הקדמה
עשינו טיול תרמילאים של שלושה שבועות בחודש אוקטובר 2008 ברומניה המדהימה. כמעט ולא התעכבנו על ערים, לכן מי שרוצה מידע עליהן זה לא המקום. גם לא אכלנו בחוץ (מטעמי כשרות) ולכן אין גם טיפים לגבי אוכל במסעדות. עשינו טרקים בהרים מושלגים, טיילנו בכפרים אותנטיים ובכלל חווינו את האנשים והחיים ללא הרבה מודרניזציה.
לתחילת הכתבה
מגיעים לבוקרשט
בבוקרשט נוחתים בשדה התעופה אותופני. כדי להגיע לעיר צריך לרדת קומה למטה, לאוטובוס מספר 783. חדי העין יבחינו שהרומנים בנו דוכן ליד כל תחנת אוטובוס, בו צריך לקנות כרטיס נסיעה לפני שעולים לאוטובוס ואז להחתים אותו במכונה. כך גם בתחנת האוטובוס בשדה התעופה (כרטיס אחד כולל שתי נסיעות -; סה"כ 7 ליי). הנסיעה למרכז בוקרשט אורכת בבוקר כחצי שעה בערך.
הזמנו דרך האינטרנט דירה לשני לילות, לכן ירדנו בפיאצה רומנה (Piata romana). הדירה הייתה יפה וגדולה וכללה סלון + טלויזיה + מרפסת, המשקיפה לנוף מהמם של בית הכנסת היהודי באיזור, הנמצא ברחוב Tache Ionescu 9. עוד היו בדירה גם חדר שינה, חדר אמבטיה עם ג`קוזי ומטבח מאובזר ונקי. לילה בדירה עלה לנו 40 יורו ללילה. אפשר ליצור קשר עם בעל הדירה, בשם רוברט, שייתכן וקורא לעצמו סוהרין. הוא נמצא בטלפון: 004072262708 או 0040788599013. כתובת המייל שלו: [email protected]. לצערנו בוקרשט לא הצטיינה בהכנסת אורחים מרתקת מי-יודע-מה, לכן נשארנו בה רק יומיים (בגלל החג).
ברביעי בבוקר נסענו צפונה, לכיוון העיירה סינאיה (Sinaya). מבוקרשט מגיעים לתחנת הרכבת Gara de nord, אליה אפשר להגיע דרך המטרו (קל מאוד להתמצא בו) ונוסעים תחנה אחת במטרו מ - Piata victori. כרטיס נסיעה במטרו עולה 2.20 ליי (עבור שתי נסיעות). כרטיס יומי, ללא הגבלה, עולה ארבעה ליי. באופן כללי, הרכבות ברומניה הן אמצעי תחבורה נוח ומאוד מקובל. אמנם, חלקן מעלות זכרונות ממאות קודמות, אבל הן יחסית דייקניות בזמן. הרכבת יקרה יותר מהאוטובוסים הבין-עירוניים. יש מספר סוגי רכבות: אינטר-סיטי (IC, היקרה ביותר) ראפיד (R), אקצ`לרט (Ac) ופרסונל (P). אנחנו נסענו בעיקר לפי המוטו "מה שבא בא..." ולא לפי "מעמד" הרכבת וסה"כ לא מצאנו הבדלים מהותיים ביניהן. כולן היו חנוקות, מלאות עובש ולא ברור לאיזה קרון לעלות (חוץ מהפרסונל, המקומות מסומנים ואין בעיית מושבים. גם בפרסונל תמיד היה איפה לשבת). בסופו של דבר, לקחנו את האקצ`לרט מבוקרשט לסינאיה בעלות של 27 ליי, שעתיים וחצי נסיעה.
לתחילת הכתבה
סינאיה ובושטן
ביציאה מתחנת הרכבת הרומנים קופצים עליך ומציעים חדרי שינה. קיבלנו החלטה "נבונה" לקחת את החדר הראשון והזול שיוצע ומצאנו עצמנו בחדר לא סימפטי במיוחד של איזו משפחה (60 ליי לזוג). עצה כללית - אף פעם לא לחפש חדר כשנמצאים עם התיק על הגב. זה מצב שבו היינו מוכנים גם לגור במאורה של משה אופניק אם זה כולל להוריד את התיק. ברחנו למחרת לפנסיון ממש קרוב עם סניורה חביבה בשם לוצ`יאנה, קיבלנו חדר נקי ויפה -; Vila Tui, בעלות של 70 ליי לזוג + 10 ליי לבישול, אצלה במטבח הביתי. שני הפנסיונים נמצאים ברחוב, שיוצא ימינה מהמזרקה, שנמצאת ברחוב הראשי שם.
סינאיה היא מין עיירת נופש ציורית, השוכנת בין רכסי הרים, המיוערים בעצים בשלל צבעים: אדום, צהוב וירוק, באיזור עם בתים ציוריים יפים. ביום הראשון שלנו בסינאיה הלכנו לארמון פלש. זהו ארמון, שבנה סבא`לה חביב בשם קרל במאה ה-19. מאוד מרשים. עולה 5 ליי לסטודנט, 15 למבוגר (כדאי לנסות להציג כרטיס סטודנט, גם אם הוא לא בתוקף). ליד יש בית קפה נחמד וגם סנאים, שמקפצים באמצע הדרינק.
למחרת, יום חמישי, נסענו לבושטן (Busteni). כדי להגיע לבושטן צריך להגיע לתחנת הרכבת של סינאיה. ליד הכניסה הראשית רואים כמה אנשים עומדים, שם עליכם לחכות למיניבוס עם שלט "Busteni". הנסיעה אורכת כעשרים דק` ועולה שלושה ליי. בבושטני הולכים לכיוון מלון סילבה. אם לא רואים שילוט (סביר מאד) אז לשאול אנשים. לידו נמצא הרכבל, שעולה לגובה 2000 ומגיע לבבלה (Babele), שבהרי הבוצ`ג`י (Bucegi). שם יש ביקתה שאפשר לישון. הרכבל פועל עד רבע לארבע ועולה 23 ליי לכל כיוון. אנחנו לקחנו את המסלול, המסומן בפס צהוב. הולכים דרך Piatra arsa ומסיימים ברכבל, היורד לעיירה סינאיה.
באופן כללי, יש מבבלה הרבה מסלולים של מספר שעות (או ימים). הטרק שעשינו לקח כחמש, שש שעות בהליכה לא מהירה בכלל. במסלול הזה גילינו את גאונות סימוני השבילים הרומנית חסרת הפרופורציות. לעתים, סימון כל עשרים מטר (מתי שברור לאן ללכת) ולעתים לא מצאנו סימונים בכלל (כשמגיעים להצטלבות) והתחלנו לחפש אותם באיזור.
הלילה בסינאיה שוקק חיים, רק לא של בני אדם. היינו היחידים שהסתובבו באיזור, מלבד החרקים והכלבים. ייתכן שזה נובע בגלל שזו לא עונת התיירות מאחר וכן ישנם פאבים ומסעדות באיזור.
לתחילת הכתבה
בראשוב
ביום שישי נסענו לבראשוב (Brasov) ברכבת (11.5 ליי, נסיעה של כשעה וחצי). מתחנת הרכבת של בראשוב, אם אתם תפרנים (אנחנו כן), קחו אוטובוס מס` 4 למרכז העיר. הנסיעה אורכת כעשר דקות, יש להיזהר מכייסים. בכיכר המרכזית, שנמצאת על המדרחוב Republici, ישנה תחנת מידע לתיירים, הכוללת גם חוברת עבה עם כל ההוסטלים (וההוטלים) באזור. הסחבקייה הרומנית עבדה גם פה ואחד מהעובדים קרא לחברה שלו (ג`ינה - 0040745067728) וזו הובילה אותנו לדירה על המדרחוב, בעלות של 90 ליי ללילה, לאחר מיקוח מתיש. הדירה כוללת חימום.
אחר כך עלינו למצפה, המשקיף על בראשוב. אפשר לעלות ברגל דרך היערות. אנחנו עלינו ברכבל (שישה ליי לכיוון אחד) וירדנו במסלול המשולש הצהוב דרך היער, מרחק של כשעה וחצי עד שעתיים. גם פה צריך לשים לב היטב לסימונים. לקראת הסוף הם לא היו ברורים אז התגלשנו דוך למטה, דרך היער (יש גם מסלול מאתגר של חמש, שש שעות. אנחנו ויתרנו). כמו כן, יש להיזהר מדובים, הנמצאים באזור. אנחנו לצערנו לא נתקלנו, אבל לא הפסקנו לשמוע אזהרות. בשבת בבוקר יצאנו לטיול באזור, לא לפני שביקרנו בבית הכנסת המקומי (שבשל שיפוצים היו בקושי עשרה אנשים ואת הקידוש הם עשו בבית הכנסת עצמו ולא בסוכה כי "קר מדי").
הלכנו בדרך הישנה לפויאנה ברשוב (Poiana brasov) והגענו למקום יפהפה - פיסת דשא הזויה, לא קשורה לכלום. פיסת הדשא הזו היתה בין ההרים, עם מפלון מקפיא, נחלים ושולחנות לשש בש. מסתבר שהאתר הזה הוא ה"מכה" של הרומנים. הם מגיעים לפה בהמוניהם, פורקים את תאי המטען מבקבוקים ומתחילים למלא גלונים של מים מהנחל. שמועות אומרות שאלה מים מקודשים. יש שם גם תחנת אוטובוס (למאותגרים תנועתית). בערב יצאנו לפאב, המחירים זולים בטירוף: בירה עולה בין שלושה לשישה ליי. וויסקי ושאר משקאות, למביני עניין, מצאנו במחירים ממש מצחיקים, בערך שליש מהמחיר בפאב תל אביבי.
לתחילת הכתבה
טרק רטזאט
גולת הכותרת של הטיול שלנו היתה הטרקים. לא יכולנו לחכות כבר עד שנגיע להרים. את כל המידע על האזור השגנו באמצעות האינטרנט. כדי להגיע לרטזט (Retezat) צריך לקחת רכבת לאחד מהמקומות הבאים: Ohaba de sub piatra או Petrosani. מידע על זמני ומחירי רכבות יש באתר הרכבת. אנחנו נסענו לאוהבה. אין רכבת ישירה, לכן לקחנו אחת מברשוב למקום שנקרא Deva. לקחנו רכבת בבוקר, בשעה 9:40 והגענו ב - 14:40. הרכבת יקרה בטירוף - 59 ליי! זו רכבת אקסצ`לרט. אופציה נוספת היא לקחת רכבת יותר זולה, אבל ב-6 בבוקר. בדבה יש מקדונלד`ס בדיוק כמו בתחנת רכבת, כך שאין בעיה להעביר שעה וחצי עד הרכבת לאוהבה (למכורים לקפאין - הקפה ברומניה מזעזע! מים דלוחים על חלב. היחידי שמזכיר בטעמו קפה הוא הקפה של מקדונלד`ס).
הרכבת לאוהבה עלתה 5.1 ליי והיא פרסונל, חוויה מגניבה למדי. עולים עליה כל מיני צוענים, שנראה שנלקחו היישר ממחזה של מולייר. תוך שעה ועשרים דקות בדיוק הגענו לעיירה, שאלמלא זוג חביב שאמר לנו מתי לקפוץ מהרכבת, היינו חולפים על פניה. אנחנו ציפינו למיניבוס (שלמרבה ההפתעה לא חיכה לנו...). לא היה לנו מושג מה לעשות. התחלנו ללכת לכיוון הכביש וראינו ג`יפ, שהיו בו אמא ובן. הסברנו להם שאנחנו רוצים להגיע להרים והם הציעו לנו טרמפ. לא האמנו באותו הרגע. זה היה מדהים - הם לקחו אותנו עד להרים! נסיעה של שלושת רבעי שעה, בדרך מלאה סלעים.
למי שרוצה לישון ליד אוהבה, יש כמה מקומות לינה שם, אבל הם מרוחקים כמה קילומטרים מהעיירה. הגענו בערב להרים, לקארניק (Carnic), שם יש שתי בקתות, אחת נראית מעולה והשניה פחות. אנחנו ישנו במוזנחת, אבל הרווחנו את זוג המארחים המדהים - דוריאן ויאנק, שעזרו לנו בהכל! דוריאן הביאה לנו לחם ביתי שאפתה, אגוזים שקלתה בתנור, מים, גז לבשל את הקבנוסים שלנו, מפה, הסבירה לנו על מסלולים ובכלל היתה מאד חמודה. שילמנו לה 30 ליי כל אחד + 20 למפה (כדאי לבוא מצויידים במפה) ועוד 20 על גז ומים מינרלים (בכלל, באזורים האלה אין מכולת וחנויות להצטיידות, אז כדאי להכין הכל לפני כן). כדאי לנסות את הביקתה השנייה. אמנם המקלחת זוועתית וקפוא שם, אבל היה גם תנור הסקה, שמכניסים אליו גזרי עצים קטנים, שלא הפסקנו להתלהב ממנו.
בבוקר (יום שני) התחלנו את הטרק, שיוצא מהקבנה לכיוון אגם בוקורה (Bucura lake). הטרק מתחיל בכביש ואז נכנס ליער. יש אפשרות לעקוב אחרי המסלול ביער או להמשיך לכביש עד פיאטרלה (Piatrele). הדרך לאגם היתה אמורה להיות חמש שעות: שעתיים עד לביקתת פיאטרלה ומשם עוד שלוש שעות לאגם. בפועל, התברברנו בדרך בלי סוף. יש תחושה שהשילוט טוב, אבל כל פעם פוגשים שלט שאומר משהו אחר ופתאום מתחלף הסימן עצמו. צריך לעקוב אחרי הצבע. אנחנו בחרנו ביער והתברברנו שם. אחרי שעה וחצי בערך ראינו שלט לבקתת ג`יאנטינה. לא ללכת לפיו! צריך לשים לב ללכת קודם דרך בקתת פיאטרלה ואחר כך להמשיך משם לבקתת ג`יאנטינה (Gentiana), למרות שנראה במפה שיותר קצר לחתוך. בדרך חזרה הבנו כמה הארכנו את הדרך.
הדרך עוברת ביער כמו באגדות. ישנם מלא מפלונים לכל אורכה. אחרי ג`יאנטינה הולכים עוד ביערות (היו לנו הרבה קטעים מושלגים, לכן מומלץ להיערך בהתאם למזג האויר) ואז הדרך עוברת להרים. בנקודה זו מגיעים לאגם קטן, שנקרא גם פיאטרלה (לא להתבלבל עם הבקתה). כשהגענו לאגם היינו מותשים, לכן יש לקחת את הזמנים שלנו בעירבון מוגבל. במרחק של שלושת רבעי שעה מהאגם יש טיפוס מטורף על הר. אנחנו עשינו אותו בשלג, מה שהקשה מעט על ההליכה, אבל הנוף מהפסגה היה מדהים ושווה את כל הקושי. מהפסגה רואים את אגם בוקרה וממנה עושים את הירידה לקמפינג סייט בחצי שעה. יש שם גם בקתת פליטים, שאמורה לאכלס 16 איש (למזלנו היינו לבד). באזור הקמפינג יש כמה חומות אבנים קטנות, שאמורות לחסום רוחות, אבל קפוא שם וכמעט לא ישנו כל הלילה. מהאגם עצמו יש כמה מסלולים, שרובם כוללים טיפוס להרים בסביבה.
אנחנו ויתרנו כי היינו מותשים מהיום הקודם, אבל במפה מפורטים המסלולים (לשים לב שהזמנים במפה לא הגיוניים בעליל ונכתבו, כנראה, מניסיון של מטפס הרים חסון). בנוסף, צריך לקחת בחשבון שאם מטיילים לא בעונה אין כמעט אנשים שם (אנחנו פגשנו אולי שניים, שלושה כל הטרק), מה שיכול להיות גם מסוכן. חייבים להיערך מבחינת תנאי מזג האוויר וההליכה כי לא היה אף אחד שייתן לנו מידע לאורך כל הטרק. היינו יום שלם באגם (חג) ולמחרת חזרנו באותה הדרך. הדרך חזרה קלה יותר, אבל הירידה מסוכנת.
בחזרה מההרים צריך טרמפ לתחנת רכבת באוהבה או לפטרושני. שילמנו 50 ליי לאיזה זקן, שיקח אותנו בסקודה החבוטה שלו. לא היה לנו מושג מתי יש רכבת, אז כדאי לברר לפני. אופציה נוספת היא ללכת לכביש הראשי. לנו היה נס משמים ובדיוק עבר מיניבוס שמגיע עד קלוז`! ארבע שעות נסיעה, כולל עצירה של שלושת רבעי שעה במזנון מצחין לאכילת הצ`ורבה הכי טעימה ברומניה (כך טענו צמד הנהגים). הנסיעה עלתה 25 ליי.
בקלוז` (Cluj) הלינה ממש יקרה, יש רק שני הוסטלים: אחד נקרא Retro, הוא נמצא ליד רחוב Napoca. חדר משותף עולה 50 ליי לאדם, זוגי עולה 70 לאדם. ההוסטל השני נקרא Hertai, שנמצא בהמשך רחוב נפוקה, ממול בית החולים. המחיר שם זהה. קלוז` היא עיר חמודה, מלאה סטודנטים, מבנים יפים, מזרקה מנגנת, קניון ואפשר להעביר שם יום.
לתחילת הכתבה
באיה מארה וסוצ`אבה
לקחנו אוטובוס בבוקר מהתחנה המרכזית של קלוז`, הנקראת Auto Gara. האוטובוס יוצא מתי שבא לו, ללא קשר לאינפורמיישן. לקחנו אותו ב-11 בבוקר, נסיעה של ארבע שעות, בעלות של 20 ליי. כל האזור היה מעונן ומעורפל. הגענו לבאיה מארה (Baia mare), שם ישנו בפנסיון נחמד, שנקרא פלורי (Flori), בעלות של 60 ליי לאדם. באיה מארה נראית כמו תחנה מרכזית אחת גדולה. מתברר שחיי הלילה של באיה מארה מרוכזים בקומה העליונה של הפנסיון שלנו. יש שם סנוקר ומסעדה עם מאכלים ואירועים מסורתיים. עשינו שם את השבת. בראשון רצינו לנסוע לסיגט, אבל פחדנו שלא יהיו אוטובוסים, אז תפסנו אחד בשבע בבוקר. נסענו במיניבוס קטן, שעתיים נסיעה בעלות של 12 ליי. הגענו לסיגט ב-9 בבוקר, יום ראשון והכל היה שומם. יש בסיגט סניף של Carfour, רשת ענקית של סופרמרקטים, שתוכלו למצוא אותה בכל רומניה. מי שרוצה להתפנק, יש את Casa iurca, וילה מקסימה, שעולה 150 ליי לזוג. אנחנו ישנו בפנסיון Buti, שהיה סבבה לגמרי. הכל חדש שם. הפנסיון נמצא ליד מוזיאון הקומוניזם והלינה בעלות של 120 ליי לזוג. המוזיאון נחמד, עולה 3 או 5 ליי (הנחה לסטודנט).
מהרחוב הראשי של סיגט יש מיניבוסים לכפרים ליד, אין שעות קבועות, פשוט שואלים אנשים שמחכים שם. לקחנו מיניבוס ל- Brasana ב - 12 וחצי, בעלות של 5 ליי, חצי שעה נסיעה. בתכלס, אפשר לרדת על הכביש בכל כפר שרואים בדרך, להסתובב כמה שעות ולתפוס טרמפ או מיניבוס בחזרה. למחרת נסענו לכפר מדהים שנקרא Sacel. ישנו באחלה פנסיון שנקרא Lacramioara. במקום מלא צימרים קטנים מעץ, עם מרפסת שמשית. העלות ללילה היא 80 ליי לזוג. הכפרים הקטנים מדהימים - כרכרות כמו לפני מאות שנים, אנשים יוצאים בבוקר עם עגלה מלאה דלעות, קש, עצים. מהרחוב אפשר לעצור טרמפים בקלות לכיוון Borsa, שמשם אפשר לקחת אוטובוס להרבה מקומות ברומניה, או להמשיך לטייל בכפרים.
המשכנו משם לסוצ`אבה (Suceava). האוטובוס יוצא ב- 15:30 ונמצא ליד הסופרמרקט. העלות 25 ליי, חמש שעות נסיעה. בסוצ`אבה היה קשה למצוא פנסיון כי היה שם איזה כינוס או ועידה. בסופו של דבר מצאנו פנסיון - Villa alice, שהפקיד, הסכים להלין אותנו בחדר, ששייך לבן של בעל המקום (אם תמונות של מריה הקדושה מעל המיטה עושות לכם את זה, הגעתם למקום הנכון). עבור התענוג שילמנו 120 ליי לזוג. בסוצ`אבה אין ממש מה לעשות. יש מצודה נחמדה, שההליכה אליה מתחילה מאחורי הסניף של מקדונלד`ס. שווה להיכנס למרכז המידע, שנמצא במרכז העיר. ליד המקדונלד`ס יש גם תחנות אוטובוס. כדי לנסוע לכפרים לקחנו אוטובוס מספר 5, שלקח אותנו עד לאזור שליד מיטוק (מין חנייה כזאת ליד פסי רכבת, שמחכים בה כלי רכב). משם לקחנו טרמפ עד לכפר שנקרא מיטוק (כמה דקות נסיעה), אחריו יש את דרגון מירנה (Dragon mirna), כפר יפהפה עם מנזר, בתים הזויים של עמי ותמי וסוסים. לא רחוק יש גם אגם קטן עם בקתה באמצעו, מזנון עם שירותים נקיים. כדי לחזור לעיר יש מיניבוסים, לא ברור השעות, כדאי לשאול במזנון. עלינו בערך ב-5, וחזרנו עד סוצ`אבה איתו.
מסוצ`אבה חזרנו לבוקרשט ברכבת, יש שם שתי תחנות רכבת, צריך לקחת מבורדוג`ני. לקחנו רכבת בלילה, נסיעה של שבע שעות. 54 ליי למחלקה שניה, 80 ליי למחלקה ראשונה (לא ברור מה ההבדל). למזלנו, שותפינו לתא היו אב ובת ולא אחד מעשרות ההומלסים שהיו שם.
זהו, היה טיול מדהים. כל הטיול עלה לנו בערך 1000 דולר לאדם (כולל טיסה - 500 דולר). עברנו המון סוגי נופים בשלושה שבועות ועדיין יש עוד המון מה לראות...
