הקדמה
ביוני השנה ביקרתי במוזיאון Fundació Joan Miró בברצלונה. היה זה ביקורי השני במוזיאון ועדיין להיכנס אליו היה עבורי כמו להיכנס למקדש. במוזיאון תערוכת קבע של חואן מירו, וכן תערוכות מתחלפות.
הצייר והפסל יליד ברצלונה, נע בכל תקופת יצירתו הארוכה הלוך ושוב בין ספרד (קטלוניה) מולדתו לבין פאריז וניו-יורק. תנועה פיזית זו, ליוותה גם את היצירה שלו ויש לה תפקיד חשוב באופי יצירתו ובנושאים שלה. חשוב להבין שחואן מירו חי בתקופה בה פאריז הייתה ``מ�כ��ה`` של האמנים. בשנות העשרים נהרו אליה אמנים רבים. אלה היו השנים של ה``מהפך`` בגישה אל הציור ואל בד הציור, כשהציור חדל להיות העתקה של מציאות חיצונית והפך להיות ביטוי לנפש האמן בצבע וצורה. בפאריז של 1919 הכיר מירו את פבלו פיקסו וארנסט המינגווי וחבר לחוג הסוריאליסטי, שבראשו הצייר אנדרה מסון, והמשוררים אנדרה ברטון, פול אלואר ולואי ארגון. החוג יצר את המניפסט הסוריאליסטי בפאריז, שהמאפיין העיקרי שלו התבטא בכתיבה אוטומטית. לפי גישה זו גם הצייר צריך ``לתקוף`` את בד הציור ללא כל מחשבה או תכנון מוקדמים, היישר מתוך התת-מודע, ממש כאילו הוא מופעל על-ידי חלום. מירו נהג לספר כי השתמש בהזיות שנגרמו לו בשנתו עקב הליכה לישון רעב לצורך ציוריו. הוא טען כי אינו מכיר בגבולות שבין ציור לשירה ואת ציוריו הגדיר ``שירה ויזואלית``.
תערוכת הקבע
תערוכת הקבע במוזיאון נפתחת בשטיח קיר ענק שנעשה על פי ציור שלו ובמספר עבודות גדולות משנותיו המאוחרות. בהמשך, פסלי ברונזה שטוחים המורכבים מאלמנטים של חביות, קופסאות, חלקי ידיים וציפורים, חביבים מאוד ולא גדולים (כחצי מטר גובה). הפסלים הובילו אותי לאולם תצוגה של מבחר מעבודותיו המוקדמות ביותר, כלומר מן השנים 1912-1914, שנים בהן צייר בהשפעה קוביסטית, בעיקר חוות קטלאניות, בצבעי שמן ותרגילים מוקדמים כמו: ראש בפחם, אישה בפסטל וכן ציורים שלו מגיל צעיר. בציור ``נוף קטלאני``, משנת 1925, הדמויות כבר מופשטות בהשפעת המפגש עם הסוריאליזם ונוף ילדותו הופך למערך דימויים סימבוליים.
קולאז`ים ואסמבלז`ים בחומרים מיוחדים, שלא ידעתי על קיומם, עבודות על מתכת עם גרפיט בשחור ולבן הן עבודותיו הבאות במוזיאון, שכבר מאופיינות בשפתו הייחודית, והיצירה white glove - בגואש על נייר.
בקומה השניה של המוזיאון, עבודות מ-1946: דמויות עליזות וצבעוניות בקונטורים שחורים עבים. אשה וילד בלילה, אשה וילד בזריחה, וכן תצוגה מרתקת במיוחד של הספרים שאייר עבור הסופרים והמשוררים הסוריאליסטים.
במיוחד עניין אותי לראות בתערוכה סקיצות והכנות לעבודות ידועות. תמיד מסקרן לראות את התהליך של היווצרות היצירה, החל מהשרטוט או השרבוט הראשוני ביותר עד לעבודה המוגמרת. לראות את הדרך שבה מעלה האמן את הרעיון שלו לציור או לסדרת ציורים. לעיתים זה נעשה תוך כדי קריאת עיתון ושרטוט בשוליו או על פיסת נייר שקרע כיוון שהיה חייב לרשום לעצמו את הרעיון באותו רגע. בין הסקיצות המוצגות בתוך שולחנות זכוכית יש רישומי הכנה לציורים כמו the hope of the man condemned to death, אשר שורטטו בצורה פשוטה על גבי נייר עיתון לבן זול או במחברות ספירלה, ששימשו להכנת רישומים ותכנונים ממש התחלתיים של עבודות. רעיונות שבוצעו על חתיכת קרטון קרוע או על גבי חלק מעיתון יומי או דפים של יומן שבועי שנקרעו בהיסח הדעת, ובהם שרטוטים, כיתוב ומספור.
במוזיאון נמצאת הסקיצה לציור dutch interior II מ- 1928, אשר נמצא היום במוזיאון גוגנהיים בניו-יורק. ציור זה היווה גירסה סוריאליסטית לציור מן המאה ה-17 של הצייר ההולנדי ז`אן סטין ``שעור הריקוד של החתול``.
לתחילת הכתבה
היסטוריה
הנושא הלאומני-ספרדי חוזר בציוריו לאורך כל השנים, אבל למרות תמיכתו בספרד ובלאומנות הקטלאנית, מעולם לא נקט מירו עמדה פוליטית בולטת כמו פיקאסו למשל, או דאלי, אך הוא לגמרי לא היה מנותק מהמאורעות ההיסטוריים בארצו. בזמן מלחמת האזרחים ב-1937 בספרד יצר מספר ציורים ידועים ביניהם: האיכר הקטלאני במרד, כרזה - עזרו לספרד, ואת סדרת 50 הליטוגרפיות The Constellations (סדרת ברצלונה) מ-1944, שבמוזיאון מוקדש לה אולם מיוחד. הליטוגרפיות, שגודלן אחיד (כחצי מטר על 30 ס``מ), נוצרו בחמישה עותקים כל אחת בלבד. הן מאופיינות באלמנטים המוכרים: כוכבים, וגוף אדם בשחור לבן. דמויות גרוטסקיות, כמעט קריקטורות, מפלצתיות, על רקע חלל ריק.
מירו היה קשור למולדתו והקפיד לשוב לגור לסירוגין בספרד, צרפת וארצות-הברית, למרות שמשטר פרנקו לא אפשר הצגת תערוכות שלו, ולמעשה משום כך רוב עבודותיו שוכנות במוזיאונים מפורסמים לאמנות מודרנית ברחבי העולם.
בעבודותיו המאוחרות משנות ה-70, הרבה מירו להשתמש בצבעי-יסוד וטפטופי צבע על בד אקריליק. היה מעניין להתבונן בציור: L`or de latzura בצהוב וכחול, שגודלו כ-2X2 מטרים, ולהבחין כי כאשר מתקרבים אליה רואים כי העיגול הכחול אינו אחיד, אלא מרוח בעיגולים עיגולים. מריחות המברשת ניכרות גם ברקע הצהוב ובקווים השחורים. בשכנות לציור תלויות גם היצירות הידועות: אשה וציפור בלילה מאותה שנה, ובמרכז החדר: Sun bird - פסל שיש לבן מ-1968.
למרות שפת הסמלים הייחודית שלו, מירו חזר וטען כי הוא אינו צייר אבסטרקט: ``לכל צורה יש משמעות בציורי והיא מבוססת על דבר אמיתי``. לכן, גם אם מופיע בציור עיגול גדול ולצידו קו, יהיו אלה: שפירית מול השמש. בציוריו חוזרים ומופיעים תמיד גרמי שמיים: שמש, ירח וכוכבים, ונשים. רקדניות ספרדיות, חלקי פנים: אוזניים, עיניים וחלקי גוף - כפות רגליים עצומות, ובנוסף חפצים כמו סולמות ובעלי חיים.
מעניין לגלות כי הוא השתמש בעבודותיו בחומרים מגוונים מאוד שערבב ויצר בעצמו: צבע מעורב עם חול וזפת ליצירת טקסטורה, צבעי מים, ציור על נחושת, תחריטים וליטוגרפיות. הוא יצר סדרות ציורים בגואש, עפרונות צבעוניים, דיו שמן, פסטל וגם ריבת פירות! מירו יצר גם קולאז`ים מחומרים רבים ומגוונים, למשל: נייר זפת, לינוליאום, חוטים, נייר זכוכית חבלים וחוטים מהודקים בנעצים, פחם, בדים, סוגי נייר, קרטון ועץ. כמו כן יצר ליטוגרפיות ותחריטים.
בשנותיו המאוחרות יצר בניו יורק ובפריז סדרת פסלי קרמיקה וקירות בהזמנה עבור בנייני ציבור (קיר השמש וקיר הירח עבור בניין אונסקו בפאריז, קיר הכניסה לנמל התעופה בברצלונה ובניינים בניו-יורק), הרבה לפסל וגם צבע חפצים בהשפעת אמנות הפופ. בנוסף, נתן הסכמתו להדפסת ציוריו על גבי פוסטרים, כדי שאמנותו תהיה עממית ותגיע לכל אחד. המסחור של עבודותיו אמנם גרם לו להיות אמנם מוכר ופופולרי בכל בית ובכל גן ילדים (גם אצלי בסלון יש פוסטר ``מירו`` אחד), אבל גם גרם לכך שאנשים מכירים רק צד אחד של עבודותיו, כלומר הסגנון הצבעוני השטוח, דמוי ציורי ילדים, וגרם לציוריו להיות מזוהים עם הסגנון האסתטי, הנעים וה``קל לעיכול``, בעוד שכדאי להכיר את המגוון הרב-גוני של עבודותיו ומגוון הטכניקות והחומרים בהם השתמש. הציורים הוכנסו לגודל סטנדרטי של פוסטר, בעוד שציוריו היו בגדלים שונים החל מאיורים לספרים וכלה בקירות ענק ופסלים מונומנטליים.
התנועה בין הפטריוטיות והמסורת - לשירה ולדמיון והשילוב בין השפעת אמנות פולקלוריסטית קטלאנית, לבין השפעת הקוביזם והסוריאליזם המודרניים, יצרו את השפה האמנותית האישית כל כך של הצייר חואן מירו, אשר עדיין נראית רעננה ומאד אהובה.
פרטי המוזיאון:
כתובת המוזיאון: Fundació Joan Miró
Parc de Montjuïc, s/n
08038 Barcelona
לאתר האינטרנט של המוזיאון: לחצו כאן
לתחילת הכתבה
הכתבה פורסמה במלואה לראשונה כמאמר באתר אי-מגו (כולל תמונות) - לצפיה לחצו כאן
כתבה: אילנה ג
