קונטיקט והר וושינגטון
לקראת חצות הגענו ל-JFK. לקחנו אוטו שכור ונסענו לישון אצל חברים, שגרים לא רחוק מהשדה. אנחנו מצליחים לישון רק בסביבות השעה 1.30. בבוקר למחרת קמים ויוצאים לדרך אחרי ביקור ב-AAA, שם לוקחים מפות וחוברות על כל האזור (שווה!). נסיעה בכביש 684 צפונה בתוך ניו-;יורק. פונים מזרחה בכביש 84 לכיוון קונטיקט, עוצרים לאכול צהריים בעיירה Brookfield ואז ממשיכים לכיוון העיירה קנט בכביש 7. טיילנו ב- Kent Falls State Park, מסלול קצר של רבע מייל בעליה ולראות מפלים. המשכנו בכבישים ציוריים עם גשרים מקורים ועם נופים יפים (כביש 7 ואח"כ 41 עם כביש שקט באמצע). הגענו ל- Great Barrington ומצאנו חדר במלון Comfort Inn. השתמשנו בקופון שחוסך המון (לנו חסך 30 דולר) שלקחנו בכניסה לקונטיקט במרכז המבקרים. המלון נחמד עם בריכה, ג`קוזי וחדר כושר. אם לא רוצים את החיבור לאינטרנט אלחוטי ומתקני הכושר + בריכה אפשר לחסוך עוד 20-30 דולר.
ביקור במוזיאון נורמן רוקוול בעיירה סטוקברידג`. מי שאוהב מוזיאונים יש פה הרבה מוזיאוני אמנות באזור. נוסעים צפונה לכיוון העיירה וויליאמסטאון, שהיא תחילת מסלול המוהוק. גם פה יש מוזיאונים לעניין (אימפרסיוניסטים ועוד) אך פה ויתרנו מפאת חוסר זמן והכוונה להיות במוזיאון בניו יורק. ראינו נופים יפים עם שלכת בדרך. מוויליאמסטאון נסענו במסלול המוהוק ועצרנו לראות נוף מספר פעמים בדרך. בעיירה שלבורן פולס שעל המסלול יצאנו לטייל: יש פה גשר פרחים מפורסם והעיירה בסך הכל נחמדה מאוד. לאחר מכן המשכנו במוהוק עד גרינפילד ומשם צפונה לכיוון ורמונט וניו המפשיר.
בבוקר שלמחרת יצאנו בדרך 302 הציורית והיפה, שרואים בה עדיין אזורים של שלכת, לכיוון מערב. בדרך זו עצרנו מספר פעמים לצלם, לרבות את מפל המים Silver Falls. הגענו לתחנת הרכבת, שלוקחת למעלה לפסגה של Mount Washington, הנקודה הגבוהה ביותר. היינו מעדיפים לעלות עם האוטו, למרות שאומרים שהדרך מאוד מפותלת אבל היא הייתה כבר סגורה לעונה. הרכבת, לעומת זאת, עובדת כל השנה (בכלל, בתאריך הזה חלק גדול מהאטרקציות סגורות באזור הזה וכך גם בחודש לפני למרות שזו עונת העלווה (שלכת) - כך שבזמן תכנון הטיול ובוודאי לפני שמגיעים לכל אטרקציה, כדאי לברר אם פתוח וכמובן את שעות הפעילות). הרכבת עובדת בעונה זו 2-3 פעמים ביום וכדאי להגיע חצי שעה קודם לפחות או להזמין כרטיסים מראש. אנחנו הגענו כחצי שעה מראש וכבר אנשים עמדו בתור (יש לציין שבסדר מופתי!).
הנסיעה למעלה היא בדרך מפותלת ואז מגיעים לפסגה ויש נוף מקסים המשקיף על כל האזור (התמזל לנו מזג אוויר מקסים). לאחר שהייה לא ארוכה למעלה (אך בהחלט מספיקה) ירדנו עם הרכבת בחזרה. כל הסיור נמשך בערך 3 שעות. זהו תענוג לא זול של 59 דולר לאדם אך החוויה גדולה, ושוב למי שאוהב לנהוג והדרך פתוחה, יש חסכון ואתה לא תלוי בלוחות זמנים של הרכבת. לאחר שהגענו למטה וביקרנו כמובן בחנות המזכרות המשכנו לדרכנו. החלטנו לבלות כמה שעות באאוטלטס של North Conway. למי שאוהב את הרשתות הגדולות -; זה המקום: אדידס, נייק, סמסונייט, בננה רפבליק ועוד.
לתחילת הכתבה
כבישי נוף מומלצים
נוסעים על כביש 302 ומגיעים ל-Franconia Notch State Park לחלק של Flume George. את כל הטיול הרגלי עשינו באיטיות תוך שאיפת אוויר מדהים (בכלל, ביומיים האלה בהרים הלבנים היה לנו מזג אוויר פשוט מעולה) וזה לקח לנו שעתיים (אפשר מהר יותר אך חבל). באזור הזה כבר כמעט ולא נשארו עלים אך למרות זאת היה שווה. אני מתארת לעצמי, שלפני חודש וחצי היה עוד יותר מדהים. יש במקום חנות מזכרות חביבה למי שאוהב. לאחר העזיבה נסענו לכיוון לינקולן ו- North Woodstock ואכלנו צהריים במסעדה חביבה שנקראת Woodstock Inn. בכלל, אציין כי בספר של לונלי פלנט יש הצעות לא רעות של מסעדות. כשבחרנו על פי המלצת הספר לא התאכזבנו ולא בטוח שהיינו מוצאים את המסעדה הזו למשל לבד. לאחר ארוחת צהריים המשכנו על כביש 112 המפורסמת ועל כביש Bear Notch rd שהוא גם דרך נופית מקסימה לכיוון Bartlett, שם היה החדר שלנו למנוחה קלה של שעה. לאחר התאוששות נסענו שוב ל- North Conway לקניות נוספות (לנו הייתה רשימה מתוכננת, למי שמוותר על קניות יש עוד הרבה מה לראות באזור אך כפי שציינתי מקודם - יש לבדוק אילו מקומות פתוחים לפי עונת הטיול).
היום למחרת הוא היום הגשום הראשון שלנו וזה יצא ביום הנסיעה הארוכה יחסית לורמונט ופחות הליכה ברגל - עיתוי לעניין. יש לציין באופן כללי שהגשם לא הפריע לנו יותר מדי אם כי בדרך, בגלל עננים נמוכים, לא הצלחנו לראות למרחקים. יצאנו לכיוון Stowe. הדרך לקחה בערך שעתיים. עברנו דרך העיירה הנחמדה והמשכנו ל-Smugglers Notch, כביש יפהפה ומיוחד - בהחלט שווה. לאחר מכן חזרנו לכיוון העיירה ואכלנו צהריים, שוב על פי המלצת לונלי פלנט. המשכנו בדרכנו דרומה למפעל ייצור הגלידה בן אנד ג`ריס. הסיור עצמו נחמד (הגענו מראש בשבת, כשאין ייצור, כי כך הסתדר בטיול אך החלטנו לא לוותר בכל זאת).
המשכנו על כביש 100, שהוא אחד הכבישים הכי יפים בורמונט. למרות הגשם היה מקסים. עצרנו בדרך במספר נקודות, כולל במפל יפה עם זרם מים מאוד חזק. בכלל, ככל שהדרמנו, הצבעים השתנו כי באזור הדרומי צבעי השלכת חזקים יותר. בחרנו לישון במרכז ורמונט במקום שנקרא Rutland ושוב השתמשנו בקופון שנתן 30 דולר הנחה. בחרנו מלון לפי מתקני הספורט והאינטרנט (Holiday Inn) אך יש דברים יותר זולים וחביבים, שגם בהם ניתן להשתמש בקופונים. לאחר התארגנות ירדנו לשחות בבריכה ולהשתכשך בג`קוזי אך לא לפני שהזמנו מקום לארוחת ערב. הוצאנו מסלול קטן באינטרנט לטיול בסביבות Rutland ויצאנו בעקבותיו.
העלווה (שלכת) לא היתה מדהימה אך הגענו לבתים כפריים ולנופים קסומים. ככה סיירנו בסביבות שעה. לאחר מכן הדרמנו לכיוון Benington Vermont על כביש ציורי מספר A7. בבנינגטון נסענו לאנדרטה וכך ראינו את תמונת השלכת היפה ביותר בכל הטיול שלנו. גם ברחובות מסביב היה צבעוני להפליא. לאחר שעה קלה וביקור במקום נסענו מערבה לכיוון מדינת ניו יורק. לאחר הכניסה למדינה אכלנו בדיינר נחמד. המשכנו דרומה על הכביש הציורי A9, שנתיבו הוא לאורך ההדסון ממערב. הכביש עובר דרך Albany וממשיך דרומה. כאן היינו במקום מקסים נוסף: מדרום להייד פארק נכנסנו לאחוזה של רוזוולט הצופה על כל ההדסון. הנוף שם ולרבות השלכת היה מדהים. כל הבית והשטח מסביב - הכל היה פשוט יפהפה. לא רצינו לעזוב אבל היה כבר מאוחר. המשכנו לכיוון Poukeepsie, שם קינחנו בקניות בקניון. אחרי מספר ימים עירוניים חזרנו לארץ עם חיוך על הפנים.
