פסק זמן בצפון יוון

פסק זמן בצפון יוון

סיבות לא חסרו לנו: הקיץ לא נסענו לחו"ל בגלל ששיפצנו את הבית, רגע לפני שמתחילים עבודה חדשה, יום הולדת ועוד. אבל האמת, שאין צורך לחפש תירוצים, פשוט בא לנו.

חיפשנו משהו קרוב ולא מאוד יקר כי חשבנו על גיחה של 4 ימים. ככל שהתעמקנו בתכנון, הרגשנו ש-4 ימים זה פשוט מעט מדי. כמו בשיפוץ, סיימנו בחריגה של 100% במספר הימים אבל הסעיף התקציבי לעומת זאת נשאר שפוי. וכך, יום לאחר שחופשת סוכות הסתיימה, וביום ההולדת של בתנו הצעירה (בתקציב הטיול כללנו כסף לפסיכולוג לטיפול בנזקים הנפשיים), מצאנו את עצמנו בטיסה לסלוניקי.

למי שאין כוח לקרוא, נתחיל בשורה התחתונה: מומלץ !!!

יתרונות בנסיעה בעונת הסתיו: צבעי שלכת מהממים, הכל פנוי, אין בעיית מקומות

חסרונות: מעט זרימה של מים או בכלל לא אם הייתה שנה יבשה, מזג אוויר שיכול להיות כבר גשום (לנו היה נפלא), כפרים רבים כבר נטושים והמסעדות ומקומות הלינה בהם סגורים.

יום 1

שדה התעופה בסלוניקי קטן ואינטימי ומזכיר את נתב"ג של שנות ה-70. סיימנו את הביורוקרטיות במהירות וקיבלנו את הרכב מסוכנות השכרה מקומית בשם Avance. את הרכב לא מקבלים עם מיכל דלק מלא אלא כפי שהוחזר על ידי השוכר הקודם. לכן, המשימה הראשונה היתה לתדלק. בניגוד למקובל במדינות אירופאיות אחרות, רוב תחנות הדלק לא ממוקמות על הכבישים הראשיים ויש צורך לרדת מהם ולנסוע לחפש אותן. ה-Waze יעיל מאוד בזה. גם על האוטוסטרדה שמחברת בין סלוניקי לבירת הצפון, יואנינה, יש מעט מאוד איזורי מנוחה שכוללים, תחנת דלק ומתחם אוכל.

נסיעה של כ-3 שעות לאיזור מטאורה (Meteora). אין ספק שפירוש השם ביוונית "תלוי מהשמיים", הולם את המקום. שיני סלע עצומות מזדקרות מתוך האדמה ובראש כמה מהן מנזרים שלא ברור איך "הגיעו" לשם. אחרי הירידה מהאוטוסטרדה, נתקלנו לאורך הדרכים בדוכני ירקות ופירות וחסכנו לעצמו גיחה לסופרמרקט. הכול טרי, ישר מהשדה או העץ וכנראה גם אורגני. הטעם, בכל אופן, משובח. הגענו למלון שלנו ב-Kalambakas בסביבות 17:00 ובלי לאבד רגע יצאנו להספיק ליהנות מאור אחרון ושקיעה. במלון הנחו אותנו לשביל הליכה קצר שהביא אתנו אל בין הצוקים העצומים ולתצפית על מקבץ של מערות ששימשו את הנזירים. מחלק מהמערות משתלשלים שרידי סולמות תלויים ששימשו כנראה להגעה אליהן. לקראת השקיעה הגענו אל אחת מנקודות התצפית על הכביש שמחבר בין המנזרים ונהנינו משקיעה מרהיבה יחד עם עוד כמה עשרות אנשים וכמה חתולים שנראה שהפכו את נקודות התצפית לביתם. המלון שלנו (Dellas Boutique Hotel) היה מצויין, עם נוף לצוקים וארוחת בוקר טובה. קאלאמבאקה היא עיירה נעימה. למי שמעדיף תחושה של כפר, עדיף אולי ללון בכפר הצמוד קסטראקי (Kastraki).

יום 2

ב-7 בבוקר עדיין חשוך ורק בסביבות 8 מתחיל אור משמעותי. המנזרים נפתחים ב-9:00 ובדרך כלל בכל יום סגור אחד מהם לביקור. ביום ראשון, כולם פתוחים. במלון ישמחו לצייד אתכם בטבלה שמרכזת את ימי ושעות הביקור (חלקם סגורים בצהריים). כביש אחד מחבר בין ששת המנזרים ונקודות התצפית שפזורות ביניהם. מבחינתנו הסיבה העיקרית לביקור במנזרים היא נקודת תצפית מזווית שונה ואין לנו עניין במנזרים עצמם. הכניסה בלבוש צנוע ויש חצאיות בכניסה. עשרות אוטובוסים עם תיירים גודשים את האיזור גם לא בעונה ומומלץ להגיע עם הפתיחה. אנחנו בחרנו לבקר במנזר הגדול ביותר,Great Meteoro Metamorphosis, ובמנזר אגיוס סטפנוס שצופה על העיירה קאלאמבאקה ועל כל האיזור בו היא שוכנת. במנזר הגדול, חדר עם גולגולות, לחובבי הז'אנר ועל המנזר השני שהוא הנגיש ביותר, אפשר לדעתי לוותר ואולי לבחור אחר במקומו. מומלץ ביותר לעצור בכל נקודות התצפית וללכת קצת ברגל. מכל תצפית נקודת המבט קצת שונה והמראות מרהיבים גם ללא קשר למנזרים. בשעות הבוקר המוקדמות האור נפלא ומומלץ לבוא שוב גם למקומות שביקרתם בהם בשעות אחר הצהריים.

בשעות הצהריים המשכנו הלאה לכיוון כפרי זגוריה (Zagori). בדרך, עצרנו במטסובו (Metsovo), עליה שמענו טובות. אני התאכזבתי, בעיקר בגלל הצפיפות והעומס. המון אוטובוסים מפלסים את דרכם לחניה במרכז ומאות תיירים גודשים את המסעדות והחנויות. העיירה חביבה אבל מאוד ממוסחרת ותיירותית. במרכז, כמו בכפרים אחרים אליהם נגיע בהמשך, עצי דולב עצומים. ההסבר שקראנו הוא שעצי הדולב נשתלו לפני שנבנה הכפר, ואם הם נקלטו ידעו המקומיים שאדמות המקום מתאימות להקמת כפר. לפי גובה העצים והיקף הגזעים, המקום בהחלט מתאים. את הדרך עד למטסובו עשינו בכביש יפה ולא בכביש המהיר. לאחר הביקור בעיירה עלינו בחזרה לאוטוסטרדה עד לאיזור יואנינה (Ioannina) ומשם פנינו בכבישים הצרים והמפותלים לעבר הבסיס שלנו במערב זגוריה, בכפר פפיגו (Papigo). מה שכדאי לדעת הוא שבאיזור הכפרים אין חנויות מכולת או תחנות דלק וכדאי להצטייד מראש במה שניתן.

הנופים בדרך וצבעי השלכת יפים עד כאב. מיד אחרי שעברנו את גשר פפיגו הצר, עצרנו בצד נהר הווידומטיס ((Voidomatis. יש מעין לגונה יפה מתחת לגשר. מקום מושלם לעצירה.

הגענו לפפיגו בשעות אחר הצהריים המאוחרות. לא יכולנו לעמוד בפני קסמו של הכפר, ומיד יצאנו לסיבוב בסמטאות. למרות שבתים רבים בכפר סגורים או נטושים (בעייה שקיימת בכל הכפרים באיזור), הוא יפהפה ומלא קסם. בתי אבן, גגות מאבני צפחה וגינות מטופחות. הסימטאות מאתגרות למכוניות. במקרה הטוב מכונית בודדת יכולה לעבור, וכדי להוסיף לחגיגה, חלקן (כמו זו שמובילה למלון...) תלולות להפחיד. אחרי שכמעט "התיישבתי" על סלע עם הרכב, מקומי חביב עזר לי להיזכר בזינוק בעלייה עם בלם יד, על מנת להגיע למלון.

המלון PAPAEVANGELOU HOTEL, ראוי לכל שבח. יפהפה, מטופח וצופה אל הצוקים האדירים המכונים מגדלי פפיגו (Papigo Towers). אבל הדבר הכי טוב במלון הוא הבעלים, Giorgos. אוהב אדם בכלל וישראלים במיוחד (ביקר גם בארץ), יודע לייעץ לגבי מסעדות ומסלולי טיול וקשוב לכל בקשה.

שודרגנו לסוויטה מהממת ("זה פנוי אז למה שלא תיהנו") וכששאלנו איפה נוכל לקנות לחם להכנת סנדוויצ'ים נענינו שאין מקום כזה ולכן אנחנו מוזמנים לקחת כל מה שנרצה מארוחת הבוקר ולקבל כל תוספת שנזדקק לה למשך היום. שמחנו שבחרנו לבלות שני לילות במקום.

כבונוס, פגשתי בין הסמטאות גם חבר לעבודה לשעבר, שאותו לא ראיתי כ-17 שנה, מה שמוכיח שאין בעולם "חור" קטן מספיק ששני ישראלים לא יוכלו להיפגש בו.

על פי המלצת המארח, אכלנו ארוחת ערב מעולה, במלון Pantheon הצמוד. בפפיגו גרים באופן קבוע בין 80 ל-100 איש ובהם אפילו כמה ילדים. בגובה של קצת פחות מ-1,000 מטר, גם שלג יורד בחורף אבל בחודשים מאוחרים יחסית (פברואר, מרץ) ולכן השלג נמס בדרך כלל במהירות.

יום 3

אחרי ארוחת בוקר מצויינת (עד היום אנחנו מנסים לשחזר ללא הצלחה את התיבול הנפלא של הסלט...), יצאנו למסלול הליכה לאורך נהר הווידומטיס, מסלול בשם מסלול "דור הקרח" Ice Age Voidomathis. המסלול מתחיל בעיקול הכביש האחרון (כשמגיעים מפפיגו) לפני גשר פפיגו. בצד ימין יש מחסום ברזל ולידו רחבה קטנה מרוצפת באבנים. שם מחנים ומכאן יורד שביל בתוך היער אל גדת הנהר. המסלול היפהפה (כ-4 ק"מ) צמוד לפיתולי הנהר, מישורי למעט כמה עליות וירידות באמצע ומסתיים בגשר אבן יפה, גשר קלידוניה (Kleidonia). זהו המסלול אותו עושים גם שייטי הרפטינג. למעט כמה בודדים (ישראלים כמובן...) היינו לבדנו במסלול. בדרך נתקלנו במרבדים של רקפות וכן במספר רב של פרחים צהובים שאנחנו החלטנו שהן חלמוניות. גם אם לא, הם בהחלט דומים. בערך באמצע הדרך יש צלב מתכת צבוע ירוק על עץ ולפניו שלט צהוב המפנה ימינה למנזר Agii Anargiri. בעל המלון אמר לנו שהמנזר ננטש והוא סגור. בהליכה רגועה ועם אינספור עצירות לצילום צבעי השלכת ונופי הנהר, סיימנו את המסלול בשעתיים וחצי. כיוון שלא מצאנו טרמפ לחזור איתו, חזרנו את המסלול הפעם עם פחות עצירות בשעה וחצי. לקראת סוף המסלול, חסם את השביל פר. הרבה אפשרויות למעקף לא היו לנו, ורק אחרי שהפגנו נחישות להמשיך בדרך, הוא הסכים לוותר.

ירדנו שוב אל גשר פפיגו ואחרי שסיימנו להנות מה"חוף" במקום, פנינו שמאלה (כשהנהר מימיננו) להליכה קצרה של כ-15 דקות עד למקום בו הנהר מתעקל. מעט לפניו, קשת אבן, שריד למיקום לא מוצלח של גשר בעבר, גשר שלא עמד בזרימת המים וקרס. חביב אם כי פחות מרשים לאחר שבילינו כבר כ-4 שעות ליד הנהר.

משם נסענו בחזרה אל פפיגו, אבל מיד בכניסה, ליד מגדל הפעמון של הכנסייה, פנינו אל הכביש המוליך אל מיקרו פפיגו (Mikro Papigo). לפני הפנייה, ממש בכניסה לכפר בצד שמאל, יש בית קפה וחנות מזכרות נחמדים מאוד. אומנם יש גם שלטים בעברית והצעירה שמנהלת את המקום יודעת כמה מילים בעברית, אבל אל תתנו לזה להרתיע אתכם. אנחנו נהנינו מעוגיות וגלידה תוצרת בית שהיו טעימים להפליא ויש וגם מזכרות ומוצרים מקומיים מיוחדים. אל תוותרו על ביקור גם בקומת המרתף.

כ-1.2 ק"מ אחרי הפנייה, תבחינו ברחבת חנייה בצד ימין של הכביש ומעברו השני של הכביש שלט. שביל קצר מוליך אל בריכות מים (Pools of Rogovo) בתוך קניון מפותל עם קירות לבנים. גם כשיש מעט מים כמו בתקופה שאנחנו ביקרנו, יש צורך לדלג מדי פעם מגדה לגדה, וכשהכול מלא במים, נראה שיש צורך לשחות על מנת לחצות אותן.

המשכנו לכפר מיקרו פפיגו שאנחנו באופן אישי מצאנו פחות מעניין. בראשו ניצב מלון בוטיק בשם מיקרו פפיגו 1700. טרקטורון מיוחד מביא את מזוודות האורחים במעלה הסמטאות התלולות. הכביש המחבר את פפיגו לאחיו הקטן, שווה את הנסיעה. נופי שלכת מדהימים, מגדלי פפיגו מתנשאים מלמעלה, קניון הנהר למטה, חגיגה.

את הערב סיימנו במסעדת Astra Inn (יש איזו קירבה משפחתית לבעלת בית הקפה שהזכרתי קודם), בארוחה מצויינת. אני חושב שזו הייתה המסעדה הראשונה בה התוודענו ל Giant Beans, מנה שלא נפרדנו ממנה עד לסוף הטיול. המסעדה נמצאת בצד ימין של הכביש, כאשר יוצאים מפפיגו לכיוון מיקרו פפיגו.

יום 4

לפני שנפרדנו מהחלק המערבי של זגוריה, עצרנו שוב בגשר פפיגו, הפעם בשעת בוקר מוקדמת, ונהנינו מהשתקפויות מדהימות של הגשר בנהר ומשלווה גדולה. בצער רב נפרדנו מהאיזור ונסענו לתצפית על קניון ויקוס (Vikos) מהכפר הנושא את אותו השם. מיד בכניסה לכפר שלט המכוון למרפסת תצפית. הנוף מרשים, אבל בשעת הבוקר המוקדמת שבה הגענו, כיוון אור השמש לא אידיאלי. בתכנון המקורי חשבנו לרדת לתוך הקניון בשביל שיוצא מהכפר. אולם, לאחר שהתברר לנו שמעיינות הווידומטיס יבשים, החלטנו לוותר על הירידה ועל העלייה הארוכה חזרה. במקום, החלטנו לנסוע לאיליוחורי (Iliochori), בחלק הצפון מזרחי של זגוריה, שם הובטח לנו יש עדיין מים. מעט לפני הכביש שפונה לכיוון איליוחורי, עצרנו בגשר קוקוריס (Kokoris), גשר אבן יפהפה שנבנה ב-1750 מעל קניון ויקוס. הגשר עצמו בשילוב נוף העצים והקניון יוצרים נקודת חמד אמיתית.

משם, נסיעה ארוכה של כשעה בכביש שרמתו הלכה והידרדרה ככל שהצפנו, בנוף יפה של יערות אלפיניים, הביאה אותנו לאיליוחורי. מיד בכניסה יש שלט Water Fall, ודרך מרוצפת באבנים מתפתלת עד לטברנה קטנה, שם חנינו. המשכנו ברגל בירידה תלולה של כחצי שעה כאשר שלטים לאורך הדרך מציינים את המרחק שנותר, עד שהגענו לסידרה של מפלי מים ובריכות קטנות בתוך היער. בהחלט נחמד אבל לא בטוח ששווה את הנסיעה הארוכה במיוחד. למרות העלייה התלולה, הדרך חזרה ברגל ארכה כמעט אותו זמן. הסתובבנו עם הרכב לראות מה עוד יש במקום, אבל מלבד כמה בתים ומנסרות לחיתוך עצים, לא ראינו כלום.

חזרנו על עקבותינו בכביש מאיליוחורי ופנינו אל עבר הכפר ורדאטו (Vradeto). מורדאטו אפשר ללכת בדרך מדרגות עתיקה (כ-1000 מדרגות), הדרך היחידה שקישרה בעבר בין הכפרים עד לסלילת הכביש, לכפר קפסובו (Kapesovo). לנו לא היה את הזמן לזה ופנינו לתצפית נוספת על קניון ויקוס, תצפית Beloi, שהדרך אליה מתחילה מוראדטו. הדרך מתחילה ממסעדה שהייתה סגורה אבל ישראלים טובים דאגו לומר לנו שממש מאחוריה יש בית קפה פתוח. הצטיידנו בגלידה, וכלבה מקומית אימצה אותנו והחליטה ללוות אותנו במסלול. הדרך לתצפית מתחילה כדרך עפר של כקילומטר שיש מכוניות שנוסעות אותה (אנחנו לא רצינו להסתכן בגלל כמה אבנים שנראו מאיימות) ואחר כך מסלול רגלי של כקילומטר נוסף עם שלטים המציינים את המרחק והזמן שנותרו. נקודת היעד היא מרפסת תצפית, ממנה תצפית מרשימה מאוד של הקניון. חזרנו ביחד עם הכלבה עד לנקודה בה לא ניתן להמשיך עם הרכב והופתענו לגלולת זוג ישראלים שחיכה לנו כדי לתת לנו טרמפ לכפר. הכלבה המלווה שלנו הופתעה גם היא, אבל לא אמרה דבר ופגשה אותנו שוב בכניסה לכפר.

זה אולי המקום לומר מילה על תופעת הכלבים העזובים ביוון. כלבים רבים משוטטים בצידי הדרכים ונראה שנאבקים על קיומם. תופעה מעוררת רחמים מצד אחד אבל גם מפחידה מאחר והרעב ממנו הם סובלים והעובדה שאינם מטופלים יכולה להיות מסוכנת.

החלטנו לנצל את האור האחרון ובדרך למלון עצרנו בגשר אבן נוסף, גשר Plakidas או Kalogeriko שנבנה ב-1814. שוב גשר יפהפה בעל שלוש קשתות מעל קניון הנהר. באפיק הנהר ראינו שמבקרים קודמים משאירים מעין פירמידות אבן קטנות אחריהם. הסיבה נותרה תעלומה בעינינו.

זהו, השמש שוקעת ואנחנו מסיימים את היום העמוס במלון Primoula Country Hotel & Spa ב-Ano Pedina. הגענו מראש עם המלצה למסעדה בשם Sotiria, שנמצאת בכניסה לכפר מצד שמאל, לפני העלייה לכיוון הכיכר והמלונות. הבחור הצעיר שמנהל את המלון אמר לנו שזו מסעדה טובה ושהאישה שמבשלת עושה זאת כל חייה. עוד הוסיף, שקרוב לוודאי שאנחנו נהיה האורחים היחידים במסעדה. הגענו ברגל, בליווי כלב מקומי לא סימפטי, ומצאנו מקום חשוך. הצצנו דרך החלון וראינו זוג זקנים יושבים ליד אחד השולחנות. נכנסנו, ורק לאחר כמה רגעים האישה קמה (כאילו אם אין ברירה אז אין ברירה), הדליקה אורות והגישה לנו תפריט. בתפריט יש תרגום לאנגלית אבל הזוג אינו דובר כמובן אנגלית. האוכל לא איכזב. אחרינו נכנס למסעדה זוג ישראלי נוסף כשיצאנו והלכנו חזרה למלון, עצר לידינו רכב, החלון נפתח וממנו בקעה ללא היסוס שאלה בעברית כמובן: "תגידו המסעדה למטה פתוחה?".

יום 5

ארוחת בוקר מפנקת במלון ושוב עולה שאלת הסנדוויצ'ים. איפה אפשר לקנות כאן לחם ומוצרים בסיסיים אנחנו שואלים. אין מקום כזה בסביבה, אומרים לנו, רק במרחק של כ-15 ק"מ. במצב הכבישים באיזור זה יכול לקחת גם חצי שעה. אז איפה קונים כל האנשים שגרים פה ובכפרים הסמוכים אני שואל. איזה אנשים, עונה במרירות הבחור שמנהל את המלון. בכל מקום גרים אנשים בודדים דרך קבע והמאפיות שהיו כאן נסגרו. היתה תקופה שהיתה משאית לחם שעברה בין הכפרים, אבל גם היא כבר לא מגיעה.

שוב קיבלנו אישור לקחת ממצרכי ארוחת הבוקר את כל מה שדרוש לנו להמשך היום ויצאנו לדרך.

התחלנו בתצפית נוספת על קניון ויקוס (Vikos), הפעם מהכפר מונודנדרי (Monodendri). הכפר עצמו שהוזהרנו שהוא תיירותי מאוד, הפתיע לטובה והיה נראה יותר מאויש ובעל תשתית תיירותית מ-Ano Pedina. ממרכז הכפר, עקבנו אחרי השילוט לתצפית אגיה פרסקבי (Agia Paraskevi) בין סמטאות מרוצפות באבן וחצרות מטופחות. לאחר כ-15 דקות הגענו תצפית מרשימה לקניון משרידי המנזר, אם כי השעה שהגענו שוב לא הייתה אידיאלית מבחינת תאורת השמש. בדרך, קצת לפני ההגעה לתצפית, הבחנו במדרגות שיורדות ימינה בין העצים. להפתעתנו הן לא הוליכו לתצפית נוספת אלא למגרש כדורסל נטוש, שהצמחייה שצומחת מתוך משטח האספלט שלו מעידה כי זמן רב עבר מאז המשחק האחרון שנערך בו.

משם המשכנו לתצפית נוספת על הקניון, תצפית Oxya. בדרך לשם, אחרי הכפר Vitsa, מימין הדרך, שלט המבשר על "יער הסלעים", Stone Forest. זהו איזור שמשתרע ברובו משמאל לדרך ובו סלעי הציפחה מהם עשויים הגגות בכפרים, מזדקרים כעמודים המזכירים עצים עשויים מסלעים.

הכביש מסתיים בשלט המבשר על תצפית Oxya ו-3 דקות של הליכה ברגל מביאות אותנו לתצפית יפהפייה על הקניון. מעבר למרפסת נמשכת מדרגת סלע הצמודה לקיר המצוק. מאוד מפתה להמשיך ללכת עליה אם כי יש אזהרות רבות לא לעשות את זה. בקצה המדרגה אנחנו פוגשים זוג ישראלים צעיר עם פינג'ן וקפה. מסתבר לנו שהוא בדיוק סיים להציע לה נישואין ולענוד לה טבעת (היא הסכימה...) ואנחנו שמחים לסייע בצילום למזכרת ולעדכון הסטטוס בפייסבוק.

משם המשכנו לגשרי האבן שלא הספקנו לבקר אתמול או שרצינו לבקר בהם שוב. התחלנו עם גשר לזרידיס (Lazaridis) או Lazaridi - Kontodimos , כפי שכתוב על השלט, שנמצא ממש על הכביש מעט לפני הכפר קיפי (Kipoi). הגשר היפהפה שנבנה בשנת 1764 בהחלט שווה את העצירה. משם המשכנו לגשר מילוס (Milos). הגשר שנבנה בשנת 1748בעל שלוש קשתות אבל פחות מרשים מהגשרים האחרים, כנראה בגלל הסביבה הפחות "צבעונית" מבחינת צמחייה, שהוא ממוקם בתוכה.

למי שמעוניין, יש מסלולי הליכה בין הגשרים שמאפשרים להגיע גם לגשרים נוספים שמרוחקים יותר מהכביש.

חזרנו חזרה בכביש ועצרנו שוב בגשר Plakidas ליהנות מהמראה באור יום מלא. מעט הלאה בעיקול הכביש תצפית מרשימה מאוד לקניון שהנהר חתר. משם המשכנו לביקור בכפר Kapessovo שעשה רושם של כפר מטופח אבל די נטוש. עצרנו להיפרד מגשר קוקריס ולפני שעזבנו את האיזור עצרנו בכפר דילופו (Dilofo). שוב כפר יפה אבל נטוש ומסוגר כמעט לחלוטין.

מדילופו, נסיעה ארוכה וקשה לאיזור צומרקה (Tsumerka). הכבישים מפותלים יותר, צרים יותר וחלקם במצב פחות טוב, בורות ואפילו קטעים קצרים של דרך עפר. כדאי לעקוב אחרי הדרך שבוחר ה-GPS, כי באיזורים האלה נראה שכדאי להעדיף דרך ארוכה יותר ומפותלת פחות. הנופים מהממים, שקט מוחלט, הרים, יערות וקניונים. מדי פעם צצים כמה בתים וקשה להאמין שאנשים גרים שם ומנהלים חיים נורמליים. מהדרך תצפיות יפות אל קניון הנהר אראכטוס (Arachthos).

מקום הלינה שלנו היה Orizontes Tzoumerkon Hotel Resort מעט מחוץ לפראמאנטה (Pramanta). פראמאנטה גדולה יחסית, עם כיכר יפה מוקפת בטברנות וסיאסטה שבה הכול סגור בין 14:00 ל-18:00.

בערב אכלנו במסעדת המלון וציינו את יום ההולדת של גלית בקינוח שחיתות עם זיקוקים.

יום 6

סוף, סוף, מינמרקט, מאפייה וכל מה שצריך על מנת להצטייד להמשך היום. נסענו לכיוון מנזר קיפינה (Kipina). המנזר היה סגור והמשכנו בכביש. חצינו מנהרה, עברנו שלט עץ חום גדול משמאל לדרך, חצינו גשר ברזל עד שלפני העיקול הבא ראינו שלט חום נוסף משמאל לדרך. שם חנינו והתחלנו ללכת לעבר מעיינות קויאסה (Kuiassa). עולים בכמה מדרגות, מתעלמים מגרם מדרגות נוסף שמופיע מימין והולכים עד שמגיעים לגשר אבן קטן. לא חוצים אותו אלא ממשיכים ללכת בשביל כשהנחל משמאלנו. מגיעים לגשר ברזל מעל מפל. חוצים אותו וממשיכים ללכת כשהנחל מימין עד שמגיעים לטחנת קמח ישנה. מול הטחנה, מפל מים נוסף. מאחורי הטחנה יש סימון אדום. המשיכו לפיו ולכו על אמת מים ישנה עד שתגיעו למפל נוסף ובריכה יפה. מקום מקסים להפסקה והתרגעות. סה"כ, כ-20 דקות לכל כיוון.

המשכנו אל הכפר קאלאריטס (Kalarites). אין כניסה עם רכב אבל אפשר להיכנס אל הכפר ברגל משתי כניסות, תחתונה ועליונה. הכפר יפה ומטופח אבל כמו הכפרים האחרים נטוש כמעט לחלוטין. בכיכר היפה המוקפת טברנות בצילם של עצי דולב ענקיים, ישבנו לבדנו. שביל הליכה של כ-4 ק"מ, יורד אל הקניון ועולה מצידו השני אל הכפר סיראקו (Syrakko). ברכב המרחק הוא כ-20 ק"מ אבל לוקח קרוב לשעה. אנחנו הלכנו רק כמה מאות מטרים במסלול, עד שיכולנו לראות את בתי הכפר סיראקו על המצוק ממול. בדרכנו בחזרה לאוטו, נתקלנו בין הסמטאות במקומי המוליך שתי פרדות עם אוכפים לנשיאת משאות. לא היה ברור לנו אם עדיין נעשה שימוש בפרדות לצרכי נשיאת משאות בתוך הכפר או שהן משמשות רק כאטרקציה לתיירים.

בדרך חזרה עצרנו שוב במנזר קיפינה שהיה כעת פתוח. המנזר מרשים בעיקר מבחוץ כשנראה כאילו הודבק לצלע ההר. על הכפר סיראקו החלטנו לוותר. שילוב של נסיעה ארוכה, ההבנה שהוא נטוש וכן שהוא במיטבו כשיש מים ולא בתחילת הסתיו.

בדרך ארוכה ויפה עם מצוקים אדירים ותצפיות לקניון המרשים של נהר אראכטוס, נסענו אל מקום הלינה שלנו, Hotel Princess Lanassa ב-Kostitsi. התברר לנו שהכפר כמעט נטוש ואנחנו האורחים היחידים במלון. את פנינו קיבלה סופיה שלאחר מכן הבנו שעושה הכול במלון, מסידור החדרים דרך ניקיון ועד בישול. הדבר היחיד שסופיה לא עושה הוא לדבר אנגלית. שפת הסימנים עבדה שעות נוספות ובסיומה הבנו שאין באיזור שום מקום לקנות משהו וגם לא מסעדה פתוחה. סופיה התקשרה לקולגה שלה בשם מרינה שדוברת אנגלית רהוטה והיא סייעה לנו להבין מה האפשרויות שעומדות לפנינו. החלטנו להישאר ולאכול במלון, החלטה שהתבררה כמצויינת. סופיה גייסה את הילד בן ה-14 של השכנים שישמש מתורגמן וזכינו בארוחת ערב מעולה.

יום 7

קיבלנו ארוחת בוקר לתפארת וגם כל מה שהיה נחוץ לנו להכנת סנדוויצ'ים. מרינה השכימה קום ובאה במיוחד על מנת להספיק לפגוש אותנו פנים אל פנים. הודינו לה על העזרה וכמובן לסופיה שיצאה מגידרה לעזור לנו.

ב-9:00 הגיע כריסטוף מחברת Alpine Zone, לאסוף אותנו לרפטינג על נהר האראכטוס. חוץ מאיתנו היו עוד זוג ישראלים, אב ובן בטיול בר מצווה. הרפטינג מתחיל בגשר פוליצה (Politsa), גשר אבן מהמאה ה- 19. קטע הנהר הזה מוגדר כדרגה 3 אבל הוא רגוע למדי. הנהר רחב מאוד, כ-40 מ' והזרימה בו מרשימה. מפלס המים השנה היה מאוד נמוך ונתקענו לא פעם על גבי סלעים ואבנים שבלטו מתוך המים. פסולת שנתפסה בענפי העצים כמה מטרים מעלינו, סימנה את גובהו של מפלס המים בעונת האביב. הרפטינג נמשך כ-3 שעות. מי הנהר קרים מאוד, כ-5 עד 8 מעלות. בדרך שייטנו למעין מערה שמים מטפטפים מתיקרתה. בהמשך עצרנו להליכה קצרה אל עבר מפל מים יפהפה שניתן להגיע אליו גם בשביל הליכה רגלי של כחצי שעה שיוצא מהכפר Kalentzi. לאורך התוואי מפלוני מים מכל עבר. הקטע היפה מכולם הוא קטע קניוני צר ומפותל כשקירות האבן הלבנים סוגרים עלינו בגובה רב. הרפטינג מסתיים בהריסות גשר Plaka. גשר האבן העתיק קרס ב-2015 כתוצאה משיחרור מים מהסכר שאוגם את האגם המלאכותי ליד Metsovo. בשל חשש מקריסת הסכר לאחר שהאגם התמלא, שוחררו כמויות גדולות של מים לנהר שסחפו איתן עץ גדול ששורשיו היו נעוצים בבסיסו של הגשר וכך הביאו לקריסתו.

זהו, לכל דבר יש סוף. החבר'ה מהרפטינג החזירו אותנו למלון לאסוף את הדברים והתחלנו בדרכנו לסלוניקי. בדרך עצרנו לתצפית ממנזר Tsouka שליד הכפר Elliniko. הוויז מכיר את המנזר אבל לא את הדרך אליו. Google Maps יבוא לעזרתכם. לאורך הדרך ניצבים פסלים מעניינים. חצר המנזר יפה מאוד אבל העיקר הוא תצפית מרהיבה של 360 מעלות על כל הסביבה וכמובן גם על קניון ארכאטוס.

נסיעה ארוכה של כ-3 שעות באוטוסורדה הביאה אותנו למלון Nepheli בסלוניקי. מלון 4 כוכבים, קצת מיושן אבל צופה על נוף מרהיב של המפרץ. קיבלנו חדר ענק, למעשה שני חדרים, חדר שינה וסלון, עם מרפסת שצופה על המפרץ. סביבת המלון הזכירה לי את שכונת דניה בחיפה. בתים יוקרתיים ומיקום גבוה מעל העיר התחתית. ממש ממול למלון סופרמרקט ומגוון של חנויות ירקות, מאפיות ומסעדות. הרבה מאוד בני נוער היו ברחוב ונראה כי זהו איזור בילויים פופולרי.

כיוון שטברנות אותנטיות כבר לא נראו באיזור, החלטנו לקנח בארוחה אסייאתית.

יום 8

נסיעה של כ-9 ק"מ לשדה התעופה ואנחנו בדרך הביתה.

נשארנו עם טעם של סלט ירקות משובח, Giant Beans ובעיקר עם טעם של עוד.