הפארק הלאומי פיורלנד

טרק ההוליפורד: מאחר והטרק לא עולה בגובה, ניתן לעשות אותו בכל זמן בשנה (אין שלג) והוא גם מאד קל מבחינת ההליכה כי אין עליות מטורפות ורוב ההליכה היא מישורית. אבל הוא עלול להיות קשה כשיורדות כמויות רציניות של גשם (מה שקורה לא מעט בפיורלנד). ביום השני יש לא מעט בוץ, ביום השלישי יש חלק, שבגשם ההליכה בו עלולה להיות מאד מאתגרת בגלל אבנים חלקות. מדי פעם נדרש לחצות גשרים, שבנויים מ-3 חוטים וכדי להגיע לבקתה האחרונה ביום הרביעי צריך לחצות נחל- אם יורד הרבה גשם והאזור מוצף - בלתי אפשרי לחצות. בטרק רוב ההליכה היא בתור יער, מדי פעם יוצאים לשפת אגם ולבסוף מגיעים לחוף הים, ממנו אפשר להשקיף על כלבי ים. הטרק נמשך 4 ימים לכיוון הלוך לכן ביום החמישי צריך לקחת סירה (או מטוס) - עסק לא זול (בזמני דובר ב-85 דולר אם אינני טועה) וללכת את היום הראשון חזור.

אפשרות נוספת, לעשות את הסיבוב השלם (Pyke Big Bay), שיוסיף עוד 4-5 ימים וידרוש כושר ניווט מוצלח כי המסלול לא מסומן. אבל, בקתה תעלה 10 דולר ללילה ולא תדרוש הרשמה מראש- לכן ההוצאות לא יהיו רחוקות מהקפלר או הרוטברן. אם יש באמתחתכם פאס שנתי לבקתות, אינכם זקוקים לרכישת כרטיס. אין הרבה אנשים שעושים את הטרק, הבקתות לעיתים ריקות, לכן הטרק מזכה אותך בהרבה שקט וטבע. זהו טרק נהדר למתחילים כי אין קשיים בהליכה עצמה. למי שכבר חווה מספר טרקים, אני לא ממליצה לצאת לטרק ההוליפורד. זה טרק שכולו הליכה ביער, אין נופים מרהיבים (אמנם יש יציאה לעמק מרשים וצפייה באגמים צלולים) ואחרי הרבה טרקים בניו זילנד כבר למדתי לנטור טינה לבוש המתמשך וכמיהה לעלייה מעל קו היער, שם נחבאים הנופים היפים באמת (ואת זה אין בהוליפורד).

האמפ רידג`: זהו טרק המנוהל באופן פרטי על ידי קרן ולכן מתוחזק היטב: הרבה "הליכת-בורד" (הליכה על גשרי עץ או מדרגות). מאחר וממוקם בפארק הפיורלנד יש לצפות ללא מעט בוץ אבל הטרק יחסית חדש וממוקם בקצה הדרומי של האי הדרומי, לכן אין הרבה אנשים, שמודעים לקיומו והוא שקט מבחינה זו. ביום הראשון מטפסים לבקתה הראשונה והיוקרתית (45$ אבל מאובזרת בצלחות, סכו"ם, גז ומה לא?! אפילו דייסה נותנים לכם חינם בארוחת הבוקר), משם אפשר לטפס עוד קצת למסלול מעגלי קטן, שמעניק שלל נופים מרהיבים. בחציו הראשון של היום השני מבלים בהליכה על רכס מדהים עד ירידה אל עבר החוף. יש אפשרות לא לישון בבקתה יוקרתית נוספת אלא לישון בבקתה של דוק שעולה רק 5$ (או להשתמש בפאס עונתי) ואת היום השלישי מבלים ברובו בהליכה ליד או על חוף הים. אחד היתרונות הגדולים של הטרק הוא שמדובר במסלול מעגלי ולא צריך לדאוג לדרכים יצירתיות לשוב למכונית.

קפלר: ביום הראשון יש טיפוס לא פשוט של 4 שעות אל עבר בקתת לוקמור שנמצאת מעל קו היער. ביום השני יש הליכה מדהימה לאורך רכס שחושפת את הפארק הלאומי פיורלנד במלוא תפארתו והיום השלישי סוגר את הטרק ומחזיר אותך לנקודת ההתחלה, עוד מסלול מעגלי נוח. טרק יפיפה! בעונת הקיץ, לילה בבקתה יעלה כ-40$ (!) ויש להזמין לפחות כמה ימים מראש. מחוץ לעונה, הבקתה תיחשב לבקתה רגילה ותעלה רק 10$ (או להשתמש בפאס השנתי!).

מילפורד: הטרק הכי מפורסם בניו זילנד, ידוע גם בתואר "הטרק היפה ביותר בניו זילנד". כנראה בגלל זה הוא נורא יקר ויש להירשם חצי שנה מראש כדי להבטיח את מקומך בבקתה. התענוג עצמו יחד עם הסעות ושינה בבקתות עולה 260$. בעיניי כמה אנשים מעט מופקע, אך בעיני אלו שעשו והתרשמו היה שווה כל רגע. אישית, לא ביצעתי. הטרק כולל טיפוס אל מקקינון פאס והמון נופים מופלאים ומפלים מטורפים. ההגעה והחזרה אל ומהטרק דורשת סירה (שמייקרת את כל העניין). אפשר לוותר על סירה בהגעה אם בוחרים להגיע לתחילת הטרק דרך "דור פאס". אפשר גם להגיע מוקדם ביום הראשון (שהמסלול בו עד לבקתה הראשונה אורך פחות משעתיים) ולצאת בלי התיק הגדול אל הדור פאס כדי להשקיף על נוף מרשים.

 צריך לחקור את הדוק על המסלול, הם לא מנדבים מידע ומאד לא ממליצים מאחר ולא משתלם להם כלכלית לעודד את מסלול ההליכה הזה. אם לא הזמנת מראש ואתה כמה לבצע טרק זה, סבלנות היא הפתרון. אפשר להמתין כמה ימים בטה-אנאו, יש סיכוי לא קטן שמישהו יבטל את ההרשמה שלו ותוכל להידחף ולצאת לטרק בעצמך. באופן כללי, אין לקחת את מזג האוויר קשה (ישנם הרבה ימי גשם בפיורלנד). אישית שמעתי מישהי שעשתה את הטרק בתקופת בצורת (שבועיים ללא גשם בפיורלנד!) שלא התלהבה יתר על המידה, ואילו משתיים שעשו את הטרק בגשם תגובות מופלאות (שהמפלים היו מרשימים מאד יחד עם עוצמת הגשם). אז לקחת הכל ברוח טובה...

דאסקי: יש לקחת סירה. אפשר להתחיל את הטרק מכיוון דרום עם סירה דרך אגם האורוקו או לקחת סירה מאגם מנפורי. אין דרך רגלית להגיע לשם, אם לא סירה אז מטוס! זהו אחד הטרקים היותר מטורפים שיש לניו זילנד להציע. הבעייתיות הגדולה שלו (מלבד העניין שההגעה והיציאה ממנו דורשים עזרה של סירה) היא מיקומו בפיורלנד: הרבה גשם, הרבה בוץ, הרבה נחלים ונהרות שעולים על גדותיהם. אפשר בקלות לגלות שבמקום שביל יש בריכה ענקית שעלייך לשחות אותה. שמעתי כמה סיפורים על אנשים שעשו את הטרק בשחייה. בנוסף, צריך לסחוב מכשיר רדיו לצורך בטיחות: במידה וחס וחלילה קורה משהו ניתן להתקשר לדוק שיחלצו אותך. גם רצוי מאד לא לצאת לבד לטרק. אפילו ממליצים לקחת ערכת דייג ולדוג במידה ונתקעת. הטרק עצמו לוקח בין 7-8 ימים, אבל צריך לקחת אוכל ל-12 יום. אי אפשר לדעת מתי תיתקע בבקתה. 

הבקתות בטרק הן בקתות בסיסיות, עולות כ-5$ לבקתה (הפאס השנתי שימושי). בוץ עד הברכיים, הרבה גשרים שבנויים מ-3 כבלים (שמעתי סיפור על בחור שהלך בגשר ושני הכבלים עליהם נשען נפלו והוא נפל על הכבל התחתון... לא נעים), חציית נהרות, טרק לא מתוחזק היטב... אבל היי, אתגרים זה טוב בחיים. אין כמו טרק שצריך לחשוב טוב לפני שמניחים את הרגל. הטרק מחבר בין אגם האורוקו לבין אגם מנפורי, מעניק יומיים בדאסקי סאונד, חוצה 3 עמקים ועובר בין 2 רכסים של הרים. רצוי מאד לקחת את הטרק ברצינות, אבל לא להתייחס אליו כבלתי אפשרי. פגשתי כמה אנשים שעשו אותו, ואף אחד לא אמר לי שהוא שחה שם, להפך, שמעתי רק דברים טובים (השמועות הרעות באו משמועות, לא פגשתי אף אחד שסיפר לי דברים רעים: אם משמיטים את הקטע שהבוץ עוקף את הברכיים...) על נופים נדירים ואנשים משונים שנתקלים בהם. בדאסקי, סביר להניח שלא תיתקלו בהרבה אנשים: תיבחרו שותף טוב! ודאי טמונה כאן חוויה בלתי רגילה, זה בטוח.

ג`ורג` סאונד: טרק מיסתורי שממוקם לו בשלווה בפארק הפיורלנד. זהו טרק של דרך הלוך, לכן יש לקחת בחשבון שגם צריך לחזור אותה. היום השני בעייתי מאחר והוא 10 שעות הליכה, מומלץ לקחת אוהל במידה ותיתקעו בדרך בעקבות גשמים והצפות. הבקתות בטרק הן בקתות בסיסיות, יש לקנות כרטיס של 5$ לבקתה או להשתמש בפאס השנתי. הטרק לא פופולרי (אני לא פגשתי או שמעתי על אדם אחד שעשה אותו!) אבל נשמע כמו משהו מאתגר ושונה. הוא כולל הליכה אל עבר הנרי פאס (שהוא כלל לא גבוה, 830 מטר), מעבר לצד אגם קתרינה ובסוף הגעה אל ג`ורג` סאונד המיוחל.

  • משך הטרק: 2-3 ימים
  • יציאה לטרק מ: מטה-אנאו למרות שבכל אופן צריך סירה או מטוס כדי להגיע לתחילת הטרק ולחזור ממנו
  • עונה מומלצת: דצמבר-מרץ

  • מידע נוסף באתר ה- DOC  

 לתחילת הכתבה

הפארק הלאומי אספיירינג

אישית, זהו הפארק הלאומי האהוב עליי. הרים מושלגים, אגמים ונהרות נוצצים, עמקים פורחים ואינסוף טרקים. לא יכולתי לבקש יותר מזה.

רוטברן: מדובר במסלול הלוך. מה שאומר שצריך למצוא דרך מוצלחת לחזרה להיכן שהשארתם את חפצכם. תמיד אפשר לתפוס טרמפים בין אם סיימתם בצד המזרחי (אל גלנורקי או קווינסטאון) או בצד המערבי (אל טה-אנאו). ניתן גם לחבר את הטרק יחד עם טרק הקייפלס או הגרינסטון, שבמקרה ויצאתם מכיוון גלנורקי, יחזיר אתכם לאותו אזור (אבל לא לאותה חנייה), או להזמין אוטובוס יקר מראש שיחזיר אתכם לנקודת ההתחלה שלכם או שתצאו לטרק מצויידים ב-3 מכוניות כפי שקרה לי... אי אפשר לדעת מה יכתיב הגורל. טרק הרוטברן הוא טרק פופולרי מאד ולרוב נדרש להזמין מקום מראש כמה שבועות לפני היציאה לטרק. בטרק מטפסים אל אוכף האריס, ניתן לטפס עוד עד לפסגת גבעת קוניקל ,ממנה אפשר להשקיף על עמק הוליפורד, חוף מרטין והים הטסמני. חולפים לצד פסגות מושלגות, אגמים יפים, עמקים ויערות. ביום האחרון ניתן לעלות לגבעה ("קיי סאמיט") וממנה להשקיף קצת על אזור הפיורלנד: נהדר ביום בהיר. טרק מאד מגוון ויפה. ניתן ואף מומלץ לחבר אותו עם הקייפלס או הגרינסטון.

  • משך הטרק: 3-4 ימים
  • יציאה לטרק מ: טה-אנאו/קווינסטאון/גלנורקי
  • עונה מומלצת: דצמבר-מרץ

  • מידע נוסף באתר ה- DOC 


קייפלס וגרינסטון: שני טרקים שיוצרים טרק מעגלי אחד גדול שמתחבר על ידי חציית אוכף מקקלר. הגרינסטון הוא טרק שעובר בעמק פתוח עם שיחים נמוכים ויערות ואילו הקייפלס הינו הליכה בעמק צפוף יותר, יער ובו נמצא האוכף (אז אם רוצים לעלות קצת מעל קו היער אפשר לעשות את זה רק בקייפלס). הקייפלס טיפה יותר קשה (מאחר ויש לבצע טיפוס תלול אל האוכף), אבל עדיין לא בלתי אפשרי. מאחר וחיברתי את הרוטברן איתו, לא יצא לי לעשות את הגרינסטון. היום האחרון בקייפלס, שהיה שמשי במיוחד וזיכה אותי בשמיים כחולים, היה יום נהדר שזכור לי לטובה כיום שלא הצלחתי להפסיק להשתמש במצלמה. הבקתות בטרק הינן בקתות בסיסיות (בחלקן יש שירותים עם מים זורמים!) ועולות כ-10$ ללילה.

  • משך הטרק: 4-5 ימים
  • יציאה לטרק מ: טה-אנאו/גלנורקי
  • עונה מומלצת: דצמבר-מרץ אבל מאחר וגרינסטון הוא טרק נמוך ניתן לצאת אליו במשך כל השנה
  • מידע נוסף באתר ה- DOC 

ריס דארט וקסקייד סאדל: אם הייתי צריכה לבחור את הטרק הכי טוב שעשיתי בניו זילנד, אולי הייתי טיפה שוקלת, אבל לפחות מבחינת הנופים הטרק הזה לוקח ללא ספק. ניתן לצאת מהעיירה הקסומה גלנורקי לטרק. מדובר בהליכה שאורכה בין 6-9 שעות ביום אבל כזו שתזכה בנוף של שרשראות הרים מדהימות, נהרות וקרחון (דארט) ואם תלך אל הקסקייד סאדל - תראה את הר אספיירינג ואת עמק מתוקיתוקי היפהפה. לא לוותר, בהנחה ומזג האוויר יאיר לכם. מאחר ויש חצייה רבה של נחלים (שבתנאים של גשם הופכים לנהרות- נהר שאני חציתי והגיע לי אולי לקו הקרסוליים, אנשים שחצו אותו במבול סיפרו שעבר להם את החזה) חשוב להקפיד על יציאה לטרק במזג אוויר טוב.

 תחילתו (בהנחה ומתחילים מצד הריס) מאד ביצתית וסופו בדארט מאד בוצי. אבל כבר ביום הראשון הולכים בעמק יפהפה, ביום השני מטפסים לאוכף ריס המרשים, ביום השלישי מגיעים לקסקייד סאדל במסלול מדהים... תענוג צרוף. הייתי עושה את זה שוב! אני לא הלכתי בחלק של הדארט, יצאתי מואנקה ודרך בקתת אספיירינג עליתי אל הקסקייד סאדל (עלייה מטורפת של 4 שעות) ומשם יצאתי דרך הריס. במהלך הטרק נעתקו המילים מפי. אפשר לצאת מוקדם מואנקה אל בקתת אספיירינג, לשים את התיק הגדול ולצאת לבקתת ליברפול או לבקתת פרנץ` רידג` ולשוב לשינה בבקתת אספיירינג בסוף היום, למחרת לצאת למסע אל הקסקייד סאדל והלאה בטרק. כך יהיה מדובר בטרק של 4 ימים, אם יוצאים בגלנורקי יהיה 5 ימים. כמובן שאם יוצאים מואנקה, צריך למצוא דרך לחזור אליה. מדובר במרחק של כשעתיים וחצי נסיעה מגלנורקי. מדהים.

גילאספי פאס: זהו טרק נהדר שכולל חציית נהר בכניסה וביציאה ממנו. עדיף לא לקחת סיכונים ולקחת סירה. אם אתם מתארגנים כקבוצה גדולה של אנשים חזקים וחסונים, החצייה יכולה להיות בטוחה יותר: אבל לשם הבטיחות, אל תחצו לאחר גשם או כשהנהר גבוה מדי. הרבה אנשים איבדו את חייהם כשניסו להגיע לתחילת הטרק (הם עשו זאת בעיקר כדי לחסוך כסף). ביום הראשון של הטרק הולכים בתוך היער אל עבר בקתת יאנג הראשונה וביום השני עושים את הטיפוס הקשה אל עבר הגילאספי פאס, ממנו יש נופים נפלאים על ההרים בסביבה ועל עמק סיבריה. ישנים 2 לילות בבקתת סיבריה המושלמת (למרות שניתן לבצע יום הליכה רצוף של 12 שעות) ולמחרת יוצאים אל אגם קרוסיבל.

 במידה ואתם בתחילת העונה (נובמבר) יש סיכוי שתגיעו והאגם יהיה עדיין קפוא לגמרי! וביום האחרון ניתן לנסות "לתפוס טרמפ" עם מטוס שמביא מטיילים וחוזר ריק למאקרורה (עולה 40$, אבל היי: זה מטוס!). למטורפים יותר: אפשר להוסיף את טרק הראביט פאס. אבל זה רק לטרקיסטים בעלי ניסיון טוב בניווט ושמצויידים באוהל. מדובר בטרק מאתגר ויפהפה שמחזיר אתכם אל ואנקה (יציאה לא רחוק מהחנייה של פארק אספיירינג). זה יוסיף לכם עוד 3-4 ימים. אפשר גם לצאת לטרק הזה בנפרד!

בקתת ליברפול: מדובר בטרק קצר שמתחיל בחנייה של פארק אספיירינג (אותה חנייה ממנה הולכים לבקתת אספיירינג או להליכת הרוב רוי). במקום לפנות ימינה ולחצות את הגשר, פונים שמאלה אל עבר בקתת אספיירינג. בין אם בוחרים לישון בה לילה או לא (מדובר בבקתה ששייכת למועדון האלפיניסטים: בעונה היא עולה 25$ ללילה ויש בה גז, שומר בקתה ודיווחים על מזג אוויר. יש לקנות כרטיס מראש במשרד הדוק, הפאס השנתי לא תקף!), ממשיכים ממנה אל עומק עמק מתוקיתוקי. זה מסלול הליכה הלוך-חזור. זמן ההליכה הממוצע אל בקתת אספיירינג מהחנייה הוא שעתיים, ומשם לבקתת ליברפול הוא 3-4 שעות. מדובר בהליכה קלה רוב הדרך (מדי פעם עליות מתונות או ירידות) עד שמגיעים לפיצול של בקתת ליברפול או בקתת פרנץ` רידג`. העלייה אל בקתת ליברפול מאד תלולה, לפעמים אף יותר מדי תלולה (דורשת להיעזר בפלג גוף עליון).

 בתום עלייה ארוכה ומתישה (שבמהלכה עולות תהיות כמו: איך לעזאזל יורדים את זה) נחשפת בקתת ליברפול וגם אז זה לא בדיוק נגמר... אבל בסופו של יום, מגיעים לבקתה. מדובר בבקתה פיצית (אנחנו קראנו לה "בקתת הגמדים של שלגיה"). אין שם ברז או שולחן שמסביבו יושבים: יש מיטות שמספיקות ל-6 אנשים (אפשר גם להצטופף קצת יותר) ומעין שיש שאפשר לבשל עליו. מים לוקחים מהנחל הקטן ליד. מהבקתה ישנה תצפית מצויינת על עמק מתוקיתוקי, מסביבכם פסגות מושלגות ומיקום חלומי. מומלץ מאד. שינה בבקתת ליברפול עולה כ-5$, ואפשר להשתמש בפאס השנתי. אפשר לשלב את טרק הקסקייד סאדל והריס: להגיע מוקדם לבקתת אספיירינג, להשאיר שם את הציוד ולצאת אל בקתת ליברפול. לשוב לשינה בבקתת אספיירינג, ואז משם לטפס דרך הקסקייד סאדל וללכת דרך טרק הריס. 4 ימים נהדרים! לא לצאת לטרק במזג אוויר גשום! מספיק קשה לטפס או לרדת משם גם בלי שהאבנים חלקות!

  • משך הטרק: 2-3 ימים
  • יציאה לטרק מ: ואנקה
  • עונה מומלצת: דצמבר-מרץ אבל אני אישית ביצעתי את הטרק באמצע אפריל

  • מידע נוסף באתר ה- DOC 

בקתת פרנץ` רידג`: זהו טרק קטן שמתחיל בחנייה של פארק אספיירינג. הולכים אל עבר בקתת אספיירינג. בין אם בוחרים לישון בה לילה או לא, ממשיכים ממנה אל עומק עמק מתוקיתוקי. זה מסלול הליכה הלוך-חזור. זמן ההליכה הממוצע אל בקתת אספיירינג מהחנייה הוא שעתיים, ומשם לבקתת פרנץ` רידג` הוא 4-5 שעות. מדובר בהליכה קלה רוב הדרך עד שמגיעים לפיצול של בקתת ליברפול או בקתת פרנץ` רידג`. העלייה אל בקתת פרנץ` רידג` לא קלה ודורשת כושר טוב. אפשר לשלב את טרק הקסקייד סאדל והריס: להגיע מוקדם לבקתת אספיירינג, להשאיר שם את הציוד ולצאת אל בקתת פרנץ רידג` (מדובר ביום מאד ארוך) לשוב לשינה בבקתת אספיירינג, ואז משם לטפס דרך הקסקייד סאדל וללכת דרך טרק הריס. ארבעה ימים נהדרים! בקתת פרנץ` רידג` שייכת למועדון האלפיניסטים, לכן יש צורך לקנות מראש כרטיס שעולה 20$ במשרד הדוק הקרוב אליכם. הפאס השנתי לא תקף במקרה זה.

לתחילת הכתבה

הפארק הלאומי ווסטלנד

קופלנד: מסלול הלוך-חזור של אותה דרך, אינסוף זבובי חול, הרבה הליכה ביער, לא מעט בוץ, חציית נחלים (כמעט מעל כל נחל יש גשר לשימוש במקרה חירום של הצפות, מלבד הנהר הראשון שיש לחצות בתחילתו של הטרק). ההליכה עצמה לא קשה במיוחד, לרוב מישור ולקראת ההגעה לבקתת וולקאם פלאט (לינה בה עולה 15$ ויש לקנות כרטיס מיוחד או לשלם בבקתה: הפאס השנתי לא תקף בבקתה זו, בנוסף רצוי להגיע מוקדם ולתפוס מיטה כי היא נוטה להיות עמוסה מדי לילה) מתחילה עלייה. אולי הכל שווה את זה, כי לצד הבקתה יש מעיינות חמים וזו האטרקציה של הטרק! לשבת בתוך מעיין חם ולהביט בהרים המושלגים שסביבך. שווה בשביל החוויה, אבל נופים מטורפים לא תראו. לרציניים יותר, אפשר להגיע ביום הראשון כבר לבקתת דאגלס רוק (5$ ללילה או שימוש בפאס השנתי) אחרי יום מאד ארוך.

אמנם מהרגע שעוזבים את בקתת וולקאם פלאט נכנסים לעמק פתוח ויפה, אבל משם חוזרים ליער, יש לחצות כמה נהרות בין לבין, אבל הבקתה נמצאת במיקום חביב: קרחת יער ומסביבה הרים מושלגים. ממנה אפשר ללכת כמה שאפשר עד לפאס קופלנד (שלפי מיטב הבנתי בלתי אפשרי לחצות אותו בלי ציוד מתאים ומדריך) ולהתרשם מהנוף המופלא ואז לשוב באותה הדרך וללון את הלילה בוולקאם פלאט, לצפות בכוכבים בזמן שרוחצים במעיינות. אני אישית הגעתי עד לבקתת דאגלס רוק, לא ידעתי על המשך הדרך לפאס: לכן איני באמת יודעת מה קורה כשממשיכים הלאה. לא כדאי ללכת עד בקתת דאגלס רוק אם לא ממשיכים אל עבר הפאס. מהיער לא יוצאים ונופים משגעים לא נחשפים... יש לשים לב, הטרק עלול להיות מאד בעייתי בתקופה של גשמים והצפות. אתם יכולים למצוא עצמכם ללא דרך חזרה בגלל שכל הנהרות עלו על גדותיהם! 

לתחילת הכתבה



הפארק הלאומי נלסון לייקס

בקתת אנג`לוס: זהו טרק לא קל, אבל אפשר לעשות אותו בין יומיים לשלושה. יש כמה דרכים להגיע אל בקתת אנג`לוס, שממוקמת במקום מרהיב: בין הרים ועל גדות אגם. אפשר ללכת דרך עמק ספירגראס (יומיים), לייק-הד או לייק-סייד משולב עם טרק הקסקייד (לא קשור לקסקייד סאדל- מדובר בשלושה ימים או יומיים לחוצים), או דרך רוברט רידג` (יומיים). אפשר ללכת אל בקתת סאבין, לעלות אל הר סדריק ומשם לרדת דרך רוברט רידג` (3 ימים: מומלץ מאד! עלייה תלולה עד מאד בדרך אל הר סדריק... ). אזור מופלא, אבל נא לשים לב שבקתת אנג`לוס עמוסה מאד בתקופת הקיץ (שמועות הגיעו לאוזניי שאנשים שהקדימו והגיעו לבקתה באחת בצהריים מצאו עצמם ללא מיטה! אני אישית הגעתי בתחילת אפריל ולא מצאתי בעיה במציאת מיטה.


הבקתה עולה 10$ ללילה ואפשר להשתמש בפאס השנתי). מבקתת אנג`לוס ניתן לצאת לטיפוס אל עבר נקודת תצפית קרובה יותר להר אנג`לוס, פרטים במשרד הדוק בסיינט ארנאוד. זהו אחד הטרקים היפים שעשיתי בניו זילנד. יש לשים לב שהמסלולים של הר סדריק, רוברט רידג` והקסקייד הם מסלולים חשופים לרוח וגשם, לכן יש למצוא מזג אוויר טוב כדי לעשות אותם. מאד מסוכן ללכת את זה בסערה.

טרברס סאבין: לרציניים באמת, מומלץ להשקיע שבוע באזור הנהדר הזה. אני יצאתי ל- 6 ימים טרק, אך בסוף יצא לי להיות 7 ימים (בעקבות מזג אוויר משובש באחד הימים הקריטיים, למרות שרוב הזמן מזג האוויר היה יציב, למרות שהטרק נערך בחודש אפריל). את הסיבוב אפשר לחלק ולעשות בכמה דרכים בין אם זה נגד כיוון השעון או עם, יש כאלה שעשו בחמישה, אפשרי גם בשישה. הדוק מאד זהירים לגבי חציית פאס טרברס (אפילו יש שלט מפחיד טרם העלייה שאומר: "האם אתה מוכן לאוכף טרברס?" אבל אני אישית לא מצאתי את הטיפוס לשם אימתני במיוחד. הירידה לעומת זאת יותר מאתגרת: אם מטפסים בסביבות ה-400 מטר לאוכף, יורדים אחר כך יותר מ-1000 מטר! מדובר בדרדרת רצינית שנגרמה ממפולת, עסק מאד לא נעים לברכיים.

 למי שרוצה להגיע לבקתת האגם הכחול- זה דורש לא מעט מאמץ (דרך הלוך-חזור), ואם כבר אתם שם, שווה לעלות לאגם קונסטנטין. אני לא מצאתי את האגם הכחול מספיק שווה כדי לבזבז עליו "יום", למרות שיש היאמרו אחרת. אבל- אפשר להתאמץ ולהמשיך דרך מוס פאס וקצת לצאת מהסיבוב הרגיל של טרברס סאבין- מדובר בימים קשים שדורשים הרבה מאמץ (7 ימים של טרק), לפי התמונות של הבחורים שפגשנו בבקתה, שווה את זה. ככה גם לא חוזרים את אותה הדרך, אלא מבצעים עקיפה. אני אישית מצאתי את העלייה להר סדריק וההליכה לאורך רוברט רידג` (בימים האחרונים של הטרק) כחלק הכי שווה של הטרק מבחינת הנופים, אז למי שאין זמן לשבוע טרק, שלושה ימים באנג`לוס בהחלט מספקים. אבל, זו חוויה נהדרת לצאת לטרק של שבוע! (אולי רק אז באמת נואשים מספיק כדי להיכנס לאגם אנג`לוס). כל הבקתות בטרק עולות 10$ ללילה, מאד שווה להוציא פאס שנתי במידה ורוצים באמת לצאת לטרק של שבוע. למטורפים: אפשר לעשות טרק מסיינט ארנאוד אל האגם הכחול, להמשיך דרך פאס וואיאהו ולהגיע ללואיס פאס!


לתחילת הכתבה

הפארק הלאומי פאפארואה

קרואסוס: לא שמעתם על הטרק הזה, הא? האמת שאני נאלצתי לוותר, אבל המליצו לי עליו. אם מתחילים אותו בבלקבול, ביום הראשון מטפסים אל הבקתה ולמחרת עולים עוד עלייה קטנה מעל לקו העצים וירידה ארוכה בתוך יער חשוך ויפה. זה אזור מאד רגוע ולא מתוייר.  

הפארק הלאומי אבל טסמן

אבל טסמן: זהו טרק חוף פופולרי. הליכה נוחה וקלה, מעל כל נחל גשר, אך יש לשים לב לזמני הגיאות והשפל - יש חלקים מסוימים שניתן לחצות אך ורק בשפל ואין שום דרך אחרת לחצות אותם. ניתן לישון בקמפינג או בבקתות (בשיא העונה, גם עמוס באנשים וגם יקר יותר. לדוגמא: בקתה בקיץ תעלה 25$ לעומת בקתה בחורף שתעלה 10$ ופאס שנתי לא יהיה תקף. הייתי מציעה להשתדל להימנע מההמונים, להקדים או לדחות את הטרק מחוץ לעונה- אני עשיתי את הטרק בחודש יוני והיו לי ארבעה ימים שקטים של שמיים כחולים). הנופים די זהים לאורך הימים: הליכה ביער או על חוף ים זהוב, להביט בים הכחול ולטבול מדי פעם. אם אתם אוהבים חופים, זה טרק בשבילכם.

אם אתם מחפשים טרק מאתגר יותר, מספיק להעניק יום או יומיים כדי לקלוט את הרעיון. בנוסף, אפשר לעשות יום הליכה ויום של שייט בקיאקים. אפשר בכל שלב להזמין סירה או לתפוס טרמפ חזרה לתחילת הטרק. לגבי הגעה אל נקודת "ספרייטישן" בחלקו הצפוני של הטרק, מלבד לצפות בהרבה כלבי ים, אני לא חושבת ששווה להקדיש את הזמן כדי להגיע לשם. אבל אני אישית לא התלהבתי מהטרק באופן כללי, אז אני לא יודעת אם כדאי להסתמך עליי. למעוניינים לחסוך את כסף הסירה, לשוב לאותו מקום ושאינם לחוצים בזמן: ניתן לעשות את טרק האבל טסמן אינלנד שייקח אתכם עמוק לתוך היער. תטפסו אל עבר נקודת תצפית של כל האזור ואז תשובו לנקודת ההתחלה במרהאו. זה יוסיף לכם 2-3 ימים, והשינה היא בבקתות בסיסיות שעולות 10$ או שימוש בפאס השנתי.

  • משך הטרק: 3-4 ימים
  • יציאה לטרק מ: נלסון/מוטואקה/טאקקה
  • עונה מומלצת: פתוח כל השנה. יש להירשם מראש. אפילו בחודש יוני
  • מידע נוסף באתר ה- DOC 

לתחילת הכתבה

 הפארק הלאומי מרלבורו סאונד

קווין שרלוט: כטרק ראשון, טרק זה יכול להיות מאד מוצלח. כדאי להחנות את הרכב (במידה ויש) בסוף הטרק ולקחת סירה לתחילת הטרק. ישנה אפשרות לעשות עסקה עם הסירות שבכל לילה יביאו את הציוד שלכם למקום בו אתם מבלים את הלילה, מה שיאפשר לכם לטייל עם תיק קטן. מאחר ואין בקתות לאורך הטרק, אפשר לישון באתרי קמפינג (5-10$ ללילה) או באכסניות (כן! אכסניות!) שמפוזרות, מה שיכול להפוך את הטרק לחוויה יקרה יותר. זו לא הליכה בתוך פארק לאומי שרק הרגליים מובילות אותך, יש לאורך הטרק הרבה יציאות אל כביש (פתלתל) שבדרך כלל בקרבת מקום יש אכסניה או מסעדה. הטרק כולל הרבה הליכה מישורית אך גם עליות וירידות תלולות, במשך רוב הטרק לא יוצאים מהיער (לא עשיתי את כולו, אני נוטה לחשוב שאין אפילו רגע אחד שיוצאים מהבוש...), אבל הנוף נהדר. כמו האבל טסמן, לטעמי, הנוף חוזר על עצמו לאורך הימים לכן לא הייתי מקדישה לו את כל אורכו. לי הספיקו יומיים, אבל אני חובבת הרים.

  • משך הטרק: 3-5 ימים
  • יציאה לטרק מ: אבלוק
  • עונה מומלצת: פתוח כל השנה. לרוכבי אופניים - מתחילת מרץ ועד סוף נובמבר
  • מידע נוסף באתר ה- DOC 

לתחילת הכתבה



הפארק הלאומי קאהורנגי 

רבים מוותרים על הפארק הזה, וחבל! לתשומת לבכם.

היפי: הבעייתיות של טרק ההיפי, שהוא הולך מצד אחד לצד השני: מקולינגווד אל קרמיאה. לא רק שהוא לא מעגלי, אלא הוא מסתיים בקצוות שונים לחלוטין ומאד יקר להזמין הסעה משם חזרה למקום ממנו יצאת, לכן יש שתי חלופות מרכזיות: לתפוס טרמפים חזרה (לדוגמא, אם יוצאים מנלסון ומגיעים בסופו של דבר לקרמיאה, אפשר לתפוס טרמפים חזרה לנלסון) או לחזור דרך טרק הוואנגפקה- מומלץ יותר! יחסית ל"גרייט-וולק", ההיפי לא יותר מדי מתוייר. אמנם יש סכנות של עומס בסביבות דצמבר-ינואר, חופשת הקיץ של הניו זילנדים, אבל לרוב לא עמוס שם יתר על המידה. צריך להירשם בכל עונה (בקיץ בקתה תעלה 25-20$ ובחורף 10$ ופאס שנתי לא יהיה תקף). בחורף סביר להניח שלא תהיה נפש חיה, אני עשיתי את הטרק בתחילת ספטמבר והיה מטייל שהקדים אותי ביום, היו שלושה שפגשתי לרגע בדרך ועוד מישהו שעבר אותי ביום האחרון. חוויה לא רגילה להיות כל כך מנותק. תענוג!

הטרק עצמו קל יחסית. יש ביום הראשון עלייה, אבל היא לא תלולה אלא מאד יציבה והדרגתית. משם רוב הטרק מישורי. עיקר הייחודיות של הטרק זה הוא הנוף המשתנה: בכל יום הנוף אחר. פעם יער ירוק, פעם אווירה מדברית, פעם צמחיה משונה, פעם נהר מתפתל ופעם חוף ים. מאד מגוון, מלא זבובי חול בקיץ (עוד סיבה לעשות את הטרק מחוץ לעונה! מספר זבובי החול יורד באופן משמעותי) והולכים כמעט כל הזמן בתוך יער: את חברתי ואותי זה תיסכל, לכן הייתי ממליצה על ההיפי כטרק בתחילת הדרך- לא אחרי שכבר עשיתם כמות נכבדה. הנופים פשוט לא מרשימים אחרי שנלסון לייקס או קסקייד סאדל נמצא ברזומה שלכם. אם בכל מקרה יצאתם לטרק ואתם מחפשים משהו מאתגר (כל הטרק מאד קל וחסר אתגר), מבקתת פרי יש טיול צד שאורך כשעתיים (הלוך-חזור) אל הר פרי. המסלול לא כל כך מסומן, אבל זו לא בעיה למצוא את הדרך לפסגה. סוף סוף יוצאים מהיער ורואים קצת נוף... יש דף שמסביר על המסלול בתוך הבקתה.

  • משך הטרק: 3-5 ימים
  • יציאה לטרק מ: נלסון/מוטואקה/טאקקה/קולינגווד/קרמיאה/ווסטפורט
  • עונה מומלצת: פתוח כל השנה ואף מומלץ לעשותו מחוץ לעונה והרחוק מההמונים
  • מידע נוסף באתר ה- DOC

ואנגפקה: אחד הטרקים הכי מאתגרים שיצא לי לעשות, אבל זה גם כי מזג האוויר לא שיחק לטובתי. מדובר בטרק לא קל, בעיקר כשהוא בא לאחר ההיפי. בטרק חוצים שני אוכפים: וואנגנואי הקטן (יוצאים קצת מעל ליער והנוף באמת חמוד) ו- אוכף וואנגפקה (שנמצא בתוך היער). לעבור 4 ימים ביצתיים ביער בשביל אוכף וואנגנואי: לא שווה, אבל היתרון הגדול של הטרק הזה הוא האפשרויות הרבות לצאת מעל קו היער- ביגס טופס, הר לונה, נוגט קנוב וקיווי סאדל. אני אישית יצאתי רק לביגס טופס (למרות שבספר מבקרים כמה כתבו שהר לונה היה הטרק הכי מדהים שהם עשו בכל ניו זילנד) והנוף היה עוצר נשימה, אחרי אחת העליות המטורפות והתלולות ביותר שעשיתי. לא רבים האנשים שמגיעים לעשות את טרק וואנגפקה וחבל, כי כשעולים למעלה- שווה כל רגע. לאלו שלא רוצים לשלב אותו עם ההיפי, הייתי ממליצה להחנות ברולינג ג`אנקטישן (מהצד המזרחי של הטרק), ולהתמקם בבקתת סטון לכמה ימים- כל יום לצאת לגיחה אחרת מעל לקו היער, ואז לשוב באותה הדרך. עדיף מאשר לבצע את כל הטרק (הליכה ביער וביצות...)

יש לשים לב, אם עושים את הטרק ממערב למזרח (יציאה מקרמיאה), ההליכה מבקתת טאיפו אל בקתת טרבור קארטר מבלבלת! הסימון לא מדוייק והשילוט בכלל לא נכון: אנחנו עקבנו אחר ההוראות, ובכלל גילינו שאנחנו צריכות לחצות נהרות, והליכה שהייתה אמורה לקחת לנו 40 דקות לקחה כמעט שעתיים, כל זה לקראת רדת החשכה... חוויה די מפחידה. וזו לא הייתה טעות שלנו: אלא של דוק. כל הבקתות עולות 10$ ללילה, אפשר להשתמש בפאס השנתי. טרק מאד מומלץ ולא קל! (אם בוחרים לצאת מקו היער).

  • משך הטרק: 4-6 ימים
  • יציאה לטרק מ: נלסון/מוטואקה/טפאוורה /קרמיאה/ווסטפורט
  • עונה מומלצת: דצמבר-מרץ
  • מידע נוסף באתר ה- DOC

לסלי קרמיאה: מחבר בין אזור החנייה של פלורה (הר ארתור) אל טרק הוואנגפקה. חוצה עמקים, נהרות ויערות. רוב היום הולכים בתוך היער, הניווט יותר מאתגר (לפעמים אין חצים כתומים אלא ערימות של אבנים), אין גשרים מעל הנהרות ולכן יש צורך לחצות אותם עצמאית ויש הרבה אדמה בוצית. כיף כיף! אם אתה מחפש טרק בודד ושקט, רק אתה והטבע: זה טרק טוב בשביל זה. אבל אם רוצה לטפס גבוה ולהשקיף מאחד ההרים, אין לך מה לעשות בטרק הזה. כל הבקתות עולות 5$ ללילה (מלבד בקתת סאליסבורי לודג` שעולה 10$), אפשר להשתמש בפאס השנתי.

  • משך הטרק: 5-7 ימים
  • יציאה לטרק מ: נלסון/מוטואקה/טפאוורה/קרמיאה/ווסטפורט
  • עונה מומלצת: דצמבר-מרץ אבל מאחר ולא מגיעים לגבהים ניתן לעשות אותו כל השנה
  • מידע נוסף באתר ה- DOC

הר ארתור: טרק לא קל שיוצא מאזור החנייה של פלורה. זה אזור יציאה למספר טרקים: אפשר גם לחבר אותו ללסלי קרמיאה או לעמק קוב. הטרק הספציפי הוא טרק סובב הר ארתור. ניתן לעשות אותו הלוך-חזור ביומיים או לעשות מסלול מעגלי שייקח בין יומיים לשלושה. הטיפוס להר ארתור הוא מסלול צדדי שניתן ואף רצוי להוסיף. אזור משגע! הבקתות בטרק עולות בין 5-10$ ואפשר להשתמש בפאס השנתי.


לתחילת הכתבה

 הפארק הלאומי סומנר
הרבה אנשים בוחרים להתעלם מהאפשרויות הטמונות בלואיס פאס. יש לא מעט טרקים, ואמנם קצת קשה להתנייד כי מדובר בכביש ראשי, אבל אפשר לעשות הכל אם רק רוצים. כדאי לברר פרטים בנוגע לטרקים במשרד הדוק של ארתורס פאס שאחראי גם על אזור לואיס פאס (בלואיס פאס אין משרד של דוק). יש לא מעט אופציות להליכות: הליכות קצרות וקלות או טיפוס מעבר לקו היער והליכה בעמקים שתיקח מספר ימים (מפוזרות לא מעט בקתות באזור: גבריאל, דאוטפול, הופ קיווי, נינה ועוד).

הרפר פאס: למעוניינים לצאת לטרק היסטורי, זה הטרק המתאים. הנקודה הכי גבוהה בו אפילו לא מגיעה ל-1000 מטר והטרק עצמו לא קשה מבחינת עליות וירידות, אבל יש צורך במפה, ביכולת ניווט ואין גשרים מעל כל הנהרות. הבקתות בטרק רגילות (5$ מלבד בקתת הופ קיווי שעולה 10$ או פאס שנתי) ומפוזרות לאורך הדרך בהרמוניה.

לתחילת הכתבה

 הפארק הלאומי ארתורס פאס
מלבד הטיפוס הידוע ל"פסגת המפולות" (אבלנץ` פיק), מדובר בריכוז גדול של טרקים. הבעיה היא שרוב הטרקים שם יחסית נחשבים לקשים, דורשים חצייה של נהרות ויכולת ניווט טובה כי הסימון בדמותו של חץ כתום- לא תמיד יהיה שם בשבילך.

אבלנץ` פיק: זהו טרק המשולב עם נהר קרו. הטרק אל האבלנץ פיק הוא ארוך ולא קל. מתחילים לטפס בתוך יער, הטרק סלעי ואף תלול מדי פעם. בין 3-4 שעות טיפוס עד ההגעה לפסגה המובטחת שמעניקה נוף של 360 מעלות על האזור ההררי המופלא הזה. משם הדרך לבקתת קרו (5$ ללילה או פאס שנתי) לא כל כך מסומנת, אבל ניתן למצוא אותה. יש לקחת מפה (ולדעת לקרוא אותה... ). הבעיה עם הטרק הזה, שלא מסיימים בנקודת ההתחלה ויוצאים אל כביש מהיר, שם הסיכויים שמישהו יעצור לכם טרמפ לא גבוהים במיוחד. רצוי להעניק מחשבה לדרך חזרה לכפר ארתורס פאס.

קאס לגון: מדובר בטרק שבחלקו לא מסומן, לכן דרוש ידע בניווט ובקריאת מפה. לא תמצאו גשר מעל כל נהר או נחל. הטרק חוצה שני פאסים ויש יציאות מעל לקו היער (יש!). מפוזרות בו כמה בקתות- אחת רגילה שעולה 10$ או פאס שנתי והשאר בסיסיות (מאד בסיסיות: לא צריך לשלם עליהן ללילה).

לתחילת הכתבה

 קנטרבורי

בנקס פנינסולה: זהו טרק שמנוהל באופן פרטי כעת על ידי 10 משפחות, מה שאומר- נוח יותר ויקר יותר. יש את החבילה של היומיים (150$) או חבילה של ארבעה ימים (225$). ההליכה היא אל בקתות פרטיות ויקרות שמשמשות כמו אכסניה: יש בהן מטבח מאובזר, מקלחות וכדומה. מכיוון שלא עשיתי את הטרק, אני לא יודעת אם אפשר לעשות אותו אחרת למרות שיש בקתה אחת של דוק שממוקמת בשמורה (עולה 10$) ושמעתי על בחור שעשה את הטרק עם אוהל. למרות שאין לי מידע רב בנושא, אהבתי מאד את האזור הירוק עם המיצרים היפים (הסתפקתי בזמנו בטיול יום בשמורת חינאווי). לכן בכל זאת, הייתי ממליצה.

הר סומרס: מדובר בטרק לא כלכך מתוייר אבל בכל זאת דינמי. הליכה ביער, צפייה במפלים, הליכה על רכס וטיפוס לא קל. חלק לא קטן מהטרק חשוף (מעל לקו היער), לכן רצוי לא ללכת בו במזג אוויר גשום ורוח חזקה. ניתן להתחיל אותו בשני מקומות, המסלול הוא מעגלי לכן גם ניתן לסיים במקום ממנו יצאת. בקתות שם עולות 10$ או שימוש בפאס השנתי.


לתחילת הכתבה

 הפארק הלאומי הר קוק 

פארק לאומי קטן באי הדרומי שבמרכזו ניצב ההר הכי גבוה בניו זילנד הלא הוא הר קוק שגובהו כ- 3,500 מטר. יש לו שכנים עם פסגות לבנות, קרחונים ואגמים תכולים מדהימים. בהר קוק ישנו כפר קטן (שנקרא כשם הפארק הלאומי). ניתן לישון באכסניית YHA (היחידה שיש שם כיום, גם המחיר בה מאד גבוה ורצוי להזמין בראש בעונה החמה) או בשטח הקמפינג של דוק.

בקתת מיולר: מדובר בטיפוס אינטנסיבי אל גובה של 1800 מטר אל בקתת מיולר דרך הסילי רנג`. מהבקתה הר קוק נראה קרוב מתמיד, מולך נפרש נוף של 360 מעלות של קרחונים, צוקי קרח, סלעים איתנים וכמה מהפסגות הגבוהות ביותר של ניו זילנד, שקיעות וזריחות מדהימות. שינה בבקתה עולה כ-35$ (יש גז!) , אלה שרוצים לחסוך בכסף יכולים לעלות לשם ביום ולחזור לישון בקמפינג או באכסניה (למרות שהאכסניה לא עולה הרבה פחות מהבקתה).

בול פאס: מודה ומתוודה שעל טרק זה שמעתי רק לאחר ביקורי בהר קוק (ולאחר תום העונה), אבל שמעתי מילים חמות (היה שם את המשפט: "זה הטרק הכי טוב שעשיתי בניו זילנד"). זה טרק קשה שחוצה באזור הר קוק בין עמק הוקר לבין עמק טסמן. הוא כולל תצפית מרהיבה על הר קוק, הר סלפטון, קופלנד פאס והקרחונים הוקר וטסמן. מדובר במעין טרק מעגלי ומומלץ להתחילו מהקמפינג של "ווייט הורס היל". הטרק קשה, מפולות יכולות להתרחש בכל עת של השנה ויש לקחת אוהל. יש אזורים מומלצים לקמפינג במהלך הטרק, ביניהם אזור בול שלטר (בקתה שעולה 8$). בקתת קרולין, הממוקמת ליד רכס בול, היא פרטית ואין להשתמש בה (אפשר למלא מים או להשתמש בשירותים). ייתכן וידרש ציוד מיוחד לחציית הפאס, לכן במידה ואינך מיומן מספיק, אפשר לחלק את הטרק לדרך של הלוך-חזור. לצאת דרך עמק הוקר אל עבר בול שלטר ולישון שם לילה. משם לצאת ליום הליכה אל עבר בול פאס עצמו ולשוב באותה הדרך.


לתחילת הכתבה

 הפארק הלאומי רקיאורה

הפארק הוא בעצם שטחו של האי סטיוארט, הנמצא בתחתית האי הדרומי של ניו זילנד. זה גן עדן לחובבי ציפורים ואפילו יש סיכוי טוב לראות שם קיווי מסתובב בלילה.

רקיאורה נורת` סירקיט: אני לא עשיתי את הטרק הזה כי הוא מורכב רק מיערות וחופים (כבר אמרתי שאני טיפוס של הרים ואגמים?) וכל ההגעה אליו נשמעה לי מסורבלת. אבל אם אתה מחפש את הטבע במיטבו, ואוהב הליכה ביער עם הצצה לציפורים או לשבת ולנוח על החוף: זה טרק בשבילך. ניתן גם לעשות את הטרק המקיף (והמטורף שאורך בין 10 ל-15 יום!) וכולל בעיקרו בוץ. אבל טרק כל כך ארוך בסביבה כלכך מבודדת, נשמע לי כמו חוויה מוצלחת

  • משך הטרק: 3 ימים
  • יציאה לטרק מ: מהאי סטיוארט- ניתן להגיע אליו בטיסה של 20 דקות מאינברקרגיל או מעבורת של שעה מהעיירה בלאף
  • עונה מומלצת: דצמבר-מרץ

לתחילת הכתבה

טרקים קצרים

כמה טרקים שאורכים כמה שעות טובות (לעיתים ממלאים יום שלם) שמאד אהבתי:

דיימונד לייק: היציאה אל טרק זה נעשית מואנקה. הליכה לעיתים קלה ולעיתים מאתגרת, מובילה אתכם לתצפית על אגם דיימונד ואף יותר גבוה לתצפית אל וואנקה ואזור פארק אספיירינג. נוף מקסים ביום בהיר. בחורף (לפחות ב-2007) אגם דיימונד היה קפוא! אז לכל מי שמגיע מחוץ לעונה, זו אטרקציה נחמדה.

רוי פיק: גם טרק זה מתחיל מואנקה. זהו מסלול הליכה קשה (הירידה תכאיב בברכיים) וחשוף שמוביל אל ראש פסגת רוי, ממנו נשקפים נופים מרהיבים של ואנקה ואזור פארק אספיירינג. מומלץ בחום!

בן למונד: היציאה אל טרק זה נעשית מקווינסטאון. טיפוס קשה אל עבר פסגת בן למונד, אבל בסופו מגלים שהשתלם: נוף של שרשרת הרים מרשימה, אגם וואקטיפו וקווינסטאון עצמה.

הר סטורמי: היציאה אליו היא מקרמיאה. טיפוס קשה ומאתגר אל עבר פסגת הר סטורמי (הר סערוני בתרגום חופשי). השקפה על אזור פארק קאהורנגי וקרמיאה. אולי נהניתי כלכך כי זה היה אתגר אחרי טרק ההיפי (שאותי שיעמם).

לתחילת הכתבה

שלושת הפסים: מדובר באחד הטרקים המטורפים שדורשים גם כושר גבוה וגם יכולת ניווט גבוהה. כשמו כן הוא: טרק שלושת הפאסים חוצה שלושה פאסים מרכזיים בפארק הלאומי של ארתורס פאס: הרמן, וייטהורן ובראונינג. הרים, פסגות, עמקים, אגמים- כל מה שתרצו. טרק לא פשוט, אבל מאד שווה. בקתות עולות בין 5-10$ או פאס שנתי.

  • משך הטרק: 4-5 ימים
  • יציאה לטרק מ: ארתורס פאס
  • עונה מומלצת: דצמבר-מרץ למרות שבפאס וייטהורן יש סיכוי לשלג בכל שלב של השנה

יעדי הכתבה