מקרסי ופריגור לעמק הלוט

אם נוסעים מצפון קרסי היישר לעמק הלוט, הדרך היא מרוקאמאדור לכיוון דרום-מזרח, עד קאהור, לאורך כ-80 ק"מ. אחרי גראמה (Gramat - ראו פרק 5, עמ 54), אפשר לבקר בכנסייה המבוצרת שבכפר רודל (Rudelle) וכן בכנסייה של הכפר אסייה (Assier), שבו מתקיים שוק בבוקר יום שני, אחת לשבועיים. בקארדאיאק (Cardaillac), שהוא ברשימת הכפרים היפים ביותר בצרפת שוכן מוזיאון למסורות המאה ה-19, לה מוזה אקלאטה (Musee Eclate) - המוזיאון המפוצל - מפני שפיצלו אותו בין כמה בתים, והביקור בו הוא כסיור מודרך בכפר. פתוח יולי-ספטמבר בשעות משתנות. אפשרות אחרת היא לנסוע לקאהור דרך מערת קוניאק (Cougnac), המשלבת פלאי טבע וציור פרהיסטורי מן העתיקים ביותר שנתגלו. פתוח כל יום פסחא-1 בנובמבר 09.30-11.00, 14.00-17.00. יולי-אוגוסט 09.30-18.00. טל: 0565414754.

בעיירה גורדון (Gourdon) שבדרך מתקיימות שלל פעילויות תרבות ומוסיקה במהלך הקיץ (שוק ביום שלישי ובשבת, שוק איכרים ביולי-אוגוסט ביום חמישי). ממזרח למערה ומצפון-מזרח לגורדון, ב-Les Prades, תגלו את מוזיאון Henri Giron, סוריאליסט בלגי, ובצמוד - מסעדת המוזיאון, המגישה ארוחה טובה בכ-40 אירו כולל יין (לברר מועדי פעילות בטל: 0565413378). כדאי לבקר גם בכפר לאבאסטיד-מירה (Labastide-Murat), שבו נולד יואכים מירה, שהיה מרשל של נאפוליאון ה-1, והוכתר למלך נאפולי. הכפר הגאה צירף לשמו את שם בן-הכפר שהפך למלך, והקים לזכרו מוזיאון. פתוח יולי-ספטמבר.

לתחילת הכתבה

שרשרת המעוזים

מי שבאים מפריגור, ואפילו מחבל ברז`ראק (ראו פרק 9), יכולים לנסוע דרך חלקו הדרומי של פריגור אשר ממערב לעמק הדורדוניה, אזור שופע כפרים נאים ובעלי אופי, בחלקם באסטיד (Bastide). בפרובאנס, באסטיד הוא כינוי לחווה. בפריגור, המונח מסמן "התנחלות" ביניימית, ובעצם מעוז: יישוב עירוני מבוצר, שהקים האציל ששלט בשטח למען שתי מטרות - לפת�ח כלכלית את האזור סביב היישוב, ולהגן עליו באמצעות חיל-מצב קבוע. הקמת כמה באסטיד באזור אחד, איפשרה לאדון לשלוט בו כהלכה ו"לרשת" אותו. כאן בדרום פריגור, החלו במלאכה מלכי אנגליה באמצע המאה ה-13, ומנגד הציבו מלכי צרפת ואציליהם מאחזים משלהם, כמו חיילים בשחמט. אלפונס דה פואטייה, למשל, חתום על כמה וכמה באסטיד מאמצע המאה ה-13 (שהיו בשליטת צרפת). היישובים המבוצרים מילאו תפקיד חשוב במלחמת מאה-השנים, שהחלה ונסתיימה מעט מערבה משם (ראו פרק 9, עמ` 106).

האתר המערבי ביותר במסלול הזה הוא אמה או אמט (Eymet), מדרום-מערב למונבאזיאק, באסטיד צרפתי מ-1270 (שוק ביום חמישי). בהמשך: איסיז`אק (Issigeac), יישוב נאה ושמור היטב, מאוכלס מראשית ימי-הביניים (שוק ביום חמישי); בומון-די-פריגור (Beaumont), באסטיד אנגלי מ-1272, ובו כנסייה גותית מבוצרת (שוק בימי שלישי ושבת); באסטיד סנט-אוויט-סנייר (Saint-Avit-Senieur) ובו מנזר מהמאה ה-11, המופיע ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, ומונפראן-די-פריגור, המתהדר בקאפלה ופרסקו מהמאה ה-12.

אבל המרשים ביותר הוא מונפאזייה (Montpazier), באסטיד שייסדו האנגלים, עוד כפר הנחשב לאחד היפים ביותר בצרפת. מונפאזייה מגלם מתכונת קלאסית של באסטיד: יישוב מתוכנן היטב, שרחובותיו הניצבים זה לזה (כן, כבר במאה ה-13!), מובילים לשערים בחומה הבצורה, ואשר בתי הכיכר המרכזית שלו בנויים במתכונת אחידה ומוקפים באכסדרה של עמודים.ב מלון Edward-1 פועלת מסעדת La Bastide הסבירה ומעלה (חדר 65-140 אירו. ארוחה 15-45 אירו. טל: 0553224400). בכמה חדרים ג`קוזי וסאונה (שוק ביום חמישי).

כ-20 ק"מ דרומה למונפאזייה, שאטו דה בירון (Biron). הטירה, החולשת על דרום פריגור, נבנתה בין המאה ה-12 למאה ה-18. בניגוד לרוב הארמונות, כאן לא החריבו את הישן ובנו תחתיו חדש, אלא הוסיפו מבנים זה לצד זה, והמכלול האדריכלי רחב-הידיים, מעניין: צריח מהמאה ה-12 צד בית מגורים בסגנון הרנסאנס, קאפלה דו-קומתית כמו בסנט-שאפל שבפאריס, מטבחים קמורים ועוד. פתוח כל השנה במועדים משתנים. לברר בטל: 0553631339. מזרחה משם - וילפראש-די-פריגור, באסטיד שייסדו הצרפתים ב-1261, ובו כמה מבנים עתיקים מעניינים (שוק בשבת), ואקו-מוזיאון לערמונים ופטריות. פתוח כל השנה במועדים משתנים. וכבר אנו קרובים ללז ארק.


 שני עמקי נהרות צרים, דמויי קניונים ומרהיבים ביופיים, מקבילים וגם מתחברים זה לזה פחות או יותר בין פיז`אק בצפון-מזרח לקאהור בדרום-מערב - עמק הלוט הנודע עד מאוד, שחלקו המערבי הוא חבל יינות קאהור, ועמק הסלה הנחבא אל הכלים. המסלול המו�תווה כאן טבעתי - מקאהור לפיז`אק דרך הסלה, וחזרה לאורך הלוט. לחלופין, אפשר לנסוע מרוקאמאדור לפיז`אק, משם לרדת לאורך הלוט, ואחר כך לעלות אל עמק הסלה, ולבקר בחלקו המערבי - ובייחוד במערת פש-מרל.

לתחילת הכתבה

עמק הסלה ופש-מרל

בעמק הצר של נהר הסלה (Cele), שמימיו מהירים, מתפתלת הדרך בין צוקי גיר תלולים עטורי-צמחייה לבין הנהר. מתחילים בקאבררה (Cabrerets), כפר עתיק ובו ארמון ושרידים של ארמון נוסף, ונוסעים במעלה הסלה. גם כאן יש אתרים פרהיסטוריים, וכמו בכל רחבי האזור - תזכורות לנוכחות אנגלית מבוצרת בימי-הביניים. על הנהר יש טחנות-מים, מפלים, מעיינות, כפרים נושנים שבתיהם צמודים לצוק, והם כה נטמעים ברקע עד שאינך יודע היכן מסתיימת האבן הבנויה ומתחילה האבן הטבעית. "עמק גן-העדן", כך כונה בעבר חלקו זה של עמק הסלה, ובצדק: זו אחת הפינות הקסומות והצנועות ביותר שאני מכיר בצרפת.

הדרך לפש-מרל מקאבררה מתפתלת במה שנראה קצה העולם. בסופה של הדרך מקבלים הזדמנות להתוודע לעולם מופלא: מערות פש-מרל (Pech-Merle) המדהימות, ששימשו לפני 20,000 שנה מסתור לאדם הקדמון. הן ענקיות, מסועפות, ומהוות שילוב יוצא-דופן של אמנות פרהיסטורית - בעיקר ציור - עם אמנות הסלע - הגבישים והנטיפים שצר הטבע. השילוב המופלא של הוד הממדים ופאר האמנות והטבע, מצדיקים את אמירתו של חלוץ מדע הפרהיסטוריה בדרום-מערב צרפת, אבי-הנזירים בריי, שהמשיל את פש-מרל לקאפלה הסיסטינית.

פש-מרל מורכבת משתי מערכות של מערות - עליונה ותחתונה. עמוק מתחת זורם נהר תת-קרקעי, שבעבר הרחוק מאוד קלח במערה התחתונה, ובהמשך פילס לו דרך חדשה עמוק יותר. הפיר שחיבר בין שתי המערכות נאטם באופן טבעי לפני 12,000 שנה. קיומה של המערכת העליונה היה ידוע למקומיים. שני הנערים הסקרנים בני הארבע-עשרה, אנדרה דוד ואנרי דיטרטר, שב-1922 השתחלו פנימה מבעד לנקב, וזחלו על גחונם 140 מטר במעין מנהרה, לא נכנסו באקראי - הם באו לחפש - וגילו את אולם הציורים הנהדר. הכומר של קאבררה, חובב פרהיסטוריה בשם למוזי, שהחיפושים היו בהשראתו, הוא שמיפה ראשון את המערה. בהמשך היא נחקרה, ונפתחה לציבור.

בפש-מרל מבקרים כ-80,000 בני-אדם בשנה, אך מגבילים את הכניסה ל-700 איש ביום, בקבוצות של עד 25 מבקרים. כך קורה שבקיץ דוחים מדי יום כמה מאות אנשים, שטרחו ובאו בלי להזמין מראש. בקיץ מורה הסטטיסטיקה שהימים הדלילים ביותר הם שבת וראשון דווקא, אבל מומלץ לבוא מחוץ לעונה. אני טרחתי והזמנתי מראש ביקור בראשית עונת הסתיו, המדלדלת ממילא את שורות התיירים, ויתר-על-כן באתי ביום גשום וקודר - וזכיתי בביקור פרטי: האתר היה ריק ממבקרים. אם אין די אנשים מחכים קצת, אבל בשום מצב אין גורמים למבקרים להמתין יותר מחצי שעה, ויוצאים לסיור גם אם התייצב בפתח רק מבקר בודד.

על פני הקרקע ממתינים למבקר מוזיאון קטן של ממצאי האתר, וחדר שמקרינים בו סרט על המערה. הסיור (אך ורק בליווי מדריך) נפתח בחלק התחתון, ובשלב מסוים עוברים למפלס העליון במעבר שנפרץ ביד-אדם. הביקור נמשך יותר משעה, לפי העומס - ומידת התעניינותם של המבקרים - שכן המדריכים מוכנים לדבר עד בלי די: היטמעותם בחוויית המערה, מוחלטת. הם תושבי קאבררה (האתר שייך לכפר, מנוהל בידי המועצה ומניב ליישוב הכנסות ניכרות), והמ�ש�רה עוברת מאב לבן. המדריך שליווה אותי מכהן בתפקידו שבע-עשרה שנה, והחליף את אביו שהדריך ארבעים ושתיים שנה... בקיץ, עקב ריבוי המבקרים, אין המדריכים יכולים לדבר כאוות נפשם: הביקור מתקצר לחמישים דקות, ומוגבל לחלק התחתון בלבד.

פש-מרל היא מערה מהחלק הקדום יותר של התקופה המאגדלנית: ציור הסוסים הגדול שבה תוארך בפחמן 14, ונמצא שהוא בן 24,600 שנה. הנטיפים בני 60 מיליון שנה. כל ציורי המערה הענקית הם בצבע טבעי אחד שהופק ממ�נג�ן. מניתוח הסגנון של כלל הציורים ושל מאפייני התנועה שבהם הוסקה המסקנה, שכל יצירות האמנות שבמערה הן מעשה ידיו של אמן אחד - שעבד בדרך כלל בתנאים קלים פי כמה מאלה ששררו במערות-הנ�קב�ה הצרות והנמוכות שליד לז-אזי-דה-טאיאק. הוא לא נאלץ לצייר שפוף על ברכיו, ואף בנה לו אמצעי טיפוס כדי לצייר על התקרה - בלז-אזי הסתפק בציורי אצבעות בלבד על התקרה. על הקירות צייר האמן בטכניקות שונות ונעזר במכשירים שונים, למשל - במערות נמצאו "עפרונות", שקצותיהם נחרכו באש, ושימשו צבע פחם שחור, ונמצאו עצמות חלולות לנשיפת צבע.

במערה מופו שבעה-עשר מינים של חיות, יחידות או בלהקות - דוב, צבוע, אריה, פרות, ממותות, סוסים - נהדרים - וביזונים, לרבות ביזון בתנועת תקיפה. יש גם דג נהר מצויר על-גבי סוס, סוס שפרוותו מנוקדת נקודות שחורות סימבוליות, ועוד ועוד. יש גם דמויות אדם ואיברי אדם - אשה בהיריון; יד אשה על הסלע הצבועה מסביב בירוק, אשר הו�תוותה בנשיפת-צבע מעצם; אצבעות. בציור ניכרים ארגון וקומפוזיציה וכמה מהיצירות עוצרות-נשימה ממש. הטבע עשה מלאכה מרהיבה לא פחות מזו של האדם: בפש-מרל תראו נטיפים וזקיפים מחוברים להם יחדיו, כאלה לב�נים שעדיין גד�לים, ולעומתם מבני-ענק שמתו לפני 2 מיליון שנה וחדלו לגדול - המוות המינרלי מקשט את המערה פה ושם בגוון באדום. אחרים מתו ושבו לתחייה - מעל לאדום, או מתחתיו, מסתמן שוב הלב�ן: גשם עז הזורם פנימה מבעד לחגווי-הסלע, יכול לשטוף ולהחיות. כמה נטיפים צבועים בצבעים שונים - סימניה של צמחייה שנרקבה. והנה מראה נדיר - נטיף כפול, דמוי Y.

יש עוד תופעות-טבע יוצאות-דופן: למשל הדיסקים, אבנים שליטש הטבע בסבלנות אין-קץ, באמצעות ס�חרורן במים שזרמו בשצף בתוך אגנים קטנים, ששימשו למעשה כלי ליטוש טבעיים - והיום הן נוצצות כיהלומים. ומכיוון שהמים חדלו ברגע מסוים לזרום שם, והתחדשה הפעילות הנטיפית העדינה, נוצרה סביב היהלומים רשת סלעית נוקשה. יש עוד תופעות יוצאות-דופן, כמו קדירת הענקים (Marmite des Geants), או כמו חלקיק סלע ממורט ומלוטש דמוי סביבון, ועוד ועוד. פה ושם חברו יחדיו האדם והטבע: סימנים פאליים שצר הטבע, עקבות רגליו של ילד קטן בנות 20,000 אלף שנה... הוא דרך בבוץ, והבוץ התקשה. בניגוד למערות אחרות, ששימשו לאמנות (ולפולחן?) בלבד, בפש-מרל נמצאו עקבות וכלים לרוב , וברור שחיו בה אנשים לאורך תקופה ארוכה מאוד.. גם דובים ניצלו את המערה לצורכיהם, וחרפו� בה, כך מעידות כנראה העצמות הרבות שנתגלו.

בתום הסיור, עוברים ליד שורש של עץ אלון עתיק, החוצ�ה את הסלע וצולל 15 מטר לתוך המערה, שם הוא נחשף - עד לנקודה שבו הוא חודר בשנית לאדמה! לפני שנים רבות גדעו את העץ, ובמקומו גדלו מאליהם שלושה עצים חדשים. כיום, גד�ל עץ בן יותר מתשעים שנה על שורש בן שלוש מאות ואינו חושש ממאומה: בשנה של בצורת קשה, הוא היה העץ היחיד ששרד בחורש מעל. פתוח סוף מארס-ראשית נובמבר בשעות משתנות (בחורף חודרים מי הגשמים וממלאים חלקים מהמערה). לברר בטל: 0565312705. ההדרכה בצרפתית,לפעמים הדרכה גם באנגלית, ותמיד מחלקים לקוראי אנגלית חוברת הדרכה ובה מודפס עיקר ההסבר באותיות קידוש-לבנה בגלל החושך היחסי.

לתחילת הכתבה

קאהור

קאהור (Cahors) היא עיר עתיקה השוכנת על חצי-אי בעיקול כמעט ט�ב��עתי בנהר הלוט. במאה ה-1 לפני הספירה היה שמה דיבו�נה קאדוקורום, שם הכורך את השורש Divin, אלוהי - מן הסתם זכר לעיר קדושה שקמה סביב המעיין המקודש דיבונה (Divona). היום זהו מעיין שארטרה (Fontaine des Chartreux), הנובע מעט הלאה מגשר ואלאנטרה, על הגדה שמנגד לעיר: הוא מקור מי השתייה שלה, וגם מוצאו של נהר תת-קרקעי.

מהתקופה הרומית שרדו שרידים בודדים - הפלישות הברבריות הגדולות (במאות ה-5 עד ה-8) שינו כליל פני העיר. בימי ההגמון סן-דידייה (בן המאה ה-7), הנחשב לראש וראשון לבוני העיר, הוקף חלקו המזרחי של חצי-האי בחומה בצורה, ובחסותה התפתחה העיר הביניימית סביב הקתדרלה סנט-אטיין, כנסייה דמוית מבצר שנבנתה מהמאה ה-11 ועד ה-17. היא החלה כמבנה רומאני - שרדה ממנו הכניסה הצפונית שתגליפיה יוצאי-דופן - ועליו נוספו חלקים מרשימים בסגנון גותי, רנסאנסי ועוד. שיפוצים שנערכו במאה ה-19 הוסיפו נופך משלהם. לשיא גדולתה נסקה קאהור במאה ה-13, כמרכז סחר וכספים, בזכות בנקאים לומבארדים שהשתקעו בה והיווסדה של כת סוחרים בינלאומיים. הפאר דאז בא לידי ביטוי בחזיתות הבתים במה שהיום הוא רי נאסיונאל. בראשית המאה ה-14 זכתה קאהור שאחד מבניה נבחר לאפיפיור בשם יוחנן ה-22. הוא שיסד בעיר אוניברסיטה והשיק תוכנית גדולה לפיתוח הנהר (סכרים, מעברים, טחנות ובעיקר גשר ואלאנטרה) - שהקנתה עוד תנופה לעיר.

באמצע המאה ה-14 הוכפלה מ�כסת הביצורים. אז שירתו את קאהור שלושה גשרים, שניים מהם מבוצרים. גשר ואלאנטרה (Valantre), ששרד ועבר ב-2002 שיפוץ מקיף, הוא סמל העיר. הגשר הוא מופת של אדריכלות ה�ג�נתית ביניימית: מבנה עתיר קשתות וצריחים, שבנייתו התנהלה כה בעצלתיים (כ-70 שנה!) עד שהמהנדס - כך מספרת האגדה - כרת ברית עם השטן: הלה יעזור לו בכל אשר יבקש, ובתמורה יקבל את נפשו. לפני תום העבודות ביקש האיש מן השטן שיביא לו מים בנ�פ�ה. השטן נכשל במשימה, והאדם גאל את נפשו. אך שטן נקם, ומדי לילה עקר את האבן האחרונה שהניחו הפועלים ביום הקודם. כששופץ הגשר לראשונה ב-1879, אחרי חמש מאות שנות קיום, פיסלו� שטן קטן בראש הצריח המרכזי.

ימי-הביניים והרנסאנס הותירו ארמונות ואוטלים יפים לרוב - הארכיטקטורה הרנסאנסית באה לידי ביטוי במוטיב עיטור�י של ענפים וורדים המקשטים דלתות, חזיתות, א�חים ועוד. האמנות הבארוקית מיוצגת אף היא בכניסות לבתים. במאה ה-19 התפתחה העיר המודרנית מערבה והשלימה את עיור חצי-האי: בולוואר גאמבטה נסלל במה שהיה חפיר החומה המערבית, והיום הוא משמש צירה הראשי של קאהור - ובו שוכנים העירייה, התיאטרון, הספרייה, בית המשפט ועוד. בהמשך, הוכשרו רציפים וטיילות לאורך הנהר. סיור רגלי בין הגדה המזרחית לבולוואר גאמבטה ברובע צר וארוך - שהקתדרלה ושכונת לה דוראד במרכזו - מאפשר צלילה לאווירת העבר בזכות הסמטאות, הכיכרות הקטנות, הבתים היפים ושרידי הביצורים (שלטים כחולים מציינים את האתרים הסמוכים למקום הימצאכם ומקלים על הטיול). אפשר לבקר בבית אנרי ה-4 (Maison Henri IV) המכונה גם בית רואלדס (Roaldes)- המכיל אוסף ריהוט מהרנסאנס והלאה. פתוח מפסחא עד אמצע ספטמבר ושבוע ראשון בנובמבר במועדים משתנים. לברר בטל: 0565350435.

מעט מערבה מהרובע העתיק, אחרי כיכר שארל דה גול הגדולה, מצוי זכר לעבר הרומי בדמות קשת דיאנה, שריד למרחצאות. ליד הכיכר, מוזיאון הרזיסטאנס, המציג את תנועת ההתנגדות במחוז, הכיבוש והגירוש למחנות, ואת מסכת הגבורה של שחרור צרפת. מוזיאון אנרי מארטן (Henri Martin), במה שהיה היכל ההגמון, מציג תערוכות ציור מתחלפות ואוסף המוקדש בעיקר לעיר ולהיסטוריה שלה. אפשר לסייר גם לאורך הרציפים, ומומלץ מאוד לבקר בגשר ואלאנטרה, שמעברו השני המעיין הקדוש וטחנת-קמח צפה - ארבות-נהר, שניצלו את כוח הזרם לטחינת התבואה (שוק איכרים בשבת ורביעי בבוקר - נובמבר-מארס). וכל זאת בעיר המונה רק 20,000 תושבים!

לשכת התיירות של קאהור שבכיכר פראנסואה מיטראן (טל: 0565532090 - חניה גדולה בסמוך) היא זו של כל החבל - היא מספקת פרטים על אירוח כפרי, ארוחות בחוות, חוות-רכיבה וגם על פעילויות ספורט אתגרי, שיט בנהר, וכן הלאה (בטל: 0565532075). על הנהר אפשר לשוט מאפריל-עד נובמבר. טיול קצר כולל מעבר סכר, וטיול ארוך המשולב עם נסיעה ברכבת תיירותית נמשך שבע שעות (פרטים בטל: 0565359888). בית יינות קאהור (Maison des Vins de Cahors) נמצא מול תחנת הרכבת. בולוואר ז`אן ז`ורס 430. טל: 0565232224.

מסעדות מומלצות בקאהור
לה באלאנדר (Le Balandre) היא בהחלט המסעדה הטובה ביותר בעיר. מחיריה אינם נמוכים: היא שוכנת במלון Terminus, שהוא הטוב בעיר. (ארוחה 40-100 אירו. 22 חדרים 55-130 אירו. טל:0565533200). עוד בעיר: Au Fil des Douceurs (16-45 אירו). המתחרה היא מסעדת מארקו (Marco), השוכנת במלון Claude Marco הקטנטן אשר בלאמאגדלן (Lamagdelaine), פחות מ-10 ק"מ צפונית-מזרחית לקאהור (ארוחה 35-75 אירו. 4 חדרים ודירה 90-150 אירו. טל: 0565353064).

יינות קאהור:
העיר היא נקודת המוצא לסיור באזור היינות קאהור. 80% מהאפלאסיון מתפרס ממערב לעיר, לאורך נהר הלוט וכביש D8. כמה מאות יקבים מתבססים על כרמים ששטחם הכולל מצומצם למדי, רק 4,250 הקטאר, ועם זאת הם מתפצלים בין 45 יישובים - מו�ר (Vers) שמעט מזרחה לקאהור, ועד אחרי פואי-ל`אווק (Puy-L`Eveque) שבמערב - רצועה שאורכה כ-60 ק"מ, ורוחבה מצפון לדרום כ-30 ק"מ.

בקאהור מייצרים יין אדום בלבד - מה שמפשט מאוד את העניין. זהו יין עז, עתיר-ניחוחות, בעל גוון כהה עמוק. זן הענבים השליט הוא המאלבק, ששמו השני קוט נואר, והמכונה כאן בכלל אוקסרואה. בבורדו הוא מ�שני לחלוטין, אך יין קאהור חייב לכלול לפחות 70% זן מאלבק - ומקצת היינות הם על טהרת המאלבק, כמו בארגנטינה. ביינות האחרים, זן המרלו מוסיף "עגילות", וזן הטאנאט מחזק. יינות קאהור מיועדים לשמירה ממושכת, ורק כעבור שנים של יישון הם חושפים את מלוא עידונם ומורכבותם. את יין האזורים הגבוהים יחסית, כלומר צ�לעות הגבעות, אפשר לשתות כבר מהשנה השלישית. בצעירותו, כשהוא בשיא חוזקו וחספוסו הנעים, מל�ווה יין קאהור כהלכה כבד אווז וברווז, מעדני בשר, נזידי בשר ברוטב. בז�קנתו הוא הולם מאוד כמהין, בשרים אדומים, בשר ציד עם פטריות-בר, וגבינות רוקאמאדור. המחירים עדיין סבירים מאוד ברוב היקבים.

לתחילת הכתבה

שאטו דה מרקואס

שאטו דה מרקואס (Mercues), המתנשא מעל לעמק סיראק (Cieurac), נשקף במלוא הדרו משמאל לכביש D911 בואכה קאהור. בתקופה הרומית היה כאן מקדש, שראשוני הנוצרים באזור הרסוהו, ובנו תחתיו כנסייה. במאה ה-7 בוצרה הכנסייה והוסבה לטירה. מאז ועד להפרדת הדת מהמדינה ב-1904, היה המקום בבעלות ההגמונים-הרוזנים של קאהור, קביעו�ת שלא מנעה תהפוכות לרוב. ב-1212 נבנתה שם טירה חדשה שנועדה להגן על קאהור. במהלך המלחמות השונות היא נכבשה, הוחרבה והועלתה באש. במאה ה-18 שוקם המבנה כדי שישמש בית-קיט להגמונים. בהמשך החליף בית-הקיט כמה ידיים, עד שמתכנן המטוס האגדי קאראוול שיפץ אותה מהמסד עד הטפחות, כרה בריכה ושיבץ מעלית דיסקרטית בתוך הקיר העבה להחריד. ב-1983 רכש אותו הבעלים הנוכחי. הוא שיקם את תפארת העבר - הפעם בהשגחת מ�נהל המונומנטים ההיסטוריים - ועשה את מרקואס ראוי לרשת רלה-א-שאטו. דה גול חנה כאן, וסיכם: "במרקואס, אתה חש במשק כנפי ההיסטוריה העולה לעברך." המיית הנחל שלמטה, לרגלי הצוק, עולה אל החדרים. בלילה, תריס וחלון מגנים מפניה, אם צריך. עם שחר, הנוף הרחב נחלץ אט-אט מערפילי הזריחה, וזה יפה.

במרקואס 22 חדרים ו-8 סוויטות, בהם כמה חדרים לא-רגילים, ולחלקם קירות בעובי שלושה מטרים - מה שמונע את האפשרות להתקין מערכת מיזוג אוויר דיסקרטית, שלא תפגום בהוד הפיאודלי. בחדר ההגמון, ש�עון-שמש עשוי ברונזה שקוע ברצפה והמיטה הענקית היא מעץ זהוב. במיטה זו לן דה גול, הרבה לפנ�י. המרשים ביותר הוא חדר עגול בראש צריח. הוא מוקף בשביל הזקיפים שבראש החומה, הפורס נוף של 360 מעלות. החדר מבטיח רוחות רפאים: לוחצים על מתג ליד המיטה כדי להדליק את האור, והנה ניזחת דלת מוסווית היטב בשטיח המכסה את התקרה, וחושפת את כל מבנה העץ התומך בגג הצריח ובטראסה של גג המבצר. מדהים!

המטבח שם דגש על מוצרי העונה והאזור, והתפריט העונתי מחולק לפי מוצרים. בסתיו- פ��רק חרשפים, פרק כמהין, פרק אורניות ופרק אגוזים. בפרק האגוזים למשל, מנות שונות של מוצרים אזוריים מועשרות באגוזים - סלט בשר ארנבון עם וינגרט סלק ואגוזים, או חצי כבד ברווז במרמלדה של תאנים ואגוזים. בהחלט מקורי ולא-רע.

Chateau de Mercues 

  • טל: 0565200001
  • פקס: 0565200572
  • 22 חדרים: 160-260 אירו 8 דירות: 270-400 אירו
  • ארוחה 55-100 אירו
  • סגור מנובמבר עד פסחא. כשפתוח, המסעדה סגורה ב, וכן ג-ה צהריים.

בארמון פועל יקב בשם מרקואס והמלון אפוף ניחוחות היין. אפשר לבקר במרתפים ולטעום. היקב הוא חלק מהאימפריה של משפחת ויגורו (Vigouroux), העוסקת ביין האזור מאמצע המאה ה-19. ב-1971, מאה שנה אחרי מגפת הפילוקסירה, הם נטעו מחדש כרמים בצלעות הגבעות ממזרח לקאהור, והחזירו לפעילות ולאיכות את שאטו דה אוט-סר (Hautes-Serres), היקב הטוב ביותר ממזרח לעיר. בהמשך רכשו את מרקואס וכרו בו מרתף ייצור ויישון. ב-1987 הקימו אגודה אליטיסטית בשם לה סנייר (Les Seigneurs), האדונים, שנועדה "לאגד תחת דגל אחד יינות של קאהור שכבר יצאו להם מוניטין, ולשמר את המוניטין בעזרת אמנת-איכות." לצורך העניין לקחו תחת שרביטם יקבים בבעלות "שם מהולל, משפחת הדוכסים דה מונפזא": יקב שאטו לרה מונפזא Leret) Montpezat)) בלוזש (ראו להלן), ויקב שאטו דה קאיקס (Caix) בקאטוס (Catus) הסמוכה, שיינו מכונה "יין נסיך דנמרק", משום שמשפחת המלוכה הדנית רכשה את השאטו ב-1975, והנסיך הוא נצר לשושלת מונפזא, כך שהכול נשאר במשפחה.

טעמתי מרקואס ואוט-סר. שני היינות בעלי הרכב זהה: 70% מאלבק, 25% מרלו, 5% טאנאט. אבל הטרואר מדבר: מרקואס הרבה יותר ע�ז, אוט-סר מעודן יותר. יין פרסטיז` של מרקואס עשוי 100% מאלבק, והוא נועד לשמירה ממושכת. עוד במרקואס, מלון Le Mas Azemar, חווה עתיקה שהוסבה למלון-אורחים קטן, רק 6 חדרים, רומאנטי, מפנק ומעוצב בטעם רב. בערב, סביב שולחן אחד, מגישים ארוחות של מטבח אזורי, טובות וזולות (חדר 70-90 אירו. חובה להזמין מראש. טל: 0565309685). מציאה!

לתחילת הכתבה

ממרקואס מערבה - עמק הלוט המערבי

כפי שכבר ציינתי, הטיול בעמק הלוט מערבה הוא בעיקרו סיור יין. האזור נאה, אך לא ראיתי לאורך הדרך - נהר הזורם בין גדות נמוכות - שום דבר מדהים בנוסח סן-סירק-לאפופי. הנה לפניכם כמה המלצות סיור יין וגסטרונומיה (לא רק!) בצירוף שמותיהם של כמה מהיקבים הטובים ביותר, אם להסתמך על בחירתם של כמה סומלייה בדרום-מערב ועל תפריטי המסעדות המובילות באזור (ממזרח למערב):

  • בעיירה לוזש (Luzech) העתיקה והנאה, 18 ק"מ ממערב לקאהור, מצויים מוזיאון ארכיאולוגי (Musee Armand Vire) ויקב לה קרואזי Les Croizilles)). בפרסאק (Prayssac), שבו 17 יקבים, שאטו לה ריגאלה (Les Rigalets) - יינות משתי סדרות, קנטסאנס הראשית, ופרסטיז` המשנית.
  • בסן-מדאר-קאטוס (Saint-Medard-Catus), 20 ק"מ מערבה לקאהור, נמצאת מסעדה טובה מאוד, לה ז`נדרו ((Le Gindreau, המקדשת את המטבח האזורי המצוין - היא הטובה ביותר בכל עמק הלוט וגם מעבר לו ברחבי קרסי (ארוחה 40-110 אירו. טל: 0565362227).
  • בעיירה פואי ל`אווק (Puy l`Eveque), שבה 18 יקבים (ושוק בשלישי ושבת), יותר מבכל כפר-יין אחר בקאהור, מתבלט יקב טריגדינה (Triguedina) בעיקר בזכות יינות פרנס פרובוס (Prince Probus), שמחירם במסעדה טובה 50 אירו. טל: 0565213081. בפואי מסעדה סבירה, Cote Lot, שיחד עם בראסרי לא-רע, נמצאת במלון Bellevue (ארוחה 40-60 אירו. ארוחה בבראסרי כ-20 אירו. 11 חדרים 65-90 אירו. טל: 0565360660 ).
  • בכפר ויר-סיר-לוט (Vire-sur-Lot), כמעט בקצה המערבי של האפלאסיון, ובו 13 יקבים, שוכן היקב המוכר כטוב ביותר כנראה בקאהור: לה סדר (Le Cedre), הארז, בעיקר סדרת Prestige שלו, העולה במסעדה טובה 4-70 אירו, תלוי בשנת הבציר. תנאי ביקור לברר בטל: 0565365387.
  • סוטוראק (Soturac) שבקצה מערבי של האפלאסיון מתבלט שאטו לאמארטין (Lamartine). טל: 0565365414.
  • מצפון לסוטוראק, ארמון בונאגיל (Bonaguil) המדהים, טירה ביניימית מבוצרת להפליא ששרדה את כל המלחמות ומזדקרת לה בלב היערות מעל לכפר. פתוח פברואר-נובמבר בשעות משתנות. לברר בטל: 0553495969.
  • ממערב לפומל (Fumel) יש עוד כמה כפרי באסטיד מהמאה ה-13 כמו מונפלאנקן (Montflanquin), פן-ד`אז`נה (Penne-d`Agenais) שהוא כפר ביניימי יפה, החולש על הלוט, ובו מסעדה סבירה ומעלה, La Maison de la Place. בעיקר כדאי להגיע אל וילנב-סיר-לוט (Villeneuve-sur-Lot), באסטיד צרפתי על גדת הלוט מ-1251, מהגדולים והחזקים בבאסטידים בכל דרום-מערב.
  • ביציאה מווילנב דרומה, ב-Pujols, מסעדת La Toque Blanche, מטבח טוב, נוף ייחודי ומחירים בהתאם לאיכות (ארוחה 30-75 אירו. טל: 0553490030). אבל לש לשכוח שאתם בדרך למסעדת ל`אוברגאד, הטובה הרבה יותר. וילנב היא בירת השזיף שמייצרים ממנו את הפרונו ד`אזן (Pruneau), השזיף המיובש שעליו תהילתה של העיר הסמוכה אז`ן זה מאות בשנים. הממתק המזין הזה משמש הן בקינוחים והן בתבשילי בשר, וסגולתו הנוספת היא בהתרת מעיים פקוקים.

ועל מנת שלא תחשבו חלילה שלעמק הלוט אין איזה ייחוד תרבותי משמעותי - כמו תחרות שריקת הרועה בחבל הבאסקים, או תהלוכת המסיכות והמ�פ�ו�חים לביעור הרע בצפון פריגור - גונב לאוזני שבאחד הכפרים שממערב לווילנב-סיר-לוט, סנט-ליבראד (Sainte-Livrade) שמו, מתקיימת מדי שנה באוגוסט, אליפות העולם של יורקי גלעין השזיף המהולל! כמעט בכל יישוב יש מלונות קטנים וזולים ולינה כפרית. משם, עוד מאמץ קצר - כ-50 ק"מ נסיעה- ואנו בשערי מסעדתו של מישל טראמה, בפואימירול שליד אז`ן.

 מתוך הספר: "התענוגות של דרום צרפת" - מאת אביטל ענבר. צילום: אביטל ענבר. אביטל ענבר הוא מתרגם, עיתונאי וסופר, מחבר רבי המכר "התענוגות של צרפת", "התענוגות של פאריס" ו"התענוגות של פרובאנס", שזכו לשבחי הביקורת. תרגם לעברית את מיטב הספרות הצרפתית וזכה בשני עיטורי כבוד מטעם ממשלת צרפת. לרכישת הספר- לחצו כאן.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה