אוזבקיסטן - כל כך הרבה עיר
אם בסמרקנד התרגשנו מכל בניין, כל חדר וכל ציור, ובבוכרה זה כבר היה פחות מרגש (אולם עדיין מרשים), את חיווה כבר קיבלנו באדישות כלשהי. רועי עם חוויות נוספות מאוזבקיסטן.
אם בסמרקנד התרגשנו מכל בניין, כל חדר וכל ציור, ובבוכרה זה כבר היה פחות מרגש (אולם עדיין מרשים), את חיווה כבר קיבלנו באדישות כלשהי. רועי עם חוויות נוספות מאוזבקיסטן.
אם גרוזיה היא אוטו לדה, אזרביג`ן היא לדה עם תוספות וחידושים - אותה גברת בשינוי בגדים תחתוניים - פתאום יש מחליף דיסקים, יש אזעקה, ו-פיפים כשפותחים את הדלתות (יש כאלה שמכנים את זה נעילה מרכזית), ויש קפיצים משומנים היטב, טוב, בכל זאת הגענו לאחת המדינות העשירות ביותר בנפט.
שני תרמילאים טריים, מגיעים לדלהי ישר מתל אביב לבושים בג`ינס ועמוסים בתיק ענק, יורדים מהמטוס ותופסים מונית ישר להארי-רמה, במיין בזר. את התיק הם שוכחים במונית ומבלים את היום הראשון בחיפושים אחריו...
יש מטיילים שמגיעים למיין בזאר ורק חושבים איך לעזוב ויש כאלה שמוצאים שדוקא המיין בזאר הוא המקום בשבילם: ססגוני, מרתק, לכל אחד הפינה שלו, רק לחפש ולמצוא.
הרכבת יוצאת מדלהי צפונה, השעה 06:00, כמו תמונה מסרט בדיוני, והרכבת המטפסת בהר כמו מהמאה הקודמת. האם יש ל``פורטרים`` של שימלה ועד עובדים או רק מדי שרד מסורתיים? שימלה עיר בעננים!
בדרך להודו אפרת מתחככת במושבים הירדנים המלכותיים, מגלה את חולשותיה לנוכח כביסה תלויה ופרות עם דבשות. ורועדת כל הזמן, ולא מהשוק התרבותי. פשוט קר פה נורא. איפה השמש? דלהי. סוף דצמבר.
לא פשוט לחזור לדלהי אחרי ארבעה חודשים שלמים של טיול בכפרים, בהרים. אחרי ארבעה חודשים שלמים שכל מה שהיה מסביב זה אנשי הכפרים הפשוטים, הנינוחים, השלווים. פתאום זה בום מוחלט להגיע לפה ולראות את מסת האנשים שפה, את מסת הרכבים - מכוניות, משאיות, אופניים, אוטו-ריקשות, אופני-ריקשות וכו` וכו` וכו`. אבל וואלה, צריך לראות גם את זה. בעצם, כשאומרים הודו- לזה מתכוונים.
אחרי שמכירים את דלהי ומתרגלים לאווירה, אפשר להכיר גם צד אחר שלה... לא מומלץ, אבל רצוי לדעת שאם חלילה יש צורך, בתי החולים בדלהי מספקים שירות טוב ויעיל. בכתבה שלפניכם סיפור של מי שחוותה את החוויה...
נסיעה באוטובוס מפושקרלדלהי אורכת כשמונה שעות ובאופן לא מפתיע אפשר להתעורר ממנה עם כאב ראש טורדני. אם מישהו קדח חור במיטתכם במשך שמונה שעות, יש סיכוי שתבינו על מה מדובר בכתבה הזו, שעוברת דרך בית חב"ד בלהי ומסיימת במעבר הגבול עם נפאל.
קשה להאמין, אבל יש דלהי אחרת מעבר למיין באזאר... בכתבה שלפניכם תוכלו להכיר את דלהי מזוית שונה לחלוטין - מהזוית של התיירים וההודים העשירים, עם זלילה במסעדות יוקרה והזלת ריר (מהצד) על העושר של מלונות הפאר...
חברים שמחכים בדלהי יכולים להפוך את הנחיתה שם לרכה יותר - הם יכולים להזמין מראש חדר עם מזגן ולקחת אתכם מיד לכל האטרקציות של העיר. בכתבה שלפניכם טיול בין חברים למבצר האדום, לבית חולים לציפורים ותכנון להמשך הטיול בלדאק.
משהו עובר על הודו - רעידת אדמה בקשמיר, בדרום רכבת קורסת לתהום בגלל גשר שהתמוטט, בכביש בין קאסול למאניקארן מדרדר סלע על אוטובוס וישראלית נהרגת. אומרים- הכל אפשרי בהודו, וזה מתחיל להפחיד.
הודו הפתיעה אותי. התנפצו כל המיתוסים והנתונים שקראתי ושמעתי עליה. אמרו שהודו קשה, שהנסיעות איומות, שהצפיפות רבה, שהריחות נוראיים ובלתי נסבלים, שצריך לקשור בשרשראות את התרמילים, ועוד ועוד. אמרו וטעו. ברוב.
העיר דלהי (Delhi) מהווה עבור תיירים רבים את נקודת המפגש הראשונה עם הודו. ההסתגלות לדלהי יכולה להיות לפעמים לא קלה עקב כל הזיהום, הצפיפות, הריחות והרעש. אולם כאשר יוצאים מההלם הראשוני, מתגלה האווירה המיוחדת של העיר.
פרידה מספרת על החששות מפני היציאה למסע, המפגש הראשוני עם תרבות ואנשים חדשים, בינהם מאראל ששבה לביקור במולדתה (תורכמניסטן) אחרי שנים רבות והנחיתה באשגאבט.
חלק ד` במסעו המרתק ועתיר ההפתעות של שמוליק, שמגיע כעת ללאוס המרהיבה והאקזוטית. הצטרפו אליו לסיורים במערות ענק חשוכות, וכמובן למפגשים יומיומיים עם האוכלוסיה המקומית, שרוצה בפיתוח מואץ של התיירות במדינה.
שבטים בתלבושות מסורתיות בהרי הצפון של 4000 איים בדרום לאוס, וכדים מסתוריים ענקיים ברמת Xieng Khuang.
עוד בטרם הניצו קרני השמש הראשונות יוצא מצעד נזירים בכתום אל רחובותיה החשוכים של לואנג פראבנג עם קערות ללקט תרומות לארוחת הבוקר, שם כבר ממתינים תושבים בפינות הרחוב אורז.
פרידה חוצה את הגבול ללאוס ומגלה מדינה יפיפיה שאין בה מגוון קולינרי רב. היא מבקרת בכפרים של קבוצות אתניות שונות במחוז לאונג נאם ת`ה וממשיכה משם לתאילנד.
ויאנטיין היא עיר של ניגודים והפתעות. ניתן למצוא בה ביניינים צרפתיים קולוניאלים לצד מקדשים עתיקים בסגנון לאי ותאי
חלק ג` במסעו המרתק ועתיר ההפתעות של שמוליק, שמגיע כעת ללאוס המרהיבה והאקזוטית. הצטרפו אליו לסיורים באזור ארבעת אלפים האיים,במערות חשוכות וכמובן למפגשים יומיומיים ומסקרנים עם האוכלוסיה המקומית.
לאוס, פנינת המזרח והתחליף האולטימטיבי לתאילנד. אתם מוזמנים לקרוא יומן מסע החושף טיול מרתק ומאתגר אל נפלאות המדינה. הצטרפו ליותם והילה לשיטוט ברחובות ויאנטיאן, טיול אופניים בואנג ויאנג ואינספור מפגשים עם המקומיים.
דוד יוצא אל ויאטנם, אל טיול שבו הרפתקאות רבות: שייט, ביקור בכפרים קטנים, סיור באתרים שנותרו כשריד למלחמה הגדולה שהתחוללה כאן ועוד.
ללואנג פרבאנג הגענו אבל בעיתוי לא מוצלח, היום ה-31 לדצמבר - ראש השנה האזרחית וכל המלונות תפוסים ומלאים, רק אחרי 4 שעות זיו מצא לנו חדר - מזל שכך! טילנו למפלים היפים של לואנג פרבאנג, לאטרקציות המים של ואנג ויאנג ואפילו לעיר הבירה המוזרה וינטיין!
חלק מרכזי בטיול למדינה זרה הוא ההתוודעות לתרבות ולמנהגי המקומיים. שירז לקחה זאת צעד אחד קדימה. היא מתאהבת בפשטות של הודו, בשמחה של תאילנד ובנופים של לאוס ובעיקר במפגשים המרגשים עם המקומיים, בפניהם פתחה את ליבה והם בתמורה אמצו אותה אל ליבם.
אם אתם רוצים לחוש תחושה של גן עדן סעו לשמורת תל דן שבארץ פלגי מים, מזרחית לקרית שמונה, מיד אחרי קיבוץ דן. השמורה חבויה בסבך עצים פראי, והמים זורמים ושוצפים ברעש מהדהד.
אין לכם מושג איזה תענוג עילאי זה היה לטבול בבריכת מי ים המלח החמימים, כשהראש והגוף נרטבים מהגשם שניתך בלי שום הודעה מוקדמת בדיוק בימים ששהיתי שם בחופשה.
במסלול זה לא תעברו בין אטרקציות מדהימות, הרים גבוהים או אתרים מפורסמים, אלא פשוט בנוף גלילי מלא ירוק מאוד, תפגשו המון עדרי פרות, מטעים ושדות של ענבים, בצלים, שקדיות, חיטה וזיתים וכמובן צמחים ופרחים המאפיינים את האזור - שומר, כלניות ונרקיסים.
ואנג ויאנג משמשת כאתנחתה מהנסיעה הארוכה בין ויאנטיין ללואנג פראבנג. על נופיה המרהיבים, האווירה הרוגעת והמלונות והמסעדות המפתיעים לטובה
הערים הפופולריות ברחבי לאוס: מהגירסה הלאית לשער הניצחון הפריזאי בויאנטיין, דרך מערות נטיפים קסומות בואנג ויאנג, ועד מקדשים יפהפיים, שווקים ומפלים בלואנג פראבנג.