יום #1 - הגעה:
טסנו בטיסת ערב של אל על.
בשדה היה עיכוב של 45 דקות בבורדינג עקב תקלה בשרוול העליה למטוס.
בעת הבורדינג, ניתנה עדיפות למשפחות עם תינוקות (היו הרבה כאלה על הטיסה).
הטיסה נחתה בבודפשט ב11 בלילה, וגם בשעה זו היה תור של לפחות כשעתיים בביקורת הדרכונים.
למזלינו, בשלב כלשהו פתחו תור ייעודי לאנשים עם תינוקות, ותוך חצי שעה היינו בחוץ.
הזמנו הסעה דרך גרג מחברת ההסעות Transfer Budapest 4 You. בקבוצת הפייסבוק "בודפשט עם ילדים" יש פרסום של חברת ההסעות הנ"ל עם לינק שבו ממלאים פרטים, והוא חוזר אליכם בווצאפ כדי לתאם את ההעברה.
עצם העובדה שהכל מתנהל בווצאפ בלבד, ללא שום אתר מסודר או מקדמה שאני נדרשת לשלם מראש, החשידה אותי מאד, אבל אני שמחה להגיד שהכל עבר ממש חלק.
הזמינות של גרג בווצאפ ממש גבוהה, לילה לפני הנהגת יצרה איתנו קשר, והיתה נחמדה ביותר. כשאספנו את המזוודות, התקשרנו אליה, ותוך 5 דקות היא כבר אספה אותנו בתחנה מחוץ לטרמינל שסוכמה מראש.
מפוסטים שקראתי בקבוצה הבנתי שכדאי לתזכר את הנהג שוב ליתר בטחון בנוגע לכסאות הבטיחות הנדרשים. כך עשינו, ואכן כל כסאות הבטיחות כבר חיכו לנו מותקנים ברכב. הרכב שהזמנו הוא מיניואן של 8 מקומות ישיבה, וההסעה משדה התעופה למלון במרכז העיר עלתה לנו 55 אירו, מחיר נמוך מרוב החברות שבדקתי איתן.
משך הנסיעה קצת יותר מחצי שעה.
במרכז העיר הזמנו מלון בשם Mamaison Residence Izabella Budapest - מלון פשוט מושלם מכל הבחינות!
מאיזושהי סיבה לא ראיתי שום אזכור שלו באף אחד מקבוצות הפייסבוק הישראליות של בודפשט, אך מצד שני רוב האורחים במלון היו משפחות ישראליות.
המלון ממוקם במרכז העיר, 2 דקות הליכה מקו M1 של המטרו, מקווי אוטובוס 105 ו-210, וכן מקו חשמלית.
דקה הליכה מהמלון יש סופר קטן.
המלון הינו מלון דירות שמספק שירותי דלפק מאויישים 24/7 (לנו זה היה חשוב בגלל ההגעה המאוחרת באמצע הלילה), וכן ארוחת בוקר חמה.
בדירות יש מטבח מאובזר באופן מלא, כולל מדיח כלים ומכונת כביסה-מייבש.
כדאי להביא טבליות איתכם מהארץ, כי על הטבליות הם גובים תשלום בנפרד.
בשבוע הראשון ישנו בסוויטה עצומה בגודל 82 מ"ר שכללה שני חדרי שינה עם חדר שירותי-אמבטיה ענקיים שצמודים לכל חדר שינה, סלון ענק, ומבטח מאובזר, כפי שכבר ציינתי.
בשלושת הימים האחרונים היינו צריכים לעבור לחדר יותר צנוע (כך הזמנו במקור בגלל אילוצים טכניים), וצוות המלון שידרג אותנו ללא עלות לסוויטה יותר גדולה. בנוסף, הם דאגו שהסוויטה תהיה זמינה לנו כבר על הבוקר כדי שנוכל להעביר את כל הדברים שלנו היישר לשם.
כל הצוות מקסים ברמות, והיה גם מאד סבלני כלפי הילדים שלנו.
גם המחיר של המלון מאד אטרקטיבי, אז באמת שממליצה עליו בחום רב.
יום #2 - גשר השלשלאות, בזיליקת סנט אישטוון ומשחקיית MiniPlisz:
התחלנו את הבוקר מגשר השלשלאות. עלינו על קו האוטובוס שסמוך למלון שלנו, וירדנו בתחנה שליד הגשר.
כמה מלים על תחבורה ציבורית - כיוון שלא נסענו בתחבורה ציבורית יותר מדי, יצא שלא השתלם לנו לקנות כרטיס נסיעה יומי. במקום זאת, רכשנו דרך אפליקציית BudapestGO חבילה של 10 כרטיסים חד פעמיים, והשתמשנו בה עבור כולנו (מי שנדרש בתשלום, שזה כל מי שבן 6 ומעלה).
בגדול האפליקציה מיועד לשימוש אישי ולא למספר מרובה של נוסעים. מאיזושהי סיבה היא לא עבדה על האייפון של בעלי, ונאלצנו להסתמך רק על האנדרואיד שלי, ולאקטב את כרטיסי הנסיעה רק דרך פלאפון אחד.
בתחנות הרכבת אין עם זה בעיה כי האקטוב נעשה לפני הכניסה לרציף. בכל האוטובוסים ורוב החשמליות היה ברקוד לאקטוב בתוך באוטובוס/ חשמלית. היו שני קווים של חשמלית ששם לא הצלחתי למצוא את הברקוד בתוך החשמלית (ולא רק אני), ונאלצתי לרדת בתחנות העוקבות בכל פעם כדי להספיק לאקטב את כל הכרטיסים לפני שהחשמלית ממשיכה בנסיעתה. זה היה קצת קשוח בהרכב שלנו, אבל זה היה הקושי היחיד בתפעול האפליקציה.
ראינו לא מעט פקחים באמצעי התחבורה השונים, והם חילקו דוחות בלי רחמים גם אם כל הכרטיסים אוקטבו למעט אחד.
מבחינת נגישות - תחנות המטרו לא מונגשות לחלוטין, ולא ברור לי בכלל איך אנשים עם מוגבלויות משתמשים במטרו בכלל.
החשמליות מהסוג הישן לא מונגשות גם כן.
בכל הנ"ל נאלצנו לסחוב את העגלה בידיים במדרגות.
חזרה לגשר השלשלאות - הלכנו על הגשר הלוך-חזור כדי להנות מהנוף על שני חלקי העיר, ומשם המשכנו ברגל לבזיליקת סנט אישטוון.
קנינו כרטיסים שמשלבים כניסה לבזיליקה, כספת ועליה לטרסת הנוף שעל גג הבזיליקה.
הבזיליקה עצמה מרשימה.
מהכספת לא התרשמתי בכלל. מדובר בשני חדרים קטנים שמה שמוצג שם זה בעיקר בגדים מתקופת ימי הביניים.
לטרסת הנוף אפשר לעלות או במדרגות או בשתי מעליות. לא ניתן לעלות עם עגלות כיוון שבין שתי המעליות יש גרמי מדרגות, אז תביאו איתכם מנשא. את העגלות ניתן להשאיר ליד המעלית התחתונה.
בטרסת הנוף המעקה מגיע למבוגר עד החזה, וכל המעברים שם צפופים מאד, אז אם הילדים שלכם שובבים, אני ממליצה להביא איתכם רצועה ליד שאפשר יהיה לקשור את הילד אליכם ליתר בטחון.
הנוף מהטרסה הוא של 360 מעלות על כל העיר, מאד יפה.
לאחר שסיימנו לבקר בבזיליקה, הלכנו לGelarto Rosa הסמוך כדי לאכול גלידת פרח. היה מאד טעים, וכולם נהנו מההפוגה המרעננת, בעיקר שהיה חם מאד.
משם המשכנו ברגל אל משחקיית MiniPlisz שממוקמת קומה מעל מלון 7 עונות.
הגענו לשם אחהצ והיה די שומם.
קראתי פה, או בקבוצה אחרת, כל מיני ביקורות שאמרו שהמשחקיה מיושנת מאד.
אני חייבת לציין שגם אנחנו וגם הילדים עפנו עליה ברמות, ובעיני זו היתה האטרקציה לילדים הכי שווה מכל אלה שאנחנו ביקרנו בהן לאורך כל הטיול.
במשחקיה יש כמות דו ספרתית של מתחמים, שכל מתחם לקוח מתחום אחר בחיים - מרפאה וטרינרית, פגיה, מוסך מכוניות, רכבת, מכבסה, בית מלון, סופרמרקט, מסעדת המבורגרים ועוד ועוד, כשהביצוע הוא עד הפרטים הקטנים ביותר. למשל, בסופרמרקט לכל מוצר (שנראה ממש כמו המוצר האמיתי) יש ברקוד, מעבירים אותו בקופה, ואז הקופה נפתחת ויוצאת חשבונית עם סך המוצרים והסכום הנדרש. לצורך נסיעה בסימולטור נהיגה, יש לעבור קודם מבחן תיאוריה שלא יורד מרמתו ממבחן תיאוריה אמיתי, ולכל שאלה שם יש גם טיימר.
בקיצור, בעיני מקום מהמם, וממליצה עליו בחום רב.
יצאנו משם בסגירה, והלכנו משם ברגל לבית האופרה (לא נכנסנו פנימה).
משם נכנסנו לסופרמרקט סמוך כדי להצטייד במוצרים, והלכנו לכיוון המלון שלנו, מרחק של כ10 דקות הליכה משם.
בדרך אכלנו בבורגר קינג בOktagon.
יום #3 - סנטנדרה:
הלכנו בבוקר ל-Oktagon, מרחק של 7 דקות הליכה מהמלון שלנו, עלינו על חשמלית שהעבירה אותנו לצד של בודה, ומשם עברנו לרכבת שנוסעת לעיירת האומנים סנטנדרה. משך הנסיעה כ45 דקות.
מתחנת הרכבת יש הליכה של כרבע שעה עד מרכז העיר.
שימו לב שהBudapestGO רלוונטית רק בתוך בודפשט, ואילו לרכבת שיוצאת מחוץ לעיר צריך לקנות כרטיסים נפרדים במכונות שבתחנת הרכבת.
בעיני אפשר למצות את העיירה גם בשעתיים בלבד.
אנחנו רצינו לטייל באיזי, אז מרחנו את הזמן והעברנו שם את כל היום.
טיילנו ברחוב הראשי, נכנסנו לחנות מהממת של קישוטי כריסמס, הלכנו ברחוב המטריות הצבעוניות, וירדנו אל גדת הדנובה.
בתכנון המקורי, היינו אמורים לחזור לבודפשט בשייט של חברת Mahart Passnave, שזוהי חברת השייט הלאומית.
הזמנתי את הכרטיסים באתר החברה מבעוד מועד.
כמה שבועות לפני הנסיעה, התחלתי לראות פוסטים בקבוצות השונות בנוגע לבצורת קשה, וביטול כלל השייט בברך הדנובה עקב כך.
כיוון שלא קיבלתי שום הודעת ביטול מהחברה, פניתי אליהם בצורה יזומה ושאלתי האם השייט יתקיים. הם ענו לי שלא, ואפילו עשו סימנים של כוונה להחזיר את הכסף.
אחרי עוד כמה תכתובות בודדות מולם הם פתאם עשו לי ghosting ונעלמו לחלוטין יחד עם הכסף שלי.
לכן ההמלצה שלי היא במידת האפשר לקנות כרטיסים במקום בלבד. אם משהו כן דורש שריון מראש, עדיף לעשות זאת דרך חברות תיירות מוכרות כמו Get Your Guide ולא ישירות דרך ספקי שירות הונגריים.
מהדנובה חזרנו ברחוב הראשי לכיכר המרכזית, אכלנו שם באחת המסעדות, ומשם חזרנו לשפת הדנובה, והלכנו לאורך הטיילת עד לנקודה שניתן היה לרדת עד קו המים. היה במקום הזה ריח חריף של ביוב מסיבה כלשהי, אבל הילדים נהנו לזרוק אבנים לנהר, אז שהינו שם כחצי שעה.
משם חזרנו חזרה לתחנת הרכבת, ונסענו חזרה לבודפשט.
יום #4 - ארמון Godollo:
בבוקר עלינו על קו מטרו M1 שליד המלון שלנו, החלפנו לקו M2, והגענו לפאתי העיר. שם החלפנו לרכבת H8 שעוצרת ממש ליד ארמון Godollo. משך הנסיעה ברכבת כ45 דקות. שימו לב שהרכבת הזו פועלת פעם בשעה בלבד.
התחנה של הארמון אינה התחנה האחרונה של הרכבת הזו, וכמה מהתחנות האחרונות מכילות את השם Godollo עם תוספת משתנה, אז שימו לב שאתם יורדים בתחנה הנכונה, כי הרכבת הבאה תעבור רק בעוד שעה.
מהתחנה חוצים את הכביש, וישר מגיעים לארמון.
אנחנו ביקרנו בארמון ביום ראשון, ועקב כך הקפלה הקטנה שצמודה לארמון היתה פתוחה למבקרים ללא תשלום. האמת שאין שם מה לראות, אבל כיוון שהיה בחינם אז הצצנו גם אליה.
בכניסה לארמון צריך להפקיד את העגלות והתיקים הגדולים בשמירת חפצים. אנחנו לקחנו איתנו תיקים קטנים כדי שנוכל לקחת איתנו לסיור לפחות את בקבוקי המים.
הסיור בארמון היה מעניין, ולהפתעתי הרבה, גם הילדים שלנו התלהבו מאד.
החדר האחרון בסיור היה חדר משחקים, ושמו שם משחקים שמדמים את המשחקים שהיו משחקים בהם בתקופת ימי הביניים - סוס נדנדה, קוביות מעץ, בובות בד. השוס הוא שמותר היה לילדים לשחק בכל זה, והם ממש התלהבו. בנוסף, באותו חדר יש גם מספר עמדות מחשב שמכילות משחקים ממוחשבים שקשורים לתצוגה שהרגע ביקרנו בה עם משחקי זכרון, פאזלים של חדרים בארמון ועוד.
האמת שגם ללא זה הילדים ממש התעניינו, אבל התוספת הלא צפויה הזו ממש תרמה לחוויה.
בדרך ליציאה היה עוד חדר עם פסנתר ישן, מכונת כתיבה וטלפון חוגה שהילדים יכלו להתנסות בהם.
לאחר מכן יצאנו לפארק של הארמון (הכניסה לפארק היא חינמית). בפארק יש גן משחקים קטן בצורת רכבת, שהילדים ממש נהנו לשחק בו.
היה מזג אוויר ממש שמשי, והילדים ממש נהנו לתפוס חיפושיות.
עשינו סיבוב בפארק. הפארק לא גדול, ובשלב כלשהו הופך לחורש טבעי אינסופי. נכנסנו אליו קצת, אבל די מהר חזרנו חזרה לפארק כי לא ראינו הרבה טעם להסתובב בו.
כאשר חזרנו חזרה לארמון בדרכינו החוצה, ראינו שבזמן שטיילנו בפארק, העמידו לפני הארמון תצוגה של רכבי ואופנועי אספנות. כנראה זה קשור איכשהו לזה שזה היה יום ראשון, אבל אני לא יודעת להגיד באיזה עיתוי הם מעמידים את התצוגה הזו. הילדים ממש התלהבו מכלי הרכב, וזה הוסיף עוד יותר לחוויה שלנו שם.
משם חזרנו לרכבת, וחזרנו חזרה לבודפשט.
בבודפשט נסענו לתחנת האופרה, והלכנו לחנות הממתקים Sugar! Design Confectionery and Candy Store שנמצאת כ2 דקות הליכה משם.
האמת שהרגיש לי ביקור ממש מיותר בחנות הממתקים הזו. לקחנו גלידה (רגילה לחלוטין) לגדול, ומילקשייק חד קרן לאמצעית. היא אכלה את כל הקישוטים, אבל המילקשייק עצמו היה מגעיל למדי, במיוחד כל כמויות הקצפת הלא אכילה בעליל (ואני חובבת גדולה של קצפת) ששמו שם. בקיצור, זה יותר אינסטגרמי מאשר שזה טעים.
משם הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדה בסמוך.
יום #5 - רחוב ואצ'י, בית הפרפרים, השוק הגדול ובית הכנסת הגדול:
בבוקר נסענו בקו M1 שליד המלון שלנו לראשית רחוב ואצ'י. טיילנו לאורך הרחוב הזה, ומשם הלכנו אל Papilonia - בית הפרפרים.
גם לשם אסור להכניס עגלות או תיקים גדולים.
מאד חם ולח בפנים, אז כדאי שיהיה לכם איתכם תיק קטן שבו אפשר לשים בקבוקי מים.
היינו שם כשעה, ומאד נהנינו לחזות בפרפרים השונים והמגוונים ששם.
3 דקות הליכה משם ממוקמים משרדי Mahart Passnave - חברת השייט שנעלמה יחד עם הכסף שלי, אז החלטתי לבקר אותם פיזית אם אני כבר שם. האמת שהיה שווה את זה רק כדי לראות את הפרצופים הנדהמים שלהם (אחרי שנעקצתי, קראתי ביקורות שליליות עליהם בTripadvisor שזו ממש שיטת הפעולה שלהם להעלם עם הכסף במקרים של ביטול השייט עקב תנאי מזג אוויר וכאלה).
שהיתי שם שעה בהמתנה לקבל את כספי חזרה, וכמות השקרים והחרטוטים חסרי כל הפשר ששמעתי בשעה הזו היתה בהחלט מרשימה ביותר. אבל לא עזר להם, ואמרתי להם שמפה אני פונה ישירות למשטרה.
זה אילץ אותם להוציא לי מכתב חתום ורשמי באנגלית שבו הם מתחייבים להחזיר לי את הכסף עד תאריך מסויים, ובסופו של דבר הכסף אכן חזר.
אז אם במקרה קרה לכם כזה מקרה, תדעו שהמשרדים שלהם נמצאים ממש לא רחוק מבית הפרפרים, ושמספיק התעקשות ואזהרה לפנות למשטרה כנראה יעשו את העבודה.
משם הלכנו ברגל עוד כ10 דקות אל השוק הגדול. סיירנו בשוק, קנינו כמה מאכלים. המחירים של הפירות והירקות ממש יקרים, יש לציין.
לאחר מכן אכלנו ארוחת צהריים במסעדה שנמצאת לא רחוק משם.
לאחר שסיימנו לאכול, המשכנו לטייל ברגל דרך המוזיאון הלאומי עד לבית הכנסת הגדול. כבר היתה שעת ערב, ומשם הלכנו לקו מטרו M1, וחזרנו למלון שלנו.
יום #6 - כיכר הגיבורים, הפארק העירוני וגן החיות:
בבוקר נסענו בקו מטרו M1 מהמלון לכיכר הגיבורים.
משם נכנסנו אל הפארק העירוני, התחלנו מללכת לטירת Vaydahunyad. הטירה עצמה ממש מרשימה, ומאחוריה יש אגם קטן שמהצד השני שלו יש כסאות נוח עם נוף על האגם והטירה.
כששבענו מהנופים על הטירה, המשכנו הלאה דרך הפארק אל גן החיות, הליכה של כ10 דקות.
נכנסנו לגן החיות בשעה 12:00, ושהינו שם עד הסגירה, ולא הספקנו לכסות יותר משליש מגן החיות.
באינטרנט היה כתוב שגן החיות פתוח עד השעה 18:00, אבל בפועל כל הביתנים נסגרו בשעה 17:00, וגן החיות עצמו נסגר בשעה 17:30, ונתבקשנו לצאת.
קראתי פה לאחרונה הרבה דיס המלצות על גן החיות - הרבה כלובים ריקים, כלובים ריקים וחיות מסכנות וכו, ואני חייבת להגיד שהתרשמתי בדיוק להיפך!
קודם כל גן החיות ממש גדול, וכפי שכתבתי, לא הספקנו בכלל יותר משליש ממנו.
ברב המוחלט של התצוגות ראינו בעלי חיים. היוצא מן הכלל היחיד היה המתחם של קופי האדם. המתחם שלהם ענק ברמות, והקפנו את כולו - גם החיצוני וגם הפנימי, ולא היתה נפש חיה בשום מקום באופן באמת תמוה. הצלחנו לראות מרחוק רק גורילה אחת בודדת שישבה באיזו פינה ממש מרוחקת בתוך המתחם, ואי אפשר היה לחזות בה משום כיוון. אבל פרט לזה מתחם עצום ריק לגמרי באופן ממש תמוה.
פרט לזה, בכל התצוגות כמעט ראינו בעלי חיים, ורובם אף היו אקטיביים למדי.
כמו כן, בשעות שונות יש מגוון האכלות של בעלי חיים. חזינו בהאכלת הלוטרות שהיתה מרתקת (ראיתי כזו בגני חיות אחרים, אבל פה זה היה הרבה יותר מוצלח), בעת האכלת השקנאים והקורמורנים המטפל אפשר לילדים להאכיל אותם בעצמם בדגים טריים, אז הילדים שלי ממש התלהבו מזה. חזינו במופע של אריה הים.
הנמרים והאריות היו סופר פעילים וצמודים לדופן המתחם כל שניתן היה לחזות בהם ממרחק אפס.
בקיצור, ממש נהנינו, והיינו רחוקים מאד מלכסות את כל בעלי החיים.
גם לBioDome החדש לא הספקנו להגיע, ואפילו לא ממש הבנתי איפה בדיוק זה נמצא, אבל בהמשך ראינו אותו מגבעת בודה, וזה נראה מתחם ממש גדול.
לאחר שגן החיות נסגר, חזרנו לפארק. הילדים שיחקו קצת בגן המשחקים, ומשם עלינו על קו M1, הגענו למלון והלכנו לאכול ארוחת ערב באחת המסעדות שליד המלון.
יום #7 - פרלמנט, שייט בדנובה ומסעדת מג'יק 2:
הזמנתי כרטיסים מבעוד מועד לסיור בפרלמנט.
הכניסה היא דרך מרכז המבקרים של הפרלמנט, ומתחילים להכניס 5 דקות לפני השעה הנקובה, אבל הם ממליצים להגיע רבע שעה מראש.
בהתחלה עוברים דרך בידוק בטחוני, ואז מקבלים מדריכים אלקטרוניים, יש גם בעברית.
אין צורך להפקיד תיקים או עגלות בשמירת חפצים.
משך הסיור הוא 45 דקות, ואתם הולכים אחרי מדריך בלבד, אך שומעים את ההסברים דרך המדריך האלקטרוני.
ההסברים היו קצת מייגעים אפילו עבורי, וגם לילדים זה היה קצת ארוך מדי, אבל סהכ הם אמרו שהיה להם מעניין, והם התנהגו ממש יפה ושמרו על השקט ועל הסדר.
משם הלכנו לטיילת שעל שפת הדנובה, והלכנו ברגל עד אנדרטת הנעליים על הדנובה.
משם המשכנו ברגל כל הדרך עד רציף מספר 7.
עד גשר השלשלאות הטיילת נגישה לעגלה. מהגשר והלאה מתחילות אבנים, והיה קשה לעבור עם עגלה.
את השייט הזה הזמנו דרך Get Your Guide, והוא כן התקיים לשמחתינו.
היינו כמה אנשים בודדים בספינה ממש גדולה, אז היה שייט כמעט פרטי.
התיישבנו על הגג, באוויר הפתוח. לכל כסא יש אוזניות עם מדריך אלקטרוני בשלל שפות, כולל עברית. כמו כן, מוגשים 2 משקאות לבחירה לכל נוסע במסגרת הכרטיס.
לצערי דווקא שם הגדול שלי החליט להתפרע, אז להסברים לא הצלחתי להקשיב בכלל, וזה גם פגע לי בהנאה מהשייט בכללי, אבל עדיין השייט ממש נחמד והנופים ממש יפים.
כשירדנו מהשייט, הלכנו עוד 8 דקות ברגל לפסל הנסיכה.
משם נסענו למסעדת מג'יק 2 שהזמנו בה מקום מבעוד מועד.
העיצוב של המסעדה מהמם ברמות! הושיבו אותנו בחדר הכי אחרון, זה עם התחפושות והדרקון שפולט עשן.
הילדים עפו על התחפושות, והיה קשה מאד להושיב אותם לאכול (גם ברגיל זה אתגר לא קטן, אבל פה הם היו ממש בהתרגשות מהתחפושות).
האוכל לא טעים, כפי שנכתב פה לא מעט, אבל האווירה ממש מגניבה, אז לפעם אחת זו חוויה, ואפשר להבליג על האוכל הלא טעים לטובת החוויה.
אני ממש הופתעתי שהרוב המוחלט של הסועדים היו מבוגרים ללא ילדים בכלל (גם לא מתבגרים).
אחרי המסעדה חזרנו חזרה למלון.
יום #8 - פארק המים אקווה וורלד:
ישנו אוטובוס ישיר ממרכז העיר (אנחנו עלינו עליו בכיכר הגיבורים) לפארק המים פעם בשעה, אך האוטובוס האחרון בהלוך עוצר בכיכר הגיבורים ב10:15.
עבורינו זה היה ממש אתגר להספיק אליו בזמן, אבל עשינו זאת בדקה ה90.
אם מפספסים את האוטובוס הישיר, האלטרנטיבה היא לנסוע באוטובוס שעוצר רבע שעה הליכה מפארק המים. כל האזור שם זה אזור תעשיה, ובעיני זו הליכה לא מאד נעימה.
בפארק המים מקבלים צמידים שאיתם ניתן לרכוש אוכל בתוך הפארק ללא שימוש באשראי, וכן כל צמיד מקנה לוקר. בנוסף, השאלנו 2 מגבות בתשלום נוסף.
בדצמבר שנה שעברה היינו בפארק המים בפראג, ואני רואה הרבה שאלות מה מבין השניים עדיף, אז עכשיו אני יכולה להשוות.
בעיני, מבחינת העיצוב פארק המים בבודפשט לוקח בגדול.
עם זאת, אני מרגישה שפארק המים בפראג הרבה יותר גדול, ויש בו מגוון הרבה יותר גדול של אפשרויות, ואני אפילו לא מתייחסת בכלל למגלשות הגדולות שהן לפי גובה/ גיל.
מבחינת המגלשות, עכשיו בספטמבר בבודפשט המגלשות הגדולות פעלו לסירוגין. כל שעתיים פתחו קבוצה אחרת של מגלשות, וסגרו אחרות. בפראג בדצמבר כל המגלשות היו פתוחות ללא הגבלה.
דובר רבות על כך שבבודפשט ממש מקפידים על מגבלות הגובה. אז תלוי על מי נופלים. יש כאלה שממש מקפידים, ויש כאלה שפחות.
בבודפשט הבריכה הפנימית שיש ממנה יציאה לבריכה חיצונית היתה מחוממת כהלכה והיה ממש כיף להמצא בה גם בחוץ.
בפראג בריכה דומה היתה קפואה ברמות גם בפנים, ועל לצאת החוצה בכלל לא היה מה לדבר (אולי זה שהיה 3 מעלות השפיע איכשהו על טמפרטורת המים בבריכה).
מבחינת אוכל, בבודפשט יש מסעדת שירות עצמי אחת מרכזית, ובפראג היו כל מיני מסעדות וגם מכונות גלידה/ מילקשייק שהיו מפוזרים ברחבי הפארק.
בשורה התחתונה, אני יותר אהבתי את פארק המים בפראג, הוא הרגיש לי יותר גדול ומגוון.
כשביקרנו באקווה וורלד היה יום לא עמוס בכלל, אבל כמו שאחת המקרות אמרה, יש אווירה של אילת. 95% מהמבקרים היו ישראלים ברמה שהרגיש שאנחנו בארץ. סהכ אנשים התנהגו בצורה מתורבתת, אבל הישראליות כן הורגשה היטב במגלשות האבובים, ששם אנשים פשוט לא שיחררו אבובים לאנשים שעמדו וחיכו בתור להתגלש, אלא עלו איתם לעוד סיבוב, ועוד אחד ועוד אחד, עד שלבסוף מיצו.
צוות המצילים לא רצה להתעסק בענייני משמעת, ונתן לדברים להתנהל כפי שהם.
בחזור יש אוטובוס ישיר למרכז העיר מהשעה 15:00, גם כן בתדירות של פעם בשעה.
חזרנו באוטובוס הזה לכיכר הגיבורים, ומשם המשכנו באוטובוס למלון שלנו.
יום #9 - רכבת הילדים וגבעת גלרט:
בבוקר נסענו לרכבת הילדים בגבעת בודה. משך הנסיעה עד לשם כמעט שעה.
לרכבת יש שני טרמינלים, ואנחנו בחרנו להתחיל מהטרמינל שבו לרוב אנשים בוחרים לסיים - Huvosvolgy. מהרגע שיורדים מהחשמלית, והולכים לטרמינל הרכבת, הדרך קצת משובשת למעבר עם עגלה. זו הליכה של כ5 דקות.
מוזיאון הרכבת בטרמינל היה סגור ביום הביקור שלנו.
קנינו כרטיס, ועלינו לרכבת.
משך הנסיעה ברכבת הוא כ45 דקות מקצה לקצה.
הרכבת עוברת דרך יערות, ומדי פעם אפשר לראות נוף על גבעות בודה.
בדרך אפשר לרדת בכל אחת מהתחנות. רוב מי שיורד, יורד בתחנה שמובילה לרכבל הכסאות. אנחנו לא ירדנו שם כי רכבל הכסאות לא התאים לגילאי הילדים שלנו, ונסענו ברצף על הסוף.
לאחר שהגענו לטרמינל השני, הלכנו לקו 60, שהינו גם רכבת הררית שנוסעת בגבעות בודה. בדרך עצרנו בגן משחקים חמוד בתור יער, וטיילנו קצת בשבילי היער.
משם נסענו לתחנה שליד גשר החירות בצד של בודה, כדי לעלות משם לגבעת גלרט.
העליה תלולה מאד, אז יש שביל שנגיש במלואו לעגלות. סך העליה למעלה לקח לנו כשעה.
בערך אחרי 10 דקות של עליה בשביל הסלול, מצד ימין יש גן משחקים מהמם עם מלא מגלשות ומתקנים מגניבים. הילדים נהנו מאד לשחק שם עד שהמשכנו הלאה בטיפוס.
שני הגדולים עשו את כל הדרך עד הפסגה, בפסגה והירידה חזרה, עצמאית ברגל, כך שזה אפשרי.
מלמעלה נשקפים נופים על הדנובה ועל שני חלקי העיר. הסתובבנו בתצפית כשעה, וירדנו חזרה למטה.
משם נסענו חזרה למלון, ואכלנו ארוחת ערב באחת המסעדות בקרבת המלון.
יום #10 - ארמון בודה ומצודת הדייגים:
היום הזה היה יום שבת האחרון של החודש, ובכוונה תיכננתי לבקר בארמון בודה ביום זה.
הסיבה לכך היא שביום שבת האחרון בכל חודש, בשעה 12:00, יש טקס החלפת משמרות חגיגי במיוחד.
יום לפני כן עברנו באזור, וראינו תורים ארוכים מאד לרכבל שעולה לארמון בודה.
לכן, הגענו הרבה זמן מראש, כדי להספיק לעלות ברכבל בזמן לטקס החלפת המשמרות, ולהספיק לתפוס מקום טוב כדי לצפות בטקס.
משך התור היה כחצי שעה.
הכרטיסים לרכבל יקרים ביחס למשך זמן הנסיעה שלו, שהוא בערך חצי דקה בלבד.
יש דרכים נוספות לעלות לארמון בודה - דרגנוע חינמי, מדרגות או אוטובוס שמסיע אתכם למעלה.
אנחנו בחרנו ברכבל העתיק כי זו חוויה לילדים, אפילו שהיא קצרה מאד.
הגענו למעלה בשעה 11:30, ולהפתעתינו, בדיוק התזמורת הצבאית הגיעה כדי להתמקם לקראת הטקס, והתחילה לנגן.
תפסנו את אחד המקומות האחרונים, וממש כמה דקות אחרי זה התחיל הטקס, הרבה לפני השעה 12:00.
התזמורת ניגנה גם מוזיקה קלאסית וגם כמה שירים מודרניים, הגיעו 4 פרשים על סוסים (שלא עשו הרבה, אבל הם נכחו שם), והחיילים ערכו מצעדים ברחבה.
בערך בשעה 12:10 הטקס הסתיים.
משם הלכנו לטירת בודה.
הזמנתי כרטיסים מבעוד מועד לSt. Stephan's Hall - אולם שנפתח לקהל הרחב רק לאחרונה.
בדרך לשם, ראינו את הסוסים מהמצעד מועמסים לנגררים. ניגשנו לאחד החיילים ושאלנו אם אפשר ללטף את הסוסים, והוא הסכים.
חזרה ל-St. Stephan's Hall, לא יותר מדי התעמקתי במה מדובר, רק ראיתי המלצות על זה, וקניתי כרטיסים ישירות דרך האתר של ארמון בודה עם תזמון לתאריך ושעה ספציפיים.
ניתן להכנס לשם עם עגלות, אבל כן צריכים לשים תיקים גדולים בלוקרים.
אמנם לא היה לנו כרטיס משולב, אבל האולם הזה נמצא בתוך מוזיאון ההיסטוריה, אז סיירנו גם קצת במויזאון (אין שם משהו יוצא דופן).
בכניסה לאולם עצמו נותנים טאבלט עם מדריך אלקטרוני לכל מי שבן 6 ומעלה.
להפתעתי, כל הסיור מתרכז בחדר אחד בודד ולא גדול במיוחד, שלא הבנתי כלל מה מיוחד בו, ולא הבנתי בכלל על מה שילמנו סכומי כסף גבוהים מאד. אחרי 5 דקות היינו בחוץ.
במקור, בעת ההזמנה, היה כתוב באתר שיש לגשת לדוכן הכרטיסים בעת ההגעה לאתר כדי לבקש 50% החזר על כרטיסי המבוגרים שיש איתם לפחות שני ילדים בני פחות מ18 כי יש סוג כרטיס משפחתי שלא נמכר באתר ואפשר לקנות במקום.
כשניגשתי לקבל את ההחזר, נתקלתי באישה לא נעימה שממש לא התרגשה מהבקשות שלי להחזר, ואמרה לי שהיא לא עושה החזרים ואין לה מושג למי אני צריכה לפנות בנושא. אחרי שלחצתי עליה, היא נכנעה, והתקשרה למישהי לשיחה ארוכה מאד, שבסופה היא הודיעה לי שכיוון שהיום זה יום שבת האחרון של החודש, הכניסה לכל המקום הזה היא בכלל בחינם לגמרי, ושסתם שילמתי מעל 100 ש"ח דמי כניסה לקשקוש הזה, כשבפועל יכולתי להכנס בחינם.
היא נתנה לי אימייל של שירותי לקוחות לצורך קבלת החזר כספי. בינתיים ענו לי משם באדיבות, אבל עוד לא קיבלתי שום כסף מהם.
בקיצור, לא ממליצה לכם ללכת במיוחד לאולם הזה, זה בכלל הזוי ברמות בעיני שגובים על דבר כזה כסף, ועוד סכומים לא מבוטלים כאלה.
לאחר שיצאנו משם, הלכנו לאזור הקדמי של הארמון כדי לראות את הנוף על נהר הדנובה ואזור פשט.
לאחר ששבענו מהנוף, המשכנו הלאה ברגל לכיוון מצודת הדייגים.
ההליכה עם עגלות לא פשוטה שכן כל השבילים מרצפים באבנים שמקשות על מעבר העגלות. משך ההליכה כ10 דקות.
כשהגענו למצודת הדייגים, בעלי נשאר עם הילדים, שנרדמו בינתיים, בפארק הסמוך, ואני הלכתי לבד למצודת הדייגים.
מצד אחד מצודת הדייגים יפה מאד, והנוף ממנה על הפרלמנט גם מהמם.
מצד שני, הייתי שם לפני מעל לשני עשורים, ומרגיש שמצודת הדייגים ממש התמסחרה.
שליש אחד שלה דורש רכישת כרטיס כניסה.
כמעט כל קומת הכניסה מלאה במסעדות/ בלי קפה שהגישה לשם היא רק ללקוחות.
האזור החינמי מהווה במקרה הטוב רבע ממצודת הדייגים, וכל המוני התיירי מצטופפים בו, מה שקצת פוגע בחוויה. בנוסף לזה, מהמגדלים החינמיים של מצודת הדייגים לא נשקף שום נוף.
לאחר שסיימתי לסייר במצודת הדייגים, הלכנו לאכול באחת המסעדות שממוקמת בדרך מארמון בודה למצודת הדייגים.
לאחר מכן חזרנו למלון.
יום #11 - האי מרגיט:
ביום הזה עשינו צ'ק אאוט מהמלון, והלכנו לOktogon כדי לעלות על החשמלית שנוסעת לאי מרגיט.
הגענו בדיוק בזמן למופע המזרקות המרקדות (כל שעה עגולה). ממש אהבנו את המזרקות עצמן וגם את המופע, מומלץ מאד.
לאחר סיום המופע, השכרנו אופניים משפחתיים לשעה, ונסענו לפדל ברחבי הפארק.
שימו לב שהם מבקשים להשאיר תעודה מזהה כערובה לזה שתחזירו את האופניים.
זה היה יום הטיסה, ולא רציתי ולהשאיר את אחד הדרכונים אצלו. אז אמרתי לו שאין לי מסמכים עלי, והשארתי לו צילום של הדרכון.
לקחנו את הסוג אופניים היחיד שהיתה להם חגירה במושבים שמקדימה שמיועדים לילדים.
אם החגירה חשובה לכם, כדאי לקחת איתכם איזשהן רצועות כדי לקשור את הילד למושב במהלך הנסיעה, כיוון שרוב דגמי האופניים המשפחתיים אינם מכילים אופציה כזו בכלל.
הנסיעה באופניים המשפחתיים היתה ממש נחמדה ומגבשת.
נסענו לפינת החי ולגן הורדים.
לאחר מכן חזרנו כדי להשיב את האופניים, ומשם המשכנו להסתובב ברחבי הפארק ברגל.
הילדים נהנו לרוץ בחופשיות על הדשא, לטפס על עצים ועוד.
לאחר שהרגשנו שמיצינו, הלכנו חזרה לגשר מרגיט, עלינו על החשמלית , ונסענו לכיוון המלון שלנו, שם גם אכלנו בקרבת מקום.
ערב קודם לכן, הנהג שלנו (גם כן מהחברה של גרג) יצר איתי קשר.
הנהג הגיע בזמן ועם כל כסאות הבטיחות מחוברים.
הוא נהג קצת בפרעות מדי לטעמי בחלק מהמקומות, אבלל סהכ הנסיעה עברה בסדר.
אז בשורה התחתונה, אני ממליצה לסגור נסיעות עם גרג.
הגענו תוך קצת יותר מחצי שעה לשדה התעופה.
גם הפעם משפחות עם ילדים קיבלו קדימות בעליה למטוס.
כשהיינו בתוך המטוס, הודיעו לנו שמעכבים לנו את הטיסה בפרק זמן לא ידוע עקב ריבוי יציאות לכיוון ישראל.
הגענו לארץ באיחור של שעה בסופו של דבר.
בקיצור, בודפשט זה יעד נחמד למשפחות - יש תחושת בטחון ברחובות/ במרחב, יש הרבה ישראלים שנמצאים בעיר, יש הרבה אטרקציות שמיועדות לילדים.
