יום שמיני בטיול - 25 בספטמבר 2010

נוסעים לנארה. (NARA) אחת הערים השמורות ביפן, העיר שימשה כבירת יפן הקיסרית במאה השמינית.

בזמן שהתכוננתי לטיול היה ברור לי שיש 2 ערים מלאות מקדשים. אחת סמוך לטוקיו -; ניקו -; ואחת סמוך לקיוטו -; נארה.

מיכוון שיש לנו מגבלה על כמות המקדשים שאנחנו מסוגלים לראות החלטנו לבחור רק עיר אחת. כששוטטתי באינטרנט נתקלתי באתר המציע גם טיול פרטי בעיר העתיקה של נארה (נארה מטצ'י) כתובת האתר:
טיול מודרך בעיר העתיקה של נארה

ואז החלטתי שניסע לנארה ובנוסף למקדשים נטייל גם בעיר העתיקה של נארה.

בדיעבד זו הייתה החלטה מעולה. למרות המחיר 2,000 ין לאדם, בתום 3 שעות הסיור עם יושיו יצאנו בהרגשה שהייתה תמורה מלאה להשקעה.

מכיוון שהטיול מתקיים רק בשבתות בשעה 10:00 בבוקר, תכננתי כך את הטיול לנארה.

יצאנו מוקדם לתחנת קיוטו ומשם ברציף 10 עלינו לרכבת לנארה. שעה ורבע נסיעה. טיילנו למקום המפגש ובדרך בעודנו מטיילים לפגישה עם המדריכה, ראינו דגל ישראל וסמל מגן דוד. כשהתקרבנו, ראינו חנות פלאפל סגורה. סימנו לעצמנו וכשסימנו את הטיול בנארה חזרנו ואכלנו מנת פלאפל. מדובר במסעדה קטנה, כמקובל ביפן, עם 5 שולחנות והרבה תמונות על הקירות, כולן מישראל. במסעדה ישבו אמריקאים ויפנים. למרות שאת הפלאפל הכינו יפנים הוא היה טעים ביותר.

Tel: 0742-24-2722

In the Higashimuki Shopping Arcade, on the east side (across from McDonalds)

Open everyday: 11:00-20:00

בשעה 09:45 הגענו למקום ופגשנו את המדריכה, יושיקו.

לשימחתנו, (וכפי הנראה לאכזבתה, למרות שהיא לא הראתה זאת) רק אנחנו הגענו. יושיקו המתינה עד 10 ובדיוק בזמן החלה בטיול/הדרכה. קיבלנו סיור פרטי מדהים, שכלל: סיור בבית יפני, סיור בחנות תרופות עתיקה, סיור ברחובות העתיקים עם הסברים על הכל. והכי חשוב ידע. מה שיושיקו לימדה אותנו ב-3 שעות שווה חודש קריאה.

להלן מספר עובדות שזכורות לי.

משפחות רבות, הרוצות לשמר את זכר יקיריהם, בונות מצבה קטנה בבית הקברות ולתוכה שופכים את אפר הגופות. מצבה משמשת משפחה ולא יחיד. יש בה אפר של מספר דורות במשפחה. לפעמים 10 ויותר קבורים באותה מצבה.

דלי אדום בכניסה לבית -; בקיוטו ראינו לראשונה דליים אדומים בכניסות לבתים פרטיים,

 לא התיחסנו לתופעה, בנארה קיבלנו הסבר. מסתבר, שמדובר במנהג עתיק מאד. כידוע בתי המגורים ביפן העתיקה היו בנויים מעץ מחשש לרעידות אדמה, לכן האש הייתה האויב מספר 2 אחרי רעידות האדמה. ולכן, החוק חייב שבכל כניסה לבית יונח דלי אדום עם מים מוכנים למקרה של שריפה. היום יש להם אמצעי כיבוי משוכללים אך המנהג נותר וליד בתי עץ עומד הדלי כמעט ריק כסמל לבית העץ ולחשש מהאש.

משכורת -; משכורת הממוצעת ביפן עומדת על כ- 7,000,000 ין בשנה. (לפי יושיקו) שזה בערך כ-25,000 ₪ בחודש. זה מסביר איך הם יכולים להרשות לעצמם לקנות בחנויות היקרות.

שומרים ואמונות - בכניסה לחלק מהבתים ראינו בובות אדומות מוזרות קשורות על חוט.

הסתבר שמדובר בקופים. המקומיים מאמינים שזה שומר על יושבי הבית. מספר הקופים נקבע בהתאם למספר הדיירים המתגוררים באותו בית או שבעל הבית רוצה להגן עליהם (נכדים נינים וכו').

 בכלל יש להם הרבה סוגים של "שומרים" על הבית. לפעמים זה פסל של אל מקומי הנקרא "שוקי" שמעמידים על הגג,

 לפעמים חתול בכניסה לחנות,

 או אם ציפור החליטה להקים קן בכניסה לבית שלך, זה ממש סימן טוב.

 לכן המקומיים נוהגים לפעמים לקבוע משטח קטן סמוך לכניסה כדי שהציפור תוכל לבנות עליו קן.

גיישות -; נארה הייתה ידועה בגיישות שלה. הרבה בתי גיישות היו בנארה מטשי, כולם נסגרו והאחרון לא מזמן הפך למסעדה. בבית גיישות היו כ-10 גיישות ו-2 מתלמדות. גיישה מיועדת לבדר את הלקוח, ולא במובן המיני. היא אמורה לדעת לשיר, לרקוד ולספר סיפורים. גיישה מרוויחה היום כ-40,000 ין.

יושיקו סיפקה כל כך הרבה מידע, שלמרות שהשתדלתי לרשום, ברור שחלק גדול נשכח.

לאחר שהסתיים הסיור בנארה מאטשי נפרדנו מיושיקו לאלפני שנתנו לה חמסה עם אבן צבעונית, לא היה גבול לשמחתה.
 התחלנו בסיור המתוכנן שלנו והלכנו לפארק הצבאים. בפארק יש מעל 1000 צבאים מאולפים והוא מלא בתיירים המאכילים את הצבאים בביסקוויטים פריכים עגולים שקונים אותם בחנויות בסביבה ב-150 ין.

הבעיה, מי שמתחיל להאכיל אותם לא נפטר מהם, והם מתחילים לעקוב אחריו לכל מקום. בעודנו יושבים על ספסל ומעיינים בניירת שלנו, הגיע בהסתר צבי וחטף לי את הנייר מהיד והחל ללעוס. חטפתי חזרה את החצי שנותר, ולמדתי לקח, להסתיר את הניירת מהם.
 בפארק יש לשכת תיירות יפה. שווה להיכנס, לנוח, לספוג קצת מזגן, (היה יום חם מאד) לשתות קפה, תה או סתם מים קרים, המוגש שם חופשי, להתיעץ עם העובדים החייכניים במקום לאסוף כוחות ולהמשיך.

התחלנו בסיור במקדש טודהאי-ג'י (Todai-ji) -; מקדש בודהיסטי ענק המוכר כאתר אונסקו, ובתוכו פסל הברונזה הגדול ביותר בעולם שנבנה לפני 1400 שנים.
המקדש בנוי מעץ ונחשב למבנה העץ הגדול ביותר בעולם.

על גג המבנה המרכזי בו נמצא הפסל, רואים שתי בליטות הנראות כמו קרניים, קראנו שבקצות הגג יש פסלי דגים המשמשים לקליטת ברקים, ייתכן שמדובר בקרניים הללו אך בגלל גודל המקדש לא הצלחנו לראות אותם.

משני צידיו של שער הכניסה בחומה רואים שני פסלים מכוסים ברשת של דמויות הנחשבות כשומרי הסף. הם גבוהים מאד מעל 8 מטר. לפי המסופר הם נבנו במאה ה-13.

כשאתה נכנס פנימה אתה רואה מולך פסל ברונזה ענק של בודהה, היושב בתנוחה הקבועה שלו על מצע עלי כותרת של פרח הלוטוס.. יד אחת פשוטה כמבקשת נדבה, והשניה מושטת קדימה כשהאצבע האמצעית בולטת.

 המשמעות היא בקשותכם תתמלאנה. בהתאם למסורת הבודהיסטית אדם צריך שיהיו לו 628 תכונות טובות כדי שיוכל להגיע לנירוונה. ובהתאם לכך ראשו של הפסל מכיל כמספר הזה תלתלים הנראים ככדורים קטנים.

על מצחו של בודהה נקודה שמשמעותה להאיר את העולם, ראשו מוטה מעט מטה כסמל ענווה.

גובה הפסל 16.2 מטר ומשקלו 250 טון
 משני צידי הפסל יש שני פסלים, מוזהבים שצבעם מתקלף, של שומרים היושבים גם הם בתנוחת בודהה .

גם מאחור מימין ומשמאל יש 2 פסלי שומרים.

צפוף מאד בפנים. מאות נכנסים ויוצאים, פלשים מכל כיוון.

המשכנו למקדש ניגטסודו (Nigatsudo Hall) הממוקם על ראש הגבעה המשקיפה על נארה. המקדש עצמו לא מיוחד אך הנוף הנשקף ממנו שווה את המאמץ.

כשיצאנו מהמקדש בדרכנו בפארק לכיוון המקדש השלישי ראינו מסעדה יפנית אוטנטית. והחלטנו להכנס. באמצע היער, יחד עם יפנים היושבים על מחצלות (אנחנו ישבנו סביב שולחן מוגבה) משפחה מקומית, הבעל המלצר, האישה והסבתא מבשלים.

 האוכל -; מרק איטריות, מה עוד אנחנו יכולים לאכול? מוגש בקעריות עץ, עם כפות עץ וצ'ופ סטיק תענוג אמיתי וטעים ביותר.

 המשכנו למקדש קסוגה ( ) מקדש שינטו שנבנה בשנת 768 לספירה זמן מה לאחר שנארה הפכה להיות עיר הבירה הקיסרית. כל הדרך למקדש זרועה בפנסים הבנויים מעמודים קטנים שבחלק העליון מתקינים נר ומסביב דפי נייר צבעוניים. לפי מה שקראנו יש כ-3000 פנסים רובם ככולם נתרמו ע"י מאמינים. לצערנו הפנסים לא דלקו

המקדש קדוש מאד ליפנים והם מאמינים שהצבאים בפארק הם השליחים הקדושים של המקדש. למעשה אומרים שכל 20 שנה מזיזים את המקדש משום שהמקום שהוא עומד עליו הופך לטמא.

בכניסה אליו יש שני שערי עמודים גדולים (טורי) צבועים בכתום.

כשהגענו למקדש נערך בו טקס חתונה עם הופעה של אדם בתלבושת כתומה מיוחדת ומסכת שועל על פניו.

 התזמורת שנגנה בצד ניגנה מוזיקה יפנית שלנו נשמעה כצורמנית.

הטקס נמשך ונמשך כשההופעה די חוזרת על עצמה
כשיצאנו משם התחיל להיות מאוחר והחלטנו לוותר על מקדש יאקושי-ג'י (Yakushi-ji) שהיה בתוכנית המקורית. הלכנו לאגם נארה להסתכל עליו בלילה ומשם לרכבת.
 ברכבת פגשנו זוג איטלקים חמודים והתחלנו לפטפט ומסתבר שעשינו זאת ברעש גדול, כי כעבור זמן מה נכנס הקונדוקטור וביקש שננמיך את עוצמת הקול. כשהסתכלנו מסביב הסתבר שרוב הנוסעים ישנים, אלה שלא ישנו, שיחקו עם הסלולרי שלהם.