מסלול עד שבוע בנפאל ”טיליצ'ו לייק - המדריך המלא“

מהכפר מאנאנג שבמסלול האראונד אנאפורנה יש אופציה לצאת לטיול צד של יומיים לאגם טיליצ'ו - האגם הגבוה ביותר בעולם (כנראה). קודם כל - האגם מדהים מדהים. שקט מוחלט, הרים מושלגים מקיפים אותו, ובאמת שכל המילים מיותרות - מדובר על מקום קסום ונדיר. מצורפות תמונות שמנסות להעביר, ולו במעט, את החוויה. 

אם רוצים לעשות את המסלול יוצאים ממנאנג וישנים בטיליצ'ו בייס קאמפ. בבוקר מוקדם יוצאים לאגם, ואז אם לא נשארים באגם עצמו יותר מדי זמן, אפשר להספיק ולהגיע לכפר שנקרא שירי-קרקה, שם ישנים, ואז יום אחר כך חוזרים למסלול של האראונד ביאק-קארקה. שימו לב שלא חוזרים למנאנג!

ועכשיו לאזהרות - המסלול ממנאנג לטיליצ'ו בייס קאמפ עובר באיזורים שלפני כמה שנים היתה בהם מפולת (Landslide). לכן, יש חלקים לא קצרים בהם המסלול מאוד צר, ומצד אחד יש מדרון תלול למעלה שממנו יכולות ליפול אבנים (הפורטר הזהיר מכך) ומצד שני יש מדרון תלול למטה אליו ניתן להחליק - והוא לא נגמר עד שהוא מגיע לנהר, כ-200 מטר למטה. צירפנו תמונות. מדובר על חוויה די מפחידה, אבל אפשרית. ראינו חמור עושה את הדרך, והוא נראה יותר גדול ופחות יציב מאיתנו.

בטיליצ'ו בייס יש שני גסטהאוסים - השמאלי מומלץ בהרבה (זה שיש לו קומת קרקע בלבד). הימני הוא הגסטהאוס הגרוע ביותר שהיינו בו בכל הטרק - הבעל בית ממש בהמה, לא נותן שמיכות, לא הדליק חימום בחדר אוכל וכדומה.

העלייה מטיליצ'ו בייס לאגם עצמו קשה מאוד. לפי דעתנו יותר קשה מהעלייה לפאס ולכן זהו המסלול הקשה ביותר בטרק. הנוף בדרך וגם בסוף מפצה מאד, אבל קחו בחשבון את הקשיים. לקראת האגם האדמה כבר מכוסה שלג - חשוב להיות עם משקפי שמש אחרת מקבלים כאבי ראש מטורפים. שימו לב גם שהאגם נמצא בגובה של 5200 מטרים, והבייס קמפ ב-4100 מטרים, לכן זהו יעד מעולה להתאקלמות לגובה, מגיעים בעצם כמעט לגובה של הפאס (5400).

אסור להגיע לאגם רעבים / בלי מים, כי מאוד יקר למעלה. אנחנו הגענו תשושים וכמעט בלי מים לאגם - נשארנו שם 4 שעות והתפננו (היה יום נעים ולא קר כל כך), אבל נאלצנו לקנות מים ומנה של אורז מטוגן וקנקן תה ויצאנו עם חשבון עצום של 80 שקל (1600 רופי). אפשר לטהר את מי האגם אם יש לכם טבליות - אבל בשביל זה צריך לצעוד עד אליו מנקודת התצפית - מדובר על הליכה נוספת של כרבע שעה לכל כיוון. מומלץ לעשות זאת בכל מקרה כי ממש נעים להרגיש את המים, להקפיץ איזה אבן או שתיים, ולחוש את יצירת הבריאה האדירה הזו - האגם השטוח והשקט אל מול ההר האדיר והלבן.

אנחנו היינו בסוף ספטמבר, אמרו לנו שבמרץ האגם קפוא, אך יפה לא פחות. 

בכל מקרה, חשוב להדגיש שוב - מדובר על מקום מהמם, ובאופן אישי המקום היפה ביותר בו הייתי עד היום. מומלץ לעשות את המאמץ הפיזי לטפס והנפשי לא לפחד מהמפולות וללכת עד לשם. היינו עושים זאת שוב בדיעבד, בלי שום ספק.