11 יום בקרואטיה ובסלובניה

טיול בן 11 יום שבמהלכו גילינו לשמחתנו עולם אחר ומפתיע. האוכלוסיה חמה ופשוטה ושמחה לעזור, ארצות שהטבע חנן אותן ביופי אלוהי. אגמים צלולים בגווני טורקיז עמוק, כפרים קטנים וציוריים תלויים בשלווה מעוררת קינאה על מצוקי הרים וגבעות מוריקים.
דוד אסייג
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: 11 יום בקרואטיה ובסלובניה
Depositphotos/Photogearch ©

זאגרב

בחודש יולי השנה (2004) חזרנו שני זוגות (עליזה וישראל ברנשטיין מראשל"צ ונטע ודוד אסייג מגן-יבנה) מטיול בן 11 יום בקרואטיה ובסלובניה. הציפיות לא היו גבוהות במיוחד. קרואטיה וסלובניה הצטיירו בדמיוני כמדינות העולם השלישי, בלתי מפותחות, בעלות תשתית רעועה ובלתי מתקדמת. מהחומר שליקטנו טרם הנסיעה הוזהרנו רבות מפני תשתית הכבישים הבלתי מפותחת. מעקות בטיחות החסרים, בכבישים הצרים, התלולים והתלויים על פי תהום. שוטרי תנועה האורבים לתיירים תמימים הגובים את הקנסות בו במקום ללא משפט. אוכלוסיה בלתי מתקדמת ולא ידידותית שאינה דוברת שפה אחרת למעט השפה המקומית ו/או גרמנית. אימת הסכסוך המתמשך מזה כעשור בין המדינות קרואטיה, מונטנגרו ובוסניה לא הוסיפו כלל לשינוי הרושם הראשוני.

בסיכומו של טיול גילינו לשמחתנו עולם אחר ומפתיע. האוכלוסיה חמה ופשוטה ושמחה לעזור בקנה מידה גבוה בהרבה מהנורמות אותן אנו מכירים בארץ ובאירופה. ארצות שהטבע חנן אותן ביופי אלוהי. אגמים צלולים בגווני טורקיז עמוק, כפרים קטנים וציוריים תלויים בשלווה מעוררת קינאה על מצוקי הרים וגבעות מוריקים ומעליהם סוגרים פסגות הרים עצומים המכוסים עדיין בשלג לבן מהחורף האחרון. קו חוף שנהנה ממזג אוויר ים תיכוני ובסמוך לו פרוסים 1,185 איים שרק בחלקם הגדול מיושבים. חלק מהערים העתיקות נהנות עדיין מאווירת ימי הביניים כאילו הזמן פסח עליהן. תשתית הכבישים בחלקו הגדול עדיין מיושן ואינו מתקדם אך אינו פוגם בביטחון הנסיעה. השילוט ברור וקל. בהחלט מצאנו ארצות ידידותיות העושות צעדים גדולים לסגור את פער הזמן והקידמה בינן לבין מדינות אירופה המתקדמות. פער כתוצאה מהרס והחורבן שבאו בשל המלחמה הקשה שעבר האזור רק לפני עשור.

בזאגרב בירת קרואטיה נחתנו בשעות הבוקר המוקדמות. את הרכב שהושכר מראש בארץ קיבלנו רק לאחר ששילמנו 15 יורו נוספים לנציגי חברת ההשכרה המקומיים (תשלום זה נקבע בשל השעה הלא שגרתית בה הם נאלצים לעבוד. ניתן לחסוך 15 יורו אלו במידה ומקבלים הרכב לאחר השעה 08:00 בבוקר). מומלץ מאוד לעבור עם נציג חברת ההשכרה ולסמן על דף את כל הפגיעות, השריטות ושאר הרעות החולות ברכב. מומלץ גם לוודא שמיכל הדלק מלא לפני שמנפנפים אליו לשלום מבעד לחלון המכונית ויוצאים לדרך. והכי מומלץ לזכור שיתכן מאוד שדגם הרכב אותו הזמנתם בארץ יהיה שונה מהדגם אותו תקבלו. חברת ההשכרה מתחייבת לרכב מאותה קבוצה אך לא מאותו דגם. וכך יצאנו משדה התעופה עם ההחלטה הראשונה למצוא מקום לינה מחוץ לזגרב. נסענו לכיוון צפון, מחפשים מקום נוח לשים בו את ראשנו. לאחר חיפושים ושאלות רבות של תושבים מקומיים הבנו שני דברים:

א. ישנו מקום נחמד בשם SAMOBOR בו ניתן למצוא מקום לינה.
 ב. למקומיים ולנו יש יכולת מופלאה לפתח באופן מידי שפה חדשה ומובנת המזכירה במעט את השפה האנגלית.

לאחר נסיעה של כשעתיים בכביש בינעירוני שהזכיר נסיעה בכביש צדדי של מושב ישראלי חקלאי משנות החמישים, הגענו אל העיירה Samobor, מקום נחמד ויפה שהשאיר בנו את טעמו הטוב. הישוב מרוחק רק 20 ק"מ מזאגרב הבירה. העיירה קטנה ובתיה הישנים והציוריים שוכנים על נחל עוד החל מהמאה ה-13. חלקו החדש של הישוב בנוי על צלע הר אך חלקו המעניין והיפה יותר הוא האזור הישן-עתיק. הבתים בנויים מסביב לכיכר אליפטית במרכזה מזרקת מים קרים טובים לשתיה הזורמים ללא הפסקה. בכיכר עצמה פזורים בתי קפה קטנים וצבעוניים ומולם גשר עץ עתיק תלוי מעל לנחל והמוביל לקתדרלה יפה בעל חזית צהובה. יציאה מהכיכר מובילה אל שוק קטן, צבעוני וצפוף. התמזל מזלנו ומצאנו חדרים במלון קטן ומצוין בשם Lavica Hotel, הטובל בירוק ואשר הכניסה אליו עוברת בגשר עץ מעל לנחל הזורם. המלון התברר כנוח ונעים ואף כלל מקום חניה מסודר שהסתבר כיתרון גבוה. החדרים מודרניים ונקיים (ללא מזגן), מיקום מרכזי ושקט, נוף יפה הניבט מהחלון, ארוחת בוקר עשירה, טריה וטעימה והמחיר... נמוך מיתר המלונות אותם בדקנו.

לקראת אחר הצהריים עלינו על הכביש המהיר לזאגרב. זמן הנסיעה עמד על כ-20 דקות בלבד. הנסיעה חזרה מזאגרב היא לכיוון צפון על פי השילוט Ljubliana (ליובליאנה) עד למציאת השילוט הנושא את השם Samobor ומכאן הדרך משולטת באופן ברור. טיפ לנוהגים: כאשר ישנו רמזור המאפשר לכם פניה שמאלה, היזהרו ממכוניות הבאות בנתיב ממול. בקרואטיה ובסלובניה רמזור ירוק בפניה שמאלה, פירושו כי גם הרמזור לתנועה הזורמת בנתיב ממול מאיר בירוק. זכרו, תמיד זכות הקדימה לרכב הבא ממול. טיפ נוסף- הזהרו משוטרי התנועה. נוכחותם רבה והם ממתינים עם אקדחי הלייזר שלהם על אי תנועה, מתחת לעץ, בתוך תחנת אוטובוס, בכניסה לישוב או ביציאה ממנו. חוקי התנועה באופן כללי דומים לאלו הידועים לנו כאן גם מבחינת מהירות נסיעה, תמרורים וסימני דרך.

הכניסה לזאגרב עיר הבירה והעיר הגדולה בקרואטיה מאכזבת עד מאוד. לכאורה, העיר נראית אפורה, צפופה, לא מטופחת ובעיקר נראית ישנה ועתיקה ולאו דווקא במובן החיובי. סיור רגלי הופך רושם ראשוני זה על פיו. בנייני מוזיאונים יפים ומהודרים השולטים על כיכרות ענק, כנסיות יפות וציוריות שהמיוחדות הן, הקתדרלה הגדולה החולשת על רובע קאפטול בצריחיה הגבוהים העולים על 100 מטר, מולה אפשר לראות את ארמון הבישוף הנאה. כנסית סנט מרקוס המיוחדת שעל גגה שובצו רעפים צבעונים בצורת סמליה של העיר זאגרב ושל קרואטיה. מימין לה נמצא בניין הפרלמנט והבניין הלבן משמאל לכנסיה הוא ארמון באן המשמש כיום כארמון הנשיא.

לתחילת הכתבה

לכיוון ליובליאנה

כשממשיכים ונכנסים אל רובע גראדה עוברים מבעד לשער אבן אל תוך החומה. בשער אולתר בית תפילה קטן שנרות רבים וצבעוניים דלוקים בו. בית תפילה זה נבנה במאה ה-18 לאחר ששריפה גדולה פרצה במקום וכילתה הכול למעט ציור ששרד ובו דיוקנם של מריה ובנה ישו. האירוע נתפס כנס גדול ומאז הוכרז המקום כמקום מקודש. בזאגרב גם פינות חמד ירוקות רבות בהן ניתן לשבת ולהנות מהשלווה המקומית על גביע גלידה מצוינת. ביום שלאחר מכן ארזנו המזוודות לתוך המכונית ויצאנו צפונה אל הבירה הסלובנית ליובליאנה. לאחר מעבר הגבול (הכינו דרכונים) עולים על דרך מהירה שנסללה עת היינו שם. הדרך לליובליאנה יפה ועוברת בין כפרים קטנים וכפרים כל כך מזעריים שאורך השלט הנושא את שמם ארוך מהכביש החוצה אותם. אנו חיפשנו מקום שיהווה נקודת יציאה קבועה לכל זמן שהותנו בסלובניה. נקודה הקרובה למקומות בהם תכננו לבקר וכך הגענו אל העיר Skofja Loka (שקופיה לוקה).

העיר שוכנת כ-25 ק"מ מליובליאנה, כביש הגישה אליה הוא נח ומודרני. שקופיה לוקה עצמה היא עיר שכאילו נשתמרה ללא כל שינוי מתקופת ימי הביניים על כל היופי והחן שבה. העיר כוללת מבנים, כנסיות, כיכרות יפות וניתן עדיין להבחין בציורי קיר דהויים מהמאה ה-17 המעטרים את חזית בית העירייה הקטן. חומת העיר ממזרח בנויה על נחל שוצף שממש על גדותיו, בנויים בתים ישנים הנוגעים במים. כמעט מכל נקודה ניתן להבחין בכנסיה הקטנה והיפה הממוקמת על פסגת גבעה ירוקה. העיר יפה שפשוט אי אפשר להישאר אדישים למראיה. חצינו גשר אבן קטן וצר מעל לנחל השוצף ונסענו על הכביש החיצוני המקיף את חומת העיר העתיקה במעלה הגבעה. הכביש הצר הוביל אותנו למלון קטנטן ויפה בשם Mini Hotel. המלון יושב על ראש גבעה המשקיפה על הרי האלפים היוליים. למרגלות הגבעה על רקע נוף יפהפה משובצים גגות בתי העיר העתיקה בין מגדלי הכנסיה כשברקע מהדהד צלצול פעמון מגדל העיר מדי מחצית השעה. המלון הקטנטן עצמו טובל בירוק, פסלי עץ נאים וכהים בולטים על רקע העשב רווי המים. שדרת עצי תפוח מובילה לחניה מסודרת וממול בריכת שחייה ומגרשי ספורט לרווחת אורחי המקום. החדרים נקיים מרווחים ומסודרים בטוב טעם. ממרפסת העץ שבחדר ניתן להשקיף הרחק אל הרי האלפים היוליים.

פרקנו את המזוודות בחדרים ונסענו לליובליאנה - עיר הבירה הסלובנית. טיפ לנוהגים: סלובניה וקרואטיה משולטות בצורה טובה וברורה עד מאוד. כאשר העין מתרגלת לשילובים המוזרים של האותיות ניתן אפילו לקרוא נכון את שמות הישובים. רוב האותיות נהגות כמו האותיות האנגליות אך יש מספר אותיות הנהגות באופן שונה. C=צ`, S=ש`, J=י`. כאשר שואלים מקומי כיצד להגיע למקום כזה או אחר רצוי שתהגו את שם הישוב באופן מדויק. הם פשוט לא מכירים את שם המקום אותו הגיתם אם הוא נאמר בצורה לא נכונה. רק לאחר מספר ניסיונות הם מבינים שיתכן שהגיתם את השם בצורה לא נכונה. ושלא תטעו, התושבים המקומיים יצאו מגדרם בניסיונם לעזור ולסייע למרות מגבלות השפה. אנו חווינו זאת לא מעט פעמים בהם פשוט נסענו אחר תושב מקומי שזנח את כל ענייניו בכדי להוביל אותנו עד לנקודה אותה חיפשנו.

לליובליאנה הגענו בצהרי יום שבת. התקדמנו עם הרכב למרכז העיר העתיקה על פי השילוט Centar וחנינו במקום חניה מוסדר. החניה בימי שבת חופשית ואין צורך בתווי חניה. ליובליאנה היא עיר קטנה ונעימה שמרכזה העתיק הוא לב ליבה והסיבה העיקרית לביקור בה. מרכז העיר ממוקם על נהר ליובליאניצ`ה ומספר גשרים יפים מחברים בין שתי הגדות. המפורסם והיפה בין הגשרים הוא הגשר המשולש היוצא מכיכר פרשנוב. בכיכר הקטנה מוצב פסל גדול של המשורר הלאומי של סלובניה (פרשנוב) ומולו בולטת בצבעה הוורוד הכנסיה הפרנציסקנית. בגדה ממול בסמוך לבית העירייה נמצאת כיכר מסטני הקטנה שבמרכזה מזדקר אובליסק ומזרקה המייצגת את שלוש הנהרות הגדולים של סלובניה. כשממשיכים מזרחה ניתן לראות נקודות חמד נוספות כמו מעבר הקשתות המקורה המוליך עד לגשר הדרקון, השוק העירוני, גשר הדרקון המעוטר בארבעה דרקונים בארבע פינותיו ושנבנה בשנת 1901 לכבוד ביקורו של הקיסר האוסטרו-הונגרי פראנץ` ג`וז`ף וקתדרלת ניקולאס הקדוש.

אתר חובה בעיר היא מצודת ליובליאנה. המצודה ממוקמת בנקודה גבוהה מעל לעיר וממנה נפרס נוף העיר. העלייה ברגל אל המצודה אינה קלה במיוחד. ניתן לעלות על רכבת תיירים ממרכז העיר אל המצודה. המצודה נבנתה במאה התשיעית ושימשה כמבצר הגנה ותצפית ואף אכלס את שליטיה. מהמצודה ניתן לחזור אל מרכז העיר לטיול נחמד ורגוע בין הסמטאות הצרות והנעימות המובילות אל הכיכר העמוסה בבתי קפה קטנים, גלידריות טובות ועוד...

יום המחרת היה סגרירי וגשום. מסתבר כי בניגוד לחודש יולי הישראלי החם והמחניק, גשם הוא תופעה כמעט שגרתית בכל ימות השנה בעיקר באזוריה הצפוניים של סלובניה. עלינו על הכביש המהיר ודהרנו דרומה אל מערות פוסטוינה (Postojna Jama) מרחק של כ-50 ק"מ מהעיר ליובליאנה. במגרש החניה המסודר והצמוד למערה המפורסמת, ניתן היה להבחין במבקרים העטופים במעילי רוח חמים ומטריות פתוחות אשר מיהרו אל מבנה גדול שכלל ברצף מלון בסגנון קומוניסטי, מוזיאון קטן, חנויות קטנות לתיירים, דוכני פירות וירקות ואזור הכניסה למערה בו ממוקמות הקופות בהן ניתן לרכוש את כרטיסי הכניסה אל המערה. הכניסה אל המערות מתבצעת בכל שעה עגולה. תמורת תשלום נוסף ניתן להיכנס אל המוזיאון הימי הצמוד למלון ולצפות בסרט המסביר את התופעות הגיאולוגיות המאפיינות את המקום ובמרכזן תופעת "הדג האנושי - פרותיאוס". בסיומו של הסרט הקצר עוברים אל המוזיאון שהוא למעשה חלק ממערות פוסטוינה.

הנכנסים רואים ממול קיר קרסטי מעוטר בחתימות וכתוביות שונות בציון התאריך בהן נכתבו. מזה מאות שנים ועד תחילת המאה שעברה אפשרו מנהלי האתר למבקרים לרשום ולחתום את שמם על קיר זה. בשל כך ניתן לקיר זה השם: "קיר החתימות". הכתובית הקדומה ביותר שנמצאה נחתמה בשנת 1213. מערת פוסטוינה הינה המערה השנייה בגודלה בעולם ואורכה נאמד ב-20 ק"מ. הטמפרטורה במערה יציבה בכל עונות השנה ועומדת על כ-10 מעלות צלזיוס. לפני העליה לרכבת הקטנה המסיעה את המטיילים אל תוך המערה, ניתן לשכור שכמיית צמר בעלות של כ-2 יורו. הרכבת הפתוחה נוסעת על מסילה במנהרה נמוכת תקרה החצובה בבטן ההר ועוברת בין עמודים, זקיפים וניצבים צבעוניים המוארים בתאורה רכה. לאחר כ-10 דקות נסיעה מגיעה הרכבת לאולם גדול ממנו מתחילים סיור רגלי של כ-1700 מטר.

סיום הסיור הוא ליד בריכת מים קטנה, בתוכה ניתן לראות את הדג האנושי (פרותיאוס). פרותיאוס הוא דג מוזר, ייחודי למקום ונושם בעזרת זימים חיצוניים. הדג התגלה במעמקי המערה חסר עיניים וחסר פיגמנט בשל המעמקים החשוכים בהם הוא חי מזה מיליוני שנה. דג זה מאופיין בארבעה גפיים ומזכיר סוג של לטאה ארוכה. מכאן עוברים דרך אולם הקונצרטים הגדול בו נערכים לעיתים קונצרטים, אל תחנת הרכבת ואל היציאה מהמערה. זמן הביקור אורך בין שעתיים לשלוש שעות בלבד כך שרצוי לתכנן את מסלול היום בהתאם. באם לא תכננתם מאומה ניתן לנסוע בין הכפרים הקטנים המתפתלים להם בסמוך לכביש לחוות את אווירת המקום הקסומה. כבישי סלובניה אינם משופעים בכבישים מהירים דו מסלוליים. הכבישים מתוחזקים היטב ויחסית נוחים לנהיגה. יתרונות הכבישים המהירים ברורים ואין צורך לפרטם. למרות יתרונות אלו רצוי להעדיף הנסיעה בכבישים הבינעירוניים הצדדיים וחד המסלוליים שלעיתים בשל רוחבם נדמים כנתיב נסיעה אחד. בכבישים/דרכים אלו נהנים יותר בזכות הנופים הפראיים והפסגות הגבוהות אליהם הכבישים הצרים מטפסים ומגיעים.

חווית הנהיגה מתעצמת בתוך יערות עצי האורן הגבוהים והצפופים. הדרכים עוברות בתוך כפרים קטנים ומטופחים המוצפים בהרבה שיחי גרניום צבעוניים וריחניים שבמרכזן כנסיות קטנות ונאות הצבועות רובן בגווני הצהוב ואת הכול אופף שקט "רועש" ומדהים הנישא באוויר הצלול והגבוה. ההתבוננות בתושבים המקומיים העושים דרכם בצדי הדרך בנחת יחד עם הדרך העוברת מעל גשרים קטנים, נחלי מים שוצפים והכול בכביש צר ומתפתל הופכת את הנהיגה לחווייתית ומהנה במיוחד למרות (ואולי דווקא בשל ...) מהירות הנסיעה.

לתחילת הכתבה

איזור בלד והאגמים

בוקרו הבהיר של היום הרביעי לטיול, סימן פתיחתו של יום נאה. היום יועד לביקור בעיר בלד (Bled). העיר בלד שוכנת כ-50 ק"מ צפונית מערבית לליובליאנה ומרבית מדרך הגישה אליה עשינו בכביש דו מסלולי. חשיבותה של העיירה בלד נובעת בעיקר מהאגם הקטן הנושק לעיירת הנופש. האגם עם מימיו הצלולים, האוויר הצלול, חופי הרחצה הנעימים המוקפים ביערות עד ירוקים וברקע רכסי האלפים היוליים הפכו אגם זה לאתר התיירות מספר אחד של סלובניה. אחד המלונות המפורסמים והיפים השוכנים על חופו הדרומי של אגם בלד הוא וילה בלד (Vila Bled). וילה מפוארת זו הוקמה ב-1920 ושרתה את משפחת המלוכה היוגוסלבית. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה שופץ המקום ושימש את המרשל טיטו, שהפך ברבות הימים לשליטה של יוגוסלביה הסוציאליסטית, כאחוזת נופש וכמקום אירוח לאורחיו רמי המעלה. בשנת 1984 שינה המקום את ייעודו ומאז ועד להיום משמשת הווילה כמלון לקהל הרחב.

מתוך האגם מבצבץ לו אי קטן (פיצפון) ויפה שבמרכזו כנסיה מהמאה ה-14. אל האי ניתן להגיע רק בסירת משוטים אותה ניתן לשכור בחלקו הדרומי של האגם (אסורה כניסתם של סירות מנוע לאגם). מהלך השיט בסירה אל האי אורך כ-15 דקות, זמן סביר להפגין ולתקן את כישורי הימייה החלודים. לאלו המתעצלים ניתן לשכור את שירותיו של משיט מקומי שישיט אתכם אל האי בעזרת "גונדולה" מקומית המכונה בשפה המקומית פלטנה (Plenta). הסירות מגיעות אל מזח עץ קטן בצידו הדרומי של האי. העלייה היא דרך 99 מדרגות אבן מהמאה ה-17 אל מספר מבנים וכנסיה. המקומיים מספרים על מנהג המקום בו מגיעים זוגות ערב חתונתם אל המקום והחתן נושא את כלתו על כפיים במעלה כל 99 המדרגות כמבחן לאהבתו (אנו למזלנו לא התבקשנו להוכיח את אהבתנו במקום).

תופעה נוספת בה נתקלים היא הצלצול הלא פוסק של הפעמון במגדל הפעמון שבראש הכנסיה הקטנה. המאמינים הרבים המבקרים בכנסיה (וגם התיירים הלא מאמינים) נוהגים למשוך בחבל הפעמון ולהביע משאלה. מנהג דתי זה השתרש עוד מתקופת ימי הביניים בה עולי הרגל שהגיעו לביקור באי הקטנטן היו מקפידים למשוך בחבל המשתלשל לו מהפעמון שבראש המגדל ולבקש את משאלתם. הסיור באי הקטן והיפה לא עולה על 20 דקות. לאחר הביקור באי ניתן להסתובב ברגל או ברכב מסביב לאגם. עם הרכב ניתן לטפס אל המצודה התלויה על מצוק גבוה והמשקיף מצדו הצפוני של האגם. המצודה שימשה לפני כ-1000 שנה כמגדל שמירה. עם השנים נבנו אגפים נוספים והמקום הפך להיות טירה מבוצרת ומרשימה. בטירה יש מוזיאון הסוקר את התפתחות האגם וההתיישבות סביבו. הכניסה בתשלום.

כ-4 ק"מ מצפון לעיירה שוכן כפר וינטגאר (Vintgar). אל הכפר מגיעים בכדי לבקר בערוץ הנחל היפה. את הרכב משאירים במגרש חניה ומתחילים בהליכה לאורך ערוץ הנחל הסואן. מסלול ההליכה עובר ברובו על גשר עץ צר מעל לנחל. מראה המים הסוערים וצבעם הירקרק טורקיז מהווה חוויה יפה ומעניינת. המים זכים וצלולים וניתן לראות את הדגים המאושרים שוחים בהם. לאחר קילומטר וחצי של טבע יפה במלוא הדרו מסתיים המסלול בתצפית אל מפל מים גדול. שווה ומומלץ מאוד.

כ-35 ק"מ משם דרומית מערבית לאגם בלד, נמצא אגם יפה נוסף- אגם בוהיני. האגם היפה יושב בין שני רכסי הרים גבוהים המשתקפים במימיו כאשר מצפון סוגרים על האגם רכסי הר טריגלאב, הגבוה בהרי סלובניה. עם הגיעכם ממש לפני האגם תפגשו בגשר אבן ישן, ממנו ניתן לעצור לתצפית יפה על האגם. בצמוד לגשר ניצבת כנסיית יוחנן המטביל שאת קירותיה מקשטים ציורי קיר מהמאה ה-15. הכביש ממשיך בתוך יער עבות עד לקצה המערבי של האגם- אוקאנץ (Ukanc). ממש לפני אוקאנץ נמצאת תחנת רכבל איתה ניתן לטפס לגובה 1500 מטר מעל פני הים. בחורף זהו אתר סקי פופולרי.

לתחילת הכתבה

מפוז'יני לפארק הלאומי פליטוויצה

בבוקר היום החמישי ארזנו את המזוודות וחצינו (במעט צער על הפרידה מסלובניה היפה) את הגבול בין סלובניה וקרואטיה, דרומה על הכביש המהיר לאורך קו החוף האדריאתי. לאחר עבודת מחקר קצרה שתוצאותיו היו מקום לינה סביר ונוח המשמש גם כנקודת יציאה נוחה הגענו בצהרי היום לכפר קטן ורדום בשם פוז`יני (Fuzine). הכפר מרוחק כ-10 ק"מ מהעיר בקר (Bakar) הסמוך לכביש המהיר רייקה -זאגרב. הכפר הקטן מאוד שוכן בשלווה ירוקה מוקף ביערות ירוקים של אורן פיני, חבוי קמעה בין שלושה הרים גבוהים. לפני הכניסה לכפר ישנה מערת נטיפים מקומית ובהמשך עוברים סמוך מאוד לאגם גדול שמימיו יובשו עת היינו שם לעבודות שיפוץ כלשהן. על פי הנתונים והשלטים המקומיים המקום מספק אתרי בילוי וספורט רבים בטבע כגון שייט, דייג, טיפוס הרים, ציד וספורט מים על גווניו וענפיו השונים. בכפר ניתן למצוא מספר קטן של חדרים להשכרה ושני מלונות קטנים ופעילים. המסעדות בהם משמשים כמרכזי הבילוי והחיים של הכפר. בסמוך לסניף הדואר והבנק המקומי נמצאת לשכת המידע לתיירים.

אנו השתכנו במלון ביטוראי (Bitoraj), על שם אחד ההרים המקיפים את המקום. המלון הקטן מכיל כ-10 חדרים בלבד. אל החדרים מגיעים במעבר צר ומעט מוזנח הנשמר על ידי דוב חום גדול ומפוחלץ. החדר עצמו התגלה כנקי מרווח ונוח. למלון חניה חופשית ומרווחת מאחור. מראה עוגות הקרם-שמיט הענקיות והטריות שפיתו אותנו מעבר לזכוכית המקרר, עורר את תאבוננו. ארוחת הערב הכבדה לוותה במוסיקה קלילה ונעימה שנוגנה על אורגנית בידי נגן/זמר מקומי עיוור בעל מראה נוגה. על פי התמונות ההיסטוריות המפארות את הכניסה למלון/מסעדה, כמעט ניתן להניח שהוא חלק בלתי נפרד מהמלון. באוזניו החדות שמע את השפה העברית "המתקשקשת" בחלל האוויר ומיד פצח בשיר ובניגון של "הבה נגילה..." מסורתי. המעניין הוא שאת השיר הזה, מזה שנים לא שמענו בארץ אלא רק בטיילנו בחו"ל. אנו עם תחושת מחויבות פתאומית וגאווה לאומית שנישאה פתאום, זימרנו יחד עימו נוכח שאר הסועדים שבהו בנו פעורי פה ובעניין רב. אילולא העייפות יכולתי להישבע שבשולחן לידנו סיכמו נחרצות שתי נשים מקומיות תוך שהן מחזיקות בכוס בירה בידן, שמאז שמחת בית השואבה לא נשמעה שירה כל כך שמחה בפוז`יני.

יום חדש עלה על פוז`יני ואנו דהרנו על הכביש המהיר בכיוון מפלי פליטוויצה- (Jesera Nacionalini Park Plitvicka). את הדרך עשינו על הכביש המהיר (כביש אגרה) ומשם דרך העיר קרלובץ (Karlovac). מיד לאחר היציאה מהעיר קרלובץ, בעיירה טוראני (Turanj) הסמוכה, ניתן עדיין להבחין בעקבות המלחמה הקשה שהסתיימה רק לפני מספר שנים. אנדרטה שנבנתה על חורבות מעבר הגבול הישן וכלי המלחמה הצבועים בצבעי הסוואה קרביים המונחים בפתחי בתים שקירותיהם מנוקבים בכדורי מקלע כבד מהווים זכר למלחמה הקשה ההיא שהתחוללה על רקע הנוף הירוק והמדהים. בכניסה, בסמוך לעמדת הש"ג המבוטנת נתלה שלט קטן המסביר ומפאר את כוחות הצבא הקרואטי שבלמו את הכוחות הסרבים במלחמתם על המולדת. בהמשך הדרך ניתן לראות בתים נוספים שקירותיהם מנוקבים ומחוררים. יש הטוענים כי בעלי בתים אלו אינם משפצים את בתיהם במכוון בכדי שישמשו תזכורת כואבת למלחמה ההיא.

נקודה יפה מעניינת ומיוחדת במינה היא העיירה הקטנה סלוני (Slunj) המתגלה כ-20 ק"מ לפני מפלי פליטוויצה. גולת הכותרת בעיירה היא האזור הסמוך לגשר נקרא ראסטוק (Rastock). בתי ראסטוק יושבים ממש על/בין מפלי מים יפים על הרקע הירוק של הצמחייה רווית המים. בין בתי העץ היושבים בצורה כמעט טבעית על המים, ניתן למצוא חדרים להשכרה במחירים סבירים מאוד. שווה ביקור וטיול רגלי בין הבתים.

שלט עץ פשוט קטן וחום הצביע שמאלה אל האתר המדהים בייחודו- פארק הלאומי פליטוויצה. הפארק מהווה אולי את אתר התיירות מספר אחד של קרואטיה ולא מבלי שתהיה לכך סיבה מוצדקת. 300 קמ"ר של נוף מדהים, מפלי מים, אגמים צלולים, גשרי עץ החוצים את המים ותמונות נוף ממציאות כאילו אחרת. אוטובוסים מיוחדים מובילים את המבקרים הרבים אל נקודות יציאה השונות. מומלץ שלא לוותר ולא לעשות שום הנחות ביום זה ולהתחיל מהנקודה הגבוהה ביותר (תחנה 4). ההליכה נעשית בשבילים מסודרים ועל גשרי עץ החוצים את האגמים. 16 אגמים מדהימים בצלילות המים ובצבע הטורקיז העמוק שלהם, מסודרים בגבהים שונים כך שכל אגם נשפך אל האגם שתחתיו, במפלי מים מרהיבים. מפלי המים (כ-90 מפלים) מאופיינים בגבהים שונים, בתצורות נפילת מים שונות ובעוצמתם. בכל הצטלבות שבילים, שלטים קטנים מכוונים את המבקרים אל האפשרויות השונות הנפתחות מנקודה זו. ממשיכים על פי השילוט אל סירות מיוחדות (כלול במחיר כרטיס הכניסה), המובילות את המבקרים אל צידו האחר של האגם הגדול. לרעבים ולעייפים מוצעת מעין תחנת רענון במקום הכוללת שירותים מסודרים ונקיים, מסעדה קטנה ודוכנים קטנים המאוישים על ידי "דודות" מקומיות הלבושות בבגדיהן המסורתיים והמציעות את מרכולתן הכוללות גבינות ביתיות, ריבות, עוגות ושאר דברי מאפה מעשה ידן. המשך הדרך מוביל אל המפל הגדול והמרשים שגובהו כ-45 מטר ומשם ליציאה ולתחנת האיסוף.

טיפים:

  1. לפארק שתי כניסות. מוצע להתחיל הביקור בכניסה הדרומית, באזור האגמים הגבוהים. כך את רוב הדרך תעברו בירידה נוחה ולא בטיפוס מתון.
  2. כיוון שלא ניתן לערוך פיקניקים בשטח הפארק, מוצע לרכוש מוצרי מזון בדרך ולהנות מארוחה קלה לפני הכניסה או לאחריה באזור החניה.
  3. בשום פנים ואופן לא לפספס ביקור במקום. אתר חובה.

לתחילת הכתבה

האי קרק רייקה וספליט

האי קרק (Krk) הוא האי הגדול ביותר בים האדריאתי. גשר ענק ומודרני שנבנה בשנת 1980 מחבר את היבשת אל האי. המחזה היבש והצחיח הניבט אל הנכנסים לאי הינו תוצאה של רוחות צפון מזרחיות קרות הנושאות עימן מי ים. בחורף רוחות קרות אלו פוגעות בחלקי האי הצפון מזרחיים ומונעות צמיחה במקומות אלו להבדיל מאזוריו האחרים של האי. האי מאכלס עיירות קטנות שממש אין מה לעשות בהן. העיירה היחידה השווה ביקור והמעניינת והיפה מביניהן (ללא כל צל של ספק) היא העיירה קרק. רחובותיה הצרים והציוריים של עיירה זו עם הטירה מימי הביניים והנמל היפה המכיל יאכטות מפוארות לצד ספינות דיג גדולות מהוות סיבה טובה לביקור בה ולשיטוט נינוח ונעים. ניתן לשבת באחת מהמסעדות או בתי הקפה הרבים הפזורים בסמוך למזח ולצפות בשחפים הלבנים החגים מעל לתורני הספינות.

במרחק של מחצית השעה משם ניתן להגיע אל העיר רייקה. לב ליבה של רייקה הוא מדרחוב קורצו (Korzo). המדרחוב כולל חנויות יפות ומודרניות, מבנים עתיקים יפים מהמאה ה-15, מגדל העיר שבחזיתו שעון גדול, סמטאות קטנות ועתיקות והעיקר המוני אדם המטיילים בנחת בין תיבת טקסט: המצודה בטראסט החנויות הרבות והממלאים בהמוניהם את בתי הקפה והמסעדות הרבות הפרוסים במדרחוב המרווח. ליצני רחוב , נגני רחוב ומופעי רחוב המוסיפים לקסם המקום. באם הנכם עומדים מול מגדל העיר פנו שמאלה והמשיכו עד אשר תראו שלט בד גדול התלוי לרוחב הרחוב והמכוון אתכם לפיצרייה מקומית הממוקמת בתוך סמטא צרה. קירות הסמטה מאוירים בציורים צבעוניים של לווייתנים ,דולפינים ושאר חיות ים. לנכנסים מתגלה מסעדה קטנה ששולחנות קטנים מפוזרים בה. חלקי אוניה ישנה שלבטח ידעה ימים טובים יותר, פוזרו כתפאורה בכל פינה אפשרית. מרכז העשייה של המסעדה הוא טבון האבן האופה את הבצקים מהם נאפים הפיצות הענקיות הנעשות בו במקום. התפריט כולל מגוון גדול ועשיר של פיצות מדהימות שמחירן שוות לכל נפש. לאחר המתנה של כ-20 דקות הוגשה לנו פיצה אישית בגודל של גלגל הצלה. מיותר לציין שהפיצה למרות גודלה לא שרדה כלל. מומלץ מאוד.

טיול רגלי מחוץ למדרחוב מגלה עיר יפה ומטופחת. מומלץ לבקר בטראסט (שפירושו בקרואטית ה"גבעה מעל לנהר"). על הגבעה ממוקמת "הכנסיה של גברתנו מריה הבתולה". על פי האגדה ביתה של מריה הועבר בעזרת המלאכים מנצרת אל טראסט. אגדה זו הפכה את המקום לאתר קדוש ומאמינים רבים הפכו את המקום לאתר עלייה לרגל מזה 700 שנה. סמוך לכנסיה נמצא מבצר המצודה שנבנה עוד בימי הרומאים ועבר גלגולים שונים בהתאם לכובש המקום באותה עת. ממרום מרפסות המצודה הממוקמת בראש הגבעה בגובה של כ-140 מטר מתגלה מראה מרהיב של העיר רייקה והמפרץ. המצודה עצמה מטופחת ויפה ומשמשת כמרכז התרבות של העיר רייקה. במקום נערכות תערוכות שונות, קונצרטים, הופעות תיאטרון ומופעים שונים.

נסיעת הבוקר של יום המחרת היתה קשה וארוכה מהצפוי. לאחר נהיגה כמעט רצופה של חמש שעות העוברת ברובה בכבישים צרים ומפותלים של חבל דלמטיה הגענו לעיר ספליט (Split). ספליט הינה העיר השנייה בגודלה בקרואטיה וממוקמת במרכז דלמטיה (חבל ארץ המשתרע לאורך החוף האדריאתי). העיר עצמה אפורה, כמעט מוזנחת ובנייניה בנויים בסגנון הקומוניסטי הלא מחמיא (שיכונים גדולים ומכוערים). החלק המעניין של העיר הוא אזור הנמל- מרכז החיים של העיר. הנמל גדול וצבעוני ומכיל כלי שיט מכל המינים, הגדלים והצבעים. המקום סואן ועמוס באנשים, בתי קפה קטנים מסעדות, חנויות לתיירים וכדומה. בצמוד לנמל ממוקם ארמון דיוקלטיאנוס שבנייתו החלה בשנת 295 לספירה הנוכחית בהוראת הקיסר דיוקלטיאנוס. בניית הארמון נמשכה 10 שנים ובשנת 305 פרש מרצונו דיוקלטיאנוס, מתפקידו כקיסר רומי וחי בארמונו זה עד ליום מותו. הארמון המבוצר וסביבתו התפתחו לעיר מבוצרת שקיבלה את השם ספליט. למחפשים מקום לינה במקום ניתן להסתייע במרכז המידע התיירותי הסמוך לארמון.

באזור הנמל או באזור תחנת הרכבת, ניתן לזהות נשים מקומיות הנושאות שלט "SOBE" ומציעות חדרים להשכרה במחירים הנעים בין 17-20 יורו לאדם ללילה. לאחר מנוחה קצרה בחדרים ששכרנו ושרמת ניקיונם לא היתה מהגבוהות שראינו עד כה, נסענו לבקר אי קטן ויפהפה בשם טרוגיר (Trogir) מרחק של 20 ק"מ מהעיר ספליט (מומלץ. מומלץ. מומלץ).

טרוגיר מחוברת ליבשה באמצעות גשר קטן מעל לתעלת מים צרה. בהמשכו עולים על גשר אבן גדול המחבר את האי לאי אחר. הפקק בכניסה לאי הקטנטן הבהיר לנו כי אכן ישנה רק כניסה אחת לאי וכמו כן הזכיר לנו שאנו נמצאים לקראת ערב יום שישי, יום בו יוצאים הצעירים לבלות. משמאלנו התפרש נוף יפה ומדהים של ים כחול ורוגע בשעות האחרונות של היום. הבתים המרוחקים על האי זהרו בקרני השמש האחרונות. במעבר הגשר התלוי מעל למפרץ עמוק יכולנו להבחין ביאכטות מדהימות שעגנו בצפיפות במעגן מודרני וארוך מול טיילת רחבה עמוסה בהמוני אדם. מבעד לשער אבן עתיק נכנסים אל העיר העתיקה שסמטאות צרות וצפופות חוצות אותה והמזכירות את סמטאות יפו. גלידריות טובות ומסעדות קטנות המבוססות בעיקר על מאכלי ים מזמינות את העוברים הרעבים לשבת בתוכן. שיטוט נעים בסמטאות מוביל אל כיכר גדולה שנכבשה על ידי כסאות הסועדים והבליינים של המסעדות במקום. בכיכר זו נמצאת הקתדרלה מהמאה ה-13 ומולה מגדל השעון. מכאן ניתן להסתובב בין הסמטאות הצרות והיפות המכילות חנויות קטנות ויפות. אם חפצים בפינה שקטה ניתן לצאת ממגדל השעון שמאלה לכיוון הכביש. בצידו השני של הכביש ניתן לשבת בין עצי חורשה ירוקים הצופים אל חוף הים השקט והיפה הלכוד בין היבשה לאי.

לתחילת הכתבה

נוסעים לדוברובניק

עזבנו בבוקר שבת את ספליט ואת האי היפה טרוגיר ונסענו בדרך החוף אל הפנינה הקרואטית - דוברובניק. דרך החוף הצרה היורדת דרומה לכיוון דוברובניק התבררה עד מהרה כדרך עמוסה ופקוקה. כמות המטיילים המקומיים היוצאים לנפוש בסוף השבוע יחד עם התיירים הרבים יחד ובשילוב של כביש צר בעל נתיב אחד המתפתל לאורך כביש החוף מנעו כמעט את התנועה דרומה. את המרחק של כ-200 ק"מ עשינו ב-5 שעות לערך כאשר הנוף הניבט מבעד לחלון המכונית פיצה במעט על תוואי הדרך. דרך החוף הפסטורלית מתפתלת לה בין גבעות הגולשים אל מי הים האדריאתי ומעת לעת ניתן לראות את האיים הרבים והאקזוטיים המשובצים במימי הים. הדרך בין ספליט לדוברובניק עוברת לפתע במעבר גבול ממנה נכנסים למדינת "בוסניה הרצוגובינה" שקיבלה אזור זה כחלק מההסדרים הבינלאומיים שלאחר המלחמה בכדי שגם לה תהיה גישה לים. מעבר זה אורכו כ-10 ק"מ. לקראת היציאה מאזור זה המעוניינים יכולים לעצור בחנויות הדיוטי-פרי לקנייה מזורזת לפני המשך הנסיעה דרומה חזרה אל קרואטיה ואל העיר דוברובניק.

על פי המדריכים הכתובים מאוד קשה למצוא מקומות לינה בדוברובניק בעלויות המתקרבות לסבירות. כ-30 ק"מ מדוברובניק החלטנו למצוא מקום לינה בכפר קטן וחביב בשם סלנו ( Slano) השוכן על גדות מפרץ יפהפה שבמראה ראשון נראה כאגם גדול ושקט. הכניסה אל הכפר עוברת בכיכר קטנה בה ניתן למצוא בצידה השמאלי מספר מרכולים קטנים, חנויות ירקות ושתי מסעדות/בתי קפה ההומים בשעות הערב ומעליהם שוכן מלון קטן. בכיוון הנגדי מהכיכר עוברים בכביש צר היכול להכיל רכב אחד בלבד. כביש זה עובר ממש על קו המים. בתים רבים מציעים חדרים נעימים ונוחים להשכרה והמגוון הוא סביר ובמחירים נוחים מאוד. המקום שקט ונעים אולם הוא מציע מגוון דל מאוד של אפשרויות בילוי במקום.

בבוקר יום המחרת נסענו אל אתר התיירות מספר 1 בקרואטיה הלא היא העיר דוברובניק. כ-20 ק"מ לפני דוברובניק חולפת הדרך בכפר קטן בשם טרסטנו (Trestno). האטרקציה המקומית הינה הגנים הבוטניים (The Trestno Arboretum) בהם אוסף של צמחים אקזוטיים מכל רחבי העולם. גנים אלו הוקמו בסוף המאה ה- 15 על ידי משפחת גוצ`טיץ ובשנת 1948 הועברו לרשות האקדמיה הקרואטית לאומנות ומדע. עם רדתכם מהכביש הקטן אל תוך כביש צר המוביל מטה אל הגנים תבחינו בעץ אלון עתיק עב גזע שגילו נאמד ב-400 שנה. ענפיו הכבדים והזקנים נתמכים ומחוזקים בחבלים חזקים כיאה לגילו המתקדם. עץ זה הוא אחד מבין השניים המפארים את הגן הבוטני והייחודיים בכל אירופה.

חלפנו על פני גשר הכניסה הגבוה במבואותיה הצפוניים של דוברובניק ונכנסנו אל העיר המכונה "פנינת הים האדריאתי". דוברובניק התיירותית ששמה בעבר היה סטרי-גארד הינה למעשה העיר העתיקה והקטנה החבויה בין החומות האדירות שגובהן מגיע ל-25 מטר ושנשתמרו בשלמותן מאז המאה ה-13 עת נבנו תחת השלטון הוונציאני. הים הכחול שגליו מתנפצים אל החומות המערביים של העיר מקנים רקע עמוק לחומות הבהירים שנבנו כולם מאותה אבן בהירה ולגגותיה הכתומים והמיוחדים של העיר. לעיר העתיקה שלוש כניסות בלבד (אין כניסה לכלי רכב).

לתחילת הכתבה

אטרקציות בדוברובניק

שער פילה (Pile) בצידה המערבי הוא השער הנגיש והנוח המעוטר בפסלו של פטרון העיר בלזיוס הקדוש (סנט בלייז). על פי האגדה במאה ה-10 הציל סנט בלייז את העיר דוברובניק מפני פלישת הוונציאניים ומתוכניתם הזדונית לכבוש את העיר. על פי האגדה ניצלו הוונציאניים את טוב ליבם של תושבי דוברובניק וביקשו מהם לצייד את אוניותיהם במי שתייה כאשר כוונתם האמיתית היתה לפלוש אל תוככי העיר ולכבוש אותה. סנט בלייז הופיע בחלומו של כומר מקומי וסיפר לו על כוונתם האמיתית של הוונציאנים. תוכניתם של הוונציאנים נחשפה וכך ניצלה העיר מניסיון הכיבוש. תושבי העיר הכתירו את סנט בלייז לפטרונם וכך מדי שנה בחודש פברואר חוגגים המקומיים לכבודו את חג סנט בלייז.

שער פלוצ`ה (Ploce) הוא השער הסמוך לנמל העתיק המוביל ממנו ואליו. השער הצפוני שוכן בצידו הגבוה של העיר ומדרגות תלולות וצרות מובילות ממנו היישר אל הרחוב הראשי. הרחוב הראשי המוכר בשם סטראדון (Stradun) חוצה את העיר לכל אורכה. קצהו הקרוב לשער פילה ניתן למצוא את מזרקת אונופריו מהמאה ה- 15. האדריכל האיטלקי אונופריו הוא זה שתכנן ובנה אותה לרגל השלמת פרויקט הובלת מי שתייה לעיר ממקורות מים המרוחקים כ-10 ק"מ מהעיר. בעבר חייבו את כל הבאים אל העיר להתרחץ במזרקה טרם כניסתם אליה.

בסמוך למזרקה ניתן להבחין בגרם מדרגות תלול המוביל לסיור רגלי על חומות העיר שאורכם הכולל הוא כ-2 ק"מ בלבד. במהלך הסיור מגיעים אל נקודות תצפית יפות ,מהן ניתן לצפות אל חלקי העיר העתיקה , על המפרצונים הרבים מחוץ לחומות ואל העיר החדשה הממוקמת במורדות מעל לעיר העתיקה. כשמביטים אל העיר מגובה החומות מתקשים להאמין כי רק לפני כעשור הותקפה העיר בהפגזה ישירה של כ-2000 פגזים סרביים שכוונו בכוונה תחילה אל אתריה העתיקים של העיר דוברובניק. המתקפה הקשה פגעה קשות באתריה השונים של העיר אולם לא יכלה לחומות הבצורות והעתיקות.

כשנה לאחר מתקפה זו החלו הקרואטים בשמונה שנות שיפוץ בה הם שיקמו את הריסותיה של העיר. גולת הכותרת בשיקום העיר היתה שיחזור רעפי הגגות הכתומים והייחודיים למקום. מכיוון שלא היה בנמצא רעפים בעלי גוון זהה לגוון שאפיין את גגות העיר, יוצרו אלו במיוחד ואף הוספו להם סימני התיישנות בכדי לטשטש את ההבדלים בינם לבין הרעפים המקוריים.

אתר שאסור לפספס בעיר הוא בית הכנסת היהודי השוכן בסמטת היהודים ("Ulica Zudioska") אליו מטפסים בגרם מדרגות מהרחוב הראשי. בית הכנסת נחשב השני הכי עתיק באירופה. הוא הוקם בשנת 1408 וכיום משמש יותר כמוזיאון מאשר בית כנסת פעיל וזאת בשל מיעוט האוכלוסייה היהודית שנותרה בעיר. כשחוזרים אל הרחוב המרכזי ניתן להבחין במגדל השעון ובסמוך לו עמוד אורלאנדו משנת 1419 לזכר הגיבור הלאומי רולאנד שהתנדב לצבאו של קרל הגדול במלחמתו במוסלמים בספרד. בכל שנה בתאריך 10 ליולי נערכת במקום פתיחת פסטיבל הקיץ של דוברובניק ודגל הפסטיבל הנושא את הכיתוב "חירות" (Libertas) מונף מעלה, נישא מעל לעמוד אורלנדו עד לסיום הפסטיבל.

מכאן ניתן להמשיך ולסייר בסמטאות המוצלות בהן משובצים בתי הקפה החביבים, הארמונות, והמוזיאונים השונים. משער פלוצ`ה יוצאים אל הנמל העתיק בו התנועה הסואנת של כלי השיט מזכירה במעט את התחנה המרכזית הישנה של תל אביב. הצפיפות והדחיסות הרבה של כלי השיט יחד עם השאון הנישא במקום. הצבעוניות ובעיקר הלחות הגבוהה העוטפת את הכול. בכדי להירגע ובעיקר לתת מנוח לרגליים העייפות, נחים על אחד מספסלי העץ או האבן הפזורים לאורך החומה החיצונית. מהספסל ניתן לנסות ולספוג את האווירה המיוחדת יחד עם המראות המיוחדים של הדייגים המתקנים את רשתות הדיג שנקרעו במהלך הלילה האחרון. התיירים המיוזעים עם מצלמות תלויות על החזה היורדים יחד עם נוסעים מקומיים מ"האוטובוס הימי" המגיע מאחד האיים. ממול נופשים בבגדי ים שרועים על אבני ענק השקועות בחלקן במים ומתבשלים בשמש החמה. רוכלות מקומיות המציגות את מרכולתן למכירה ותיירים רעבים האוחזים בשקיות עם כריך מקומי, המכונה Paneceria, מחפשים מקום מסתור מקרני השמש בו יוכלו לסעוד את ארוחתם.

את דוברובניק חובה לראות גם בלילה כשאתריה ובנייניה השונים מוארים בפנסים חזקים המבליטים ומדגישים את יופי המקום. רחובה הראשי - הסטראדון, מתמלא באנשים רגועים לבושים בבגדי ערב הפוסעים בנחת ולהנאתם בעיר העתיקה הקטנה והיפה. בתי הקפה הקטנים מלאים עד אפס מקום. להקות קטנות של נגנים מנעימים את זמנם של האורחים הישובים על כוס קפה או ארוחה קלה. האווירה מאוד שלווה. פתאום הכל נראה מאוד מוכר ומאוד ידידותי. אכן יופי של מקום. תם ולא נשלם. להתראות בטיול הבא ל...

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אירופה