יום שביעי בטיול - 24 בספטמבר 2010

 קצת על קיוטו.

אמרנו קיוטו אמרנו מקדשים. לפעמים עודף מידע הוא גם צרה גדולה, קראתי הרבה וגיליתי שכל אחד ממליץ על מקדשים אחרים. יש אמנם כמה שכולם ממליצים עליהם אבל מעבר לזה, יש כ-15 "מומלצים". הבנתי, שלראות את כל המקדשים "הנחשבים" לא נספיק, וגם בטח נגיע בשלב מסויים ל"רעלת" מקדשים. לכן בניתי טבלה וסיננתי את המקדשים השונים ולפי זה בחרתי. הקפדתי בתוכנית לא לדחוס ביום אחד הרבה מקדשים.

מכל המאמרים שקראתי על קיוטו, יש מאמר אחד שלדעתי מספר את סיפורה של העיר.

המאמר באתר מסע אחר של אבים רון-כרמל

מתוך הזדהות עמוקה עם מה שכתב אבים, אצטט רק את הקטע הראשון של המאמר

בעוברי ברחובות העיר הזו בלילה, אני מביט בה כבאדם אהוב. לכל עיר אופי משלה... "עיר זו היא כולה אשה". אני מסכים לגמרי עם תיאור זה של אדם שבע טיולים שביקר בקיוטו. קראתי את תיאורו באחד הספרים הרבים שנכתבו על העיר. בנושא זה יש תמימות דעים בין היפנים לבין בני המזרח התיכון או המערב.

קיוטו הגברת מדברת בלשון רכה, לשון מעודנת ובעלת נימוסים. גם הניב המדובר בקיוטו חסר את החספוס הקיים בדיאלקטים אחרים. לגברת קיוטו יש קסם נשי, המתבטא במראה, באופיה כעיר, בשילוב הייחודי שבין ישן לחדש, מסורתי ומודרני ובעיקר, באווירה שהיא משרה על המבקרים בה - יפנים וזרים. הביטוי שממצה זאת עבורנו, הישראלים, הוא: קיוטו היא "ירושלים" של יפן.

 ולפני שאתחיל בתאור הטיול להלן תאור התחבורה בקיוטו:

בקיוטו יש אמנם רכבת תחתית, אך היא לא שייכת לחברת JR. מנגד, יש רשת אוטובוסים צפופה וזולה ולכן את רוב הנסיעות בקיוטו העדפנו לעשות באוטובוסים.

קווי האוטובוס מתחלקים ל-2 רשתות. ומבדילים ביניהם לפי צבע המספר.

א.רשת אוטובוסים עם מחיר קבוע -; אפשר לזהות אוטובוס השייך לרשת זו על פי מספרו, שהוא לבן על רקע כהה. מחיר הכרטיס קבוע והוא 220 ין לכל נסיעה. אפשר לקנות כרטיס יומי במחיר של 500 ין. (אין אפשרות לנסוע עם הכרטיס היומי ברשת השניה)

ב.רשת אוטובוסים עם מחיר לא אחיד -; אפשר לזהות אוטובוס השייך לרשת זו על פי מספרו, שהוא שחור על רקע בהיר.

יש כרטיס יומי הכולל את 2 הרשתות ואת הרכבת התחתית במחיר של 1200 ין ליום.

כאשר נוסעים באוטובוס עולים מאחור ומשלמים בסוף הנסיעה לנהג. אם יש כרטיס יומי הנהג מחתים אותו בסוף הנסיעה הראשונה, ובנסיעות הבאות מראים את הכרטיס, עם התאריך לנהג כשיורדים.

יש מפת אוטובוסים טובה מאד בקישור הבא: מפת האוטובוסים בקיוטו

 

התחלנו את היום עם מקדש קיומיזו-דרה (Kiyomizu-dera) מקדש המרפסת. נסענו באוטובוס עד לרחוב המוביל למקדש והתחלנו לטפס. מכיוון שהיה די מוקדם היינו בן הבודדים שטיפסו בהר.

המקדש נמצא בראש גבעה וכל הדרך היא עליה אחת גדלה. ובסוף העליה מדרגות, איך לא? לקראת סיום הטיול צחקנו שדבר אחד שנזכור מהטיול, מדרגות.
 הנה מתקרבים למקדש. צבעים נהדרים, הכתום משתלב יפה עם הצמחיה הירוקה.

מגיעים למקדש שקט מסביב מספר בודד של מבקרים. מאמין שקוע כולו בתפילה.

הגענו למקדש עמדנו על המרפסת וצפינו מלמעלה בקיוטו עם מגדל קיוטו במרכז.

המקדש נקרא גם מקדש המים הטהורים בזכות מים היוצאים מההר והאמונה אומרת שמים אלו קדושים.מהמרפסת רואים את המיים הקדושים הנשפכים ומאמינים המטהרים את עצמם.

ירדנו למטה בשביל המתפתל עד למעיין וטהרנו את עצמנו במים. המים נשפכים מלמעלה ואתה עומד עם כף מתכת עם מוט ארוך במיוחד וקולט מים.

מלמטה רואים את המרפסת במלוא הדרה. עומדת על כלונסאות.

כשיצאנו מהמקדש ראינו את הנזיר השומר. מסתבר שבהרבה מקומות שבהם יש הרבה מבקרים במקדשים בודהיסטים עומד נזיר ומתפלל לשלומם של המבקרים.

זהו פסל של אלת הרחמים קנון (Bodhisattva Avalokiteśvara (Kannon. הפסל נבנה בשנת 1955 והוא עשוי בטון וברזל צבוע בלבן בוהק, ומתנשא לגובה של 24 מטרים. במקדש עצמו יש פסלים נוספים של אל הרוח ואל הסערה וכדור ענק ממתכת בגודל של מטר הנחשב לכדור המשאלות.

כשיצאנו מהמקדש ראינו 2 גיישה שחייכה אלינו

 מכאן ירדנו חזרה לכביש ולקחנו אוטובוס לתחנת הרכבת וברכבת נסענו ל-אינרי (Inari) הרכבת היא אותה רכבת שנוסעת לנארה. (JR רציף 10 בתחנת קיוטו) נסיעה של כחצי שעה והגענו למקדש.

הצבע הכתום שולט. מכל עבר שערים כתומים, עצים מטופחים ופסלי שועלים עם אורז בפה.








 המקדש המרכזי לא מרשים במיוחד,

 אך החלק השני בו הוא האטרקציה. מסלול של כמה ק"מ במעלה היער בתוך שדרת עמודים.

התחלנו בעליה, בתחילה זה נחמד, מפעם לפעם מגיעים לפסלים של שועלים או מקדשון קטן.

או מקדש של עמודי טורי כתומים קטנים עם שועלים

 עולים בן העמודים כמו מנהרה ארוכה כתמה. עכשיו כבר יש מדרגות.

 פתאום מזלג. לאן פונים? עוד אנשים נתקעים באותה בעיה. מישהו שמגיע מלמעלה מסביר לנו שזה מסלול מעגלי ואין הבדל.


אחרי כ-700 מדרגות שרה נכנעה והתישבה על ספסל ואני המשכתי. עליתי עוד 360 מדרגות וראיתי שזה לא נגמר והחלטתי לנטוש.
 מרחוק אנחנו רואים טקס דתי שירה וריקודים מתקרבים ואני רוצה לצלם מגיע אלי שומר ובנמוס מבקש לא לצלם.

מסביב כמה חנויות מזכרות לתיירים מלאות במיוחד בבובות של שועלים ואריות.

חזרנו לקיוטו ברכבת וישבנו לנוח בתחנת הרכבת.

הזמן רץ, השעה עוד מעט 4 אחה"צ די נגמר מקדשים להיום. ממשיכים לשוק נשיקי. (Nishiki Food Market)

חוויה שקשה לשכוח.

שוק מרשים בניקיון ובשפע המוצרים המרוכזים בו. למרות כמות הדגים ופירות הים הנראים מכל מקום, אין ריח הכל מאורגן בסדר מופתי.

כדי לחסוך אצטט מתוך המאמר היפה על קיוטו הכתוב באתר לוטוס הזהב

במרכז קיוטו נמצא שוק האוכל (Nishiki Market). כדאי ללכת לבקר בו ולשבת שם לארוחה צהריים. השוק לא גדול במיוחד ויש בוא הרבה דוכני אוכל שאפשר לטעום מיני מטעמים יפנים, חמוצים וממתקים שונים ומוזרים מאד. יש גם מספר מסעדות טובות מאד שמגישות מרקי ראמן, סובה ואודון בטעמים מאד ביתיים, הרבה יותר טעימים מרשתות המסעדות שנמצאות בעיר.

המסעדות נמצאות בקצה השוק כאשר נכנסים ויוצאים ממנו. כאשר נכנסים לעומקו תמצאו רק דוכני אוכל קטנים של ממתקים, דיונונים וכדומה... על כן ניתן לצעוד בשוק מתחילתו, לטעום לאורכו והתרשם מהדוכנים והריחות ובסופו להתיישב במסעדה טובה.

בהזדמנות זו אי-אפשר שלא להזכיר את ה- "Yatsu Hashi": העוגיות הייחודיות לקיוטו, עשויות קמח אורז וקינמון ומומלצות כמתנה מקורית, המייצגת את העיר.

 תמנון על המשקל

 

 שיפוד תמנונים

 סושי - לא זול


חמוצים ברוטב שנראה כמו בוץ


 אחרי שחקרנו ובדקנו את המאכלים המשונים שראינו שם סימנו בטיול רגוע עד למלון.

אם יש משהו שהייתי רוצה לאמץ אצלנו זהו האונסן -; רחצה משותפת. אבל בתנאי שנאמץ גם את התנהגות היפנים בנושא. נתחיל בזה שהיפני מכבד את הזולת ולא יכנס למים מלוכלך. הוא לא יטיל את מימיו (חס וחלילה הס מלחשוב על זה) בתוך האמבט.

השעה הייתה כבר 7 בערב והחלטנו לפנק את עצמנו ולראות מהי אותה חוויה שנקראת אונסאן. בקומה 13 יש קומה שלמה של ספא, ואונסאן. עלינו למעלה וביקשנו להכנס. שרה גם ביקשה מסג'

בכניסה הופרדנו לגברים ונשים, התבקשתי לחלוץ נעליים וקיבלתי תא עם מפתח להכניס את הנעליים. צוידתי בכפכפים והוכנסתי פנימה בליווי של דייל. בפנים קיבלתי תא גדול להכניס את כל הבגדים. התפשטתי ונכנסתי לחדר האונסאן.

בפנים יש עמדות מקלחונים מופרדים ע"י מחיצה, שמול כל טוש יש כסא נמוך מאד ומולו ידית מקלחת, דלי, סבונים ונוזלי רחצה למינהם. ידעתי שעלי לשטוף את עצמי לפני הכניסה לבריכות האמבט השונים, וכך עשיתי. חפפתי ראש, סיבנתי את עצמי שטפתי וקדימה לאמבט. משמאלי, בתא השכן ישב יפני מסובן כולו ושפשף את גופו. (נחזור אליו בסוף) בפנים היו 5 בריכות אמבט בגודל 3 על 2 מטר כל אחת ברמות חום שונות, מאמבט רותח שהמים היוצאים חמים כל כך שלא יכולתי לגעת בהם ביד. (ישבתי שם 30 שניות וברחתי). ועד אמבט מים קרים. בנוסף יש סאונה שמי שיצא ממנה ניכנס לאמבט המים הקרים.

ישבתי כ-10 דקות באמבט חם מאד. וראיתי את היפני עדיין מסתבן. עברתי לאמבט חם פחות עם ז'קוזי והתישבתי בו לראות מה לכל הרחות לוקח לו כל כך הרבה זמן. כעבור עוד כ-5 דקות בהן הוא שטף את הסבון מגופו ומכל חלק אינטימי, הייתי בטוח שהוא הולך להיכנס למים. אך הוא בשלו, החל חופף ראש. אבל, אני חושב שאפילו בימים שבהם חפפתי ראש לילדי, שחזרו מארגז החול, לא הייתי מסוגל לחפוף להם את הראש בצורה כזו. הוא שפך שמפו בכמות עצומה על ראשו והחל משפשף. פעם ועוד פעם ועוד פעם ואז הוא מנקה את האוזנים וסוף כל סוף הוא החל לשטוף. קודם לקח את הדלי ושפך מים על הראש. ואז עם ידית הטוש עד שסיים. בצפיה חיכיתי שעכשיו יכנס למים, אך לא, הוא שוב החל בטקס שטיפת הראש, הכל מחדש. לאחר חצי שעה שבהם הוא החל לשטוף ראש בפעם השלישית, נשברתי ויצאתי מהמים.

ביציאה יש חדר רחצה נוסף עם כל האביזרים להתיפות. גילוח, שיניים שער. משקל, מד לחץ דם ועוד.

שרה הוסיפה על זה עיסוי יפני מדהים (חזרה מסטולה לגמרי) חוויה ששווה לעשות.

לילה טוב -; מחר שבת נארה