הדרך לסינגפור

משפחת בן סיני נוחתת בסינגפור, לקראת ההמשך לאוסטרליה. טיסה מהנה, קניונים ופארק ציפורים יוצרים חוויה משפחתית נעימה. הכתבה כוללת פירוט מקיף של סינגפור דרל עיני הנפשות הצעירות של המשפחה.
מש` בן-סיני
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: הדרך לסינגפור
Dollarphotoclub

נחיתה בסינגפור המפותחת

הטיסות
הרבה פחות נורא ממה שחשבנו. ראשית, נטע ישן (על ניר כמובן, ובעידודו) בחלק ניכר של הטיסות. שנית, ציוד היצירה (מדבקות, צבעים וטושים, חוברות וכו`) היה השקעה משתלמת שתורגמה באויר, לכמה דקות של שקט ורוגע. שלישית, אנחנו ממליצים בחום לטוס עם סינגפור איירליינס! הם פשוט מעולים בכל מה שקשור לילדים וגם בכלל. כמיטב המסורת הפרפקציוניסטית שלהם הכל עד הסוף. למשל קיבלנו ערכת תינוק שכללה טיטולים, מגבונים, אוכל מיוחד, צעצועים וכו`. המבוגרים מקבלים ערכה משלהם הכוללת גרביים ומשחה ומברשת שיניים. יש עריסה והם מאוד אדיבים ולא נותנים לך להרגיש נודניק גם אחרי שביקשת קולה בפעם ה-17. ואל תחשבו שהם יקרים, לפחות במקרה שלנו הם היו האופציה הזולה יותר..

ההמתנה באתונה
הפתיע לטובה. ראשית, 5 שעות המתנה ברוטו זה הרבה פחות בנטו (יותר קרוב ל-3 שעות). שנית מצאנו כמה דברים לעשות: טיילנו בחוץ (בגלל זמן ההמתנה הארוך יצאנו מהמבנה - רוב ההמתנה היתה לפני הצ`ק אין), עשינו פעילות גסטרונומית (קפה, שוקו, אוכל) והכי חשוב - יש בנמל התעופה של אתונה ג`ימבורי!!!! מדובר בחדר לילדים קטנים עם "מפעילה". מקסים ביותר!!! אז לכל הממתינים מומלץ ביותר ללכת לשם, עם ילדים כמובן.

סינגפור
אמרו שסינגפור הכי נקייה בעולם. היא אמנם נקייה ומאוד מטופחת, אבל לא היינו אומרים שהיא נחשבת ל`הכי`. אמרו שמוצרי חשמל מאוד זולים כאן. לא מדוייק. צריך לחפש וגם אז זה לא בטוח. אמרו שהאנשים מאוד נחמדים (בצורה יוצאת דופן). נכון. נכון מאוד. הם מאוד אדיבים וחייכנים. בערך אחד ל-3 אנשים ברחוב מחייכים אלינו סתם כך.

 נחתנו כאן ב-5:45 בבוקר. הגענו למלון Golden lendmark בערך ב-7:30 שפוכים. חשבנו שהכי נכון זה להתקלח ולצאת להסתובב כדי להלחם בג`ט לג אבל העייפות העצומה הכריעה אותנו והלכנו לישון עד 11:30. בדיעבד זה היה מעשה שהיה מאוד נכון לעשותו. אח"כ, התארגנו ויצאנו לקרוע את סינגפור סיטי. היום וחצי הבאים יוקדשו בעיקר לקניות דברים לטיול. ראשית, הלכנו ברגל ל Sin lim Mall שהוא בניין בן 5 קומות של מוצרי חשמל ומחשבים. יש שם עשרות חנויות (בד"כ בלי הרבה הבדל ביניהן, לא במוצרים ולא במחירים). העברנו שם כמה שעות ולא קנינו הרבה. המחירים לא מפתיעים בזולותם והמוצרים דומים בין החנויות הרבות. אח"כ הלכנו ברגל לתחנת הרכבת התחתית דרך רחוב Albert שהוא בעצם שוק/מדרחוב צבעוני ותוסס. שירי, שמחבבת מאוד שווקים, מצאה לפתע תחפושת של ספיידרמן ב-30 דולר סינגפורי. חשבנו שהמחיר מופקע וויתרנו. כמה דקות אחר כך מצאנו אחרת זהה ב-5 דולר. קנינו וכשראינו את האושר של נטע וכמה זה החזיר אותו לחיים מתוך השעמום שהיה נתון בו חשבנו שזה היה שווה גם 30 דולר. כל אדם שני זרק איזה הערה מלווה בחיוך ונטע היה מאושר.

נסענו ברכבת התחתית המדהימה והממוזגת (!!!) לקניון אחר שהמליצו לנו במלון (Funan) וגם שם היה די מאכזב. מזל שמצאנו בית קפה שווה ופיצינו את עצמינו בקפה מצויין. לאחר נסיון כושל ללכת לאיזה פארק נוסף ולחפש גן שעשועים לילדים כי נטע פשוט נרדם לי על הידיים, לקחנו מונית למלון. בדרך אמר לנו הנהג שכדאי לעשות קניות מחוץ לעיר, שם יותר זול. שאלנו איפה בדיוק והוא אמר City plaza. למחרת החלטנו לנסות שם ואכן, לאחר משא ומתן קליל רכשנו את מבוקשנו: Disc man לנטע (כי יש גבול כמה אפשר לשמוע את חני נחמיאס באוטו!) ומסך LCD קטן להפגת השעמום של הילדים בנסיעות ארוכות (הכנו סרטים על קלטות של מצלמת הוידאו, מבעוד מועד). בדרך חזרה למלון כדי לעשות Check out עברנו ב Bugis junction, מרכז קניות קטן יחסית ומקסים. הוא בנוי כמו רחוב מקורה וממוזג (חם ולח שם בסינגפור) והכל מוקפד ונקי כמיטב המסורת הסינגפורית. מלבד קפה טוב ואוכל יש שם מיזרקה מיוחדת מאוד ששווה הצצה ואפילו רחצה (בעיקר לילדים).

 לפני הטיסה למלבורן נשארו לנו כמה שעות בסינגפור לכן קפצנו לבקר בפארק הציפורים, שנמצא מערבית לעיר (20 דקות נסיעה), בידיעה שנעשה שם ביקור חטוף. המקום מקסים ומטופח (שוב כמיטב המסורת הסינגפורית). יש שם, מלבד המון ציפורים, רכבת שנוסעת על פסים בגובה של כ-30 מטר העושה סיבוב בכל הפארק, מפל מלאכותי בגובה של 30 מטר (המפל המלכותי הכי גבוה בעולם, לטענתם) ותצוגת פינגווינים יפהפיה. נראה לנו שאפשר בקלות להעביר שם חצי יום (לצערינו היו לנו שעה וחצי בלבד). הפארק פתוח כל יום 08:00 - 18:00, יש ארוחת בוקר עם הציפורים ב- 08:30 - 10:30 והרכבת פעילה ב- 09:15 - 17:30. יש שם הופעות ופעילויות יותר מפעם בשעה (פירוט מלא ניתן להשיג במקום). וכמו בכל מקום ילדים עד גיל 3 לא משלמים. מחיר כניסת מבוגר - 12 דולר סינגפורי (כ- 33 ש"ח). זהו. זה היה על קצה המזלג, ובעוד 6 חדשים, בדרך חזור נמצא את סינגפור בכמה ימים טובים.

לתחילת הכתבה

הטיול דרך עיני הילדים

ילדודעס - מאת אמא שירקי
טוב רב הפחדים כבר מאחורי. רב הדברים שהוטרדתי מהם התגלו כשטויות:
עריסה לענבר - קבלנו בלי בעיות בסינגפור איירלינס. ענבר ישן בתוך זה נהדר ואני הייתי פנויה להתעסקות עם נטע ולשינה.
הפעלות ותעסוקה - כמו שנאמר לפני - נטע ישן חלק גדול מאוד של הטיסה. בשאר הזמן צירנו, הקשבנו למוסיקה, שיחקנו קלפים וקצת השתוללנו. שימו לב מספריים אפילו של ילדים נלקחות ממך לפני הטיסה - מחשש שזה נשק.
עגלה - נלקחה והיתה חיונית מאוד (נטע ישן בה די הרבה בעוד ענבר מבלה על הידיים). הערה קטנה - בדך כלל אפשר להסתובב עם העגלה עד העליה למטוס ולקבל אותה בפתח המטוס חזרה. האוסטרלים לא מחזירים את העגלה יחד עם הציוד. אפשר להלחץ כמו שאני נלחצתי, או לקחת ילד קטן במנשא - כמו שהורים אחרים עשו - אבל שימו לב יש טיולונים קטנים של קוונטס (חברת התעופה האוסטרלית) בירידה מהמטוס לכל המעוניין עד לקבלת העגלה ביחד עם המזוודות.
אוכל - בסוף לא הספקתי להכין מבעוד מועד אבל הכל עבר בשלום. היה אחלה אוכל לנו ולילדים.
קלטות - מזל שבסוף הקלטנו כמה סרטים של נטע על הקסטות של המצלמה. ברגע שנכנסנו למלון בסינגפור - ונטע שהיה במצב קשה נפשית (מעט טראומתי) היה צריך משהו מוכר - ניר חיבר את המצלמה עם קלטת של "מחסן השטוזים של דתיה" ומיד הכל נרגע. בסיבוב בסינגפור קנינו בסוף מסך טלויזיה (בהמלצתו האדיבה של ערן - יקיר הטיול) קטן שמתחבר למצלמה - על מנת להקרין לנטע קלטות ברגעים קשים בלי שהוא יצטרך להחזיק את המצלמה עצמה.

מסתבר ששינוי כזה בחיים הוא מאוד משמעותי בעיניו של ילד בן שלוש. אני חשבתי שעצם ההימצאות איתנו כל הזמן, המטוס והדברים מסביב יהיו מספיקים, מסתבר שלא. נטע לוקח הכל מאוד מאד מאוד קשה. הפרידה מהבית שלו, המיטה, הצעצועים, דוד רועי, סבתות וסבים היתה טראומתית. כבר בארץ הוא צעק כל זמן שהוא רוצה הביתה והיה מאוד קשה להסביר לו שאין לנו יותר בית ושמישהו אחר עובר לגור שם. בשדה הוא ראה את כיסא הבטיחות שלו - והתחילה סצנה. הכיסא סימל ומסמל עדיין את הבית בשבילו - הוא לא מוכן לשבת בתוכו אבל לאף אחד אין זכות לעשות את זה גם והכסא צריך לבוא איתנו לכל מקום. העצירה בסינגפור היתה נכונה מאוד -זה נתן לנו פסק זמן לנוח ונתן לנטע ועינבר זמן להתאושש אבל הפרידה מהמלון שוב היתה מאוד קשה. טיפ קטן וחשוב - כדאי לשלם עוד חצי יום במלון (די הרבה כסף, כ-45 דולר אמריקאי) ולהשאר עם החדר עד הנסיעה לשדה כדי שיהיה איפה להיות עם הילדים, אפשרות להתקלח ולקלח ולהגיע רעננים לטיסה (שהיא קשה גם ככה).

הטיול דרך העיניים של נטע...

"חשבתם שתקחו אותי לשדה ישן הא? אז לא...קמתי והייתי ער. המון זמן הייתי ער עד שנשפכתי באתונה. האמת שמאד התרגשתי מהמטוס ומההמראה. אבא אמר לי שאפילו עפנו כמו ציפור אבל אותי עניינו דברים אחרים כמו החלון עצמו. למשל, כשפתחתי וסגרתי אותו כמו משוגע. נחתנו. כבר הגענו לאוסטרליה? אמא אומרת שלמקום הזה קוראים אתונה ושאנחנו נחכה פה כמה שעות. אני עייף ורעב ומשועמם. יש לי רעיון - אני אשגע קצת את אבא ואמא הם נראים לי עייפים... אולי ככה הם יתחילו לשחק איתי. אני עייף - איך אתם לא רואים? אני סך הכל רוצה לישון קצת. טוב אני פשוט אעצום עיניים ואלך לישון. מה זה איפה אני? למה מעירים אותי? מי זאת האשה הזאת? באיזה שפה היא מדברת אלי? אני לא מבין כלום... יש פה כדורסל איזה כייף. קלעתי לסל 5 נקודות.

הטיסה לסינגפור היתה דווקא לא רעה. נכון שהתעוררתי כמה פעמים אבל לפחות היתה לי הזדמנות לישון על אבא וחוץ מזה שגם ממילא אני מתעורר בלילה גם בבית.. בסינגפור הלכנו למלאן חנויות. אני דווקא אוהב את כל השטויות האלה שאבא אוהב וכשהתחיל לשעמם לי אז הראתי את זה ע"י משיכות במכנסיים של אבא, קצת בעיטות בהורים וקצת מכות לענבר. אמא שונאת שאני עושה את זה לענבר אבל לפחות היא נותנת לי תשומת לב.. קנו לי בגדים של ספיידרמן, איזה כייף. אני יכול לטפס על קירות ולהרוג את כל הרעים. כולם חושבים שאני ספיידרמן - כולם מכירים אותי פה... זה היה הכי כיף בטיול עד עכשיו...

אח"כ אני חושב שירדמתי על הכתפיים של אבא ואני זוכר איזה פלש בק מהמונית. הכי קטע היה שבשעה 21:30 התעוררתי ואבא ואמא גם לא היו כ"כ עייפים בגלל הג`ט לג. אז הלכנו לטייל ואני אכלתי מקדונלד`ס לילדים. מילא הצ`יפס אבל בובת סנופי שקיבלתי...
נסענו ברכבת היום!! איזה כיף היה! לא משנה שאח"כ אבא המשיך לחפש איפה לקנות את הצעצועים שלו. העיקר שהבטיחו לי שגם נחזור ברכבת ואני מאושר. אח"כ היה לי פחות כיף. אני הייתי נורא עייף ואבא ואמא גררו אותי לפארק הציפורים הזה. חוץ מהפינגווינים והרכבת המדליקה הזאת היה די בעסה ואני רציתי על הידיים כל הזמן. בדרך חזרה כבר לא יכולתי יותר ונרדמתי במונית.

 הפעם הבאה שאני זוכר זה על המטוס לאוסטרליה. נו... מתי כבר נגיע לקנגרו??? במטוס כשהתעוררתי היה לי משעמם - אבא כבר ישן ואמא גם ניסתה לישון אבל הי... אני התעוררתי מה אתם חושבים לעצמכם. משעמם לי ואני רוצה הביתה שלי. הביתה. מה כבר ביקשתי קצת תשומת לב? תתעוררו! אני אנסה לצייר קצת על אבא... זה הצליח אבא פתח עיניים וכעס עליי אבל מיד חזר לישון. אני אנסה את זה שוב.. ושוב.. סוף סוף הצלחתי - אמא הבינה שאין ברירה - והיא מציירת איתי. בשעה 24:30 שעון סינגפור אבא התעורר ואספנו יחד את הצבעים ותאמינו לי, מזלו שהוא לקח אותי על הידיים שלו כי אחרת לא הייתי הולך לישון. 2 דקות ואני ישן. לילה טוב.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על סינגפור סיטי