מסלול עד שבוע בנפאל

במהלך ספטמבר 2017 עשינו את הפון היל- זוג הורים וילדה בת 4.6.
 אפשרות אחת היתה לעלות לפון היל במשך יומיים ואז לרדת במשך שלושה ימים. אנחנו בחרנו וגם ממליצים לעלות במשך שלושה ימים ולרדת במשך יומיים.
 אנחנו עלינו במשך שלושה ימים באופן הדרגתי לפון היל. כך העליה הדרגתית ופחות תלולה (יש אלפי מדרגות) וכך גם מרגילים את הגוף לגובה.
 אז התחלנו ביום הראשון ב-Kimche והמשכנו לטפס עד Ghandruk בגובה 1900 מטר.
 ביום השני טיפסנו עד Tadapani והמשכנו ל- Bauthanti בגובה 2660 מטר.
 ביום השלישי המשכנו לטפס ל- Ghorapani בגובה 2900 מטר.
 ביום הרביעי עלינו לפון היל לפנות בוקר וראינו את הזריחה ואת ההרים.
 עליה די תלולה לפון היל.לקחת פנסים.
 התחלנו לרדת עד ל- Ulleri
 ביום החמישי המשכנו לרדת עד ל-Hille ומשם בג'יפ לפוקהרה.
 הנוף מקסים. הולכים בתוך יערות, הרבה מים זורמים, הרים מסביב.
 בהקשר לילדה שלנו, היה לה פורטר משלה והבאנו מנשא מהארץ. היא רצתה והלכה הרבה מאוד ברגל וכשהתעייפה, נחה לה במנשא. היא נהנתה מאוד ושיתפה פעולה מאוד יפה.
 מבחינתי, אנחנו לא תרמילאים. אני לא מבלה בעשיית ספורט בחיי היום יום. ההכנה לטיול בארץ כללה הליכות קצרות במשך חודש לפני הטיול וזהו. ועשיתי את הטרק הזה! לא היה לי קל אבל זה בהחלט אפשרי. יש אלפי מדרגות למעלה ולמטה (בעיקר בהלוך אבל גם בירידה למטה לא חסר) .
 עשינו את הטרק בעזרתם האדיבה של סוכנות Friendly Trekkers
 .adventure ממליצים בחום. הפורטרים שלנו היו טילאק וברק. הם היום אדיבים ועוזרים. הם היו צמודים אלינו לאורך כל הדרך ועזרו בכל הנדרש (גם לי בעליות ובירידות.) .

באמצע טרק אראונד-אנפורנה ניתן לסטות ליומיים מהמסלול הרגיל ולראות את אגם טיליצ'ו הקפוא שבגובה 5000 מ',

יוצאים מהכפר מאננג שבגובה 3500 מ' לכיוון הכפר Khangsar (שעתיים הליכה) ומשם ממשיכים לכיוון טיליצ'ו בייס-קאמפ (T.b.c) . שם לנים את הלילה וממשיכים משם לטפס לאגם.

יש 2 דרכים להגיע לטיליצ'ו בייס-קאמפ. דרך אחת מסוכנת ואחת קשה. החלטנו ללכת בהלוך מהדרך הקשה ולחזור מהדרך המסוכנת.
 הקשה היא טיפוס מגובה 3800 מ' לגובה 4800 מ', ולרדת לגובה 4150 מ' ביום אחד. לקראת הסוף העלייה נהיית קשה, הנוף מטורף, והירידה לבייס-קאמפ מאוד תלולה. (סה"כ ממאננג לבייס-קאמפ 8 שעות) .

למחרת ממשיכים בטיפוס (3 שעות) לאגם טיליצ'ו שבגובה 5000 מ'. מהנופים היפים ביותר בכל הטרק. בדרך לאגם עוברים עוד כמה אגמים קטנים וקפואים, וקטעים מהדרך מכוסים שלג וקרח. הגענו לאגם ואחרי שעה של התפעלות ירדנו חזרה לבייס-קאמפ (שעה וחצי) . העמסנו את הציוד ויצאנו חזרה לכיוון קאנגסר (3 שעות) . הפעם הלכנו בדרך השנייה, וקשה לתאר אותה במילים. מדרונות עצומים עם שביל צר באמצע במקרה הטוב, בקטעים מסוימים אין שביל וצריך לרוץ בתוך דרדרת של אבנים. גם כשמסתכלים למטה וגם למעלה לא רואים את הסוף של המדרון התלול. עוברים בין צוקים עצומים, מידי פעם אבנים מידרדרות במהירות מלמעלה וצריך להיזהר. ממש כאילו חלק מתוך שר הטבעות.

עצרנו ללילה ב- Khangsar . ולמחרת המשכנו חזרה למאננג.

נכון לתקופתי, הטרק היה ממש לא מתוייר ועמוס, כמו האנפורנה למשל. יצאתי אליו באמצע אוקטובר, זמן השיא של העונה, ולהפתעתי הוא היה שקט. זהו טרק שתעשו במעלה נהר, כאשר את חלקו הראשון תעשו דרך יערות, ובשני העמק יפתח לפניכם.

אני ארשום את הזמנים העיקריים:

• Syabrubesi - Bamboo – שלוש שעות.
• Bamboo – Lama hotel – שלוש שעות.
• Lama hotel – Gumnachowk – שעתיים.
• Gumnachowk - Ghodatabela – שעה אחת.
• Ghodatabela – kyjin Gumba – חמש שעות.
 

כשהגעתי ל-Gumnachowk ראיתי קופים.

כשתגיעו אל Ghodatabela, כל העמק יפתח בפניכם וההרים יסגרו עליכם ותרגישו קלסטרופוביים, אבל בקטע טוב...

גולת הכותרת היא Kyjin Gumba היפהפיה. זהו הכפר הגדול בטרק וחדש לגמרי, עם מלא בעלי גסטהאוסים חדשים שיעשו הכל כדי שתבואו לשהות אצלם.

אחרי הטיפוס ל-Kyjin Ri, הגעתי למסקנה שזוהי הפסגה עם הנוף הכי יפה, מבחינת שקלול של מאמץ וראות. זאת לאחר שעשיתי את שלושת הפאסים וטיפסתי לשלושת הפסגות.

יצאנו (משפחה: זוג+3) בספטמבר 2013 ל-16 יום בנפאל, שמתוכם תוכנן 5-6 ימים של טרק "פון היל" ובשאר הימים טיול בעמק קטמנדו, פוקרה, ציטאוון וכו'. הטיפ הנוכחי מתרכז בעיקר בטרק. את המדריך שלי בחרתי מהארץ בהמלצת חברים שנסעו איתו והם בקשרי חברות, מה שמאד עזר לנו. הוא לא עובד עם חברות כגון סוויסה או שי וכו' - דבר שהתברר לבסוף דווקא כיתרון, יש לו קשרים עם חברות מקומיות והוא שדאג לי להכל, כולל פורטרים, נסיעות וכל מה שצריך.

לאחר קריאה כאן, התייעצנו איתו לגבי ביצוע הטרק בכיוון ההפוך למקובל (נגד כיוון השעון), מה שהתברר כיתרון, כי את היום של 6,000 המדרגות עושים בירידה. לא שיש כזה דבר בטרק כי בסוף כל ירידה של אלפי מדרגות, יש תמיד עלייה של אלפים אחרות. בכל מקרה, אנחנו התחלנו בעיירה פאדי, שקרובה לניה פול וסיימנו בניה פול. העלייה לפון היל בשעה 4 בבוקר, לאורך תור ארוך ארוך של אנשים או יותר נכון "גחליליות מהלכות עם פנסי ראש" - היא חוויה בפני עצמה ולשמחתי, מזג האוויר היה מעולה והראות מצוינת ולכן, הזריחה הייתה מדהימה ושווה כל רגע!

לגבי גסט האוסים - לאורך הטרק, כמעט כולם באותה רמה וסגנון והטיפ שלי הוא פשוט לנסות להגיע בשעה סבירה למקום הלינה ולהיכנס לראות כל גסטהאוס - אם מתאים לצרכים או לא. הטרק מוגדר לא קשה, אך כמובן שצריך קצת כושר גופני והכנה מראש, אך מי יוצא לטרק בנפאל, אם הוא לא מוכן לכך (אנחנו ההורים בני 50 ולא היה לנו קשה, הילד הצעיר בן 12 וגם לו היה קל).

באוקטובר 2013 טילנו בטרק הלאנגטאנג בנפאל. מספר ימים גשומים אילצו אותנו לשנות את התוכנית המקורית. מצאנו אלטרנטיבות מצוינות למסלול הרגיל והמקובל שיכולות לגוון מאוד את הנופים המצויים במסלול המקובל. להלן המלצותינו:

1. להישאר לילה נוסף בקיאנג'ין גומפה ולהקדיש יום טיול ללנקשישה קרקה. מסלול בין 7-8 שעות (הלוך ושוב) במעלה נהר הלאנגאנג עד לנקודת תצפית עטורה דגלי תפילה המשקיפה מזרחה אל פנורמה מרהיבה של רכסי הרים מושלגים. לאורך המסלול אין מקומות לינה או בתי תה לכן יש לקחת צידה ליום שלם והמסלול מחיב חזרה בו ביום לקיאנג'ין גומפה.

2. בדרך חזרה מקיאנג'ין גומפה לסאיברובאשי יש אפשרות למסלול אלטרנטיבי גבוה העובר לאורך כפרי השרפה. המסלול מאריך את הדרך ביום נוסף, אבל מאוד מומלץ שכן הוא עובר במסלול עם מעט תירים, גבוה מעל הנהר, ומאפשר תצפיות יפות מאוד לכיוון דרום ומערב. מיעוט התירים במקום מגדיל את הסיכוי לפגוש בעלי חיים (מספר מטילים שפגשנו בדרך סיפרו שנפגשו בדוב שחור. אנחנו עצמנו ראינו קופים ועז הרים). בעלי הגסט האוסים במקום יוצאים מגדרם על מנת להנעים את השהיה לתירים המעטים הלנים אצלהם. הגסט האוסים עצמם חדישים מרווחים ונעימים יותר מהמקובל במסלול הקלאסי.

ההגעה למסלול זה - ליורדים מלמה הוטל. מגיעים לרנצה ושם פונים אל השביל הימני (הצפוני) המוביל לכיוון שרפהגון ובירדים. אלו שמעונינים להמשיך אחרי הלאנגטנג לטרק האגמים הקפואים ומעונינים ללכת במסלול זה צריכים לפנות שמאלה מיד לאחר חצית הגשר התלוי הראשון אחרי סיאברובאשי לאלו הבוחרים להתחיל ממסלול זה צפויה עליה קשה כבר בתחילת המסלול. 

מקום מומלץ לשינה לאורך מסלול זה - שורקה הוטל הנמצא ממזרח לכפר השרפי בהנג'מגון. גסט האוס נקי ומרווח עם מים חמים ובעלים משתדלים מאוד מסבירי פנים.

יצאנו 2 זוגות בגיל 60 לטיול בנפאל בשילוב טרק הפונהיל הגענו לקטמנדו ואחרי סיור בה יצאנו לנגרקוט ובדרך טיילנו בפטאן בהחלט שווה ביקור, עיר קטנה ומעניינת. בנגרקוט ראינו זריחה מדהימה וכל האזור מיוער ומיוחד במינו, ולמחרת יצאנו לכיוון קטמנדו חזרה כשבדרך אנו עוצרים בבהקטפור גדולה יותר מפטאן ומעניינת יותר, לא הייתי מוותרת על שתיהן. למחרת בדרך לפוקרה אנו עושים רפטינג על נהר הטריסולי וממשיכים לפוקרה ומשם לטרק הגדול..

את המסלול חילקנו למספר ימים: יום 1 - נאיה פול-גנדרוק, עליה קשה מאוד וארוכה ולומדים את תנאי השטח המון ירוק טרסות אורז ונופים נפלאים.

יום 2 - גנדרוק - צומרונג, ירידה לצורך עליה הליכה ביערות גשם, לרוע המזל ירד גשם והעלוקות צנחו עלינו, טוב לקחת מלח בכיסים וכך להיפטר מהן היתה חוויה מיוחדת אם כי לא קלה.

יום 3 - טאדה פאני, כפר גדול ללא תנאים מיוחדים הגסטהאוזים ללא שרותים צמודים עם הפסקות חשמל שלא נגמרות.

יום 4 - גורפאני ועליה לפונהיל לפנות בוקר, מראה מדהים השמים בהירים ומראה הזריחה הוא של פעם בחיים כל הלבן של ההרים הופך להיות צהוב מאור קרני השמש למרות העליה ארוכה כ 1500 מדרגות שווה בהחלט את המאמץ.

יום 5 - טאטופאני. יום 6 - מנוחה בטאטופני שהיתה הכרחית אחרי מאמץ שכזה, עיירה חביבה מאוד טבלנו במעניינות החמים שעשו את שלהם. יום 7 - יצאנו ברגל לאורך הקאלי גאנדקי כשעתיים ומשם אסף אותנו רכב עד פוקרה. 

לסיכום נפאל מדהימה ביופיה, הטרק קשה מאוד למרות יופיו, הייתי ממליצה על הגנה לברכיים בגלל אלפי המדרגות שעולים ויורדים, צריך הרבה נחישות וכח התמדה על מנת לעמוד בו אבל שווה של צעד וצעד. מסע של פעם בחיים.

קודם כל זה טרק מדהים, הזמן המומלץ הוא ממש בתחילת מאי (בזמנים אחרים האגמים לבנים ולפעמים מכוסים גם בשלג אז לא רואים כלום), שאז יש אגם מופשר על רקע חום, אגם כחול מופשר על רקע לבן, אגם חצי קפוא (עם שברי קרח), ואגמים קפואים, חייבים לרדת באופן אישי לכל אגם, אל תוותרו. מומלץ להתחיל את הטרק מהכפר סייברו בסי ולא מדונצ'ה, זה מאריך ביום את הדרך אבל זה שווה את זה, יש בדרך כפרים מגניבים, שאנשים שם מסתובבים בתלבושות טיבטיות וטמנגיות ומסתובבים עם חרבות, כדאי להגיע לפס, אבל לא כדאי לעבור את הפס! 

הדרך המשך היא מאד מאד קשה ולא שווה את זה (סתם יער משעמם). אפשר כבר ביום הראשון (של הנסיעה) להתחיל ללכת לנקודה הראשונה, בין אם יוצאים מדונצ'ה ובין אם יוצאים מסייברו בסי, אם יוצאים מדונצ'ה אז צריך קצת למהר כי מחשיך מתישהו, הדרך מדונצ'ה 4 שעות, וסייברו 3 שעות.

טרק שבעת האגמים, האגמים הקפואים או בשמו המקורי: גוסאיקונד. טרק שנמשך ארבעה ימים לא קלים של עליה מתמדת עד לפס. אני יצאתי באחת משתי העונות המומלצות, ספטמבר. ההמלצה שלי מתוך ניסיון היא לצאת בתחילת ספטמבר, אז מזג האויר עדיין נוח ופחות גשום. מומלץ להצטייד במלח עקב העלוקות הנמצאות בכל מקום וכמו כן, לא לעמוד יותר מדי זמן במקום אחד. מבחינת ציוד, חבל להסחב עם יותר מדי מכיוון שההליכה גם ככה לא קלה. חולצה אחת, זוג מכנסיים אחד וביגוד טרמי בהחלט יספיקו.

מומלץ להצטייד בזוג גרביים עבים המותאמים להליכה מרובה, כפפות, מקלות הליכה (בעיקר לירידות החדות) מעיל רוח וחם-צוואר/כובע. מבחינת מזון מומלץ להצטייד בלחמניות וממרחים כי האוכל לא משהו ומגיע בדרך כלל אחרי שעות. מבחינת לינה: בטרק המדובר אף פעם לא שילמתי על הלינה(אוכלים במקום בו ישנים ומשלמים רק על המזון). צריך להוציא פרמיט לטרק (אני את שלי הוצאתי בסוויסה בקטמנדו שם גם רכשתי כרטיס לאוטובוס). השתדלו שהתיק ישקול חמישה קילוגרמים ומטה, זה ממש יקל עליכם.

שימו לב! מי מכם שמחליט לצאת ממנאנג לאגם טיליצ'ו חשוב שידע את הפרטים הבאים: המסלול אינו קל, הוא מלא במצוקים, דרכים צרות ומשובשות, מפולות סלעים ושלג. ישנו חלק אחד שהוא היותר מסוכן, הוא אפשרי, גם עם משקל אבל חשוב להזהר שם מאוד.

הדרך: לאחר היציאה ממנאגנג, עוברים ליד העיר הראשונה ממערב קנגהסהר (Khangsar) ועולים לכיון צפון- זהו הנתיב העליון (התחתון סגור כתוצאה ממפולות רבות והוא מאוד מסוכן). מגיעים לצומת דרכים, ימינה זהו קיצור דרך ליאק יאקרקה (רק בעונה) - שגם הוא לא קל כל כך. לוקחים שמאלה ומגיעים לישוב שנקרא שרי קרקה - ואינו מופיע במפה. ממשיכים שם לכיון מערב עד שמגיעים לפיצול נוסף עם שלט, ימינה לשביל העליון ושמאלה לתחתון - לקוחים את השביל התחתון - זהו למעשה השביל האמצעי שרבים לא מכירים, גם במנאנג. חשוב מאוד!!! אל תעלו לעליון, הוא עולה לפאס בגובה 5000 מטר, ויורד למחנה בגובה 4100 בירידה מאוד מסוכנת וחדה, כאשר בד"כ תגיעו לשם בלילה וזה מאוד מסוכן. השביל התחתון מהפיצול הזה הוא יחסית נוח אם כי עם קטעים מעט מסוכנים. 

סה"כ הליכה ממנאנג למי שבכושר טוב ועם מעט ציוד (אנחנו בטיפשוטנו סחבנו כ-20 קילו ללא פורטר) יקח לו כ- 4-5 שעות ממנאנג. מהבייס קמפ, העליה היא סבירה לאגם, לקחנו רק מים, אל תקחו משקל, מקסימום מעט אוכל. מים עולים למעלה 300 רופי ואין היכן למלא. עלינו לאגם לפנות בוקר והמשכנו ישירות לישון בשרי קרקה. משם הלכנו ביום הבא ישירות לתורן פאדי ולעליה לפאס.

מהכפר מאנאנג שבמסלול האראונד אנאפורנה יש אופציה לצאת לטיול צד של יומיים לאגם טיליצ'ו - האגם הגבוה ביותר בעולם (כנראה). קודם כל - האגם מדהים מדהים. שקט מוחלט, הרים מושלגים מקיפים אותו, ובאמת שכל המילים מיותרות - מדובר על מקום קסום ונדיר. מצורפות תמונות שמנסות להעביר, ולו במעט, את החוויה. 

אם רוצים לעשות את המסלול יוצאים ממנאנג וישנים בטיליצ'ו בייס קאמפ. בבוקר מוקדם יוצאים לאגם, ואז אם לא נשארים באגם עצמו יותר מדי זמן, אפשר להספיק ולהגיע לכפר שנקרא שירי-קרקה, שם ישנים, ואז יום אחר כך חוזרים למסלול של האראונד ביאק-קארקה. שימו לב שלא חוזרים למנאנג!

ועכשיו לאזהרות - המסלול ממנאנג לטיליצ'ו בייס קאמפ עובר באיזורים שלפני כמה שנים היתה בהם מפולת (Landslide). לכן, יש חלקים לא קצרים בהם המסלול מאוד צר, ומצד אחד יש מדרון תלול למעלה שממנו יכולות ליפול אבנים (הפורטר הזהיר מכך) ומצד שני יש מדרון תלול למטה אליו ניתן להחליק - והוא לא נגמר עד שהוא מגיע לנהר, כ-200 מטר למטה. צירפנו תמונות. מדובר על חוויה די מפחידה, אבל אפשרית. ראינו חמור עושה את הדרך, והוא נראה יותר גדול ופחות יציב מאיתנו.

בטיליצ'ו בייס יש שני גסטהאוסים - השמאלי מומלץ בהרבה (זה שיש לו קומת קרקע בלבד). הימני הוא הגסטהאוס הגרוע ביותר שהיינו בו בכל הטרק - הבעל בית ממש בהמה, לא נותן שמיכות, לא הדליק חימום בחדר אוכל וכדומה.

העלייה מטיליצ'ו בייס לאגם עצמו קשה מאוד. לפי דעתנו יותר קשה מהעלייה לפאס ולכן זהו המסלול הקשה ביותר בטרק. הנוף בדרך וגם בסוף מפצה מאד, אבל קחו בחשבון את הקשיים. לקראת האגם האדמה כבר מכוסה שלג - חשוב להיות עם משקפי שמש אחרת מקבלים כאבי ראש מטורפים. שימו לב גם שהאגם נמצא בגובה של 5200 מטרים, והבייס קמפ ב-4100 מטרים, לכן זהו יעד מעולה להתאקלמות לגובה, מגיעים בעצם כמעט לגובה של הפאס (5400).

אסור להגיע לאגם רעבים / בלי מים, כי מאוד יקר למעלה. אנחנו הגענו תשושים וכמעט בלי מים לאגם - נשארנו שם 4 שעות והתפננו (היה יום נעים ולא קר כל כך), אבל נאלצנו לקנות מים ומנה של אורז מטוגן וקנקן תה ויצאנו עם חשבון עצום של 80 שקל (1600 רופי). אפשר לטהר את מי האגם אם יש לכם טבליות - אבל בשביל זה צריך לצעוד עד אליו מנקודת התצפית - מדובר על הליכה נוספת של כרבע שעה לכל כיוון. מומלץ לעשות זאת בכל מקרה כי ממש נעים להרגיש את המים, להקפיץ איזה אבן או שתיים, ולחוש את יצירת הבריאה האדירה הזו - האגם השטוח והשקט אל מול ההר האדיר והלבן.

אנחנו היינו בסוף ספטמבר, אמרו לנו שבמרץ האגם קפוא, אך יפה לא פחות. 

בכל מקרה, חשוב להדגיש שוב - מדובר על מקום מהמם, ובאופן אישי המקום היפה ביותר בו הייתי עד היום. מומלץ לעשות את המאמץ הפיזי לטפס והנפשי לא לפחד מהמפולות וללכת עד לשם. היינו עושים זאת שוב בדיעבד, בלי שום ספק.