רקע
הקתדרלה של ברצלונה ממוקמת בלב הרובע הגותי. זהו מבנה עצום מימדים מרשים מאוד בנוי ומעוטר כולו לפי המסורת הגותית של המאה השלוש עשרה והארבע עשרה. ניתן להגיע אל הכנסייה אם מטיילים לאורך שדרת הרמבלה ופונים אל הסמטאות של הרובע הגותי. הסמטה שמול שוק הבוקריה (שוק האוכל) תוביל אל סמטאות אלה שהן כמבוך ציורי וססגוני. הרובע הגותי הוא החלק העתיק ביותר בעיר, ושמן של הסימטאות מטעה שכן הן ניצבות כאן מאז הימים שבהם שלטו הרומים בעיר. סמוך לקתדרלה עצמה ניתן להבחין בכמה סמטאות שנושאות את השם "קהל" - call, זכר לקהילה היהודית שכונתה "קהל" וישבה כאן, בימי הביניים התיכוניים, סמוך למרכזי השלטון והכנסייה העירוניים.
בלב הסמטאות הומות החיים מזדקרים למרחוק צריחי הקתדרלה. היא כולה מוקפת חומת קירות עבים וגבוהים וכאשר מגיעים אל חזיתה קשה להישאר אדישים אל מול העוצמה והגודל שלה. אל הקתדרלה מגיעים מאמינים רבים מכל הגילאים. בני קטלוניה ידועים כשומרי מסורות עבר, והם מקפידים על טקסי הפולחן הדתי גם כיום. בימי ראשון אחרי הצהריים נאספים רבים בכיכר שמקדמת את הקתדרלה ורוקדים את מחול הסרדנה שהוא הריקוד המסורתי של הקטלוניים. זהו מחול איטי, מדוד, מתאים מאוד לאופים של הקטלונים. האנשים מסתדרים במעגלים גדולים, מרכזים באמצע את התיקים שלהם על מנת שיוכלו לרקוד בניחותא, ולקצב של אחד הרוקדים שסופר "אונו-דוס-טרס"- "אחת-שתיים -שלוש" הם מחוללים יחד. כל זה כמובן אחרי שביקרו בתוך הקתדרלה, הדליקו נר אדום ארוך, התפללו באחת הקפלות היפות או השתתפו בטקס המיסה.
המבנה המרשים
כשמתבוננים בקתדרלה הזו רואים מיד את הגובה, את הקשתות המחודדות, שמתוכן בולטים מעין זיזים מעוגלים כקישוט. הצורה הזו חוזרת שוב אצל גאודי, אותו אדריכל גאון (וגם פסל, מעצב ועוד...) שעיצב את הקתדרלה השניה בעיר- "הסגרדה פמיליה" בין השנים 1883-1926. גאודי, אמן ה"מודרניסמו" (הכינוי הספרדי לסגנון הארט-נובו) מבטא את הגעגוע לתור הזהב של העיר באלמנטים ניאו גותיים שהוא משבץ במבנה של הסגרדה פמיליה ובמבנים אחרים שיצר. כך מתערבבים בברצלונה ישן מול חדש, מסורת ושמרנות אל מול מקוריות ופתיחות לשינוי, גאווה על העבר, והסתכלות קדימה. כדאי לשים לב גם אל המרזבים שמעטרים את קירות הקתדרלה מבחוץ, הם מעוצבים כבעלי חיים דמיוניים ומפלצות שונות.
בתוך הקתדרלה העושר רב. מבנה המקהלה שבמרכז עשוי כולו עץ מגולף, וניתן להציץ על המושבים שעל כל אחד מהם מתוארת סצינה שונה ולעיתים אף פרצופים משעשעים ותיאורים אבסורדיים, אולי כדי למנוע מחברי המקהלה מלהירדם במהלך הטקסים הארוכים... האפלוליות ששוררת בתוך הקתדרלה והנרות הרבים שמנצנצים מוסיפים גם הם לאווירה. החלק הקדוש ביותר בקתדרלה ממוקם במזרח, בקרבת האפסיס בו מתנהל עיקר הטקס הדתי. באזור זה יש מדרגות שמובילות אל השרידים של סנטה אולליה, הקדושה הפטרונית של העיר. כאשר מגיעים לחלק זה מבחינים כי בצד ימין יש דלת שמובילה אל חצר הכנסייה- הקלויסטר. הקלויסטר מוקף ארקדה ובמרכז- מעין גינה קטנה עם אווזים שרועים בה.
על הרצפה יש קברי מדרך רבים ולפי הסמלים שחרוטים עליהם ניתן לנחש מי קבור כאן מתחת למרצפות- ציור של מגש אפיה ועלים שני עיגולים- לחמניות הוא סמלה של משפחת אופים, סמל גולגולת מעיד אולי על נפטרים שמתו בזמן המגיפה הגדולה שאירעה בעיר בשנת 1348. סביב הארקדה עוד ועוד קפלות וכמיטב המסורת הקתולית מוצבים בהן פסלים של ישו הצלוב ועוד. סמוך למבנה הקתדרלה ישנם מבנים גותיים נוספים שמיד ניתן לזהות לפי אותו סוג של עיטור מעודן בחלונות, הדלתות והמרזבים. אלה הם ארכיון האינקוויזציה, ארמון המלך ושאר מבני השילטון של העיר בתקופת ימי הביניים.
כאמור, באזור זה חיו גם היהודים שהיו בעלי קהילה מפוארת ורבת השפעה בכל מובן. הם התגוררו קרוב אל מרכז השלטון משני טעמים עיקריים- האחד, על מנת שיוכלו לזכות בהגנת המלך וחסותו, ושנית, משום ששירתו אותו ואת הממסד בתפקידים מגוונים- כמתורגמנים, רופאים, יועצים ועוד. דבר לא נותר כמעט מקהילה זו. באחת הסמטאות הסמוכות יש לוח הקדש כתוב עברית שנותר קבוע בקיר, אך מעבר לזה, נותרו חפצים ניידים ספורים שמעידים על הקהילה ותו לא. כמה כתבי יד מעוטרים בעושר ופאר, כמה מצבות שדוגמאות להן אפשר לראות במוזיאון היהודי בעיר גירונה ושמות הסמטאות ברובע הגותי.
לתחילת הכתבה
