מגיעים לארלי ביץ'
עם חשיכה ולאחר 630 ק"מ מייגעים ביום אחד, הגענו בשלום לחוף המזרחי של אוסטרליה. כך אמרו המפות, את הים זכינו לראות רק למחרת, חופה של העיר Townsville. החלפנו את נופי המדבר והטיולים הרגליים בכניסה למוזאונים ועזבנו רק אחרי שר"ז העביר לילה במגרש כדורעף החופים ב..מרכז העיר. מין חלופה אוסטרלית לריקודי עם.
נאמנים להחלטה כי באיזורים מסוימים של אוסטרליה נבקר רק בפעם הבאה לא עלינו לקצה הצפוני של היבשת ופנינו דרומה לעיירת הנופש airlie-beach. העיירה שואבת אליה את כל צעירי העולם- התעלמנו מהעובדה שחלקינו במשפחה כבר די רחוק מגיל העשרה והתערבבנו בחגיגה. העיירה "זוכה מין העובדה" שבאוקינוס - מרחק שייט קצר - שוכנת לה קבוצת איים מרהיבה העונה לשם Whitsunday, השאלה היחידה שנשארת פתוחה היא לכמה ימים ועל איזה כלי שייט תגיעו לאיים הנהדרים. הצעירים מתקבצים לשייט בן כשלושה ימים על יאכטות קטנות ו"מגבשות". אנחנו בחרנו ביאכטה ענקית בת שלושה תרנים, כזו שהרגשנו כי כרמל יוכל להסתובב בה בלי לעוף למים מבלי משים...בחרנו ויצאנו לדרך.
שלושה ימים ולילות בים
רותי עדיין לא מאמינה למראה הכותרת. היא שכל מעבורת בת שעה מדירה שינה מעיניה יומיים לפני ויומיים אחרי, עלתה בדיעה צלולה על כלי שייט לשלושה ימים ואפילו ירדה עם חיוך! מקס הקברניט השתקן הוביל אותנו יחד עם צוות צעיר ומצחיק לחופים לבנים בהם רחצנו, לריפים בהם שנירקלנו ואפילו למעמקי האוקינוס, ל-great barrier reef בו צללנו. טוב, רותי לא בצוללים, אבל דניאל צללה פעמיים בין דגים עצומים בגודלם, כל הכבוד! נמרוד שנירקל בכל הזדמנות ואפילו רותי הצטרפה ביום האחרון לחגיגה. גולת הכותרת היה דג ה"נפולאון" כפי שהוא נקרא בקרב הצוללים בארץ, ששחה סנטימטרים מאיתנו. גודלו כגודל בן אדם והוא בלתי מזיק לחלוטין, החיקוי של רותי זועקת לתוך השנורקל "oh my god" הוא השוס המשפחתי החדש... אז שכחנו שבוקר אחד הים היה די גלי ורותי נפרדה מארוחת הבוקר מעבר לסיפון, ושכחנו את הגל המפתיע שהרטיב את כולנו כמעט בבוקר סגרירי אחר, נהננו! עוד נפגשנו עם כל מכרינו החדשים מהסירה בערב השתכרות על החוף והמשכנו הלאה דרומה, הארנק מדולדל והחיוך ענק!
"אני באתי לאוסטרליה בשביל הים והגלים" טען במפגיע נמרוד שלא הבין מדוע אנחנו שוב קורעים אותו מאהבת חייו, ואנחנו חשבנו שזהו הכדורגל... למרות הפרצופים החמוצים עזבנו את החוף ונסענו להרים. המטרה - לראות את הפלטיפוס. מין חיה עם שם קצת אורטופדי, הכלאה בין כלב וברווז, כך חשבנו על פי התמונות.
כאמור הגענו לפארק הלאומי Eungella, הצצנו בבריכה הטבעית שבנהר, המקום הכמעט יחיד בו ניתן לצפות בחיה בטבע והופתענו, הפלטיפוס הזה קטן! הפרונט אכן כמו של ברווז אבל השאסי של אוגר קטן! בועות על פני המים מעידות על גיחתו הקרובה, מציץ לרגע וכבר הוא שוב צולל לקרקעית.
למחרת יצאנו לטייל על גדת אחד הנחלים, חצי יום מהנה בטבע, כך חשבה לה דניאל. ב"תדריך" נאמר משהו על עלוקות, אימא לקחה מלח, אבא לקח מים, כך נוכל להגיד "מלח מים מלח מים" בכל פעם שנראה דבורה וכנראה גם עלוקה...הולכים. בק"מ השלישי זעקות שבר! דניאל מגלה עלוקה על הרגל, "עכשיו שמסוק יבוא לקחת אותי מכאן ומיד" נדמה היה שזה המסר שעמד מאחורי הזעקות. אימא שלפה את המלח והזליפה על העלוקה בנדיבות, אבא נתן מים, כולנו שמנו את המכנסיים בתוך הגרביים והמשכנו מאוששים. למרות "עוצר" תמונות שהכריז נמרוד נוכח המראה הפרוסי של כולנו, הצלחנו להגניב צילום אחד של זוג הורים עם המכנסיים בגרביים. אז ר"ז עוד לא ידע כי גם אליו נצמדה עלוקה שנהנתה מכל רגע עד שהגרב חנקה אותה למוות.. עזבנו רק בבוקרו של היום השלישי, התאהבנו באיזור המשגע.
עוד בהיותינו במדבר עצר אותנו שלט ענק וגאה, הנכם חוצים את קו חוג הגדי, "טוב" אמרנו והמשכנו. ראה הגדי שהתעלמנו והופיע שוב בחוף המזרחי. רצועת חוף מרהיבה בת עשרים ק"מ שעל מנת להגיע אליה יש לעזוב את אם הדרך מרחק כארבעים ק"מ. נמרוד הפעם לא צייץ...התמקמנו בקמפינג קטנטן שישב על שתי גדות, של הים ושל פתחת אגם קטן צמוד. כן, גם הפעם דניאל בעין הסערה. שרותי הבנות, המכנסיים כבר כמעט רכוסים ופתאום צפרדע ירוקה בגודל של חתול נוחתת על האסלה עליה ישבה זה הרגע דניאל. "הורגים אותי, הורגים אותי" היה המסר הכללי שהבינו כל יושבי הקמפינג לשמע הצווחות. ראשונה הגיעה מקומית אמיצה שפטרה את דניאל מנוכחות הצפרדע הלא קטנה, שניה הגיעה רותי עם המלח...דניאל התרצתה רק בחיבוק חזק של אימא! כאן כבר לא נשארנו עוד לילה...
למחרת אירוע הצפרדע יצאנו הבנים לדוג באגם הסמוך. סירת מנוע אמיתית, חליפות הצלה פוטוגניות, פתיונות ודייג להוט, הלא הוא נמרוד. הורדנו עוגן לגלות כי עומק המים בקושי שני מטרים וזרקנו את החכה. שני דגים העלנו, ארוחת ערב. לא היה גאה יותר מנמרוד באותו יום.
פרייזר איילנד
התחנה הבאה, Hervey Bay, שוב עיירה שבורכה לה בפנינת טבע בים ממול, הפעם, אי שכולו חול ויער גשם, שילוב נדיר ובלתי נתפס, Fraser Island שמו. שכרנו רכב 4X4, קנינו כרטיס למעבורת ויצאנו לתור את האי למשך שלושה ימים. כולו שבילי חול ביער, דיונות, אגמים מרהיבים ורצועת חוף בלתי נגמרת. אילולי סכנת כלבי הדינגו היינו משתכנעים כי אכן מדובר בגן עדן. כלבים אלה, כמו הכלב של השכן למראה, הם חיית פרא לכל דבר וענין, טורפים בכדי לאכול. כללי הזהירות פשוטים, השארו בחבורה ואל תתנו לילדים להסתובב לבד. סימנו לילדים חבל דימיוני של עשרה מטרים סביבינו ואת השאר עשה הפחד...בסופו של דבר לא ראינו כל דינגו.
ישנו באוהל לשם שינוי, רחצנו בשני אגמים נבחרים, האחד, מקנזי, על שום היותו כה מרהיב והשני wabby שמו, של שום הדיונה המאיימת לכסותו ושכל-כך כיף לרוץ במורדותיה אל תוך המים...יכולנו להשאר באי חודש.
ממטבחו של כרמל
- רותי:"תראו איזה עץ יפה", כרמל :"זה עצ-טרובל"
- למראה עץ אחר עם תרמילי זרעים- "איזה מגניב, ראיתי עץ עם קבנוסים".
- חפרפרת - "אימא, אני מפחד מהחורים של החפרנית".
