הר קוק
עזבנו את החוף המזרחי של האי הדרומי, עוד נחזור אליו בקרוב. היעד - Mount Cook. אומרים שהנוף שם נפלא ושנמצא בו מסלולי טיול מגוונים. הדרך עוברת בעמק waitaki זרוע האגמים, סכרים ושלטים כנגדם. תהינו, כיצד אפשר להפגין כנגד משהו מוצק כסכר? ברור העלה שחברת החשמל המקומית, מתכננת עוד שישה סכרים בעמק וה"ירוקים" נזעקים. הסתפקנו בעצירה ליד מפלצות הבטון, מפל מצד אחד, אגם מצד שני, ולא התערבנו בויכוח של המקומיים. בסכר benmore ניתן לבקר במרכז המבקרים הקטן ובשעות 11-13-15 גם להצטרף לסיור בן כשעה בתחנת החשמל למרגלות הסכר. לא הגענו בזמן מתאים והמשכנו הלאה.
Twizel, עצירה לתידלוק והנה כבר אגם pukaki התכול לצידנו. השמיים התקדרו ואנו דווקא מוצאים מפלט נעים בבית קפה חדש צמוד לתחנת המידע בכפר האלפיני הקטן mount cook. אש בערה באח, קפה משובח ומוסיקה נהדרת. הגענו למקום המקסים שוב ושוב בימים הבאים. מזג האוויר הכריע לטובת קמפינג עם חיבורי חשמל לרכב. ויתרנו על שירותי הקמפינג הבסיסים של ה-doc ב-mount cook ו"ירדנו", חזרה כעשרים ק"מ לקמפינג ב-glentanner. את תפקיד האח הבוערת שיחק מפזר החום, שום צינה לא תוכל לנו.
התחזית אמרה כי למין אחר הצהריים יתבהר מזג האוויר במחיר אבדן מוחלט של מעלות החום בלילה...ושמים בהירים גם ליום המחרת. ר"ז קרא וראה מזג אוויר מצויין לטרק בן יומיים, ball shelter שמו, הליכה בעמק לביקתה מבודדת וחזרה על אותה דרך.. רותי קראה וראתה שלכרמל יהיה קר מדי ולה כבד מידי. כל זאת מעל גבי הלוחות במשרדי ה-doc. בחוץ נדרש הרבה חזון להאמין לתחזית. הרוח המערבית היתה עדיין כל כך חזקה שלמרות שמיים כחולים ממעל ירדו עלינו פתיתי ברד ש"עפו" מפיסגות ההרים הסמוכים.
היציאה לטרק
החלטנו לבדוק את העמק בו ממוקם הטרק והלכנו במסלולי תצפית קצרים. אכן העמק (טזמן) היה מוגן יחסית מהרוח. "אבל מה עם הקור?" שאלה רותי בכוונה תחילה. השעה כבר שעת צהריים מאוחרת. הדרך לביקתה המיועדת עורכת רשמית 3 שעות, רותי מיד מזכירה שאנחנו איטיים יחסית ולבטח יקח לנו 6 שעות במקום 3, הפקידה ב-doc מזכירה שיש קטע שבו השביל נעלם במפולת סלעים והשיר ממאן לצאת לאוויר העולם. בין השורות קיים חשש של רותי לכרוע תחת נטל תיק עם חמישה שקי שינה, ציוד בישול מינימלי, בגדים טרמים, מעילי רוח, נר ודובי. עד הלום היה תמיד "כוח עליון" שסחב עבורינו את הציוד המוזכר, פורטר בנפאל, פוני בהודו וסירה כאן בניו זילנד.
ר"ז מפעיל מכבש לחצים על רותי: התחושה בלב העמק אל מול הקרחון תהיה בלתי נשכחת. הקטע המסוכן שמיועד רק לטיילים מנוסים- אנחנו בדיוק כאלה! יהיה קר? בשביל מה קנינו שקי שינה לתנאי 14- מעלות, פליזים, בגדים טרמים, כפפות, כובעים, אם לא בכדי להשתמש? והתאריך, ה-24. יום בו אנו נוהגים לחגוג "טיולדת" בחלוף חודש נוסף למסע, היש יותר נהדר מכינוס משפחתי בביקתה קטנה למרגלות קרחון? רותי כאילו משתכנעת ושולפת את הקלף האחרון - כבר מאוחר...
ר"ז מזכיר לה שאנחנו בניו זילנד ושהשמש ממאנת לשקוע ושולף קלף נגדי: הוא שמע את הפקידה ב-doc אומרת לזוג צעיר שהדרך לביקתה תיקח להם כשעתיים בלבד ולא שלוש כרשום. משמע גם אם אנחנו איטיים - נגיע.
רותי נכנעת, הילדים שמחכים בינתיים בבית הקפה "שלנו" מקבלים את ההכרעה ברגשות מעורבים, עכשיו? לטרק יוצאים בבוקר. צודקים... מנוסים כבר מליל האריזה לטרק קודם, אליו לא יצאנו לבסוף, אנחנו מתנפלים על שקי השינה והמזווה. סיר גזיה ונר, קצת אוכל ובגדים חמים, תוך דקות הכל ארוז בתיק של רותי ובמנשא של כרמל. את הדובי לא לקחנו יוצאים לדרך. את רותי מזהים רק מקדימה. מאחור רואים רק תיק ורגליים, האמת שגם מקדימה החיוך המוכר איננו, במקומו מבט מרוכז של אצנית מרתון בק"מ העשרים...הלו! רק התחלנו..
בקצה העמק לאורכו נלך מחכה בקתה קטנה, יהיה איתנו עוד זוג אחד נאמר לנו, זו קיבולת הבקתה, שישה מקומות לינה. המרחק אליה תשעה ק"מ. אחרי שניים רותי נראית כבר כמו האצנית המפורסמת, זו החצי מעולפת שהגיעה מתנדנת לקו הסיום רק בכוח הרצון. התיק עובר לר"ז וכרמל..נשאר אצל ר"ז. ממשיכים. הגענו לקטע של האין שביל. דווקא מצאנו את השביל אבל עשרים מטרים למטה. ר"ז עולה ויורד שש פעמים, בכל פעם להוריד בן משפחה אחר. שימו רגל כאן ועכשיו כאן, יד ימין פה ועכשיו כאן. חצי שעה לקח לנו לרדת ולא - לא נולד לנו ילד חדש. בפעם השישית הורד למטה גם התיק...
שמונה, עדיין שמש בוהקת על פסגות ההרים המושלגים, כבר ארבע שעות בדרך, עצירות רק למים, אין מצב רוח לפיקניקים. הגענו! ביקתה קטנה וקהל גדול! ספרנו יחד איתנו ארבע עשרה איש, כולם תוהים היכן התקלה ומי יישן על הרצפה... ר"ז מרגיע את כולם שיהיה בסדר, מארגן לנו מקום לישון, שולף שוקולדים לכל התיירים, מים על הגזיה הופכים למרק ותה והנה החיוך המפורסם של רותי חוזר לו ובגדול. השמש שוקעת. כבר מזמן שהיא מתחבאת מאחורי ההרים אבל עכשיו היא החלה במלאכת צביעת הפסגות ממול בזהב. כוס תה ביד וכמעט שקט. בכל רגע מתרחשת לה אי שם בקרחון טזמן הסמוך התמוטטות ורעם הקרח המתנפץ מלווה את החזיון. אושר. את התה מחליף מרק איטריות עם שקדי מרק! מצאנו כאלה ממש מישראל בעיר הקודמת בה עברנו, התעלמנו מהמחיר המופקע וכעת אנחנו חוגגים.
לילה. כרמל שעד היום לא אהב להכנס "ממש" לתוך שק השינה, נכנס כולו פנימה, אפילו את הראש לא רואים. הצטופפנו משפחה אחת ועד כמה זוגות ורק ניו-זילנדי אחד בחר לישון בחוץ. בבוקר הוא דווקא היה בריא ושלם. השמיים זרועי כוכבים. שביל החלב שוב חזק כמו בפעם הראשונה שגילינו אותו בהרי צפון הודו. רק כאן הקור אינו מאפשר לבהות דקות ארוכות. יוצאים לפיפי, מבט לשמיים וצלילה חזרה לתוככי שק השינה.
בוקר. הקרביים שדוקרני קרח משתלשלים להם מהתיקים יוצאים ראשונים. הם ממשיכים לקרחון. זוג אמריקאי נחמד נשאר לארח לנו חברה בארוחת הבוקר. השמיים כחולים, הקרח בקרחון תכלת וחיוך של רותי - לבן לבן. חלב עמיד קטן נשלף יחד עם קורנפלקס. הילדים מאושרים. היום הדרך לא אצה כלל ועיקר. אנחנו אוהבים את הבקתה הקטנה, את ההרים סביב, ר"ז כמעט מעלה רעיון להמשיך לביקתה הבאה. עד כאן, גבר צריך להכיר במגבלותיו.. חוזרים. הפעם מוותרים לרותי מראש. ר"ז לוקח את התיק על הגב, כרמל עולה למעלה והמנשא המיותם עובר לדניאל. את הקטע של האין שביל אנחנו עולים הפעם בזריזות יחסית. בכל שעה עוצרים לפיקניק מאולתר. את נשיקת התודה קיבל ר"ז עוד לפני ההגעה למגרש החניה...
אגם טקאפו
עזבנו את mount cook אחרי קפה אחרון בבית הקפה האלפיני שלנו ולא הרחקנו רבות. אגם tekapo מונח על הדרך חזרה מזרחה, מפורסם בצבעי הטורקיז שלו. אותנו מענינת דווקא המקלחת... את הערב העברנו ברכב עם ראסל. ילד בן שבעים מוילס, שכן לקמפינג. ספן לשעבר, שחקן מלידה. זכינו בקטעים מהצגות יחיד, קטעי סטנד-אפ, התאהבנו באיש המיוחד. אגם alexandrina. צמוד לאחיו עם צבעי הטורקיז ומפורסם הרבה פחות. נסענו דווקא לשם בזכות המלצה של גיא ודורית. מעשה שבשגרה, ישראלים נפגשים ומיד מעבירים האחד לשני המלצות. זו היתה מצוינת. הדרך לאגם עוברת דרך שער קטן. "סגור אחריך". על שפת האגם גילינו מספר בתי קיט, סירות משוטים הפוכות וברווזים סקרנים.
המקום נראה נטוש אבל סיור קצר האלה שבאחד הבתים דווקא יש נפש חיה. ר"ז חסר הבושה יצא לשאול האם אפשר יהיה לשוט מעט באגם וחזר חיש קל עם משוטים, חליפות הצלה וגברת נחמדה שהצביעה עבורינו על הסירה המשפחתית שלה. כמה נחמדים הניו-זילנדים האלה. הברווזים נתנו לנו ליווי צמוד, ממריאים בקושי ונוחתים עם רגליים קדימה. הברבורים השחורים דווקא שמרו מרחק. נפעמנו למראה ברבור הממריא לאורך כעשרים מטרים, צועד על המים עד שיוכל למשקל. גם בהמשך ישאר קרוב מאד למים, עדיין אינו מסוגל לנסוק. אהבנו את האגם השקט ואת הכנסת האורחים לה זכינו. בספרון האורחים של הגברת ובעלה רשמנו
כך הרגשנו, כך רשמנו. בערב שוב היינו בחוף המזרחי- הפעם עיר. Christ-church, על כך בכתבה הבאה.
ממטבחו של כרמל:
אחרי לילה בתוך שק השינה הוא מסתכל במבט ממזרי ושואל "אז איפה מאונט פוק"...
טיפים
- ב-mount cook מספר מסלולי הליכה קצרים שלא מצריכים אלה להחנות את הרכב בחניון הסמוך. למעונינים מספר ביקתות בהם ניתן לישון. האחת המפורסמת muler נמצאת אלף מטרים מעל לכפר והטיפוס אליה אתגרי אך שכרו בצידו. הטרק הנ"ל גדול ממידותינו אך תוכלו לקרוא את חווית הטיפוס של משפחת שפירא. אנחנו בחרנו דווקא במסלול ה-ball shelter על שום היותו שטוח יחסית. את הקטע המחוק הבטיחו לתקן. אל תבחרו בו כטיול של יום אחד. לפני לינה בביקתה יש לשלם ולהרשם במשרדי ה-doc!
- בית הקפה הצמוד למשרד ה-doc, נפתח בשנת 2003 בלבד. מעוצב וטעים להפליא, אל תחמיצו.
- קמפינג ב-lake tekapo. יקר ומנוהל על ידי אנשים לא נחמדים. לזכותו המיקום הנהדר על גדת אגם הטורקיז. אם תעדיפו פנינת חמד על מקלחת חמה הרי שאנו ממליצים בחום על האופציה להשאר באגם הקטן הסמוך alexandrina. שלשלו שישה דולרים לקופת ההגינות ואם תגיעו באמצע שבוע תרגישו שכל האגם רק שלכם.
