שוק ססגוני בחבל השאן

היום פנינו לשוק 5 הימים המתקיים ב-Khaung dine vilage. השייט עד קצה האגם לוקח כשעה. במחצית הדרך, לפתע, אנחנו שומעים מוזיקה רועשת. הצלמת קמה על רגליה בהרגישה כי יש כאן אירוע. ואכן זוהי משפחה המובילה את בנה ל-Shinpyu (או Novitiation ceremony). זהו טקס אשר על פיו כל ילד בורמזי לוקח פעמיים בחייו חלק בטקס נזירי. הפעם הראשונה היא בין גיל 5 ל-15. הילד נכנס לשבוע למנזר. מקדימה את הכניסה למנזר תהלוכה גדולה הנערכת לו (במהלך הטיול ראינו את התהלוכה פעמיים נוספות: על גבי פילים ועל גבי מכוניות מקושטות). למחרת נערכת מסיבה רבת קרואים אשר במהלכה נזיר מגלח את ראשו של הילד, הוא מולבש בגדי נזירים ונכנס לשבוע למנזר. הבנות נהנות מחגיגה בלבד.

כבר מרחוק ראינו על גדת האגם התכנסות גדולה של סירות, עגלות עם שוורים ו...טורים ארוכים של שולחנות עם טרישנות. מיד עם רדתנו מהסירה הקיפו אותנו מוכרי הטרישנות. אנחנו התרשמנו בעיקר מהפסלים - גם בסגנון עתיק וגם מודרניים, יפהפיים. כמובן שגם קנינו. השוק גדול וסוער. רחש בחש באוויר. ערבוב של הכול מכל: טרישנות, אוכל - הרבה שולחנות עם אוכל ועם סועדים (הגיעו השכם בבוקר לשוק והם רעבים). מוכרים ירקות, פירות, תבלינים, בגדים ובדים - הכל מכל. לפתע ראינו התכנסות במעגל. הכנסנו את ראשינו בין האנשים וחזינו בסופו של קרב תרנגולים (אפילו לצלם לא הספקנו). במעגל שני עסקו בהימורים באמצעות קוביות גדולות. בכל מקום קבוצות עם מהמרים. ציסו הזהירנו שלא לצלם. כאשר ניסינו - הרגשנו תנועה של איום מצד המשתתפים. השוק כולו - חגיגה לצלמת. צבעוניות אדירה. אנשי שבטי השאן בבגדיהם השחורים ובתרבושים צבעוניים. והשיא - קבוצת נשות שבט השאן מתרחצות בחצי עירום על גדת האגם הנמצאת ממש במרכז השוק. לאחר מכן הן לובשות את בגדיהן המכסים כל טפח. באחת הפינות של השוק, בדרך המובילה לפגודה, גילינו שרידים יפהפיים של פגודה עתיקה עם דמויות משגעות ופיתוחי אבן. בילינו בשוק כ-3 שעות וחתמנו את הביקור באכילת פאפיה ושתיית קפה בצל עצי הבמבוק.

 בדרכנו חזרה עצרנו בבתי המלאכה של האומנויות המקומיות: כפר האורגים, כפר עושי הסיגריות (על הבנות להכין כ-1000 סיגריות ליום, תמורת 15 $ לחודש), כפר הצורפים. כל כפר מתמחה באומנות אחרת. עצרנו ליד מקדש Phaung daw u kyaung. אחת לשנה, בחודש אוקטובר, מתקיים שם פסטיבל בו מוציאים את הדמויות מהמקדש לסבוב בין הכפרים בסביבה. במקום התפתח מרכז תיירות עם מוכרי טרישנות, בגדים, פירות ומסעדות. ביקרנו שם בגן ילדים (להפתעתנו - לא ידענו שיש כזה) והילדים קיבלו אותנו בשירה ובדקלום כאשר ציסו מוביל את החגיגה. באזור האגם שוכנים בני האינתה בבתים על כלונסאות. עם חזרתנו למלון יצאנו לטיול רגלי בין התעלות ומעל לגשרים. במהלך דרכנו נתקלנו בטקס הנחת אבן פינה לבית חדש (שולחן ערוך כל טוב, נרות ותפילה של בעל הבית). חתמנו את היום בסגירת השוק המקומי. לא שקטנו עד שהשערים ננעלו. בערב שמענו רעש של תופים. יצאנו מיד לרחבת המלון וגילינו שמתקיים מופע - ריקוד חתונה בנוסח השאן. היה יפה מאוד.

24.12 - יום שלישי
בבוקר זה יצאנו לשייט באגם ללא ציסו (עם אותו השייט) פנינו לשוק 5 הימים המתקיים היום ב-Nanpan. לאחר כשעה של שייט עם המראה המופלא של הדייגים, הסירות והשחפים הגענו לגדת השוק. אם אתמול חשבנו שזהו שוק גדול, הרי שהיום הבנו מהו שוק גדול. עשרות רבות של סירות חונות במעגן ובכדי לרדת מהסירה יש לפלס את הדרך בינהן. השייטים עוזרים האחד לשני וכך אט אט אנחנו מגיעים לגדה. עשרות עגלות חונות בצד הדרך ולידן השוורים אשר שוחררו מרתמותיהם. שוק גדול וצבעוני עוד יותר מאתמול. שמעון קונה פריכיות גדולות העשויות אורז או קמח תירס ומחלק לילדים. לראות את התדהמה והחיוך על פניהם - היה שווה הכול. תמר צילמה וצילמה וצילמה וצילמה. בעיקר את הדמויות הססגוניות. לקראת 11 בצהריים מתחיל השוק להתפזר. הסירות, מלאות בכל הסחורה שנקנתה, מתחילות לעשות את דרכן חזרה. גם אנחנו המשכנו את דרכנו לעבר היעד הבא - חקלאות על המים. שטנו בתעלות המים בין הגידולים שאת חלקם זיהינו - עגבניות, מלפפונים, פרחים, ירקות, סחלבים. האיכרים עומדים בסירה וקוטפים את העגבניות. מרססים מתוך הסירות. מראה מרהיב. כשעתיים הסתובבנו בין הגידולים וחתמנו במנזר החתולים הקופצים Nga phe kyaung. אטרקציה נחמדה. החתולים קופצים דרך חישוק מתכת. פגשנו שם נזיר שהציג בפנינו פוסטר של תל אביב.

 ציסו חיכה לנו במעגן הסירות וביחד הסתובבנו בעיירה. ליד מנזר הבנות ביקשנו לעצור. הנזירות עובדות, לשם שינוי (שלא כמו הנזירים שחיים רק מתרומות). רק אחת לשבוע הן יוצאות לבקש תרומות. הנזירות קבלו אותנו בשמחה רבה. הן הזמינו אותנו לעלות למעלה. אולם גדול מאוד. הן ישנות על הרצפה. המצעים אסופים לצדי הקיר. הן הגישו לנו כיבוד וכולן הסתובבו סביבנו. ציסו סיפר לנו כי הבנות, רובן ככולן, יתומות. משם המשכנו למנזר העץ Shwenyaung monstry. קירות המנזר מגולפים בעבודת עץ יפהפיה. ציורי ביותר. הצלמת שוב חגגה. לא יכולנו לחתום את היום מבלי ללכת לפחות לראות את מסעדת 4 האחיות. הגענו שלא בשעת הארוחה אבל הן היו נחמדות ומסבירות פנים.

לתחילת הכתבה

מנדליי

25.12 - יום רביעי
 אנחנו בדרך למנדליי. נעבור בהצטלבות המובילה לקאלאו ובזו המובילה לפינדייה אך נמשיך לכיוון Ywangau ומשם בדרך שאינה מופיעה במפה לעבר מנדליי. ב-Heho אנחנו שוב נתקלים בשוק 5 הימים. יש סיבה לחגיגה פעם נוספת. זמן קצר לאחר המשיכנו בדרך נשמע רעש חזק מאד של מוזיקה. בירור קצר עם ציסו מעלה כי כנראה מתקיימת חתונה. לבקשתנו ציסו עושה אחורה פנה ואנחנו נכנסים לכפר, לאזור החתונה. ציסו מחליף עם מישהו כמה מלים ואנחנו מתקבלים בכבוד מלכים. כל הכפר יושב על מחצלות בסככה ענקית והזוג הצעיר יושב מולם בביתן מקושט, מחכה לקרואים שיבואו לברכו ולהביא מתנה. אנחנו מוזמנים לעלות למעלה, הביתה, היכן שיושבת המשפחה הקרובה בלבד. מכבדים אותנו בתקרובת. אנחנו מצלמים, מברכים, נותנים מתנה וממשיכים בדרכנו. הדרך למנדליי הררית, מפותלת ומהממת ביופיה. ההרים מזכירים קצת את הרי גווילין. פרחים, גאיות ועמקים. כפרים לאורך הדרך. בחלק מהמקומות חקלאות. לקראת שקיעה מגיעים למנדליי למלון Mandalay swan hotel. הלובי של המלון יפה מאוד אך כמו שעוברים לאזור המגורים כאילו נכנסת לחצר האחורית. מבחינתנו המקום היקר ביותר בטיולנו - 45 $ ללילה. ניסינו לרדת עם כוס קפה לשפת הבריכה אך היתושים הבריחו אותנו.

26.12 - יום חמישי
עם בוקר אנו יוצאים ליום חדש המוקדש לעיר מנדליי. בתחילה פנינו לשוק המקורה ולפגודה הממוקמת בסביבתו. בעוד אנו מחנים את המכונית במגרש חניה ויוצאים לעבר הפגודה נשמעת מוזיקה רועשת ואנו מבינים שהתרחשות לפנינו. רצים לרחוב ורואים התארגנות לקראת יציאה של מסע תהלוכה- כמה משפחות המובילות את ילדיהן בטקס נוביטיישן צרמוני. הפעם הילדים מקושטים מאוד ויושבים על פילים. התהלוכה כולה צבעונית ורועשת. במהלך השעות הקרובות נפגוש את התהלוכה פעם נוספת במקום אחר בעיר ולאחר זמן קצר נפגוש טקס נוסף בתהלוכה, הפעם במכוניות מקושטות. מחר בבוקר נחזור לפגודה - שם מתקיימת קבלת פנים לילדים. לאחר ביקור בפגודה ובשוק (שהוא גדול מאוד אך לא מרשים במיוחד) אנחנו ממשיכים למנזר עץ יפהפה - Shwe in bin kyaung. המנזר כולו מגולף. גם פיתוחים וגם דמויות. אנחנו מזהים הרבה נאטים. עתה פנינו לאזור בתי המלאכה של מנדליי. בית מלאכה ליציקת בודהות ולפיסולן בשיש, בית מלאכה למריונטות ולרקמות, בית יציקה, בית מלאכה לגילוף בעץ ובית מלאכה לריקוע עלי זהב - מכל מין ומכל סוג יש עשרות בתי מלאכה. הכל בעבודה יפהפיה. עבודת נמלים והמחירים מצחיקים. חבל שיש גבול ליכולת הנשיאה שלנו במזוודה.

בתום הסיור הוזמנו על ידי ציסו לארוחת צהריים בביתו. הסקרנות גדולה. לאחר 10 ימים של נסיעה משותפת, של שיחות אינספור, בחלקן לא קלות - אנו כמהים להכיר את משפחתו ולראות איך הוא חי בביתו. יורדים מהכביש, נכנסים בדרך עפר לשכונה. מצד אחד תעלת מים עכורים ומהצד השני בתים נמוכים של 2 קומות. לאורך התעלה עצים גבוהים. ברקע נשמעת מוזיקה רועשת. עוצרים ליד הבית. ציסו מציג את משפחתו - את אשתו מנו, את ילדיו ואת הנערה החיה אתם אשר אותה רכש תמורת 5$ ממשפחתה. הבית דל, כמעט ללא ריהוט, תקרה גבוהה. קירות לא נקיים. חדר שינה אחד ומיטה אחת גדולה אשר בה ישנים ציסו אשתו וילדיו. הנערה ישנה במבוא בעליית גג. בחזית מרפסת גדולה, מקורה אך לא סגורה. כנראה רוב החיים מתנהלים במרפסת זו. בה גם הגישו לנו את ארוחת הצהריים. השולחן היה מסודר ל-2 סועדים. כאשר שאלנו מה עם בני הבית, הצטרפו אלינו ציסו ואשתו. צלחות פלסטיק ישנות, 2 כוסות, האחת שונה מהשניה. כף ומזלג רק לשנינו.

 ציסו דאג שהאוכל יהיה לטעמנו - כפי שלמד במהלך השהות המשותפת. בני הבית לבושים בחולצות שמסרנו לציסו במתנה עבורם. שמעון מטפל במנו אשר סובלת מבעיות בריאות שונות והיא מאושרת.למרות קבלת הפנים היפה יצאנו עם הרגשה קשה. קשה היה לראות אותם בחוסר כל ובחוסר האפשרות לשנות את המצב. נחמה פורתא הינה בכך שאנו מספקים לציסו פרנסה. לאחר התארגנות קלה במלון התחלנו את חלקו השני של היום בסיור בארמון המלוכה. הארמון עצמו נשרף. נותרו רק שרידים ששוקמו בצורה שאינה מרשימה. משם ממשיכים לעבר מנזר נוסף, מגולף בעץ, Atumashi kyaung. אין גבול להתפעלותנו מפיתוחי העץ. שעות אחר הצהריים מוסיפות נופך נוסף ליופי. מולו נמצא Shwenandaw kyaung או גולדן פאלאס מונסטרי. הפיתוחים כולם צבועים בזהב. פחות מרשים. אך המקום המרשים אותנו ביותר באחר צהריים זה הוא Kuthodaw paya. זהו הספר הגדול ביותר בעולם. 729 לוחות שיש אשר כל אחד מהם נמצא בפגודה נפרדת ועליהם חרותים כתבים בודהיסטים. מדהים. ממשיכים לגבעת מנדליי לתצפית על העיר. בערב מתקיים במלון שלנו בופה ליד שולחנות ערוכים בחוץ עם מופע של מוזיקה ותיאטרון מריונטות.

לתחילת הכתבה

מינגון ופיי או לין

27.12 - יום ששי
 ב-4 בבוקר משכימים לפגודת המהמוני לחזות בטקס ההשכמה לבודה. חושך בחוץ. הפגודה מוארת כולה. מגיעות בעיקר נשים עם מגשים עם אוכל, פירות ופרחים. מתפללים, מצחצחים לבודהה שיניים ורוחצים לו את הפנים. מגישים לו שולחן עם אוכל.לאחר התרעננות קלה במלון אנו מבקשים מציסו לחזור שנית לבית המלאכה לגילוף בעץ. שמעון מבקש ללמוד את מלאכת הגילוף. הם מראים לשמעון את סודות הגילוף, נותנים לו במתנה שבלונות מנייר והוא גם קונה אצלם מפסלות מיוחדות (הם לא מוכרים בדרך כלל, אך עשו לו ג`סטה). מכאן אנו ממשיכים לחגיגה של הנוביטיישן צרמוני (מאתמול) בתקווה לראות את טקס הגילוח והלבשת בגדי הנזירות האמור להתקיים ב-11:00.אנו מוצגים בפני הורי הילדים ומתקבלים כאורחים קרואים - מתכבדים בישיבה על הרצפה ליד שולחנות נמוכים וכיבוד עליהם. ברם, מתברר כי הטקס יתקיים רק ב-14:00 בצהריים ואנו מחליטים להמשיך בדרכנו, לעבר מינגון, אחת מ-4 ערי העבר העתיקות ליד מנדליי. ניתן להגיע אליה רק בסירה על ידי חציית האיראוואדי, מרחק שייט של 45 דקות. המקום לא משאיר עלינו רושם חזק במיוחד. בערב - ארוחת ערב במלון השכן עם נגינת פסנתר ברקע.

28.12 - יום שבת
 הבוקר אנו מתחילים את יומנו בנסיעה לאמרפורה. ביציאה מהעיר נשמעת שוב מוזיקה חזקה והנה אנחנו בפתחה של חתונה. ניגשים לראות ואחת הקרואות קולטת אותנו ומובילה אותנו פנימה לחצר. מצלמים חתן כלה, הרבה רעש סביבנו, מזמינים אותנו להתכבד אך אנחנו מברכים וממשיכים בדרכנו. נוסעים בדרכים צרות בין הבתים. לפתע נגלה הנהר. רחב מאוד. מראה יפהפה. מגיעים לגשר U-bein. גשר העץ הגדול בעולם (קילומטר וחצי ארכו) מיועד רק להולכי רגל. מראה האנשים ההולכים על הגשר ציורי ביותר. עולים על הגשר והמראה ממנו מהמם. דייגים בנהר, ציפורים על שפתו, נשים צבעוניות עובדות בשדות, גברים חורשים עם שוורים, עץ בודד חשוף עלים וצלליתו נשקפת במים, לידו עגלה. צריך להזדרז כי אנחנו בדרכנו למנזר לטקס חלוקת האורז. בהגיענו למקום מתברר כי אנחנו חלק מגדוד תיירים. המנזר גדול מאוד - הרבה פחות אינטימי ופחות יפה מהמנזר בבאגו. כ-1000 נזירים משתתפים בטקס חלוקת האורז.הביקור בגשר העץ לא הספיק לנו ואנחנו חוזרים לשם בשנית. זו הפעם הראשונה שפוגשים קבצנים (התיירות מקלקלת). ממשיכים לזאגאן - עיר מאות המקדשים הלבנים. חוצים את האיראוואדי על הגשר היחידי הקיים על פניו. בדרך עוצרים ליד פגודה עתיקה מאוד ואוכלים פאפאיה. זה 4 ימים שאנחנו אוכלים מאותה פאפאיה ענקית אותה קנינו בשוק באינלה לייק.

 שמעון נותן לציסו שמן עבור מנו אשתו וכן מכתיב לו הוראות (כדברי ציסו - פיזיקל מדיסין). ציסו ההמום נשבה בקסמו של שמעון. מטפסים עם המכונית לגבעת זאגאן. מראה הנוף הזרוע פגודות על הגבעות בשילוב עם הנהר והגשר הוא קסום. לאחר ארוחת צהריים יוצאים בדרכנו לפיי או לין - העיירה האחרונה בטיולנו. זוהי עיירה הררית עם מזג אוויר מצוין ועל כן רבים מעשירי הארץ - בעיקר פקידים בכירים בממשלה ואנשי צבא - באים לנפוש בה. הדרך יפה מאוד. בצדי הדרך זורמים מים. משפחות שלמות יוצרות חסימה בזרימה ואוספות את הדגים. חקלאות בשדות. הנוף מתחלף להררי ומתחילים להבחין בחקלאות הרבה יותר מסודרת, מאורגנת ומבוססת. לאחר כשעתיים נסיעה בנוף הררי - פיי או לין.

29.12 - יום ראשון
 בדרכנו למערת נטיפים נוספת, מקולקלת על ידי בודהות, עוצרים ליד פגודה מרשימה אשר ממנה נשקף נוף בוקר יפה. ציסו מספר כי זוהי אחת מ-4 פגודות שניתנו למנדליי על ידי סין. במהלך ההובלה הפגודה נפלה ולא הצליחו להרימה. כך היא נבנתה כמה עשרות מטרים מהמקום בו נפלה. לקראת צהריים חוזרים לפיי או לין, לטיול בגנים הבוטניים המרשימים. אוכלים פאפאיה אחרונה ומתחילים בדרכנו לכיוון שדה התעופה. כיוון שהשעה עוד מוקדמת ואנחנו מרגישים שציסו זוחל - מבקשים ממנו לבקר פעם נוספת באמרפורה. ציסו נותן גז ואנחנו זוכים להנות פעם נוספת מהגשר ומהנהר, בשעות אחר צהריים הקסומות. נוסעים לשדה התעופה, נפרדים מציסו בהתרגשות רבה וטסים לינגון. בעצתו הטובה של ציסו, לילנו הבא עובר עלינו במלון Season, הנמצא מרחק הליכה משדה התעופה. חזרנו לציביליזציה. מלון מפנק, חדר יפהפה. מקלחת עולמית, ובבוקר, לפני הטיסה, ארוחת בוקר טובה.

30.12 - יום שני
 השעה 10 ואנחנו בטיסה לבנגקוק. תם טיולנו במינאמר.

לתחילת הכתבה