מה עשינו ב-5 ימים? התפעלנו מהנוף, תפסנו שלווה בעיירות סביב האגם, נרגענו בערב בבריכות טרמיות, שתינו יין כמו מים, חזרנו לגלידריה האהובה עלינו וגם ערכנו קצת קניות. קבלו את הטיול המושלם שלנו.
המסלול
10/5 קניות
11/5 בולצאנו, רכבל להר ריטר/רנון ובריכות חמות aquardens
12/5 עיירות סביב אגם גארדה, בורגטו, פארק סיגורטה ובריכות חמות aquardens
13/5 ורונה ובערב סירמיונה ודסנזאנו
14/5 מפלי ורונה, ריבה דל גארדה, לימונה סול גארדה
15/5 חזרה הביתה
הכנות
ההכנות: כרטיסי הטיסה למילאנו הוזמנו בסוף נובמבר 2016 באיזי ג'ט במחיר 300 אירו לזוג (כולל מזוודה גדולה ותשלום על מושבים, בחזור מושבים מרווחים).
לטיסות הזולות של איזיג'ט יש "מחיר" והוא השעות הלא נוחות שלהם: נחיתה במילאנו בחצות וטיסה ממילאנו ב- 6:40. ולכן הזמנו לילה ראשון ולילה אחרון במלון moxy melpansa שנמצא מול טרמינל 2. טרמינל הנחיתה וההמראה של איזיג'ט. יש לשים לב למחירי המלון המשתנים מדי פעם ולעקוב אחריהם.
רכב – הזמנו דרך אופרן, ביורופקאר, כדי שנוכל להחזיר בטרמינל 2. המחיר 176 אירו לחמישה ימים, (לרכב מסוג אופל קורסה ידני).
9/5 בעצם כבר 10/5 התארגנות, קניות ועיירה יפה לקינוח
נחתנו באחת בלילה. אחרי תור ארוך בביקורת גבולות, חצינו את הכביש, לתור ארוך ומעצבן בצ'ק אין. החדר לא גדול אבל נוח מאוד. יש מקום לכל דבר – למזוודות, למעיל. תאורה נדלקת מתחת למיטה כאשר קמים. החלונות אטומים לרעש, לא שומעים את ההמראות ואת התנועה בכביש.
על קיר החדר במוקסי מלפנסה
ארוחת הבוקר במוקסי כללה: לחם, גבינות, נקניקים, מאפים, ריבות, פירות, יוגורט, מיץ וקפוצ'ינו, היא מוגשת בלובי ממש ליד דלפק הקבלה. כשהזמנתי את המלון הייתי צריכה להוסיף רק עוד 2 אירו כדי לקבל ארוחת בוקר שעולה בדרך כלל 10 אירו.
ממלון מוקסי חצינו שוב את הכביש לטרמינל 2 ולקחנו את הרכב.
יצאנו לדרך. כמו תמיד תכנונים לחוד ומעשים לחוד אבל הפעם בשונה מתמיד היו לי תוכניות אבל השארנו הרבה מקום לספונטניות ולהחלטות שיתקבלו על פי מצב הרוח ומזג האוויר.
התחלנו דווקא בקניות בקניון הענק והמרווח il centro , אנחנו נהנים מהקניון העצום והדי ריק ביום רביעי בבוקר. שמחנו והופתענו לגלות שיש כאן סניף גלידה של Cioccolati Italiani גלידה שטעמנו פעם במילאנו ומאז אנחנו מחכים כבר לחזור ולאכול אותה, הגלידה הטעימה ביותר שאכלנו אי פעם. במילאנו, ליד הדואומו, התורים ארוכים ומקבלים מספר בתור. כאן ריק, בחרנו בשמחה את הטעמים האהובים עלינו. אחר כך קנינו קצת בפריימרק, הצצנו בעוד כמה חנויות ובסופרמרקט (זה כשלעצמו שווה ביקור, אפי ואני מתלהבים יותר מהסופר מאשר מהחנויות).
הגלידה הכי טעימה
ברכב אין ג'י.פי.אס ואנחנו מנווטים בהצלחה עם גוגל מפות בטלפון. קנינו בפריימרק מתקן מצוין שיחזיק את הטלפון על השמשה. המשכנו במסע הקניות בדקטלון כרבע שעה נסיעה מ-il centro. ובמרכז קניות נוסף בדרך שבו יש גם דקטלון וגם חנות c&a שאני אוהבת. הכתובת: Via Italia, 215, 20874 Busnago . למזלנו יש שם קניון ובו הרבה מסעדות שפתוחות בשעה שהיא בדרך כלל שעת הפסקת הצהריים של המסעדות. אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת.
היעד שלנו – עיירה קטנה בשם bussolengo שנמצאת במזרח אגם גרדה (לא לחוף האגם) בין האגם לוורונה. הזמנתי דווקא במקום הזה גם בגלל הקרבה לבריכות הטרמיות aquardens. מצאתי b&b זול מאוד שזכה לציונים טובים corte gerberia, במחיר מגוחך של 50 אירו ללילה. והחלטנו שמכיוון שאין תכנון זמנים, הזמנו מראש 4 לילות. בדיעבד היה אולי כדאי לפצל ל-2 לילות בצפון האגם. החדרים של מרקו (בעל המקום) נמצאים בקצה המרוחק של כפר, מחוץ לעיירה. הנוף בדרך מלא כרמים. הכבישים הצרים מאוד והמלחיצים משהו (אותי) מקדמים את פנינו ומזכירים לנו את הנסיעה סמוך לאגם קומו. בחדר שקיבלנו החלונות צופים כלפי מטה וקשה לראות את הנוף. התבאסתי קצת. החדר נקי, מסודר ומרווח. בחדר האוכל יש מקרר קטן לשימוש האורחים ובקבוקי מים מינרלים שאפשר לקחת חופשי. האינטרנט עובד מצוין.
הנוף בדרך
היינו די עייפים וכבר היה מאוחר ללכת לבריכות לכן יצאנו לדגום את אחת העיירות ליד האגם: Lazise. חנינו לפי טיפ שהתפרסם פה (בעיקרון בכל עיירה כזו הכלל הוא לנסוע לפי התמרור למרכז: עיגול ובתוכו הרבה עיגולים ונקודה שחורה, שם בדרך כלל יש חניונים). שילמנו במדחן 3 אירו לשעתיים. הגענו לפנות ערב, הדמדומים כבר נחים על האגם. העיירה מקסימה (אכתוב את זה על כל העיירות). יש פה מבצר שחלקו על המים. טיילת יפה. חנויות. כמו בכל עיירה ובכל זאת לכל אחת יש את הייחודיות שלה.
Lazise.
המלצות למסעדות לא הבאתי ואנחנו מחפשים את המסעדה שנראית לנו הכי נחמדה ושיושבים בה אנשים. Taverna Marconi נמצאת בטיילת ממש מול האגם. המחירים סבירים ביותר, הנוף יפה, והאוכל טעים ברובו. (שילמנו 32 אירו). החשכה כבר ירדה (זה קורה קצת אחרי תשע בערב) ואנחנו חוזרים למכונית דרך הסמטאות הקטנות והקסומות.
11/5 עלייה ארוכה ברכבל, הפירמידות האיטלקיות והבריכות החמות
ארוחת הבוקר הייתה עלובה, לא היו גבינות בכלל והביצים הקשות היו לפי מספר האנשים שהתארחו במקום. אכלנו מה שיש ויצאנו לכיוון Bolzano עיירה בדרום טירול, מרחק של שעה וחצי נסיעה צפונה. בבולצאנו עצמה קצת הסתבכנו והגענו למצב שנסענו בתוך שכונה בכביש צר כל-כך (די קרוב למרכז העיר) עד שהגדרות של הבתים נגעו בשני צדי האוטו. זה היה די מלחיץ (אותי), את אפי זה שעשע ואתגר. בסופו של דבר הגענו לחניון שנמצא מתחת לבניין של הרכבל להר ריטר/רנון. המטרה שלנו לעלות להר ולראות את תופעת הטבע שנקראת "פירמידות".
אחרי שבדקנו לאן מודעות פנינו, קנינו כרטיסים לרכבל ולרכבת הנופית שתביא אותנו לשבילי ההליכה לפירמידות. (המחיר 30 אירו לשנינו). התחלנו לעלות בקרונית הגדולה, הנוף מקסים אבל אני פחדנית, בשבילי זו עלייה אין סופית הנמשכת רבע שעה שנראית כמו נצח. חלק מהאנשים שעלו איתנו גרים באחת העיירות למעלה ומבחינתם זה כמו נסיעה באוטובוס.
בולצאנו ממרומי הרכבל
הגענו לעיירה וחיכינו לרכבת הנופית. הרכבת עוברת בין בתים וחוות, הרבה ירוק, כמו באוסטריה. היא עוצרת בדרך בכמה תחנות המובילות לשבילי הליכה. אנחנו יורדים בתחנה הסופית ומשם מתחילים ללכת בשביל הקל שבחרתי עבורי, מרחק של שעה הלוך וחזור. בעיירה הזו אנחנו כבר ממש מרגישים באוסטריה, השפה הנשמעת היא בעיקר גרמנית, גם מראה הכפר מזכיר את הכפרים שראינו בטירול. שקט פה מאוד.
הלכנו בתוך העיירה על פי השלטים המסמנים את מספר השביל שבחרנו (24) הדרך ברובה על המדרכה ורק בחלק האחרון יש שביל עפר מסודר מאוד. מזוג האוויר היה נפלא. זרזיף קטן של גשם שנמשך כמה דקות ועוד אחד קצת יותר חזק בחמש הדקות האחרונות בדרך חזרה. מהשביל נשקף נוף של כל העמק והרי הדולומיטים וכמה כפרים קטנים
הדולומיטים
הגענו אל הפירמידות. אותם סלעים שבטיול הקודם אפי הלך לבד במסלול כדי לראות אותם. אכן תופעת טבע מעניינת.
הדרך חזרה כרוכה בכמה עליות ואני לא בכושר זה מעייף אותי. עצרנו בדרך לקפוצ'ינו ושטרודל אוסטרי אמיתי. בחזרה כמעט ולא המתנו לרכבת הנופית ולרכבל, הכול הלך מהר. הירידה למטה הייתה מפחידה יותר.
השעה שלוש וחצי, וזו השעה של הפסקת הצהריים במסעדות. נסענו דרומה לחפש מסעדה לארוחת צהריים מאוחרת לפני שנלך לבריכות. המסעדות היו סגורות, כך גם המסעדה שליד הצימר (אף שכתוב שהיא פתוחה רצוף). התאכזבנו והיינו רעבים. ומכיוון שכבר היינו ליד הצימר עלינו לקחת בגדי ים וכפכפים ומה רבה הייתה האכזבה לגלות שלא סידרו את החדר ולא החליפו מגבות. האכזבה הייתה בעיקר שלי, אפי אמר שככה זה ב B&B אבל מצאנו ארונית שיש בה מגבות נקיות.
החלטנו למצוא מסעדה בדרך לבריכות. משימה לא קלה בכלל. השעה הייתה שש ורוב המסעדות עוד לא נפתחו (גם ככה מדובר באיזה שתי מסעדות וחצי). מצאנו פיצרייה פתוחה. בתנועות ידיים (כי המלצרית לא ידעה אנגלית) היא הסבירה שהם יתחילו להגיש אוכל בעוד עשר דקות. מתאים לנו. הבעיה היא – שיש רק פיצות, ואפי לא אוכל פיצות. בתפריט היו גם שלושה סלטים, למזלנו. ואפי בחר בסלט סלמון. אחרי ארוחה מהירה נסענו לבריכות.
עוד בבית כשחשבנו על הטיול ידענו שנמצא בריכות חמות להירגע בהן, כמו שאנחנו אוהבים. וכפי שכתבתי בהתחלה מקום הלינה נבחר בגלל קרבתו ל- aquardens, מתחם של בריכות טרמיות מקורות וחיצוניות, שיש בהן גם בריכת מלח וגם "נהר" והמון המון סוגים של זרמי מסג'. קנינו כרטיסי ערב, עד לסגירה בשעה 22:00, במחיר 22 אירו לאחד, ובפנים שכרנו חלוקים במחיר 5 אירו לאחד. המקום גדול ומרווח, היום אין הרבה אנשים ואין ילדים בכלל (אין מגלשות אז לילדים אין מה לעשות כאן). זהו, עכשיו נותר רק להירגע וליהנות.
12/5 עיירות יפות ליד האגם, פארק פרחים ועוד פעם בריכות חמות
אחרי שהתלבטנו אתמול אילו עיירות לראות והבנו שאי אפשר להספיק הכול החלטנו לנסוע לעיירות הקרובות אלינו מהצד המזרחי של האגם. התחלנו בעיירה Garda, עם מזג אוויר אפרורי מעט.
העיירה גארדה מלמעלה
העיירה יושבת במפרץ בין צוקים גבוהים. בכל יום יש יום שוק באחת העיירות סביב האגם והיום הוא יום השוק בגארדה. מצאנו חנייה ממש על הכביש הראשי ליד הכניסה לנמל, קנינו כרטיס חנייה לשעתיים והתחלנו לטייל. בהתחלה על הטיילת ואחר כך בדוכנים. היו מעט דוכנים וחשבנו שזה כל השוק. נכנסנו לסמטאות הצרות והיפות שם גם עצרנו לאכול משהו. היום בארוחת הבוקר לא היו ביצים, במקום ביצים היו מאפים מתוקים ולא טעימים. (אחרי ארבעה ימים במקום הבנו שמקבלים ביצים יום כן ויום לא). כשיצאנו מהסמטאות גילינו שהשוק ענק, עוד ועוד ועוד דוכנים. כדאי להגיע בגלל האווירה ולא יותר מזה. גם מבחינת אוכל לא היה משהו חוץ מכמה שרימפסים שאפי אכל.
גארדה
המשכנו דרומה לעיירה Bardolino. מצאנו חניון ללא תשלום ברחוב Passeggiata Rivalunga והתחלנו ללכת לכיוון הטיילת. גם כאן, נמל קטן, טיילת, סמטאות יפות מלאות בחנויות יפות עוד יותר. אבל לכל עיר ייחודיות וקסם משלה. בבארדולינו למשל יש המון פרחים. הלכנו לאורך הטיילת היפה והלכנו לאיבוד בין הסמטאות. בדרכנו חזרה ראינו גן ילדים, אימהות המתינו לילדיהן שיסיימו ללמוד (יום שישי זה כנראה יום לימודים קצר), רכבי ההסעות של בית הספר הגיעו גם הם. ואז קלטתי ש...בעצם...יש אנשים שגרים בתוך כל הקסם הזה.
בארדולינו
העיירה הבאה הייתה Peschiera del Garda הנמצאת בדרום האגם, בדלתא של הנהר והאגם. גם בפסקיירה נסענו למרכז על פי השלטים וחנינו בחניון בתשלום. כפי שכבתי לכל עיירה ייחודיות משלה, פסקיירה יושבת על דלתא, החיבור בין הנהר לאגם יוצר תעלות ובצדן בתי קפה ומסעדות, יש כמובן טיילת ונמל ויש גם מבצר בנוי על המים וגבעה שממנה אפשר לראות את הנוף. שוטטנו בסמטאות ובינתיים חיפשנו מסעדה. ישבנו במסעדת Pizzeria Al Canal על גדת הנהר, אבל היה חם מאוד (זוכרים שבבוקר עוד היה קצת אפרורי? זה נגמר). ולכן ישבנו בפנים. היינו היחידים כי כולם נהנו מחום השמש. לא בטוח שבחרנו במסעדה הכי טובה. הסטייק היה דק וסביר, הרביולי דלעת היו טעימים מאוד. הארוחה עלתה 31 אירו כולל חצי ליטר יין.
עלינו לגבעה. שיש בה פארק וגן שעשועים ונוף מקסים של שני צדי הנהר. אכלנו גלידה בעודנו מטיילים לאורך הטיילת שהיא לשון יבשה בתוך המים. האיטלקים אוהבים גלידה, גם התיירים. אחד הסמלים של סירמיונה הוא הגלידה הטעימה שלה ובכן אנחנו דגמנו גלידה בכמה מקומות. את המקום הראשון לוקחת הגלידה במילאנו וזו לקחה את המקום השני. כדי למצוא גלידה טובה צריך לחפש את הגלידה בתוך מכלי המתכת ולא את ענני הגלידה הצבעוניים. גרום – רשת גלידריות לוקחת את המקום השלישי. סירמיונה נמצאת איפשהו במקום סביר אבל ללא ספק היא לא הכי טעימה.
פסקירה דל גארדה
היעד הבא שלנו הוא הכפר Borghetto. כפר קטן, דרומה מפסקיירה ומהאגם, שנמצא על אי קטן בתוך נהר mincio. קראתי המלצות על המקום. נסענו וחנינו בחניון בכניסה לכפר. מדובר במתחם של שניים שלושה רחובות שמשני צדדיו נהר ותעלות. המיוחד בו הם המסעדות ובתי הקפה שעל התעלות. אבל זה קטן כל-כך שבקושי יש בו חנויות לתיירים. נחמד בבורגטו, אבל לא הייתי נוסעת במיוחד. אם לא יושבים לאכול, אפשר לסיים את הביקור בחצי שעה.
בורגטו
סיימנו את התוכניות להיום, די מוקדם, זה משאיר לנו הרבה זמן לבריכה. כיוונו את גוגל לחדר והתחלנו לנסוע. כשעברנו שלט של חנייה ל- Sigurtà נזכרתי שיש פה גן בוטני שקראתי עליו המלצות. שאלתי את אפי אם הוא רוצה לעצור. עצרנו כמובן שלא בחנייה הרשמית הדי מרוחקת מהמקום. חנינו ב-via Gorizia , מקומות חניה מסודרים ללא תשלום. כשהגענו לכניסה של הפארק (זה לא גן בוטני כמו שהרבה קוראים לו) וראינו את החבלים המסודרים לתור ארוך הבנו שכנראה בעונת הטיולים אנשים עומדים פה בתור להיכנס וכנראה חייבים לחנות בחניון הרשמי שהוא גדול מאוד אבל קצת רחוק. השעה הייתה אחרי ארבע ובכניסה היו רק שני אנשים לפנינו. שילמנו 25 אירו לשנינו. אני רציתי לקחת רכב גולף. (במקום שבו משכירים את הרכבים יש שלטים בכמה שפות, אחת מהן היא עברית. פשוט לא יאומן, יחסית לגודל שלנו בעולם העברית נמצאת פה בין שפות מדוברות כמו גרמנית, אנגלית, ספרדית.
טוב, אחרי הפרצופים של אפי וכשראיתי את הקשישה שהלכה לפנינו עם מקל, ויתרתי על רכב הגולף ויצאנו לחרוש את הפארק ברגל. הפארק יפהפה, מזכיר קצת את גני הנדיב בזיכרון יעקב רק הרבה הרבה יותר גדול. המון פרחים, עצים, דשא והמון ירוק וגם...רוכבי אופניים. הגענו לקצה מערבי ממנו נשקף נוף של העמק מתחתינו, של הנהר, ושל הכפר בורגטו.
פארק סיגורטה
אחר כך עצרנו בסופר לקנות גבינות לארוחת בוקר ונסענו לחדר לנוח קצת. היום סוגרים את הבריכות בחצות אז יש לנו זמן גם לנוח ולאכול ארוחת ערב טובה ובנחת.
בערב יצאנו למסעדה ופיצרייה en bocon שנמצאת באמצע שכונת וילות במרחק שתי דקות מהאקוורדנס. מצאנו אותה דרך חיפוש בגוגל מפות, פשוט חיפשנו מסעדה קרובה לבריכות. והגענו למסעדה של מקומיים. אכלנו ארוחה טעימה מאוד ויצאנו שוב לבריכות.
בניגוד לאתמול, החניון בבריכות נראה מלא וקצת נלחצנו שאולי יהיה עמוס. החלטנו להיכנס ולהביט מהחלונות בדלפק למעלה כדי לראות מה קורה. במבט מלמעלה המקום נראה די רגוע. ביום שישי יש מבצע שעד שעת הסגירה בחצות המחיר 18 אירו. זה חסך לנו את ההתלבטות אם לשלם רק לשעתיים כי מדובר באותו מחיר.
בפנים הרבה כיסאות היו תפוסים אבל מצאנו מקום, הבריכות לא נראו עמוסות כמו שחשבנו. בגלל גודלן ובגלל שיש המון בריכות וגם שוב כי לא היו ילדים, היו כמה תינוקות אבל רוב הקהל היה מורכב מזוגות (צעירים). וכל מה שהיה לנו לעשות זה ליהנות. יצאנו לבריכה בחוץ והתפעמנו מ"מופע" ברקים. בבוקר היה סגרירי, בצהריים השמש קפחה על ראשנו ועכשיו יש ברקים בכל האזור. צריך לשים לב ששעה לפני הסגירה כבר הצוות מתחיל לסגור את עמדת הבר בבריכה ואת הסנק בר. בשעה אחת עשרה רצינו לשתות בבר בריכה והוא כבר היה סגור.
13/5 ורונה, שקיעה מהממת ובילוי לילי בדרום האגם
בבוקר יום שבת לא היה זכר לגשם שהיה בלילה חוץ מאשר קצת טיפות על המכוניות. התחזית דיברה על מעט גשם אבל השמש זרחה. בשלב מסוים במהלך היום נעשה חם. היעד שלנו – העיר ורונה. חשבנו שאולי גם פה, כמו באוסטריה, יש בעיר מופעים ודוכני אוכל ואולי...גם חניה חינם. אבל לא לא ולא. את המסלול שלנו בעיר מצאתי מאחד הטיפים באתר, עם כמה תוספות. חנינו על פי ההמלצה בחניון Cittadella. ניסינו כמובן לחנות ברחוב אבל הזמן היה מוגבל לשעתיים וידענו שנהיה פה יותר משעתיים.
אומנם אנחנו לא בעונת התיירות אבל העיר verona מלאה תיירים, אני לא רוצה לחשוב מה קורה פה בעונה. מהחניון יצאנו לכיוון מערב לדרך הראשית שנכנסת לעיר העתיקה - Corso Ponta Nova. לנגד עינינו עמד שער הכניסה העתיק לעיר.
מעבר לשער נמצאת כיכר Bra, הכיכר המרכזית והגדולה בעיר, סביבה ארמונות מפוארים כמו Palazzo Barbieri (כעת בניין העירייה), Palazzo della Gran Guardia (כעת מרכז כנסים ואירועים). במרכזה מזרקה מוקפת עצים, דשא, ספסלים ובתי קפה.
כיכר ברא
האטרקציה המרכזית בכיכר היא הארנה (Arena), אמפיתיאטרון רומי עתיק המשמש כיום כבית האופרה של ורונה בקיץ. כשהגענו ראינו שפועלי הבמה בעיצומן של ההכנות להרכבת התפאורה הענקית.
התפאורה לאופרה
הקפנו את הארנה לצילומים מכל הכיוונים. ואחר כך עמדנו בתור לא ארוך במיוחד כדי לקנות כרטיסים (10 אירו לאדם, אפשר לשלם 11 ולהיכנס למוזיאון שנמצא ליד שער העיר אבל הוא נסגר באחת כך שלא היה לנו זמן לזה). הארנה מרשימה וגדולה ורק אפשר לדמיין כיצד נשמעות כאן הופעות. אני נשארתי למטה ואפי טיפס למעלה לצלם ולהתרשם.
הארנה מבחוץ, מבפנים ומבט על ברא מלמעלה
בסיום הביקור בארנה טיילנו במדרחוב המקסים והעמוס Via Giuseppe Mazzini,
המדרחוב
אכלנו גלידה טעימה ב- grom, בהמשך ברחבה שמול Zara ישנו פס נחושת על הרצפה והכיתוב IL GHETTO המציין את גבולות הגטו בעבר. מאחורי זארה פנינו ל Via Quintino Sella ולאחר מכן ימינה לסמטה קטנה בשם Via Oro. הגענו לרובע היהודי העתיק. וראינו את בית הכנסת מן המאה ה-19.
בית הכנסת
חזרנו למדרחוב המסתיים ברחוב Cappello, פנינו ימינה. ברחוב קאפלו 23 יש מעבר מלא גרפיטי וקשקושים, לפי אמונת המעריצים זהו המעבר לביתה של יוליה. אי אפשר לפספס אותו בגלל המוני התיירים. כולם הולכים לראות את המרפסת המפורסמת, אז גם אנחנו הלכנו. לא נכנסו ממש פנימה כי היה צפוף מאוד. למעלה במרפסת גבר כרע ברך והציע נישואים לאהובתו, כולם מחאו כפיים. הסתפקנו בצילום המרפסת והקשקושים (משהו הקשור לבקשות אהבה שמודבקות במסטיק או בפלסטר).
המרפסת והקיר המקושקש
הלכנו ברחוב קאפלו לכיוון כיכר ארבה (Erba) וכיכר סיניורי (Signori). כיכר ארבה היא כיכר השוק, ובה יש דוכני אוכל (כנראה קבועים) שם אכלתי פנזרוטי (זה לא לואיני במילאנו אבל בכל זאת טעמתי מה זה – בצק של סופגנייה ממולא במוצרלה ועגבנייה, טעים). הכיכר מוקפת בניינים יפים ובה פסל האריה המכונף.
כיכר ארבה
במרכז כיכר סניוריני יש פסל של דנטה. שתי הכיכרות צמודות זו לזו.
כיכר סניוריני
עברנו דרך scaliger tombs כנסייה שבה נמצאים קבריהם של בני מלוכה, הכנסייה הייתה סגורה ואנחנו רק התרשמנו מהכניסה.
כשהמשכנו ללכת ברחוב ראינו התקהלות קטנה של אנשים, הלכנו לראות מה זה והבנו שמדובר בבית של רומיאו. זה נמצא ברחוב Via Arche Scaligere, 2, ולפי כמות האנשים היה ברור שרומיאו הרבה פחות חשוב מיוליה. אף אחד לא מחפש את הבית שלו, ולא כותב לו בקשות.
הבית של רומאו
כבר שם צדה את עינינו מסעדה מעניינת אבל המשכנו ללכת ליעד הבא כנסיית Sant'Anastasia או סנט פייטרו לכיוון הנהר. בסופו של דבר הבטנו קצת בכנסייה מבחוץ והחלטנו לא לשלם כסף בכניסה.
חזרנו אל המסעדה שראינו Ristorante Trattoria Arche – Verona מסעדה ותיקה, יקרה ויוקרתית. המלצר מקצועי מאוד, כולל כל גינוני הטקס של מזיגת היין, השפית יוצאת לשאול אם הכול היה בסדר (אולי זה בגלל שהחזרתי חלק מהמנה) הזמנו אותה לבקר בישראל והיא אמרה שהיא מעולם לא יצאה לחופשה ולא עזבה את המסעדה. שילמנו 33.5 אירו לארוחה "עסקית".
אחר כך קנינו שוקולד בשוקולטריה סמוכה Art&Chocolate , גם המסעדה וגם השוקולטרייה היו בינוניות. המשכנו דרך רחוב סנט אנסטסיה לכיוון Ponte di Castelvecchio, הגשר שנמצא סמוך למצודה הוא גשר להולכי רגל ואחד מהאטרקציות חובה בוורונה. רק חבל שהוא ממוסחר כל-כך. דוכני המכירות חוסמים את המעבר והכול צר מאוד וצפוף.
תצפית על גשר קסטלוואקיו
הגשר הצפוף
לפני שבועיים הייתי בגשר קארל בפראג. גם הוא מתוייר וגם בו יש דוכנים אבל הם קטנים יותר, פזורים לאורך הגשר ויש מספיק מקום לעבור. נהניתי פחות בגשר אפילו שהוא יפה ומיוחד. נוסיף לזה את העייפות והרגליים הכואבות מההליכה כל היום חוץ מכמה תמונות לא נשארנו שם יותר מדי. מהגשר כיוונו את גוגל מפות לחנייה. שילמנו 16 אירו ובערך בארבע עזבנו את ורונה.
נחנו קצת ובערב יצאנו לעיירה Desenzano del Garda. האחרונה ברשימת העיירות סובב גארדה שנמצאת בדרום האגם. אבל לפני כן החלטנו לשנות את התוכנית ולנסוע לסירמיונה. היינו כבר בסירמיונה אבל אומרים שהשקיעה שלה הכי יפה אז נסענו לראות האם כך הדבר. בסירמיונה יש תמיד תיירים אבל היה פחות עמוס ממה שהיה כאן כשהיינו פה עם הילדים, באחד מימי שבת בבוקר. חנינו בחניון בצד המזרחי של חצי האי והלכנו לצד המערבי. ישבנו על המזח בבית קפה שנקרא barracuda. מתחתינו מי האגם מתנפצים בגלים קטנים. שתינו מוחיטו ושפריץ (משקה כתום שנראה כמו המשקה הלאומי שלהם לפי הכמויות שהם שותים אותו). עם השתייה קיבלנו צלוחית תפוצ'יפס וכמה כריכונים. על כל זה שילמנו 13 אירו במקום הכי תיירותי שיש. במחיר הזה קונים בתל אביב קוקטייל אחד. והשקיעה? יפה. השמש בצבעיה האדומים צובעת את ההרים עד שהיא שוקעת.
השקיעה בסרמיונה
נסענו לדסנזאנו שאומרים שיש בה חיי לילה והיא דווקא פחות מתויירת. אחרי שנסענו וחיפשנו חנייה אפי קלט שיש חניון ללא תשלום חנינו בו והלכנו לכיוון האגם. אולי בגלל מוצאי שבת, ואולי בגלל אירוע מרוץ אופניים שהתקיים בה, ואולי זה באמת חיי הלילה אבל דסנזאנו הייתה יותר סוערת מכל העיירות האחרות. הייתה הופעה במסגרת מרוץ האופניים והיו יותר אנשים. ישבנו במסעדה Gattolardo שהשירות בה לא היה מוצלח במיוחד (אף שהיה צוות מלצרים גדול). ארוחה של מנת פירות ים, פיצה ומים עלתה לנו 43 אירו (יקר). טיילנו בעיר ואפי שוב אכל גלידה בגלידריה שנקראת Gelato Chocolat שיש לה טעמים מיוחדים, למשל גויאבה וליקריץ. כשחזרנו לחדר ארזנו את כל מה שיכולנו כי למחרת אנחנו עוזבים ורוצים לצאת מוקדם.
דסנזאנו
14/5 מפלי ורונה, ריבה דל גרדה ולימונה. סופרמרקט ומסעדה יקרה.
יצאנו בבוקר לכיוון מפלי varone. כשהגענו לכניסה החניון היה ריק. המחיר 11 אירו לשנינו. טוב שלקחנו אתנו מעילים כי האזור של המפלים קר. התחלנו במפל התחתון שנחצב בסלע (בכוח המים). נכנסנו לתוך מערה ושם כשמרימים את הראש רואים את המפל שוצף וגם מרגישים אותו. מה שמיוחד במפל זה המיקום שלו בתוך הסלע. אפי פתח מטריה כדי שהמצלמה לא תירטב ונאבק בה מדי פעם כי היא מתקפלת בגלל הרוח. מחזה מצחיק.
המפל התחתון
אחר כך עלינו למפל העליון בשביל הליכה מסודר שהוא גם גן בוטני קטן. בינתיים כבר הגיעו עוד אנשים. כדי לראות את המפל העליון גם נכנסים למערה והולכים בשביל קצר וממנו רואים גם את העומק וגם את הגובה. משחקי אור השמש והמים מעלים קשתות צבעוניות. כל הסיפור, העלייה והירידה כולל הרבה צילומים, לוקח חצי שעה. המקום נחמד ומיוחד.
המפל העליון
כשיצאנו מהחניון כבר חיכו מכוניות בתור כדי שמישהו יצא ויפנה להם מקום. שמחנו שהגענו מוקדם. נסענו על פי התכנון לעיירה riva del garda שאומרים שזו העיירה היפה ביותר באגם. גם פה מצא אפי חנייה ללא תשלום. ירדנו לכיוון האגם. קודם כל מצאנו בית קפה כדי לשתות את הקפה של הבוקר, עם עוגת גבינה לא מוצלחת במיוחד.
מה מיוחד בריבה דל גרדה? כפי שכתבתי, לכל עיירה הייחודיות שלה. צפון האגם שונה מדרומו, לדעתי גם בצבע וגם במבנה. הוא נראה פחות גדול ותחום בצוקים אדירים שביניהם נמצאת ריבה.
טיילנו במדרחוב הגדול, גם פה יש מצודה, דוכנים חנויות ובין הסמטאות ב- Via Fiume 4 גם גילינו שלט בעברית עם מגן דוד והכתובת: "גר ותושב אנוכי עמכם", לזכר הקהילה היהודית שהייתה פה בין 1400 ל-1777. ולזכרו של יעקב מרקריה. השלט הקטן נמצא מעל חנות בגדים לכן צריך להרים את הראש כדי לראות.
מהנמל יוצאות הרבה סירות לשייט סביב האגם וזה עושה חשק, אבל אין זמן.
המשכנו לעיירה limone sul garda. ובכך עשיתי וי על כל עיירות האגם שרציתי לבקר בהן. לימונה בנויה על הצוקים ולמטה יש מדרחוב ובו מסעדות וחנויות. הפעם חנינו בחניון מקורה בתשלום ממש בכניסה למדרחוב Parcheggio Multipiano. החלטנו שנאכל כאן צהריים כי אם נמשיך הלאה כבר ניכנס לזמן הפסקת הצהריים של המסעדות. מסתבר שהמסעדות בלימונה הן היקרות מכולן. עברנו בין המסעדות ובסוף מצאנו סוג של מסעדת אוכל מהיר Bar al Molo אומנם יש מלצר אבל המסעדה פשוטה וגם האוכל. המחיר היה זול, מנה של המבורגר וצ'יפס עלתה 7 אירו.
זהו, סיימנו עם אגם גארדה ומחכה לנו נסיעה ארוכה. אנחנו חוזרים לקניון il centro כדי לאכול שוב מהגלידה האהובה עלינו ובעיקר כדי לערוך קניות בסופר המדהים שם (צריך לקחת הביתה קצת גבינות, שוקולדים ואלכוהול שהוא זול בהרבה מהדיוטי פרי). הנסיעה לאורך הצד המערבי של האגם אומנם יפה מאוד, חלק מהדרך נוסעים במנהרות ובחלק שלא, נשקף נוף יפה של האגם והצוקים אבל הנסיעה ארוכה ומתישה, בנתיב אחד, במהירות נמוכה מאוד ואין דרך עוקפת ומהירה יותר עד קצהו הדרומי של האגם.
הגענו לקניון וקודם כל תדלקנו. לכל תחנת דלק יש שיטה משלה והכול כמובן כתוב באיטלקית, זה שאתה לומד תחנה אחת לא אומר שתדע לתפעל בכולן. גם פה נעזרנו במישהו מקומי נחמד שעזר לנו לתדלק.
כבר בתחנת הדלק ראינו שהחניון עמוס, עמוס מכוניות חונות ואנשים שמחפשים חניה. ואז אפי שם לב שיש גם חניון תת קרקעי, ניסינו את מזלנו שם וחששנו שזה לא ייראה כמו חניון קניון רמת-אביב ביום שישי. למזלנו, הצלחנו, היה הרבה מקום.
הקניון המרווח וגדול הממדים הפך פתאום עמוס וצפוף. בגלידה "שלנו" היה כמובן תור. בכל דוכני גלידה היו תורים ארוכים. אחר כך הלכנו לסופרמרקט, קנינו את מה שרצינו ונסענו למלפנסה ללילה אחרון במלון מוקסי. הורדנו את המזוודות, חנינו בכניסה (באישור המלון) וחיכינו בתור לצ'ק אין. בקשנו גם המלצה למסעדה לארוחת ערב. החבר'ה שלנו שהיו פה לפני כמה חודשים אמרו שהמסעדה מוצלחת ויש לידה תחנת דלק לתדלוק אחרון לפני החזרת הרכב. אז קודם תדלקנו, בתחנת דלק שבה מכניסים כסף מזומן ולא מקבלים עודף. היה שם עוד בחור שהסתבך וחיכה לעודף (אפי עד היום זוכר את הפעם הראשונה שלנו בתחנה כזאת לפני כמה שנים, הם עדיין חייבים לנו 20 אירו 
). אפי תדלק בכל פעם ב-5 אירו עד שהמכל היה מלא. המסעדה La Quercia קרובה לתחנת הדלק ויש בה חניה. זו הייתה הארוחה היקרה ביותר בטיול אבל בעיניי היא גם הייתה הטעימה ביותר.
החזרנו את הרכב בחניון של יורופקאר שכבר לא היה מאויש והלכנו לטרמינל למסור את המפתחות בדלפק. מצאנו בטרמינל אפשרות לשקול את המזוודות והלכנו לחדר לסדר אותן, אחת גדולה ושני טרולים. את הטרולים הם לא שוקלים רק חשוב שהגודל יכנס לתוך הכלוב. אפי לקח את המזוודה הגדולה לשקילה וגילה שהיא קצת חורגת במשקל. הוא חזר לחדר ושוב שינינו את הסדר במזוודות. הטרולים שלנו היו גדולים וחששתי מה יהיה מכיוון שלחבר'ה עשו כאן בעיות.
תם היום האחרון שלנו בטיול, הולכים לישון עד לטיסה לפנות בוקר.
15/5 הרפתקאות אחרונות לפנות בוקר
קמנו בארבע (הטיסה בשש וארבעים), לדעתו של אפי היינו צריכים לקום מאוחר יותר והוא כנראה צדק אבל את זה אני אומרת בדיעבד. בצ'ק-אין שקילת המזוודה הראתה 21.5 ק"ג אבל לא התייחסו לחריגה. לא אמרו מילה גם על גודל הטרולים. אני הייתי גם עם תיק קטן עליי שהיו בו דרכונים וארנק. אנחנו חושבים שכאשר משלמים באיזיג'ט על מזוודה ועל מקומות מרווחים הם עושים פחות בעיות על שאר הפריטים. כשביקשנו לשלוח עוד טרולי אחד לבטן המטוס זה היה כרוך בתשלום של 5 אירו. ויתרנו. עברנו מהר גם את הבידוק האישי ושל תיקי היד והטרולים. והלכנו לכיוון שער העלייה E-24 . סיימנו את הכול די מהר וחיכינו הרבה זמן (זמן מיותר שיכולנו לישון בו). אנשים כבר התחילו לעמוד בתור וחסמו את המעברים. כשהתחילו לבדוק את כרטיסי הטיסה ראינו שבעצם האנשים עוברים לאולם הסמוך (בעמידה) עד שיפתחו את הדלתות ואז הולכים למטוס שעומד ממש סמוך. אז חיכינו ורק כשראינו שהדלתות נפתחות ואנשים עולים למטוס הלכנו לעמוד בתור. ולא חיכינו כמעט. כשהגענו למטוס ראינו שאוספים למטה את הטרולים וביקשו ממי שרוצה או יכול להשאיר את הטרולי שלו. כנראה שלא היה מספיק מקום במטוס. מכיוון שכבר קודם הוצאנו מהטרולי תיק גב ושמנו בו מים וקצת חטיפים יכולנו להשאיר את שני הטרולים למטה ועלינו למטוס רק עם תיק הגב והתיק הקטן שלי. הפעם קנינו מקומות מרווחים (קנינו מקומוןת טובים כי זה נותן Speedy Boarding וגם מונע בעיות עם התיקים). הכול היה הרבה יותר נוח, הטיסה יצאה בזמן ועברה די מהר כי ישנתי.
חזרנו לארץ לתכנן את הטיול הבא.
