הקדמה לטיול
לאחר טיול במקומות שונים במזרח (סין ב-1991, תאילנד ב-1984 וב- 1999, אינדונזיה וסינגפור ב-1994, הודו ונפאל ב-1996, וייטנאם וקמבודיה ב-2001), הרגשנו שחסר לנו ביקור בבורמה להשלמת ה"תצרף". משום מה, חששנו מהדימוי של בורמה כארץ שיש בה מלחמות ושקשה מאוד לטייל בה. בדיעבד, הסתבר שזה היה אחד הטיולים היותר מוצלחים, וזה ששיקף יותר את תרבות המזרח. דווקא כאן, בחרנו לא לטייל בקבוצה (למרות גילנו הלא-כל-כך צעיר 60 +/-), אלא לנסוע לבד, ולשכור את שירותיו של נהג צמוד, דבר שהתברר כדרך האולטימטיבית לטיול בכלל ובבורמה, בפרט.
ראוי לציין שאת ההחלטה הזו קבלנו בזכות חומר שליקטנו מאתר למטייל באינטרנט. דרך האינטרנט, התקשרנו לנהג מקומי וכך גם הזמנו מקומות בטיסות פנים. הנהג שלנו, AUNG MIN, מסוכנות הנסיעות Golden Swallow, חיכה לנו בשדה התעופה, עם שלט הנושא את שמנו, ומאותו רגע, דאג לכל פרט עבורנו. בעניין מלונות - החלטנו לתת לנהג לבחור לנו את המלונות, מתוך סברה שהוא יודע טוב יותר מה יתאים לנו - זאת לאחר שהסברנו לו מה הציפיות שלנו ומה גבולות המחיר. לא טעינו !!
לתחילת הכתבה
ינגון עד מנדליי
יום 1 - מינגון לכיוון פיי Yangon - Peye:
את הבוקר הקדשנו לסיור קצר בינגון. ינגון הפתיעה לטובה ביופי שלה, בנקיון, בגנים המטופחים. גם בשעות העומס, העיר שומרת על נינוחות ונעימות. הדרך מינגון לעבר פיי יפהפייה. הדרך עוברת בין שדות אורז שהיו בעונת קציר ואיסוף היבולים. ראינו את העגלות הרתומות לשוורים, עמוסות באורז קצור וכן, קטעי כביש שכוסו באורז, כדי שהמכוניות הנוסעות, יחליפו את ההליך המייגע של דייש. קצת לפני פיי, עצרנו בעיירה קטנה ובה, ממש ליד הכביש, מקדש נחמד ובו... בודהה עם משקפיים ולידו שורה של נזירים מפוסלים. נחמד ומומלץ. המקום לא מוזכר בספרים ויש שם אפילו פרוספקט בעברית!
אונג מין, נהגנו, בחר עבורנו מלון נחמד, מחוץ לעיר, ביתנים טבולים בגנים, מקום שקט נעים ויפה במחיר של $15 כולל ארוחת בוקר. שם המלון: Sweet Golden land Hotel. בערב יצאנו לראות את הפגודה הגדולה ה- Shwesandaw הנהדרת, מוארת באור יקרות עם דמות ענקית של בודהה יושב, מעל צמרות העצים מצד מזרח. כמובן שלמחרת חזרנו לראות את הדברים באור יום ואכן היה שווה לעשות את זה פעמיים.
יום 2 - יוצאים לכיוון באגאן Bagan:
צפוייה לנו דרך ארוכה ומתישה למדי. כ-10 שעות, כולל עצירות בדרך. אם לוקחים בחשבון שיוצאים בערך ב- 08:00, כי לפני כן עדיין די חשוך, ושמחשיך לקראת 17:00, זה אומר שנבלה את כל היום בנסיעה. ביציאה מפיי רואים סטופה עתיקה בו בו ג`י Bo Bo Gi. לא ירדנו כי העדפנו את אלה שנראה בבאגאן. הפסקת צהריים עשינו ב- Magway, עיר קטנה על הדרך הראשית. בהמשך הדרך עצר לנו אונג מין ליד בריכת השתקפות נהדרת לצילומים של ההר ממול עם כל הסטופות ובעיקר של האגם בו משתקפים להפליא הדקלים. הגענו לבאגאן מאוחר מכדי לצאת לסיור של שקיעה. גם כאן, המלון שאונג מין בחר עבורנו היה נפלא, ממש מול הפגודה הזהובה ה- Aung Min Galar Hotel . Shwesugon, שוב תמורת $15 ללילה (כל המלונות כוללים ארוחת בוקר) והנוף - בחינם !
בבוקר יצאנו לסייר בין הפגודות השונות של באגאן. אחרי הפגודה הרביעית, בערך, כולן נראות אותו הדבר. לכל אחת יש אמנם את הייחוד שלה, אבל זה מתחיל לעייף. הרוכלים "דביקים" למדי ועושים את החווייה לפחות נעימה. אנחנו התרשמנו במיוחד ממקדש קטנטן, סמוך ל-Ananda Pahot בשם Ananda Ok Kyaung. זה מקום קטנטן ולא מרשים מבחוץ. יש לבקש לפתוח אותו וזה שווה: בפנים כל הקירות מצויירים להפליא, בצבעים משגעים ובדוגמאות מרהיבות. לא רואים כאלה בכל בורמה! כיוון שיש המון הפסקות חשמל, גם כאן, יש להצטייד בפנס טוב. אסור לצלם בפלש, אבל עם כמה צ`טים לשומר, גם זה אפשרי, אבל ברחמים. חבל, באמת חבל, להרוס את המקום בחשיפה מיותרת לפלש.
אחרי הצהריים, בחרנו לצאת לשייט על האירוואדי לכיוון מקום בשם צ`ה קו או מה - Kyaukgu U Me - שמשמעו - מנהרה או מערה. ואכן זה היה מקום מיוחד. לאחר למעלה משעת שייט, הגענו למקום שנראה נטוש לחלוטין. הלכנו בשביל מתפתל בעקבות מדריך שהמתין לנו שם, ונבלענו בסבך החורש. זה נראה מאוד מסתורי וקצת מפחיד, כשפתאום ניצבנו מול כניסה למשהו בין מקדש למבצר. ההפתעה חיכתה בפנים. יש שם מחילות מסתור חצובות באבן החול. אנחנו עשינו סיבוב קצר אבל המדריך, הבטיח לנו שהמנהרה מחברת בעצם את פגודת השווזיגון שמול המלון שלנו, היינו, משהו באורך של 8 ק"מ בקו אווירי, כולה מתחת לאדמה. המנהרה נחפרה על ידי המלך ששלט במאה ה- 12, זה שבנה את רוב הפגודות הגדולות. בהחלט ניתן להסתתר כאן, ומכאן, בסירה המוסתרת בין ערוצי הסלע, לברוח מאויבים. בשייט בחזרה חווינו את השקיעה מעל הנהר. בהחלט מראה מרהיב. במקום התנהל פסטיבל לכבוד השווזיגון. זה התבטא בשוק לילה עשיר בדוכנים שונים ובו מצאנו מזכרות יפות מטיק מגולף. יש בבאגאן כמה מפעלים לייצור עבודות לקה ששווים ביקור.
יום 3 - לכיוון הר פופה ומנדליי:
הר פופה נחשב לאולימפוס שלהם - מקום משכן הרוחות. דרך יפהפייה מעלה אותנו לרכס הבזלתי הענק הזה. הר פופה הוא בעצם פסגה חרוטית בולטת בצורתה שעל פסגתה סטופות רבות. אל הפסגה עצמה לא טיפסנו (אנחנו לא עד כדי כך צליינים). "בית הרוחות" הוא חדר המכיל כמה עשרות בובות המייצגות את ה"רוחות" העיקריות, ה- Nat שלהם. הרוחות הן מן התקופה הפרה-בודהיסטית, התקופה האנימיסטית, שעדיין חיה בשלום לצד הבודהיזם.
הדרך למנדליי משובשת ברובה וקופצנית למדי. לקראת מנדליי עצמה, הדרך בסלילה, ולדברי אונג מין, זה סיפור של כמה שנים ויימשך עוד כמה שנים, כי כך עובד כל עסק ממשלתי. אונג מין הציע את המלון שבכניסה לעיר עצמה. זהו מלון שקשור עם שדה התעופה וסוכנות הנסיעות "טרופיקו". זה מלון גדול ומודרני - הכל יחסי כמובן. כאן שילמנו $20. שם המלון: The Prince Airport Hotel. בערב יצאנו לסיור בעיר, בעיקר סביב מתחם הארמון.
יום 4 - מנדליי:
השכמנו ב-03:45, והכל כדי להגיע במועד, לראות איך הבורמזים מגיעים לפגודת מהמוני, לטקס ההשכמה של בודהה. היינו בין ראשוני המגיעים למקום וראינו איך לאט-לאט המקום מתמלא במאמינים. כל אחד מביא משהו כמנחה לבודהה. הטקס נפתח בטקס מגוחך (לפחות בעינינו) של רחיצת כפות רגליו של הנזיר, אב המנזר, שיעלה אחר-כך לשטוף את פניו של פסל בודהה יושב, עמוס בזהב. טקס רחיצת הפנים ארוך ומיגע אבל העיקר זה לצפות במאמינים.
חזרנו לשינה קצרה נוספת ואחר-כך הלכנו לראות את מפעלי גילוף הטיק היפים. משם נסענו למנזר הגדול ב- Amarapura, שם, לקראת השעה 11:00, מסתדרים מאות נזירים בשתי שורות, לקבל את הארוחה היומית שלהם. אחר-כך, הם מתיישבים באולם ארוך, לאורך שולחנות ערוכים, וסועדים. הכל בסדר מופתי ודממה. כל המזון נקנה, מבושל ומאורגן על ידי מתנדבים, גם הם בודהיסטים, מחו"ל, שרואים בשרות הנזירים זכות גדולה. הסתובבנו בין המבנים והתרשמנו מכל מיני טיפוסים, כמו מאותו נזיר בן 40 בערך, שעזב משרה רמה של מרצה למתמטיקה בעל תואר שני והצטרף למנזר לתקופה מסויימת. כאן הוא מלמד ולומד ובעיקר עוסק במדיטציה.
ראינו גם את גשר העץ הגדול של U Bein ומשם עלינו לגבעת סגאין Sagain Hill לתצפית. בדיעבד זו הייתה טעות. שוב ראינו פגודות. היינו צריכים לצאת בשייט לכיוון מינגון. בסופו של דבר לא היינו בכלל במינגון וזה חבל! המלון הציע ארוחות ערב טובות ובמחיר שווה, בתנאים נעימים לצלילי תזמורת מקומית ונעימה. החלטנו לנצל זאת ואחרי הארוחה יצאנו למופע סטנד-אפ של ה- Moustache Brothers. אלו שלושה אחים שנאסרו לא פעם על הביקורת שהם מטיחים על המשטר. הם לועגים למשטר ולשחיתות וכיוון שנאסר עליהם להופיע באולמות, הם מופיעים רק בביתם לקומץ תיירים. למקומיים אסור להיות שם. המופע פאתטי משהו, מהוה ואפילו קצת עצוב, למרות התכנים והאופי המצחיק של המופע.
יום 5 - מנדליי:
את הבוקר מקדישים לעוד שיטוט במפעלים שונים לעלי זהב, סיתות באבן וכד`. המקום המרשים ביותר בעינינו היה מנזר ישן, כולו עשוי עץ טיק עם גילופים מרהיבים. למי שאוהב אמנות וגילופי עץ במיוחד, שווה לחפש את המנזר ולשוטט בו להנאתו. שם המקום הוא Shwein Bin Monastry והוא הועבר לכאן מאווה (העיר העתיקה) על ידי סוחר ג`ייד, בודהיסט סיני, ב-1895. באווה הוא היה 200 שנה וכאן הוא ניצב כבר יותר מ-100 שנה. המנזר שמור היטב. בפינה הצפון-מזרחית של מתחם הארמון, יש שני מתחמים של סטופות לבנות: Sandarnani Paya ו- Kuthodaw Paya, שניהם מתחת לגבעת מנדליי. המקום נקרא גם ה"ספר הגדול" כי על 729 הסטופות שלו חקוקים אלפי פסוקים ומשפטים מה"תנ"ך" שלהם.
בקרנו בעוד מנזר טיק. המנזר הזה היה קטן יותר עם המון פיתוחים בעץ, מעודנים יותר. המקום היה צבוע בזהב ושרידי הצבע עדיין ניכרים. חבל רק שהמקום לא שמור ומטופל. הכל דהוי ורעוע. לפגודה שעל גבעת מנדליי עלינו לקראת שקיעה והמתנו שם לראות שקיעה מאוד לא מיוחדת, בגלל האובך הכבד המונח על האיזור. העלייה למעלה שווה בכל מקרה ולו רק כדי לצפות על העיר ועל האיזור.
מדינת שאן ואגם אינלה
יום 6 - לכיוון הרי השאן וקאלאו:
גם היום צפויה לנו נסיעה ארוכה בדרכים לא הכי טובות. הפיצוי על הכבישים הגרועים, הוא בנופים היפהפיים. הכפרים לאורך הדרך, מסבירי פנים וכדאי לעצור ולבקר בהם. עצרנו בבית כפרי כדי לראות את הדקל ממנו הם קוטפים את אגוזי ה"ביטל נאט" שהם כל-כך אוהבים ללעוס. הזקנה שם הראתה לנו איך הם מכינים את ה"מטעם" הזה כשהוא עטוף בעלה ומרוח במשחה לבנה מיוחדת, חמצמצה. היה מעניין לטייל ברחבי "גן העדן" הקטן שלהם.
עצירה מעניינת נוספת הייתה ליד שור רתום למוט וריחיים שטחנו וסחטו בוטנים לשמן. בסככה הסמוכה ראינו איך הם מפיקים סוכר, מתוק עד כדי בחילה, מנוזל ה"נחלב" מענפי עץ דקל הסוכר. זה הסביר לנו את הסולמות שראינו, מוצמדים לדקלים, לאורך כל הדרכים. כמו-כן התמזל מזלנו לראות טקס של הכנת ילד מקומי לקראת שילוחו למנזר. זה טקס מפואר וחשוב. המשפחה היתה לבושה במיטב בגדיה, והילד נראה כמו נסיך, מאופר ולבוש בנוסח המסורתי. את הארוע מלווה תזמורת וכל הכפר מוזמן להשתתף גם בארוחה המוגשת אחר-כך. אחרי הארוחה, הם ילכו למנזר המקומי להביא מנחה, לקבל את ברכת הכהן. אז, יגולחו שערות ראשו של הילד, הוא יקבל את גלימתו הלבנה ויהפוך ל"פרה-נוביס" שלב המקדים את היותו נזיר ובעל גלימה ארגמנית.
הדרך מטפסת לגבהים והנוף משנה גוונים, גם לאור השמש השוקעת. ההרים והגבעות מסביב מכוסות כאילו בשמיכות טלאים צבעוניות. מקסים. לקאלאו הגענו לקראת חשיכה, למצוא עיר עגומה ועלובה, והתאכסנו במלון בהתאם, בשם: Dream Villa. יתרונו היחיד הוא שאיננו על הכביש הראשי, בו נוסעות כל הזמן משאיות עמוסות תוצרת חקלאית לינגון ולמנדליי. בקאלאו שנמצאת בגובה הרמה, קר. קרררר נורא.
יום 7 - מערות פינדייה:
לפני פינדייה, עוצרים ליד אגם קטן עם השתקפות יפה של הנוף. עוד עצירה, במסעדה יפה ובהחלט אירופית, ממש מול אתר המערות. לפני הביקור במערות, אונג מין מציע שנבקר בשוק המקומי. זו היתה עצה נכונה, כי השוק כאן היה המרשים ביותר מכל אלו שראינו. השוק מרכז את התוצרת החקלאית של כפרי האיזור ומגיעים לכאן בכרכרות מעניינות, ברכבת, ברכבים עמוסים לעייפה וגם ברגל, כל מיני טיפוסים משבטים שונים.
המערה הראשית מלאה ודחוסה באלפי דמויות של בודהה, צבועות בעיקר בזהב, בכל גודל, צורה, תנוחה ומיקום אפשריים. זה בעצם מבוך של מעברים ומערות, בתוך מערה קרסטית. על חלק מהפסלים, שלטים של התורמים, והם מכל העולם. מתאילנד השכנה ועד אוסטריה שבאירופה וגם מארה"ב.
ירדנו לעיר לבקר במפעל משפחתי לייצור מטריות מנייר המופק מקליפת עץ תות מיוחד. היה מעניין לראות את כל שלבי ייצור הנייר, קישוטו ושילובו במטרייה שאותה הכינו בו במקום, בכלי עבודה פרימיטיביים. ליד זה ראינו מפעל ביתי אחר לייצור כובעים מקליפות ענפי הבמבוק. הבמבוק צומח כאן לעצים אדירים בהיקף וגודל. כמו כן גדלים באיזור שסביב פינדייה עצי פיקוס מיוחדים, בעלי נוף רחב מימדים, מרשימים מאוד. ארוחת צהריים נהדרת סעדנו במסעדה אותה ראינו קודם, ומשם נסענו למערת נטיפים נוספת, שאיננה מצויינת בספרים, ליד הכפר Mye Ma ti. שם המערה כשם הכפר. זו מערה טבעית ולא מתויירת ולכן שומרת על אותנטיות.
יום 8 - מקאלאו דרך היהו לאגם אינלה:
יצאנו מקאלאו לכיוון היהו, לשוק. האיזור הוא מרכז גידול כרוב וכרובית ובכל מקום מעמיסים כרוב על משאיות ענק, בדרכם לערים הגדולות. השוק בהיהו, פחות יפה ומעניין מזה שראינו בפינדייה. האנשים שמגיעים לכאן, לא לובשים את הלבוש המסורתי לכל שבט. השווקים שופעים מכל טוב. דוכני הבגדים, מזכירים את אלו שבדוכנים בארץ, גם הם מיוצרים בסין.
עלינו לעיר המחוז טאונג`י, בירת חבל הרי השאן. זו עיר עם צביון סיני בולט. העיר נקייה ומסודרת ויש בה לצד המקדשים הבודהיסטים, גם מקדשים סיניים. רואים שהעיר מטופחת ויש בה עסקים רבים, כיאה לסינים. הסינים כאן אינם נחשבים למהגרים. יש להם אזרחות בורמזית מזה כמה דורות. הגענו לאינלה. אונג מין הציע לנו גסט-האוס של ידיד שלו תמורת $7 לאדם. המקום נחמד, אבל החדר עצמו ובעיקר המקלחת, היו עלובים למדי, ובעיקר, החדר היה ממש על הרחוב. ביקשנו מקום אחר, וממש מול הגסט-האוס, יש מלון, גדול יחסית בו מצאנו חדר גדול ומרווח עם מקלחת גדולה והכל במצב חדש ומסודר. שכרנו אותו תמורת $20 לחדר, עיסקה שהתבררה כטובה ביותר.
אונג מין אמור לחזור מחר לינגון, נסיעה של יומיים. הוא יחכה לנו בשדה התעופה כשנחזור בטיסה מהיהו לינגון. כך, אנחנו חוסכים זמן ובעיקר טלטולי דרך מיותרים. מחיר טיסה כזו כ-$90. ארגנו את כל החפצים המיותרים במזוודה הגדולה, כולל המזכרות שאספנו, ושלחנו עם המכונית. לפני שאונג מין עזב, הוא דאג לנו לשייט, למחר, בסירה גדולה לאגם ולכפרים הצפים. הוא גם דאג למונית שתקח אותנו לשדה התעופה בהיהו וסיכם על המחיר עבורנו. הוא גם לקח את כרטיסי הטיסה שלנו מינגון לבנגקוק, כדי לאשר טיסה ולוודא שהכל בסדר. ניסינו שייט בקאנו, מה שהתברר כתענוג מפוקפק בגלל אופן הישיבה הבלתי אפשרית. השייט בין התעלות הצרות היה בהחלט נחמד ומרתק, אבל אחרי פחות מחצי שעה הרגשנו שלא ניתן להמשיך.
יום 9 - יום שייט על אגם אינלה:
השייט שלנו המתין לנו ויצאנו למזח. הסירות כאן בהחלט נוחות עם כסאות מרופדים, ויש אפילו מטריות, כדי לחסום את הרוח הנגדית ואת נתזי המים בזמן השיוט. אלו הן סירות מוארכות, ממונעות במנועים קטנים ורעשניים. רק כשהגענו ממש ללב האגם, יצאה השמש, השמיים הכחילו ונעשה מעט חמים ונעים יותר. מראה הדייגים עם מכמורות החרוט שלהם, חותרים עם הרגל, באמת יפה. לפני שמגיעים לכפרי הכלונסאות, עוברים ליד ערוגות צפות. העונה עכשיו היא שיא איסוף העגבניות. האכרים שטים להם בסירות קאנו צרות וקטנות, בין ערוגות העגבניות, כשהם משתופפים על עקביהם. כך הם מבלים את רוב שעות היום תוך שהם חותרים, מכבסים, מבשלים או ... קוטפים עגבניות ישר מן השיחים אל הקאנו. את היבול, אוספים אחר-כך בסלים גדולים והוא נשלח בסירות מנוע לאינלה, משם יעבור בירור, אריזה ומשלוח במשאיות ענק לערים הגדולות. מסתבר שמקורה של תוצרת העגבניות לכל בורמה כאן. נכנסנו ל"שוק הצף", שלא דומה לזה שבבנגקוק. הרוכלות בסירות הקאנו "דביקות" והמוצרים, ניתנים לרכישה בכל מקום במחירים טובים יותר.
דרך תעלה ארוכה, הגענו ל- Inlay Shwe in Tain. זהו מכלול של סטופות מגולפות באבן, שהזכירו לנו את קמבודיה, משום שגם כאן הן נכנסות לג`ונגל וגם בשל העיטורים והסגנון. אלו הם בעצם חורבות מקדש של בני השאן. במרכז המתחם ניצבת פגודה גדולה, אליה מוביל פרוזדור מקורה ארוך מאוד, כ-1 ק"מ אורכו ולכל אורכו, דוכני מזכרות. המקדש עצמו היה סתמי למדי. השייט שלנו היה גם המדריך והוא החליט "לחתוך" וללכת דרך יער הבמבוק, עד לנהר, כדי להתרשם מהחיים במקום. החלטה נבונה ויפה. הוא הסביר לנו שאת גן הבמבוקים נטעו בני שבט הפאו. כאן, אכן, ניתן לראות את נשות הפאו, לבושות בכחול כהה או שחור עם מצנפות כתומות קשורות לראשיהן.
ביקרנו גם במטוויית משי ובסדנה משפחתית של צורפי כסף, בעיקר, אך גם זהב. בהמשך, נכנסנו גם לנפחיה. למותר לציין, שכל המבנים על כלונסאות, כולל בית הספר. הגענו לבית הספר לקראת השעה שלוש אחר הצהריים, בדיוק כאשר הילדים סיימו את יום הלימודים. המקום נראה כמו כל בית ספר מערבי טיפוסי, שההורים באים לאסוף את הילדים ברכבים שלהם, אלא שכאן... המקום היה עמוס לעייפה בסירות קאנו. חלקן הגדול של הסירות שייך להורים הממתינים וחלקן של התלמידים עצמם. השיוט בין "רחובות" המים מאלף. הביקור במנזר החתולים הקופצים, בזבוז זמן. קשה להחליט מי עצל יותר, הנזירים או החתולים. את יתרת היום העברנו בשייט בין ערוגות וכפרי העגבניות. השייט שלנו הבטיח לנו שלמחרת מתקיים שוק מקומי, מאחורי הפגודה הגדולה שבאגם פגודת Phaung Daw U Paya. סיכמנו איתו שנצא גם מחר לשייט, קצר יותר. בערב, נערך במלון מופע פולקלור צבעוני ורועש אבל גם מעניין ומשעשע.
יום 10 - שייט על האגם וביקור בשוק השבטים:
הבוקר משום מה בהיר יותר וחמים יותר מזה של אתמול. יצאנו שוב לאגם והפעם הדייגים נראו הרבה יותר טוב לאור שמש בהירה. הגענו הישר אל הפגודה. גם הפעם ויתרנו על כניסה פנימה, כי שבענו מפגודות, מה גם שהכניסה לפגודה איימה עלינו בשפע הרוכלים, שהפכו את המקום לשוק צפוף ומגעיל של מזכרות ובעיקר בגדים. הקפנו את מתחם הפגודה ונכנסנו לעולם אחר. שוק שעל פניו נראה בדיוק כמו זה שראינו בפינדייה או היהו, אלא שהפעם, בקצוות, מחוץ לדוכנים המסודרים, זכינו לראות את בני השבטים השונים, בלבושם המסורתי, רוכלים ומחליפים סחורות, בעיקר מוצרי מזון ותוצרת חקלאית. בלי לשים לב, נגמרו לנו השעות שקצבנו לנו. בדרך בחזרה, לא יכולנו להימנע מלשוב ולשייט בין ערוגות העגבניות. מסתבר שבעונה אחרת, משתמשים בהדלייה, לגידול מיני קטניות ובעיקר סויה מסוגים שונים. את אחר הצוהריים והערב סתם "מרחנו".
סיום הטיול
יום 11 - טיסה לינגון:
הטיסה שלנו אמורה לצאת ב-12 בצהריים. עלינו להגיע לשדה בהיהו עד 11:30. לפנינו בוקר ארוך ומשעמם. מזל שהודיעו לנו שהטיסה הוקדמה ועלינו לצאת כבר ב-09:30. המונית הורידה אותנו רחוק מן הטרמינל ואת יתרת הדרך, כקילומטר, עשינו ברגל. לא הבנו מדוע. בינתיים, מתברר שהטיסה שלנו תאחר. יש להמתין שטיסה אחרת של החברה הממשלתית תצא. שוב לא הבנו מדוע. אחר-כך התברר הכל. בטיסה יצאו כמה גנרלים חשובים והשדה הפך ל"מקום סטרילי" מבחינה בטיחותית. כשהגיע המטוס שלנו, התברר גם שזו לא תהיה טיסה ישירה, כפי שהובטח לנו. כמה גנרלים צריכים לצאת לעיר הצפונית לאשיו, ולכן נטוס תחילה לשם ורק אחר-כך נדרים ונעשה את כל הדרך לינגון. כך שבמקום טיסה רגילה של כ-45 דקות, התארכה הטיסה לכדי כמעט 3 שעות. הפיצוי היה שיכולנו לראות ולהתרשם מהיופי של הארץ הזו ומהאפשרויות החקלאיות, שפע המים והעושר שהטבע מציע.
אונג מין חיכה לנו ויצאנו לטייל פעם נוספת בעיר היפה הזו. זכינו לראות שקיעה מרהיבה מעל הפגודה הזהובה ואת העיר מתמלאת באורות. הפעם, בקשנו למצוא מלון טוב יותר מזה שהיה לנו ביום הראשון. הגענו למלון משפחתי, גדול יחסי, לא ממש במרכז העיר, מלון די חדש ובהחלט נעים ומצוייד. הם איפשרו לנו לשמור את הדברים בחדר עד חמש אחה"צ, כך שנוכל גם לנוח ולהתקלח, לפני הטיסה הארוכה הביתה.
יום 12 - סיור בשווהדגון וטיסת ערב לבגקוק:
יצאנו ליום שלם לפגודה הזהובה. מקום מדהים ביופיו. מאחר והיום שבת, המקום מלא מקומיים שבאים להביא מנחות, להתפלל, לטקסים פרטיים שונים ובכלל. השבוע הבורמזי הוא בן 8 ימים ולכן בכל פינה ובין הפינות יש 8 נקודות המוקדשות לכל יום בשבוע. לכל יום יש את הדמות שלו וליד כל פסל, מתרכזים אלו שנולדו באותו יום, לבקש ברכה לשבוע ולברך את הפטרון שלהם. ראינו גם שיירה של אנשים, בראשה צעדה כנראה הסבתא או אחת המבוגרות המכובדות בכפר או השכונה. על ראשי הנשים היו מנחות. הגברים נשאו אפיריונים טקסיים מיוחדים. באמצע השיירה, היו שבעה ילדים ונערים צעירים, לבושים בגדים מסורתיים ומאופרים. מסתבר שהגיעו לכאן כחלק מהטקס המכין אותם להישלח למנזר.
קשה להתעלם מהיופי של המקום ובעיקר מהיופי החיצוני והפנימי של האנשים. הם יושבים או כורעים בתפילה. מרוכזים כל-כולם בתפילה שלהם, מתעלמים לחלוטין מההמולה שמסביב. למרות שהמקום היה מלא אנשים, לא היתה צפיפות, לא היה רעש, לא היו דחיפות. הכל נעשה בנחת ומתוך שלווה, עדינות ונעימות. אותנו, התיירים הסקרנים, אף פעם לא גרשו. תמיד מפנים עבורך מקום בין בני המשפחה כדי שתיטיב לראות ולחוש ואתה מוזמן להצטרף לטקסים.
נסענו לבית הכנסת היהודי ופגשנו את סמואל שסיפר לנו על הקהילה הקטנה ששרדה בינגון. הוא הזכיר את הקהילה המפוארת שהייתה כאן עד עליית הכת הצבאית לשלטון. הוא חזר וציין את יחסם האוהד והתומך של השכנים הבורמזים שכאן, באיזור בית הכנסת, הם ברובם מוסלמים. הביקור היה מאוד מרגש ובמיוחד, כי הוא נערך בשבת. את הדרך לשדה התעופה, עשינו בין שכונות הפאר של ינגון, משכנן של השגרירויות למיניהן ושל העשירים. יש כאלה שהם עשירים מאוד! ממש לפני הכניסה למתחם שדה התעופה, אונג מין לקח אותנו לראות "פילים ורודים". אלו הם פילים אלבינו, כאלו שהפיגמנטים שלהם פגומים והם שמורים בגן מיוחד, אסורים בשרשראות ומעוררים רחמים.
נפרדנו מהנהג המקסים שלנו אונג מין שפרטיו רשומים להלן. הוא מומלץ בחום !!!!
Mr. AUNG MIN
GOLDEN SWALLOW TRANSPORT SERVICES
Tel 95-1-699503
E-mail: [email protected]
יש לציין במייל שזה עבור אונג מין.
טיפים
המלצות או חכמה שלאחר מעשה:
- נראה לנו שארגון המסלול כפי שעשינו אותו, מסלול מעגלי, שמתחיל בינגון וממשיך דרך פיי לבאגאן ומסיים באגם אינלה, הוא הטוב ביותר. כך ניתן להתרשם משלל הפגודות ופסלי הבודהה שבמקום. אם עושים את באגאן בסוף, יתכן שכבר שבעים משפע המראות ובאגאן לא מקבלת את הכבוד הראוי לה.
- חבל שקיצרנו את השהות במנדליי. מצטערים שלא ראינו את מינגון ואת פיי או לין.
- אין מה לעשות באינלה יותר מיומיים.
- אם לא בוחרים לטוס מאינלה, אלא לנסוע, צריך לברר אם ניתן לשלב בדרך בחזרה עצירה בבאגו, לראות את הפגודה התלויה. לא עשינו זאת ונראה לנו ששווה לבדוק!
- אין דרך טובה יותר לטייל בבורמה, מאשר במכונית צמודה!!!
כתובות של בתי המלון: - Yangon, Beauty Land Hotel - לא מומלץ!!
- Yangon, 146, Bogyoke Aung San str. Pazundaung Township
Tel (95-1) 297725/297/726
Fax 297957/958
- Peye, Sweet Golden Land Motel, No 12, Nawaday Rd, Mingyi Taung.
Tel 053-21719, 22526
- Bagan, Aungmingular Hotel, Infront Of Shwezigon Pagoda, Nyaung U.
Tel 95-62-70406
- Mandala, The Prince Airport Hotel, Yangon-Mandalay Main road, Chanmya Thazi Township,
Tel 952-38748/9
Fax 952-88068
- Kalaw, Dream Villa, Inla Lake Gold Star Hotel, Corner of Phaungdawpyan & Kyauktaing Rd. Nyaung Shwe, Inle
Tel 95-81-29200 / 29201
נשמח לקבל הערות והארות.
אגב, צילמנו המון, אי אפשר אחרת. לא ידענו מה לצרף לכתבה מרוב השפע.
