משפחת רפאלי בצפון הרחוק

בוקר, 13.9.06, תכננו לצאת מוקדם בבוקר מהקראוון פארק ב- Cairns ולנסוע ליומיים- שלושה בשמורת הטבע Daintree בלי הקראוונית. קמנו בבוקר וגילינו שיש יום גשום ומעונן. התבאסנו, ולא היינו בטוחים כל כך בתוכניות שלנו- זה לא בדיוק מזג אוויר טוב לשינה באוהלים... חיכינו עד השעה 11, וראינו שמזג האוויר מתבהר ואולי בכל זאת נוכל לנסוע. יצאנו לכיוון Mossman, במטרה להשאיר בקראוון פארק שם (8 דולר ללילה) את הקראוונית המתוקה שלנו. זו הפעם השנייה שאנחנו יוצאים לישון בשטח, וכבר הרגשנו עם קצת יותר ניסיון. בצהריים הגענו למוסמן. ארזנו תיקים עם שני סטים של בגדים לכל אחד, לקחנו שני ארגזים גדולים מלאים באוכל (עד כדי כך שנראה שיספיק לשבוע!) , ונפרדנו מהקראוונית...

 נסענו... הדרך עברה בין קני סוכר והרים- אפילו שהנוף המדהים חוזר בסביבה הזו ממש הרבה, לא התרגלתי ליופי שלו. הגענו למעבורת שחוצה את נהר Daintree ופגשנו בשלט הראשון (מתוך עוד הרבה...) שמזהיר מפני אחת החיות היותר מפחידות ששוהות פה- תנינים... מיד אחרי המעבר הכיפי במעבורת, בבת אחת השתנה הנוף. היינו מוקפים ביער גשם טרופי, כשמדי פעם בצבץ לו הים. הכביש התפתל, ירד ועלה בגבעות השונות- כל הזמן לאורך הים. יער הגשם הזה היה מראה חדש עבורנו. סוג אחר של ירוק. המון סוגים ומינים של עצים צומחים בצפיפות, כשביניהם ועליהם המוני צמחים טפילים מטפסים לגובה ולצדדים. פחות משעה נסיעה, והגענו לקמפינג שלנו ליומיים הקרובים- Noah Beach National Park.

קצת התאכזבנו ממנו- לא היו בו מקלחות, וגם לא שולחנות... היתרון העיקרי היה שהקמפינג נמצא בתוך יער הגשם, ודקה הליכה ממנו נמצא הים. אבל נחזור ללילה שלנו. ב-21:00 כבר היינו במיטות. שעתיים אחר כך התחיל גשם שוטף! פשוט לא נגמר! אנחנו היינו מוגנים- שני האוהלים שלנו היו עם מכסה נגד גשם והרגשנו בטוחים וחסינים.לפעמים דמיינתי שהרעש של הגשם על האוהל הוא בעצם רעש של כנפיים של עטלפים ואז איכשהו הצלחתי לדמיין גם צלליות של עטלפים. אמא ואבא הרגיעו אותי... לפנות בוקר, שוב התחיל גשם מטורף! אבל אנחנו (וכל הדברים שלנו) נשארנו יבשים...

 למחרת יצאנו בבוקר קצת דרומה מהקמפינג, למסלול הליכה בתוך יער הגשם. כמובן שהיה מסלול מסודר (תמיד אפשר לסמוך על האוסטרלים), של גשר עץ מוגבה (כדי לא להפריע לצמחייה...) שעבר בתוך היער הקסום. בתור אחת שלא אוהבת יערות גשם, הוא היה פשוט מדהים! מסביבי היה המון ירוק ומיליוני סוגי עצים. היער הזה כיסה פעם את רוב היבשת, והיום מה שנשאר כאן זה בעצם חצי אחוז ממה שהיה אז! הצמחייה הייתה לחה מהגשם של הלילה והייתה מן הרגשה של טוהר... משם הדרמנו עוד ל- Discovery Center. האטרקציה העיקרית בו היא מגדל עץ בן 5 קומות שממנו אפשר לראות את צמרות העצים והמרחבים של יער הגשם. גם פה היה מסלול מגשר עץ גבוה, רק שההליכה בו היא בתשלום והמקום יותר מתוייר.

 התחלנו את המסלול, וישר התחיל מבול... עברנו במהירות את התחלת המסלול והגענו למרכז מידע שיש בסביבות האמצע. היו שם סרטים על יער הגשם ועל החיות שלו, מידע על ציקלונים, וכמובן, המון שלטי מידע על Cassowary. הגשם פסק ויכולנו לצאת החוצה. החלטנו לטפס על המגדל. גיליתי שיער גשם נראה מלמעלה כמו כל חורשה ויער רגילים... ציפיתי שהוא יהיה קצת יותר מיוחד. אחר הצהריים התחלנו לחזור צפונה- לכיוון האוהלים שלנו. בדרך עצרנו בקראוון פארק קטן, ותמורת 4$ התקלחנו! כיף. עמדנו לנסוע משם, כשלפתע אבא הבחין בקסווארי! כולם רצו החוצה, וצילמנו אותו. הדרך שבה היא מזיזה את הראש...- בהחלט חיה מצחיקה. כשחזרנו התחיל להחשיך... ישבנו סביב העששית, הבנים שיחקו קלפים והייתה אווירה ממש שלווה ונעימה... פתאום שמענו רעש הולך ומתחזק, הולך ומתקרב...- רעש של גשם!! התקפלנו במהירות לאוהלים, מתים מצחוק...בלילה המשיך הגשם... התעוררתי 3- 4 פעמים מהרעשים בחוץ, אבל כולנו הסכמנו ששינה באוהל בגשם היא עניין די מגניב.

 למחרת בבוקר, יצאנו ב-11 אחרי טיול מדהים בחוף הים. התלבטנו אם לחזור היום לקראוונית שלנו, או לעלות עוד צפונה. בעקבות לחץ של אלון עומרי ושלי (רצינו 4X4! כלומר דרכי עפר עם חציית נהרות...) החלטנו להצפין. עצרנו ב- Cape Tribulation. השם עשה את שלו וזו באמת תחנה מאוד מתויירת (אבל לא ממוסחרת) יחסית לכל השומם שמסביב. בהתחלה ירדנו לחוף, ודי התאכזבתי כי לא יכולנו לראות את ה`כף` שנכנסת לים. עלינו לנקודת תצפית שנמצאת על הקייפ עצמו, ומשם החוף נראה יפה יותר, אבל לטעמי לא יותר מהחוף שטיילנו בו בבוקר. לפני שהמשכנו צפונה, ביקרנו ב"בית העטלף"- מבנה שהיה למען שימור הסביבה, וחי בו העטלף Oldboy. כשאולדבוי היה קטן הוא נפצע, וכאן טיפלו בו. הוא לא למד לעוף, ולכן נשאר במבנה ולא יוצא ממנו.

גיליתי שעטלף זו בכלל לא חיה מפחידה! והוא היה ממש חמוד- פשוט עכבר עם כנפיים:). בחיים לא תיארתי לעצמי שאני אחשוב כזה דבר על עטלף... עומרי אפילו האכיל אותו!! ביציאה מהמבנה אלון גילה סטיקר שעליו כתוב "כל חבריי הם עטלפים" של `החברה להגנת הטבע`!! ממש התרגשנו לראות עברית..!

 נסענו... אחרי כחצי שעה הגענו לשלט שאומר שהדרך הופכת להיות מתאימה לרכבי 4X4 בלבד. דקה אחר כך כבר היינו באמצע חציית הנחל הראשון...חצינו בהצלחה. אחריו הכביש הפך להיות דרך עפר שמטפסת ויורדת בהרים תלולים. חצינו עוד 3- 4 נחלים, לפני כל אחד מהם שלטים שמזהירים מפני תנינים ששורצים במים (לצערנו לא ראינו אפילו אחד...). חצינו את הכפר Wujal Wujal. כפר של אבוריג`ינים. ראינו ילדים קטנים משחקים ברחוב ונוסעים באופניים... בהמשך הנסיעה הנוף התחלף מיער הגשם לשטח הרחב עם עצים לא צפופים. נכנסנו ל`עיירונת` Rossville- כ-30 ק"מ לפני העיר Cooktown. ישנו בחלקות דשא ענקיות, עם עוד שני זוגות. המרחבים היו מצוינים בשביל הבנים. הם שמחו אפילו יותר כשגילו שאפשר לדוג בנחל שזורם צמוד לקמפינג (אבל לא ממש העלו תוצאות...)

לתחילת הכתבה

בבוקר ה- 16.9.06 הבנים שוב דגו... מוכשרים שכמותם- הם תקעו את הפיתיון (פסלון דמוי דג שדגים חושבים שהוא אמיתי) על עץ ממש גבוה. אחרי המון נסיונות, עם הרבה שכל וקצת מזל, הם הצליחו גם להציל אותו... קיבלנו מבעל הקמפינג 4 אבובים, ושטנו עם הזרם לאורך הנחל... מלמעלה שמיים תכולים ועננים, מלמטה מים נעימים, ומהצדדים יער גשם... פשוט כיף! ארזנו, ובצהריים יצאנו לדרך- דרומה. Rossvile היא בעצם הנקודה הכי צפונית שלנו בקווינסלנד. נסענו... חצינו בקלות את הנחלים, חלפנו על פני קייפ טריבוליישן, עברנו ביערות הגשם הצפופים, שטנו במעבורת והגענו למוסמן ואל הקראוונית שחיכתה לנו יפה יפה במקום שבו השארנו אותה. החלטנו להמשיך לנסוע אפילו שכבר התחיל להחשיך ל- Rest Area במרחק שעה נסיעה, על רמת atherto.במיטה הנוחה, חשבתי לעצמי כמה טוב להיות בבית...

 למחרת בעיקר נסענו... חצינו את העיירה Mareeba, ועד כל מיני עיירות קטנות. רוב האנשים ברמת אטרתון הם חקלאים, ובצידי הכביש אפשר למצוא דוכנים קטנים שבהם יש ירקות ופירות למכירה בזול. אחר הצהרים הגענו לקראוון פרק שלנו- The lakes ליד העיירה yungaburra. הוא לא היה איכותי כל כך, אבל הנוף מה"מרפסת" שלנו- אגם Tinaroo המדהים ומסביבו המון גבעות דשא ירוקות עם פרות- בהחלט פיצה... למחרת, אחרי שכל הבוקר הסתלבטנו ב"בית", יצאנו לטייל בסביבות 15:00. נסענו לאגם Eacham. התחלקנו בבננה אחת שטעמה טעם גן עדן... זו הייתה הבננה הראשונה שלנו באוסטרליה כי הציקלון לארי הרס הרבה עצי בננות, מה שגרם למחירים לטפס גבוה (כ-45 ¤ לק"ג..). הלכנו במסלול הליכה מעגלי באורך 3 ק"מ, שמקיף את האגם. עברנו במזח שמשמש כנקודת תצפית על צבי ים באגם. 3 דקות עמדנו בשקט, הסתכלנו ולא ראינו כלום. כמעט התייאשנו, ופתאום הם התחילו לצוץ! אחד, ועוד אחד, עד שהגיעו לשישה! ממש מתוקים! המשכנו במסלול ההליכה..- המסלול הכי יפה שראיתי!!

 יער גשם ממש יפה עם סבך של שורשים וטפילים, ולעיתים מציץ לו האגם הכחול מבעד לעצים. חלקם היו נפולים בגלל לארי... שיחקנו בסימני דרך במסלול והיה ממש כיף! בקיצור- לאלו שבסביבה- המקום ממש מומלץ! משם נסענו ל- Cathedral Fig Tree. כל הדרך נסענו בין גבעות ירוקות ומושלמות- כמעט כל רמת אטרתון היא עם נוף כזה! השתדלתי לא לצפות יותר מדי כדי לא להתאכזב מעץ קטנטן... הגענו, והסתבר שההגדרה הכי טובה לעץ הזה היא פשוט- וווואווו!! זה עץ עצום שמהענפים שלו יצאו המוני שורשים והתחברו לאדמה. הא מגיע לגובה של יותר מ-40 מטר, ו-24 אנשים לא יכולים להקיף אותו! פשוט מופלא!!

 ביום הבא שוב נסענו ל- Curtain Fig Tree. הדרך היווצרות שלו הייתה אפילו יותר הזויה מהעץ הקודם... ועליה אלון יסביר: "זה עץ ממש מגניב ויפה שמתחיל מטפיל קטן. הוא צומח על אחד הענפים של העץ וגדל למעלה ולמטה עד שהוא מכסה את כולו. אחרי זה הוא מתחיל לעקם את העץ כדי להגיע לעצים שקרובים אליו ו`להשתלט` גם עליהם. באותו זמן הוא מצמיח גם הרבה שורשים למטה. בסוף שלושה עצים מתחברים לעץ אחד עצום." נסענו לעיירה אטרתון ושם בילינו באינטרנט קפה..ישנו ב-Rest Area חביב בעיירה Kairi

למחרת נסענו לדרום מזרח רמת אתרטון. התחלנו במחלבת Mungalli Creek Dairy שנמצאת על גבעה ירוקה באזור של המון גבעות ירוקות. המיוחד במחלבה הזו היה שהיא ירוקה -; כלומר הפרות אוכלות רק עשב. קיבלנו טעימות מגבינות מעולות ויוגורט... המשכנו למפל Millaa Millaa המפורסם דרך הגבעות הירוקות. ראינו המון משחקי אור וצל שנוצרו ממעבר קרני השמש דרך עננים, עצים ופרות...- ווואוו! מפל Millaa Millaa היה אמנם גבוה וגדול, אבל לא היו בו הרבה מים ואני מתארת לעצמי שבעונה הרטובה הוא יותר יפה... נסענו גם למפל Malanda שמפורסם ברוחב שלו... רחב אך נמוך, עם גשר של מכוניות מעליו שקצת הורס את האפקט..

 למחרת נסענו לחוף אגם Tinaroo לפגוש זוג אוסטרלים נחמדים שאמא ואבא הכירו אתמול ב- Rest Area- ווינדי ורובי. יש להם סירת דיג והם הזמינו אותנו לבוא ולהצטרף לשיט. Tinaroo הוא אגם מקסים שנוצר מסכר גדול. יש לו הרבה `לשונות` בכל מיני צורות ש`נכנסות` ליבשה. הקמפינג לשפת האגם נראה לנו כאחד המקומות היפים ללינה ברמת אטרתון. רובי לקח את אבא, עומרי ויובל לשיט באגם. יש לרובי סירה ממש משוכללת עם המון חכות מכל מיני סוגים, מכ"ם שיכול לזהות דגים ובאיזה גודל הם, ועוד המון דברים משוכללים.

 הם ניסו לדוג, אבל הדיג באגם הזה ממש קשה והם לא תפסו כלום... אחר כך הם חזרו והחלפנו- הם נשארו ביבשה, ואמא אלון ואני שטנו עם רובי. אותנו הוא לקח כדי להוציא מלכודות של Red Claw (סרטנים שחורים ועצומים שחיים במים) מהגדה השנייה. מאמצע האגם, הוא נראה פשוט מדהים! יותר מהנוף מהחוף! המים שקטים, שטים בהם שקנאים, ויש גזעים של עצים שמזכירים שלפני שבנו את הסכר עוד הייתה שם יבשה... האגם כולו מוקף בגבעות מיוערות לגמרי, כשהחופים הקטנים עשויים מדשא. פשוט מושלם! אלון נכנס לסירה, ובשחייה הוציא את כל המלכודות מהמים.

 לצערנו כולן היו ריקות... חזרנו לחוף, ושם היו לרובי עוד 2 מלכודות. עומרי משך אותן החוצה, ובכל אחת נתפסו שלושה `רד קלו`! שמחנו! רובי לימד את אבא, עומרי, אלון ויובל (אמא ואני וויתרנו על ה`תענוג`) איך `מפרקים` את הסרטן ומכינים אותו לאכילה... ניפרדנו אחרי ארוחת צהרים משותפת. היה יום כיף. הם ממש נחמדים ואף הציעו לנו שעל כל בעיה שניתקל ברחבי אוסטרליה נוכל להתקשר אליהם כי יש להם חברים בכל מקום... נסענו הרבה... נפרדנו מרמת אטרתון וישנו ב- Rest Area שבהמשך הדרך.

לתחילת הכתבה

למחרת, עברנו רשמית לסוואנה- לאאוטבק של קווינסלנד. עצי אקליפטוס, המון שיחים צהבהבים, כביש עם נתיב סלול אחד בלבד, ומשני צידי הדרך קיני טרמיטים ע-צ-ו-מ-י-ם (והמסקנה המתבקשת: אוי לא! כמה נמלים יש פה?!?!). עצרנו ב -; Mount Garnet , עיירה פיצפונת, לקניות - היום ערב ראש השנה!!J. החנות היחידה בעיירה היתה חנות כללית אבל הצלחנו למצוא מוצרים מספיקים לייצר ארוחה טובה. בצהרים הגענו ל- Undara Volcanic National Park. יש שם מנהרות וולקניות גדולות מתחת לאדמה שנוצרו מלבה לפני 190,000 שנה. האורך של רצף המנהרות הוא 160 ק"מ והוא הארוך ביותר בעולם. יצאנו לסיור תיירותי במיוחד (עם מדריך שלבש בגדי חאקי, כובע קאובוי, וקול של שדרן רדיו..).

 המערות היו ממש מרשימות וגדולות- בסדר גודל שאף פעם לא ראינו. הן נוצרו מפריצת לבה איטית מהר געש שטוח. הלבה זרמה בואדיות בחיפוש אחר הנקודה הנמוכה ביותר. בהמשך, החלק העליון של הלבה התקשה ובפנים המשיכה הלבה לזרום. כשהסתיימה פריצת לבה מהר הגעש, המנהרה התרוקנה ונשארה חלולה. במשך הזמן חלקים מהתקרה קרסו ודרכם נכנסים לסיורים. ראינו ציורים ממש יפים על תקרת המנהרה שהטבע יצר. הייתה שם צורת לב, פרצוף של דוב, והמון כתמים בצבעים כתום, צהוב, חום, לבן ואפילו ורוד. בערב, ישבנו מסביב לשולחן נקיים עם `הבגדים הכי חגיגיים שלנו`, אלתרנו מפה, הדלקנו נרות שבת ואכלנו ארוחה ממש טעימה. לקינוח אכלנו עוגת תפוחים, וכדור גלידה עם שוקולד חם ונמס... משובח!!