מידע חיוני נוסף באוזבקיסטן

אנחנו 2 זוגות שטיילנו במשך 13 ימים באופן עצמאי, ב4 ערים באוזבקיסטן. כאשר המעבר ממקום למקום נעשה ע”י רכבות. מטשקנט לסמרקנד, מסמקרנט לבוכרה נסענו ברכבת המהירה שהיא כשמה כן היא, מהירה נוחה מאוד. מבוכרה לחיווה נסענו ברכבת לילה, חוויה מאתגרת.

מדינה מרתקת מאירה פניה לתיירים נוחה וקלה לטיול.

טיילנו - שני אנשים בדרך המשי. סין, קירגיזסטאן ואוזבקיסטאן. הכל היה נפלא, רק שבאוזבקיסטאן גילינו בעייה שחשוב שישימו לב אליה. התחלנו בבוכארה, עברנו לסמרקאנד ובסוף טשקנט. כבר בבוכארה נתנו לנו במלון Registration Card שזה כרטיס המאשר שאנחנו אורחים במלון. כשיצאנו משם זרקנו את זה. שוב בסמרקאנד - אותו הדבר. כשהגענו לטשקנט, ברישום למלון (והיה לנו חדר מוזמן דרך Bookings) , ביקשו את הכרטיסים של המלונות הקודמים. אמרנו - זרקנו אותם, אמרו לנו - לא נוכל לתת לכם חדר בלי זה, ויתרה מזו - יבקשו את הכרטיסים בשדה התעופה ואם לא יהיו לכם - תהיו בבעייה.

במקרה מצאנו כרטיס אחד שלא זרקנו וקיבלנו את החדר. למחרת התקשרנו לכל המלונות בהם שהינו וביקשנו במייל את הכרטיסים, ושוב - במלון החדש אליו עברנו ביקשו אותם. גם ביציאה בשדה התעופה בטשקנט ביקשו. אז שימו לב - כדאי לשמור את הכרטיסים הללו.

מדינה מוסלמית שבמידה רבה מפרידה את הדת מהמדינה – מחד אזרחי אוזבקיסטאן מוסלמים סונים מאמינים ומיישמים הלכה למעשה את דתם (רבים מהם סופים), מאידך, אין בולטות למסגדים ואסור למואזין להזמין מאמינים לתפילה בקולי קולות, וודאי שלא באמצעות מערכות הגברה. מסעדות יגישו אלכוהול (יש בירה מקומית טובה). נשים לא ילכו עם בורקה.

לרגע אחד אין תחושת חשש בטחוני ו/או פלילי. האוזבקים מסבירי פנים, חייכניים ואוהבים את המגע העדין עם התיירים. במקרים רבים ייזמו צילום משותף. אם בכל זאת משהו ינג'ס, זה יהיה צועני, וגם הוא יעשה את עבודתו העדינות.

המדינה נקיה – על פי חוק! בעלי כלי רכב חייבים לנקות את רכביהם מחול ואבק, בעל בסטה בשוק ישטוף וינקה את סביבתו אחרת יחטוף קנס מפקח.

רב תרבותיות – המדינה קמה עם ירידת ברה”מ בראשית שנות ה-90 של המאה שעברה. מעולם לפני כן לא הייתה מדינה בשם אוזבקיסטן, אלא אוסף של ממלכות. המשמעות היום הנה שכל שבט באיזור, מסין, עבור בטג'קים, דרך מונגולים ועד טורקמניסטנים ורוסים, חיים יחד. 

ארכיטקטורה – מדרסות, חאנים ומסגדים, אלף לילה ולילה! ערים מימי הביניים שנשארו כמו אז, מדהים. כל הסיפור הזה לא סופר לנו כלל כיוון שהעולם מתרכז רק באירופה, אבל בימי הביניים ולפני קרו אירועים מסעירים גם בחלק זה של העולם – אלכסנדר הגדול, ג'ינגס חאן, צריך לפרט יותר?

נקודה יהודית – בוכרה. כל מילה נוספת מיותרת.

שווקים – מדהימים מלאי כל טוב צלחות וקערות מעוטרות עבודת יד – ממש אמנות, אריגים וסוזניות ברמה מוזיאלית, שטיחים, מיותר לתאר. הכל זול, נגיש, נקי ונעים. התמקחות על מחיר מחוייבת ע”פ התרבות המקומית, אי התעקשות על הנחה תחשב כחוסר רצון לשוחח עם הסוחר – עלבון צורב.

מחירים – מגוחכים ממש: ארוחה במסעדה טובה, כולל בשר ובירה = לא יותר מחמישה עד שבעה דולר.

המדינה באינפלציה ובשוק שחור משגשג. השער היציג – כ-3,000 סום לדולר, השער השחור – כ-6,500! החלפת כסף בשוק השחור מומלצת רק באמצעות מדריך או עובד מסעדה / מלון. החיסרון – לומדים להסתובב עם חבילות ענק של שטרות. השטר הגדול ביותר – 5,000 סום = פחות מדולר אחד!

מה לא? שירותים ציבורים (לרוב בתשלום) – מסריחים ברמה קטלנית! לא מומלץ להתנייד בין הערים ברכב אלא ברכבות או בטיסות. רוב הדרכים משובשות.

חובה – לקבל בכל מלון אישור על השהיה בו, רוב הסיכויים שיש צורך להראות אותם ביציאה, ואם אין – בלאגן.

חזרנו (זוג) מטיול עצמאי באוזבקיסטן. החלק הקשה היה קבלת הויזה. להפתעתינו נדרשנו להציג תכנית טיול ולהזמין מלונות דרך גוף המתווך לקבלת הויזות לכל תקופת שהותינו כתנאי לקבלת הויזות. למרות שאנו מעדיפים גמישות וספונטניות החלטנו לזרום עם הדרישה. כל מלון נותן אשור על שהות. יש לשמור את האשורים ולהגישם אם נדרשים ביציאה.

הטיול שלנו היה טיול עירוני – חיווה, בוכרה, סמארקנד וסיום בטאשקנט. הערים יפיהפיות, השווקים ססגוניים ומלאי פרות ירקות ופיצוחים. האוכלוסיה מסבירת פנים, אדיבה, סקרנית ומבקשת ליצור קשר ולשוחח והיה נעים מאוד לטייל. לא נתקלנו באף חוויה של רמאות או גניבה. התמקחות היא חלק בלתי נפרד מכל קניה. קראתי שאם לא מתמקחים זה מעליב את המוכר, וראיתי שאכן זה כך. גם אם התמקחות מסתימת בהחלטה לא לקנות היא מסתימת בנעימים.

יש פער עצום בן שער החליפין הרשמי – 1$-2,500 צום לבין השער בפועל של החלפנים 1$-4,300 צום. כל אחד – במלון, בחנות, ברחוב הוא חלפן. אי לכך מציעה לבוא עם שטרות $ קטנים. להחליף בשדה רק את המינימום למונית (3-5$) או לשלם לנהג בדולרים ולהחליף את עיקר הכסף בעיר.

מאחר ש-100$ זה 430,000 צום יש לדרוש לקבל את הכסף המקומי בשטרות הגדולים ביותר שהם של 5000 צום. גם ככה אין סיכוי להכניס את ערמת הכסף המתקבלת לחגורה נסתרת, אבל כולם הולכים עם שקיות נילון ובהם ערמות כסף.

האוכל שמן וטעים. הלחם הוא הסכנה העיקרית כי הוא טעים בטירוף.

מלבד טאשקנט שבה רכבת תחתית מעולה השתמשנו במוניות לתנועה בתוך הערים (כ-1.5$). תנועה בן ערים היא במונית היוצאת מנקודה מסוימת אחרי שהתמלאה בנוסעים.

העונה המומלצת: אפריל, מאי-ספטמבר אוקטובר.

שלום, בתור מטייל שמרבה לטייל במדינות העולם, ובאופן קבוע וראשון בסדר פונה תמיד לאתר למטייל, עשיתי זאת גם לפני טיול זה, ולא מצאתי חומר רב בניגוד למדינות אחרות בהן ביקרתי בעבר ונעזרתי באתר. לכן, החלטתי לחרוג ממנהגי ולכתוב כמה טיפים מעשיים שצברתי במהלך הטיול שלי שהסתיים אתמול, ה-9 לאפריל 2015. במהלך הטיול ביקרתי בטשקנט, סמרקנד ופרגנה.

טשקנט: עיר סובייטית עם רחובות ענקיים, נקיה למשעי, אנשים חמים ולבביים ורכבים חסרי יצירתיות שממלאים את הרחובות. על המקומות המרכזיים בוודאי תוכלו לקרוא בספרי התיירות השונים (רצוי לקנות של לונלי פלנט באנגלית, ניתן להוריד בתשלום נמוך באתר הרשמי שלהם), שכן בעברית אין ספר חדש מאז הספר משנת 2005. מעבר למקומות המרכזיים כאמור, אמליץ מאוד על מתחם Khast Imom שנמצא ליד העיר העתיקה בטשקנט - מתחם מלא מסגדים ומדרסות מוסלמיות יפהפיות שלא זוכה לבאז שראוי לו. השווקים די דומים האחד לשני, התיירותי והנחמד ביותר הוא Chorsu Bozori, גם כן בעיר העתיקה. שוק של בגדים ומוצרים שאינם אוכל זה ה-Ipodrom.

קניון Samarkand Dervoza מאוד מודרני ואירופאי - מחירים לא פחות גבוהים מבארץ אך שווה ביקור. חיי הלילה בטשקנט דלים ומסתכמים במספר מועדונים בשולי העיר (שלא כבעבר), מועדון במרכז העיר (בברודווי) ועוד מועדון חשפנות ליד הברודווי (Fm Bar). משעה 22:00 הרחובות בטשקנט ריקים לגמרי, וחוץ משוטרים אפשר ללכת במרכז העיר במשך שעות מבלי לפגוש אדם אחד (!). שהיתי במלון Shodlik Palace במרכז העיר. מחירים זולים בהרבה מכל מדינה אירופאית, המלון במיקום די מרכזי במרחק הליכה מהכיכר המרכזית של העיר, החדרים חדשים וענקיים אך ארוחות הבוקר והחזית של המלון (שאמור להיות 4 כוכבים) מאכזבים למדי.

בטיול מאורגן הנסיעה ברחבי אוזבקיסטן לאתרים הכלולים בטיול היא באמצעות אוטובוסים ממוזגים - חלקם טובים וחלקם פחות. המרחקים בין האתרים גדולים וכרוכים בשעות נסיעה רבות. למשל: הנסיעה מחיווה לבוכרה דרך המדבר האדום ארכה -9 שעות עם עצירות בדרך. יש חברות שמציעות טיסה אך הוסבר לנו שאינה משתלמת מבחינת אורך הזמן וכרוכה בתשלום נוסף. כמו כן מתקיימת טיסה מקומית אחת מטשקנט לאורגנץ' שנמשכת כמעט שעתיים.

ההגעה מ-Shahrisabz לסמרקנד במעבר ההרים מתקיימת באמצעות רכבים פרטיים, כאשר בכל רכב נוסעים 3 מטיילים. ברצוני להתריע כי הנהגים (כולם!) נהגו בפראות ובמהירות מופרזת, כאילו רצו להתחרות האחד בשני. הרכבים עצמם היו לא ממוזגים ובלתי בטיחותיים. כדאי לבדוק נושא זה מראש עם חברת הטיולים. 

אוזבקיסטן היא ארץ מרתקת ומדהימה מבחינות רבות. לא ניתן כמעט לטייל שם באופן עצמאי היות שאין שרותי תיירות ותחבורה מתאימים. אנחנו התארגנו קבוצת חברים והתחברנו לשרי צבי שהיא מומחית לענייני אוזבקיסטן ומארגנת את הטיול דרך משרד לטיולים באוזבקיסטן.

ראשית, זו מדינה שיש אליה תיירות מועטת ביותר כ-40000 תיירים בשנה בלבד ולכן הכל עדיין אותנטי וראשוני. שנית האנשים חמים, לבביים, פשוטים, ממש מקסימים, ואנחנו התאהבנו בהם. שלישית, היות שמדובר בערים על דרך המשי ומקום שהיה מרכז גדול לפני 500 שנה יש שם הרבה מאד מבנים (מוסלמיים בעיקר) מאד מרשימים בגודלם ובקישוטים הצבעוניים שלהם.  

האוכל גם הוא טעים מאד, זה היה הפלוס של הארגון של שרי אשר ידעה לקחת אותנו למקומות שהאוכל היה מאד טעים וגם נקי. לגבי מלונות, בכל עיר גדולה יש מלון אחד שהוא ברמה טובה, רק צריך לדעת מהו כי המלונות האחרים הם על הפנים. נושא הבטחון במדינה זו מסודר מאד, היות שיש בה שלטון חזק ויציב ובכל מקום נתן לראות אנשי חוק אשר שומרים על הבטחון. למרות שזו מדינה מוסלמית מדובר במוסלמים סונים ואין להם שום אנטי לישראל. חובבי הקניות יהנו באוזבקיסטן משפע גדול של עבודות רקמה, צעיפי משי, אביזרי נוי ועוד במחירים זולים פי 5 ויותר מהמחירים במחוזותינו. סיכום, זהו טיול שכולו הנאה ומומלץ ביותר.