קרואטיה ומונטנגרו: חופים ופיתולים, מדרגות והפתעות! (חלק ד')

אנחנו בדרך, על כביש מעט פחות פקוק. מתקרבים לבודווה (שנקראה בפינו מדי פעם גם בודהא) ורואים אורות יקרות, שומעים מוזיקה מכל עבר. כאילו הכל מלא מסיבות ומופעים. 

שלטי חוצות גדולים מסבירים את העניין : הערב (כמובן מכל הערבים האפשריים בקיץ 2013, הערב שבו אנחנו נכנסים למונטנגרו) מתקיים פסטיבל גא'ז ענק בבודווה. עכשיו הבנו מה פשר הפקק האימתני שנסענו בו כמה שעות. כולם נסעו לפסטיבל. שוב יש פקקים ועומסי-תנועה.

בשלב זה, הבעל מתחיל לגלות סימני שבירה.

אבא: זה בלתי אפשרי לנהוג ככה! איפה בכלל הצימר הזה?

אמא : הג'יפי מראה שיש עוד 30 ק"מ לצ'טנייה (סאבטקסט: ממש אומר לו מה זה ואיפה זה...) ומשם זו כנראה נסיעה די קצרה לעיירה של הצימר. בקיצור נראה לי, אולי עוד חצי שעה נסיעה. 

סאבטקסט: הדגש על כנראה.

אבא: אין לי כבר כוח! (באמת נהג כבר שעות האומלל...)

אמא : אז אולי נוותר ונמצא כאן צימר בבודווה. לא נורא, במילא לא שילמנו כלום ומי יודע מה יהיה עם החנייה.

סאבטקסט: האמת, שהתחלתי לפקפק בהגעתנו הלילה לצימר. זה התחיל להראות מעט בלתי אפשרי. ומצד שני... די רציתי להגיע לשם .

בן: אבל אני רוצה להגיע לשם! אמרת שזה מקום מומלץ עם ארוחת בוקר טובה!

אבא: טוב.... לא בא לי להתחיל לחפש צימרים. ננסה להמשיך. אולי באמת הדרך כבר לא נוראית.

אמא: ועברנו את הפקקים. מכאן כבר אף אחד לא יוצא... כולם הגיעו לפסטיבל ג'אז ויישארו כאן.

אז המשכנו לנסוע.

והדרך התחילה להיות מפותלתתתתתתת ובעלייה.....

ודי נוראית

מתוך המדריך "העולם" על מונטנגרו :

"הכבישים של מונטנגרו עלולים להיות מסוכנים מאד. רובם במצב טוב, אבל רבים מהם צרים וצמודים מדי למצוקים התלולים. לא מומלץ לנהוג בכבישי ההרים התלולים בשעות החשיכה."

למרבה הפחד, התחלנו לעלות באיזשהו הר. בחושך. הכביש היה מפותל, צר וחשוך.

למרגלותינו הייתה תהום ולמטה בקעו אורותיה של בודווה עם המסיבות והפסטיבלים שלה, כולל זרקורי ענק.

מחזה סוריאליסטי.

סאבטקסט: מאד מאד פחדתי!!!!

הנהג התמודד בגבורה עם הדרך והכביש, אבל סינן לעברי משפטים כמו :

"את והפורום שלך!"

"כל היועצים המהוללים שלך!!!" (סליחה יערי וגליה, הוא לא התכוון אליכם אישית ) 

"ככה את מתכננת!!?!!?"

"מה חשבת לעצמך?!?"

"איך הזמנת צימר בכזה מקום מרוחק ביום הראשון שלנו כאן ?!?!?"

ברגעים אלה , באמת לא הבנתי מה חשבתי לעצמי.

כזכור, בתכנון המקורי חשבתי שביום הראשון במונטנגרו עוד נספיק כמה דברים ובטח שלא ניסע בחושך לצימר מרוחק. על המפה ובגוגל-מאפס הוא לא נראה כל-כך רחוק, משהו כמו 50-60 ק"מ מהחוף.

(שוב ציטוט מהספר : "הקצו לנסיעה יותר זמן מכפי שניתן לצפות, כי תנאי הדרך יאטו אתכם מאד" ).

בקיצור - תיאוריה לחוד ותנאי שטח לחוד.

סאבטקסט (פעיל עכשיו מאד מאד!) : זהו-זה. אני לא כותבת על הטיול הזה בפורום. מה, אני אעשה מעצמי צחוק?!?! נחזור לארץ וכאילו כלום לא היה.

רציתי להעלם ומאד התבאסתי וכעסתי על עצמי.

היחידי שהציל את המצב היה בן-זהב של אמא שלו שמאד התפעל מהנוף החשוך ומהגובה הרב.

בן: אמא, תסתכלי!

אמא: אני לא יכולה לראות. אני מתה.

אבא: שותק, נוהג ומאד חם על אשתו

בן: באיזה גובה אנחנו!?! בבקשה בואו ניסע כאן שוב באור ונראה את הנוף!

להתעלף.

בשעה טובה ירדנו איכשהו מההר המפחיד והגענו לעיר צ'טנייה שנראתה מוארת , ידידותית ומישורית. אנחת רווחה מס' 1.

כזכור, הג'יפי לא ידע מה זה רייקה צ'רנוייביצ'ה. במפה שלי זה נראה לא רחוק, אבל השד יודע איך מגיעים לשם....

הגענו לתחנת דלק ושאלנו איך מגיעים לשם.

מתדלק (עד שנמצא מישהו שיודע אנגלית): "הו, זה לא רחוק. הכניסה לשם בערך 5 קילומטר מפה. סעו בכביש הזה ימינה ועוד 5 ק"מ הכניסה".

אנחת רווחה מס' 2. ובא לציון גואל.

או כך חשבנו.

כי להזכירכם יש "לילה מיוחד". 

אז נסענו ימינה בכביש ובאמת הגענו לשלט שמורה על כניסה לרייקה צ'רנובייצ'ה.

רק שליד השלט היה מחסום משטרה , עם קבוצת אנשים.

מה לעזאזל קורה כאן?!?

אמא: Excuse me, we want to go inside. We have zimmer

שוטר א': ?!?!? לא יודע אנגלית

שוטר ב' : NO No, no enter 

אבא: English. English!

מתורגמן הובא אלינו. איש מבוגר, כנראה נהג מונית עם סיגריה. מציץ לי בחלון (אוי, כמה שהוא היה מסריח אבל כבר לא עניין אותי כלום. להזכירכם, אנחנו ביום הזרוק ואני עוד עם מי - ים קרואטי עלי).

מתורגמן : You cannot go inside. It's a special night in Reika

אמא: But we have zimmer, suitcases, Please help us

סאבטקסט : לא ידעתי אם לצחוק או לבכות . המחזה היה מעל ומעבר לכוחותי.

במצבים כאלה אני פשוט מתחילה לצחוק ומדביקה את כולם.

אבא: זה לא יפה, אל תצחקי לו בפרצוף. הוא מנסה לעזור חחחחחח

בן: חחחחחחחח

הוצאתי את הדף של פרטי הצימר וביקשתי להתקשר. כזכור, אין לנו גם טלפון. אנחנו לגמרי תלויים בחסדי זרים מונטנגרים.

וכמה שהם היו נחמדים!!!

המתורגמן התקשר למספר והתחיל לדבר בסלבית שוטפת עם מישהו. המילה היחידה שקלטתי היתה 'קחנכ'חקאעחדנגדח liruwiocdn טוריסטו לו'קע'ע'עקןל wgrwgekf.

ואז הוא נתן לי את הטלפון.

להפתעתי ענה קול של בחור צעיר שידע אנגלית. סוף-סוף!!!

הוא הסביר לי שיש אירוע מיוחד ברייקה צ'רנויביצ'ה, שהמשטרה אכן חסמה את הכניסה אבל יש עוד כניסה, צריך ללנסוע עוד כ- 10 ק"מ ולהכנס בכביש ונגיע לרייקה. וכן, הם יעזרו לנו עם המזוודות, שלא נדאג.

אנחת רווחה מס' 3.

נפרדנו מחבורת המונטנגרים המעשנים (הייתי קרובה לנשק ולחבק את המתורגמן המעשן שהציל אותנו) והמשכנו עוד בכביש.

אבא: לסחוט אותי עד הסוף!

אמא : שותקת.

סאבטקסט: הוא צודק. כשנגיע, הוא יתקלח ראשון, ייכנס למיטה ורק כשהוא יגיד נקום מחר בבוקר. אני צריכה לכפר!

סוף-סוף הגענו לשלט הנוסף של רייקה צ'רנובייצ'ה ופנינו בכביש שלא היה חסום.

אנחת רווחה מס' 4 ?...

מופע הקולנוע של רוקי:

התחלנו לנסוע שוב בכביש צר, חשוך ומפותל. לפחות הוא לא היה על הר.

מדי פעם הבליח רכב באפילה והיה צריך לרדת לשוליים. פחד. 

במכוניות שנסעו היו אנשים לבושים בחגיגיות (בטח שלא זרוקים כמונו!), נשים מתוכשטות עם תסרוקות. מוזיקה חזקה בוקעת מכל מכונית.

מה זה?

אמא: בטח היתה שם חתונה.

אבא: ובגלל זה סוגרים את הכביש?

אמא : אולי מסתתרים כאן פושעים ?

אבא: מה את מדברת שטויות! פשוט הזוי מה שעובר עלינו!!! 

ממשיכים לנסוע בחשיכה ולראות אנשים שיצאו ממסיבה / חתונה (?). מדי פעם במכוניות או על אופנועים.

ופתאום - ראינו מבנה שנראה כמו טירה ! 

הגענו לרייקה צ'רנוביצ'ה?

לא , זה סתם מבנה בודד. חשוך, נטוש.

ואז, הדמיון המפותח שלי שגם כך עובד שעות נוספות, הניב את זה :

You arrived on a very special night....

טירה מבודדת ונטושה

אנשים יוצאים ממסיבה

מכוניות ואופנועים....

מופע הקולנוע של רוקי זה כאן!!!!

Enter at your own risk

לילה הזוי, זרוק ומגניב .....

סוף-סוף הגענו למקום שנראה כמו מקום יישוב.

מוזיקה חזקה טוחנת-מוח נשמעה.

התקרבנו למקום ליד גשר גדול (הבחור בטלפון אמר לי להגיע ליד גשר).

מכאן לא ידענו מה עושים.

שוב הגעתי עם הדף המצ'וקמק, הפעם לאיזה קיוסק.

שוב התקשרו בשבילי.

אין לי מילים על העם המונטנגרי שעזר לנו באותו לילה הזוי.

הראו לנו להיכן לנסוע.

פילסנו את דרכנו בין אנשים ברחוב בראשי וברקע מוזיקה מחרישת אוזניים.

לפתע, ראינו מישהו מנפנף לנו!!!!

ושומר לנו חנייה!!!

יצאנו מהמכונית ונפלנו לזרועותיו של בחור מתוק .

הגענו.

אנחת רווחה מס' 5 (הגדולה מכולן!!!)

הגענו לצימר של משפחת פייקוביץ' המקסימה. השעה : חצות

עלינו במדרגות (כמובן... איך לא?) , לקחו לנו את המזוודות.

נכנסנו לחדר מקסים, מטופח ומריח טוב.

הבעל נפל שדוד על המיטה.

מוזיקה טוחנת-מוח נשמעת ברקע.

בן:(יוצא למרפסת) : אמא בואי מהר! תיראי מה יש לנו כמעט תוך החדר!

מהמרפסת ראינו גשר עתיק מואר. על גביו - רמקולים בגודל של צריף. מהם בקעה מוזיקת טראנס. החדר רעד כולו.

אנחנו מנהלים שיחה בצעקות עם הבחור.

אבא: מתי זה ייגמר?

בחור: אה, בערך ב- 5 בבוקר

אבא: אני מתעלף.

אמא: בואו נצא לרקוד ברחוב!

if you can't fight them, join them

בחור: אני סתם צוחק. תוך שעה זה מסתיים. בואו, מה אתם רוצים לשתות? 

אמא: אפשר לבוא למסיבה? (עם מי-ים עלי והכל...)

בחור: בטח, בואו איתי....!

הבן שלנו קצת הסתייג (מה יש לי לעשות שם ?) אבל שכנעתי אותו שהכל חוויות. ובמילא איך תישן עם מוזיקה כזאת?!?

גם אבא התגבר על עייפותו.

יצאנו לרחוב, צילמתי והסרטתי.

מסתבר שהערב חוגגים כאן את יום העצמאות של רייקה צ'רנובייצ'ה.

(ושוב... מכל הימים בקיץ 2013, דווקא ביום שאנחנו מגיעים לכאן!!)

הסתובבנו קצת ואז חזרנו לצימר שם חיכו לנו עם מלון, אבטיח, מיץ ותה.

רוב בני המשפחה היו שיכורים ומנומנמים, אבל איליה, המארח המקסים שלנו ודודתו ללה (כמו בטלטאביס - לה-לה) עשו הכל כדי שנרגיש בנוח.

אין מילים!!!!

ואם אמרתי קודם שהיתה לי הרגשה שצריך להגיע לשם -כנראה שבאמת משהו כתוב שם למעלה.

זו היתה אחת החוויות של הטיול וכמובן הסיפור הראשון שסופר...! 

עוד לא סיימתי לכתוב את עלילותינו המופלאות בצימר, השאר יגיע למחרת בבוקר... 

ורק לסיים את הלילה ההוא - התקלחנו (אבא ראשון), נכנסנו למיטות הנוחות והמריחות מניקיון. עד שכולנו סיימנו - המוזיקה דעכה והיה שקט. אנחת רווחה מס' 6 ואחרונה.

לילה טוב סוף טוב, הכל טוב .. 

אבא: (מעט לפני שנרדם) מחר לא עושים כלום! כל היום אני במיטה! ובואי נשאר פה עוד לילה. מוצא-חן כאן בעיני.

סאבטקסט: I rest my case

תמונות ממסיבת הרחוב ברייקה צ'רנובייצ'ה: 

​