מישן ביץ' והשונית הגדולה
"Life is a beach". כך ראיתי שכתוב כאן, באי מגנטיק, ואכן השבוע הזה היה כולו בסימן רחצה. קצת לפני תחילת עונת ה-Stingers, אותן מדוזות רעילות ומאיימות אשר מגיעות לחופי קווינסלנד בחודש נובמבר, אנחנו מספיקים עוד לטעום מיופים של החופים בצפון המדינה.
ירדנו מה- Tablelands וחזרנו לרצועת החוף, בה נבלה למעשה את רוב החודשים הקרובים, מצפון קווינסלנד לניו-סאות` ויילס, ומשם לויקטוריה. דרך ארוכה לפנינו, ואנו עדין כמעט בנקודת המוצא. תכננו להגיע מיד עד טאונסוויל, כשעתים וחצי נסיעה, אך עצרנו לחניה ראשונה במישן ביץ`, ושם נשארנו שני לילות. חוף נפלא ויער גשם לצידו, מה עוד צריך. התמקמנו ב- Big 4 שבחוף הדרומי, שם מצאנו גם בריכה נעימה עם מגלשה לילדים (באחר-צהרים אחד שקד התגלשה שם לפחות 100 פעמים רצוף).
ממישן ביץ`, לקחנו גם שייט של יום לשונית הגדולה. הילדים שמחו מאוד, בעיקר מתוך תקווה לפגוש את מי שהפך, כנראה, לדג המפורסם בעולם והעלה את קרנה של השונית הגדולה, הלא הוא דג הליצן נמו מהסרט "מחפשים את נמו". סירת קטמרן ממונעת, רועשת ומהירה לקחה אותנו במשך כשעה הפלגה אל השונית הרחוקה, מה שקרוי כאן ה- Outer riff. למרות הים השקט, הנדנוד של הסירה גרם לנו, הגדולים, להרגיש מעט בחילה, בעוד הילדים לא ממש הושפעו מהענין. הגענו לריף, מים כחולים שקופים ושקטים, ואפילו אי קטן ומקסים, ממש קטנטן, מעין ערמת חול לבן עם אינסוף צדפים וקונכיות, בקוטר 20 מטרים ובגובה מטר מעל המים. תצורת האי מכונה Coral cay, אי שהוא בעצם כולו אלמוגים, שלא כמו איי יבשה אשר להם מבנה גיאולוגי כשל היבשות. אי זה הינו כה ארעי ושברירי ויכול בהחלט להיעלם בסערה אחת חזקה. ישנם גם איים כאלו גדולים וקרובים יותר ליבשה אשר מפתחים צמחיה, כמו האי גרין ליד קיירנס. האי שלנו היה שומם לחלוטין, אך סיפק לנו קרקע מוצקה להירגעות ממחלת הים שאחזה בנו.
מיד כשעגנו בריף, הלבשנו את הילדים בחליפות גומי ובווסט הצלה, ועם שנורקלים וסנפירים יצאנו לתור את השונית. המראה שנגלה לעין היה מדהים: המוני דגים צבעוניים, כוכבי ים, צדפות ענק ואפילו סוסון ים. האלמוגים עצמם די אפורים, שכן רובם מתים גם כאן כמו ברוב המקומות בעולם כיום, אולם החוויה בהחלט עלתה על המצופה עבורי. מהר מאד הבנו שקצת קשה לסחוב כל הזמן את הילדים במים, מה גם שתומר התקשה להביט ממש אל תוך המים. שקד, שחיינית מצטיינת בבריכה, נתקפה פחד בים הפתוח. חזרנו לסירה ועלינו על סירת הזכוכית שהיתה גם כן במקום (כלול בשייט), ועימה שטנו לאי. בסירת הזכוכית ניתן היה לראות הרבה פחות, אך זכינו לצפות בדג ליצן דומה לנמו, שמיד הוכתר ביחוס "בן דוד של נמו"! באי הילדים היו מאושרים, קצת שחו ובעיקר אספו "אוצרות", כלומר מיני קונכיות ושברי אלמוגים מרהיבים, בעד אנחנו משנרקלים בתורות.
חזרנו לסירה הגדולה העוגנת בריף. הקפטן הביט בסל האוצרות שנשאנו, ובאוסטרלית מהירה הסביר לנו שהריף הינו שמורה וקנס של עשרים אלף דולר חל על הוצאת כל פריט ממנה. בהינף יד זריז שפך את הדלי לים. הילדים היו בהלם, לא מבינים עדין מדוע זה נעשה, ודמעות עמדו בעיניהם... מדרך המעשה הופתענו גם אנו, אולם לא נותר לנו אלא להסביר ולנחם, ומאז כל אוצר חדש מגיע עם שאלה "את זה מותר לקחת?".
טיול בוקר או בעצם ריצת בוקר, שהיא יותר מסתם ריצה- מנהג שסיגלתי לעצמי כאן כאשר אנו ליד חוף יפה. ידידי שמכירים את עודף הפעלתנות שלי בודאי יגחכו שוב, שאינני יודע להתבטל באמת, אך כזה אנוכי. בעוד יש כאלה שההרגעות עבורם היא חוסר מעשה, אצלי היא דווקא מגיעה בהזעה- רכיבה, ריצה, שחיה, גלישה ובתנאי שהסביבה הולמת. מול הטבע המתעורר בבוקר יום בהיר, ריצה היא תענוג אמיתי, וכן, גם הפוגה קלה מ"אמא-אבא". בניגוד להרגלינו ברצועת הים התיכון, הרי כאן החוף הוא מזרחי, והשמש עולה מתוך הים, ומנצנצת בו כעת. אני יוצא מ- Mission beach דרומה, החוף כמעט וריק מאנשים, השמש עדין נמוכה ועדין לא העלימה את קרירות הבוקר, ומלבד ליחוך הגלים וצליל מעיכת החול הרטוב של נעלי אין כל צליל אחר. השפל שהיה בלילה משאיר רצועת חוף רחבה עם ריח חזק של ים אותו אני שואף בתאווה, והחול כולו מנוקד בחוריהם של סרטנים קטנים אשר מחופרים בו ומחכים לגאות- כל אחד מהם השאיר כדורי חול קטנים הנמתחים בקווים ישרים סביב מחילתו, ואוסף הקווים והמחילות יוצר תמונת רשת קורי עכביש ענקית על החוף.
אחרי זמן מה החוף נגמר. היער מגיע כאן כמעט עד לקו המים וסלעים גדולים חוסמים אותו. אני עולה במעלה הגבעה לתוך הבוש בשביל מסומן, כאן כבר חם יותר ובעיקר לח, ונדרש מאמץ מה בשביל העולה ויורד לסירוגין. רחשים נשמעים מדי פעם מתוך יער הגשם המקיף את השביל. אני דרוך, אך מבחין רק בלטאות מופתעות אשר ממהרות לסור מן הדרך לכבודי. לבסוף, מגיח השביל שוב מן הבוש לחוף חדש, ומפרץ ציורי ומושלם מתגלה לעיני. הגיע הזמן למנוחה קלה. אני מסיר נעלים ונכנס לשחיה של בוקר במים המרעננים. סירת פח קטנה של דייג חרוץ כבר ניצבת מולי במרכז המפרץ ואני שוחה אליה. זה האחרון מופתע מהאורח הלא צפוי שנאחז בסירתו, אנו מחליפים כמה מילים, אני לוגם מעט מים צוננים וחוזר על דרכי. מול השמש המנצנצת אני צף-שוחה על גבי, וכל נתז של מים הופך לקשת קטנה על רקע השמים הכחולים, נדהם מכמות היופי שיכולה להיות בתוך טיפת מים אחת קטנטנה. בחוף, אני מציל את נעלי מקו המים, אשר התקרב במהירות מפתיעה בשעה זו, שבה שפל החל להפוך לגאות, ורץ את דרכי חזרה. בוקר טוב עולם!
מפלי מורי
שוב אנו מתכננים להגיע לטאונסוויל ולא מצליחים- עזבנו את מישן ביץ` ועצרנו לטיול בוקר אחרי פחות משעת נסיעה במפלים של מורי, כ-20 ק"מ מערבית מהכביש המהיר. גילינו מפל מדהים וערוץ נחל המיתחתר בסלע תוך יצירת בריכות שחיה נפלאות, שכשכנו עוד ועוד, ולמרות שהמזווה כבר היה ריק (תכננו על ה- Woolworth לפני טאונסוויל) החלטנו להישאר ללילה בחיק הטבע. במקום קמפינג של שמורות הטבע, מה שאומר חורשה עם שירותים, שולחנות פיקניק ומעגלים מוגנים למדורות. אין חשמל, רק מים קרים שצריך להרתיח לפני השתיה. הקמפינג היה ריק כמעט לגמרי, ולכן הרשינו לעצמנו להישאר גם ללא Booking כנדרש. עם תומר יצאתי לקושש עצים, הבערנו מדורה ועליה צלינו מרשמלו, ומאוחר יותר גם הטמנו בגחלים תפוחי אדמה. רונית, על אף מיעוט המצרכים, הכינה ארוחת מלכים. הכוכבים האירו מעלינו והמפל ניגן לנו כל הלילה, פשוט הקמפינג המושלם!
למחרת, בשעה שהבנות עדין ישנו, עוד הספקתי לצאת עם תומר לסיבוב נוסף בבריכות. ביחד טיפסנו על הסלעים הגדולים, ובשעה שהוא שיחק בחול טבלתי בבריכות הצוננות. רק המקרר שהיה כבר באמת ריק לגמרי שיכנע אותנו שאין ברירה וצריך לעזוב את המקום הנפלא הזה. בדרך לטאונסוויל, כמעט והתפתתי עוד לעצור בפארק ג`וראמה פולס (בתיאור נשמע דומה למורי) ומאונט ספק, אך רונית, כאחראית מזון, היתה מציאותית מספיק להתעקש, כך שכבר עצרנו רק לשעתיים קניות (ב- Woolworth כמובן), ובצהרים הגענו סוף סוף.
טאונסוויל
טיילת מוצלחת, דומה לזו בקיירנס, אך הפעם גם עם חופים יפים לרחצה. הגענו בצהרים, ועד שעות הערב הילדים חגגו במתקני המים למרות רוח הערב החזקה, ושוב עשינו שימוש במתקני הברביקיו-גז הציבוריים. למחרת בילינו באקווריום, וצפינו בסרט IMAX על הריף. האקווריום מוצלח בסך הכל, אולי לא כמו זה בסידני, אך בהחלט מומלץ, במיוחד לילדים שעדין לא ממש ממצים את חווית השנירקול. כאתר לינה מוצלח שימש לנו מפרץ חניה מעל Rowes bay, שם ישנו חוף ארוך ויפה מלא צדפים, ורעש הגלים הכה סמוכים אלינו ממש החריש אוזנים, כיף אמיתי. מהצד השני יש גם כביש, כך שהתנועה בבוקר העירה אותנו די מוקדם, אולם הפעם ההשכמה דווקא התאימה, שכן ממילא מיהרנו לתפוס מעבורת מוקדמת למגנטיק אילנד, אי השונית הגדול אשר מול טאונסוויל.
מגנטיק אילנד
בין העיר לאי מפרידים רק שמונה קילומטרים, ומעבורת יקרה ומהירה העבירה אותנו לאי הגדול במשך כחצי שעה של שייט נינוח. האי הינו אתר נופש פופולרי, אך עם זאת רובו עדין שמורת טבע, ואל רבים ממפרציו אין גישה נוחה לרכב ואין בהם מתקני חוף, כך שבהחלט נשמר בהם צביון בראשית. שמו של האי ניתן לו כמובן על ידי קפטן קוק, בשל התנהגות משונה של המצפן שלו בקרבת האי. בתשע בבוקר כבר הינו אחרי המעבורת וארוחת הבוקר ובדרך אל מסלול ה- Forts, שם הסיכויים רבים לפגוש קואלה ב- Wild, ואכן מיד עם תחילת המסלול פגשנו קואלה חייכנית ומנומנמת על עץ אקליפטוס. להתחלה מרגשת מזו לא יכולנו לצפות! לאחר תצפית קצרה על מפרץ ארתור היפהפה, החלטנו לוותר על המשך המסלול, ולעבור לאטרקציה העיקרית של האי- החופים.
הכביש למפרץ ארתור רעוע למדי וממילא לא מגיע ממש עד אליו. בהמלצה מקומית לא ניסינו בכלל את הקראוון בדרך הזו, ושמנו את פעמינו אליו ברגל. כל זאת כמובן לא לפני שדחסנו לתיק מחצלת, בגדים, מגבות, ספרים, משקפות, מים לשתיה והרבה הרבה אוכל, סך הכל תרמיל 60 ליטר דחוס. מדהים איך מה שהיה מספיק עבורי בלבד לשבוע נדרש ליום אחד עם משפחה! מפרץ ארתור הוא שמורה ימית, במרכזו רצועת חול רחבה זרועת סחף עצים ובצדדיו דרדרות סלעים גדולים ומרשימים. המים צלולים וכחולים ובצידו השמאלי ריף אלמוגים חי ונושם עם דגים צבעוניים. עד הערב שהינו בחוף המקסים הזה, משנרקלים, שוחים ולפרקים אפילו מצליחים לנוח ממש ולשקוע בקריאה תחת השמש הנעימה, בעוד תומר ושקד מעסיקים את עצמם (בעיקר בבובות נמו וחבריו, שרכשנו יום קודם באקווריום). הילדים, כמו תמיד, חששו בהתחלה מהים, אולם במשך היום כבר הרגישו "בבית" ואף שחו עמנו, וכמובן שתומר גם טיפס על מיטב הסלעים שבמפרץ לשמחתי ולחרדת רונית. בריף הקטן שבמפרץ זכינו אני ורונית לכמה מראות מרשימים, ואפילו סטינגר-ריי עם שחייתו המתנפנפת נצפה על ידי רונית, ובסוף היום גם הפתעה לכולנו על הסלעים ממול- בא לבקר וולאבי חמוד!
קמפינגים לא ברור אם יש על האי (ובכלל לא פגשנו עוד קראוונים מלבד אלו הקטנים ביותר), כך שבסוף היום התמקמנו בקצהו של חוף Horseshoe במקום מוצנע הרחק מבתי הקפה בו נשמע רק רחש הגלים, ומכאן אני כותב לכם מילים אלו. כמובן שגם כאן הכנו ארוחת ערב למופת תוך שימוש בשרות מתקני הגריל המקומיים- המצאה גאונית, אם מתעב מנגל שכמוני הפך כאן לאיש ברביקיו מדופלם! בבוקר העירו אותנו הממטרות, שצלפו בקראוון והספיגו את המגבות שנשארו בחוץ. יש גם חסרונות לקמפינג מאולתר, וחבלי הכביסה זה אולי המחסור העקרי, אך רבים גם היתרונות. ביום הבא, אחרי ארוחת בוקר מפנקת של פנקייקים ממטבחה של רונית כמובן, השכרנו קיאק. הילדים נהנו ודרשו עוד, ושעתיים סבבתי עימם במפרץ עד שזרועותי דאבו. רונית ניצלה את הזמן למנוחה ותרגילי פילאטיס על החוף.
לקראת צהרים, כאשר מפרץ Horseshoe מתמלא ונעשה צפוף (יחסית כמובן- זוהי עדין אוסטרליה והחוף הכי צפוף שראינו בינתיים דומה אולי לחוף תל אביב באמצע החורף), שוב העמסנו תרמיל וצעדנו בשביל לחוף Balding, אליו ניתן להגיע רק במסלול רגלי או דרך הים. שוב מפרץ מקסים, אף יותר מארתור לדעתנו, אך ללא ריף, ואנו רובצים בו בהנאה בלי לעשות יותר מדי, בשעה שהגאות ממלאת אותו. בסוף היום הילדים כבר תשושים, אך למרות חששותינו הולכים בלי בעיה כשלושת רבעי השעה בדרך חזרה, כולל טיפוס לא קצר. בשעת החזרה המפרץ שוב שקט, אנו חוזרים לנקודת השינה של אתמול. למחרת, לאחר התלבטות קצרה, אנו מחליטים להישאר גם ללילה שלישי, וצועדים שוב למפרץ היומי. הפעם זהו פלורנס-ביי. מפרץ פלורנס זוכה במקום השלישי אצלנו בדרוג המפרצים, אך אל תסיקו שלא נכונה- הוא עדין יפהפה, עם אותם המים הצלולים והכחולים, משהו שאנו לא מכירים בארצנו שלנו.
בענין הבילוי בחופים אנו לומדים לאט לאט את הקצב הנכון. על פי הישראלים בהודו המצוטטים בספרו של צור שיזף שאני קורא כעת ("שאנטי שאנטי בלגן"), יש הבדל בין "לא לעשות כלום" ובין "לעשות כלום". למרות הסתייגותי מאלו שהופכים זאת לפילוסופית חיים ומעבירים כך חיים שלמים, כעת גם אנו לומדים איך "לעשות כלום", וזה עושה רק טוב לכולנו. בהערת אגב נזכיר שמכל החופים הנ"ל אפשר להנות בעיקר בחודשי החורף, ואילו מנובמבר ועד מאי רובצות כאן ה- Stingers, מדוזות ארסיות ומסוכנות, והרחצה מוגבלת רק לחופים בהם מותקנות רשתות, כלומר בוודאי לא המבודדים שבהם!
ממגנטיק אנו חוזרים ליבשת, ויעדנו הבא הינו ארלי-ביץ`, נקודת המוצא לאיי וויט-סנדיי, משם נדווח לכם בפעם הבאה...
