תם ולא נשלם
עוד ימים מעטים נותרו לנו באוסטרליה, מכאן נמשיך לחניה בת כמה ימים בבנגקוק ומשם הביתה. למרות שאנו כל כך רוצים שלא ייגמר, אנחנו מרגישים כבר שגם השיבה היא חלק בעוצמתו של מסע ונכונים להתרגש ממנה, במפגשים עם משפחה וחברים. מסענו תם אך לא נשלם. עוד נחזור למקומות אהובים ועוד נצא לחוות מקומות חדשים.
דרושה משפחה
פינת הכתבים באתר גדלה ומשתבחת ואנו נשמח לגלות שאנו מפנים את מקומנו למשפחה נוספת, היוצאת למסע משפחתי. הכתיבה עבורנו הפכה לחלק מהמסע וכך גם מכתביכם אלינו. זה לא היה ממש קל להתמיד ולכתוב, בעיקר לאור החדשות שזרמו מהארץ, אך היה לנו גם נחת ואנו מודים לכם שגלשתם וליוויתם ופרגנתם. לכל אותם שמצאו המלצות וחומר עזר למסעותיהם ובעיקר למשפחות חולמות שהכתבות סייעו להם לקחת החלטות. ואם כבר בתודות ענייננו אז נותר לנו רק לקוות שיותר לנו לפרסם את הרשימה כולה...
תודות
תודה למיקי גבריאלוב שהתנגן לנו בדיסק גם כשלא היה סיפור של חורף, לא יותר.
תודה לכל צעירי ישראל שפגשנו לרגע, "שלום, יש לכם ספר להחלפה..." ולאותם שפגשנו בדרך מתחלקים בחוויות שמחים להיפגש בהם שוב ושוב.
לגולשים, שידעו לפרגן כשהמילים שלנו נגעו ולמשפחות שאולי מרשות לעצמן לחלום עכשיו בקול.
תודה על כל המכתבים. השתדלנו לענות לכל מי ששאל וסליחה אם לא השבנו.
תודה לכל החברים שמצאו את הזמן להתעדכן באתר אחר קורותינו ותודה מיוחדת לחברות של מאי ועדי שידעו לשמור על קשר. תודה למשפחותינו שידעו לגלות הבנה וסבלנות והתרגשו אתנו והתגעגעו.
תודה ענקית לאחותי הגדולה, ענת, שטיפלה בדברים שהשארנו מאחור, אולי ננסה להשאיר אותם לה גם לכשנחזור... תודה לבתה יעל שחברה אלינו לכמה ימי הפלגה מופלאים בניו זילנד יחד עם איתן חברה, שחזרו לארץ להכריז על חתונה... וללימור, אחותה של אורית שדחתה את חתונתה שלה עד שובנו.
למריאן ויהודה שושני, הנספח הצבאי בבנגקוק, שכנינו מרעות, שהיינו צריכים להפליג עד לתאילנד כדי לגלות כמה הם מדהימים וכמה נפלא להיות במחיצתם.
תודה מיוחדת לחברים היקרים בדלהי לא רק על האירוח כי אם על הטיפול המסור לו זכינו שעה שנאספנו אל ביתם ספוגים בריחות רחוב ואבק דרכים.
מקומיים יפים פגשנו בדרך. לרבים מהם אנו חייבים תודה על מחוות ועל עזרה ועל ימים טובים ביחד.
ראשונים ואחרונים, תודה ליובל לימון וחברת "למטייל" שחברו אלינו ונתנו לנו את הבמה הנפלאה הזו לחלוק את חוויותינו, ליוו אותנו, שותפים למסע ועזרו לנו לאורך הדרך. תודה ענקית ומיוחדת לאיילת המסורה מצוות "למטייל ברשת" שטיפלה בנו ללא לאות ויזמה והפיקה רעיונות יפים לאורך הדרך.
למאי ועדי המקסימות
לשתי בנותינו, מאי ועדי, שידעו לעיתים גם טוב מאתנו לעמוד בתלאות הדרך, להיות חברות נפלאות ביניהן ושלנו. לשאת בנטל המשא, בחוויות אך גם במעשים, לבשל ארוחות ולרחוץ כלים, להתקלח עם סיר מים חמים או סתם תחת פלג מים קרים, לישון באוהל ספוג מים או לנסוע באוטובוס הודי שעות ארוכות. אין ספור חוויות עברנו ביחד. זוכרים את הרגע בו יצאנו כאילו היה זה אתמול ואוצרים בזיכרוננו את הודו שהלכה בנו כקסם, את השלג בפסגות נפאל, את האוכל הנפלא בלאוס, שקיעה על חוף לבן בתאילנד, נופי ניו זילנד המדהימים ומרחבי אוסטרליה שכה היטיבו עמנו. אם השתנינו, אנחנו מקווים שכן. אם ספגנו משהו, ספגנו המון, אם נצליח ליישם מכך באווירה הטעונה בארץ... הלוואי.
כמה זה עולה
לאורך הכתבות השתדלנו לצייד אתכם במידע והמלצות והלוואי ופיזרנו מעט ערפל. לא כתבנו כמעט על עלויות וכספים ולא תמיד ענינו למי שחיטט ושאל כמה זמן חסכנו או איזו ירושה אנחנו מבזבזים... אמרנו לעצמנו בבדיחות שזוהי "שנת הג`יפ". הג`יפ שלא יהיה לנו, שלא נוכל לרכוש. עתה, כשהטיול עוד רגע מאחורנו נוכל לגלות שהטיול כולו לא עבר סכום בן חמש ספרות (בשקלים). נכון, לא אכלנו במסעדות פאר, גם לא היינו זקוקים לכך, ואורית מוסיפה, גם לא היינו לבושים לכך...
החלטנו לספק עבורכם את הסיכום הבא, עלות חודשית ממוצעת למשפחה בת ארבע נפשות:
הודו ולאוס - 850 דולר לחודש
נפאל - 1200 דולר לחודש
ניו זילנד - 1900 דולר לחודש
אוסטרליה - 2400 דולר לחודש
(העלות באוסטרליה גבוהה בעיקר בשל המרחקים, עלות הדלק והוצאות הרכב).
לכל אלו הוסיפו את מחירי הטיסות כמובן.
פרט קטן, תחשיב העלות ירד פלאים אם תחליטו להאריך את הטיול משנה לשנתיים...
הדברים אינם בשמיים. התחילו לחלום ודרך צלחה. עתה, משפתרנו עצמנו גם מחוב זה, נסיים במילה אחרונה על טיול וילדים.
לטייל עם ילדים
כמעט כל מי ששאל אותנו איך זה לטייל עם ילדים, התכוון בלי משים לאחריות, לבריאות, לסכנות. בינתיים עברה עלינו ועל בנותינו שנה נפלאה, בה שמענו אותן צומחות ומתבגרות ומתעצבות, פתוחות ולומדות, קשובות לעולם ולעצמן. את ספרי הלימוד שנשאנו הן השלימו בקלילות מפתיעה וכתיבת היומנים הפכה לקולחת וחופשית. החיים ביחד, מול אותן חוויות, הפכו אותן ואותנו לחברים ופחות להורים וילדים. רק לפעמים היה צריך להזכיר להן שאנחנו ההורים ולפעמים היה צריך להזכיר לנו שהן הילדות. אנחנו אוהבים אותן כל כך.
שלום לכולם
משפחת שפירא
