שיט בהרווי ביי
26 - 27 יולי 2002
הגענו להרווי ביי. הרווי ביי הוא שמו של מפרץ הנמצא מול האי פרייזר וגם שמם המשותף של חמישה ישובים היוצרים יחדיו רצף עירוני לאורך המפרץ. הישובים הללו נחמדים ונעימים אך אינם מהווים אטרקציה תיירותית וכל תכליתם לגרום לתיירים להפליג דרך המפרץ לאי פרייזר או להפליג בתוך המפרץ כדי לצפות בלוויתנים גדולי סנפיר (Humpback whales).
מדי שנה, החל מסוף יולי ועד סוף אוקטובר, מגיעים כ- 3,000 (כן, זו לא טעות הקלדה, שלושת אלפים!) לוויתנים למפרץ, בדרכם הארוכה (5,000 ק"מ) מהמים הקרים באנטרקטיקה לכיוון המים החמימים יחסית לאורך חופי צפון אוסטרליה. אף אחד לא יודע בוודאות מה גורם ללוויתנים לבחור את מפרץ הרווי כמקום עצירה, אך העובדות הן שכמעט כל הלוויתנים נכנסים למפרץ ומבלים בו כמה ימים לפני שימשיכו בדרכם. תיאוריה אחת גורסת כי הלוויתנים עוצרים בהרווי ביי כדי לנוח מתקופה סוערת ולחוצה שחוו באנטרטיקה שם הם מזדווגים ויולדים. תיאוריה שניה אומרת שהם עוצרים במפרץ כדי לאפשר לקטנים שזה עתה נולדו, לצבור שכבות שומן נוספות לגופם כדי להיות מסוגלים לחיות במים הקפואים של אנטרטיקה.
תיאוריה שלישית מניחה שהלוויתנים ראו את אחד ממכמני הלשון הקבועים בצד הדרכים בנוסח: "rest, revive, survive" והם פשוט ממלאים אחר הכתוב בשלט... , כמובן שאני מתבדחת, אך מכיוון שאי אפשר לשאול את הלוויתנים למה הם נוהגים כך או אחרת (ליתר דיוק, אפשר לשאול, אי אפשר לקבל תשובה...) כל אחד יכול להמציא תיאוריות כראות עיניו. האמת היא שהסיבה ממש לא חשובה. מה שחשוב הוא שהלוויתנים מגיעים והם כאן, קרוב ... בזיכרוננו היתה חקוקה, עדיין, החוויה הטראומתית שחווינו במהלך ניסיוננו הקודם לצפות בלוויתנים, חוויה אשר גרמה לנו להכריז שאנו נפגוש את ה-Wildlife רק במקומות מסודרים דוגמת גני חיות/שמורות/אקוואריומים תת-מימיים וכו`, ולפיכך לא תכננו להפליג ולתור אחר לוויתנים או יצורי ים ימיים אחרים כלשהם...אבל, כידוע לכם, אין דבר יותר קבוע מהזמני, ורק "חמורים" לא משנים את דעתם, ובכלל איפה יש אקוואריום גדול מספיק כדי להכיל לוויתן ? ...
כך קרה שעד שהגענו להרווי ביי. אני החלטתי שאם הלוויתנים אכן נמצאים במפרץ ואם הים יהיה נוח ולא גלי, ננסה להפליג. עופר, שכרגיל צופה מראש את כל האסונות, ובטוח שהגרועים שבהם אכן יקרו, לא הסכים בשום אופן להוריד את כף רגלו מהיבשה. כפשרת ביניים החלטנו ללכת לאכול ארוחת צהריים ליד המים. בזמן שהתלבטנו איזו מנה אחרונה לבחור, שבה למרינה אחת מהסירות שיצאה לסיור צפייה בלוויתנים. האנשים שחזרו נראו שמחים ועליזים מאוד, אף לא אחד נראה ירוק מרוב הקאות או רטוב מהגלים.... עופר הלך לפגוש את האנשים ששבו זה עתה מההפלגה, ערך להם תחקיר בטחוני מקיף ולבסוף הגיע למסקנה שאכן בתוך המפרץ הים רגוע ואין גלים, הקטמאראן הנוכחי גדול ויציב שבעתיים מאחיו בפורט סטיבנס, שכמעט והוריד את כולנו למצולות הים, והעיקר הלוויתנים כבר הגיעו למפרץ וניתן לראותם מטווח של כמה עשרות מטרים.
רכשנו כרטיסים להפלגה שתוכננה למחרת היום, בין השעות 08:30 ועד 12:30. עלות הכרטיסים למשפחה בת שני מבוגרים ושלשה ילדים עומדת על 210 דולר אוסטרליים (שווה ערך ל - 120 $ ארה"ב). אחנו בחרנו בסירה ששמה Spirit Of Hervey Bay, וכל פרוטה שהשקענו היתה שווה את התמורה שקבלנו. הפלגנו, יצאנו אל לב ליבו של המפרץ, כשהאי פרייזר מלווה אותנו מימיננו, הים היה חלק כמראה והשמש המשתקפת במים השרתה אווירה חגיגית משהו על כל המפרץ,אנחנו עמדנו על סיפון הקאטאמרן ועיננו תרות בקדחתנות אחרי הלוויתנים.
לתחילת הכתבה
מחול הלוויתנים
ההנחיות היו, לחפש מזרקה של מים באופק, שכן מדי ארבע דקות עולה הלוויתן לגובה פני המים ונושם, בסילון מים מרשים שנראה למרחוק. בעודנו סורקים את קו האופק בעינינו סיפר לנו הסקיפר כי הפלגות הצפיה בלוויתנים החלו רק לפני כמה ימים, שכן רק הזריזים והחזקים שבין הלוויתנים כבר הספיקו להגיע למפרץ ולכן יש להניח שנראה לוויתנים בוגרים. הלוויתן, שהוא החיה החמישית בגודלה מבין כל החיות שחיו אי פעם על פני האדמה, מגיע בבגרותו לאורך של כ - 15 מטרים ושוקל כ- 40 טון, בערך כמו 11 פילים....בעודו מדבר קטע הסקיפר את הסבריו המלומדים ואמר:" ! twelve oclock, now ", הבטנו קדימה ואכן, מולנו, במרחק של כמה מאות מטרים התנשא לוויתן ע - נ - ק, כמעט כל גופו נמצא באוויר, ואחרי כמה שניות צלל חזרה כשהסנפיר המפורסם שלו מצליף במים, משאיר מה שמכונה, טביעת סנפיר רבועה על פני הים. זה היה פשוט מדהים ! כל האנשים על הקאטאמרן נאלמו דום.
כל מי שמבקר בחוף המזרחי של אוסטרליה ראה עשרות צילומים של מה שאנחנו ראינו על פוסטרים, גלויות ופרוספקטים, אך לא האמנתי שאפשר לראות את ה"פוזה" הזו גם "על אמת"... , בטבע..., את זה לא הספקנו לצלם, אך מרגע זה הוכרזה כוננות צילום על הסיפון, הקאטאמרן הפליג עוד כמה דקות ואז כיבה הסקיפר את המנוע. הוא אמר שזה המקום בו ראה יום קודם מספר לוויתנים, (בדרך כלל הלוויתנים שוחים בקבוצה של שניים או שלושה, המכונה: partie), כל העיניים היו נשואות למים ולפתע התרוממה ליד הסירה מזרקה של מים מלווה ברעש נשיפה רם.
לאחר ההקדמה הזו הגיח מהמים לוויתן ואחריו לוויתן נוסף, הם היו עצומים, כל אחד מהם באורך של חצי מהקאטאמרן והם שחו ליד הסירה, מקיפים אותה מימין ומשמאל, צוללים ועולים מן הצד השני, מוציאים את הראש השחור-לבן שלהם, מקמרים את הגב ושוחים ומתרחקים מהסירה וחוזרים אליה, מצליפים בעדינות מדהימה עם הזנב במים וכל הזמן משמיעים קולות נשיפה...., זאת היתה חוויה שלא תאמן, כל האנשים שעל הקאטאמרן עברו מצד לצד לפי מיקומם של שני הלוויתנים, משמיעים קולות התלהבות, נשימות קולניות, אנחות וגניחות שבדרך כלל שייכים לחלק אינטימי יותר של החיים. בשלב כלשהו הוריד הסקיפר מיקרופון לתוך הים ובחלל שמענו בזמן אמיתי את הקולות שמשמיעים הלוויתנים, צלילים גבוהים על הגבול בין נאקות לצעקות, אבל צלילים נעימים.... כמו סוג של שירה.
הסקיפר הראה לנו איך יודעים שלוויתנים שוחים בסביבה, צריך להסתכל על פני המים ולחפש בין האדוות סימן רבוע, ההולך וגדל, של מים חלקים לחלוטין, הסימן הזה מכונה:"טביעת זנב", וזה מה שעולה על פני המים בשעה שלוויתן שוחה ומניע את זנבו בתוך המים (כפי שאתם יכולים להבין, למדנו הרבה דברים מהסקיפר שלנו... ).
הלוויתנים המשיכו להסתובב לידנו במשך שעה ארוכה, מוציאים את ראשם המלא בליטות מהמים מדי פעם, ואני חשבתי לעצמי ש: whales watching, משמע שאנו צופים בלוויתנים ולא שהלוויתנים צופים בנו...., באמת חשנו שהלוויתנים הסתקרנו ובאו לבדוק מקרוב, מאוד מקרוב, מיהם היצורים המוזרים שפלשו לממלכה שלהם... כשללוויתנים נמאס מאיתנו הם עברו לשחות סביב סירת מנוע שעמדה כמה מטרים מאיתנו, הסירה היתה קצת יותר גדולה מזנבו של הלוויתן והאנשים שעליה לא ידעו אם להתפעם מקרבתם לענקים הללו או לחשוש מה יקרה אם, בלי כוונה, יצליף אחד הלוויתנים בזנבו ויהפוך את סירתם...,הסקיפר אמר, (אני מרגישה שאני מתחילה לחזור על עצמי, אך מה לעשות?, הסקיפר אמר המון דברים, רובם חשובים... ), כי לא ידוע לו על מקרה בו לוויתן הזיק לכלי שיט כלשהו, כנראה שמדובר, למרות הגודל, בחיות עדינות מאוד.
בלי ששמנו לב הזמן רץ וכבר היה 11:00, הסקיפר אמר שזאת הפעם הראשונה שהוא רואה לוויתנים שמסתובבים כל כך קרוב וכל כך הרבה זמן סביב הקאטאמרן ואנו שמחנו לשמוע שהתמזל מזלנו והעולם מחייך אלינו, חיוך רחב, יש כיסוי ...., הסקיפר הציע שנפליג למקום נוסף לפני שנחזור למרינה וכך עשינו, ראינו עוד 6 - 7 לוויתנים, אמנם אף אחד מהם לא התקרב אלינו כמו שעשו שני הראשונים, אבל גם כך הרגשנו שחווינו חוויה שלא נשכח.
התחלנו להפליג חזרה לכיוון נקודת היציאה, ישבנו על הסיפון, נהננו מהרוח (הקאטאמרן מפליגה במהירות ממוצעת של 22 נוטס לשעה המקבילים, בערך, ל- 40 קמ"ש), התחרדנו בשמש ולא הצלחנו למחוק את החיוך ..., הצעירים שבין הנוסעים, ובכללם ילדינו היקרים, התקבצו ליד המזנון שם הגישו תה ועוגיות. כשהגענו הסתבר לנו שירדן, הצמאה לחברת בני גילה, לא ביזבזה את הזמן ומצאה שתי חברות, אומנם החברות הללו גדולות ממנה ודוברות אנגלית שוטפת, אך הדבר לא הפריע להן לתקשר נהדר ולדבר ארוכות על הדברים החשובים בחיים: מוסיקה, בנים ובילויים...
כשירדנו מהסירה גילינו כי הוריה של אחת החברות הם זוג עורכי דין מציריך שבשוויץ, וכך במקום להמשיך בנסיעה בהתאם לתוכניות שלנו, ישבנו בשמש המלטפת, שתינו קפה ודיסקסנו כל מיני נושאים של עורכי דין וגם את בעיות העולם בכלל ובעיותיה של ישראל בפרט...., לא פתרנו דבר אך בילינו שעתיים מאוד נעימות, בכלל, מוצאנו מישראל מספק לנו נושא טוב לשיחה עם כל מי שאנו פוגשים. עד היום יצא לנו לפגוש רק אדם אחד שלא שמע על ישראל, והשאר, ששמעו על ישראל, נוטים לפתוח את השיחה במשפט בנוסח: "אה, ישראל, מקום טוב להיות רחוק ממנו בימים אלה....." חבל, אבל כנראה שזה לא רחוק מהאמת....
וכדי שבכל זאת אסיים את הכתבה הזאת, המתארת יום כל כך מהנה ומעניין ומוצלח, בחיוך, אספר לכם בדיחה על עורכי דין שספרנו גם לבני שיחנו השוויצריים: "עורך דין מת ועלה לשמיים, כשהגיע למעלה ניגש לדלפק הקבלה והתלונן:"חייבת להיות כאן טעות, אני שומר על עצמי, לא שותה, לא מעשן, עושה ספורט ואני רק בן 43", בדק המלאך שבקבלה וענה:"לפי מספר השעות שחייבת את לקוחותיך בשכר טירחה אתה בן 89......."
ובאווירה אופטימית זאת אסיים,
ענת
לתחילת הכתבה
