וויז ואני – סוף הקשר.
חברת טיסות החסך וויז, התגלתה כחברת טיסות לכל דבר, שמצליחה באמצעי תצוגה שונים, להרוויח מנוסעיה את המחיר שהיו משלמים לו היו טסים בכל חברה אחרת. כלומר שאין בה טיסות חסך. רק מצגי שווא.
כרטיסי טיסה לבודפשט עלו 507 דולר, לשני נוסעים. האם עם אפשרות לציוד? ברור. שני תיקים בגודל של 50 על 40 על 30. דהיינו שני תרמילים אישיים קטנים. ברור שצריך לשלם על כל תוספת, כי היא תופסת מקום בטיסה. שולם סכום לשני תיקים לנסיעות בטיסות (טרולי) ולמזוודה במשקל של 20 קילוגרם, מה שמקנה זכות לתואר 'בעל פריוריטי'. תואר מזויף לכל דבר, לפיו לכאורה קיימת קדימות בעליה לטיסה ובהכנסת התיקים למדפי האיכסון. בפועל – כל הנוסעים עלו על אותה הסעה והגיעו לסיפון ביחד.
רישום מחייב לטיסה זיהה בבירור את הרכישה של התוספות בתשלום: שני תרמילים, שני תיקי נסיעה ומזוודה. בפועל, בדלפק החברה בטרמינל 1, הבהירה דיילת הקרקע שיש לנו אפשרות לקחת רק תיק נסיעה אחד. הסברים? הצגת מסמכים? ממש לא עניינו אותה. זה מה שהיה רשום אצלה וזה מה שתקחו איתכם. אז תיק נסיעות אחד נכנס לתוך המזוודה והדיילת קיבלה נקודה שחורה.
מעמד הפריוריטי המכובד אבד ברגע הכניסה לאוטובוס ההסעות למטוס. אבדה גם הנוחות בישיבה בכיסא שאינו מאפשר שינוי תנוחה. אגב – גם נוסעים ששילמו כדי לבחור מושב עם נוחות יתר – זכו למושב דומה.
את נקודות הפסילה הסופיות שלה, קיבלה וויז ברישום המוקדם לטיסה חזרה: הדבר התאפשר רק לאחר בחירת מושב - בתשלום. סוגיית ה'העדר הבנת הנקרא' אינה קיימת כי הנקרא – באנגלית ובעברית – היה זהה. חברת וויז גובה כך תשלום נוסף לישיבה על כיסא. כי הרי אין טיסה שאינה בישיבה ואת המקום צריך לקנות, למרות התשלום עליו בעת רכישת הכרטיס. אפשר כמובן לבצע את הרישום לטיסה בשדה התעופה עצמו, אלא ש'את המשרד פותחים רק בשעות מסוימות' ו'הוא לא נמצא כאן – עליכם לחפש אותו'.
האם קניית הזכות למושב קונה גם נוחות יתר? לחלוטין לא. ושוב עניין תואר הפריוריטי המזויף בכניסה לטיסה, עולה עם ההגעה לדלפק הגישה למטוס: כל הנוסעים על אותו אוטובוס, זוכים לאותה קדימות, עם התשלום ובלעדיו.
נכון – מצגי השווא האלה גרמו לתשלומי יתר.
גם נכון – וויז הופכת כך להיות חברת משך, לא חסך.
גם נכון – וויז – כדי שנחזור אליך שנית תצטרכי לעבוד קשה כדי להוכיח שינוי רחב ביחס אל הנוסעים ובעיקר בנאמנות לכסף שהם משלמים.
