אי גן העדן
(18 יולי 2002 - 24 יולי 2002)
"היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לאבא החמוד..." , פקחתי עיניים, משתאה, השעה 07:30, ירדן, עומר ורותם עומדים בחצי גורן מסביב למיטה של ענת ושלי, בדירת החלומות שעליה מיד נרחיב, באי פרייזר, ושרים שיר יום הולדת רק לכבודי... טוב 40 זה לא הולך ברגל... למי שמתלבט איך לעבור את המשבר מבלי ליפול לתוכו, אלא רק לחלוף על פניו באלגנטיות, זוהי התשובה וזהו בעצם שורש הטיול והתירוץ שהכי נחשב לעיתוי שלו - יום הולדתי הארבעים. ובכן, בניגוד לחלק מהמתבגרים הישראליים, שבגיל ארבעים פורטים את האישה שעמם לשתיים בנות עשרים... כידוע וכזכור לכם אנחנו החלטנו להדביק בדבק אפוקסי את התא המשפחתי המצומצם שלנו, ולפיכך תוך שימוש בתירוץ הנפלא של יום הולדת ארבעים- אנחנו כאן.
זה המקום לחגוג יום הולדת בכלל וארבעים בפרט. האי פרייזר, הינו אי החול הגדול ביותר בעולם. אורכו כ - 120 ק"מ ורוחבו כ - 15 ק"מ. ואם אתם מדמיינים דיונות אינסופיות, זהו רק חלק מהתמונה. קחו דיונות אינסופיות של חול צהוב זהוב עד לבן, נטעו בהן יערות גשם של עצים עצומי גובה ( 20מ` - 40מ`), הוסיפו כמאתיים !!! אגמי מים מתוקים, בצבע כחול שמים, כשחול ים לבן לחופם, הוסיפו ציוצי ציפורים שככל הנראה גם בגן העדן כבר אינן בנמצא, וזה בזעיר אנפין תיאור ממצה של האי המדהים מדהים הזה.
האי פרייזר הוכרז כאחת משכיות החמדה הכלל עולמיות (World Heritage) בשנת 1993, ומאז מוגן כשמורת טבע לכל דבר וענין, עם חוקי שמירת סביבה קפדניים מאין כמוהם, עם שלטים המאיימים בקנסות כבדים למפרים את חוקי הטבע במקום. זהו גן עדן לחובבי דייג בחכה, ולחולי נהיגת 4X4 בחולות ובדיונות. אין באי כבישים סלולים בכלל (למעט כמה מאות מטרים באחת ההתיישבויות, אך זה ממש לא נחשב), והתנועה כולה מתנהלת ברכבים רבי מינוע (דהיינו 4X4) וזה כולל את רכבי המבקרים באי, רכבי התושבים המקומיים המעטים, רכבי הסיור והטיול לתיירים, משאית פינוי האשפה, ג`יפ המשטרה היחיד שבאי, רכב כיבוי האש והאמבולנס ובכלל כל מה שנע.
דרך לא דרך באי פרייזר...ניתן לנהוג לאורך חופי הים המזרחיים והדרומיים בלבד, במהירויות סבירות של כ- 60 קמ"ש, (אנחנו הצלחנו "לסגור" 110 קמ"ש בנהיגת חוף ים בקטע ארוך נטול נפש חיה כלשהי בעודנו ממהרים למעבורת האחרונה היוצאת מהאי...) ואילו שאר התנועה אפשרית בשבילים מסומנים בלבד, שגם בהם החול טובעני עד מאוד, המהמורות איומות, והמהירות המירבית שניתן לפתח מבלי לרסק את מתלי הרכב ו/או את עצם הזנב - הינה 20 קמ"ש. בהתאם לכך, ההתנהלות איטית, והמרחקים, הקצרים באופן אובייקטיבי, מתארכים.
נהיגה של 30 ק"מ בשבילים חוליים בדרך לאגם כלשהו, זוהי חוויה שבהתחלה עוצרת נשימה, ובסופה הגב צועק "הצילו" שכן המהירות הממוצעת על פני אותם 30 ק"מ לא עולה על 10 קמ"ש. הנהיגה מתבצעת בשביל שרוחבו כרוחב ג`יפ ממוצע (למרות שהדרך ברובה דו-סטרית) העובר בתוך יער גשם עצום מימדים, כשהעצים נמצאים במרחק של עשרות ס"מ בודדים משני צידי הרכב, ואם לא די בכך לפרקים מגיעים רכבים ממול, ואז יש לתמרן בזהירות כדי לאפשר גם להם מעבר. נדרשים ניסיון ו/או מיומנות בנהיגת חול, רצוי לרענן את כל החוקים בנושא כגון: הורדת לחץ האוויר בצמיגים ללחץ של 18 psi, לעולם לא לעצור בבת אחת, כי אז מיד שוקעים, אם מתחילים לשקוע, לא להלחם עם החול אלא מיד לחלץ לאחור, להחזיק את חפירה זמין לשימוש ברכב ועוד ועוד. מי שנהג בארץ באיזור חולות ניצנה, או בדיונה הגדולה של אשדוד, זה בערך הדימוי הכי קרוב שניתן להעלות, אם כי הפער בין שני המקומות הישראליים לבין אחיהם הגדול מאוסטרליה, גדול מאוד מאוד.
לינה בעיירה של חמישה בתים
מאוסטרליה ניתן להגיע לאי משני מקומות עיקריים. האחד - מהעיירה Hervey Bay השוכנת ממערב לאי. ההפלגה מכאן אורכת כ- 45 דקות ועולה כ- 120 $ אוסטרליים, הלוך ושוב. (כ - 330 ¤). המעבורת מגיעה לחלק המערבי של האי.
אפשרות שניה - להגיע לאי מכיוון דרום, מעיירה קטנטנה, זערורית בשם Rainbow Beach, עיירה המונה כ- 900 תושבים וכל כולה מיועדת לתייר הנוסע לאי פרייזר. עיירה מקסימה זו, שוכנת מאוד קרוב לחלקו הדרומי של האי, ויש זנב יבשה המגיע לנקודה ממנה לוקחים את המעבורת. הנקודה נקראת Inskip Point, והמעבר ממנה לאי אורך כ- 10 דקות של הפלגה רגועה תמורת המחיר המגוחך של 20$ אוסטרליים להפלגה הלוך ושוב (כ- 55 ¤). המחיר הינו לרכב וכולל עד חמישה נוסעים. מכיוון שמגיעים לנקודה הדרומית ביותר באי פרייזר מתחילים לנהוג צפונה, בצידו המזרחי של האי. (הצד המערבי אינו עביר לחלוטין, יש בו ביצות וחולות טובעניים).
אם עד כה לא חשבתם שאין מספיק מגבלות תעבורתיות באי, אזי המגבלה העיקרית שיש לקחת בחשבון היא נושא זמני הגיאות והשפל של הים. בשיא השפל יורד הים לגובה של 38 ס"מ ביחס לנקודת האיזון, ואילו בשיא הגיאות עולה הים לגובה המגיע לעיתים גם ל- 200 ס"מ. ההשפעה של תופעת טבע זו על חיי האנשים והנהגים באי מדהימה, ובצדק. המחזוריות של הגיאות והשפל הינה בערך כל 6 שעות, כלומר כארבע פעמים ביממה. חייבים להצטייד בטבלת הגיאות והשפל, ולהקפיד מאוד לא לנהוג לאורך החוף כשעתיים וחצי לפני הגיאות, ובתוך שעתיים וחצי לאחריה. עובדות אלו משאירות זמן מוגבל מאוד לתנועה לאורך החוף, ואם נוסיף לכך את העובדה שבאחת הנקודות חוצה את הדרך נהר אמיתי (Eli Creek) אותו ניתן לעבור רק בסמוך לשעת השפל, אחרת עלולים לצלול בו במקום לצלוח אותו .... - כי אז נבין שלו"ז חייב להיות לו"ז והמשמעת והבטיחות חייבות להתמלא.
באחד הימים התמהמהנו יתר על המידה באגם וואבי המהמם, אגם המוקף יער משלושת עבריו ואילו מעברו הרביעי גולשת לתוכו דיונה עצומה, הנוגסת ממנו 3 מטרים בכל שנה. כתוצאה מההתמהמהות הגענו ל"נחל אלי" כחצי שעה בלבד לפני הגאות ולא יכולנו לחצות אותו בדרכנו למעוננו שעל האי, וכך מצאנו את עצמנו מקוששים עצים, חופרים בור בחול, וחוגגים את ל"ג בעומר שלא בתאריכו הטבעי, וזאת גם כדי להעביר את הזמן, עד שהשעות תקופנה וגובה פני הים ירד ויאפשר את צליחת הנחל, וגם כדי לא לקפוא מקור, הרוח על שפת הים חזקה וקרה...
באי עצמו, בהמלצתם החמה של גרג ומיק, החלטנו להתגורר במקום הקרוי Happy Valley, עיירה המונה 5 בתים ומלון, הממוקמים 54 ק"מ מהנקודה שבה מגיעה המעבורת לאי. לרגל חגיגות יום הולדתי, שכרנו דירה מקסימה במלון דירות המונה 9 דירות יפיפיות בכל אחת מהן: סלון, חדר הורים וחדר ילדים. שם המלון Sailfish On Fraser והטלפון מישראל: 0061741279494. הזמינו מקום מראש כי הביקוש גדול, זהו המלון הכי שווה באי, המבנה קטן ומשתלב היטב בנוף, הדירה חדשה ומאובזרת במותרות ובשלל פינוקים למטייל הממוצע: שני חדרי אמבטיה, חדר זוגי להורים, סלון רחב ידיים, מרפסת עצומה מול הים, טלוויזיה, וידאו, מערכת סטריאו עם נגן סי.די, מקרר, מיקרו, תנור וגז, ואפילו... מדיח כלים, מכונת כביסה ומייבש. בקיצור רק אחרי שמטיילים מספר חודשים, מכבסים במכונות כביסה שונות, ישנות יותר או פחות, דוחפים אינספור מטבעות לחריצים כדי שהמכונה תואיל לכבס את בגדיכם, רק אז מעריכים איזה כיף זה לכבס בלי מטבעות...שלא לדבר על להדיח כלים באמצעים משוכללים ולא בידיים מסכנות שהעור התקלף מהם מספר פעמים מאז החל הטיול.
מחיר המחירון של לילה במלון הוא 250 $ אוסטרליים ללילה (700 ¤) אבל תמיד יש מבצעים, וצריך לעמוד על המקח בעדינות ובנחמדות, להיות אסרטיבים אך לא תוקפניים.... וכך הצלחתי לשכנע את מנהלת המלון, שהיא גם הטלפוניסטית, החדרנית, המנקה וכו` לתת לנו את הדירה המדהימה ההיא לשבעה לילות תמורת... 900 $ אוסטרלים (כ- 2,500 ¤) - מחיר הוגן ואף זול גם ביחס לתמורה וגם בהשוואה למקומות אחרים על האי. כמובן שעם עזיבתנו, ולאחר שכל חברי המקסימים שלחו פקסים לאיחולי מזל טוב לרגל הזדקנותי, ולאחר שהצפנו להם את המרכזיה בשיחות טלפון מישראל ובפקסים (הגיעו 26 פקסים, תודה שוב לכל המברכים המקסימים), כבר נהיינו חברים וקבלנו הבטחה חגיגית לפיה מטיילים מישראל יזכו למחיר מיוחד. נצלו ותהנו.
אי האגמים הצלולים
עופר כתב מקסים, ועדין אני (ענת) רוצה להוסיף ןלומר שהביקור באי פרייזר נחרט בזכרוני כאחת החוויות המדהימות של חיי. עופר תיאר חלק מהחוויה, אך עדיין מדובר במשהו אחר, משהו שקשה להעביר במילים או בתמונות. למרות שהאי הזה מאוד מתוייר (מגיעים אליו , מדי שנה, יותר מרבע מליון תיירים ... ) יש בו אווירה בתולית של חלקת אלוהים שטרם התקלקלה. איני יודעת מהי הסיבה לכך, האם העדרם של הכבישים (?) או הנוף הבראשיתי המדהים (?) או אולי העובדה שכל ההתנהלות היום-יומית מושפעת באופן מוחלט מהגאות והשפל - העובדה שיש כוחות גדולים מאיתנו המכתיבים את סדר היום גורמת לי להרגיש קרובה יותר לטבע ו...מה שיותר חשוב, גורמת לי להרגיש טוב, פשוט טוב...
ביום בו נתקענו בדרך חזרה למלון שלנו מבלי אפשרות לחצות את הנחל, הייתי מצפה כי אלחץ, או לפחות אחוש אי נוחות מסוימת. בארץ, אנחנו מטיילים הרבה בטבע, אך אף פעם לא לבד (היי "ינשופים"...) ותמיד לאחר הרבה הכנות ועם הרבה ציוד, ולפתע אנחנו, שנוסעים למדבר עם מקרר וישנים באוהל על מזרונים מתנפחים, צריכים להמתין, לבדנו, ארבע שעות על שפת הים, חשופים לרוח ולנתזי הגלים, ללא כל הכנה מוקדמת, ואל תשכחו שאנו מטפלים בשלושה ילדים אשר הפתרון הפשוט של התכרבלות בסווטשירט בתוך הג`יפ עד שאפשר יהיה להמשיך , לא ימצא חן בעיניהם.... ,
ולמרות זאת, כולם היו במצב רוח מרומם ושפעו יצירתיות: עופר חפר בור למדורה בעזרת הכף איתה בונים ארמונות בחול, הילדים הלכו לקושש עצים וזרדים (על חוף הים מותר לאסוף עצים, דבר שאסור בתכלית האיסור בשטחי הבוש, בתוך האי, שם יש ליד כל מקום המותר לקמפינג ערימת עצים למדורה וכל אחד רשאי לקחת, מדי יום, עצים בכמות שהוא יכול לסחוב בידיו ותו לא.... ) הוצאנו את ה"פראו" שאנו לובשות מעל בגד הים והתעטפנו בהם כמו בצעיפים, צלינו מרשמלו שרכשנו מבעוד מועד במחיר מופקע במכולת מקומית, על הגחלים - ונהננו מכל רגע....
יש כמה דברים שאני אזכור מהשהות שלנו בעיר: את הדייגים העומדים, בשעת השפל, על החוף, במרחק מטר-שניים מהמקום בו עומק הים מגיע לעשרה ועשרים מטרים. את המכוניות המאובזרות לדיג, על כל אחת מהן מותקן מתקן ועליו 5-6 חכות נוספות. את הנהיגה המהירה על חוף הים בשעת השפל, את החלפות ההילוכים ההיסטריות של עופר במיומנות גבוהה על מנת שלא לשקוע בחול הטובעני, את העיניים המנצנצות של הדינגו - סוג של כלב בר אשר חי באי, הכלב הזה נראה כמו כלב בית רגיל וכדי להזהיר את המבקרים באי יש בכל אתר מודעות מאירות עיניים המזהירות את כולם, במיוחד ילדים, מפגיעתו של הדינגו ואוסרות על האכלת הדינגו שכן האכלתו מקלקלת את הרגלי הציד שלו והופכת אותו לתוקפן כלפי בני אדם. ליד אתרי הקמפינג יש "כלובים" מיוחדים בהם יש לשים את צידניות המזון כדי שהדינגו לא יוכלו לסחוב את השאריות.
מה עוד אנצור בליבי מהביקור באי? את אגם מקנזי -אגם תכול עם מים צלולים וטעימים להפליא, המוקף במסגרת של חול ים חלק ולבן ומסביב לחול טבעת של יער גשם סבוך ואת הילדים רצים במים, מתיזים זה על זה רסיסים של מים שקופים. צבי ים שוחים באגם אלום. צוק המתנשא על שפת הים, בצידו הצפוני של האי, שם ראה עופר, אחרי טיפוס קשה, קן של עיט (כנראה, איפה אבי שטיינהוף, הצפר של חבורת הינשופים, כשצריכים אותו... ) ובו שלושה גוזלים. דיונות של חול. חולות צבעוניים המתנשאים לגובה. שרידים חלודים של ספינה טרופה. חנות מכולת קטנה המוכרת כל מה שתייר באי יכול להזדקק לו במחירים מופקעים מאוד. מכונית מכבי אש עם הנעה ארבע על ארבע. שמיים זרועי אלפי כוכבים.
מקום קסום.
הלוואי שאגיע לכאן שוב.
ענת
