סופיה – טיול מהנה, מעניין וזול
אחרי שני סופי שבוע קצרים בעיר סופיה בירת בולגריה החלטתי שיש לי מספיק חומר לכתוב עליה בלוג.
גילוי נאות אחד – אני ממוצא בולגרי, אבי ז"ל נולד בסופיה. גילוי נאות שני – אני לא יודעת מילה בבולגרית (חוץ מכן ולא) אם שמעתי בבית שפה זרה זו הייתה הלדינו.
סופיה היא לא יעד תיירות שקורץ לתייר הממוצע הישראלי, אני מניחה שלרוב התיירים הישראלים המגיעים לסופיה יש איזה קשר בולגרי או אהבה גדולה לקזינו (אם כי את אלה אפשר למצוא גם בוורנה). את ההמלצה שסופיה "שווה" קיבלתי מחברה שהייתה גם היא בסוף שבוע ונהנתה מאוד (תודה לימור).
הפעם הראשונה הייתה בנובמבר (2014) חורף, אבל עדיין לא שיא הקור. הפעם השנייה הייתה בסוף יולי (2015). כן, כן בשיא העונה. הטיסה, בחברת wiz air חברת low cost , הוזמנה בתחילת יוני לסוף יולי, תחילת אוגוסט. טסנו כבר בחברה הזו גם בחורף והיא מצוינת. המחיר לזוג, כולל תשלום על מזוודה גדולה ועל מושבים מרווחים ביציאת החירום 1570 ₪. עד כה לא היו לנו עיכובים בטיסות האלה. הם מסודרים מאוד. יש סדר בעלייה למטוס לפי מי שמשלם על עדיפות כזו. מכיוון שהזמנו מקום לא היה לנו צורך להזמין עדיפות בעלייה למטוס. הם מקפידים מאוד על המשקל והגודל של המזוודה (במיוחד בטיסות חזרה לארץ) וחבל להתווכח איתם, צריך לשלם ולשים לב לא לחרוג. אם לא תחרגו הכול יהיה בסדר. במטוס אפשר לקנות סנדוויצ'ים ושתייה, אם מישהו נורא רעב בטיסה של שעתיים, במחירים שווים לכל נפש וזולים הרבה יותר מבתי הקפה בדיוטי פרי. לא טעמנו את האיכות כי בכל זאת, מדובר בשעתיים ותכף מגיעים לעיר שיש בה אוכל טעים וזול.
הטיסות של wiz air יוצאות, כמו כל טיסות ה low cost מטרמינל אחד שמבחינתנו הוא מוצלח מאוד. החניה קרובה (בחזור צריך לחכות לשאטל) וההליך של כל הביקורות למיניהן מהיר מאוד, אין תור בשום מקום ויש אוטובוס שלוקח לדיוטי פרי, לכל חובבי הקניות.
החיסרון בטיסה כזו הוא שבאמת מדובר בסוף שבוע קצר, שישי ב 12:00 בצהריים עד שני לפנות בוקר. כלומר יומיים וחצי. אבל מבחינתנו זאת הייתה המטרה. להתרענן קצר מהלחץ, מהעבודה. ואם היינו יוצאים לחופשה בארץ אני מניחה שהיינו מסתפקים גם בחמישי עד מוצ"ש.
הטיסות של wiz air יוצאות ביום שישי בתשע וחצי בבוקר ואחרי קצת יותר משעתיים טיסה מגיעים לסופיה. בפעם הראשונה, בגלל הטיפים שקראנו על נהגי המוניות הרמאים קצת חששנו מהם והזמנו הסעה דרך חברת התעופה, שילמנו לחברת התעופה כבר בתשלום של כרטיסי הטיסה. חיכה לנו בחור דובר אנגלית, אחז בשלט עם השם שלנו (ממש VIP ) ובדרך אף הראה לנו את המקומות החשובים. בדיעבד זה היה מיותר כי המחיר שלהם היה יקר יותר ממונית רגילה וכשהבנו כמה הכול זול שם, גם הבנו שאם ירמו אותנו עדיין הסכומים יהיו פעוטים.
לכן, בפעם השנייה, לא הזמנו הסעה וכשגילינו שיש מטרו ישירות לעיר החלטנו לנסות. הטיסה נוחתת בטרמינל אחד (הקטן) ויש שאטל חינם לטרמינל שתיים (הגדול) שממנו יוצאת הרכבת. השאטל הוא מיניבוס קטן וצפוף שלוקח נוסעים גם בעמידה. הגענו למטרו וכמו כל דבר בפעם הראשונה יש קצת עיכובים: לא היו לנו לבות, אי אפשר היה לקנות כרטיסים במכונה והקופאית לא ידעה אנגלית.
אז אפי הלך להחליף אירו ללבה, בכל טרמינל יש דוכן אבל מסתבר שיש גם בנק וזול יותר להחליף בבנק גם שער ההמרה וגם אין עמלה (בחלק מהבנקים לוקחים לבה כעמלה). עכשיו כשיש לנו כסף קנינו כרטיס יומי שעולה 4 לבה (בערך 9 שקלים), קנינו כרטיס יומי כי ידענו שתהיה לנו עוד נסיעה אחת לפחות במטרו. כרטיס לפעם אחת עולה לבה (2.2 ₪) ואותו קנינו עבור המזוודה. שימו לב – יש שילוט בתחנה שמראה על איזו מזוודה יש לשלם כרטיס. הנסיעה במונית קצרה יותר, אבל רצינו לנסות. תחנת המטרו קרובה למלון שהזמנו רדיסון בלו.
בחורף היינו בגרנד הוטל סופיה. מלון 5 כוכבים מעולה. החדרים היו ענקיים ועם כל הפינוקים (חלוקים וכו'), הצוות אדיב ומיומן, דובר אנגלית כמובן. שירות חדרים פעמיים ביום. היינו מרוצים מאוד אבל ההזמנה לא כללה ארוחת בוקר ומחירי ארוחת הבוקר במלון היו מחירים של אירופה (18 אירו לאדם) ואז מצאנו את עצמנו מחפשים בית קפה וסופרמרקט בבוקר. המלון נמצא במקום מרכזי מעולה ליד התאטרון הלאומי איוואן ואזוב.
החדר במלון גרנד הוטל
בפעם השנייה החלטנו לחפש מלון עם דיל שכולל ארוחת בוקר. רדיסון בלו גם הוא מלון חמישה כוכבים ענה לצורך שלנו. המחיר לזוג לשלושה לילות, בערך 1000 ₪. אני חוזרת, לזוג, כולל ארוחת בוקר, במקום הכי מרכזי בסופיה מול הכנסייה והפרלמנט.
הנוף ממלון רדיסון
המלון רדיסון בלו: בדלפק הקבלה היה לרוב אדם אחד, לפעמים שניים. את הקונייסרג' לא ראינו כל שלושת הימים. אבל החדרים יפים גדולים (לא כמו גרנד הוטל אבל ביחס לארץ ולאירופה הם ענקיים). יש גם אמבטיה וגם מקלחון (אין חלוקים), מיני בר קטן שאפשר לאחסן בו גם מים קרים. מתקן קוביות קרח בדיוק מחוץ לחדר שלנו. בקומת הפרטר הרבה עבודות אומנות יפות (ציורים ופסלים). ביקשנו להחליף את כריות הנוצות לסינטטי (אלרגיה) והבקשה התבצעה מיד. למחיר ששילמנו קצת יותר מ-300 ₪ לזוג ללילה, זה כמעט חינם כי מיד אספר על ארוחת הבוקר.
אומנות בלובי מלון רדיסון בלו
ארוחת הבוקר: טעימה ועשירה. מגוון גבינות בולגריות וצהובות, גם קממבר ופילדלפיה. סלמון בשפע. בשר ונקניקים. ירקות. תפוחי אדמה ופטריות חמות. יוגורט. פרנץ' טוסט. ביצים מקושקשות וקשות. לחמים ומאפים. פירות. סלט פירות. מיצים וקפה. מקווה שלא שכחתי כלום. הקפה שלהם לא משהו, גם הלחמים למרות שהכול טרי, כנראה הטעם שונה. אני הלכתי בעיקר על הפרנץ' טוסט. אפי חגג עם סלמון וקממבר. ארוחה מצוינת.
אחד הדברים הראשונים שמבחינים בסופיה זה הניקיון. תחנות הרכבת התחתית חדשות יחסית לאירופה אבל הן נקיות ואף ראינו אישה שראתה שקית מושלכת ופשוט הרימה אותה והשליכה לפח שהיה די רחוק.
את הדבר השני מרגישים בכיס, המחייה זולה פה מאוד. והאוכל כל כך טעים...תכף נגיע לזה.
מכיוון שאני מתארת שני סופי שבוע, אכתוב על כל המקומות שצריך לראות כשמבקרים בסופיה לא לפי סדר כרונולוגי.
למי שכמונו, נוחת בטיסה של שישי בצהריים כדאי להספיק ללכת לבית הכנסת לפני שהוא נסגר. את רוב המקומות המעניינים בסופיה אפשר לראות ביום אחד, אם לא נכנסים למוזיאונים כמובן. אפשר לטייל חצי יום שישי בסופיה, ביום שבת לעלות להר ויטושה ואחר הצהריים לטייל בסופיה. וביום ראשון לנסוע לפלובדיב (כמו שעשינו בפעם השניה), או להמשיך לטייל וליהנות מסופיה.
בית הכנסת – למי שמגיע כמונו בשישי צהריים כדאי להתחיל עם בית הכנסת לפני שהוא נסגר לשבת. פתוח בין 9-13 ובין 14-16:30. בית הכנסת עוצב על ידי אדריכל אוסטרי בהשראת בית הכנסת הספרדי בווינה והוא יכול להכיל 1200 מתפללים, הבניין שוחזר בשנות ה-90. מה שמרשים בו זו המנורה הגדולה השוקלת 1700 קילוגרם. כשמגיעים לשער יש לצלצל בפעמון הכניסה. המחיר 2 לבה לאדם. מעל בית הכנסת נמצא מוזיאון יהודי בולגריה שהוא בעצם חדר אחד המספר את תולדותיהם של יהודי בולגריה. מקבלים הסבר אישי באנגלית והמחיר גם הוא 2 לבה לאדם. המקום מתאים בעיקר למי שבולגריה בשורשיו ולמי שמתעניין בהיסטוריה. ומשום מה אסור לצלם.
שוק חאלי– נמצא מאחורי בית הכנסת. זהו שוק אוכל הנמצא בתוך מבנה. הוא מלא בדוכני אוכל מכל טוב, שווה להסתובב, לראות וגם לקנות. דוכן מאפי הבניצה (6.5 שקלים למרובע ענק) והבורקס טעים מאוד. באמצע השוק יש בית קפה ובקומת המרתף יש מעין קפיטריה. המוכרות לא יודעות אנגלית אבל חלק מהאוכל מוצג במקריים, טעים וזול (ארוחה הכוללת סלט, פשטידה, טראטור ושתיה במחיר 20 ₪). בקומה העליונה של השוק יש חנות למוצרי טואלט וקוסמטיקה. משחות השיניים והדאודורנטים זולים. וכקוריוז יש בשוק גם דוכן של מוצרים של סנו, למי שמתגעגע. השוק נסגר בשש.
בית המרחץ – בערך מול השוק נמצא המסגד ואחריו המבנה שנקרא בית המרחץ. מבנה שהוקם בתחילת המאה ה-20, מרשים בצורתו החיצונית ובמוזאיקה שלו. בית המרחץ נסגר והמבנה היה סגור הרבה זמן. כשהיינו שם בחורף אפשר כבר היה להיכנס אם כי עדיין שיפצו את חלקו. שימרו חלק מבית המרחץ ורובו הפך למוזיאון לאומנות, כך זה נראה.
ברזי המים החמים זורמים חופשי מחוץ לבית המרחץ
אחרי הסיבוב הזה אפשר ללכת לנוח קצת, בכל זאת קמנו מוקדם בבוקר (ביום של הטיסה) ואפשר ללכת למדרחוב פירוטסקה (Pirotska) נמצא רחוב אחד דרומה משוק חאלי – המתואר באחד המקומות כיוקרתי. וזה התיאור שקראתי: מתאפיין בחנויות בגודל בינוני המציגות מותגים בולגריים ובינ'ל. ובכן זה התיאור, מותגים בינלאומיים לא ראיתי. בסך הכול מדובר במדרחוב נחמד עם כמה חנויות מיוחדות וכמה חנויות שהזכירו לי את אלנבי. נחמד לחובבי הקניות.
אנסה לבנות מסלול מאזור מלון רדיסון לאתרים החשובים בעיר:
בית הפרלמנט - בניין הפרלמנט הלבן, (National Assambly): הבניין המוכרז כאנדרטה לאומית, ונמצא בשדרות הצאר אוסובודיטל (לאורך רחוב זה נמצאים רוב האתרים), בכיכר הנושאת שם זהה. הבניין נבנה בשלושה שלבים בין השנים 1884-1928. מעל הכניסה הראשית מתנוססת הכתובת – "האחדות מחזקת אותנו".
קתדרלת אלכסנדר נבסקי – הקתדרלה המרשימה שגגות צריחיה נראים למרחוק, נמצאת מאחורי הפרלמנט. זהו עיצוב טיפוסי לכנסיות רוסיות מהמאה ה-19. הקתדרלה יכולה להכיל 7000 איש. הכניסה בחינם ובפנים אסור לצלם. בכיכר ליד הכנסייה מתקיים סוג של שוק פשפשים, יש בו גם עתיקות וגם מזכרות לתיירים. באופן מוזר המזכרות שקנינו (מגנטים ובקבוקוני בושם קטנים מעץ) עלו זול יותר מחנויות אחרות. באחת מתכניות הטלוויזיה ראיתי שמוכרים גם מזכרות מתקופה אפלה יותר.
קתדרלת אלכסנדר נבסקי
כנסיית סבטה סופיה – Tsurkva Sveta Sofia נמצאת באותה כיכר בקצה המערבי: זהו מבנה ביזנטי מהמאה ה-5. לידה אנדרטת החייל האלמוני. כניסה חופשית. פתוח עד 18:00. (אנחנו לא נכנסנו).
סבטה סופיה ואנדרטת החיל האלמוני
חוזרים חזרה לרחוב שבו נמצא הפרלמנט Tsar Osvobotiel blvd. בכיכר שבה נמצא מלון רדיסון נמצא פסל של הצאר רוכב על סוס והיא לזכרו של הצאר הרוסי אלכסנדר ה-2 ששחרר את בולגריה מהשלטון העותומאני. הכיכר לזכרו של הצאר המשחרר.
כיכר הצאר המשחרר ביום חורפי
והכיכר בליל קיץ נעים
לאורך השדרה יש בתים שחלקם משמש היום כמוזיאונים שונים. למשל ארמון המלך שבתוכו שוכן מוזיאון לאומנות. ישנו גם מוזיאון הארכיאולוגיה. אנחנו לא נכנסנו למוזיאונים. ברחוב זה נמצא גם הכנסייה הרוסית. אי אפשר לפספס את המבנה שלה. מגדלים בירוק וזהב. מהצד השני אפשר ללכת לפארק קריסטל. בכלל בסופיה יש די הרבה פארקים וגנים הקרובים ונמצאים ממש במרכז העיר.
הכנסייה הרוסית
מול National Ethnology Museum נמצא הפארק העירוני city garden שנעים לטייל ולנוח בו
אפי “נח” ולא, זה לא הכיסא של משחקי הכס
בגן נמצא גם התיאטרון הלאומי על שם איבאן ואזוב (The Ivan Vazov N tional Theater): זהו בניין ענק המשמש דוגמה נהדרת לארכיטקטורה בארוקית מיוחדת, הוא נמצא בתוך גן נחמד ואפשר לשבת לשתות קפה ולנוח. בקיץ במוצאי שבת אנחנו נתקלנו שם באנשים רוקדים ריקודי עם בולגרים. רחוב Vasil Levski מספר 5.
תיאטרון איבאן ואזוב
מגיעים לכיכר המרכזית שבה נמצאת תחנת המטרו סרדיקה ובמרכזה הפסל הגדול של אל המגן סופיה באמצע הצומת (בעבר קישט את הרחוב הפסל של לנין).
פסל סופיה
תחנת המטרו סרדיקה וליד בניין צום – כאשר חפרו את הרכבת התחתית בסופיה מצאו עתיקות מהתקופה הרומית. חלקם הועברו למוזיאון לארכיאולוגיה ואת חלקם השאירו קרוב לתחנה. גם אם אינכם נוסעים במטרו כדאי להיכנס ולהתרשם (כן, גם מהמטרו שהנחפר לא מזמן יחסית, באמצע עיר שוקקת חיים).
החפירות
פינת חמד מאחורי בניין צום
כשאנחנו עם הפנים אל הפסל ועם הגב לבית הפרלמנט אם נלך לאורך הרחוב בצד ימין נגיע לשוק חאלי ולבית הכנסת, צד שמאל מוביל אותנו למדרחוב ויטושה אבל לפני כן נראה את ארמון הנשיא.
ארמון הנשיא – בכל שעה עגולה מתקיימים חילופי משמר אנחנו פספסנו. הם נערכים ברחבה שמול מוזיאון ההיסטוריה ובית הנשיא. שדרות הנסיך דונדוקוב.
כנסיית סנט ג'ורג' – הכנסייה נמצאת בחצר של מלון שרתון, זו הכנסייה העתיקה בסופיה. המבנה הוא מהמאה ה-4 לספירה. הכניסה חופשית.
כנסיית סבטה נדיילה - Tsurkva Sveta Nedelya, נמצאת ממש בכניסה לרחוב ויטושה. כנסייה בסגנון ניאו ביזנתי שהושמדה ב-1925 ושוחזרה. הכניסה חינם כמובן.
מדרחוב ויטושה – אפשר לטייל ביום או לשבת באחד מבתי הקפה או המסעדות גם בלילה. רחוב שוקק חיים וחנויות. כמעט ואין מותגים (למי שמחפש) אבל מקום נחמד.
ארמון התרבות הלאומי – אחד הבניינים הכי מזעזעים שראינו. דומה להיכל התרבות של פעם. מבנה סובייטי לחלוטין שמרכז בתוכו אולמות תיאטרון, פאבים להופעות ועוד. בתוך המבנה יש דוכני שוק, לא מעניינים. בקיצור – לוותר בגדול.
לעומת זאת בפארק שבו נמצא ה"ארמון" יש בחורף שלכת צהובה כתומה ממש יפה. ונעים לטייל בו (עד שמגיעים לעוד אנדרטה מזעזעת לא גמורה וסגורה בגדר).
הר ויטושה
בנובמבר לא הספקנו לעלות על ההר. פעם אחת היה גשום ובפעם השנייה נזכרנו מאוחר מדי (הרכבל פועל עד ארבע). אז הנה הייתה לנו סיבה לבוא שוב. הבעיה בהר ויטושה עוד לפני שעולים אליו זה שחסר מידע. איך עולים, מאיפה ומה יש לראות. גם עכשיו כשאנחנו אחרי אני יכולה לתת טיפים מאוד ספציפיים למקום שהיינו.
יש שלוש דרכים לעלות להר – רכבל קרונית (כמו בסופרלנד), רכבל ספסל (כמו בחרמון) ומכונית. האפשרות השלישית לא הייתה רלוונטית לגבינו, כי אין טעם לשכור רכב לכמה שעות. רכבל הספסל הפחיד אותי ולמזלי נהגת המונית (שלקחנו מהמלון ושם חשבנו שאמרו לה לאן אנחנו רוצים להגיע) לא הבינה אותנו ממש ובסוף בפנטומימה ובאזכור המילה סימאונובו היא הביאה אותנו לרכבל הקרוניות, שילמנו 17 לבה (כנראה עבדה עלינו קצת). אני מסתכלת ועיניי חשכו, הקרוניות זה מהסוג הקטן שיש בסופרלנד. הנסיעה אורכת חצי שעה ובאמצע מחליפים קרונית. מטריד משהו אבל כבר הגעתי ואין ברירה, עליתי. המחיר 20 לבה לזוג הלוך וחזור.
הקרונית
הגענו למעלה יש שם שלט אחד שמסביר על מסלולי השבילים אבל הוא היה לא ברור. והתחלנו ללכת סתם כך. כאשר יוצאים מהרכבל ממול יש פונדק ובו שירותים ציבוריים בתשלום, לידו גם נמצא השלט עם המסלולים. פנינו שמאלה והלכנו בשביל. המקום מקסים, הנוף מרהיב, הרבה מקומיים מטיילים שם. עד שהגענו לשביל בוצי והחלטתי שעד כאן. חזרנו חזרה לכיוון הרכבל והלכנו ישר (כלומר קצת למעלה) ואחר כך פנינו ימינה. דרך שבילים יפים הגענו לגשר שממנו ראינו את האבנים הצהובות שתחתיהן זורם נחל והמשכנו ללכת עד שהגענו לרכבל הספסלים. דקה מחשבה והיסוס והחלטתי שעל זה אני לא עולה. ישבנו בפונדק שאמור להיות תיירותי אבל הוא לא. ראינו מה האחרים מזמינים והזמנו גם. מרק עדשים, סלט עם גבינה בולגרית, קציצה אחת ומים מינרלים (8.5 לבה). חזרנו בחזרה וירדנו ברכבל המקרטע. בדרך קיבלתי התקף לב קטן כי הוא פשוט נעצר ואנחנו תקועים בין שמים לארץ ואין עם מי לדבר. משום מה המקום אינו יעד תיירות פופלארי והרכבל היה ריק מנוסעים וזה היה מפחיד עוד יותר. כמה פעמים הוא נסע ועצר ועד שהגענו למטה נשמתי פרחה.
קניות
Sofia ring mall – הגענו אליו רק בגלל שהוא נמצא סמוך לרכבל ואחרי שירדנו הייתי צריכה להירגע ולפצות את עצמי במשהו כמו שופינג או טיול ממוזג. קניון ענק שבו יש גם מותגים בינלאומיים. המחירים כמו בארץ בעיקרון. אבל סוף עונה בחנות נעליים בולגרית (וסנדלים שנקרעו) הביאו אותי לקנות שם 2 זוגות סנדלים ב- 15 לבה (1 +1 חינם).
שוק אלינצי Iliyantsi – שוק מקורה גדול. פתוח עד השעה 15:00. bulevard "Rozhen. אפשר להגיע בחשמלית 12 או במונית בערך 10 לבה. מומלץ בגדול לחובבי שווקים בלבד. יש בו הכול !! משרוך נעל ועד אביזרים לאופניים ולמכוניות. בגדים, נעליים, צעצועים. הוא שוק ענק, מקורה ובחלקו בתוך מבנה חדש יחסית. היינו שם כמה שעות, עברנו די מהר על הדוכנים ולדעתי לא ראינו הכול.
סופיה אאוטלט - sofia outlet center, נמצא רחוק ממרכז העיר ואפשר להגיע אליו במטרו לתחנת Tsarigradsko Shose ומשם ללכת קצת ברגל. במדובר בקניון גדול ודי חדש. אנחנו לא חובבי שופינג וקונים רק באמת אם המחירים זולים מהארץ. במקרה של האאוטלט הזה ברוב החנויות המחירים היו כמו בארץ. מצאנו נעלי אדידס לבן ותיק ג'אנספורט לבת במחירים אטרקטיביים וזהו.
מסעדות
בכל מסעדה מציינים את משקל המנה, אנחנו מצאנו את זה מועיל מאוד.
לא מצאנו קינוחים טובים בבולגריה, חוץ מהמקיצי (סוג של סופגניות ) שקנינו בדוכן בשוק אילנצי.
כדאי להזמין קודם מנה ראשונה, לחכות שהיא תגיע ואחר כך להזמין עיקרית, לפחות במסעדות שאנחנו היינו, המנות הגיעו ביחד.
דיווקה - http://divaka.bg/ - לדיווקה יש שלושה סניפים בסופיה. בביקורנו הראשון הגענו אליה במקרה ובביקור השני התכוונו להגיע אליה אבל הגענו לסניף אחר. הכול טעים אבל בסניף הראשון שהיינו בו היה יותר כיף מבחינת אווירה. הוא נמצא ברחוב William Gladstone" 54. אכלנו קבאב, זוקיני ממולאים בגבינה, חזה עוף אבל מנת הדגל היא מנת בשר מעורבת עם ירקות על מחבת (600 גרם). המחיר שלה 10 לבה (זו המנה הבשרית היקרה במסעדה) בחשבון פשוט 25 שקלים. אני רוצה לציין שלא מדובר על אוכל גורמה אלא על אוכל טעים במנות נדיבות מאוד. ארוחה מלאה – 2 מנות ראשונות ו-2 עיקריות, בתוספת חצי ליטר יין (שאפשר להשיג ב 7 לבה), מים וקינוח עלתה לנו 47 לבה (120 ₪).
רפי בר אנד ג'לטו - http://raffydelivery.com/bg/ גם רפי (אין קשר ישראלי) זו רשת שבהתחלה קצת חששנו לשבת בה בגלל שיש לה בתפריט מגוון גדול מאוד של סוגי אוכל ובדרך כלל מסעדות מהסוג הזה נופלות. בפעם הראשונה נכנסנו אליה כי היינו בסוף הטיול ודי מוגבלים בתקציב וגם כי היה יום ראשון והיא הייתה פתוחה. בפעם השנייה כבר חיפשנו אותה. ישבנו בשני סניפים שונים האחד במדרחוב ויטושה והשני נקרא Raffy Angel Kunchev, שניהם היו מעולים. נתחיל מהפיצות שאני אכלתי (בשתי הפעמים). האחרונה הייתה פיצה תרד (במשקל כמעט 600 גרם), מלאה תרד וגבינה וטעימה כל כך ואפילו שהייתה טעימה לא הצלחתי לסיים לאכול אותה (ותאמינו לי אני אוכלת הרבה). המחיר המגוחך 8 לבה. אפי אכל שוב מנה ענקית של סוגי בשר (כנפיים, צלעות חזיר) עם המון ירקות ותירס, המנה מגיעה עם לחם אבל אפי ביקש בלי וקיבל יותר ירקות כדי שזה יגיע למשקל קילוגרם אחד (כמו שכתוב בתפריט), 17 לבה שילמנו על זה. למנה ראשונה לקחנו סלט קפרזה טעים שעלה 8 לבה. המינוס היחידי ברפי זה שאין להם בקבוקי מים גדולים אלא רק קטנים. אבל כל הארוחה עלתה לנו 120 ₪ וכללה גם שני צ'ייסרים של רקייה ומילקשייק.
Made in home – לכאן הגענו כי מצאנו אותה בטריפאדוויזר בציון גבוה מאוד. זו מסעדה קטנה מאוד וצריך להזמין מקום מראש. ואכן האוכל טעים ואיכותי, יש בו גם מהמסורת הבולגרית אבל גם קצת הים התיכון (חומוס וקוסקוס). היא קצת יותר יקרה ממסעדות אחרות שהיינו בהן. מנת פסטה עולה למשל 14 לבה (שזה לא יקרה ביחס לארץ).
בנקוביץ - http://bankovich.bg/ דבר ראשון וחשוב לומר על בנקוביץ, אם באתם ביום קיץ והמסעדה נראית ריקה תסתכלו למעלה. כולם יושבים במרפסת, גם אנחנו ישבנו שם אבל זה אחרי שהסתובבנו ברחוב ולא הבנו איך מסעדה מומלצת כזו ריקה כל-כך. בבנקוביץ יש אוכל בלקני (סרבי ובולגריה) וגם כאן יושבים הרבה מקומיים. על צלחת מרק עם לחם ואחר כך אבטיח לקינוח וגם על ארוחה מלאה.
קצת אלכוהול – אם אתם אוהבים לשתות ולהיכנס לאווירה השעה הטובה היא ביום ראשון בשמונה בערב, אז רואים את אנשי סופיה שותים. ייתכן שהם עושים זאת גם בשעות מאוחרות יותר אבל אחרי 11 בלילה אי אפשר לשתות בחוץ רק בתוך המסעדות. מקום נוסף שבו ראינו את הצעירים שותים זה בגן העיר בשעות הלילה (אחרי עשר). לשם נראה לי שלא כדאי להתקרב. כמובן שבכל מסעדה טובה יש תפריט אלכוהול.
פלובדיב
החלטנו לנסוע לבקר בפלובדיב עיר הולדתם של סבי וסבתי. נסענו מהמלון במטרו לתחנה המרכזית (שנמצאת בערך מול מלון פרינסס רמדה). בתחנה אין שום הסבר באנגלית ולא ברור איפה ואם יש מודיעין. הסתובבנו קצת בתחנה, שאלנו בכל מיני אשנבים ובסוף הפנו אותנו לנהג האוטובוס, יצאנו החוצה אבל הוא הפנה אותנו בחזרה לאחד האשנבים. אני רק יכולה להגיד שזה היה האשנב הראשון בכניסה. קנינו 2 כרטיסים (14 לבה לאחד) ועלינו לאוטובוס. אני, פסימית כהרגלי, כבר ראיתי בעיני רוחי אוטובוס הודי מקרטע, עם כמה תרנגולות, בלי מזגן וצפוף. בסופו של דבר האוטובוס הקטן (אולי 20 מושבים) היה ממוזג והנסיעה הייתה נעימה חוץ מפקקים ביציאה מסופיה. אחרי שעתיים הגענו לפלובדיב. רק לידיעה – השירותים הציבוריים בתחנה עולים חצי לבה והם נקיים מאוד. בשתי הפעמים שביקרתי שם האישה ניקתה שם כל הזמן. יצאנו מהתחנה והופתעו שדי שומם, לא ראינו מוניות ולא ידענו איך להגיע לעיר. ברגע שעצרה מונית והורידה נוסעים עלינו עליה. ביקשנו לעיר העתיקה, הראנו לו גם במפה של גוגל. בגלל על האזהרות חששנו שמא עובדים עלינו. הנהג הוריד אותנו בעיר העתיקה, משם כבר אי אפשר לנסוע כי מדובר בסמטאות צרות. המחיר, לא להתעלף, 3 לבה. פגשנו זוג תרמילאים מישראל שנסעו איתנו גם באוטובוס וגם הם הגיעו במונית. הלכנו בעקבותיהם למרכז המבקרים ולקחנו מפה והסבר קצר מה אפשר לעשות בשעתיים- שלוש. (הגענו בשתיים ורצינו לחזור בשבע). אז יצאנו לטייל בסימטאות המקסימות של העיר העתיקה, עלינו עד סוף הרחוב הראשי לתצפית על נוף.
הנוף בתצפית בפלובדיב
ומשם ירדנו וראינו כנסייה (הצצנו לרגע) ואת מוזיאון הארכיאולוגיה (ויתרנו).
הכנסייה
משם המשכנו לטייל בסימטאות היפות עד לאמפיתיאטרון הרומאי (קיסריה שלהם).
הסימטאות והאמפיתיאטרון
עד שהגענו למסגד שלידו נמצא הפורום הרומאי והמדרחוב הראשי של העיר.
הפורום ומעליו המדרחוב
אנחנו כבר בעיר החדשה, המדרחוב די ריק, אולי בגלל שחם ואולי בגלל שה יום שבת והם יוצאים לטייל מאוחר יותר. נהנינו מהחנויות ומכיכר העיר היפה. כשעברנו ליד מעדניה/קפיטריה אפי הודיע לי שכאן נאכל צהריים. למה? כי רק מקומיים אוכלים כאן וקונים כאן. זה לא תיירותי עד כדי כך שאף מוכרת לא יודעת אנגלית והביאו מישהו מהקופה שגם לא ממש מבין אבל לפחות יש לו האומץ לנסות. אכלנו מרק טרטור, עלי גפן ולביבות ירק.
מרכז העיר, המדרחוב
המשכנו לטייל וקצת לפני הכיכר המרכזית נתקלנו בחנות אירולנד, שזה סוג של הכול בדולר. הרבה פיצ'פקס זולים, כולל תחפושת בעשרה שקלים ומברשת לשיער בשני שקלים שקנינו.
בסוף המדרחוב מגיעים לכיכר גדולה וסובייטית מאוד ולפארק. קנינו גלידה ואכלנו אותה בפארק, הגענו לאגם מלאכותי עם מזרקות יפות.
ומשם הלכנו בחזרה לתחנה המרכזית ולאוטובוס של השעה שבע בערב שלקח אותנו בחזרה לסופיה, כן, אותו אוטובוס ואותו נהג. תרנגול לא היה גם הפעם אבל הייתה ציפור. אני לא ראיתי את הציפור רק שמעתי קולות של ציוץ מרגיז. פתאום הנהג עצר ולקח את הציפור לתא המטען שתצייץ שם.
שמחתי שנסענו לפלובדיב, העיר העתיקה קסומה, ממש כיף לטייל בה ונהניתי מאוד מהאווירה ומהמחשבה שפעם סבא וסבתא שלי אולי שיחקו בין הסמטאות האלה כשהיו ילדים.
ועוד משהו קטן...
אחרי שאפי בדק מחירים הוא החליט לקנות מצלמה בסופיה. הגענו כבר מוכנים עם שם החנות והכתובת ולפי אתר האינטרנט שלהם אפי גם ידע מה המחיר. זה היה ביום שישי (היום הראשון שלנו בסופיה) החנות נקראת Photopavilion והיא נמצאת מול קניון שנקרא city center , ליד תחנת מטרו Европейски съю. ולמה זה חשוב? משום שקיבלנו שירות מצוין. המצלמה לא הייתה במלאי ואמרו לנו שיזמינו ונבוא עוד יומיים שלושה, כשהסברנו שבעוד יומיים שלושה אנחנו כבר נחזור, הם ביקשו שנמתין, עשו כמה טלפונים ואמרו לנו שהנהג שלהם יביא את זה ושנחזור בשעה שש וחצי. אז הלכנו לאכול בקניון במסעדה שנקראת fensi וטיילנו קצת בקניון, המרנו עוד כסף בבנק, החלטנו שיש לנו מספיק זמן גם לנסוע לשוק חאלי ולאכול איזה בורקס (אני) ובזאת גם ניצלנו עד תום את הכרטיס היומי שקנינו למטרו. בזמן הזה גם ירד פתאום באמצע הקיץ החם, גשם זלעפות. אבל בשש וחצי קיבלנו טלפון שהמצלמה הגיעה. ואכן הגענו לחנות והמצלמה הייתה שם. ביקשנו גם למלא טפסים של החזר מס ומדובר בחנות שלא הרבה תיירים נכנסים אליה ומבקשים את זה. לקח להם זמן אבל הם בדקו, הוציאו חוברות, הסתכלו באינטרנט ומילאו לנו את הטפסים כמו שצריך.
ולגבי החזר המס...
אפי לא רצה לוותר עליו. ידענו שבטרמינל 1 הקטן אין עמדה של החזר מס. ביקשנו עזרה במלון והם הסבירו לנו שבטרמינל אחד, יש עמדה. הם גם קישרו בין אפי לבין אחד העובדים שם במייל. בהתחלה חיפשנו את העמדה בטרמינל גם בטיסות הנכנסות וגם ביוצאות, לא מצאנו. אחרי שאפי שאל אמרו לו שזה בפנים ואכן אחרי עמדת הבידוק של תיקי היד הייתה עמדת מכס. אבל היא לא הייתה מאוישת. אחת הבודקות אמרה לנו להמתין ואחרי המתנה די מורטת עצבים מבחינתי (עשר דקות אולי) הגיעה האישה, לקחה את הטפסים והלכה (עוד המתנה יותר מורטת כי הדרכון של אפי אצלה) אבל היא חזרה (כנראה שהלכה לשאול מה עושים). חתמה על הטפסים ואמרה לנו לשלשל לתיבה ושנקבל את הכסף.
הלכנו לביקורת דרכונים וטסנו הביתה.
אחרי כמה ימים הופתעתי שהגיע מייל שמאשר את החזר המס ומבקש שנכתוב את פרטי החשבון. ומבחינתי זה לא יאומן, אבל הכסף הועבר לחשבון הבנק. יפה ויעיל.
ועוד קצת תמונות
תופעה בסופיה, חנויות לממכר משקאות שנמצאות למטה, כמו כאן, מאחורי החלון הקטן הזה יש מוכר
