סיפור על תזאוס
כשהיה תזאוס בן 16, ניגשה אליו אמו, נסיכה של ממלכה קטנה בדרום יוון, ואמרה שהגיע הזמן שהוא ילמד על אביו, שהיה שליטה של ממלכה גדולה ורבת-עוצמה. עד אז חי הצעיר עם אמו וסבו והיה בטוח כי הוא צאצא של אחד האלים.
"טרם אגלה לך את זהותו של אביך" אמרה האם, "עליך לעמוד במבחן שהוא הציב לך, לפני שנולדת". שש-עשרה שנים לפני כן, חפר אביו של תזאוס בור בתוכו הניח את חרבו, ואותו כיסה המלך עם אבן גדולה וכבדה, בתקווה שבנו יצליח להתמודד עם המשקל הרב של האבן. אמו של תזאוס הובילה אותו אל קרחת יער שבמרכזה עמד הסלע ותזאוס ניגש אל הסלע וגלל את האבן מעל הבור. בתוך הבור מצא תזאוס את חרבו של אביו - אגאוס מלך אתונה.
תזאוס נרגש מן הגילוי, החליט לצאת ולפגוש את אביו. למרות הפצרותיה החוזרות ונשנות של אמו לצאת דרך הים בספינה, החליט תזאוס לעשות את המסע דרך היבשה. היה זה מסע ארוך וקשה, והדרך הייתה מלאה בסכנות. תזאוס נלחם בשודדים, בריונים ורוצחים והצליח לגבור על כולם, תוך שהוא רוכש לעצמו מוניטין של גיבור אמיץ ללא חת.
כשהגיע תזאוס לאתונה הוא התקבל על ידי ההמון בשמחה, והוזמן מיד לארמון המלך. אגאוס לא ידע שהצעיר הוא בנו האבוד, אבל היה מעוניין להכיר את הגיבור ששמו שיצא לפניו. מדיאה אשתו החדשה של המלך, הכירה בו מיד כבנו האבוד של תזאוס באמצעות כוחות ראיית הנסתר שלה. היא חשה שתזאוס מאיים על מעמדה של בנה כיורש אתונה, ועל כן רקמה מזימה במטרה לסלקו מכס המלוכה.
היא דיברה על לבו של בעלה ושכנעה אותו שהצעיר חותר תחתיו ומעוניין בכתרו. הם החליטו להרעיל את כוס היין שתוגש לתזאוס בנשף שתוכנן לכבודו בארמון, ואכן - כך היה. למרבה המזל, לפני שהספיק תזאוס ללגום מכוסו, הוא שלף את חרבו בכדי לפרוס לעצמו את נתח הבשר שהוגש לו - בראותו את החרב, הבין אגאוס מיד שזהו בנו האבוד ושפך את כוס היין המורעלת.
תזאוס נשאר להתגורר בארמון עם אביו והוכרז כיורש העצר של מלך אתונה. באחד הבקרים בעודו יושב בארמון הגיע מינוס מלך כרתים בכדי לגבות את המס שאתונה חייבת לממלכתו, שבע נערים צעירים ושבע נערות, שהוגשו לו כקורבן אחת לתשע שנים לאחר שבנו נהרג במהלך ששהה תחת השגחתם של בני אתונה. מינוס השתמש בצי האדיר שלו בכדי לאכוף את הגזרה, ולא הותיר לאתונאים אף ברירה, מלבד לענות לדרישתו.
את הצעירים היה מקריב מינוס למינוטאור - מפלצת איומה, בעלת גוף של אדם וראש של פר, שהתגוררה בלבירינת המפורסם של כרתים. היא נולדה לאישתו של המלך מינוס כעונש מפוסידון מלך הים. פוסידון זעם על מינוס על שלא הקריב לו פר קורבן לכבוד הולדת בנו, ולכן גרם לאשתו של מינוס, פסיפאה, להתאהב בפר.
מיד לאחר ששמע את הסיפור החליט תזאוס לצאת ולהרוג את המינוטאור ובכך לשחרר את בני עמו מן העונש הנורא. הוא לקח את מקומו של אחד הצעירים שנבחרו לצאת לכרתים ויצא עימם אל האי. לפני שעזב הבטיח לאביו שאם יצליח במשימתו ויחזור בשלום - יחליף את מפרשי ספינתו השחורים ללבנים, וכך ידע אביו שבנו שב הביתה.
כשהגיעו הצעירים לכרתים, הוליכו אותם בשורה לעבר המבוך. אריאדנה, בתו של מינוס שעמדה בין הקהל שצפה בצעירים, התאהבה בתזאוס למן הרגע הראשון בו ראתה אותו. היא התגנבה אליו באישון הלילה, בלילה לפני שנכנסו הצעירים אל המבוך והבטיחה לו לעזור לו להימלט, אם יסכים להינשא לה. תזאוס הסכים מיד והצעירה הגישה לו פקעת חוטים שקיבלה מדדאלוס, מתכנן המבוך. היא הורתה לו לקשור את הפקעת אל דלת המבוך, ולהמשיך לגלגל אותה אחריו - כך שאחרי שיהרוג את המינוטאור יוכל למצוא את דרכו חזרה בקלות.
בבוקר, התעורר תזאוס ויצא ראשון אל הלבירינת כשהוא עוקב אחר הוראותיה של אריאדנה. הוא מצא את המינוטאור בעודו ישן, והחל חובט בו בכוח עד שמת לבסוף. הוא חזר לאחור ובישר לצעירים כי ניצלו מן המינוטאור ועתה עליהם לברוח מן האי. יחד עם אריאדנה האוהבת שחיכתה להם בפתח המבוך, עלו הצעירים על ספינה ונמלטו מכרתים.
בשצף השמחה שפקדה את הצעירים, שכח תזאוס להחליף את מפרשי הספינה ללבנים. כשראה אגאוס שהמתין לבנו על החוף את הספינה המתקרבת ומפרשיה שחורים - השליך עצמו ליד כי לא יכל היה לסבול את המחשבה שאיבד את בנו בשנית ומאז נקרא הים בשם הים האגאי...
על המקום
בקנוסוס שבכרתים נמצא הארמון המינואי הגדול ביותר שהגיע לשיא פריחתו התרבותית לפני 3500 שנים. העיר שוכנת על תל מלאכותי נמוך, במרחק של 5 קילומטרים דרום-מזרחית לאירקליון. הסביבה כולה מלאה בשרידים החובקים 2500 שנות היסטוריה אם כי הארמון, הוא הראשון שביניהם.
אל הארמון נכנסים דרך החצר המערבית, הפתח הרשמי הקדום, והמראה הנגלה לעין מבהיר כיצד צמחו פה האגדות המיתולוגיות המפורסמות, אודות מבוך המינוטאור. גם אם תצטיידו בתוכנית מפורטת של המקום, יהיה קשה מאוד למצוא את הדרך בין נבכי האתר, אם כי לאחר שוטטות ממושכת, סביר שתיתקלו בכל האתרים המעניינים.
הוכחות לסגנון החיים המפואר של יושבי הארמון בולט במיוחד בסוויטת המלכה, שבתחתית המדרגות לצד ה-Hall of the Colonnades.
חדר המגורים העיקרי מקושט ברפרודוקציות של ציור הקיר המפורסם של הדולפין, כשהציור המקורי נמצא במוזיאון הארכיאולוגי של אירקליון. במעלה המדרגות, מעל למערכת החדרים של המלכה נמצאת מערכת חדרים המעוצבים בסגנון קפדני יותר, ונחשבים כמגורי המלך. המדרגות מובילות אל חדר קבלה עצום המוכר בשם Hall of the Royal Guard שקירותיו מקושטים בשבלונות חוזרות. בקצה המדרגות נמצאת החצר המרכזית, שבעבר אוגפה על ידי קירות הבניינים שמסביב.
בצידה השני של החצר נמצא הכניסה לחדר הכס, אחד מהאתרים המקסימים ביותר בארמון, ששימש ככל הנראה כמקום מושבה של הכוהנת ולא של השליט.
שעות פתיחה: מדי יום בין 08:00 עד 19:00, בחורף עד 17:00
