פורט דאגלאס
לפי התכנון המקורי היינו אמורים להיות, ברגעים אלה ממש, בקיינס (כן, כותבים: קיירנס, אומרים: קיינס...), אך אתמול הגענו לפורט דאגלאס (70 ק"מ צפונית לקיינס) ואנו אמורים להשאר כאן עוד יומיים. וכך התגלגלו הדברים עד הגיענו עד הלום: קיינס היא הנקודה הצפונית ביותר במסלולנו בחוף המזרחי. עוד כשהיינו בארץ ותכננו את הטיול היה לנו ברור שנסתפק בנהיגה של 5,000 ק"מ במדבר (מדארווין בצפון ועד מלבורן בדרום דרך אדלייד). לא מצאנו שום סיבה לנהוג עוד 3,500 ק"מ, מקיינס לדארווין, במיוחד לאחר שבדקנו וגילינו שמדובר בנהיגה לא קלה לאורך כביש שלא מספק הרבה סיבות לעצור (טוב, חוץ מפיפי ודלק, אך אלה לא סיבות מספיק טובות ...). הגענו להסדר עם החברה שהשכירה לנו את הקרוואן שהיא תשלח לקיינס נהג מטעמה אשר ינהג את הקרוואן עד דארווין ואנו נשאר בקיינס כמה ימים עד שהנהג יגיע ליעדו-יעדנו. כמובן שכל ה"סידור" הזה על חשבוננו, במחיר מופקע של 1,500 $ אוסטרליים. אם ניקח בחשבון שהחברה לא מחייבת אותנו בדמי השכירות של הרכב בימי הנהיגה לדארווין ומשלמת את הדלק עבור הנסיעה, ובמיוחד לאור הקורות את הנהג בדרך, (על כך בהמשך, בכתבה על דארווין) נראה שאנו עשינו עסקה טובה יותר מהעסקה שעשתה החברה.
לפי אותו תכנון מקורי היינו אמורים למסור את וויני היקר שלנו לנהג ב- 30.7.02. כשראינו עד כמה אנו נהנים בטיולנו בחוף המזרחי, דחינו את שעת ה"ש" ליום שבת ה- 10.8.02. שעת ה"ש" המעודכנת התקרבה. מכיוון שוויני אינו רק הרכב שלנו אלא גם ביתנו, היינו צריכים למצוא לנו מקום לינה חלופי. לכך היה צריך לדאוג מראש משום שחודשי יוני-אוגוסט הם העונה הבוערת באזור קיינס. החל מחודש ספטמבר עונת התיירות נחלשת, הטמפרטורות מתחילות לבעור, ואז בשילוב עם לחות של כמעט 100%, השהות באזור הופכת להיות בלתי נסבלת (נכון אייל וענבר ?...) .בקשר לכלי רכב חלופי החלטנו לא להחליט, או, כפי שאומרים המקומיים:" To play it by the ear" משמע: לזרום עם הדברים ולהחליט מהו הפתרון המועדף בזמן אמיתי.
בדיוק עבור משימות מיוחדות כמו הזמנת מקום לינה אני מחזיקה את הסוכן עופר 007 סייר... עופר התנפל על המשימה: חרש את ספר המלונות של רשת שרתון ואת האינטרנט והגיע למסקנה שהפתרון הטוב והזול ביותר עבורנו הוא, תאמינו או לא, שהות של יומיים ביחידת נופש בקמפינג בקיינס ו... שהות של יומיים באחד ה - Resorts היותר מפוארים בחוף המזרחי: "שרתון מיראז` פורט דאגלאס". אם אתם מתפלאים איך שהות של שני לילות במלון כל כך יקר (450 דולר אוסטרלי ללילה) הם הפתרון הזול ביותר עבורנו, נסביר שעופר חקר ומצא שבתקופת שהותנו בשרתון סידני צברנו "נקודות" שמאפשרות לנו ללון בשרתון פורט דאגלאס לילה אחד על חשבון הברון ולילה שני בעלות של 112 דולר אוסטרלי ללילה תוך הקרבה של 4,000 נקודות. כמה יעיל שיש עופר שקורא את האותיות הקטנות (וגם את האותיות הקטנטנות וגם את האותיות הפצפונות ביותר....ואפילו את הוראות ההפעלה של מסנן הבריטה שקנינו...). כדי ש"הסידור" יהיה מושלם קבענו עם הנהג (בינתיים נודע לנו ששמו ג`ון) שיגיע ביום שבת לפורט דאגלאס לאסוף את הקרוואן ואנו נהגנו ישירות לשם.
כפי שכבר סיפרתי בכתבה הקודמת, הגענו לפורט דאגלאס ביום שישי מאוחר בלילה. את המלון הזמנו החל מיום שבת ולפיכך התחלנו לחפש מקום להחנות את הקרוואן וללכת לישון, אבל, אנו בעיצומה של ה "High season" וכל הקמפינגים מלאים עד אפס מקום. כפי שכבר הזכרתי בעבר (האם אני מתחילה למחזר את עצמי או שרק נדמה לי ?! ... ) באוסטרליה אסור לישון בקרוואן במקום שאינו מוסדר לכך (מה שמכונה כאן : overnight sleep). בפורט דאגלאס אוכפים את האיסור בקפדנות, כל כך בקפדנות עד שבמהלך השיטוטים שלנו בין הקמפינגים משכנו את תשומת ליבו של שוטר מקומי, שטרח ועצר את רכבו, יצא וניגש אלינו והכל כדי לומר לנו בחיוך ובעיניים מאירות, שאם אנו מחפשים מקום לינה שומה עלינו להמשיך לעיירה הבאה שכן בפורט (כך מכונה המקום בפי תושביו ואני אאמץ את השם למען הקיצור ויעילות ההדפסה) הכל מלא ואם נתבלבל (חזקה שכל אדם שעושה משהו אסור עושה זאת עקב טעות/בלבול ולא חס וחלילה בידיעה - כאן אוסטרליה... זוכרים ? ... ) ונישן במקום אסור, הקנס הוא 50 דולר אוסטרלי לאדם, on the spot.
אותו שוטר, לאחר ששמע שהזמנו מקום בשרתון מיראז`, היה חביב מספיק כדי להציע לנו לבלות את הלילה במגרש החניה של המלון- בכפוף לאישור המלון, כמובן. קפצנו על ההצעה ופנינו לחפש את המלון. ידענו שמדובר במלון גדול ולמרות זאת לא הצלחנו למצוא אותו. הסתובבנו בעיירה דקות ארוכות וכל חיפושינו העלו חרס. למרות שידוע כי:... Real men do not ask for directions שאל עופר עובר אורח, אשר כיוון אותנו לכניסה הראשית של ה resort. אז הסתבר לנו, לתדהמתנו, כי העיירה היא היא (ברובה) השרתון מיראז`. מדובר בקומפלקס עצום המשתרע על רוב חוף הים של העיירה ועל חלק גדול מהיישוב עצמו. הקומפלקס כולל: מלון ובו כמה מאות חדרים בשתי קומות, אין ספור בריכות, כבישים ושבילי אופניים, מדשאות וגינות, שכונה של ווילות, מרכז קניות ועוד מרכז קניות ענק, מגרשי גולף וקאנטרי קלאב... הגודל פשוט לא נתפס. אחר כך גילינו שבתוך ה resort פועל שירות הסעות על גבי מיני מוק (מכוניות של מגרשי גולף) כדי לשנע את האורחים בתוך הקומפלקס הענק. ה resort מפעיל גם שירות הסעות לרחוב הראשי בעיר. הרכב אוסף אנשים מכמה נקודות ב resort , הוא נוסע בתוך הקומפלקס כ - 20 דקות (!) בטרם יצא מגבולות הקומפלקס ויפנה ליעדו.
ועכשיו, כשיש לכם מושג לאן נקלענו, ניתן להמשיך בתיאור הרצף העלילתי. החננו את וויני היקר בחניה ועופר ניגש לטפל באישור השהייה הלילית שלנו בגבולות ה resort . אך , יש דברים שאפילו עופר לא מצליח. המנהל התורן היה איתן בדעתו שלא לאפשר לנו לישון במגרש החניה, אך הסכים, לאחר לחץ (פיזי מתון... סתאאאם... ) לאפשר לנו לקבל את חדרנו יום קודם ולשלם את רוב מחיר הלינה ב"נקודות" של שרתון, מה שאומר שגם הלילה הזה יעלה לנו סך של 112 דולר אוסטרלי בלבד. העברנו את הילדים, שכבר חרפו במיטותיהם שבקרוואן, למיטות שבחדר. העברנו את הציוד הדרוש לנו לימים הקרובים לארונות שבחדר וצללנו לשינה עמוקה, מתוקה וחסרת חלומות.
בבוקר, קידם את פנינו מזג אוויר חורפי וגשם טפטף על זגוגיות החלונות, מסתיר את עצי הקוקוס הנטועים סביב הבריכות. אנו לא נתנו למזג האויר העגמומי להשפיע על מצב רוחנו. זכרנו שאנו נמצאים באזור טרופי וחיכינו שהשמש תראה את פניה. ואכן לאחר כמה שעות (אותן ניצלנו להסעת המכונית עם השלט רחוק של עומר ברחבי השטחים המקורים והמרוצפים במלון), השמש הגיחה מבינות לעננים ואנו יצאנו לתור את סביבת המלון. המלון ממוקם, כאמור, על שפת הים. תחשבו על חוף טרופי שראיתם פעם בתמונה/בסרט או במציאות ו... יש להניח שכך נראה גם החוף הזה. אחסוך מכם את התיאור המפורט, ומי שממש לא יכול בלי זה מוזמן לדפדף בכתבות האחרונות מהחוף המזרחי ולעיין תחת הערך :"חוף ים כמו בגלויה...." מעבר לכך הקומפלקס כולו מטופח ומושקע ו.... פלצני למדי. היה נחמד לראות איך העשירים נופשים, אך לי לא מתאים לחיות כך... עופר בחר עבורי, ב"חנות המציאות" של המלון אבן אופל צבעונית, עוצרת נשימה, שניתן לשבץ בטבעת. סיכמנו עם המוכר האדיב שישמור עבורנו את האבן, שמחירה רק 35,000 דולר אוסטרלי (...) עד שנזכה בלוטו ואז נבוא לשלם עבורה...
בצהריי היום, באדיבותה של "ירדן סייר שירותי שמרטפות בע"מ", עופר ואנוכי לקחנו פסק זמן מהמשפחתיות וקפצנו לעיירה, שהתגלתה כשילוב של קיסריה וזכרון יעקב. עיירת קיט עמוסה בנופשים וטבולה באווירה של חופש - מקום חביב ! לאחר שסיימנו לחרוש את הרחוב הראשי החלטנו להשתעשע: שכרנו אופניים כפולים, כלומר עם מקום לשני רוכבים זה אחר זה, חבשנו קסדות (עיקר הפעילות המשטרתית בקיינס היא אכיפת החובה לחבוש קסדות...איזה יופי של סדר עדיפות, הלוואי עלינו, בישראל...) ופידלנו עליהם, תוך כדי צחקוקים, חזרה למלון, מרחק של כ - 7 ק"מ. אתם יכולים לתאר לעצמכם שאת שעות אחר הצהריים עופר בילה ברכיבה על האופניים עם הילדים, אני הסכמתי לוותר על התור שלי ולא הפרעתי.....
העלילות בעיר
בערב יצאנו לאכול במסעדה תאילנדית. לא הייתי מספרת על המסעדה, מה עוד שהאוכל בה בהחלט לא היה משהו שכדאי לכתוב עליו הביתה, אך זו היתה הפעם הראשונה שיצא לנו לסעוד במסעדת BYO וזה מהווה סיבה טובה להסביר מה פירוש רצף האותיות הזה. ובכן, מדי פעם ראינו את רצף האותיות הנ"ל מתנוסס בסמוך לשם מסעדה זו או אחרת. חשבנו שאולי המסעדות הנושאות את האותיות בסמוך לשמן שייכות לאותה רשת ( או שמא כולן שייכות לאיזו שהיא כת סודית... ). כשביררנו גילינו שכדי להילחם בנגע האלכוהוליזם, מסעדה המוכרת אלכוהול חייבת להחזיק ברשיון למכירת אלכוהול, שניתן לקבלו לאחר עמידה במספר תנאים (בין השאר: מכירה אחראית של אלכוהול, משמע לא למכור אלכוהול למי שכבר שתה יותר מדי...) ובכפוף לפיקוח תקופתי. לפיכך, ישנם מקומות אשר "מוותרים על התענוג...." ומציעים לסועדים להביא איתם את השתיה החריפה שהם מתכוונים לצרוך יחד עם הארוחה. BYO משמע:Bring your own ( מאותה סיבה של מלחמה באלכוהוליזם, בחנויות לממכר מזון ואפילו בסופרמרקטים גדולים אסור למכור אלכוהול אותו ניתן לרכוש רק בחנויות מיוחדות המחזיקות ברשיון).
ביום השני לשהותנו בפורט, שהיה היום הראשון בשבוע, השמש שבה לחייך אלינו ואנו יצאנו לבילוי ב Sunday Market . השוק היה עטוף בשמש מלטפת ושרתה בו אווירה פרובנציאלית נינוחה. בפינה אחת רקדו מין ריקודי בטן, בפינה שניה מכרו מיץ של קנה סוכר שהופק במקום, במרכז הוצב דוכן של פירות וירקות אורגניים ובין לבין היו פזורים דוכנים רבים של עבודות יד שונות. בשוק הסתובבו מספיק אנשים כדי שיהיה על מה להסתכל ולא יותר מדי אנשים עד כדי צפיפות. אנחנו היינו רגועים כי לילדים לא היה לאן ללכת לאיבוד וידענו שאף אחד לא הולך לפוצץ את עצמו יחד איתנו (חס וחלילה, טפו-טפו-טפו...) ו... הכל היה טוב ! מין שילוב של שינקין עם המדרחוב בנחלת בנימין, בימים הטובים שלהם, אך בלי אף דוכן לממכר מזוזות ועם כמה וכמה דוכנים לממכר דיג`רידו,עופר אפילו רכש לו אחד יפה ואמיתי - והיה מאוד מרוצה כל היום...
דיג`רידו או בקיצור: דיג`,כלי נגינה אבורג`יני הנראה כמו חליל עצום ממדים המפיק קול בס עמום כשנושפים לתוכו בטכניקה מסוימת. הדיג`רידו האוטנטי, כמו זה שעופר רכש, עשוי מגזע אקליפטוס צעיר שליבתו נאכלה ע"י טרמיטים. על צינור העץ הזה הורכבה פיה משעווה של דבורים מקומיות והוא מעוטר בעיטורים עממיים על ידי אמן אבוריג`יני. כעת, אם במקרה, תשתתפו ב"מי רוצה להיות מליונר" וישאלו אתכם מה זה דיג`רידו, תדעו... בשוק פגשנו את משפחת רומן מכוכב יאיר המטיילת עם שלושה מארבעת ילדיהם (הגדול בשנת שירות) ומסלולם הפוך משלנו בכיוונו. מצאנו שפה משותפת ודיברנו במשך כמה שעות נעימות. לסיום היום הנהדר הזה בילינו קמעה ברכיבה על אופניים ואז החזרנו אותם לבעליהם ושכרנו במקומם מכונית אשר תיקח אותנו, מחר, לקיינס.
יום המחר הגיע. ארזנו את חפצינו ויצאנו לכיוון קיינס. הדרך מפורט דאגלאס לקיינס מוגדרת כ - Heritage road. כשהגענו לפורט נהגנו בחושך, עתה, כשאנו נוהגים באור השמש אנחנו מבינים מדוע הוגדרה הדרך ככזו: דרך צרה ומתפתלת, משמאלה קו החוף והאוקיאנוס ומימינה מדרונות הרים עליהם גדלים יערות גשם צפופים. באמת באמת יפה. עומר, שמתעניין מאוד בנוף, נוהג לדרג את הכבישים לפי התאמתם לשמש כמסלולים במרוצי המכוניות במשחק הפלייסטיישן... כביש שמוגדר כמתאים למשחק חייב להיות צר ומפותל, רצוי בגבהים משתנים, ובעל נוף מרהיב. בניו זילנד עומר מצא מספר רב של מסלולים אלטרנטיבים, באוסטרליה ההיצע קטן יותר, אך הכביש המחבר בין פורט לקיינס ענה על כל הדרישות והוכתר כמסלול האופטימלי לפלייסטיישן ! הדרך חלפה ביעף, הספקנו לעצור על גבול המצוק, במקום המשמש כאתר קפיצה של מצנחי רחיפה ולחזות בכמה מטורפים אשר שמו יהבם על הרוח וכנפיים מלאכותיות על כתפיהם וריחפו בשמיים. בלי לשים לב הגענו לפאתי קיינס.
המשכנו ונסענו ישירות לקמפינג השייך לרשת: Big 4, ושמו: Coconut Resort. קיבלנו המלצות על הקמפינג הזה בכמה מקומות ולכן טרחנו והזמנו מראש בקתה(כלומר: עופר טרח והזמין מראש...). כשהגענו ראינו כי להמלצות שקיבלנו היה בסיס מוצק. הקמפינג זכה, בשנת 2000, בפרס הקמפינג הטוב ביותר באוסטרליה כולה, בהחלט מכובד. שוב מתעוררת השאלה למה האוסטרלים כל כך עסוקים בדירוגים ומידרגים, למה על כל פרוספקט של סיור או טיול מפורטים הפרסים שזכה בהם, ובכניסה לעיר זו או אחרת מצוין כי זכתה בתואר העיר הנקיה/מסודרת/אקולוגית ביותר לשנת תרפפ"ו... לי זה מזכיר את פרסי בית העסק הנבחר שהיו נוהגים לחלק בישראל... אם כי כאן הפרסים אמיתיים והתחרות גם היא לא מפוברקת כנהוג במקומותינו...
במקרה זה לקמפינג מגיעים כל הכתרים שנקשרו לראשו. פעם ראשונה בטיולנו שאנו מגיעים ל"בית קרוואנים" (כפי שעומר מכנה את אתרי הקמפינג) ללא וויני שלנו. לא היינו עצובים מדי, במקום לישון בוויני ישנו בבקתה שהיא בעצם קווינסלנדר מרווח. קווינסלנדר משמע בית עץ בסגנון הבניה המקובל במדינת קווינסלנד החמה. הבית מוקף, מרוב צדדיו, במרפסת עץ מרווחת המאפשרת לחלק מחיי הבית להתנהל באוויר הפתוח והצונן, יחסית, שבחוץ ,במרפסת. בבקתה, בת החודשיים לכל היותר : סלון גדול, שלושה חדרי שינה, שני חדרי אמבטיה, פינת אוכל ומטבח מצוייד היטב, מחולץ פקקים ועד מיחם מיוחד, השומר על חומם של הסטייקים שנכין על הבר-בי-קיו שבמרפסת. ואם הנ"ל אינו מספיק, הרי אחת המרפסות משקיפה על גן שעשועים ענקי והמרפסת השניה נושקת לבריכת שחיה מאובזרת במגלשות היישר לתוך המים ! גן עדן לילדים ! בערב הראשון לשהותנו בקמפינג הכנו ארוחת ערב חגיגית שתוגש על המרפסת ליד השולחן העגול והמרווח (אורנית - אם לא היית רוכשת את שולחן האבן המקסים, זה שכאן היה בדיוק בשבילך... ). כשהכנתי את הארוחה שמתי לב שאני פותחת את ארונות המטבח בזהירות ובאיטיות. רק לאחר כמה פעמים הבנתי למה אני נוהגת כך : התרגלתי שבקרוואן צריך לפתוח את הארונות לאט ובשלבים שכן בטלטולי הדרך החפצים והמוצרים שבארונות זזים ונשענים על הדלתות ומי שלא פותח את דלת הארון בזהירות ראויה, סופו שימצא עצמו תחת מטר של דברים שנושרים מהארון....
בילינו בקמפינג יומיים כמעט בלי לצאת ממנו. פעם אחת נסענו לקיינס עצמה (הקמפינג ממוקם כ - 10 ק"מ דרומית למרכז העיר). טיילנו לאורך הטיילת וצפינו, לא מאמינים, בים הנראה כמו ביצה מלאה במים חומים ובכלל בכלל לא מזמינים. הסתובבנו במדרחוב המרכזי, אכלנו גלידה (דווקא טעימה...) וראינו סרט בקומפלקס בתי קולנוע בתוך קניון שהיה יכול להיות ממוקם בכל מקום (אם אתם מאוד מתעניינים, שם הסרט: 2 Men in Black, סרט ממש נחמד. גם הפופקורן, שהוא המדד האמיתי לאיכות בית הקולנוע, היה מעל ומעבר למצופה.... ).
לא יצאנו מעורנו מרוב התלהבות מהעיר. אחר כך, כשקראתי בתנ"ך שלי, בלונלי פלנט הסתבר לי שקיינס, העיר המרכזית בחלק החוף האוסטרלי המכונה:"הצפון הרחוק" משמשת בעיקר כבסיס לפעילויות רבות באיזור.מכאן יוצאים להפלגות לגרייט בארייר ריף וסיורים לאזור הטרופי הלח של קווינסלנד בו הנוף מרהיב ומגוון. החל מסבך עצי מנגרובה ליד החוף, דרך יערות אקליפטוס וכלה ביערות גשם, שחלקם מיערות הגשם העתיקים ביותר בעולם. האזור הזה מכונה מכרה הזהב הירוק של קווינסלנד, אתם יכולים לתאר לעצמכם למה...
אנחנו, לשמחתם של הילדים, החלטנו שנוותר על נסיעה צפונה לאזור קייפ טריבוליישן והסביבה. יש להניח שהאזור מקסים, אבל, לא היה לנו חשק וכח להתארגנות הכרוכה בנסיעה ללא הקרוואן (כי הוא בדרכו לדארווין). במקום זאת, החלטנו לבצע גיחה קצרה לעיירה קטנה ונעימה ושמה קוראנדה. זו עיירה הררית המוקפת גם היא בנוף של יערות גשם. קוראנדה רחוקה כ - 20 ק"מ מקיינס וניתן להגיע אליה בנסיעה של שבעה וחצי ק"מ ברכבל הארוך ביותר בעולם. אנחנו וויתרנו על התענוג ונסענו במכוניתנו השכורה. הדרך היתה מעניינת. עומר הודיע שבגלל שבדרך הזאת יש יותר פיתולים מאשר בדרך שמחברת בין פורט דאגלאס לבין קיינס הוא מכתיר את הדרך לקוראנדה כדרך המתאימה ביותר למרוצי הגמר בפלייסטיישן. אני הודעתי שאם עופר לא יחדל מההתלהבות שאחזה בו לנהוג רכב פרטי בעל 3,000 סמ"ק ושישה צילינדרים במהירויות שיא בפיתולי הדרך, ישנו סיכוי סביר שאקיא את ארוחת הבוקר... הגענו למעלה, לעיירה, מרכזה הומה תיירים ופנינו לשמורת הפרפרים.
זוהי חממה לא גדולה ובה כ - 2,000 פרפרים צבעוניים ממינים ומסוגים שונים,כמעט כולם פרפרים שהגלמים/זחלים שלהם נתפסו באזור הטרופי הלח של קווינסלנד וכעת הם מתגוררים בשמורה ואוכלים צוף מלאכותי. עופר סבור היה שכל שמורת הפרפרים הזאת הנה , אם לצטט את דבריו המלומדים: "חארטה בארטה.... ", אבל אני והילדים מאוד נהננו. הפרפרים מקסימים וכל-כך צבעוניים עד שקשה להאמין שהם מעשה ידי הטבע, וכשמי מהפרפרים בוחר לשבת על הכובע/החולצה של מי מאיתנו אנו מרגישים מבורכים....
זהו, זמננו בחוף המזרחי של אוסטרליה תם,
אנו ממהרים לשדה התעופה של קיינס, יש לנו טיסה לדארווין לתפוס....
להתראות בשמחות
ענת.
