מידע חיוני נוסף באוזבקיסטן ”לטייל עצמאית באוזבקיסטן“

חזרנו (זוג) מטיול עצמאי באוזבקיסטן. החלק הקשה היה קבלת הויזה. להפתעתינו נדרשנו להציג תכנית טיול ולהזמין מלונות דרך גוף המתווך לקבלת הויזות לכל תקופת שהותינו כתנאי לקבלת הויזות. למרות שאנו מעדיפים גמישות וספונטניות החלטנו לזרום עם הדרישה. כל מלון נותן אשור על שהות. יש לשמור את האשורים ולהגישם אם נדרשים ביציאה.

הטיול שלנו היה טיול עירוני – חיווה, בוכרה, סמארקנד וסיום בטאשקנט. הערים יפיהפיות, השווקים ססגוניים ומלאי פרות ירקות ופיצוחים. האוכלוסיה מסבירת פנים, אדיבה, סקרנית ומבקשת ליצור קשר ולשוחח והיה נעים מאוד לטייל. לא נתקלנו באף חוויה של רמאות או גניבה. התמקחות היא חלק בלתי נפרד מכל קניה. קראתי שאם לא מתמקחים זה מעליב את המוכר, וראיתי שאכן זה כך. גם אם התמקחות מסתימת בהחלטה לא לקנות היא מסתימת בנעימים.

יש פער עצום בן שער החליפין הרשמי – 1$-2,500 צום לבין השער בפועל של החלפנים 1$-4,300 צום. כל אחד – במלון, בחנות, ברחוב הוא חלפן. אי לכך מציעה לבוא עם שטרות $ קטנים. להחליף בשדה רק את המינימום למונית (3-5$) או לשלם לנהג בדולרים ולהחליף את עיקר הכסף בעיר.

מאחר ש-100$ זה 430,000 צום יש לדרוש לקבל את הכסף המקומי בשטרות הגדולים ביותר שהם של 5000 צום. גם ככה אין סיכוי להכניס את ערמת הכסף המתקבלת לחגורה נסתרת, אבל כולם הולכים עם שקיות נילון ובהם ערמות כסף.

האוכל שמן וטעים. הלחם הוא הסכנה העיקרית כי הוא טעים בטירוף.

מלבד טאשקנט שבה רכבת תחתית מעולה השתמשנו במוניות לתנועה בתוך הערים (כ-1.5$). תנועה בן ערים היא במונית היוצאת מנקודה מסוימת אחרי שהתמלאה בנוסעים.

העונה המומלצת: אפריל, מאי-ספטמבר אוקטובר.