ימים 1-2 - מגלים את Annecy
אנחנו בחרנו הפעם בטיול כזה, שרובו ככולו ב"שטח" בין הכפרים והעיירות והטבע הנפלא שביניהם. בביקור קודם בצרפת, לפני 13 שנה, הזדמנו במקרה לגמרי לעיר ששום בן תרבות לא מכיר – Annecy. כלומר היא לא ממש מוזכרת במרבית המדריכים (של אז לפחות) כי היא לא גדולה, והיא לא פריז או מרסיי, והיא לא בפרובאנס (Provence בשבילכם), ואם היא מוזכרת אז רק במדריכים רציניים מאד ומעמיקים. היא "סתם" עיר יפהפייה, על שפת אגם קסום. אז אנחנו נקלענו "כמעט בטעות" אל העיר הזו ביום סתווי נהדר, בדרכנו אל שמוני (Chamonix), כדי לעלות אל המון-בלאן. היות שזמננו היה קצר (כך החלטנו בטיפשותנו, או בחוסר ניסיוננו), התעכבנו ב - Annecy כ-3 שעות, לטיול קצר על שפת האגם ולאורך תעלות העיר העתיקה, והמשכנו הלאה. למען האמת, צריך לומר, שזוגתי שתחיה רצתה להישאר עוד, אבל זה רק משום שלדעתה צרפת היא בגודל של מחוז בארץ ישראל ומה שלא תספיק היום תוכל לראות בהמשך (איזה המשך בדיוק?). היא בעצם רצתה לראות הכל - גם להישאר כמה ימים ב-Annecy, גם לעלות למון-בלאן, גם להגיע לפרובאנס, לבריטני, לפירנאים ועוד. כלומר, לדעתה, אין כל בעיה לקפוץ מעמק הרון מערבה לחוף האוקיינוס האטלנטי ולחזור בערב. כך, מכיוון שהתאהבנו ב-Annecy, החלטנו אז שאם וכאשר נחזור אי פעם לצרפת, אנחנו חייבים לעצמנו ביקור משמעותי קצת יותר ב-Annecy. הפעם התרכז הטיול שלנו בשטח "הקטנטן", שבין ג'נבה לאלפים הצרפתיים, לעמק הרון, לפרובאנס ולמערב שווייץ ונחתנו בג'נבה, כאשר מגמת פנינו קודם כל ל-Annecy.
יום1: עד שמשחררים את האוטו ומתחילים לנוע (הנסיעה ל-Annecy היא בת כ-40 דקות בלבד), מגיעים כבר בסביבות 17:00, עייפים אחרי יום ארוך ורעבים. מחפשים מלון באזור העיר העתיקה. המחירים במרכז העיר גבוהים למדי, אז מחליטים קודם כל לאכול ולאחר מכן לחפש מלון יותר בנחת. כיוון שהגענו ביום א', הכל היה סגור – עוצר מוחלט, "אין יוצא ואין בא". הצרפתים בדרך כלל לא עובדים כל השבוע, כל שכן ביום א' (יום המנוחה שלהם), אז אין Information ואין עם מי לדבר. נכנסנו למסעדה איטלקית על גדת האגם - במקרה, כי היא היתה שם. האוכל היה נפלא! לא זול במיוחד (מחירים דומים לארץ או אולי כמה אחוזים יותר), אבל פשוט טעים מאד ומהנה. שבעים ורגועים, אנחנו מוצאים מקום במלון שלושה כוכבים נחמד בשם Splendid על שפת האגם ועל שפת העיר העתיקה – ב"צ'נטרום של הפיילה". 130 ארו לחדר זוגי, כולל ארוחת בוקר. לא זול, לא הכי יקר. לפני החושך ולפני שהעיר נסגרת, עשינו סיבוב קצר בסמטאות העיר העתיקה ובתעלותיה ובגן הענק שעל שפת האגם.
יום2: אחרי שינה טובה התעוררנו ב"אמצע הלילה" – בערך בשש בבוקר (שם זה בערך אמצע הלילה). העברנו את הזמן עד שהאיר קצת (בסביבות 7:30 או 8). ירדתי לסיבוב בוקר בעיר העתיקה ולשפת האגם כדי לקחת עוד מספר צילומים, למרות תאורת לפנות הבוקר, העמומה. אחרי ארוחת הבוקר מתארגנים, אוספים את הציוד ומתחילים לנוע לאורך שפת האגם, בכיוון מזרח ואחרי כן דרומה. היעד, על פי המלצתה של כריסטין ממלון Splendid, הוא קוֹל דֶה לה פוֹרקלה (Cole de la Forclaz). בדרך מוצאים, סוף סוף, סוּפֶרמרקט מקומי פתוח (!) בכפר היפהפה ומלא "הסבל" Menton St' Bernard; תארו לעצמכם – חנות פתוחה בצרפת! קונים מצרכי מזון בסיסיים, ומתחילים לטפס ל-La Forclaz. מסתבר שיש כאן הרבה מלונות נחמדים מאד ושווה, לדעתנו, להתאמץ ולגור כאן, הנסיעה מן העיר לכאן היא כרבע שעה בלבד. הדרך יפה וככל שמטפסים - עוד יותר יפה. כאשר מגיעים למעלה (1,150 מ') – אנו מוצאים עצמנו בתצפית על מרבית אגם Annecy ועל העיר, על העיירות מסביב לאגם, על טירונת קטנה וכפר, היושבים על לשון יבשה החודרת לתוך האגם – הרבה מאד "כאבי יופי", למרות האובך הקל שמרוח על כל האזור! זה היה יום אביבי נפלא ונעים, לא קר. חובה לשתות קפה בחוץ, תוך כדי תצפית על האגם. הקפה היה טעים, נהנינו מן הנוף והמראות ומיצינו. נפרדנו בצער מהיופי הזה, כדי להספיק לראות עוד מקומות יפים אחרים.
היתה כבר שעת צהרים. החלטנו לנוע לכיוון איקס לה באן (Aix les Bains). כרגיל, עד שמגיעים העירה השעה היא כבר שעת אחר צהריים ומתחילים קודם כל בחיפוש מלון. התחלנו בסיור קטן לאורך הרחוב המרכזי של העיר העתיקה. חנינו בחניון במרכז העיר ועלינו ברגל. העיר העתיקה יפה, הרחוב המרכזי ("חצי מִדרחוב"), העולה ממרכז העיר לכיוון הכנסייה הגדולה, מלא בתי קפה וחנויות. מול משרד האינפורמציה לתיירות - Tourism Information יש כנסיה גדולה ויפה וברחבה בחוץ מראה נחמד קבוצת צעירים משחקת שח-מט, עם כלי שח גדולים מפלסטיק, על משבצות ענק מצוירות על אבני המרצפת. התעייפנו, אז נסענו להתמקם במלון. הפעם בחרנו במלון של רשת Campanile – מלונות שני כוכבים, במחירים שנעים בין 62 ארו ל-85 ארו לחדר זוגי (המחיר משתנה מעיר לעיר וממלון למלון). המחיר אינו כולל ארוחת בוקר - שמחירה בין 7 ל-9 ארו לאדם. המלונות הללו נחמדים וסבירים בהחלט, למי שמסתפק בצניעות ומוותר על פינוקים יקרים, שלטעמנו הם מיותרים. החניה ממש צמודה לדלת החדר (למי שגר בקומת הקרקע) – דבר נוח מאוד. עוד יתרון - המיקום הוא, בדרך כלל, ב"חיק" המחלפים, בקרבתם או בקרבת כבישי הכניסה המרכזיים לערים. נוח מאוד להגיע ולצאת ולבוא. נושא הרעש מתגלה כלא בעייתי במיוחד, יש חדרים שאינם פונים לכביש ובכל מקרה החלונות אוטמים היטב ויש מזגנים (בעונה שאנחנו היינו ממילא היה קר מאד בלילות). בכל חדר יש קומקום חשמלי, טלויזיה וכמובן מקלחת ושירותים מלאים. אחרי מנוחה וקפה של בני אדם, יצאנו לסיור ערב על שפת האגם. נחמד, אבל יש עוד מקומות כאלו בעולם. מתחיל להעריב, אני חוזר לרכב (במרחק כקילומטר וחצי), אוסף את דבורה במקום שהשארתי אותה ו"חוטפים" עוד סיור רכוב קטן, לחופו המזרחי של האגם מצפון לעיר, בין כפרים יפים וחווה עתיקה ויפה. מחשיך, וצרפת נסגרת, אז חוזרים למלון לסגירת היום.
ימים 3-4 - מטיילים באיזור עמק הרון
יום 3: יוצאים לכיוון לֶה-אֶשֶל (Le Echelles) - כפר קטן ונחמד, בתקווה לראות מערת נטיפים פְּרֶה-היסטורית. באופן "מפתיע", המערה סגורה היום! נו ברור – היום יום ג' בשבוע, אז איזו סיבה יש שתהיה פתוחה? המערה פתוחה רק פעמיים בשבוע: בימי ב' ושבת וגם זה עם הפסקת סיאסטה בין 12 ל-14. מילא, מכיוון ש"גם הדרך היא אוצר", כמאמר המשורר היווני קאוואפיס, נהנינו מן הדרך והכפרים היפים. חניתי ויצאתי לצלם איזה גשר נחמד. כאשר חזרתי לאוטו, ראיתי את דבורה המצביעה לכיוון חלון הבית לידו חניתי ומראה לי "מאֶנטש" נחמד ("מאֶנטש" – כינוי לאותן דמויות ברזל, ששימשו לתפיסת התריסים במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, באירופה וגם בארץ). אני מתפעל, אבל דבורה מתעקשת שזו לא סתם דמות אלא דומה לדמות הרמב"ם. אני יוצא מהאוטו ומתקרב לחלון, אכן כך! הדמות נראית ממש כמו דמות הרמב"ם. החלטנו להתחיל לטפס לכיוון שָרטֶרֶוז (Massif de Chartreuse). זוהי שמורת טבע הררית, עם ערוצים זורמים, קניונים ומפלים, כפרים. יש באזור גם את מנזר Monast' Cole de la Chartreuse, המייצר ליקר Chartreuse בנוסחה סודית וכפר הסקי st' Pierre de Chartreuse , לחובבי הסקי. כבר בכניסה לקניון הקטן של Guiers Mort (ובשם מלא Gorges du Guires Mort) יש הפתעה מעניינת – מפעל בשם Enterprise Botta, נטוש לחלוטין. יצאתי להליכה רגלית קצרה לתוך הקניון הצר והמשכנו הלאה לטפס שרטרזה. שוב טיפוס יפה, בטבע פראי לאורך הקניון הצר והעמוק. מסביב יער צפוף. יש לנו מזל לטייל בעונה הזו (תחילת אפריל) - העצים הנשירים רק בתחילת לבלוב ולמעשה עוד כמעט שאין עלווה, אז רואים גם רחוק יותר - דרך היער.
הגענו לכפר St' Pierre de Chart, אין ממש מה לעשות שם. עונת הסקי באזור הזה (בגבהים הללו של 1,300 – 2,000 מ') כבר בסיומה ואין פעילות ובכפר עצמו אין שום עניין. מוותרים אפילו על בית הקפה היחידי הפתוח וממשיכים למנזר. השעה כעת 12:45 וסגור; נו בוודאי! הרי סיאסטה עכשיו. נפתח שוב ב-14:00 אבל בחוץ קר, ואי אפשר לעשות אפילו קפה ישראלי על הגז, אז מוותרים על התענוג להמתין באוטו עוד שעה ורבע ומחליטים להתחיל לנסוע במגמת ירידה חזרה לכיוון Aix les Bains וליהנות מן ההפתעות שתזמן הדרך (בתקווה שתזמן). החלטנו שבהמשך נעשה סיור הקפת אגם Lac du Bourget. התחיל גשם דקיק, לא ממש הפריע, אלא שהראות קצת השתבשה לנו. הנסיעה איטית, הכביש צר ופתלתל ורטוב, אבל הנוף יפה. מן הון להון כבר שעת אחר צהריים מתקדמת וה"קריז" לקפה כבר מתחיל לתת אותותיו. עצרנו בסתם עוד כפר יפה ונחמד בשם סן פייר ד'אנטרמון (St' Pierre d'Entremont, אולי עם קצת רוחב לב ניתן לקרוא לזה עיירה). כפר או עיירה – המקום יפה מאד, עם גרעין ימי ביניימי, ואנחנו נכנסים לבית הקפה "Creperie "La Flambee של M. Clidasson (הם מתמחים בקרפים). בעל הבית נחמד ויודע אנגלית. הזמנו קרפים - עדינים וטעימים עד מאד וקפה. אחרי כן ניהלנו שיחת "ראיון" קצרה, ממנה למדנו כי במרחק של 10 דקות נסיעה מהכפר (חריגה מהציר העיקרי שלנו) יש מפל יפה (כל האזור הוא שמורת טבע). נפרדנו לתודה ולשלום, ולמרות הטפטוף נסענו למפל.
המפל, מסתבר, נמצא במרחק כ-40 דקות הליכה הררית מהחניה ויש גשם ושלג (ריבוד על הקרקע). אנחנו לא ממש מצוידים להליכה בשלג, אז התרשמנו מהמראה ממרחק – קצת אפרורי, אבל הראות היתה סבירה וניתן היה לראות את המפל. למרות שלא הגענו פיזית עד המפל, הנסיעה לכאן היתה "שווה" והצדיקה עצמה. למי שזמנו בידו - נראה לי שההליכה עד המפל תצדיק את עצמה מאוד. חזרנו לנתיב "הראשי" וירדנו בכיוון Chambery. העיר העתיקה מתחילה מהתקופה הרומית ובימי הביניים שימשה בירת מחוז סבוי. יש בה מבצר מרשים, אבל כרגיל – סגור! נו, למה לא? במה היום שונה משאר ימות השבוע? בדרך כלל לא כל המבצר פתוח לציבור, אבל מה שפתוח לציבור - פתוח לביקורים בסיור מודרך בלבד - כל יום ב-14:00. מוזיאון המבצר פתוח כל יום ד' בלבד, מ-13:00. הוא שכבר אמרנו – בצרפת רוב הדברים לא פתוחים "יותר מדי". תכליתם העיקרית היא להיות סגורים. העיר התפרסמה גם בזכות כיכר "הפילים" או מזרקת הפילים – אובליסק גבוה, הנישא על גב ארבעה פילים, שהוקם לאזכור שובו של אחד משליטי העיר במאה ה-18 כמדומני (לא כל כך חשוב) – מהודו.
הטיול ברחובות העיר העתיקה נעים. יש בה הרבה כיכרות, כגון הכיכר עם מזרקת הילדים, הכיכר עם פסל ג'אן דארק, ועוד כיכרות עם פסלים כאלו ואחרים, סמטאות יפות וציוריות, ועוד. לפנות ערב יצאנו מ-Chambery, צפונה לכיוון אגם בורג' (Lac du Bourget) – להקפת האגם לאורך חופו המערבי, צפונה, וחזרה דרומה לאורך החוף המזרחי אל Aix Les Bains. נהנינו מהדרך המתפתלת ביער על המדרון המערבי של האגם ובהמשך החוף הצפוני הבּיצָתי עם הציפורים והחוף המזרחי על כפריו היפים והעיר. המנזר Abbey de Hautecombe ממילא סגור (כמובן!). בערב הלכנו לארוחת ערב שמציע מלון Campanile. אלו הן ארוחות ערב סטנדרטיות בכל המלונות של הרשת (בצרפת לפחות) עם בחירה בין שלושה סוגי בוּפֶה – בשרים קרים ודגים, גבינות, קינוחים, או מסעדה בהגשה מלאה. האוכל טעים מאד, המגוון יפה, ובבופה אין מגבלה של כמויות. מי שבוחר בבופה יכול לקחת משני סוגי בופה (מתוך השלושה) במחיר של 15 ארו לאדם. היין עלינו!
יום 4: ערב פסח – ליל הסדר תשס"ט. איזה כיף - לא רואים ולא שומעים מצות או איסורים וחרמות חמץ למיניהם ואין שום טרדות אצל איזו "שווייגר" צריך לסבול את ליל הסדר השתא. בבוקר יוצאים מוקדם יחסית מ-Aix les Bains לכיוון כללי Grenoble, אם כי מגמת פנינו היא לא הערים, אלא בעיקר השטח. אנחנו מודעים ליופיין של חלק גדול מן הערים שאנו עוברים, אבל בטיול הזה החלטנו להתמקד בעיקר בטיול טבע ולהמעיט בטיולי ערים (שצורכים הרבה מאד זמן, מטבע הדברים). מה גם שצרפת כל כך גדולה, שממילא לעולם לא נספיק לראות את כל מה שנרצה, כל שכן בטיול של שבועיים בלבד. אז עשינו את הבחירה שלנו במה להתמקד ועל מה לוותר – אם גם בכאב לב.
"חותכים" את Grenoble לאורכה ומצליחים לראות משהו ולהתרשם תוך כדי הנסיעה האיטית בעומסי התחבורה של העיר. מצפון לנהר חולש על העיר והנהר מבצר עצום ממרומי ההר – Fort St' Eynard: מרשים מאד ובהחלט מעורר חשק לבקר, אבל ברור שמדובר בביקור ארוך, עם הרבה טיפוס ומדרגות (לא מתאים לדבורה) ועיקוב נוסף, אז ויתרנו. להערכתי ולתחושתי - מומלץ מאוד למי שזמנו בידו. רצינו לבקר ביקור קצר ב-Vissile ולטפס לתצפית מ-Chamrousse. בדרך עברנו בין כפרים חקלאיים נחמדים, וצילמנו נוף יפה על יד Les Marches. לא הכפר חשוב, אלא הנוף בסביבה - "סתם" טבע רוגע ויפה מאד ונוף חקלאי. מדי פעם עצרנו להתרשם ולצלם. על "קפה פיקניק" אין מה לדבר, אין כל כך היכן ומזג האויר לא מתאים. קר, אפור, רוח, וטפטוף גשם.
עברנו עוד כפר שהמדרון ההררי שמעליו מלא בפריחת דובדבנים בודדים ביער - כל המדרון מנוקד בעצים "לוהבים" בלבן. אני חונה ויוצא לצלם ובינתיים, כרגיל, דבורה סורקת את השטח מסביב וכשאני חוזר לאוטו היא מראה לי על המדרון רחוק יותר, הלאה בכיוון נסיעתנו. יש שם מפל דקיק וגבוה מאוד, הנראה כחוט כסף דק וכן משהו שנראה כרכבל או מסילה המטפסת על ההר, בזוית תלולה מאוד, אולי משהו כמו 50-60 מעלות, להערכתי. אנחנו מתקרבים ומגלים שזו רכבת הרים, היוצאת מהכפר Montfort (כן, כן - ממש כמו מונטפורט שלנו) ומטפסת אל הכפר ההררי – Les Gaudes, הנמצא גם הוא ב-Massif de la Chartreuse, אבל בצדו המזרחי - בגובה 945 מ'.
הגענו ל"תחנת" הרכבת וגילינו שהיא נטושה, רצינו מאד לעלות והתלבטנו מה עושים. כעבור כ-10 דקות הגיע איש צעיר וממנו הצלחנו להבין שהוא "בעל הבית" ושעוד מעט "הרכבת" יוצאת. בינתיים מתרכזים עוד אנשים. הצעיר פתח את המשרד, מכר לנו כרטיסים ואז ראינו את "הרכבת" – קרון אחד ויחיד, מימי המערב הפרוע בערך, חונה בתחנה. הצעיר סוגר את המשרד, נכנס לרכבת, מקבל את פני הנוסעים, ואז מתיישב ב"קוק-פיט" ונוסעים. המהירות מטורפת - משהו כמו חצי קילומטר בשעה. ככל שמטפסים, מתחיל להיפתח הנוף היפה, על אף האובך והראות הלא טובה ועמק ה-Isere (יובל של הרון) נפרש למרגלותינו, במלוא הדרו. באמצע המדרון מתפצלת המסילה לשני נתיבים מקבילים קצרים, שחוזרים ומתאחדים לנתיב אחד כעבור עשרות מטרים בודדות ומתברר שיש עוד קרון אחד, היורד מלמעלה. זו נקודת המפגש בין שני הקרונות. זה לא סתם מפגש. הרכבת עוצרת באמצע המדרון (איפשהו "בסוף העולם שמאלה"), קרון בצד משנהו ואז הנהגים מתחלפים – כלומר הנהג "העליון" העובד מהכפר למעלה עד המפגש – עובר לקרון שלנו, וכך גם הנהג "התחתון", שהביאנו עד הלום - העובד רק מהכפר למטה ועד המפגש - עובר לקרון השני. בכל נסיעה הנהגים מתחלפים במפגש באמצע וחוזרים כל אחד לנקודת המוצא שלו. לאחר הפסקת התחלופה, המשכנו לטפס ואז גילינו שאנחנו קרובים למדי למפל שראינו קודם לכן - במרחק של אולי כ-300 מ' מן הרכבת. כעת "מתברר", שהמפל לא כל כך דק, הוא בעל עוצמה רבה ומרשים מאוד ונופל מגובה עצום, לאורך קיר זקוף לחלוטין.
השעה 14:00, הסיאסטה הסתיימה, הנהג "העליון" הגיע ואנחנו נוסעים מטה. בדרך, "הרכבת" עוצרת בתחנת המפגש – הנהגים התחלפו בקרונות ואנחנו המשכנו מטה עם הנהג "התחתון". בעת העליה והירידה פגשנו הולכי רגל, שצעדו בשביל בצד הרכבת. חוויה מעניינת ונחמדה מאד. ביום בהיר הנוף מהרכבת ומההר מדהים. עד שכל החוויה האיטית הזו הסתיימה, היתה כבר שעת אחר צהריים מתקדמת. נסענו ל-Valence להתארגנות ללינת לילה – לחפש מלון, לאכול וכו'. העיר Valence היא עיר אחות (את זה אנחנו החלטנו) של Bezancon באלזס ("ביזיון" בשפתנו). כלומר, זו לא עיר מושכת במיוחד, ששווה כל כך להתעכב בה. בוחרים בה רק מפאת השעה המאוחרת וכנקודה הקדומנית ביותר להמשך מחר – חריגה של כ-270 ק"מ מן המסלול שלנו בכיוון מערב - לגשר Millau (מִיוֹ).
ימים 5-7 - קניון Ardeche ומערת נטיפים יפהפיה
היום ה-5: מתחילים בנסיעה דרומה, לאורך הרון, כ-20 ק"מ ואז פונים מערבה (על N104). עזבנו את עמק הרון והתחלנו שוב בטיפוס לעבר הרי Monts du Vivarais ואחרי כן Parc National des C'evennes שבשוליו המערביים יושבת Millau, על נהר Tarn. בינתים חלפנו ב-Privas – עיירה ציורית ויפה מאד, שלטעמינו ראויה לשהייה קצרה ולביקור. עצרנו לתצפית יפה על העיירה ועל הנוף. מול Privas ראינו, מעבר לערוץ, כפר יפהפה מימי הביניים בשם Coux, היושב על שלוחה צרה ותלולה, מעל עיקול חד בערוץ העמוק, היורד אל עמק הרון. המשכנו לכיוון Aubenas, לנסיעה ארוכה אבל יפה, בכיוון Millau. הנסיעה ארוכה מאד, בנופים יפים, מדי פעם חולפים כפרים ועיירות יפים וציוריים. הגענו למיו ממש לפנות ערב. לפני שחיפשנו מלון החלטנו לחפש קודם כל נקודת תצפית מיטבית לצפייה על הגשר, שהוא אכן מרשים מאוד. הוא נבנה על האוטוסטראדה מפריז לדרום מערב צרפת ולספרד, כדי לגשר על נהר ה-Tarn, לאחר שתושבי מיו עשו הרבה "בלאגנים" - הפגנות גדולות, חסמו צירים ושיבשו את התנועה כשקצה נפשם בפקקים האיומים שחסמו את העיר.
האוטוסטראדה – Le Meridienne קיבלה את שמה - "המרידיאן", משום שהיא למעשה חוצה את צרפת במרכזה פחות או יותר, בציר צפון-דרום. למרגלות הגשר, מעל מיו, יש מרכז מבקרים, בו ניתן לראות ולקבל מידע על הגשר. הגיעה שעת מלון. מצאנו מלון צנוע ואחרי כוס קפה טוב ומעט מנוחה, עוד הספקנו לעלות לתצפית נפלאה מזרחית לעיר, אל עבר העיר ועל נהר ה-Tarn, ממש לפני השקיעה. יצאנו מהעיר מזרחה לעבר הכפר Cureplats ומיד אחרי הגשר עזבנו את D991 בכיכר ויצאנו ממנה מיד ביציאה הראשונה ל-Rue du Causse Noir, הממשיך ככביש קטן המטפס אל ההרים מדרום מזרח. המשכנו לעלות עם הכביש, עד שראינו מצפה קטן בצד שמאל של הכביש (כאשר עלינו). במצפה נשבה רוח חזקה והיה קר מאד, אז אחרי כ-10 דקות של התרשמות ברחנו חזרה העירה למלון.
היום ה-6: כרגיל משכימים מוקדם - הרגל שכזה. וכרגיל אור היום רק "מנץ" ועדיין כמעט חשוך לגמרי. זה הזמן לקפה, אריזה, התארגנות וכו'. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו בדרכנו בחזרה מזרחה, בכיוון פרובאנס. לפנינו עדיין יום נסיעה ארוך. אנחנו יוצאים ממיו ופונים בכביש צר לאורך אפיק ה - Tarn וחולפים ב"חור" - Les Vignes - ומיד אחריה מוצאים את עצמנו בתוך קניון ה - Tarn – Gorges du Tarn. קניון צר ופתלתל למדי, הכביש נוסע באפיק הקניון ולעתים מעט מעל האפיק, כאשר קירות הקניון מתנשאים גבוה מעלינו. האזור מיושב בדלילות והנוף פראי ויפה. מדי פעם רואים כפר או מנזר תלויים אי שם במרומי המצוקים – מחזה יפה מאד. הרבה נשרים חגים באויר לאורך הדרך ונראה שהם מקננים במצוקים הגבוהים, וגם מקומם של עיטי סלעים ודורסים אחרים לא נפקד. החלק הזה של ה - Tarn הוא אזור שיט קיאקים וקאנו, בחלקו כנראה אתגרי, ולאורך הדרך רואים הרבה חניוני שיט והדרכת קיאקים/קאנו, וכן חניוני קרוונים.
מדי פעם הכביש עובר במנהרות קצרצרות ובאחד המקומות היפים, לאורך הנחל, הכביש עובר ממש מתחת לצניר בצוק כאשר הצניר "סוגר" מעל הכביש כמעין חצי מנהרה. הנסיעה איטית ויפה מאוד. האזור כולו הוא שמורת טבע גדולה - Parc National Des C'evennes, שבו מתחיל נהר ה - Gardon, הנשפך לרון באביניון. בשמורה יש פסגות גבוהות מעל 1000 מטרים (הגבוהה ביותר 1565 מטרים). דרך יפהפייה - "שווה" כל מילימטר, הפתעה נהדרת - לא בדיוק מתוכננת מראש. כבר שעת אחר הצהריים ואחרי מסע יפה ומהנה והפסקת קפה ראויה בעיירה הזויה בשם St Enimie המשכנו עוד כחצי שעה, בתוך הערוץ ואז יצאנו לכביש "ראשי" לכיוון Ales ובהמשך ל - Orange לקראת לינת לילה. באוראנג' אנחנו מקווים לראות את האמפיתיאטרון המושלם ששרד מימי הרומאים, אבל באופן "מפתיע ביותר" הוא סגור. הפעם לשם שינוי הוא סגור לרגל שיפוצים ותחזוקה, אם כי אין לנו ספק שאם לא היו צרכים לשפץ אותו אז היו מן הסתם סוגרים אותו מסיבה אחרת, פשוט כדי שיהיה סגור (למה שדווקא הוא יהיה פתוח לקהל כשכל דבר אחר בצרפת סגור?). טוב, לא אכביר מילים על אוראנג'. למעט האמפיתיאטרון חבל על הזמן, ולמרות הגרעין הרומי שלה והאזור העתיק היפה למדי, זו לא בדיוק עיר אטרקטיבית. למחרת היו לנו תוכניות טובות יותר מאשר להשחית את זמננו בעיר הזו. אז מצאנו מלון, ישנו, ונסענו משם.
היום ה-7: היעד הראשון והעיקרי שלנו הוא קניון Ardeche. נסענו כ - 40 דקות מאוראנג' בכיוון צפון מערב וירידה לעבר קניון Ardeche. חצינו את הרון ב - Pont St' Esprit והתחלנו בנסיעה לתוך הקניון. כבר בהתחלה ישנה תצפית יפה מאד לחלק התחתון (המערבי) של הקניון. בתצפית זוכים "לפגוש" עיט צפרדעים (כנראה) "יורד" וצד דג בנהר ונעמד על סלע לארוחת בוקר, וכן דורסים אחרים (עיט סלעים, עיט זהוב, דיות, עיט חורש ועוד) ובכלל נראה שהעיטים והדורסים למיניהם אוהבים מאד את הקניונים הפראיים של צרפת – שהם מרחבי טבע במיטבו, לא מיושב, כמעט לא מופרע על ידי האדם למעט מטיילים בצירים הראשיים, אין פעילות פיתוח של שום יזם או קבלן נדל"ן לשום צורך שהוא, ולמעט כביש אחד צנוע ופשוט, אין שום נגיעה לרעה בטבע. רק לקנא בהם. למשל בקניון ה Ardeche מעברו השני אין שום סימן כל שהוא לאדם אפילו לא כביש או דרך עפר בודדת (ומדובר בשטח עצום), ובצד הצפוני – לאורך הכביש בו נוסעים המטיילים אין אפילו בית קפה אחד או תחנת דלק לרפואה או איזה "גזלן" כזה ואחר, ושום מבנה אחר. המבנה היחיד שבו נתקלנו (וגם הוא היה בנוי בצורה מוצנעת ונטמע היטב בסביבה) היה מבנה של שמורות הטבע בכניסה למערת נטיפים מדהימה. לנסיעה במעלה הנהר יש חיסרון מה משום שהנהר נמצא משמאלנו וכל חניות התצפית הן משמאל לדרך (למי שעולה), כך שבכל פעם צריך לחצות את הכביש הדו סיטרי הפתלתל כדי לחנות ולצפות.
התנועה לא צפופה ואין בעיה לעשות זאת, אך זה מצריך זהירות רבה וערנות משום שלעתים החניות נמצאות ממש בעיקול חד של הכביש. ראו הוזהרתם! למי שיורד במורד הנהר החיים הרבה יותר קלים משום שכל החניות/תצפיות הן בצד ימין, אלא שאחת ההפתעות של הקניון נמצאת במעלה הקניון בסופו (או בתחילתו) ונחמד מאד "ליפול" אליה בסוף המסע, מלמעלה, ולאו דווקא להתחיל מתחתית עמק הנהר כשהמראה לא ניכר, אבל בל נקדים את המאוחר. באמצע הדרך אנחנו רואים כביש צר מאד המסתעף מהכביש "הראשי" ויורד קצרות ובתלילות לכיוון מתלול הקניון, ושלט צנוע האומר "Grotte de la Madelein" - ששום בן אדם תרבותי לא מבין מה זה אומר. מחליטים לבדוק מה זה ה"גזלן הזה" ומגיעים לבית של שמורות הטבע. בכניסה כתוב שה"כניסה חופשית" וכאשר נכנסים מבינים שיש שם משהו שקשור באדם הקדמון וכמה חיות קדומות. יורדים עוד קצת בשביל ומגיעים, אחרי תצפית מדהימה נוספת, לכניסה למערה שבתחילה חשבנו שמדובר במערה פרה-היסטורית, אלא שכעבור כמה דקות הגיעה מדריכה עם קבוצה קטנה שפתחה שרשרת בכניסה למערה.
נכנסנו בעקבותיה והתברר כבר בהתחלה שמדובר במערת נטיפים. המערה מדהימה! ירדנו במדרגות לאולם אחד, ולעוד אולם ולעוד אולם, וכל "קומה" והאולם שלה מדהים מהאולם הקודם, ומכל אולם כזה נראו כניסות למערות משנה (לא נכנסים אליהן פיזית, אבל הן מוארות ורואים לעומק של כמה מטרים עד כמה עשרות מטרים פנימה). המערה יורדת לעומק אנכי של 62 מטרים, דרך ארבע או חמש קומות/אולמות, ובכל אולם כזה ומערות המשנה שלו צפונות הפתעות שלא רואים לפני שמגיעים, רק אז נדלקת התאורה. המערה התגלתה ב - 1949 ע"י רועה שירד למתלול לחפש עיזים שאבדו לו. הוא גילה את הכניסה והאולם הראשון. בעקבותיו באו חוקרי מערות שהעמיקו פנימה וגילו בין היתר גם עצמות עתיקות של בעלי חיים וביניהם גם דובים, וכלים של האדם הקדמון וכן גילו אולם נוסף נמוך מהראשון. בהמשך חצבו החוקרים מנהרה צרה כדי ליצור מעבר ויציאה נוספת אל המתלול ואז גילו עוד מערכת אולמות ומחילות נוספות. בסוף הביקור צריך כמובן לעלות בחזרה והעליה היתה קצת קשה לדבורה, אבל המדריכה הבינה ונתנה לנו את הזמן שלנו לעלות לאט. לא להחמיץ!
אבל... רגע אחד - עוד לא הסתיימו ההפתעות של הקניון הזה. א. התברר שיש באזור עוד שתי מערות נטיפים, אם כי ה - Madelein היא העיקרית, הגדולה והיפה מכולן. ב. יש באזור במרחק נסיעה קצר גם מערה פרֶה היסטורית עם ציורי קיר מלפני כ - 35,000 שנים. לדברי המדריכה אלו ציורי הקיר הפרה היסטוריים העתיקים ביותר בעולם. זה אחד הדברים (מתוך רבים) שלא ראינו, המערה הזו היתה סגורה באותו יום (מפתיע, לא?). אבל בסוף הקניון, או למעשה בתחילתו מבחינת כיוון הזרימה, מזומנת לנו הפתעה נוספת בדמות Vallon Pont d'Arc - כפר יפה וציורי, אשר שמו נגזר מקשת סלע ענקית שנוצרה כאשר הנהר חתר את דרכו דרך ההר (Pont בצרפתית – גשר). מחזה יפה מאד לסיים בו את המסע לאורך הקניון. תם המסע ב - Ardeche ופצחנו בנסיעה ארוכה בכיוון חזרה לעמק הרון. שקלנו לנסוע לכפר קטן ונידח בשם Bidon, אשר בו יש מסעדה קטנה ומומלצת מאד לאוכל אופייני של האזור. אלא שרצינו עוד לבקר היום ב - Pont du Gard - אמת מים רומית מרשימה, אז וויתרנו על הארוחה המקומית (הנסיעה ל - Bidon לוקחת כשעה וחצי - שעתיים, לא כולל הארוחה) ונסענו לכיוון Pont du Gard, כדי להגיע לשם ב 17:00 בגשם שוטף, חצי שעה לפני הסגירה. לפחות קיבלנו מהקופאית החביבה בחניון כרטיס חניה חינם למחרת ("מתחת לשולחן"), במקום זה ששילמנו ולא נהנינו מן הביקור. הצרפתים האלו בכל זאת קצת הוגנים ונחמדים לפעמים. חזרנו למלון באוראנג' וסיימנו את היום בארוחת ערב טעימה במלון.
ימים 8-9 - מאויניון לעיירה המבוצרת Gordes
היום ה-8: שבת. סוף סוף יש לצרפתים סיבה טובה לא לעבוד, לסגור הכל, ולהצטנף בתוך החושך שלהם. כמה משוגעים מהם בכל זאת יוצאים לטייל! בוקר אפור וגשום, קר למדי, הראות "על הפנים" כל היום, וכך גם הגשם. אחרי לבטים וויתרנו בכאב על Pont du Gard (יש עוד ללכת כרבע שעה - 20 דקות מהחניון עד אמת המים, והגשם לא פוסק בינתיים) ונסענו ל - אויניון (Avignon). איזה אושר אלוהי פוקד אותנו. נהיה במו גופנו בעיר האפיפיורים. חלפנו בקצרה במרכז העתיק, וחנינו ליד הגשר הרומי Pont St' Benezet ומתחת לארמון האפיפיורים. הארמון הוא מבנה מפואר ומרשים בגודלו ומבחינת הארכיטקטורה שלו, אבל אנחנו מסתפקים במבט מבחוץ ומוותרים על ביקור בפנים - לא צריך להיסחף, הלנו רגלית דרך סמטאות העיר לכיוון הגשר הרומי. הגשר על הרון שרד בחלקו – כמחצית הגשר עדיין עומדת על תילה וניתן לעלות עליו. מהגשר נפרדנו, דבורה המתינה לי במוצא החניון. עשיתי טיפוס קשה, אבל יפה דרך מגדל בחומת העיר ובחזרה אל גן ארמון האפיפיורים, ונהנתי בדרך ממראה יפה של הגשר ושל הטירה Villeneuve les Avignon, ובהמשך, מהגן - מראה יפה של העיר העתיקה.
אחרי החזרת הנשימה למקומה והתרגעות מול מראות העיר העתיקה ירדתי לחניון, לא בלי להסתבך עם מכונת התשלום הלא מגוירת. אבל הסוף טוב, ובעזרת שפת ידיים וכמה קולות בצרפתית של איש חביב לידי, הצלחתי להבין שיש מכונה אחת לכרטיסי אשראי בלבד ויש מכונה אחרת לכסף של בני-אדם, יצאתי מן החניון לאסוף את דבורה והמשכתי מזרחה "לתוך פרובאנס". אבל עוד לפני כן עלינו לטירת Villeneuve les Avignon, התרשמנו מהיופי ומהגודל והעוצמה. המשכנו בנסיעה דרומה לבוֹ דה פרובֶנס (Baux de Provence), עיירה שבעבר חצבו בה את עפרת הבוקסיט – Bauxite, ממנה נגזר שם העיירה. הבוקסיט משמש בתעשיית האלומיניום. הכניסה לעיירה מכיוון צפון מערב (מהיכן שבאנו) מרשימה מאד! תצפית יפה מאד על הקניון הקטן החותר למרגלות העיירה, ועל העיירה עצמה והטירה שבה. ירדנו לעבר הכניסה לעיירה וממש לפני הכניסה לעיירה ראינו את מחצבות ה Bauxite הענקיות, וממספר המכוניות בחניה ברור שיש מה לראות, ושפתוח.
חציבת הבוקסיט יצרה מערכת אולמות ענקיים בתוך ההר ואנחנו נכנסים לראות מה ומי בפנים. בתחילה רואים רק את אולמות הענק המרשימים, ואיזה פרומו קטן לתערוכת ציורים שתהיה שם מתישהו בעתיד הקרוב. בהמשך - בתוך האולמות פנימה יש מיצג של תערוכת ציורי "פינקסו" (Pablo Picasso). זהו מיצג אורקולי מדהים, עשוי לעילא ולעילא, בטוב טעם ובאיכות טכנית-ביצועית גבוהה ביותר. ציורי פיקסו מוקרנים על הקירות הלבנים ועל הרצפה ברצף נע, ממספר מקרנים, כמעט בלתי נראים, המוצבים בפינות תקרות האולמות בכל הכיוונים. מתקבלות תמונות ענק צבעוניות הנעות, מתקדמות ומחלפות על כל מרחבי המחצבה הענקית. התערוכה תתמיד שם במשך שנה (עד אוקטובר 2009) ולמעוניינים - רוצו, אולי עוד תספיקו. נכנסנו קצרות לעיירה, אבל היה צפוף מאד אז וויתרנו על ההתחככות, נושמים עוד כמה מראות יפים של העיירה והערוץ והעמק המעובדים שממזרח ומצפון לה וממשיכים מזרחה. מגמת פנינו היא העיירה Fontain de La Voucluse. הנסיעה איטית, בכבישים צרים, בין הכפרים ועיירות השדה. בדרך עברנו היפודרום מחוזי, בו מתקיים מרוץ סוסים מקומי. התרשמנו, וכעבור מספר דקות הגענו ל"אֶקוועֶלט" – עיירה בשם Didier Saint – דידיֶה - (ליד Vanesque שהוא יעדנו הראשון למחרת היום), שם מצאנו מלון חביב, שממוקם במבנה חוה יפה לשעבר, לא מי יודע מה זול (100 € לחדר זוגי + 24€ "לארוחת בוקר").
מה לא הצלחנו לראות: את אמת המים העתיקה של Pont du Gard, את הכפר Baux de Provence מבפנים, את הטירה שלו ואת התצפית ממנה. ולא ביקרנו בחוות היין והשוקולד Chateauneuf du Pape - בעצם משום שלא ידענו על קיומה ולא תכננו כלל לבקר בה. מצאתי לנכון לציין אותה כאן משני טעמים (תרתי משמע): א. כי יכול בהחלט להיות מעניין להתארח ולבקר בחווה כזו (אם כי אולי עדיף לבקר כאן בזמן הבציר באוקטובר - נובמבר). ב. מצא חן בעיני מאד הפרוספקט שלהם בו צוין גם מידע ל GPS - נ.צ. גיאוגרפי ('Lat/ Lon') של המקום. לא שקשה לאתר אותם, אבל הרעיון לתת גם קואורדינאטות גיאוגרפיות ל - GPS למי שיכול ומסוגל להזין את ה - GPS, מצא חן בעיני מאד. זו פעם ראשונה שראיתי מידע כזה בפרוספקט תיירות פשוט מאוד וצנוע.
היום ה-9: בוקר. מבט נעים אל חצר החווה/מלון. זה מבנה המזכיר במשהו חאן דרכים, או אולי הייתה זאת אורווה, בצורת האות ח' שרגליה מפושקות קלות (סליחה על הביטוי - לאניני הטעם). החצר הפנימית מרוצפת ובאמצעה מזרקה. מסביב לחווה עצים וגן פשוט, אך נעים וציפורים מצייצות. אחרי ארוחת הבוקר (נו, זו קצת יומרה לקרוא לזה ארוחת בוקר, זו אסופה של כמה מאכלים שלא משאירים אותך רעב, אבל לקרוא לזה ארוחת בוקר זה מעט מוגזם) ומִנהלות הבוקר הרגילות, יצאנו ל - Vanesque - כפר מבוצר ויפה. מטיילנו קצת, התרשמנו, גם מהאמפיתיאטרון הרומי השלם כמעט ששרד, והמשכנו לעבר Fontain de La Voucluse Fontain - עיירה קטנה ויפה, בה נובע נהר תת קרקעי ומבליח לעולם, משם הוא ממשיך לזרום כנהר פתוח. הנביעה הזו נחשבת לנביעה השופעת ביותר בעולם (ככתוב בספר ההדרכה שהיה בידינו). המעניין הוא שקשה לחוש בזה. הנביעה יוצאת ממש למרגלות הרי Voucluse ויוצרת בריכה קטנה, אך עמוקה מאד ושקטה, אשר על פניה לא ניכר דבר הנביעה. מהבריכה הזו מתחילה מיד זרימה רצינית של הנהר, בתחילה באשדות ובהמשך כנהר רחב למדי. רק בשנות ה - 80 של המאה ה - 20 הצליחו לרדת עם צוללת ננסית בשליטה מרחוק לנביעה שבתחתית הבריכה ומדדו את עומקה - 315 מטרים. בסוף האשדות ובהתרחבות הנהר, ממוקם מפעל לייצור נייר מכותנה(!) המופעל באמצעות טורבינת מים מהנהר. המפעל עובד גם כיום, בעיקר לטובת התיירות, ומייצר נייר כותנה המשמש בעיקר כנראה באומנות.
מהחניה הלכנו הליכה נעימה ומהנה לאורך מדרחוב עם חנויות מזכרות ובתי קפה עד לנביעה, בתוך ערוץ הנהר העמוק והשופע. העיירה מטפסת על הצוקים שמעל הנהר, ומהטירה שבמרומה של העיר נשקף נוף יפה, אל הנהר למטה ולסביבה. הביקור במפעל ובחנות המזכרות המוכרת בעיקר את תוצרת המפעל - ניירות ייחודיים מכותנה - יפה. יש גם כמה גלריות נחמדות המציגות/מוכרות מתוצרת אמנים מהאזור. מכאן נסענו ל - Gordes - עיירה מבוצרת הישובת על מצוק, ולה טירה מרשימה מימי הביניים. עשינו סיור קצר בסמטאות במרכז העיירה, וויתרנו על הכניסה לתוך הטירה. תפסנו עמדת צילום יפה מאוד, כמה צילומים נחמדים, ותם (אך לא נשלם) פרק פרובאנס. אז מה לא ראינו? את מוזיאון חוקרי המערות ב - Fontain d' l' Vaucluse, את מערת הנטיפים במקום (טוב - באופן מפתיע היא סגורה לציבור). כמו כן לא ראינו את טירת Gordes היפה מבפנים, ואת התצפית מטירת Fontain. פצחנו בנסיעה ארוכה מערבה וצפונה עד Annecy, ללינת לילה לקראת המשך לכיוון שוויץ למחרת. בדרך עוד מזומנים לנו כמה ממראות פרובאנס.
ימים 12-10 - מעיירת הסקי שאמוני לעיירה רומית עתיקה
היום ה-10: שלום לך צרפת, אנו נפרדים ממך בצער. לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לכיוון שווייץ, והתחלנו לטפס אל מרומי האלפים, דרך שמוני (Chamonix) בדרכנו ל - Martigny. היעד העיקרי לסוף היום הוא מלון באזור אגם Morat (או Murten בשוויצרית) ולעיירה היפהפייה בשם זה (בשווייץ הצרפתית לכל מקום יש שני שמות אחד בצרפתית ואחד בשוויצרית – גרמנית). השם הצרפתי כאן הוא Morat (מבטאים – מוֹרָה), והשם השוויצרי הוא Murten (מוּרְטֶן). אבל לפנינו עדיין יום ארוך ומסע יפה בדרך. האלפים יפים - כתמיד - אבל האמת - הנוף די חד גוני, עם יערות שעדיין לא לבלבו וזרמי מים ומפלים מדי פעם.
שמוני היא עיירת סקי מפורסמת, אך לא ממש מעניינת זולת אם באתם לגלוש. מראה מרהיב נפתח לפנינו עם תחילת הגלישה מן האלפים מזרחה לעמק בו יושבת Martigny. עמק ארוך (ברוחב כעמק החולה בערך) אשר מדרונות ההרים הסוגרים עליו תלולים מאד. כל המדרונות מסביב לעמק ומרבית העמק מסביב לעיר נטועים בכרמי יין בטרסות בנויות לתלפיות על המדרונות התלולים (מעשה שוויצרים) – מחזה מרהיב. לכל חלקת כרם יש מעין "שוֹמֶרה" קטנה בנויה אבן או עץ ובה מחזיק החקלאי כלי עבודה. בשווייץ להזכירכם הם לא ממש זקוקים לשוֹמֶרות, כי אין בדיוק מי שיגנוב ויחבל להם. אלו למעשה מחסנים קטנים לכלי עבודה, אך המראה מזכיר במשהו את מראה הכרמים העתיקים עם שומרות האבן שהיו פעם במקומות שונים בארץ.
אחרי הפסקת קפה, מנהלות והתארגנות שוויצרית, המשכנו מזרחה עד ליעדנו לשלושת הימים הקרובים - Murten/Morat. בדרך עברנו ליד העיירה הציורית Gruyeres (בעברית – גרוּיֶיר) הידועה ביצור גבינות משובחות. חייבים לחנות מחוץ לעיירה ולטפס ברגל. אחרי נסיעה ארוכה למדי שנינו היינו רעבים מאד וב"קריז" של קפה ודבורה נעולה על קפה "פיקניק" וארוחה קלה, אז וויתרנו על הטיפוס הרגלי לתוך העיירה וחיפשנו מקום בטבע לשבת לקפה וארוחה - פיקניק. אלא מה - אנחנו בשווייץ הסטרילית ואין "חיה כזו" מקום פתוח בטבע על יד הדרך גם לא ביערות. אין מקום כזה שניתן לעצור לא בחניה מסודרת, בתשלום כמובן, ואז ממילא אין היכן לעשות פיקניק. מין ארץ שכזאת. אחרי חיפושים עקשניים ירדנו לאזור מלאכה קטן, ומשם בסוף הכביש ממשיכה דרך עפר לאורך שדה, לכיוון הנחל הקרוב, שם אנחנו מצליחים למצוא במאמץ גדול קטע קטן בו ניתן לעמוד ואנחנו עורכים שם את הפיקניק שלנו, ממש מעשה כפירה בשווייץ המכופתרת והמתוקתקת. טוב, שווייץ יפה ונעימה בהרבה מובנים, אבל לא הכל לטעמנו, למשל הניתוק הזה של הציבור מן הטבע - שאינך יכול כמעט למצוא מקום טבעי לחלוטין ופתוח. כלומר יש שבילי הליכה רבים ביערות ובפארקים הציבוריים כמובן, אבל אין כמעט אפשרות לרדת עם רכב לעומק השטח ולהנות סתם מטבע פראי, או אפילו לחנות בצד הדרך לצורכי פיקנוק.
אחרי הפיקניק המאולתר, אך החיוני, המשכנו דרך אגם גרוייר, אך הוא היה מאכזב, המים נמוכים מאד והחופים שנחשפו בירידת המים צחיחים לחלוטין, לא מעניין ואין מקום לשבת ולהסטלבט. ממשיכים בלא עצירה עד מורטן. עיירה יפהפייה ונעימה מאד, מימי הביניים. הגרעין העתיק קטן מאד אך יפה מאד ונעים לטיול. אנחנו לא מוצאים מקום לינה פנוי בעיירה וסטפן ופביאן במודיעין התיירות מציעים לנו דירה - צימר, אצל משפחה (במחיר של 130 פרנקים שוויצריים ללילה) בכפר קטן מעברו השני של האגם - נסיעה של כרבע שעה, בשם Praz Vully. קיבלנו את ההצעה ולא הצטערנו לרגע אחד. לאחר שלושת הלילות ששהינו שם - משפחת Singer נחמדים מאד ובמיוחד Sylvie בעלת הדירה (למעשה הכלה של בעלי הבית), והדירה ממש נהדרת וכמובן "מתוקתקת" לעילה - כדרכם של שוויצרים. זו דירת גג בת סלון ושני חדרי שינה, עם מטבח מאובזר לחלוטין, שירותים ומקלחת מלאים כמובן, טלביזיה ומרחב מחיה נחמד. השכרת הדירה והתשלום מתבצעים דרך מלון Bel Air הממוקם על החוף - 5 דקות הליכה מהדירה. נסענו לדירה להתמקם, ולאחר מנוחה טובה וקפה נפלא עדיין נותר די אור לסיור של כשעה וחצי מסביב לאגם עם מראות שקיעה יפים. חוף האגם נמצא במרחק 5 דקות הליכה מהדירה, ועל אף שרוב החוף נמצא בתחומי בתים פרטיים פרנסי הכפר השכילו להשאיר גם רצועת חוף טבעית יפה ונגישה לציבור. הכפר Praz Vully מתפרנס בעיקר מייצור יין והוא מלא יקבים. נראה כי כמעט לכל משפחה יש יקב וכל סביבותיו ומדרונות ההרים מסביב ומעל האגם מלאים בכרמי יין.
היום ה-11: נו, אז מה היה לנו היום? ארוחת בוקר עם סלט ירקות, פשוט לא יאומן! לפני ארוחת הבוקר אני יוצא להליכה רגלית לכיוון האגם ולאורך החוף, ולפתע אני מגלה ברבורה דוגרת בקן הממוקם בתוך סבך הקנים במים במרחק של כ 3-4 מטרים מהחוף והיא אינה מתרגשת כלל כאשר אני מתקרב לאט ובעדינות ממש עד לקו המים מול הקן כדי לצלמה. הפתעה ראשונה. ועוד "הפתעה" שוויצרית - החוף לאורך שפת האגם בחלקו הגדול, פנוי לחלוטין ופתוח לציבור. יש אמנם "לטיפונדיות" פרטיות סגורות, אבל ביניהן ובין הבתים יש שביל פתוח לציבור והרבה מקומות עם גישה פתוחה עד קו המים שנשמר בטבעיותו; "מחזה" מאד לא שכיח בשווייץ.
אחרי ארוחת הבוקר הכיפית (מעשה ידינו), יצאנו לדרך אבל תחילה אני מראה לדבורה את הברבורה הדוגרת. בזמן שעבר מן הביקור שלי בבוקר עד עתה נוספ/ה עוד ברבור/ה המקושש קנים יבשים לבניית קן נוסף. אנו יוצאים בדרכנו ישירות ל - La Chaux De Fonds ובעברית – לה שודפו(ן), למוזיאון השעונים. העיר La Chaux De Fonds היא לא מי יודע מה אטרקציה. במונחים שלנו אפשר לחשוב על משהו כמו שכם למשל. אבל במוזיאון השעונים הפתעה נעימה – מעט מאד מבקרים. המוזיאון עצמו מדהים. "אני אמומה". תצוגה מרהיבה של שעונים מכל סוג וגודל, ושל מכשירים שונים למדידת זמן ולתעשיית השעונים. בסיום המוזיאון עצרנו להפסקת קפה, כאשר יצאנו מהחניון מתגלה "הפתעה"-צרה חדשה, מנגנון הנעילה האוטומטי לא מתפקד. לא ניתן לנעול את האוטו, ולעומת זאת הבגאז' נשאר נעול ולא ניתן כלל לפתוח אותו.
בלית ברירה אנחנו מחליטים לחזור למורטן ולהיעזר באינפורמציון (סטפן ופביאן הנחמדים דוברי האנגלית) שיסייעו לנו להתקשר להרץ כדי לתקן את התקלה. הם נהדרים, נחמדים ומאוד קואופרטיבים, אבל יש בעיה - אנחנו שכרנו את הרכב בהרץ בצרפת ואילו עכשיו אנחנו בשווייץ והם לא יכולים לשלוח צוות חילוץ לשווייץ (אנחנו במרחק כשעה נסיעה מג'נבה). אם היינו נמצאים כעת בחוף האטלנטי של צרפת במרחק נסיע של חודשיים מג'נבה כן היו שולחים צוות חילוץ. אבל סוף טוב הכל טוב, כעבור כחצי שעה מגיע רכב שרות שוויצרי של הרץ. הבחור לא יודע מה הבעיה (וגם לא יודע אנגלית), אבל מוביל אותנו למוסך של פז'ו - 5 דקות נסיעה, והבחורה מהמוסך יוצאת, מרימה את החלון האחורי טורקת אותו והכל מסתדר. קסם שוויצרי שכזה. מסתבר שבדגם הזה שקיבלנו (פז'ו 308 סטיישן חדיש חדש "מהויטרינה") יש הפרדה בין הדלת האחורית לחלון עצמו והוא כנראה נפתח לנו בטעות (כפתור שליטה נפרד) ונשאר פתוח וזה "שיבש" את מנגנון הנעילה. טוב – הכל הסתדר ואנחנו חוזרים לפורמט עבודה רגיל. חזרנו העירה (למורטן) וטיילנו קצת בעיר העתיקה היפה, כולל אורחה וקפה ועוגה טובים. לכשמיצינו, וכבר די לפנות ערב התחלנו לנוע בנינוחות לעבר הדירה אבל עוד נותר לנו זמן אור לעלות בדרך לתצפית יפה, שקראנו לה כאן "תצפית שלושת האגמים". נהננו מהנוף, ממראות השקיעה ומהשקט הנפלא. לקראת חושך חזרנו ל"ביתנו" וסיימנו את היום בארוחת ערב קלה ומהנה.
היום ה-12: אז ככה – הבוקר קמנו ב"איזי" (Easy). ולאחר התארגנויות הבוקר וכו' פתחנו בעוד ארוחת בוקר "צברית" (סלט ירקות וכו'). היום החלטנו על יום "קל"ב". יוצאים בנסיעה איטית בין הכפרים, לאורך החוף הצפוני של האגם, לכיוון עיירה רומית עתיקה בשם Avenche. בעיירה יש שרידים רומיים שהבולט ביניהם הוא אמפיתיאטרון צנוע עגול ומושלם (לא כמו בקיסריה שהוא תיאטרון), שכמחציתו מקורית וכמחצית משוחזרת. עשינו סיבוב בעיר העתיקה מימי הביניים, בה יש מבנים יפים וטירה קטנה, אבל בסה"כ זו עיירה מנומנמת ואין מי יודע מה לעשות בה. בטירה יש מוזיאון קטן לאזכור חלוץ התעופה השוויצרי ..."מה שמו"? אבל סגור כמובן, וגם מוזיאון רומי של ממצאים מהעיר ומהאזור אבל גם הוא סגור (מפתיע, לא?). זהו, העיירה הזו "נגמרה" והחלטנו לחזור "הביתה" למנוחת צהרים. אחר הצהריים יצאתי לטיול רגלי נעים על שפת האגם, ואח"כ הכנו ארוחת ערב ביתית מהנה, ו"נהננו" משלל תכניות טלביזיה בשפות בלתי מובנות. אחר כך התחלנו לארוז והתארגנו לקראת עזיבת "דירת הכיף" למחרת בבוקר. הלכתי לשלם, אבל המלון סגור ונעול (!) ובדרך חזרה "הסנפתי" עוד קצת מן האגם והציפורים בשעות האור האחרונות.
ימים 14-13 - מסיימים בג'נבה
היום ה-13: כרגיל, השכמנו באמצע הלילה (היום כאן מתחיל בעונה זו בערך בצהריים). אחרי ארוחת בוקר ים תיכונית (כמעט), "תקתקנו" את הבית מחדש (שטפנו כלים, נגבנו רצפה, החזרנו את בקבוקי השתייה למסדר שוויצרי במקרר וכו'). הבית נראה שוב שוויצרי, ואפשר להיפרד. נפרדנו לשלום מ - Sylvie החמודה והנפלאה ו"בי-בי" מורטן, היית לנו לעונג. עלינו על האוטוסטראדה ופצחנו בנסיעה מהירה וישירה לג'נבה - 130 ק"מ - כשעה ורבע נסיעה. הגענו לג'נבה ונסענו קודם כל ישירות למלון בו בחרנו - Etap! אח, איזה מלון! - "חמישה כוכבים", רק שכל כוכב בגודל של פרוטון במדריך הוא מופיע שני כוכבים ולמעשה הוא זכאי ל 5- כוכבים (מינוס). נקי ומסודר אומנם, אך החדרים מיניאטוריים ומקומצן בהקפדה יתרה. טוב - מה יש להתלונן? רצינו מלון לא יקר, אז קיבלנו מלון לא יקר (נא לא לשכוח שאנחנו בג'נבה). מילא, רק שני לילות, כאשר במשך כל היום אנחנו ממילא לא במלון. לפחות קיבלנו כרטיס חינם לתחבורה הציבורית - זה כבר משהו; לא צריך לנסוע עם הרכב שלנו ולהסתבך עם חניות.
אחרי מנוחה וקפה יצאנו למִשוּט בעיר, עם הרכב שלנו, מה שהתברר כשטות מוחלטת. קשה למצוא חניה וכשמוצאים היא או מוגבלת לשעה או יקרה. התחלנו בסיור חנויות מתיש לסגור חובות רכישה. בהמשך ירדנו לשפת האגם והתיישבנו ליד אחת המעגנות ואכלנו את הסנדוויצ'ים שהכנו בבוקר. עלינו על ספינה קטנה לשיט של כשעה וחצי, לאורך חופי האגם (לא כל האגם. שטים תחילה לאורך החוף הצפוני עד "שנגמרת העיר" וחוזרים לאורף החוף הדרומי). מזג האויר היה נוח והשיט נעים ורואים את כל מה שבקרבת החוף, לרבות הארמון של הברון אדמונד דה רוטשילד - ארמון מפואר מאוד היושב על אחוזה של כמה מאות דונמים (לא, לא שטחים חקלאיים, אלא של גנים מפוארים ומטופחים!) על גבעה מעל שפת האגם. לא צריך יותר מזה. אבל הוא לא מסכן ולא לבד. כל החופים שמחוץ ל"דאון טאון" מיושבים בארמונות ואחוזות מגוננות. מכאן נסענו לאורך החוף הצפוני ונכנסנו לגן ענק ויפהפה, השייך כיום לעיריית ג'נבה, ובו ארמון קטן או בית אחוזה, שבו נוסד ב - 1910 הצלב האדום. בסיום הסיור חזרנו למלון, תוך ויכוח "קולני" עם ה - GPS. הקטן התברבר לגמרי בתוך העיר. משנמאס לי הויכוח עם "הטמבל" אני לוקח את הפיקוד ואת הניווט לידיים ומדומם את ה - GPS, ותוך דקות קצרות אנחנו במלון.
היום ה-14: התעוררנו כרגיל מוקדם, ושרפנו שעות חושך, עד שיואיל היום החשוך לעלות. בסביבות 8 (צהריים במונחים שלנו) ירדנו לחדר האוכל ל"ארוחת בוקר" (נו טוב – אותו תפריט "עשיר" של לחם, גבינה צהובה, ז'מבון וריבה. נכון יש גם איזה מודל של קפה, ומיץ הדרים – במפתיע - לא רע!). יצאנו לנסיעת "מבחן דרך" מן המלון לחניון של הרץ בשדה התעופה, הנמצא בצרפת (בסך הכל מעבר לכביש, אבל ההגעה מסובכת). זה מסתבר כתרגיל חשוב מאוד, משום שהגישה מהעיר לחניון הרץ (בצד הצרפתי) היא מפותלת ומסובכת כשלא מכירים אותה, וקל מאוד לטעות. ה - GPS כמובן התברבר, "המפה" של הרץ ברורה אולי לעובדי הרץ הג'נביאנים, והשילוט ברור רק לדוברי צרפתית, אז לוקח זמן להתמצא ולמצוא את הדרך.
או.קי. מצאנו איך מגיעים, חזרנו למלון לחניה ויצאנו באוטובוס העירה להמשך הטיול. זה יומנו האחרון בשווייץ, ובכלל באירופה. תחילה המוזיאון לתולדות המדע ליד חוף האגם. זה מוזיאון לא גדול הנטוע בתוך גן יפה מאוד. השם מעט יומרני, אבל בסך הכול המוזיאון נחמד ויש בו תצוגה צנועה, אך מעניינת למדי. הכניסה בלא תשלום (אולי רק בשבת - אנחנו לא יודעים בוודאות). בסך הכל שווה ביקור. משם עולים על סירת אוטובוס - אלו סירות קטנות, השטות בקווים קבועים עם תחנות קבועות בין שני צידי האגם (ג'נבה "חובקת" את אגם ג'נבה מצפון, מזרח ודרום) וזה מקצר הרבה את התנועה בין החופים. ירדנו בחוף הצפון מזרחי והלכנו רגלית דרך העיר הישנה (הרנסנסית) אל העיר העתיקה (הימי-ביניימית). טיול נחמד למדי אם כי יש ערים עתיקות יפות ומרשימות ממנה באירופה. עצירת ארוחת צהרים מאוחרת במסעדה - הפעם לשם שינוי מסעדה טורקית (איך לא?!). האוכל טעים ומזין. המשכנו לתוך ובמעלה העיר העתיקה.
ליד הקתדרלה של העיר העתיקה עלינו על רכבת תיירים פתוחה לסיור מהיר וממצה בחוצות העיר העתיקה ועברנו ליד האתרים המרכזיים. בחזרה ליד הקתדרלה בסיום הסיבוב, התרשמנו משלושת פסיפסי הקיר היפים המתארים אירועים מתקופת הרסטורציה, מעשי ידי אמן בשם Spor. התפצלנו, דבורה ממתינה בחצר הכנסיה ואני עולה למגדלי הקתדרלה של העיר העתיקה. הקתדרלה יושבת על גבעה בולטת מעל העיר, היא מהווה גם מוזיאון לתולדות הרסטורציה (מרטין לותר וכו' במאה ה - 16), ולה שני מגדלים גבוהים למדי. הטיפוס ארוך למדי במדרגות צרות (אופייניות לכנסיות) והמראה מלמעלה יפה למדי, אבל שוב ושוב אני מרגיש צורך להדגיש - לא מגיע למה שרואים באיטליה, צרפת, גרמניה, צ'כיה וכו'. מהעיר העתיקה ירדנו רגלית דרך סמטאות העיקר העתיקה, ועברנו בדרך ליד חנות עתיקות ראויה ביותר לביקור חוזר (החנות סגורה), המחזיקה מבחר מרשים ביותר של מכשירים עתיקים מדעיים וטכניים שונים - "מכל טוב הארץ". כעת מתחיל כבר להעריב ולהתקרר, עצרנו בבית קפה על שפת האגם, שם יש עוד קצת שמש, אם כי כבר קצת קריר, לקחנו קפה טוב עם גלידה (ושירות יותר לבנטיני מאשר אירופי; שוויצרי הוא בוודאי לא). סיימנו, מיצינו, הלכנו לאוטובוס וחזרנו ל"עוצר" במלון. צריך לארוז ולהכין הכל לנסיעה הביתה, מחר מוקדם בבוקר. היו שלום צרפת ושווייץ - נהנינו כמעט מכל רגע. שלום לך גם ג'נבה. היית נחמדה (אבל לא יצאנו מגדרנו).
