צפון איטליה ללא גארדה לנד

התיתכן פיצה ללא גבינה ? היתכן כדוגל ללא כדור ?

היתכן ביקור בצפון איטליה ללא גארדה לנד ?

אני חש צורך להתוודות כבר בהתחלה. נסענו לצפון איטליה עם הילדים ולא ביקרנו בגארדה לנד. מי שרוצה להפסיק לקרוא כבר עכשיו ולא לדבר איתנו לעולם, מוזמן לפרוש עכשיו. מי שמעוניין לשמוע טיעונים לעונש מוזמן לקרוא עד הסוף.

שלושת הצעירים שלנו, הופכים צעירים פחות ודעתנים יותר והמשימה לרצות את כולם הופכת מאתגרת משנה לשנה. השנה בחרנו בצפון איטליה.

יום 1

המפגש הראשון שלנו עם החוויה האיטלקית היה בביקורת הדרכונים, במה שנדמה היה כשביתה איטלקית. בילינו כשעה בהמתנה, אותה העברנו במשחק ארץ עיר בעל פה.

את השבוע הראשון של החופשה התכוונו לבלות בדולומיטים. כיוון שרוב מקומות הלינה משכירים לשבוע ימים משבת או מיום ראשון, הזמנו מקום לינה ללילה אחד בדרך. לא אידיאלי אבל בדיעבד, כיוון שהנסיעה הייתה איטית ומתישה בפקקי תנועה גם באוטוסטרדה, היה נחמד לנוח בדרך.

Agritur Ca' Scudiera לא איכזב. כר דשא גדול למשחק, בריכה (היה קר מדי) ונדנדנות בלב נוף של כרמים. הדירה די בסיסית אבל ללילה אחד לא היינו צריכים יותר מזה. נסענו ל Rivalta הסמוכה להצטייד בכמה מצרכים למחר ולאכול פיצה. בשל קשיי תקשורת חלק מהפיצות הגיעו עם עודף רוטב וחלק ללא רוטב בכלל. אלון הכריז שהפיצה בתל מונד טובה יותר, דבר שגרם להרהור שני בדבר התבונה להשקיע כל כך הרבה כסף על מנת להגיע למולדת הפיצה...

שעת השקיעה המאוחרת נותנת תחושת מיצוי של היום ואנחנו פרשנו להשלים שעות שינה.

Agritur Ca' Scudiera, 37020 Belluno Veronese VR

http://www.agriturcascudiera.it

יום 2

ארוחת הבוקר הפתיעה לטובה והוציאה אותנו לדרך מלאי אנרגיה. נסענו אל שמורת המפלים מולינה (Parco delle Cascate di Molina). אני קצת התאכזבתי מהמפלים אבל הילדים מאוד נהנו. יש 3 וריאציות של המסלול: קל שמסומן בצבע ירוק (1.2 ק"מ), בינוני שמסומן בצבע אדום (2.3 ק"מ) וקשה שמסומן בצבע שחור (3.6 ק"מ). אנחנו עשינו את המסלול האדום עם כמה תוספות מהשחור בארבע שעות רגועות מאוד. בדרך שכשכנו במים, הילדים עברו בכסא אומגה מעל נחל קטן אבל ויתרו על נדנדת כסא לתוך אחד המפלים. מן החניה אל הפארק יורדת דרך תלולה (יורדים כ 100מ' בגובה) דרך הכפר. בחזרה מומלץ לקחת אותה לאט תוך הבטחה לגלידה בקצה העלייה.

משם פנינו לנסיעה לביתנו בשבוע הקרוב בדולומיטים. את נוף הכרמים מחליפים מטעי תפוחים. נראה שיש שיטת גידול מיוחדת בו השתיל נכרך מסביב לעמוד מתכת כך שאינו תופס נפח של עץ אבל עדיין מניב הרבה פרי. בעין לא מקצועית זה מזכיר את השיטה בה מגדלים עגבניות בחממות. בשל הפקקים באוטוסטרדה, הדרך ארכה למעלה משעתיים, אבל בסופן הגענו אל Pardellerhof.

Völserried 4

39050 Völs am Schlern

www.bauernhofurlaub-seiseralm.com

בהתברברות האחרונה לפני ההגעה נחשפנו לראשונה לאופיו הדואלי אוסטרי-איטלקי של האיזור שנקרא דרום טירול בפי האוסטרים ו Alto Adige בפי האיטלקים. כל העיירות הכפרים ואפילו הרחובות נושאים שמות כפולים, אוסטרי ואיטלקי. כך כתובת המקום בו ישנו היא גם:

Novale di Fie 4

39050 Fie alla Sciliar

אבל בכל שפה שרק תרצו, המקום מקסים. ממוקם קרוב מאוד לכפר St. Anton ולכפר Vols am Schlern, ונשקף ממנו נופו של ה Schlern, אחת מפסגות הדולומיטים המתנשאת לגובה של כ 2500 מ'. אחד המראות היפים הוא בשעות אחר הצהריים המאוחרות כאשר השמש שוקעת אבל הפסגות ממשיכות להיות מוארות באור אחרון.

מבחינת הילדים, הגענו אל המנוחה והנחלה ואין צורך לצאת מכאן לשום מסלול טיול. כר דשא גדול עם שער כדורגל, טבעת לכדורסל, טרמפולינה, שולחן פינג פונג, תרנגולות, ארנבים, חתולים, כלבה, עיזים ננסיות, ילד בן גילם שרק מחכה לחברים והכל עטוף במרחבים ירוקים ושלווים.

בנוסף לדירה היפה, בעלי הבית מציעים שירות הזמנת לחם שמגיע בכל יום מלבד יום ראשון אל דלת הדירה וכן הזמנת ביצים אורגניות מתרנגולות הבית.

את היום הארוך סיימנו בארוחת ערב במסעדת מלון St. Anton. ידידותית לילדים, אוכל טוב, ושירות מצויין. יש לקחת בחשבון שהמטבח נסגר להזמנות בשעה 21:00. לקינוח קפצנו ל Vols am Schlern שם נערך פסטיבל מוזיקה מקומי. כמה במות קטנות, דוכני מזון ושעשועים לילדים סיפקו סיום הולם ליום. בקיץ נערכים כמעט מדי יום אירועים שונים באיזור וכדאי להתעדכן.

יום 3

מהכפר סיוזי(Siusi) , עלינו ברכבל אל קומפאטש (Compatsch). על מנת לטייל באלפ דה סיוזי (Alpe di Siusi), רמה יפהפייה. בקומפאטש הצטיידנו במפה שמפרטת את מסלולי ההליכה הרבים שבאיזור. המוני מטיילים בכל הגילאים ברגל ובאופניים גודשים את המקום, אולם מייד כשמתחילים ללכת חוזרים ליהנות ממרחבי הטבע. אנחנו בחרנו במסלול מספר 30 ל Saltria, מסלול יפהפה ורגוע. אם יש גן עדן, יש סיכוי שככה הוא נראה. בסלטריה שמענו שיש גם מתחם משחקים לילדים אבל הדור הצעיר לא גילה עניין ללכת ולחפש אותו. כיוון שהילדים מיצו את הנוף קצת יותר מהר מאיתנו, עשינו את הדרך בחזרה לקומפאטש באוטובוס.

חזרנו לחווה ואריקה בעלת הבית הציעה לילדים להתלוות אליה לאיסוף ביצים והאכלת הארנבים. קטפנו גזרים בגן הירק, אבל הילדים כל כך התלהבו מגזר שמגיע מן האדמה, שהארנבים נאלצו להסתפק בשאריות.

יום 4

עוד יום של מזג אוויר שמתאים לפסגות ואנחנו החלטנו לעלות אל פיסגת הסשדה (Seceda), שמתנשאת לגובה של כ 2500 מ'. אנחנו בחרנו לעלות ברכבל של שני שלבים (קרוניות קטנות ואח"כ גונדולה גדולה) מאורטיזיי (Ortisei), אבל אפשר גם לעלות מ Santa Cristina עד ל Col Raiser ולהמשיך עם רכבל כסאות כמעט עד לפיסגה. הרכבל מאורטיזיי מגיע עד לביקתת סשדה ומשם יצאנו להליכות קצרות לנקודות תצפית בכיוונים שונים וטיפסו טיפוס תלול וקצר עד לפיסגה. אין מילים לתאר את יפי הנוף של הפסגות ושל כרי הדשא הפורחים. מקום מושלם לפיקניק ולניקוי ראש. מהתחנה האמצעית של הרכבל (זו שהקרוניות הקטנות מגיעות אליה) אפשר גם לרדת ברגל אל אורטיזיי.

ממש בצמוד למגרש החניה באורטיזיי יש פארק חבלים Col de Flam. יש כמה מסלולים וביניהם גם מסלול שמתאים לילדים צעירים מגיל 4. עם הגדולים יותר עשיתי מסלול של כשעתיים בגובה צמרות העצים שסופו מעין אומגה על גבי צינור מתכת מיוחד שמתפתל בין עצי היער לאורך של 680 מ'. בתשלום נוסף יש מתחם טרמפולינות ופינת חי קטנה.

יום 5

גשם. אנחנו מחליטים להסתמך על Accueweather, שצופה מזג אוויר טוב יותר בצפון, ונוסעים אל ערוץ גילפנקלאם (Gilfenklamm) בשמו האוסטרי או Cascate di Stanghe, בשמו האיטלקי. בכניסה לכפר Racines יש שלט גדול שמפנה לחניה של מרכז הספורט. ממנו יוצא שביל שעובר ליד מגרשי הטניס, חוצה את הכביש ומוביל אל הכניסה והקופה (יש שלטים אדומים קטנים עם הסימון 1A). בחוץ השמיים קודרים וזרזוף של גשם. אנחנו מחליטים להמר, שולפים מעילי גשם ומטריות ומגיעים עד לכניסה. הגשם מתחזק ואנחנו תופסים מחסה בקופה. מן העבר השני מגיעה משפחה ישראלית שסיימה את המסלול. הם מעדכנים אותנו שבכיוון שחשבנו ללכת המסלול בעלייה והקטע המרשים יותר נמצא דווקא בקצה השני. הגשם לא מפסיק ואנחנו מחליטים לוותר להיום. הקפצנו את הנהג של המשפחה שפגשנו אל הנקודה בה הם התחילו את המסלול. מסתבר שאם כותבים Gilfenklamm ב Waze, זו הנקודה שהוא מביא אותך אליה. בדרך חזרה לקחנו טרמפיסט איטלקי שהשאיר את הרכב שלו בחנייה התחתונה.

לראשונה בהסטוריית הטיולים שלנו פנינו לקניון אחר, כזה של קניות.

מרכז קניות ברנרו (Bernnero) נמצא ממש על קו הגבול בין איטליה לאוסטריה בצד האיטלקי. לשים לב טוב לשילוט כי כל טעות גוררת סיבוב נוסף ותשלום נוסף לכביש המהיר. מרכז הקניות מספק מחסה אולטימטיבי מפני הגשם. חנייה מקורה וחנויות של מותגי ספורט ואופנה ידועים, חנות שוקולד של לינדט (בחנות השוקולד יש גם עמדת גלידה משובחת) ועוד.

גם בתום הקניות מזג האוויר לא משתפר ואנחנו מחליטים שאם כבר נרטבים אז כמו שצריך ונוסעים לפארק המים Acquarena ב Bressanone/Brixen.

מתחם יפהפה ומקורה שכולל בריכה מחוממת גדולה, מסלול זרמים חזקים מהנה, מגלשה בודדה אבל שווה, מתחם לקטנטנים וג'קוזי גדול. בחוץ, בריכה פתוחה אבל מחוממת, מדשאות ובריכה ענקית נוספת עם מגלשה לימים חמים יותר. עבור התענוג הזה שילמנו בסך הכל 21 אירו ל 3 שעות, כולל חנייה.

בצמוד למתחם יש מסעדה שהייתה מוצלחת וטעימה ואפילו עם תפריט באנגלית.

בצמוד לפארק המים יש מתחם של קיר טיפוס, חלקו בחוץ וחלקו מקורה שיכול גם הוא להוות אלטרנטיבה לימי גשם.

יום 6

שוב גשם. אנחנו מחליטים לשלוף אלטרנטיבה נוספת לימי גשם, מוזיאון דבורים. בדרך אנחנו נתקעים בפקק תנועה אימתני. מתנועות הידיים של הנהגים שמגיעים מהכיוון השני אנחנו מבינים שהכביש חסום ומחליטים להסתובב ולחזור. החלטנו להמנע מנסיעה, להישאר בסמוך לבית ולנסות המלצה של בעלת הבית.

כמה דקות נסיעה והגענו לחניון ליד Waldsee Hotel. משם יוצא מסלול הליכה של כשעה אל Tuff Alm. הדרך עוברת ליד אגם קטן בשם Huber שמשמש לדיג ולידו גזעי עצים בצורת חיות שונות. אחרי פרק זמן קצר השביל מתפצל. מסלול 1 ממשיך דרך היער (תלול ויפה) ומסלול 1B ממשיך בדרך עפר מתונה יותר. אנחנו עלינו דרך היער ובאופן מפתיע, ככל שעלינו בגובה הלך מזג האוויר והשתפר. הגענו למעלה אל שמש אביבית, כרי דשא פורחים ובמרכזם ביקתה שמשמשת כמסעדה. לא ידענו אבל הביקתה נבחרה ב 2007 כביקתה האלפינית היפה ביותר בדרום טירול. בכרי הדשא שמסביב אנשים שרועים על גבי כסאות נוח, פרות וחמורים (זהירות מוקשים אורגניים!) ואפילו כמה אלפקות. אנחנו ניצלנו את המרחבים גם למשחקי כדור. ירדנו חזרה בדרך העפר ובסמוך למגרש החנייה עצרנו באגם di Fie שמלבד יופיו משמש גם את האמיצים לשחייה ולשייט. לחופו דקים של עץ לשימושם חובבי הרביצה והשיזוף. סיום מוצלח ליום שראשיתו בפקק תנועה וגשם.

יום 7

נסענו אל מגלשות ההרים בפרדאצו (Predazzo) שנמצאות בתוך מרכז הסקי לאטמר(Ski Center Latemar). אפשר לקנות כרטיס משולב לרכבל ולגלישה אחת ואח"כ לקנות כרטיסים בודדים או כרטיסייה לגלישות נוספות. התור לרכבל קצת הפחיד אותנו אבל למעלה המצב היה טוב יותר. המסלול עצמו מאוד מהנה אם כי התחושה היא המסלול קצר. למעשה אורכו כ 1650 מטר ומגיל 14 אפשר לגלוש עצמאית. מלבד מגלשות ההרים יש גם מסלול אבובים קצר, גן שעשועים ומסלול טיול ביער עם חוברת הפעלה. כל פעילות כרוכה בתשלום נפרד.

המשכנו אל Soraga, שם עצרנו בפארק יפה על שפת הנהר כשמסביב ניבטים רכסי הדולומיטים. התחנה הבאה הייתה אגם קארזה (Laggo di Carezza). אגם קטן ויפה בגוונים שנעים בין כחול לירוק וטורקיז, מים צלולים, מוקף עצים ומסביב משקיפות פסגות ההרים. האתר מאוד מתוייר ובשביל הצר המקיף אותו יש "פקקי תנועה" בייחוד באיזור התצפית הראשון.

יום 8

יום אחרון באיזור הדולומיטים. לאחר התלבטויות קשות ואחרי שטעמנו ביום הקודם את זמני הנסיעה בכביש הדולומיטים, החלטנו לוותר על הנסיעה הארוכה להר המרמולאדה (Marmolada) והסביבה, אגם פדאיה (Lago di Fedaia) וקניון סוטוגודה (Serrai di sotoguda). הילדים לא נהנים עד סובלים בנסיעות הארוכות והמפותלות והחלטנו שהנופים, יפים ככל שיהיו, לא "שווים" את זה.

החלטנו לחזור אל ערוץ גילפנקלאם (Gilfenklamm) והפעם חנינו בחנייה העליונה. צריך לקחת בחשבון שהחנייה הזו קטנה ומאוד ייתכן שתהיה מלאה. הערץ שוצף מים וההליכה היא על פני גשרי עץ צרים. יש מקומות צרים בהם צריך לחכות ש"התנועה" מהכיוון השני תיחלש על מנת שניתן יהיה לעבור. המסלול בכיוון הזה הוא בירידה. החלטנו להסתפק בקטע היותר קניוני וכאשר הערוץ התרחב, פנינו וחזרנו למעלה.

סיימנו את היום בביקור נוסף בפארק המים Acquarena ב Bressanone/Brixen. נהנינו לא פחות מאשר בפעם הראשונה. חוויה מומלצת היא לרחוץ בבריכה החיצונית המחוממת כאשר מזג האוויר בחוץ סגרירי ואפילו גשום.

נפרדנו מהדולומיטים בארוחת ערב נוספת במסעדה המוצלחת של מלון St. Anton.

יום 9

התחלנו בדרכנו לאיזור אגם גארדה. שוב חרגנו ממנהגנו והחלטנו לעצור בדרך בסניף של רשת Decathlon בבולצאנו. התברר לנו בדיעבד שמדובר בסניף ענק שמשתרע על פני שתי קומות ובו כל מה שאתה צריך ולא צריך לטיולים וספורט, במחירים אטרקטיביים.

אחרי עצירה שהתארכה מעט יותר מהמתוכנן, המשכנו אל פארק החבלים Abenteuer Park שליד Caldaro. בדרך נוף יפהפה של כרמים ושל אגם Caldaro, כזה שעושה חשק לחזור לביקור ארוך יותר.

הפארק נמצא מול מרכז הספורט של St. Anton, ובנוי מהרבה מאוד מסלולים עצמאיים בדרגות קושי שונות, כאשר כל אחד מסתיים באומגה. כל אחד יכול לבחור בכל פעם מסלול אחר (כל מסלול הוא כמה תחנות) כאשר המגבלה היחידה היא הפחד האישי ואורך הידיים הנדרש כדי לאחוז בחבלים. המסלולים מגוונים ומלאי הפתעות ובילינו שם זמן נהדר. שיטת האבטחה בפארק ייחודית כאשר יש כבל אבטחה שתמיד מחובר ואין אפשרות לשחרר אותו ולו בטעות, עד לסיום כל מסלול.

משם נסענו אל ביתנו באיזור אגם גארדה, B&B Aldo, צימר שהומלץ רבות באתר למטייל.

B&B Aldo

http://www.bebaldo.it

קיבלנו דירה גדולה ברמה גבוהה. בעלת הבית מאוד לבבית ושמחה לעזור. בחצר בריכה נחמדה וכמה מתקני משחקים. דברים קטנים שקצת הפריעו לנו היו היעדר קומקום במטבח והיתושים שהם ככל הנראה מפגע איזורי.

כרטיסים בהנחה לאטרקציות באיזור אפשר לרכוש בהנחה קטנה בכל משרדי התיירות, באתרי האינטרנט ולחלקם יש קופונים שמחולקים ע"י בעלי הצימרים.

יום 10

היום הראשון באיזור אגם גארדה היה סימן לבאות: חם, צפוף ופקוק.

ביקרנו בסירמיונה (Sirmione) שנחשבת לאחת העיירות היפות ביותר באזור אגם גרדה. היא אכן יפה ובמיוחד המיקום שלה על גבי לשון יבשה צרה את תוך האגם, אולם מורכבת מחנויות מזכרות ומסעדות ומאוכלסת בגדודי תיירים כמונו. בלישכת התיירות נתקלנו לראשונה בחוסר הנחמדות הבסיסי שעוטף את האיזור כנראה בשל עודף בתיירים.

חזרנו אל פסקיארה (Pescierra del Garda) ושכרנו אופניים לכולם. מפסקיארה יש מסלול סלול ויפה של כ 15 ק"מ לאורך נהר המינצ'יו עד לבורגטו (Borghetto Sul Mincio). המסלול שטוח לחלוטין, מוצל לפחות עד מחצית הדרך ומאוד מומלץ. אנחנו רכבנו כ 6 ק"מ לכל כיוון.

יום 11

נסענו צפונה אל מפלי ורונה(Varone) , מעט צפונית לריבה דל גרדה. פקקים נוראיים בדרך ובסופם מלכודת תיירים מאכזבת. המפלים מאכזבים ובשל הנגישות הגבוהה האתר מוצף בקבוצות מאורגנות שהגיעו לצילום סלפי זריז. מיותר לחלוטין.

המשכנו עוד מעט צפונה אל אגם טנו(Tenno) . לאחר מאמצים רבים מצאנו חניה וירדנו אל אגם בצבע תכלת-טורקיז. חופי האגם מכוסים באבנים קטנות והמים קפואים. שחינו קצת עד לאיון בתוך האגם ואח"כ ניסינו ללא הצלחה לשכור סירה. בינתיים השמיים התקדרו והחל טפטוף שנתן את האות לנהירה הביתה.

בערב הלכנו למופע וארוחת האבירים (Medieval Times), שמתקיים בפארק Canevaworld.

המופע מתקיים פעמיים בכל ערב, ב 19:00 וב 21:30. הצלחנו להשיג כרטיסים רק ל 21:30, שעה מאוחרת קצת לילדים. הקהל מחולק ל 4 קבוצות וכל קבוצה מקבלת בכניסה כתר בצבע שונה. כל קבוצה מעודדת את האביר "שלה" שמחרה עם חבריו על ליבה של הנסיכה בתחרויות שונות. תוך כדי מוגשת ארוחה בכלי מתכת אותה אוכלים בידיים. לפני הגשת האוכל הקבוצות בקהל מתחרות בשירי עידוד. דפיקות כלי המתכת מחרישות אוזניים, פשוטו כמשמעו ומומלץ להצטייד באטמי אוזניים. האקוסטיקה נוראית ולא ניתן להבין שום דבר מדברי ההסבר באנגלית ל"עלילה". בכל זאת, הילדים נכנסו לאווירה ועקבו במתח אחרי ביצועי האביר "שלהם" שנאלץ להסתפק בסוף במקום השני. אטרקציה יקרה אבל מהנה לפחות מבחינת הילדים. אם מסתדר, מומלץ להזמין באינטרנט מראש מקום לשעה 19:00.

יום 12

לאחר הוללות ליל אמש, התעוררנו יחסית מאוחר והחלטנו שהגיע הזמן לטבול באגם גארדה.

הזדחלנו שעה ארוכה בפקקים עד לחוף בתולות הים (Baia delle Sirene) בפונטה סן ויג'יליו (Punta San Vigilio). החוף (בתשלום) מטופח מאוד, יש פינות רבות של צל בין העצים וליד המים, רפסודות מהן ניתן לקפוץ, פינות משחקים ואפילו הפעלות לקטנים. בילינו שם עד לשעות אחר הצהריים המאוחרות בהנאה גדולה.

יום 13

פארק מים. בשל הצפיפות שחווינו ומתוך הכרה של מידת האקסטרים שהילדים שלנו נהנים ממנה, ויתרנו על פארק המים הגדול יותר Caneva Aquapark, והעדפנו את פארק המים Cavour. פגענו בול. פארק רחב ידיים ומטופח עם מדשאות ועצים מצוייד בכל המתקנים ברמת האדרנלין המתאימה למשפחה כמו שלנו. בשל גודלו, לא הרגשנו צפיפות מיוחדת למרות מספר האנשים הרב שהיה בפארק. מה שקצת פוגם בהנאה ומאפיין את האיזור בכללו הוא תשלום בנפרד עבור כל דבר קטן. בנוסף לדמי הכניסה הלא זולים, יש לשלם עבור החניה, עבור לוקר, עבור כסא נוח וכולי. בפארק יש גם מגרשי כדורעף ושערי כדורגל אבל יש להצטייד בכדור.

לאחר ביקור השלמות בסניף של Decathlon, הגענו לפנות ערב אל הכפר בורגטו (Borghetto Sul Mincio). למרות שמדובר בכפרון קטנצ'יק ותיירותי, הוא מאוד יפה ונעים להסתובב בו. בפעם הראשונה נתקלנו בגלידרייה בה סירבו לאפשר טעימות (הילדים קראו לה מאז גלידת "No Taste"). הצלחנו לאתר מקום שנוכל לשכור בו אופניים אם נרצה להמשיך את שביל האופניים שנסענו בו מכיוון פסקיארה. פיצה לדרך סתמה לנו חור קולינארי מה שאיפשר רחצת לילה בבריכה בצימר.

יום 14

לאחר חוסר ההצלחה לשכור סירה באגם טנו, החלטנו לשכור סירה בפסקיארה. הסתבר לנו שכל הסירות מוזמנות מראש ורק במזל בעקבות ביטול של הרגע האחרון הצלחנו לשכור סירת מנוע לשעתיים. לא זול אבל כיף גדול "לטוס" עם הסירה באגם הענק. עשינו סיבוב נחמד וראינו פעם נוספת את סירמיונה והפעם מכיוון האגם. בנוסף לדמי ההשכרה הקבועים, מתדלקים את הסירה לאחר ההחזרה ואתה צריך לשלם גם עבור הדלק.

חזרנו אל בורגטו ושכרנו אופניים בכפר הצמוד Vallagio Sul Mincio. הפעם רכבנו קצת פחות ממחצית הדרך מבורגטו לכיוון פסקיארה. גם הקטע הזה נחמד אם כי פחות מעניין ופחות מוצל מהקטע שעשינו בכיוון ההפוך. אם צריך לבחור, כדאי להעדיף את מחצית הדרך מפסקיארה לכיוון בורגטו, עד לקטע בו חוצים את הנהר על גבי גשר.

יום 15

עזבנו את איזור גארדה ופנינו בחזרה לאיזור מילאנו. לפרידה, בחרנו את המרחצאות התרמיים (Parco Termale del Garda) בכפר קולה (Cola). זהו פארק גדול עם שני אגמים מלאכותיים, זרמי ג'קוזי ומדשאות רחבות ידיים. אסור לשחק בכדור וכרגיל תשלום נוסף על חניה, לוקר, כסאות נוח וכולי. בסה"כ די התאכזבנו (הילדים נהנו) ולא הייתי מתאמץ להגיע לכאן.

עלינו על האוטוסטראדה לכיוון מילאנו. עצירה אחרונה בהחלט בסניף של Decathlon והגענו אל תחנתו האחרונה B&B Sant'Anna בסמוך לשדה התעופה.

http://www.aziendasantanna.com/

למרות מיקומו המרכזי, מדובר במקום מאוד מיוחד שנמצא בתוך פארק של 20 דונם, ממש שמורת טבע בלב העיר. ערפילי בוקר בין העצים נתנו תחושה של יער קסום. נוף יפה של הנהר נשקף מהמקום ומעל הכל, בעלת הבית האנרגטית מרגרט. מדובר בגרמנייה שהגיעה לאיטליה בעקבות האהבה והייתה חברת נבחרת גרמניה בכדוריד בצעירותה. מרגרט מאוד לבבית ועזרה מאוד בעצות ומידע. הם מגדלים במקום אוכמניות, פטל וגוז'יברי ולפי מה ששמענו, מציעים גם ארוחות בוקר מצויינות. לילדים יש הרבה מקום להתרוצץ, שולחן פינג פונג, סל וניתן לשכור גם אופניים ללא תשלום. הדירה שקיבלנו הייתה מצוידת בכל מה שצריך. החסרונות שמצאנו היו רעש המטוסים, אין מיזוג אוויר ויש יתושים.

ממש לפני שהחשיך הפתעה. אורח נוסף הגיע, מרוסיה, והסתבר שהוא יהודי חרדי. כשבירך אותנו בשבת שלום נזכרנו שאכן יום שישי היום.

יום 16

יום אחרון לחופשה. השמיים בוכים איתנו ולא מאפשרים לנו לטייל באורטה סן ג`וליו (Orta San Giulio) או בכל מקום אחר שאיננו מקורה. בלית ברירה אנחנו נוסעים אל פארק ההרפתקאות בבאוונו (Baveno) שחלקו פארק מים קטן ומקורה. ללא ספק המקום עם מדיניות התימחור המסובכת ביותר שפגשנו. התשלום הוא לפי חלונות זמן במשך היום ובנוסף תשלום של חצי אירו עבור כל גלישה במגלשות. בפארק בריכה גדולה ודי קרה (27 מעלות) וכן שלוש מגלשות נחמדות. אחרי שבילינו זמן רב בניסיון לדחוס ציוד ללוקר קטנטן, התברר לנו כמאמר השיר של "כוורת" שאם שום דבר אחר לא עוזר, כדאי לקרוא את ההוראות. מתברר שיש שלטים שמסבירים שאלה לוקרים לנעליים. מעבר להם מתחיל איזור מלתחות אליו אסור להיכנס עם נעליים ובו לוקרים גדולים לשאר הציוד, שמשתמשים באותו מפתח של הלוקר הקטן. מסובך כבר אמרנו?

האתר היה כמעט ריק ומלבדנו היו רק עוד שלוש משפחות ישראליות...

לארוחת הערב האחרונה שלנו מרגרט הזמינה לנו מקומות במסעדת פיצות ששוכנת במבנה מיוחד ששימש פעם כאורוות סוסים. כשראינו את המקום חשבנו שהגענו לאירוע. בחוץ יש מישהו שמכוון לחניה בחצר הענקית ומבנה המסעדה ענק ויפהפה. מרגרט דאגה להזמין לנו מקום שצופה דרך קירות זכוכית אל מטע הזיתים שבחוץ. המסעדה עמוסה מאוד והזמן הרב שלקח עד שהזמנו ועד שהאוכל הגיע, היה הדבר היחיד שקצת העיבו בפינה של אותו בניין יש גלידריה שמרגרט מספקת להם את הפירות לטעמי הפטל והאוכמניות. מעדן!

יום 17

לכל דבר טוב יש סוף. רק 10 ק"מ משדה התעופה ואנחנו מגיעים במהירות וללא בעיות לטיסה חזרה הביתה. בראש כבר מנקרת המחשבה, מה נעשה בשנה הבאה?

אז לאן נעלם גארדה לנד בכל הסיפור ? האמת שאחרי אפטלינג בהולנד היינו קצת בטראומה של "בילוי" בתורים אינסופיים. מעבר לכך, לאחר בחינה מעמיקה של המתקנים, מגבלות הגובה ומגבלות האומץ שלנו ושל הילדים, הגענו למסקנה שיש מבחר קטן של מתקנים שעומד לרשותנו ושלא מצדיק לדעתנו את המאמץ. אני בטוח שלא כולם יסכימו איתנו אבל בסופו של דבר כל אחד צריך לבחור בדברים שלדעתו יגרמו למירב ההנאה בחופשה. כפי שהחלטנו לוותר על כמה מ Highlights בדולומיטים, החלטנו שזה נכון גם לאיזור גארדה. חוץ מזה, תמיד כדאי לספק קצת חומר לילדים כשיגיעו לספר בבוא היום לפסיכולוג על ילדותם העשוקה...