב יא פשפש!". בקרחונים הגענו להסכמה מלאה- למרות שזה לא זול (טיסה כזו עולה בין 100 ל-200 דולר ניו זילנדי), "אנחנו הולכים לטוס במסוק!". הטיסה מעל לקרחוני פרנץ יוזף ופוקס גלסייר`ס (Fox Glacier Franz Yozef Glacier) היתה אחת החוויות המרשימות בחיי.

להבי הרוטור הרעידו קלות את גוף המסוק ובכך הזכירו שאנחנו תלויים באוויר רק בחסד עליון. רק כוחות נסתרים מנעו מאיתנו את הנפילה מטה בכל רגע נתון, אל מדבר השלג האינסופי של הקרחונים מתחתינו, ארץ אין אדם. דיונות שלג, בורות קרח, תהומות קפואים וכל מה שאני יכול לחשוב עליו בין החלפת סרט צילום אחד למשנהו זה - "יוווו, איך בא לי קרטיב!...". כל כך הצטערתי שאף אחד אחר שאני מכיר לא יכול לחלוק איתי את החוויה העצומה הזאת - ואז בבת אחת נזכרתי וסובבתי את הראש - אמא! היא ישבה בין זוג פנסיונרים גרמניים (את המקום הטוב היא נתנה לי) וצילמה וצילמה וצילמה.

 משם נסענו לכיוון וואנקה דרך טרק ה"רוב רוי" (Rob-Roy) בעל הגשרים התלויים, ואגם דיאמונד (Diamond Lake) הצלול. בוואנקה (Wanaka) עלינו על הר אירון (Mt Iron), ממנו ניתן לעשות תצפית כללית על מרחבי האיזור (טיפוס לא קשה של בערך ארבעים דקות - מומלץ לתאם עם השקיעה!). בתחתית ההר קיימת אטרקציה מקומית - מוזיאון אשליות ומבוך (puzzling world - הכניסה עולה בערך 20 דנ"ז). זה די נחמד למי שבא לו להסתובב בתוך ליבירנת עץ אידיוטי ולחפש את אמא שלו כמו מרקו ביום חיפושים מאמלל במיוחד.

לתחילת הכתבה

קווינסטאון וטה אנאוו

וואנקה מאוד נחמדה, הכל בנוי וצומח מסביב לאגם, בתי נופש, אכסניות והרבה מטיילים- העיירה לא יקרה בצורה מפתיעה (תלוי אמנם בעונה) ונעימה. מוואנקה לקווינסטאוון (Queenstown) בירת האטרקציות הבלתי מעורערת של ניו זילנד, אם זה הקטע שלך -אז יש כאן הכל: מצניחות חופשיות דרך בנג`י וזורבינג ועד גלשני רוח, טיפוס צוקים וג`ט בואוט. בחורף הסבה קלה של האתרים והמתקנים הופכת את העיירה המקסימה הזאת לממלכת סקי וסנובורד. אמא ואני חיפשנו דברים רגועים קצת יותר, עלינו ברכבל ה-skyline gondola, וראינו קופצי בנג`י מוטרפים בוחנים את עוז ליבם ועוזו של החבל בקפיצות תהומיות. לא בשבילי. ממרכז המבקרים שבנוי ממש על קצה ההר ניתן לראות דברים שאי אפשר לראות מתחתיתו.

למחרת ביצענו שיט ג`ט בווט בנהר ה-Shotover River. זה דבר מגניב למדי. הסירות האלו מהירות יותר ממה שנראה - לא משנה כמה נראה שהן מהירות - הן מהירות יותר. הטייס שמנהג אותן נהנה מאוד לעשות פעלולי כמעט ונפגע עם דופנות הקניון העמוק שבו שטנו לקול צווחות הגיל ההיסטריות שלנו הנוסעים האומללים... השיט יקר וקצר (בערך 80 דנ"ז לבערך 20 דקות) ולכן צריך לבחון טוב טוב מה האופציות ולקחת את הטיול הכי משתלם!

 מקווינסטאוון לטה אנאוו (Te Anau)- כשבדרך אנחנו עוצרים בגשר הבאנג`י המפורסם של קווינסטאוון. לראות אנשי ציפור, מאה וכמה המטרים החסרים בין הגשר לתחתית הנחל הזורם בעמק לא מונעים מהם לקפוץ. הרי גם אם אתה לא קופץ בנג`י יש עניין מיוחד לבוא וראות את התופעה קורמת עור ומיתרי גומי לנגד עיניך, ואני בהחלט מוכן לעמוד ולראות אותם עושים את זה...

הבחורה הבאה בתור לקפוץ היא במקרה גל - ישראלית נחמדה ביותר שכל הקשר בינה לבין קפיצות בנג`י הוא חברתה הטובה חנה- שכדברי גל "אין מי יכול עליה!". השתיים קנו כרטיסיית חופשי חודשי לאטרקציות אקסטרים מטורפות ועל אף הספק שמתחיל לכרסם (לפחות בגל) הן מסכימות שכיוון שסכום כסף נכבד כבר הוצא ואין להשיבו -" אז קופצים וזהו!". גל הקשורה מתקרבת אל הסף, וזה חתיכת סף... משהו אצלה מתגבש לידי החלטה (או אולי זאת יד נעלמת שדחפה) והיא כבר בדרכה אל עבר האוויר, משתלבת עם הנוף, כמה שניות עוברות על העמק, ציץ לא פורח וחצץ לא מצייץ - הילדה נופלת... למרבה המזל שלב הבלימה החיוני מסתיים בהצלחה, וסירת גומי מחכה למשוך את גל אי שם בתחתית חייה החדשים.

 טה אנאוו היא עיירה. זהו. ממנה יוצאים לטרקים ולשיוטים אל עבר הקפלר והמילפורד סאונד הידועים, מפאת קוצר הזמן החלטנו לדלג על הקפלר אבל היינו מוכרחים לראות את המילפורד... האמת? זה די נחמד שם... מה לעשות? לא התלהבתי, מה להגיד? מטורף? עצום? וואלה - היה בסדר... שיט בין מעברי פיורדים עצומים שמהם זולחים מפלים גבוהים (זולחים- איזו מילה מגניבה). אבל אתה מסוגל להבין את העקרון תוך כמה דקות - שעתיים שלוש זה בהחלט מיותר, מצד שני זה תלוי בך, אם אתה אחד שמסוגל להמשיך ולהתפעל מכל מפל מחדש כאילו לא ראית חמישים כאלה לפניו - לך על זה!

לתחילת הכתבה

אינברקרגיל והקתלינז

משם ל-Invercargill ולאיזורי ה-Catlins, הדרום הרחוק של האי. אלה הם איזורי פרא שכוחי אדם, כדי להגיע לשם אתה זקוק לתחבורה משלך, אבל זה משתלם. כדאי בהחלט לנסוע לאורך החוף הדרומי בין העיירות הנחמדות Bluff, Fortrose, Curio Bay, מערת ה-Cathedral Cave ב-Waipati בהחלט נראית יפה. בכביש העולה ל-Purakaunui Falls שליד Purakaunui צריך להיזהר שלא להחליק. החצץ שם גס מאוד וצריך לנסוע לאט ובזהירות בסיבובים. לצערינו ההדדי נאלצנו לסיים את הטיול בנקודה הזאת. אני קיבלתי שיחת טלפון חשובה בה נקראתי לחזור לכרייסצ`רץ, ולאמא נגמר הזמן- היא היתה חייבת לחזור הביתה כדי להספיק ולקדם את חרדת הנטישה הממשמשת ובאה של אחותי בת השלוש אביגיל. ומה יכול להיות יותר מתוק מאשר לסיים את הכתבה הזאת במילה אביגיל? בנסיון להתאים מילים לנוף המשתקף בתמונות אני חוזר שוב ושוב לפסוקי תהילים שכתב מאות שנים לפני, גדול המשוררים דויד המלך:
 "מה רבו מעשיך אלוקים, כולם בחכמה עשית..."

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על האי הדרומי

כתבות על חופשת סקי 2022

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם