מגיעים לכרייסטצ'ירץ'

מתחילים את הטיול בנחיתה בניו זילנד באי הדרומי, בעיר כרייסטצ'ירץ'. בעיר עצמה אין יותר מדיי מה לעשות. קצת להסתובב במרכז העיר ולראות את כיכר הקתדרלה (בימי ראשון יש כל מיני דוכנים והופעות, נחמד ולא יותר מזה), אפשר גם לנסוע לנקודת התצפית על העיר ולעלות על הגונדולה (רכבל), ולאחר כל אלה כדאי להתחיל להתכונן לטיול ולקנות או להשכיר רכב. אם אתם מעוניינים לקנות רכב, יש שוק מכוניות, שבו אפשר לקנות, או כמובן להיעזר בעיתונים מקומיים. לדעתי הקנייה מומלצת רק לאנשים שמתכננים לטייל לפחות חודשיים בניו זילנד (יש להשקיע בקנייה ובמכירה שבועיים פחות או יותר ולתכנן את המכירה במקום המתאים, בהתחשב בעונה). לגביי השכרת רכב - עדיף מחברה קטנה ולא גדולה כי זה יותר זול והשירות עדיין אמין וטוב (זה לא ישראל!). הבעיה היחידה היא שבדרך כלל אין מספיק סניפים ולכן תצטרכו להחזיר את הרכב בכרייסטצי'רץ' או באוקלנד. מה שכן, המחירים זולים יותר משמעותית (לא להתפתות לסגור בשדה תעופה). אני סגרתי יונדאי ויטס (כמו הגטס) ב- 32 דולר ליום בחברת אקספלורר מור. אם אתם מתכננים ללון בכרייסטצ'ירץ' כמה ימים, הנה המלצה לשתי אכסניות: Stonehurst ו - Foley Towers. שתיהן ממוקמות בקרבת המרכז, הליכה של 5 דקות, הן מסודרות ונקיות.

ניו זילנד, צילום: דןניו זילנד, צילום: דן


 אפשרות ללינה מסוג אחר - בניו זילנד ואוסטרליה יש נוצרים שמארחים יהודים וישראלים בחינם או תמורת תשלום סמלי. החלטתי להכנס לאתר שלהם ולנסות את מזלי. העדפתי את זה על ההיט בגלל שההיט זה בתשלום. האתר מסודר ומחולק לפני אזורים, כאשר כל מי שמארח מצרף את הפרטים שלו כגון: כמה ימים להודיע מראש, כמה ימים אפשר להשאר, האם זוגות יכולים לישון ביחד או בנפרד. רובם מאוד פנאטים כלפיי ישראל וממש אוהבים אותנו, אבל לפעמים זה מרגיש לא נוח כי הם נוצרים וחלקם גם מאוד מאמינים ולכן יש הפרדה בחלק מן הבתים. החלטתי לנסות את מזלי והרמתי טלפון לבחור בשם ג'ימס. לקח הרבה זמן ובסוף מצאנו את הבית שלו. נכנסנו ומצאנו גבר בשנות ה-40 המאוחרות, טיפוס מאד מוזר. הוא הכין לנו ארוחת ערב ובוקר ודאג לנו לחדר עם מיטה זוגית וספר הברית החדשה ליד. חוויה ראשונה מאוד מוזרה אבל החלטנו לנסות גם בהמשך אפשרות אירוח מסוג זה.

לתחילת הכתבה

אקרואה, דנידן והקטלינז

מכרייסטצ'ירץ' המשכנו לאקרואה, עיירה קטנטונת ומדהימה, על מפרץ Banks Peninsula. מלא ים, חיות והרים ירוקים מסביב לעיירה. יש בה אפשרויות של מסלולים קלים וקשים, קצרים או ארוכים, אפשרויות של השכרת קאנו וקייאק. הכי כדאי הוא לעשות את ההפלגה בתוך המפרץ בין ההרים, הפלגה של שעתיים בערך, שבה רואים מלא דולפינים וציפורים. אפשרות אחרת היא סתם לרבוץ בים ולטייל ברחוב המרכזי. ממליץ על יומיים שלושה ולא יותר. בכל הקשור למקומות לינה בעיר, כדאי לבדוק את Bon Accord וגם את Chez la Mer. מקום הלינה הראשון שקט ורגוע והשני רועש וגועש ומלא באנשים. שניהם נקיים, מסודרים וקטנים והחדרים מצויינים.

 אקוראה יושבת בנקודה, המצריכה חזרה אל אזור כרייסטצי'רץ', על מנת להמשיך לנסוע דרומה, טיפה עיקוף, אבל אין מה לעשות (סה"כ 75 ק"מ). משם אני ממליץ על אומארו ולא על טימארו, בגלל שבשתיהן יש פחות או יותר אותו דבר לעשות ולכן אני העדפתי את העיירה הקטנה. לאחר נסיעה של שלוש שעות בערך הגענו לאומארו. ישנו שם שוב בחיבורים אצל פטריסיה ובעלה, זוג חביב שנתן לנו לישון באותו חדר, אבל במיטות נפרדות. בערב הלכנו לראות את הפינגוינים הכחולים (הקטנים בעולם) עולים מן המים וחוזרים לבתים שלהם. הצופים יושבים ביציע, אסור לצלם ורואים אותם לקול הסבר המדריך. אם תבואו בשעות האור, תראו גם כלבי ים משתזפים וארנבות וכמובן מלא ציפורים ואולי גם תוכלו לראות פינגווין אחד או שניים שנמאס להם לשחות. בערב זה עולה כסף, אבל בשעות היום אפשר להיכנס ללא תשלום. במקום גם חנות מזכרות.

 משם המשכנו בנסיעה לדנדין - עיר סטודנטים. ישנתי באכסנייה מלוכלכת במיוחד, שנקראת Ramsis Lodge, אומנם קרובה למרכז העיר אבל לא נקייה ומלאה באבק. חוץ מזה, אין יותר מדיי מה לעשות בדנדין עצמה, אבל מומלץ לנסוע לחצי האי אוטאגו, שנמצא במרחק של כחצי שעה מהעיר ושם תוכלו למצוא את מרזכ האלבטרוסים ומלא סיורים של פינגוינים. בחרתי באחד מהם שבו רואים את צהובי העין, מבקרים במעין מחילות ורואים בדרך המון ציפורים וכלבי ים. במקום יש גם בית חולים, שמטפל בפינגווינים, שרובם, כך מסתבר, נמצאים בתת תזונה. סיור מגניב ומומלץ בחום. ההמלצה שלי היא להקציב יומיים בדנדין והאזור ומשם להמשיך דרומה, לשמורת הקטלינז.

שמורת הקטלינז מרוחקת כשעתיים, פחות או יותר, מדנדין. מומלץ מאד לקחת מפה כי השמורה גדולה מאד. השמורה מלאה בהכל ויש גם אפשרות לישון בה. סיירנו בשמורה, ראינו מפלים ושוטטנו על חוף הים, שבו אפשר לראות אריות ים וכלבי ים... הזוי לגמרי! הייתי במרחק יריקה מאריה ים! בשמורה אפשר גם לטייל כמה ימים, אך היינו בלחץ של זמן ולכן הקדשנו לה רק יום אחד, כשבסופו המשכנו לאינברקרגיל.

לתחילת הכתבה

אינברקרגיל, טי אנאו והמילפורד

העיר אינברקרגיל התגלתה לנו כעיר משעממת, שמשמשת גם כיציאה לסטיוארט איילנד. הגענו אליה בערב והלכנו אל "החיבורים" הכי טובים שהיו לנו בטיול. זוג מבוגר וחביב בשם רון ורוזלי, אוהבי ישראל שקראו לחתול שלהם איזי על שם ישראל. זכינו בחדר מפנק וזוג שכייף לשבת איתו ואפילו הציע לעשות לנו חומוס, יחד עם השקשוקה שהכנתי. זוג נחמד מאוד שבמשך השנים התארחו אצלו למעלה מ-500 ישראלים. נישארנו שם רק לילה והמשכנו לטי אנאו.

טי אנאו מרוחקת כשלוש שעות נסיעה מאינבקרגיל והיא השער לאזור הפיורדים. הגענו לאכסנייה לא מומלצת בשם Steamers Beach. העיירה עצמה יושבת על אגם ומשם אפשר לצת לטרק המילפורד (מומלץ בהזמנה מראש) ולטרק הקפלר. אנחנו בחרנו בשייט של שלוש שעות במילפורד כי הוא מרשים כמו הדאוטפל, אבל יותר זול. מומלץ לתדלק לפני היציאה לכיוון השייט כי אין בדרך תחנת תדלוק ומדובר בנסיעה ארוכה שאורכת משהו כמו שעתיים לכל כיוון. הדרך עצמה מלאה בנופים מרהיבים ובנקודות תצפית ומסלולי הליכה, אך אנחנו החלטנו לעשות את השייט ואז את כל השאר. השייט עצמו נחמד והנופים מדהימים. תמצאו עצמכם שטים בים, בין הרים ירוקים ומפלים מרהיבים עד שמגיעים לים הפתוח ואז חוזרים. חוויה מומלצת מאוד! אחד מהנופים היפים בטיול. בדרך חזרה עצרנו בנקודות רבות: מנהרות, מפלים ואגמים ושמורות טבע... מקום מדהים. מקום נוסף נחמד שביקרנו בו היה המירור לייק, שבו השתקפות ברורה וצלולה של הנוף שממול. וכדי להמחיש זאת, שמו שלט הפוך וכשמסתכלים במים רואים אותו רגיל. אזור טי אנאו מלא באטרקציות ואפשר להשאר בכייף שלושה-ארבעה ימים גם ללא טרק.

לתחילת הכתבה

קווינסטאון וואנקה

משם נסיעה ארוכה של כארבע שעות עד קווינסטאון. הדרך יפה מאוד עם מלא אגמים של מי שלגים. עצרתי באחד כזה, התפשטתי ונכנסתי למים הקפואים, משם יצאתי תוך חצי דקה קפוא אבל רענן. חוויה מצחיקה מאוד. יש מלא אגמים ואפשר פשוט לרדת מהכביש ולהיכנס אליהם. הגענו לקווינסטאון, העיר עצמה יושבת על אגם והרים מאחוריה והיא אמורה להיות ה"עיר" בניו זילנד עם חיי לילה פרועים ואקסטרים. לא אהבתי את העיר למרות שישנו באכסנייה קצת רחוקה אבל טובה שנקראת Hippo Lodge.

 בכנות, העיר לא ממש משכה אותי והאקסטרים יקר בטירוף. ולמרות זאת, יצאנו בערב למועדון נחמד בידיעה שבבוקר יש לנו את קניון סווינג (Swing Canyon). אכלנו ארוחת בוקר במסעדה, עם "נוף לפנים" ומשם יצאנו באוטובוס לאתר הידוע, שבסמוך לעיר, של קפיצת הבאנג'י. הגענו, קיבלנו מספרים ועלינו לגשר שמוביל לביתן שתלוי באוויר וממנו קופצים. במקום מוזיקה בפוול ווליום (כנראה בשביל שלא תרגיש את הפחד ) מדברים קצת עם המפעילים ואז נקשרים אחד לשני (קפיצה אפשרית גם בזוגות). משם נופלים מגובה של 109 מטר ועפים במהירות של 186 קמ"ש, כמו נדנדה ענקית! כל זה קורה מעל הנהר. אחת החוויות הכי טובות בטיול! אחרי זה אפשרי לקחת תמונות ודי וי די תמורת 40 דולר. אנשים יכולים להתקע בקווינסטאון גם שבוע, אבל אני מיציתי אחרי יומיים.

 במרחק שעה נסיעה בין ההרים נמצאת התחנה הבאה, וואנקה. עיירה מגניבה שגם היא, למרבה הפלא, יושבת על אגם. במקום מלא פעיליות, מספורט אקסטרים ועד הפאזלינג וורלד והליכה בשמורות הטבע, שמקיפות אותה. בחרנו באכסנייה שנקראת Mountain View Backpackers, נקייה ונמצאת במיקום טוב ליד מרכז העיירה והקולנוע וההמברוגר הכי טובים בטיול. את הבוקר ניצלנו ללכת לפאזלינג וורלד, מקום מצחיק והזוי שיש בו גם מבוך (מתאים לילדים קטנים) ומלא חדרים עם תמונות ואשליות. מצחיק בטירוף אם באים כמה אנשים ביחד. בערב סיימנו עם הליכה סביב האגם, האכלנו את הברבורים והציפורים וראינו את השקיעה. אהבתי מאד את וואנקה. בכייף אפשר להיות שם שלושה ימים.

לתחילת הכתבה

אגם טיקאפו וקרחון פוקס

מוואנקה המשכנו לכיוון אגם טיקאפו (Lake Tekapo) לאכנסייה גדולה ונקייה שנקראת Tailor-Made. המקום עצמו הוא חור לגמרי, אבל נחמד ללכת לאגמים וזה בסיס טוב ליציאה אל הר קוק, ההר הגבוה ביותר בניו זילנד. בבוקר נסענו 50 ק"מ לעבר ההר והתעצלנו לעשות את הטרק הגדול שכולל עלייה על ההר, נחשב לא קל בכלל ונמשך כמה ימים. במקום זה עשינו את הוואלי קרוסינג וחצינו מתחת להר, במקום מלא בגשרים, בולדרים, נהרות וקרחונים. אהבנו את המקום אבל את מזג האוויר קצת פחות, כי היו לנו ארבע עונות ביום אחד. התחיל בקור, עבר לגשם, אחרי זה היה נעים ואפילו חם וחזר להיות מגעיל לקראת הסוף. בסך הכל הר קוק מקום יפה מאוד ואפשר גם לשכור בקתה מתחת להר במחיר מופקע.

משם המשכנו בנסיעה לקרחון פוקס. בחרנו בפוקס כי הוא יותר זול ויותר קטן מקרחון הפרנץ ג'וזף, אבל זה רק בחלק העליון שמגיעים אליו רק במסוק, ככה שלטיול של חצי יום כמו שעשינו, זה מספיק טוב. לקחנו את הסיור שמתחיל ב-2 בצהריים, הגענו לעיירה של בקושי עשרה בתים ומצאנו את המקום. קיבלנו מעילי גשם, ומגפיים וגרביים, שאותם לובשים על הבגדים. נסענו נסיעה קצרה של עשר דקות עד שהגענו לאתר. שם, במקום, קיבל אותנו גשם רצחני שבהתחלה הציק, אך עם הזמן התרגלנו אליו. הלכנו כשני ק"מ ברגל עד שהגענו למעין מדרגות בטבע בתוך עצים. בשלב זה נגמרו לי המים אז מילאתי, כמו המדריך, ממפל שנופל בדיוק במקום שעברנו, מים צלולים טעימים. מטפסים המון ואז טיפה יורדים עד שמגיעים לקרחון. קיבלנו מקל הליכה ודוקרן, אותו שמנו על הנעליים כדיי שיהיה יותר קל ללכת על הקרחון מבלי להחליק. האזור ליד הקרחון מלא במפלים והרים ירוקים. הקרחון עצמו עצום בגודלו וכייף מאוד ללכת עליו ולהשתמש בגרזן של המדריך על מנת לחצוב קצת בקרח ולעבור בין הנקיקים. גם ברגע שהיינו על הקרחון השמש יצאה, ככה שהיה מושלם. הקרחון זה אחת החוויות היפות בטיול והביקור בו מומלץ בחום. לדעתי טיפוס של חצי יום מספיק, למרות ששמענו על כאלה שלקחו מסוק ונחתו על נקודה גבוהה יותר בקרחון. בקיצור, ישנן כמה אפשרויות לקרחון. ביחרו לכם את זו שתרצו. סיימנו את הטיול ונסענו לישון בפרנץ ג'וזף, עיירה קטנה ליד הקרחון השני וקצת יותר גדולה מהפוקס, אכסנייה לא משהו אבל מספיקה אחרי יום מתיש.

יוצאים לטיול תרמילאים בניו זילנד? כל המידע שחשוב לדעת באתר "עפתי" >>

לתחילת הכתבה