מניו זילנד לבנגקוק
מצוייד בחבילת החלום של יואל, אני צועד קלות אל עבר בנגקוק. את הרכב מכרנו. המחיר שקיבלנו עליו מסיר ממני כל אשליות שהן לגבי החוש המסחרי שלי. אני כבר לא אהיה סוחר גדול. אנו עומדים להפרד מניו זילנד ומאנשי היט הנחמדים ובקריאה נוספת לשכבת בני גילי לבקר במשפחות היט בניו זילנד (מעניין, זול מאוד)
What an amazing time we had. To tell the truth, we dont often ever get the chance to talk so deeply. The younger ones are so busy planning their next events or telling us of their past adventures that we do not often get past the maps and pics of the sky dive etc. Theyre fun though and we love their company!!! Even so, it was great to be able to talk to people of our own era. I hope the other HIT people don't give you such a hard time. Really, we love you and we hope you can find time to relax and enjoy the rest of your visit to NZ. Nobody knows what is around the corner but we hope and pray for good things for you all. God bless you. We look forward to hearing from you.
Steve & Ethel
עד מועד הטיסה אנו רובצים על משכבינו עד מאוחר, מורחים את היום. מריחים את השכונה אוכלים אוכל אתני ב-Food Court במרכז. טועמים אוכל פיג`י, סמואני וטונגי. מיכל אשתי, שוחרת המוסיקה אימצה כנסייה סמואית סמוכה. נטלה חלק בארועים. לדבריה המוסיקה שם שמיימית (קיבלה מהם חיבוקים מלוא החופן). אני ניצלתי זמן זה לגלישה באינטרנט. שכן פיליפיני, נעים, איפשר לי להתחבר כמה שעות ביום בסכום נמוך. אני מתיישב בסלון השכן, מכנסיים קצרים, קבקבים. המחשב מולי, שקט כמו בבית, אני חושב לעצמי. אבל מסתבר שהפיליפיני מחפש במחיר זה חברה, מספר לי על תחושתו בניו זילנד כבן מיעוטים זה 5 שנים... הוא הגיש בקשה להגר מפה לארה"ב, שם ,הוא מקווה לא יחוש אפליה.
אני מקשיב לדבריו, חושב לעצמי כי כבן מיעוטים הוא ירגיש אפליה בכל מקום בעולם המערבי אבל למה לי לקלקל לו את האופוריה. אני מהנהן בראשי,ממשיך לגלוש כלאחר יד ,לראות חדשות באינטרנט. הוא ממשיך ללהג ואילו אני נזכר בימים האחרונים לפני תום המילואים. כאשר הכל כבר מאחורינו, מחכים למחליפים, מקשקשים עם הרובצים לצידנו ליד הקיטבג, מעת לעת, קמים, מסתובבים, מכינים משהו לאכול, מזדכים על ציוד, מתרוצצים עם טופס טיולים ומתכוננים לחופשת שחרור. "חופשת השחרור" עבורי היא תאילנד. לאחר מכן אני יוצא לאזרחי.
אני עוצם את עיניי ורואה מולי את יואל. אני נזכר ביואל וחלומותיו על קסמי המזרח. עם צרור חלומות אלו אני הוזה ומחכה. מחכה לטיסה לתאילנד. נכון, מעבר לאופק , אחרי תאילנד יש חיים ויש מחשבות מעיקות משהו. אבל אני ,כהרגלי, דוחה זאת. החלומות של יואל הם יותר קרובים. החלומות של יואל הם בהישג יד מעבר לפינה.
לתחילת הכתבה
בתאילנד
מגיעים לתאילנד. החום המהביל של אפריל מקבל את פנינו, נדבק אל גופינו. בבית מלון לאחר נסיעת מונית ארוכה ,לחה ומייגעת אני סוף סוף שוטף את עצמי במקלחת. המזגן פתוח עד קצה גבול היכולת. אני מתיישב מול המחשב. מעבר לזגוגית החלון, נשקפת העיר, המולת רחוב נשמעת עד פה. ענן של ערפיח, אדי חום ולחות מסתלסלים ועוטפים את העיר.
המחשבות בראש דביקות ולחות אף הן כמו מזג האויר בחוץ. אני מחבר את הלפטופ (אביזר חשוב מאוד למסע ארוך) ומתחיל להרהר,למרות הקשיים. לרגע אני מדמה לעצמי היותי הנביא דניאל. הכתובת על הקיר. האם אני היחיד הרואה זאת? האם עיניכם טחו? הגזמתי... אני חוזר למציאות של בנגקוק ומבין כי החום והלחות משפיעים כנראה עלי. אני מנסה להבין מדוע איני רואה סביבי חבורה גדולה של בני גילי הרואים איך ומה שאני רואה (השנים הנותרות , הגשמת החלומות).אני מגיע למסקנה כי הסיבות הן בעיקרן שתיים:
1.כסף
2.תעוזה
כולם אומרים "רק למי שיש הרבה כסף יכול להרשות לעצמו לנסוע ולטייל במשך שנה". הרבה מקנאים בי ,חושבים שאני לבטח יושב על הררי כסף. הגיע המצב עד כדי כך שאני לא האמנתי לעצמי. בדקתי שוב את מצבי הכלכלי לאשורו והתחוור לי כי לא חל שינוי לטובה במצבי הכלכלי. אני לא עשיר כלל. אבל,למרות עובדה זו, אני יכול להרשות את ההרפתקה הזו. אני רוצה להפריך את הדיעה (שרק עשירים יכולים) ולקבוע: רבים מאתנו יכולים לעשות קומבינה כזו או אחרת כמוני (השכרת דירה שבה אתה גר, השקעות נבונות של פיצויים עם ריבית טובה בצידה) שלא לדבר על אלו שיצאו לפנסיה מוקדמת או אלו שקיבלו כספי ירושה. בכלל עתידנו עומד להשתפר קמעא (אני מקווה) בזכותם של נציגנו החדשים בכנסת.
בחשבון מדוייק שערכתי, מצאתי כי כל חודש חופשה באוסטרליה עלה לנו כ-1400$. בניו זילנד היקרה יותר, עלה כ-1500$ ובמזרח הרחוק- בהרבה, הרבה פחות. כאשר יש את השילוב של גיל, יכולת כספית (לא גבוהה), שעמום, חוסר סיפוק מהחיים הנוכחיים והרצון להגשים חלומות הרי התעוזה הינה כבר בהישג יד. ממש רק להרים יד ולקטוף אותה. פרצנו את הדרך, סללנו אותה, ציידנו אותכם בעצות. עתה הכל בידיכם. מיכל ואני, סתם אנשים פשוטים מן השורה, הגשמנו חלום. האם אתם אינכם יכולים? בטוח בצדקת דרכי, אני מבטיח לעצמי כי מחר או מקסימום מחרתיים אגשים גם את החלומות של יואל.
תאילנד. התחנה האחרונה במסע זה. אני מדפדף אחורנית, חוזר אל הפרק הראשון. אל ההתלבטויות. אל ההערכות אל התקוות. אוסטרליה היא עבורי חלום בהתגשמותו. במבט לאחור לא חשובים הזבובים, החום, הנוף החדגוני. החוויה של חיים מלאים אחרים עם התקדמות איטית בשבלול בכל היבשת, מין חיים המזכירים את רובינזון קרוזו כנווד מודרני. פגישה עם טיילים ידידותיים רבים ברחבי היבשת המסבירה פנים למטייליה. בניו זילנד חיפשתי את גן העדן המיוחל. ארץ יפה עם הרבה צבע. מצאתי ארץ יפה. כולה "ברושור ויחסי ציבור" התארחתי אצל קיויס, בתוך ביתם, הכרתי חובבי ציון אמיתיים. חברי חיבורים וחברי היט הטובים. חוויה שונה ומיוחדת במינה. נהניתי מכל רגע איתם.
לתחילת הכתבה
על טיול לאחר גיל שישים
מסקנות:
- מסע בגיל שלנו צריך להיות לפרקי זמן קצרים. 3-4 חודשים מאפשרים לך מצד אחד לחוות לעומק חוויות חדשות ומצד שני לא להתנתק מהמשפחה הסביבה והשגרה. הפרק הבא צריך להיות קצר יותר כי הגעגועים למשפחה הם בלתי ניתנים לתיאור. הנכדים גדלו, אחד אינו מכיר אותי עדיין. הלואי ולא ישכחו אותנו. הבנות שלי, אני יודע, בליבי, למרות היותן כבר ילדות גדולות, עצמאיות ובעלות משפחה משלהן, עדיין זקוקות לאבא ,לשיחות ארוכות כפי שנהגנו בעבר. יש לי אמא (שתהיה בריאה) ואף היא זקוקה לי, חברים טובים, (ככה הם כותבים) אנו חסרים להם והם חסרים לנו...נהייה שוב עם אוהבינו, חלק מחייהם.
- לחיות במסגרת תקציב מדוד. יש למצוא "guesthouses" במחיר זול מבתי מלון. לקנות בסופרמרקט המקומי קניות, לשים לב למבצעים, להכין ארוחות ככל שניתן, בחדר. לחסוך בכל מקום שניתן ולפזר בכל מקום שחשוב לכם.
- לא חשוב לאן אתה נוסע. חשוב עם מי. מיכל ואני הגענו למסקנה כי מסע ארוך כזה לא פשוט הוא בין בני זוג. קל וחומר לא פשוט כאשר מדובר מי הם החברים שאיתם אתה מטייל. חברים מתאימים יכולים להעשיר את ההנאה. חברים שאינם מתאימים יכולים להסב סבל לכולם. למסע הבא אנו מחפשים חברים ולא שותפים (עם ניהולי חשבונות קטנוניים) חברים שנוכל לחלוק עימם בכל, בחוויות בבילויים באוכל, ביין. זוגות בעלי חוש הומור ודברנים. לא אנשים קודרים, עגומים ושתקנים. זוגות נעימים, נוחים,ותרנים. לא גסי רוח, עקשנים ושחצנים שאינם טועים לעולם ויודעים תמיד הכל. זוגות הנהנים לשבת סתם בבית קפה ולא כאלו "שיש להם קפה בבית" (קמצנים וסגפנים).
- זוגות מתאימים ליכולתנו הכלכלית המדודה והמתוקצבת. אין מצב של זוג אחד עשיר והשני עני.
- זמן ומרחב פנוי מספיק לכל זוג להנות בנפרד. "ביחד וכל אחד לחוד". לא חברות דביקה ומעיקה. בקיצור אנו רוצים אנשים נורמליים, עם "כנפיים כמונו". האם יש?
מהסל של מיכל: רוב נטל אחזקת הבית בארץ, נפל עלי. במסע זה השתנו דברים. איזי נתן יד בכל מה שנוגע לחיי היום יום. איזי ערך קניות. איזי בישל. שנינו הכנו, סידרנו, ניקינו את השבלול. ללא שיתוף פעולה וללא ראש אחד החיים יהיו קשים הרבה יותר. אל תחשבו שלא נהניתי מהחיים בשבלול באוסטרליה. אבל כל דבר בעיתו. לכל דבר יש סוף. אני כבר אכולת געגועים לעומר, הנכד. לדעתי, הפרויקט הבא צריך להיות שונה. חיים במקום אחד לפרק זמן של 3 חודשים. להכיר את המקום וסביבתו לעומק ולאורך זמן. לחיות עם תושבי המקום, לחיות את המקום.
חדווה ויורם,זוג ישראלי בגילנו, אשר פגשנו בתאילנד, חיים בתוך חלום מתמשך כבר 5 שנים. בימים אלה הם מגוללים חוויותיהם בספר שהם כותבים. חשבתי כי אני קולומבוס והתברר לי כי יורם וחדוה גילו את אמריקה עוד הרבה לפני. יורם וחדווה פתחו בפנינו אשנב לחייהם. מאחוריהם חריש עמוק בן שלוש שנים בקרוואן ברחבי אוסטרליה. טיולים ומסעות בכל פינה בתבל. אתם זוכרים את השיר מילדותנו "חמש שנים על מיכאל עברו בריקודים. בטל ישב מעבודה, חופשי מלימודים" אלו הם חייהם. מהם עלינו ללמוד.
סיכום:
התאמצתם 60 שנה והגעתם סוף סוף לגיל שבו מותר לכם לעשות כל העולה על רוחכם. אין יותר מסגרת מחייבת. עברתם את גיל הילדות, ההורים ובית ספר. הילדים שלכם עצמאיים. אין בוס ומסגרת עבודה. אתם לא צריכים יותר לרצות אף אחד אלא את עצמכם. גם לכם מגיע. אתם חופשיים. תזכרו כל יום וכל שעה כי שעון הזמן שלנו הולך ואוזל. מה שתדחו למחרתיים אולי יהיה מאוחר מדי. יבוא היום (80?) ועוד תשבו אל מול האח על הכורסא ותעשו את חשבון הנפש שלכם.
קיבלתם מתנה- חיים. זכיתם בפיס. יצאתם זרע אחד שזכה. אחד מתוך 80 מיליון זרעים.יהיה לכם אז זמן לפשפש במעשיכם ולחשוב באם ניצלתם בתבונה את מתנת החיים. בניתם בית, גידלתם ילדים, השקעתם בעבודה אבל מה עשיתם טוב למען עצמכם, אישית. תעשו היום כל מה שניתן על מנת שלא תצטערו בבוא היום על זדמנויות שהוחמצו, על חלומות שהתמסמסו. לא אחר כך, לא מאוחר יותר. עכשיו!
אמרו כבר מי שאמרו כי בתכריכים אין כיסים ומציבת זהב כבר לא תעזור לאיש. מי שמסתפק בערוב ימיו בליקוט פירורים, שיבושם לו. אני פונה אל אלו שרוצים עדיין לגמוע מהחיים, לפנק את עצמם, כל אלו שלא רואים בתענוג מילה גסה. הרבה אומרים לי "אתה מגשים את החלומות שלי" נאנחים, חוזרים לשגרה וחוזרים לחלום. אל תהיו מאלו. זה כל כך קרוב וניתן לביצוע.
אחרית דבר:
הגשמנו את כל החלומות במלואם. החכמנו מנסיוננו בן השנה. למדנו רבות במשך זמן זה. לעתיד, יש לנו רעיונות ומחשבות מבושלים, עדיין לא מגובשים סופית. בימים אלה אנו חוזרים לארץ "לעשות כביסה" כפי שהיטיבה להתבטא חדווה. לא נזדקן לאיטנו בבית. לא רחוק היום ונצא להרפתקה חדשה. עוד נכונו לנו עלילות נצורות. עוד תשמעו מאתנו.
לתחילת הכתבה
