ניו-זילנד - החוף הדרומי של האי הדרומי

החוף הדרומי של האי הדרומי מספק אטרקציות אין ספור, נופים, חיות ים, כולן באדיבות הטבע הכמעט ארקטי. הפלגים מפזזים בין טיפות הגשם, הפינגוינים וכלבי הים כמו ילדים בארגז משחקים.
pelegim
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: ניו-זילנד - החוף הדרומי של האי הדרומי
© מאורי הירש

מתחילים את האי הדרומי

ה-"southern scenic route", היא קונספציה של איש אחד והנה אנו כמו רבים אחרים מוצאים עצמינו נעים בדרך צדדית כמעט בכדי לחוות אוסף של אטרקציות שעד שלא "אוחדו" להן יחדיו ל-"route", היו נחלת המתישבים המתגוררים בקרבת מקום בלבד. הצטיידנו עוד קודם בטיפים של כל מי שפגשנו וכבר עבר את החוויה יוצאת הדופן ויצאנו לדרך.

 הצטידנו ב"ברושור"/מפה הכוללת 47 אטרקציות לאורך כביש המלווה ברובו את החוף הדרומי, כל שנותר הוא לתכנן בערך ול"זרום" עם המציאות. שלטים לאורך הדרך יזכירו לכם כי כדאי לעצור. בהגיענו לשלט הבטנו אחד בשני (ובשלישי רביעי ואפילו בחמישי הקטן...), בשמים, בשעון, והחלטנו. לעיתים המשכנו, לרוב עצרנו. לא נוכל לספר על מקומות בהם לא היינו או לטעון שבחרנו את המסלול הכי כדאי. המסלול שלנו הוא שילוב של המלצות, רוח ומצב רוח... אנחנו הגענו ממערב, אפשר באותה מידה להגיע ממזרח.

 עצירה ראשונה עשינו דווקא ליד גשר ישן ב-Clifden. משהו בעקשנות של הניו-זילנדים לשמר מורשת של המאה האחרונה, כזו שאין לנו בארצינו הצעירה מושך אותנו. שלט קטן המספר את סיפורו של ג`וזף נער הדואר בן ה-17 שטבע במימי הנהר עוד טרם נבנה הגשר, נוגע לליבנו... תוהים האם הסוס של ג`וזף טבע או שרד המשכנו בדרכינו. (הביטו בתמונת השלט והבינו..) עצירה שניה עשינו בעיר Invercargil. המוזיאון במשרד ה-information בן 3 קומות ועשיר במוצגים, אל תחמיצו! נמרוד מדגיש כי הכניסה כלולה בתרומה בלבד... משם המשכנו ל-Curio Bay. עומדים על הצוק, מביטים בגלי ענק ופתאום עוטפת אותנו קשת ענקית בשמים, כזו שלא ראינו מעודינו.

 ירדנו לחוף, מנצלים שעת כושר של שפל (מומלץ!) וטיילנו ביער מאובנים בן 180 מליון שנה! אי אפשר שלא לזהות את עשרות העצים הגדועים, שניים מהם ממש שוכבים שם כאילו נפלו אך אתמול! חיכינו עוד קצת ופינגווינים החלו לעלות מן הים. קטנים וכאילו שיכורים, אי אפשר שלא להתאהב בהם. דולפיני "הקטור" קטנים שניצפים במפרץ ליד לא זכינו לראות, והתארגנו ללינה בקמפינג הצנוע במקום. מין קקטוס חופים עוצב כך שהמכוניות יכולות להתחבא כמעט לגמרי מרוחות הים העזות. בבוקר שילמנו לגברת הנחמדה, הצצנו שוב למפרץ הדולפינים (porpoise) לגלות שהם לא במצב רוח של פעלולים ומיהרנו ל-Cathedral Cave, מערה הנחבאת בין מצוקים. מדוע מיהרנו? למערה ניתן להכנס מכיוון הים במהלך שעתיים לפני או אחרי שיא השפל בלבד. שעה זו התקרבה בצעדי ענק ונפרדנו ממפרץ curio היפה בצער מה.

טעות קטנה בחישובים ואנחנו מגיעים בזמן אבל ברגע האחרון לטיול קצר במערה. ר"ז עשה טעות נוספת וגילה לאחרים שהרינג`רית לא ממש אהבה את שעת הגעתינו המאוחרת. זאת יחד עם רוח שהביאה מידי פעם גל חצוף עד לפתח המערה ורותי והילדים כבר חשבו שהנה אנחנו טובעים בגאות המשתוללת... אל תבינו בין השורות כאילו ניסינו לרמות את איתני הטבע, אחרי השפל המערה המרשימה מתמלאת מים וממילא השער לחניון ננעל. נכנסנו למערה היפה ויצאנו בשלום. חזרנו רטובים אך מרוצים...

 חיפשנו מקום לארוחת בוקר, עליה ויתרנו בחופזת הבוקר. המקומיים טענו שחבל שויתרנו על מפלי Mclean הסמוכים, בידקו אתם את הטענה. נכנסנו ל-Outdoor Education Center וחיכתה לנו הפתעה נעימה. התארחו במקום נערים ונערות מתיכון בדונדין. ג`יני המורה למדעים אחראית גם על המטבח והכנסת האורחים...הוזמנו לשתיה חמה וארוחת בוקר ולא סירבנו...אחר כך לקחו אותנו שלושה מהצעירים לראות את מסלול המכשולים החבוי. חבלים וסולמות תלויים שלא היו מביישים מתקן של השייטת... נפרדנו מהחברה לא לפני שהילדים לימדו אותם כמה מילים חשובות בעיברית שמה יפגשו נער/נערה נוספים "שלום, תודה, את חמודה, אני אוהב אותך" והשמחה רבה... ארוחת צהריים בחוף הסמוך Tautuki Bay, רק אנחנו הגלים והשחפים, הרגשנו כמו שורה בסיפורו של ג`ונתן ליוינגסטון.

עוד קילומטרים ספורים ב-Papatowai שלט צד את עינינו "הצועני האחרון", גלריה בתוך אוטובוס ישן ומדליק. נכנסנו לרגע שהתארך לשעתיים, לולי בגרות בלתי נסבלת היינו מתנחלים במקום למספר ימים... שני אמנים, מקומי ואורח, הראו לנו שיש עוד נשמה בעולמינו החומרי והפרקטי. מחלקים קטנים של מכשירי אלקטרוניקה הורכבו אין ספור פריטים שכולם נושמים חיים וזזים. הפעלנו, התפעלנו וכאמור לא רצינו לעזוב. התפעמנו מהיצירתיות והעובדה שהינה מתועלת רק לשם חדוות היצירה. אל תחמיצו!

שעת ערב הגיעה ונשאר להחליט היכן ישנים. מזג האוויר המהתל גרם לנו לנסות לראשונה את חברי אירגון ה-hit. אותם משפחות מארחות ישראלים. ניסינו את גורדון ואליסון שאירחו מספר שבועות קודם לכן את חברינו עידו ועופרי ולא התבדנו. חיכתה לנו אח בוערת, טלסקופ איתו ניתן להשקיף על אריות הים במפרץ surat ממול ואפילו דגל ישראל בחצר. כרמל שמח לשחק עם הצעצועים השמורים לנכדים ולאט לאט גם רותי התרגלה לרעיון המוזר בו אנו מבשלים לנו במטבח של זרים אותם הכרנו אך לפני חצי שעה.

 השמש הפציעה פתאום בין העננים רגע לפני השקיעה ואריות הים ניגלו במלא תפארתם בטלסקופ. ביקשנו לדחות את התה של חמש לתשע...ונסענו למפרץ ממול למפגש בלתי אמצעי עם האריות. אל תלכו ביניהם ובין הים אומרת ההמלצה -; הקשבנו גם הקשבנו. מורגלים כבר לכלבי הים חשבנו כי מדובר בערך באותה חיה חמודה והתבדנו. לא סתם קוראים לאלה אריות, הם ממש כאלה! גדולים, חזקים למראה, משחקים/נושכים כאילו אחד עם השני תוך השמעת קולות רמים, מפחידים ויפים גם יחד. ניצלנו גבעה קטנה בכדי להתקרב עד כדי מרחק אינטימי למדי, אינטימי מידי יגיד נמרוד שכבר דמיין לעצמו את שיני האריות בצווארו..

 כלב ים בודד עלה מן הים ומיד אחד האריות יצא להסביר לו שהחוף תפוס, בדיוק את הסצינה הזאת רצה נמרוד למנוע ממשפחתו... חזרנו לתה ולאח הבוערת. בניגוד לשאר אורחיהם של אנשי ה-hit, אנחנו ישנו ברכב. למחרת כהכרת תודה חטבנו במחסן גזעי עץ לכדי כפיסים קטנים כמו אלו שבערו וחיממו אותנו באח ערב קודם. אליסון הפקידה בידי הילדים עוגיות מעשה ידיה ועזבנו רק לאחר שהחלפנו כתובות וחיבוקים. בהחלט חוויה חיובית אך אנו יודעים כבר שלא נחזור עליה לעיתים קרובות כמו חברינו הצעירים. הרכב שלנו מספק לנו את כל צרכינו ואין דין טייל בודד או זוג צעיר לעומתינו מרובי הגולגלות...

לתחילת הכתבה

אזור הקתלינז

זהו יומינו השלישי בדרום ואנו בליבו של איזור ה-Catlins היפיפה. גבעות ירוקות, חוות אין ספור ואנו מתפתלים לנו בתוך הגלויה הזו. כתחנה ראשונה נבחרת Tunnel Hill, כשמה כן היא, מנהרה קטנה ששמשה את הרכבת שהתפתלה בין גבעות האיזור בנושאה בולי עץ. לדניאל היא הייתה חשוכה מידי הגם שרואים "את האור בקצה המנהרה". אפשר לוותר אך אם זמנכם בידכם, כנסו והעריכו את המתישבים שחפרו את המנהרה בפטיש ואיזמל!

 המשכנו ל-Nugget Point. מגדלור בקצה צוק מרשים וסלעים משוננים מפוזרים בסמוך, בים, כאילו ביד אמן. גשם עז מלווה אותנו בהגיענו לחניה אך אנו כבר מתורגלים. תה חם ועוגיות ברכב וכעבור עשר דקות חוזרת תפארת השמש, יצאנו. למטה שיחקו להם כלבי ים אך הפעם ליבנו יוצא לסלעים המשוננים דווקא. אלבטרוס ענק ושמנמן למראה יושב לו על סלע בתחתית המצוק, התרגשנו ללא דעת כי כעבור אך יומיים נזכה במעופם של חבריו ממעל.

 החלטנו על אתנחתא בשיגרת העצירות והמשכנו עד העיר דונדין או כפי שהיא נקראת בפי צעירנו דנידין...גילינו עיר צעירה ותוססת, כולה גבעות תלולות, מידי, יטען "הנשמה" שלנו שנאנק בעליות. הילדים ביררו וקבעו את סדר היום למחרת- קודם כל ביקור במפעל השוקולד ואח"כ נראה...כך עשינו. פצחנו בביקור טעים ומעניין במפעל Cadbury. הסיור עבר ממש בתוככי המפעל וגולת הכותרת -; מפל של טון שוקולד שירד מול עינינו. עמוסים לעייפה במוצרים השונים של החברה ביקרנו ברחוב התלול בעולם, Baldwin שמו, עולים ברגל. למעלה יחכה לכם ספסל וברז מי שתיה, אל תתביישו לעשות בהם שימוש...

 מול העיר, חצי האי Otego, ניתן לבלות בו יום שלם. אנו יצאנו בשעת אחר הצהרים לצפות באלבטרוס המלכותי, כך הוא נקרא ובצדק! עם מוטת כנפיים של שלושה מטרים הוא זקוק למשבים חזקים בכדי לצאת במחול דאיה. הסתכלנו סביב, הרטבנו את הבוהן - רוח אין. שוב עשו הסבלנות, התה והעוגיות ברכב את המלאכה. כעבור כרבע שעה פרצה הרוח ואיתה החלו העופות הרבים לדאות על גבי המצוקים הסמוכים. לרגע טעינו לחשוב שכמה שחפים מגודלים הם אלבטרוסים עד שאמיתיים הגיחו מעבר לגיבעה, ממש מטוסים! עוף ענק ובאמת מלכותי!

נהננו לראות את הילדים מתרגשים אף יותר מהחוויה התעשיתית שעברו בבוקר. נצטט את נמרוד "עכשיו זו החיה שאני הכי אוהב בעולם!". במרכז המבקרים ניתן לצפות מעל גבי מקרנים בעופות כאשר הן מקננות. זכינו לצפות באימא אלבטרוס מנסה לשכנע את בנה הפרוותי לצאת למעוף קל, ממש דחפה אותו מאחור והדגימה בכנפיים, אבל הוא לא רצה להכין שיעורי בית והיא ויתרה, נשמע מוכר?

על חוף המפרץ מטה, חלקה קטנה בה כלבי ים ופינגווינים כחולים קטנטנים. הצצנו בשקט למחילות וראינו את גוזלי הפינגווינים, את מופע העליה לחוף עם רדת החשיכה כבר נראה למחרת ב-Omaru.

סוף שבוע היה בדונדין ואנו העדפנו מירוץ מכוניות עתיקות ברחובות העיר על פני המוזיאון מלא המחמאות. כאלה הם הניו-זילנדים, נהנתנים. הפעם סגרו מספר רחובות, פיזרו חומות צמיגים בשוליים, בעלי מכוניות מיוחדות לא חסר והרי לנו מירוץ. יללות מנועים וצמיגים -; ר"ז היה מאושר ואנו היתר חיכינו בסבלנות.. עזבנו את העיר ואנו יודעים שיש לה עוד הרבה מה להציע.

 במרחק שעת נסיעה צפונה Omarua, רבים פונים בה מערבה לכיוון מאונט קוק אך יש סיבה טובה לעצור בה ללינת לילה -; בקצה נמל הדייגים שלה מושבת פינגווינים, צהובי העין הנדירים והכחולים הקטנטנים. אלה אחרונים כבכל יום ישאירו את הגוזלים במחילות על החוף, יצאו למסע דיג הרחק בים. לעת ערב יתקבצו לחבורות במרחק כחמש מאות מטרים מהחוף ויחדיו יצאו מהמים, בדיוק באותו מקום ובדיוק באותה שעה. ליותר מכך לא נזקקו הניו-זילנדים היזמים והקימו במקום מרכז מבקרים עם טריבונות שמזכירות כמעט את מגרשי הטניס ברמת השרון. הקהל בשקט והפינגווינים אינם מאכזבים. חבורות חבורות הם עולים מהחוף. ציפו להם "התאומים", כך קראנו לזוג גוזלים רעבים שיצאו מהמחילה בכל פעם שהגיעה חבורה חדשה, לא יכולנו להשאר אדישים למראה המרדפים של שני הרעבים הללו אחרי מי שחשבו שהם הוריהם. אין שיתוף, הורים יאכילו רק את צאציהם והתאומים נאלצו להתאכזב כל פעם מחדש. המראה הזכיר לנו את מבטי הילדים המחכים בפותחינו את דלת המעון בסוף יום, אל תגיעו אחרונים לגוזלים שלכם...

מספר ימים לאורך החופים וכבר אנחנו חוזרים לנוף האלפיני -; mount cook, בכתבה הבאה.

לתחילת הכתבה

טיפים ופרטים

  • אתר הבית של המסלול המתואר בכתבה www.southernscenicroute.co.nz

     תמצאו בה פארק מים מקורה, לא ניסינו אך זו אופציה טובה ליום גשום. -; בררו במרכז המבקרים בו תתחילו את המסלול (invercargil למשל) את שעות השפל ליום הגעתכם. הירידה למערה אורכת כחצי שעה והשער נסגר שעתיים לאחר שיא השפל, הגיעו מוקדם ואל תצפו שהרינג`רית תפתח את המערה בשעות שפל הערב, בררו קודם. 2$ למבקר.
  • Invercargil
  • Cathedral cave
  • מסלול המכשולים הנחבא-; מאה מטרים צפונה מה-outdoor educational center תמצאו את הפניה ל-tautuku bay, עליו אנחנו ממליצים בכל מקרה. עשרים מטרים אחרי שפניתם מזרחה לכיוון החוף תראו בצד שמאל/צפון מדרגות עץ ללא כל סימון. לכו בשביל הנ"ל ותגלו את מסלול המכשולים, כאילו לקוח מעולם הילדים של פיטר פן. עדיף שתקבלו רשות ממשהו במרכז החינוכי הנ"ל אך גם אם לא (מן הסתם המרכז אינו פעיל בכל ימות השנה) זיכרו כי המקום הוקם לטובת ילדי האיזור, השאירו אותו כמו שמצאתם אותו.
  • מושבת האלבטרוס בדונדין-; מרכז המבקרים פתוח לקהל הרחב ומציע גם חבילת סיור יקרה ללב המושבה הממוקם על הצוק לכיוון צפון. בשעת דאיה ורוח (לרוב אחר הצהריים) יחוגו האלבטרוסים סביב סביב. צאו מהיציאה האחורית של מרכז המבקרים, עלו בשביל עד לשער אותו עוברים רק המיוחסים והעשירים... ותזכו לאותה חוויה רק בחינם.
  • עוד בדונדין -; ה-tunnel beach קיבל המלצות ולא קל למצוא אותו, בררו היטב קודם לכן.
  • סופי שבוע בערים הגדולות-; הניו-זילנדים אינם משאירים את בילוי סוף השבוע ליד המקרה. בכל סוף שבוע יתקימו ארועים מארועים שונים ובעיקר בערים. בדונדין מצאנו את הפלייר Whats up in duendin וכך הגענו לצפות במירוץ מכוניות. בערים האחרות פשוט שאלנו.
  • מפזר חום- הפברואר שלנו הינו הגשום והקר ביותר שזכור לניו-זילנדים, קנינו מפזר חום (עם טרמוסטט -; חשוב!) ואנחנו שוב ישנים בלילות כמו תינוקות. (כרמל מתקן שהוא כבר גדול...וישן כמו גדול).
  • משקפת-; פריט חשוב בניו-זילנד בכלל ולצפיה בחיות בפרט.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על האי הדרומי

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם