וונאקה, קווינסטאון ופיורדלנד

``כל מי שיביט לרגע במפת ניו-זילנד, יבחין מייד בחבל הארץ המפורץ אשר בפינה הדרום-מערבית של האי הדרומי. זוהי פיורדלנד- ארץ הפיורדים, שקרחונים חרטו בה במשך מיליוני שנה מיצרים עמוקים, והרים תלולים סביבם מטפסים אל על כמעט מקו החוף...``
dan shalem
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: וונאקה, קווינסטאון ופיורדלנד
© מאורי הירש

האסט-פאס

הדרך מהחוף המערבי לוונאקה עוברת דרך מעבר ההרים האסט-פאס (Haast pass). המעבר אינו גבוה, 560 מטרים בלבד, אולם הנוף משתנה. לפתע אנו קרובים הרבה יותר לפסגות המושלגות, ומפלים ציוריים מקשטים את הדרך. קנינו במרכז המבקרים של האסט את מפת הדרך, ובחרנו לנו עצירות לאורכה. בבריכות הכחולות, כרבע שעה מהכביש, השביל חוצה גשר תלוי "אמיתי", צר ומתנדנד, ומגיע אל בריכות עמוקות בנהר, צלולות וכחולות כמתחייב משמן. עצרנו גם בכמה מפלים לצד הכביש, וניתן בהחלט להעביר את כל היום בדרך הזו, רק רצוי שלא לשכוח את דוחה החרקים- סביב הנחלים רוחשים זבובי החול בהמוניהם... במאקארורה (Makarora) התעייפנו, וחנינו בקמפינג קטן וסימפטי, סביבו ניבטות אלינו הפסגות המושלגות. וונאקה תחכה כבר למחר. בדרך גם כמה קמפינגים של ה-DOC, לנו קשה לוותר על מקלחת חמה בסוף היום, ולכן הם פחות מתאימים...

לתחילת הכתבה

וונאקה

הגענו לוונאקה (Wanaka) בגשם, אך גם השמיים הסמיכים מעל האגם לא הסתירו לגמרי את ההרים שסביבו, טרשיים ומושלגים בפסגות, מקיפים ההרים את האגם המפורץ. גם בתפאורה הרטובה לא ניתן שלא להתפעל מהיופי המרהיב. העיר עצמה לחוף האגם התגלתה כעיירה חמודה ונעימה, והעברנו בה שלושה ימים רגועים למרות מזג האוויר הסגרירי. מייד בכניסה לעיר ניצבים המבנים העקומים של עולם הפאזלים, בשבחו נכתב כבר הרבה, ולא ניתן לנו אלא להצטרף לשבחים. במשך שעה התרוצצנו במבוך הגדול עד שביקרנו בכל ארבעת מגדליו וגם חזרנו חזרה להתחלה (ומסתבר שהחזרה היא החלק הקשה), ועוד כשעתיים בילינו בתצוגת ההולגרמות, תעתועי הראיה ופינת המשחקים. אל פינת משחקי ההגיון חזרנו גם לאחר יומיים בטרם עזבנו את העיר, בהחלט בילוי מהנה לשעות גשומות. למחרת עשינו את מסלול אגם דימונד (Diamond lake- Rocky mountain). הליכה יפה עם תצפית נהדרת לאחר טיפוס לא קל.

 על המסלול הארוך יותר שרצינו לעשות ביום הבא, טרק רוב-רוי, נאלצנו לוותר בשל בעיית עבירות בדרך. הטרק, אשר בפארק הלאומי מאונט אספיירינג, יוצא כחמישים ק"מ מהעיר וונאקה בקצה דרך על שם אותו ההר (Mount Aspiring RD), רק שאף אחד לא טרח לספר לנו ששלושים ק"מ מתוכם בדרך לא סלולה. אף אחד, אגב, כולל את אטלס המפות שלנו, ה-DOC, והגברת מהקמפינג... אה כן, וגם לא אף אחד מהכתבים הקודמים שסיפרו עליו כאן ב"למטייל". בכל אופן, לא שנבהלנו מזה, ובהחלט היינו נחושים להגיע, אלא שאחרי שכבר נסענו כעשרים ק"מ עם קפיצות נסבלות, הגענו לקטע חציית נחל- חלוקי נחל, מים זורמים בגובה שלושים ס"מ ושיפוע גדול משני הצדדים- לא משהו שרציתי להעמיד בו במבחן את הקראוון הגמלוני שלנו. כך עצרנו לפיקניק ליד אותו הנחל הנשפך לנהר מאטוקיטוקי העצום והכחלחל, שהר אספירינג המושלג והבלתי מושג ניצב מולנו, וחזרנו כלעומת שבאנו. הגשם שירד באותו אחר הצהריים לא העציב אותנו הפעם, שכן התנחמנו שאולי בכלל לא היינו נהנים ממילא... נחמת טיפשים, אני מודה.

 את המשך היום ניצלנו להכרות טובה יותר עם שפת האגם, שם הילדים שיחקו שעות במתקנים הנהדרים אשר ליד האינפורמיישן. במתקנים נפגשנו שוב עם משפחת עדווי, עימם גם צפינו בסרט Shark Tale בקולנוע סינמה-פרדיסו המפורסם של וונאקה. בקולנוע מבחר כורסאות ישנות ונוחות, ואפילו מכונית (למכורים לדרייב-אין), ובר קפה מעולה (אל תוותרו על הגלידה ביתית הנהדרת). בקיצור מקום עם אופי, ומומלץ בהחלט. בערב נדיר בחמימותו היחסית, ישבנו עם בני משפחת עדווי ליד האגם עד בוא החשכה, בעוד הילדים מתרוצצים במתקנים ונהנים מהחברה.

לתחילת הכתבה

קווינסטאון

קווינסטאון (Queenstown)- שוב עיר מקסימה על שפת אגם, מסביב הרים מושלגים, כמו תמיד הגענו ביום גשום וקפוא, אך למחרת האירה השמש ואנו התאהבנו במקום! הדרך לעיר עוברת בקניון נהר קאוואראו המרשים, מעליו הגשר התלוי ובו אתר הבנג`י הראשון בעולם. לנו הספיק להסתכל בקופצים דרך זגוגיות הקפה.

 התמקמנו בקמפינג ה-Top10 שבעיר (Creekside). ערב כריסטמס, האתר המצוין מפוצץ לחלוטין וקיבלנו מיקום אחרון בפינה בוצית... למחרת בבוקר נשפר מיקום. מהקמפינג כל העיר במרחק הליכה נוח, ואנו יוצאים לסיור קצר בעיר השוקקת. מהכרות ראשונית, רחובות מרכז קווינסטאון נראים בערך כך: חנות ראשונה- מרכז אינפורמציה והזמנות בו תוכלו להירשם לכל פעילות אתגרית אפשרית שקיימת; חנות שניה- ציוד outdoor (טיולים, טיפוס, אופניים וכו`); חנות שלישית- סתם רגילה, סיכוי גדול לבר או אינטרנט קפה. כל זה חוזר חלילה עוד ועוד ועוד... פשוט לא להאמין כמה outdoor ו-adventure בעיר אחת קטנה! לאחר הסיור אנו עולים ב-skyline לגבעה המשקיפה על העיר. על הגבעה אתר מזחלות הרים כמו זה שעשינו כבר ברוטורואה, הילדים כמובן דורשים ומקבלים... המסלול קצר יותר מזה ברוטורואה, אך מהנה לא פחות.

למחרת ה- 25 בדצמבר, ולכבוד הכריסטמס קווינסטאון מוארת בשמש נדירה. התלבטות ארוכה בין בנג`י או מצנחי רחיפה נגמרת בהחלטה על האופציה השניה- זהו יום נהדר להשקיף על הנוף, ובאפשרות זו זמן האוויר רב יותר. שוב אנו עולים ב-skyline, ואם כבר עולים אז כמובן עוד סיבוב מזחלות. הפעם שקד כבר יורדת במהירות עצמאית לגמרי! אני נרשם לצניחת טנדם במצנח רחיפה, ופוגש את סקיו ה"טייס", אשר בידיו אני מפקיד את חיי... סקיו פורש את המצנח במיומנות, אני נקשר בריתמה, כמה הוראות קצרות ואנחנו באוויר!!! פשוט לעוף, רק רחש הרוח סביב והנוף המדהים פרוש תחתי, פשוט הרגשה חלומית... לאחר שתפסנו קצת גובה, סקיו מדגים לי כמה סיבובים מהירים- קצת מפחיד, אך בעיקר מהנה, ומהר מידי לטעמי אנו נוחתים. הייתי נשאר שם עוד הרבה אם זה היה תלוי בי.

ביום הנפלא אנו צועדים לשפת האגם. מסלולי ההליכה לאורך לשון היבשה של גני קווינסטאון מגלים נופים נפלאים, ואנו סופגים מהם ומהשמש החמימה כמה שיותר. בחוף המפרץ שוב מתקני משחקים נהדרים והילדים נהנים מהם.

 מקווינסטאון יוצא הכביש היפה לכיוון גלנורקי (Glenorchy), ולאורכו אפשרויות הליכה רבות בהם תוכלו להכיר קצת יותר לעומק את נופי האזור. אנו צעדנו במסלול ה- Twelve Mile Loop, ו- Lake Dispute. המסלול עולה ביער צפוף וקריר לאורך הנחל השוצף, ולאחר מכן חוזר על הרכס ומספק נוף פנורמי מרהיב, האגמים מתחת, ומסביב ההרים המעוטרים בשלג.

בהמשך בעיקר התבטלנו בעיר הסימפטית, מתחרדנים בשמש שכל כך חסרה לנו כאן, ונהנים מתפאורת ההרים והאגם המרהיבה. להרגיז אותנו הצליח רק המיני גולף המתוחכם אשר בעיר- בעקבות בקשתה של שקד (שהופכת מכורה לעניין) הגענו למקום. באולם ה"היי-טקי" מסתבר אסור לילדים מתחת לגיל חמש להסתובב, ודרשו שתומר ישב שם בעגלה!... כולנו נעלבנו קשות כמובן מהדרישה המגוכחת, הסברתי שהילד כבר מגיל שנה מחוץ לעגלה, הוא יהיה לידי ומובטח שיתנהג למופת... אך כלום לא עזר כנגד החוקים הנוקשים. עזבנו את המקום לטובת מיני-גולף צנוע ממול בחצי מחיר, אמנם עם פחות פירוטכניקה אך עם בעלי בית נחמדים יותר, וערוגות וורדים ריחניות... שיחקנו ונהננו, וכל זה אפילו בהקפה שכן במקום לא קיבלו אשראי, הארנק היה אצל רונית והייתי ללא מזומן. "שחקו, ושלמו מתי שתוכלו" אמרו לנו שם. כמובן שחזרנו אחר כך, וגם הבטחנו לספר בשבחי המקום- אז הנה.

 בקווינסטאון היינו יכולים להישאר בכיף עוד שבוע לפחות, אולם זמננו קצוב, וכבר מתחילים לראות את הסוף... בלחץ חופשת הקיץ הזמנו שייט בדאוטפול סאונד, ונאלצנו לנטוש עם טעם של עוד!

לתחילת הכתבה

פיורדלנד

כל מי שיביט לרגע במפת ניו-זילנד, יבחין מייד בחבל הארץ המפורץ אשר בפינה הדרום-מערבית של האי הדרומי. זוהי פיורדלנד- ארץ הפיורדים, שקרחונים חרטו בה במשך מיליוני שנה מיצרים עמוקים, והרים תלולים סביבם מטפסים אל על כמעט מקו החוף. ההרים עוצרים את העננים הבאים מהמערב, וכמויות עצומות של גשמים ניחתות וממלאות נחלים, אגמים ושלג בפסגות. זהו גם הפארק הלאומי הגדול ביותר בניו-זילנד, ובו נמצא הטרק המפורסם בניו-זילנד שיש האומרים שהוא היפה בעולם- המילפורד. את המילפורד לא צעדנו הפעם, שכן הוא בהחלט לא מתאים לילדים בגילאים כששלנו, אך גם כך נהננו להקדיש כשבוע שלם לאזור המרהיב הזה.

 מילפורד סאונד, דאוטפול סאונד וה"מיצרים" האחרים באזור, קיבלו את שמם ממגלי הארצות האנגלים שלא כל כך הכירו את תופעת הפיורדים. על כן כינו אותם "מיצרים" (סאונד= מיצר באנגלית), ולא פיורדים כנדרש. מהו בעצם ההבדל? ובכן- מיצר הוא ערוץ נחל אשר תחתיתו שקעה מתחת לגובה פני הים ולכן הים מילא אותו. פיורד לעומת זאת נוצר מקרחון אשר יצר עמק בצורת U, שקירותיו תלולים ועומקו רב, עד כדי יותר מ-400 מטרים! המאורים היו כאן כבר יותר מחמש מאות שנה, ובעיקר הגיעו בקיץ לחופי האגמים העשירים בדגה, צלופחים, וציפורים. הלבנים הגיעו רק במאה ה-19, אך גם היום הגישה לאזור קשה, ומספר כבישים בודדים מאפשרים גישה מצומצמת ביותר לקהל הרחב, בעיקר בשייט ובצעידות ארוכות.

מאנאפורי ודאוטפול סאונד:
 תחנתנו הראשונה בפיורדלנד- מאנאפורי (Manapouri), משם יוצאים טיולי השייט לדאוטפול סאונד. עיירה זעירה השוכנת לצד אגם באותו השם, הרים סביבו וקרחונים גדולים מונחים עליהם ונראים כבר מהכביש. התמקמנו בקמפינג קטנטן על שפת האגם (Glade Motor Park), צנוע וסימפטי, כהולם את ממדי העיירה, וסביבו רק שלווה אלוהית.

פיורד הדאוטפול סאונד קיבל את שמו מקפטן ג`ימס קוק, שביקר בפתחו בשנת 1773 אך לא נכנס אליו בשל הספק אם הרוחות יהיו חזקות דיין להוציא אותו משם. בשל אותו ספק כינה אותו "דאוטפול" (ספקני באנגלית). ג`ימס קוק ויתר, אך אנחנו לא ויתרנו ושטנו לאותו מקום ממש. מכיוון ים טזמן ניתן בהחלט להבין את החששות של אותו ספן, שהיה אז תלוי אך ורק בחסדי הרוחות. המיצר (סליחה- ה"פיורד") הניבט מהים צר להפליא, צוקים תלולים מטפסים משני צדדיו וצוקים נוספים נישאים בצפיפות בזה אחר זה, ככל שהעין יכולה להבחין מבעד לערפל. ברבע שעה בה שהינו בקצה הפיורד, מתבוננים במושבת כלבי ים המתגוררת על סלע גדול, ניסיתי לעמוד על הסיפון, חשוף למשבי רוח של כשלושים קשרים המשנים את כיוונם ללא הרף, משבים שהיו יכולים בקלות להטיח לסלעים גם אוניה גדולה של אותם הימים.

 בחזרה לימינו אנו- השייט המדהים בדאוטפול סאונד אורך כמעט יום מלא, שכן על מנת להגיע אליו צריך תחילה לחצות את אגם מאנאפורי, ואחר כך לחצות בנסיעה את היער הבראשיתי בין האגם ועד לפיורד. בקטע שבין האגם והפיורד ניתן גם לבקר בתחנת הכח ההידרו-אלקטרית המרשימה אשר נבנתה כולה מתחת לאדמה, ומנצלת את הפרש הגבהים אשר בין אגם מאנאפורי והים להפקת חשמל. הסיור כולו יקר למדי ואורך כשמונה שעות, אך מרהיב ביופיו. מלבד הנופים, הסבו לנו אושר רב הדולפינים אשר ליוו אותנו והציגו קפיצות מרהיבות, וגם כלבי הים השרועים על הסלעים. בחורף, אגב, תוכלו גם לראות פינגווינים. מזג האוויר כאן גשום רוב השנה, ורוב הסיכויים שתקבלו כמונו שמיים אפורים וממטירים, מה שלא פוגם בחוויה, אולי רק בתמונות שלא מצליחות הפעם להעביר את החוויה. שמים כחולים תראו כנראה רק בעלוני הפרסומת או במזל מיוחד... ואם כבר הזכרתי את נושא הצילום- היות וכולם רוצים תמונות עם שמים כחולים, כמו שרואים בכל העלונים והספרים אך כמעט לא במציאות, נראה לי שלהיות צלם טבע בניו-זילנד זו ממש עבודה לעניין- מקסימום עשרים ימי עבודה בשנה, לא יותר...

לתחילת הכתבה

טה-אנו

תחנה שניה בפיורדלנד, טה-אנו (Te Anau), עיירת נופש מקסימה לצד אגם גדול. תוכניות עבר בשנות השישים רצו להעלות את מפלס האגמים מאנאפורי וטה-אנו ולחברם לאחד לטובת הפקת עוד יותר חשמל, אך קמפיין ציבורי גדול עצר את התוכנית, ותחנת הכוח שהוזכרה להלן הסתפקה בהפרש הגבהים הטבעי, והאגמים נותרו נפרדים כטבעם. בטה-אנו הזמנו שייט למערות אשר בצידו השני של האגם, פעילות אשר חשבנו שתתאים ליום הגשום במיוחד שהבטיחה התחזית. מסתבר, שגם טיולי מערות יכולים להפוך בעייתיים בשל מזג האוויר- במערה זורם נהר וזה עלה על גדותיו בלילה הגשום, השייט נדחה למחרת ואנו בילינו עוד יום מנוחה וסידורים בעיירה החביבה. למחרת בבוקר הגשם נחלש וביקרנו במערה שבתוכה נהר הזורם בעוצמה אדירה ומפלים מחרישי אוזניים, מה שלא משאיר ספק לגבי תיאוריית היווצרות המערות על ידי שחיקת הסלע במים הזורמים. שלא כמו מערות וויטמו אותן ביקרנו באי הצפוני, אין כאן נטיפים וזקיפים אך יש נהר ומפלים שוצפים, ועל חווית השייט מתחת תקרת המערה המוארת באלפי תולעים דמויות כוכבים זוהרים נהננו מאד לחזור בשנית.

מילפורד:
הנסיעה למילפורד והשייט שבו ודאי יזכרו יחד עם חוויות הטיול המרשימות ביותר. במשרדי ה-i שמענו את הטענה שביקור במילפורד לא פחות יפה בגשם - "heavy rain, great waterfalls!" אמרו לנו. האמת, חשבתי שמדובר בקונספירציה שמטרתה להחזיק את התיירות כאן כל השנה, שהרי אחרת היו כאן השכם וערב ביטולים של טיולים ושיוטים מתיירים שרוצים תמונות כמו בגלויות וכמובן גם להישאר יבשים.

 אחרי כמה ימים גשומים למכביר נסענו למילפורד, והבנו שאין כאן טעות, זוהי האמת! אי אפשר לתאר את היופי של הדרך הזו- על הצוקים הענקיים בצידי הדרכים נפרשים מאות מפלים, בגובה מאות מטרים ובספיקת מים עצומה. על הדרך, בואך למנהרת הומר, שלג מכסה את רכסי הסלע האנכיים אשר בצידי העמק, ועוד ועוד מפלים. בירידה מההר למילפורד, עננים נמוכים מסתירים ומגלים לסירוגין את הפיורד, נהרות שוצפים עולים על גדותיהם, שוב אינספור מפלים מכל הכיוונים ויערות סבוכים. לאורך הדרך מטה-אנו למילפורד סאונד נקודות רבות לעצירה וטיול, ורצוי בהחלט להקדיש יום רק לדרך. אנו הספקנו ללכת בשביל של אגם גאן (Lake Gun) באחד היערות הטחובים והמרשימים שראינו (ובמקום גם קמפינג DOC במיקום מקסים), ללכת עד קצה השלג בכניסה למנהרת הומר ולחזור רטובים לגמרי מהשלג והגשם כאחד, להתרשם מה- Chasm המרהיב ועוד מספר תצפיות נפלאות שבדרך. על הטיול הארוך אשר תכננו ל- Key Summit, שהוא למעשה הסוף של טרק הרוטברן, ויתרנו בשל מזג האוויר אך גם כך בילינו בדרך יותר מחצי יום. סיימנו את היום בקמפינג/לודג` היחיד שבמילפורד סאונד- שם זכינו לקבל מקום חניה מאולתר במגרש החניה האחורי, מעל נהר שוצף ומול אלף מפלים...

 למחרת שטנו בפיורד עצמו, כשעתיים וחצי באוניה מדהימה (ה-Marriener של Real Journyes, כמובן שאת שמם תראו בכל פינה בפיורדלנד). מהמים הנופים אף מרשימים יותר. תלילותו ועומקו של הפיורד מאפשרת לאוניות לשוט מטרים ספורים בלבד מהמצוקים המקיפים אותו, וכך יכולנו אפילו להירטב מרסס המפלים העצומים אשר נופלים לים לכל אורך הפיורד, וכמובן ליהנות מהמראות הדרמטיים של המצוקים הנמוגים בערפל. הפעם אמנם לא ראינו דולפינים כמו בדאוטפול, אולם כלבי ים דווקא כן, והפעם ממרחק של מטרים ספורים.

שנה חדשה בפתח:
 ממילפורד חזרנו לטה-אנו המקסימה, לחגוג שם עם המקומיים את השנה החדשה. בפיצה המקומית של טה-אנו, במסעדה La Toscana המומלצת, סעדנו יחד עם צופית ועידן הנחמדים שפגשנו בקראוון פארק. תומר ושקד שמחים תמיד לפגוש ישראלים, לפטפט ולשיר להם שירים "טומבקיים" (אל תחפשו במילון- זו שפה פרטית בהחלט). הפעם תומר פיתח כימיה נפלאה עם עידן, ולא נוכל לוותר כמובן על ציטוט שלו, אומר לעידן וצופית - "מה- עוד לא הייתם באייבל טזמן? אה, אתם מטיילים אחורנית!"

 איחלנו כבר לקוראים שנה טובה מאוסטרליה בראש השנה שלנו, והפעם נאחל גם לכולם שנה אזרחית מוצלחת ובטוחה, במיוחד לאור סיומה הטרגי של השנה הזו עם פגעי הצונאמי באסיה.

קיץ ניו-זילנדי:
 כמה נתונים בנוגע לחודש דצמבר שעבר עלינו באי הדרומי- יותר מ-20 ימי גשם היו לנו, וכמות המשקעים היתה יותר מכפולה ביחס לממוצע. אפילו הניו-זילנדים מופתעים... ליד אינורקרגיל (בה אנו נמצאים בעת כתיבת שורות אלה) פינו שלשום שירותי ההצלה מטיילים באוהלים והעבירו אותם לנקודה גבוהה יותר בשל שטפונות. בטרק המילפורד היה קטע כה מוצף ולא עביר עד שמסוק העביר את הצועדים חינם אין כסף! לפחות טוב לדעת שכאן ידאגו לכם... הרי לא סתם זוהי ארץ הטרקים!

לתחילת הכתבה

הורים וילדים

"נעלים קונים מהר, וגרביים לא חסר...." השיר כך אמנם טוען אבל מי שינסה לקנות נעלי הליכה לילד במהלך חודש דצמבר בניו זילנד, יגלה בהחלט שנעליים ממש ממש חסר. בעת הצעידה במעלה ההר בדיימנוד לייק (וואנקה), גיליתי שבנעליו של תומר נפער חור גדול מאוד. כאחראית הקניות במשפחה הודעתי מיד שיש לקנות לילד נעליים, ומיד בתום המסלול התמסרתי למשימה בדבקות. בעודי מותירה את הילדים עם אבי המשפחה במתקנים תרתי אחר חנויות נעליים בעיר (מתוך המחקר המעמיק שערכתי יש שתיים כאלו). אין חנות נעלי ילדים בוואנקה, ובשתי חנויות הנעלים שכן יש בעיר ניתן אמנם למצוא נעלי ילדים אבל בעונה זו מוכרים רק סנדלים. המוכרת האדיבה באחת החנויות טענה בתוקף שכבר קיץ וממש כדאי ונחוץ לקנות סנדלים. בחוץ, אגב, ירד טיפטוף טורדני והטמפרטורה בחוץ עמדה על לא יותר מ- 15 מעלות. כנראה שקיץ זה עניין יחסי ולכן המשכתי לתור אחר נעלים לפעוט המשפחה בערים הבאות בהן ביקרנו.

גם בקווינסטאון, המשופעת בחנויות ציוד למטיילים, לא הצלחנו למצוא נעלים לילדים, אפילו לא בקטמנדו... הילדים, שכבר התעייפו מסיורי חיפוש נעלים, הלכו עם רון למתקנים בעודי ממשיכה לחפש בכל חנויות העיר. לבסוף קיבלתי המלצה לנסות ב- Frankton הסמוכה לקווינסטאון. מובן שגררתי את כל המשפחה לחנות הנעלים המומלצת. החנות בהחלט ראויה וזוג כפכפים מדהימים ניצב בחלון הראווה. לרגע התפתתי ושקלתי למדוד, אבל אז נזכרתי שבעצם המשימה הוגדרה כקניית נעלי הליכה לתומר. המוכרת (גם הפעם אדיבה) השיבה פני ריקם- נעלי הליכה יש רק ממידה 35, אבל הציעה לי לנסות ב- Wharehouse הסמוך. נחושים למצוא לילד נעלים מיד נסענו גם לשם, נכנסו לחנות הענקית והמבולגנת-משהו כדי לגלות שם רק מגפיים ורודות עם ציורי נסיכות (שתומר משום מה לא הסכים למדוד!!!) ועשרות זוגות סנדלים. לפחות גילינו פיצה טעימה במרכז הקניות ונאלצנו להסתפק בה בלבד.

 לסיום רק אוכל לספר שגם בטה-אנו, בה אנו מבלים כעת, לא הצלחנו למצוא לילד נעלים. במהלך שוטטות מהירה בעיר גיליתי חנות כלבו בה ניצב זוג בודד של נעלי הליכה. הם היו אמנם במידה 26 והילד כבר נועל מידה 28, אבל בכל זאת גררתי אותו (מהמתקנים כמובן) למדוד, אולי זה יתאים בכל זאת... אז אם יש כאן מישהו בסביבה עם נעלי הליכה מיותרות במידה 28 נשמח לקנות אותם בכל מחיר ובינתיים קוו יחד עימנו שדבק המגע של רון יחזיק מעמד רק עוד קצת...

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על האי הדרומי