פרק שישי: מייצרי מלבורו - וולינגטון - טונגרירו - טאפו

זהו השבוע השישי של הטיול המשפחה יוצאת לכיוון מייצרי מלבורו, ממשיכה וולינגטון, לפארק הלאומי טונגרירו ומשם לטאפו. על כך הכתבה שלפניכם.
עודד אור
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: פרק שישי: מייצרי מלבורו - וולינגטון - טונגרירו - טאפו
© מאורי הירש

פיקטון

את הבוקר אנחנו מבלים בנינוחות בנמל של הבלוק תוך צפיה ביכטות ובסירות הנכנסות והיוצאות. תוך כדי אנחנו עושים עוד קצת מאמצים בכיוון של סירות להשכרה ושוב נכשלים. נוסעים לכיוון פיקטון, ממנה יש לנו מחר מעבורת. הדרך יפה מאוד, נוסעים לאורך מיצרי מרלבורו המדהימים, באזור הטרק קווין שארלוט. פיקטון מתגלה כעיר נמל נחמדה עם דשאים נרחבים וגני שעשועים על קו המים. אנחנו מעבירים שם את הצהריים בנעימים. הפיש וצ`יפס פה מתגלה כמשובח במיוחד. מאוחר יותר עושים טיול קצר שיוצא ממש מהמרינה ושוכרים סירת מנוע קטנה לסיור במצרים. הילדים נהנים מאוד מהעניין וכל אחד גם מקבל סיבוב. אנחנו שטים בתוך אזור מדהים, כמעט לא מיושב, מאוד מזכיר את אזור אבל טסמן רק יותר סלעי. את הלילה אנחנו מבלים בקמפינג, שמאוחר מדי מתגלה לנו שמסילת הרכבת עוברת ממש מעליו בגשר ענק. חוץ מזה הוא דווקא נחמד.

לתחילת הכתבה

וולינגטון

אלמלא הרכבת שעברה מספר פעמים מעל לראשי היה זה בהחלט יכול להיות לילה טוב. השכמה התרחשה בסביבות 8+ לאחר שאמא תמי איימה שמי שיאחר יאלץ לשחות לאי הצפוני. אוכל, סנדוויצ`ים ויאללה למעבורת . 10:30 אנחנו מתייצבים וממש ממש אחרונים אנחנו נכנסים לבטן האנייה, מה שמבטיח לנו זכות ראשונים בנחיתה באי הצפוני . הפלגה מהנה ,הרבה גלים לאחר שיוצאים מן המפרץ .הנוף של הקווין שרלוט מלווה אותנו עד סוף האי הדרומי .שעתיים ומחצה ואנו עוגנים בוולינגטון. מאז d day לא הייתה צליחה כל כך מוצלחת כמו הקרוואן שלנו שיצא כמעט ראשון מבטן האנייה והסתער על חוף וולינגטון. הלכנו לראות תחרות חתירה .לקח קצת זמן להבין מי נגד מי ,איפה קו הזינוק, איפה קו הגמר ,אך לבסוף הצלחנו להבין .נחמד ,אך למי שאין מעורבות רגשית או מקצועית לנושא חצי שעה -;שעה הן זמן מספיק.

 המשכנו לרחוב קובה ולמדרחוב .שם פגשנו את משפחת לב-אור ממשמר העמק. אבא, אמא ו-4 ילדים שמטיילים וגם עוסקים באומנויות הקרקס כדי להרוויח מעט כסף. לא ראינו את ההופעה אבל שוחחנו ארוכות .נחמד לפגוש משפחה שנחשבת יותר פסיכית מאתנו. החלטנו לחבור אליהם בקמפינג -;מוטל שבו הם שוהים בכניסה לפוריפאה, כ-25 ק"מ צפונית מהעיר. בילינו ערב נחמד .הילדים שיחקו d&d ואנחנו העברנו ערב נעים על כוס צ`אי ועוגיות .מחר נלך לג`קוזי של המלון .לילה טוב

למחרת, את הבוקר מתחילים בג`קוזי של המלון .כולנו ביחד עם בגדי ים .הילדים גם קופצים לבריכה .אחר כך מקלחות ,ארוחת בוקר (למשפחת לב אור נשארו קצת פנקייקים והם מכבדים אותנו) סוף סוף חוזרים לוולינגטון. מגיעים ל-Te Papa המוזיאון העשיר והיפה של וולינגטון. בדרך אנו מבינים מניין כינוייה של וולינגטון כWindy Wellington הרוח ממגרש החניה (של הסופר) עד למוזיאון כמעט מעיפה את רוני לכביש. המפרץ סוער וגועש, מזל שחצינו אתמול. המוזיאון מקסים .תערוכות יפות ופינות מיוחדות לילדים .טבע ,תרבות ,חלל, גאולוגיה , אומנות, תרבות מאורית מאד מרשימה. סך הכל נשארנו שם כמעט עד לשעת הסגירה .באמצע היום קפצנו לרחוב קובה לראות את ההופעה של משפחת לב אור. שוב פספסנו. אכלנו צהריים מהיר במסעדת אטריות ונשבענו שבחיים לא ניקח יותר את הילדים למסעדות עם אוכל טעים. כאמור נוטשים את המוזיאון לפנות ערב .בחוץ רוח אימתנית .מחליטים לדחות למחר את הנסיעה הארוכה צפונה. חוזרים לקמפינג הנחמד מאתמול. ג`קוזי, בריכה, ארוחת ערב קלה: סלט וחביתות .שולחים קצת אי מיילים. אמא תמי מדברת עם החברות לעבודה. איזה כיף שאדם בטיול שמח לדבר עם החברה בעבודה וגם שמח לחזור. לילה טוב. בלילה הייתה סערה, גשם חזק ורוח שחשבנו שהקרוואן יעוף.

 היום יום נסיעות .מתחילים לנוע צפונה כבר ב-9 .הרוח לא נרגעה .השמיים כחולים וקשה לעיתים להשתלט על הקרוואן. בדרך קונים תותים ושמנת .הבנות בעננים. כדי להפוך את הנסיעה למעניינת אנחנו נוסעים דרך Wanganui, בכך אנחנו מרוויחים פעמיים. פעם ראשונה כי יש שם את גן המשחקים הכי יפה בניו-זילנד. מיתקנים מלאי דמיון וכמובן אחול-שלוקי של אומגה. פעם שניה בגלל שהכביש משם לכיוון טונגרירו הוא כביש נופי (מה שאומר החלפת מהלך כל 10 שניות בממוצע) ובהחלט שווה את ההגדרה.

בגן המשחקים אנחנו משחקים ואוכלים .ככה עוברת איזה שעה וחצי. ממשיכים לכיוון טונגרירו ומגיעים אחרי הצהריים אל תוך השמורה בה ממוקם מעין כפר קטן (בחסות ה DOC). מחר אנחנו בטרק של 17 ק"מ .צריכים להתארגן. לוקח פחות ממה שחשבנו. הקמפינג יפה. על שפת נחל. יושבים שותים תה ואוכלים עוגיות .הבנות ישנו שעתיים בדרך והן מלאות אנרגיה .

קמים מוקדם מאוד (זאת בעצם השעה שאנחנו קמים בארץ) בשביל לתפוס את האוטובוס הראשון שמוביל לתחילת המסלול. המסלול מוגדר כ- 8 שעות, זאת אומרת שלנו הוא יקח לפחות 10 שעות, זה בדיוק מרווח הזמן בין האוטובוס הראשון בבוקר לאוטובוס האחרון מסוף המסלול בערב. המסלול הזה מוגדר כ"מסלול היום היפה ביותר בעולם". בשביל להגיד אם זה נכון צריך כנראה לנסות את כל השאר, ואת זה עוד לא עשינו. בהחלט אפשר להגיד שמדובר במסלול מדהים. לא עוד מפל, עוד אגם וכו`, אלא מסלול שעובר בנוף געשי, מוזר משהו, שונה מאוד מכל מה שעשינו עד כה.

 נגיד גם שמדובר במסלול מאוד קשה וארוך, אנחנו גם חטפנו מזג אויר מאוד קר עם רוחות חזקות באזורים הגבוהים של המסלול (כמעט 2000 מטר). למרות שלקחנו איתנו כמעט את כל הביגוד החם שלנו היה לנו מאוד קר והיו לא מעט רגעים קשים. בסך הכל לקח לנו בדיוק 10 שעות, כולל עצירות ומנוחות. גמרנו שפוכים לגמרי ונסענו לקמפינג עם בריכות חמות, הילדים עוד שחו בבריכות ונפלו מתים למיטות (גם הגדולים).

לתחילת הכתבה

טאופו

את הבוקר לוקחים לאט, הילדים רובצים בבריכות, מכינים ארוחת בוקר מפנקת. יוצאים מאוחר לכיוון טאופו. מגיעים ומתמקמים בגן המשחקים שליד ה Isite, שם פוגשים משפחה ישראלית נוספת שמטיילת במסלול דומה לשלנו. ממשיכים (איתם) לראות את Crater of the Moon. טיול של כשעה באזור בעל פעילות טרמית עשירה. מכל מקום עולים אדים חשודים, קולות בעבוע ולקרקע יש שלל צבעים. משם ממשיכים לראות את Aratiatia rapids. על נהר הוואיקאטו הוקם סכר שעצר את הנהר. כדי לרצות את הארגונים הירוקים פותחים את הסכר מספר פעמים ביום כדי למלאות את הנהר. החוויה מרשימה מאוד, תוך שניות הופך נחלון (כמעט ישראלי) לנהר שוצף.

 אחרי קניות והתארגנויות מגיעים ל Reids Farm, קמפינג חינם על גדת הנהר. מקום יפיפה, שקט ונעים. המשפחה שאיתה טיילנו במשך היום חוברת יותר מאוחר והקרוונים מתחלקים לקרוון ילדים (שלנו) וקרוון מבוגרים (שלהם).

למחרת, מתחילים את היום בטיול מפאתי העיר לכיוון מפלי הוקה. בדרך ישנו אזור של מעיינות חמים שנשפכים לנהר הקר. כל אחד בוחר את האזור החביב עליו מבחינת הטמפרטורה ולפני שמרגישים כבר צהריים.

 ממשיכים לכיוון המפלים לאורכו של הנהר (מאיפה הוא מקבל את הצבע המדהים הזה?). מפלי הוקה הם מעין מעבר צר בין שני סלעים שדרכם מתנקז כל הנהר הענק, מחזה יפה ומרשים. חוזרים לעיר לצהריים באחד מגני השעשועים הפזורים בעיר (כמובן עם אומגה ענקית). מכאן יורדים לאגם ושוכרים סירת מפרשים לשייט. מדובר ביכטה קטנה, הרוח חזקה מאוד ולשני שייטים חלודים שכמונו קשה להשתלט עליה ביחוד עם שלושה ילדים חסרי ניסיון בתחום. את היום סוגרים שוב ב Reids Farm, באמת חבל לשלם לקמפינג כשיש מקום כזה.

לתחילת הכתבה

כתב וצילם: עודד אור

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על ניו זילנד