מסלול ארוך באסיה

מתכננים לעשות את שביל ישראל? מזל טוב, עשיתם את הבחירה הנכונה! הנה כמה טיפים בשביל לעשות את החיים שלכם יותר נוחים:

1. ההמלצה שלי, להתחיל את הטיול מכיוון צפון לכיוון דרום. ברור שלהתחיל בעונה הנכונה בשביל להנות מהפריחה, אבל ההתחלה בצפון היא הרבה יותר קלה. העליות מתונות יותר, יש ישובים בדרך שאפשר לעצור בהם ולהתרענן, וככה בעצם בונים לעצמנו סרגל מאמצים ולא מסיימים את השביל אחרי שבועיים עם שברי מאמץ.

2. טיפ חשוב ביותר, יום בשבוע לתת לגוף לנוח ולא לעשות כלום. זה מאוד חשוב מבחינה פיזית.

3. לתכנן את הטיול קדימה. המקטע מערד דרומה, מלבד היותו קשה מבחינה פיזית, הוא קשה טיפה מבחינה ארגונית. לפני שיוצאים אליו חייבים להטמין מים ואפילו אוכל בחלק מהמקומות. יש רשימה של אנשים טובים שמוכנים לעשות זאת בשבילכם תמורת סכום סמלי.

4. תאכלו תזונה עשירה ומגוונת. מומלץ להתייעץ עם תזונאי / לקרוא מדריכים של אנשים מקצועיים. חשוב לאכול מכל סוגי המזונות, ולא להתקבע על אוכל מסויים ולא מזין.

5. אחת הטעויות שאני עשיתי בהתחלה, עם חבריי, היתה לקחת קופסאות שימורים של אפרסק לדוגמא. טעות גדולה מאוד, כל הנוזל שנשפך, הוא סתם משקל על הגב, ובחודשיים טיול כל גרם על הגב הוא משקל.

זה עתה חזרתי משביל ישראל מקיבוץ דן ועד לת"א. המסלול מדהים, אך עם זאת ישנם חלקים שלא מסומנים כהלכה בשטח וגם בדיקה במפה משאירה בלבול ובעיקר עלולה לגרום להתברברות בשטח (ולהתחיל לעלות ולרדת הרים עם משקל על הגב זה לא כיף גדול). טיפ זה תקף למי שעושה את המסלול מצפון לדרום: ביום הראשון (קיבוץ דן עד עין רועים) השביל מוביל דרך טיילת פסלים בתל חי. הטיילת מסתיימת בחצר תל-חי. על פי הסימון השביל מוליך אל תוך החצר כשמימין יש ערוץ נחל עם לא מעט פסלים שפזורים בו ורמזור גדול שלא ברור למה הוא שם. בקטע זה חשוב לשים לב: אמנם זה נראה שהשביל מוליך אל תוך החצר (דרך שער ברזל סגור), אך לפני כן יש פנייה ימינה בירידה אל תוך הנחל. הסימון המורה על הפנייה קצת קשה לאיתור. אנחנו אכן פספסנו אותו, נכנסנו לחצר, ירדנו לנחל, משום מה ירדנו גם בנחל במקום לעלות וכך כמעט הגענו בטעות לקריית שמונה. כשהבנו את הטעות היינו צריכים לטפס מחדש. אגב, מי שרוצה לקצר יכול פשוט לעלות על הכביש העולה מתל חי אל עין רועים ובכך לחסוך לעצמו עלייה לא נעימה ודי משמימה. על הליכה בטיילת הפסלים לא כדאי לוותר. תהנו בטיול וקחו הרבה מים ואת המפות הדרושות. רן

טיפ לצועדים בשביל ישראל (שמשום מה לא מופיע בספרים): בקטעים שבין מצפה רמון לשדה בוקר (ולהיפך, אם כי הטיפ רלוונטי במיוחד להולכים מדרום לצפון) ישנן שתי השתלבויות עם שביל ישראל הישן שצמוד ברובו לכביש 40 עד עובדת. שתי נקודות הפיצול בין השביל הישן והחדש מבלבלות מאד ומועדות לברבור.

1. בקטע שבין מצפה רמון למעלה מחמל ישנו שלט שמסביר שישנו פיצול בין השביל הישן והחדש. שימו לב: זהו אינו הפיצול! הפיצול עצמו נמצא כשני קילומטר מאוחר יותר, על גדר של שיבר של מקורות. צריך להמשיך בדרך ההולכת על שפת המכתש ולא לפנות צפונה!

2. בעין עקב תחתון, השביל הישן מתאחד עם החדש, אבל הסימון לבאים מדרום מסמן למעשה להמשיך בשביל הישן ולטפס לכיוון עובדת, בזמן שצריך להמשיך במורד נחל עקב.

תבלו!

עין דוש - חניון לילה מתחת לתל-לכיש לרדת מהשביל. ברז עם אמבטיה, מקלחת בכיף לשביליסטים. בנוסף יש את חאן דרך הבשמים בצופר: מקלחת ולינה תמורת מלצרות. 

האביב הגיע והפריחה בנגב המערבי בשיאה... צבעונים, נוריות, אירוסים ועוד המון פרחים בשלל צבעים וצורות. גם בורות המים מלאים מגשמי החורף וזה בדיוק הזמן לצאת לנגב! מכביש 40 פונים לכביש 171 בצומת הרוחות (הפניה לבה``ד 1), נוסעים כ- 27 ק``מ עד לפניה ימינה בדרך עפר (מסומנת בכחול) המובילה אל חניון לילה בורות לוץ, בו אפשר גם למצוא ברזי מים.

מכאן יוצאים כמה מסלולים, מתוכם גם מסלולי 4X4 וגם מסלולים רגליים בדרגות קושי שונות. משפחות עם ילדים קטנים יסתפקו במסלול המעגלי שמסומן באדום (כ- 3 ק``מ), שסובב את איזור בורות לוץ, המאגורות והטרסות החקלאיות - שרידים לחקלאות קדומה שהתקיימה באיזור. חזרנו משם לפני יומיים והבורות מלאים וכיף לשחות ולהתרענן בהם בייחוד אם מטיילים ביום חם. לאורך כל המסלול יש פריחה מדהימה בשלל צבעים וזו עונה מדהימה להגיע לשם. מי שירצה להאריך קצת יותר, יכול לעלות לראש אלות במסלול הירוק ולהשקיף מלמעלה על כל האיזור, בתצפית יפה של 360 מעלות. באביב התצפית יפה במיוחד כשכל הערוצים ירוקים ופורחים. משם אפשר להמשיך בסימון השחור בנחל אלות ולראות את האלות האטלנטיות הגדולות - שרידים לתקופה קרה ורטובה יותר שהייתה פעם, או לחזור באותה הדרך לחניון הלילה. העלייה לראש אלות מתונה ולא קשה ומתאימה גם למשפחות עם ילדים מעל גיל 6.

מי שמטייל עם ג`יפ יוכל גם לנסוע בנחל אלות לכיוון הר חורשה, או לעלות להר רומם לתצפית על ג`בל עריף א-נקע שבסיני, והר עריף. צריך לשים לב שהתנועה בכביש הגבול המערבי (10) היא בשעות היום ועם נשק בלבד. לא לשכוח להצטייד במספיק דלק, מאחר ותחנות הדלק הקרובות ביותר נמצאות במצפה רמון ובעבדת. וכן במים וכובעים כמובן. כל המסלולים המוזכרים מסומנים במפת טיולים וסימון שבילים מס` 18 - מערב הר הנגב.

לבירורים ולתיאומים אפשר לפנות למרכז המבקרים במצפה רמון 08-6588691 או לבי``ס שדה הר הנגב 08-6588615/6.

לכל המתכננים לצאת לשביל ישראל - מזל טוב. שימו לב, כמה נקודות בעייתיות בסימון השביל שיצר לי ולשותפי התברבות מיותרת שהתרחשה למרות שטיילנו עם מפות מעודכנות:

  חוות משכנות הרועים: לאחר כמה ק``מ של דרך עפר הסימון פתאום יורד למדרון מלא שיחים קוצניים וגדרות בקר. ולוקח שעה לאתר את הסימונים. על הפנים. למי שמעוניין לשחק קצת ב``חפש את הסימון``- סבבה. מי שלא , עדיף לחתוך ופשוט לרדת אל דרך העפר שבסוף המדרון שממילא השביל עולה עליה בסופו של דבר ולחסוך לעצמכם עיקוף מעצבן.

  רמות נפתלי: לאחר ההליכה בנבי יושע, השביל עושה מעין עיקול מסביב לשדה, (הסימונים מופיעים על גדרות) ואז נעלם. לנו לקח לפחות חצי שעה למצוא אותו, וסתם עלינו וירדנו בהר כמו טמבלים. מה מסתבר? השביל מגיע לצומת בין שביל עפר שיורד למטה, ושדה פתוח מלא סלעים נמוכים. הסימונים נמצאים על הסלעים הנמוכים, ממש על האדמה אז קשה לראות אותם, אבל בסופו של דבר עוברים ליד מפעל משונה שאותו יותר קל לזהות, אז אפשר לחתוך ישירות אליו.

  בסיום העליות (המטורפות) של יבנאל: כשתסיימו לבסוף את העליה המשוגעת הזו, ותגיעו אל ``החללית`` פתאום יתפרשו לעיניכם רמת הגולן, הכינרת, צוק ארבל ועמק יזרעאל והר תבור. מראה מדהים ביופיו. אבל מה? כ- 3 קילומטר לתוך העמק השביל מתחרפן, הולך במעגל ונעלם. לא הצלחנו למצוא אותו והיינו חייבים ללכת ישר עד לכפר קיש ומשם להתאפס, וזה לא נעים להסתובב שם סתם כי הכל מלא גדרות, עליות וירידות. חבל.

סה``כ הדבר הכי הכי הכי חשוב בטיול : נעליים!!! אם לא תלכו עם נעליים מתאימות כמו שאני ברוב חוכמתי עשיתי, לא תגיעו רחוק. תאמינו לי. וגם חשוב לא להיות בלחץ להספיק 30 ק`ילומטרים ביום אלא פשוט לזרום בסבבה, וגם אם יורדים קצת מהשביל זה לא סוף העולם. סך הכל, השביל לא הגיוני במיוחד.

שיהיה בכיף

יצאנו 4 נשים (40+ 17+בנשמה) להודו ל-3 שבועות. לא אחזור על הפרטים הרגילים אלא אשתדל להתמקד. בגדול: הודו מדהימה, קשה לעיכול בימים הראשונים, אבל שווה את הסבלנות. 

טסנו בתחילת אוקטובר דרך טאשקנט (800$ כרטיס, חניית ביניים 4 שעות) ומשם לאמריצר. השיקול: תחילת המסלול היתה בצפון ולכן כדאי לטוס לשם. המסלול: אמריצר-דרמסאללה-שימלה-רישיקש- ג`אייפור- פושקר- אודייפור-אגרה- דלהי(בתכנון היו גם ג`ודפור-ג`אייסלמר- ביקאנר-מאנדווה- אבל לצערי נאלצנו לקצר מסיבות אישיות).

לא הזמנו בתי מלון, אלא לקחנו המלצות מהאתר. חלק גדול מההמלצות היו לצערנו גסטהאוסים מזעזעים, וחלקם נורמלים. התקציב היה 50 ש``ח ללילה - ועמדנו בו בכבוד, בלי להתפשר יותר מדי. פשוט להוריד ציפיות. המלצה שלי: בכל מקום לאתר את הישראלים ולשאול לגבי מקומות לינה מומלצים. אין מה לעשות: אין עלינו הישראלים לאתר את הכי טוב בהכי מעט כסף.

דרמסללה- לישון במקלאוד (ולא בבגסו או בדרמקוט - שם רק לטייל). גסטהאוס טוב: Mount View - בעל בית סימפטי מאד. אחלה מסעדות, בתי קפה ואוירה נהדרת. מקומות לראות: מתחם הדלאי-לאמה, המפלים בבגסו, כפר הילדים הטיבטי, TCV, (רצוי להביא סוכריות, עטים ופיצ`פקס- מתנות לילדים המתוקים הללו). מסג` מדהים עשיתי אצל מישהו בדיוק ליד ה-GH , (דלת ירוקה - לבקש את הגבר ולא האשה). למי שמגיע ליותר זמן: שפע של קורסים: בישול, יוגה, ציור וכו`.

שימלה- הדרך היתה אמנם יפהפייה, אבל כמעט 8 שעות נסיעה, כולל בחילות ושאר ירקות. העיר די משעממת, אפשר לוותר בקלות, ולהמשיך לרישיקש, עם עצירה במקום אחר.

רישיקש- אוי רישיקש. אוירה פשוט מדהימה. לגשת לאיזור הסוויס קוטג` (שהוא מתחם- ולא בית מלון) ולהרגיש קצת כמו שכונה בראשון לציון, אבל בשנטי. מסעדות מצויינות, שיעורי יוגה, ציור, פוג`ה בנהר כל ערב ב-18:00 - לא לפספס: טקס מיסטי שמעלה לחלוחית קלה..לשאול את הישראלים על בתי קפה ומסעדות, חבל סתם לפרט. מכאן היינו מתוכננים לאגרה, אבל מאחר והטאג` סגור ביום שישי- המשכנו ישר לג`אייפור.

ג`אייפור - ענקית, מלוכלכת, לעשות V על מה שצריך לראות, לקנות תכשיטים מדהימים ולהמשיך לפושקר המתוקה. להיכנס לרבע שעה לסרט בבית הקולנוע הגדול ביותר באסיה- חויה מצחיקה ביותר, לקנות כמה שיותר מוצרי קוסמטיקה של חברת ``הימאליה`` - תכשירים מעולים במחירים מצחיקים עוד יותר. מסעדה מומלצת: אינדיאנה, ברחוב הראשי- כולם מכירים. 

פושקר - לנו יש פינה חמה בלב לפושקר: עיר קטנה ומתוקה, אוירה נעימה, קניות מצויינות (תכשיטים, תכשיטים, תכשיטים וקצת מצעים - אפשר לשלוח הביתה). שם התפנקנו בבית מלון מקסים (די יקר: 120 ש``ח ללילה). אפשר לצאת לטיול גמלים (קצר!), לטייל בסביבה, וסתם לשרוץ ולנוח. 

אודייפור- אם להתעלם מהג`יפה ברחובות, אפשר לטעות ולחשוב שאתה באירופה. אגם יפהפה, מבנים מרשימים, מסעדות ובתי מלון בלי סוף. שייט נחמד באגם, ללכת למופע הריקוד במוזיאון. מסעדה נהדרת: Savage Garden. 

אגרה - למרות כל האזהרות מהקיטש - אין עליו, על הטאג` מאהל - לעבור, לראות ולעזוב מיד את העיר. יפהפה, שווה את הנסיעה בהחלט.

דלהי- יום סיור בעיר, קניות אחרונות במיין בזאר (מעילי עור אצל פארוק הידוע - הוכתרו בבית כקניית השנה). מקום שווה לאכול במיין בזר: Sam`Cafe מעל מלון Vivek -אחלה אוכל, ובעל בית קשמירי נחמד מאד.

טיילתי בשביל ישראל בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2006. טיילתי עם עוד שותף לאורך השביל כולו במשך ארבעים יום מצפון לדרום. בחרתי להתייחס לנקודות כלליות ולאו דווקא למקומות ספציפים.

חשוב לבדוק מראש נקודות בהן אפשר להצטייד באוכל ומיים. לדעתי אין טעם לתכנן מראש את המסלול כולו אבל חשוב שתהיה לכם האינפורמציה לגבי שעות פתיחה של מכולות ונקודות למילוי מים. זה קצת מתסכל להתפשר על המסלול בגלל שבאחד הישובים המכולת סגורה ביום שלישי אחר הצהריים רק בגלל שלא ידעתם.

נסו לברר על נקודות מוצלחות ללינה, לאו דווקא בתוך ישובים, גם עץ שיטה מוצלח במדבר הוא נכס.

לנו הספיקו 7.5 ליטר לשתיה ליום הליכה בדרום. חשוב להכין שיעורי בית בתחום הזה. לדעתי כביש הוא לא מקור מים למרות שעוברות בו מכוניות. כמו כן לא חכם בעיני להסתמך על ג`יפאים שנפגוש בדרך. אנחנו נעזרנו בהטמנות מים בקטע שבין ערד למצפה רמון ובקטע שבין שחרות לאילת.

מומלץ למתוח את השרירים בתחילת כל יום הליכה וגם בסופו.

נסו לא להפריז לכמות הציוד שאתם לוקחים. השתדלו להיות מתואמים בינכם כדי שלא תיקחו את אותו הציוד פעמיים.

ציוד: תרמיל בנפח 60 ליטר הוא מספיק בהחלט - אין צורך להסתובב עם תרמילים עצומים אני טיילתי עם נעלי גורטקס ולמרות הטמפרטורות הגבוהות לא הייתה לי בעיה. לנשיאת מים אני ממליץ על בקבוקים מתקפלים של שורש, הם עולים שלושים שקלים ליחידה ומאפשרים לקפל אותם כאשר הם ריקים. אני ממליץ על מקלות הליכה, אני השתמשתי בשניים זולים יחסית והם עזרו לי מאוד בהליכה, כמובן שצריך להתרגל להליכה עם מקלות ולהכין תשובות לכל המתענינים אם אתם בדרך לעשות סקי. שימוש בחולצה טרמית קצרה, מהסוג המנדף זיעה, הוא ממולץ. הרבה פחות מסריח ופחות רטוב. כדאי להשקיע בגרביים נורמליות ולקחת שלושה זוגות, ככה תוכלו להחליף כל יומיים לפני שהגרביים הופכות לקשות ומגעילות. תחתוני בוקסר מלייקרה עשו אצלי עבודה נהדרת, ללא שפשפות בכלל!!! הספר ה``נפלא`` של צבי גילת על שביל ישראל הוא רחוק מלהיות חובה. הוא טוב בתור רקע היסטורי ותיאור דרך כללי וזהו. אפשר ואף כדאי להסתדר בלעדיו. בתקופה שאני טיילתי (ספטמבר אוקטובר) לא היה צורך בפליז עבה וגדול, חולצה טרמית דקה ופליז פשוט וקטן היו מעל ומעבר. MP3 יכול להיות נחמד לאחרי שעות ההליכה, לי זה היה קצת חסר. פונגימון או כל טלק אחר הוא חשוב מאוד - כל בוקר לפזר בנעליים ובגרביים למניעת פטריות ופצעי שפשוף הנגרמים מהזעה. שימו לב שאתם משתמשים במפות סימון שבילים מעודכנות, בעיקר באזור שבו היו שינויים בשביל (אזור המכתשים ומזרח הרמון).

אוכל: טחינה גולמית היא מומלצת מאוד בעיקר בגרסאות המתובלות שלה. פתיתים וקוסקוס הם מוצלחים והבישול שלהם הוא יחסית קצר. מומלץ לגוון עם קצת ירקות ופירות. מתכון מומלץ: טחינה גולמית עם טונה ובצל - סלט מנצח!! נקניק מעושן הןא עדיף על קבנוס, פחות יבש ויותר טעים. גבינות שמנות כמו נפוליאון ופרומעז יכולות להחזיק לאורך זמן ללא קירור. תבלינים יכולים לעשות את ההבדל בין ארוחה טפלה לארוחת מלכים: זעתר פפריקה אבקת מרק.... אפשר לקחת בתוך קופסאות של פילימים.

1. קחו בחשבון: החל מסוף מאי עד אוגוסט (כולל) הימים ארוכים וזה סבבה, אבל! ההליכה בצהריים היא לא קלה בכלל, אתה גם שותה המון, וגם זקוק להפסקות תכופות, אפשר אפילו (ואני עשיתי כך מידי פעם) להתחיל באזור ה -5 בבוקר לעצור ב- 12 ולהמשיך ב- 4, זה עדיין המון שעות ומי שיש לו קצב טוב, מספיק את ה``מכסה`` היומית. 2. ההליכה מצפון-לדרום - איזור מצוק רמים לרמות נפתלי - עלייה!! (קחו בחשבון, לא לעשות בשיא החום כי אין הרבה מקומות מוצלים...) 3. נכון ל-31 במאי, אין מים בברזיה בחניון הפיסגה במירון!!! אפשר (אבל לא מומלץ) להסתמך על החקלאים אבל... 4. מי שנתקע בלי מים ומצרכים באזור דישון (גשר עלמה) יכול לבקש מבעל המכולת (צרכניה למען האמת) בדישון לעשות לו משלוח לגשר...

לא ידוע לי על שביל סובב כנרת קיים - אבל אם יש לך מפת סימון שבילים לא צריכה להיות לך בעיה למרות שאני הייתי חושב פעמיים על המסלול - הצד המזרחי כידוע הוא רמת הגולן דבר שעלול או להאריך מאוד ולהקשות על הטיול או לחלופין לגרור חלק דרך פחות אטרקטיבי.

לגבי מסלול נחמד אחר באוקטובר ניתן ללכת מחוף אכזיב (או להכנס קצת יותר לפנים הארץ ולא ממש מהים) דרך נחל כזיב (מומלץ) דרך פקיעין, שמורת הר מירון וירידה עם נחל עמוד לכל אורכו עד לכנרת - 5 ימים הם זמן סביר - אני עשיתי אותו אמנם באביב (פריחה יותר מרשימה) אך עדיין האזור כולו ירוק. יש מספיק מקומות נוחים ללינה בשטח, קרבה ליישובים לצורך מים ואוכל וזה מסלול אחלה.

ישנו מסלולון יותר קצר אבל לא פחות יפה שיוצא מכפר קיש, על רמת יבנאל, ממנה יורדים למושבה יבנאל (צופים לכנרת), ממשיכים דרך השדות עד מנחמיה (ישנו על הדשא ביישוב) ולמחרת צועדים דרומה עד נחל תבור ואיתו עולים כל הדרך חזרה לכפר קיש. מסלול מעגלי של יומיים שלושה - לא קשה ומאוד יפה למרות שברור שעדיף באביב מבחינת פריחה (וזהירות מהפרות בנחל תבור!!).