חופשת סופשבוע קלילה. חמישה לילות, ארבעה וחצי ימים, שלושה חודשים מראש, שתי חברות וקופנהגן אחת.

בתחילת מאי, במסגרת חגיגות החלפת הקידומת, טסנו לסופ”ש מיוחד בקופנהגן וסביבותיה.

טיסת הצהריים עם Norwegian עברה בנינוחות וכבר במטוס נכנסנו לאווירה הסקנדינבית כיוון שהיינו מיעוט ישראלי על המטוס – צבע השיער השולט היה בהיר מאוד.

משדה התעופה לקחנו רכבת שהגיעה אל העיר תוך 20 דקות (מחיר לאדם 36DKK). זה המקום לציין שהתחבורה הציבורית על כל סוגיה נגישה וידידותית להפליא ופועלת 24 שעות ביממה. הכל כתוב ומוסבר גם בשפה האנגלית ובכלל עושה רושם שהדנים מדברים אנגלית טוב יותר מאשר דנית.

ירדנו בתחנה המרכזית וצעדנו אל עבר המלון ל-4 הלילות הקרובים Comfort Hotel Vesterbro (מחיר לחדר לזוג ל-4 ימים 7,019 DKK),המרוחק כ-5 דקות הליכה מהתחנה. המלון אורבני בהווייתו, שיקי ומודרני. צוות המלון אדיב ושמח לעזור בכל שאלה. ארוחת הבוקר מעולה (!). המיקום מצוין. המינוס היחיד (שמתגמד לאור כל שאר היתרונות) הוא העובדה שלא מנקים את החדר כל יום, אלא אם כן מבקשים כל ערב מראש – קצת טרטור…

לא השתהנו לרגע בחדר ויצאנו לפגישת היכרות ראשונה עם העיר. וכמו העיצוב הדני, כך גם העיר – שקטה, שלווה, נינוחה ואסתטית. עיר מסוגננת בחן כובש אך פשוט וללא גימיקים מיותרים – עיר בירה השונה באופיה מערי בירה אחרות בהן ביקרתי.

כדי לשבור את הצום שעמד באותו זמן על כ-13 שעות, בחרנו לבקר באיזור ה- Meatpacking District, שהיה בעבר איזור לתעשיית עסקי הבשר והיום הפך למקבץ טרנדי של מסעדות, ברים ובתי קפה. מרחק של כ-10 דקות הליכה מהמלון. מגוון המסעדות רחב ומגוון ואיזור הבילויים חולש על שטח גדול יחסית.

לאחר סיבוב במתחם בחרנו במסעדת Mother. פיצרייה איטלקית אותנטית בעלת תפריט מצומצם ואיכותי. 5 מנות ראשונות, 3 קינוחים, וגולת הכותרת – כ-15 פיצות ממרכיבים שונים הנאפות בתנור לבנים אותנטי. מחיר הפיצות נע בין 75DKK לפיצה מרגריטה ועד 155DKK לפיצות הבשריות. האוירה במקום קלילה ושמחה והמקום לרוב מלא.

את הדרך חזרה למלון עשינו ברחובות הסמוכים, מתחילים לספוג קצת מהאוירה הנורדית. הצצה מהירה אל גני טיבולי (אליהם עוד נחזור), חנות השוקולדים האסתטית והיקרה של השוקולטייר Peter Beier הנמצאת למרגלות ה- Axel Towers המיוחדים, כיכר העירייה Radhuspladsen, בית הקולנוע הצבעוני Palads ואינספור המסעדות ובתי הקפה לאורך רחוב Vesterbrogade וסביבותיו. נקודה נעימה ראויה לציון ברחוב היא ה-Lele, רשת מסעדות אסייאתיות – מזמינים בקופה מתפריט הבנוי מתמונות, משלמים ומתיישבים היכן שרוצים. הסניף הספציפי הזה גדול מאוד ומכיל איזורי ישיבה נעימים ומיוחדים.

יום רביעי (היום השני לטיול)

את הבוקר התחלנו בבית העירייה Kobenhavns Radhus, המרשים. בנייתו של המבנה הושלמה ב-1905 והוא עוצב בהשראת בית עיריית סיינה שבאיטליה. הבניין העצום פתוח לקהל הרחב וניתן לבקר בו בסיורים מאורגנים או באופן עצמאי (במבואת הכניסה יש דפי הסבר על המבנה). עצה שלי – כנסו לחלל הראשי בעל תקרת הזכוכית והוא כבר יגרום לכם לרצות ללכת לאיבוד בנבכי המבנה הכה מיוחד הזה. מיטיבי הלכת מוזמנים לטפס לקומה העליונה ולהשקיף אל הגן הפנימי בו מתקיימות מעת לעת חתונות. הביקור במקום מומלץ לחובבי הארכיטקטורה.

בבניין נמצא גם מגדל השעון היחודי בעל מערכת גלגלים, מחוגים ומנגנון שנע בצורה דינאמית תוך הקפדה על דיוק מרבי. יש הטוענים שהוא השעון המכני המדויק ביותר בעולם. אל מגדל השעון, המצריך טיפוס של 300 מדרגות ניתן לעלות במסגרת מודרכת בלבד, פעמיים ביום, בשעות 11:00 ו-14:00 בעלות של 30DKK. השעה בה בקרנו במקום היתה מוקדמת מדי לסיור אבל אנחנו עוד נחזור לבניין העירייה בהמשך.

הליכה של כ-10 דקות לכיוון צפון מערב ואנחנו ב- Orsteparken, אחד מאינספור הריאות הירוקות שבעיר. פארק עירוני קטן וירוק בן קרוב ל-150 שנים בעל טיפוגרפיה מעניינת – מדרונות דשא שבתחתיתם אגם פסטורלי מלא בברבורים. ברחבי הפארק מפוזרים מספר פסלים ויצירות אמנות.

קצהו הצפוני של הפארק מוביל אל Israels plads. כיכר ישראל שנחנכה בשנת 1975 במעמד טדי קולק ובו הוצבה אבן שחם אדמדמה מהרי אילת עליה חקוקה ההקדשה 'מעם ישראל לעם הדני'.

בחלקה הצפוני של הכיכר, פרויקט אדריכלי שנחנך בשנים האחרונות ובו מתקני ספורט המתמזגים עם הכיכר ויוצרים חיבור אורגני אל הפארק שבתחתיתה.

צפון הפארק מוביל אל שוק האוכל Torvehallerne, שוק האוכל המודרני של קופנהגן. השוק כולל מעל ל-60 דוכני אוכל אסתטיים בשני היכלי מזון – היכל מספר 1 מרכז בעיקר גבינות, בשרים, כריכים ואוכל דני מבושל, והיכל מספר 2 מרכז בעיקר דוכני מאפים, פירות ומתוקים. מומלץ להגיע רעבים ולדגום כמובן כמה שיותר מהמבחר הרחב שיש לשוק להציע.

שניים מהדוכנים היותר מומלצים לטעמי:

Hallernes Smorrebrod – בו מוגש הכריך הדני המסורתי (שפירוש שמו הוא צירוף של המילים לחם וחמאה) במגוון תוספות. כל הכריכים (הטריים להפליא) מוצגים לראווה מאחורי חלון זכוכית גדול וכולם מגרים בצורה שאי אפשר להסביר במילים. הכריכים יש לציין, פותחים ונאכלים בעזרת סכין ומזלג.

Grannys House – מגוון מאפים ועוגות טעימות שמוצגים ומרגישים כאילו נאפו במטבח של סבתא (דנית כמובן :-)).

אין כמו מאפה דייניש הקינמון שבדנמרק נקרא בכלל wienerbrod (לחם וינה) על שם האופים ילידי וינה שהחדירו את המאפה לדנמרק.

שמחות, מדושנות ודי מפוצצות המשכנו להצפין במעלה הרחוב עד שהגענו אל הגנים הבוטניים Botanisk Have. אי ירוק ומרהיב של שקט, שלווה ופחות או יותר כל מיני הצמחים הגדלים בדנמרק, איי פארו וגרינלנד (טריטוריות דניות). פרט למרחבים הירוקים יש בגן חממה ענקית ובה צמחים טרופיים ומדבריים, מוזיאון בוטנאי ומוזיאון גיאולוגי. הכניסה לגן היא בחינם, אך המוזיאונים והחממות הן בתשלום.

מצפינים עוד מעט ומגיעים אל הגלריה הלאומית לאמנות States Museum for Kunst. זהו מוזיאון האמנות המקיף ביותר של דנמרק, המציג תחת קורת גג אחת 700 שנים של אמנות מערבית פרי יצירתם של אמנים דנים ואמנים בינלאומיים. אנחנו ניצלנו את המוזיאון לטובת ביקור בשירותים וביקור בחנות המוזיאון שהיא סוג של 'גלריה' בפני עצמה.

מאחורי המוזיאון חבוי איך לא – פארק ירוק נוסף Ostre Anlaeg Park. תכנון ועיצוב הגן נעשה ע”י מעצב הגנים הבוטניים והפארק באופיו 'פראי' יותר וטומן בחובו שבילים מפותלים, אגם גדול, גינות נחבאות, צמחיה עבותה וגבוהה יותר, והשמועות אומרות שאם נהיה ממש בשקט נוכל לראות סנאים אדומים. בקיץ נערכים בפארק קונצרטים פתוחים.

מדרימים מעט, חוצים את הכביש וממול הגנים הבוטניים נמצא ארמון רוזנבורג Rosenburg Slot. ארמון הקיט של בני המלוכה הדנים. הארמון נבנה לפני כ-350 שנה בסגנון רנסנסי ומשמש כיום כמוזיאון לתולדות המלוכה וכאוצר התכשיטים וכתרי בית המלוכה. מחוץ לארמון גנים מהונדסים ושמורים ואחרי כל הירוק הפראי שספגנו כל הבוקר בפארקים השונים, הגנים מרגישים מעט מלוקקים.

יוצאים אל רחוב Gothersgade לכיוון מזרח ומתחילים להרגיש שחזרנו אל העיר – רוכבי אופניים (בהמוניהם), בתי קפה, חנויות והתרחשות.

חנות חביבה שנתקלנו בה בדרך Posterland, חנות פוסטרים וכרזות גדולה מתקופות שונות. לכל אוהבי הגרפיקה שווה לעצור לרגע ולהכנס פנימה.

בהמשך הדרך מצד שמאל נמצא מתחם המזון Boltens. כ-20 דוכני אוכל מכל הסוגים המתפרשים על פני 3 קומות במבנה מקורה המקיף חצר פנימית שמחה, מלאה שולחנות עץ וגרלנדות.

בעודנו מהלכות באיטיות ביציאה מהמתחם, נשמעים קולות עזים של תזמורת מתקרבת לעברנו. אנחנו יוצאות לרחוב הראשי ונתקלות במשמר המלכה שהוחלף כחצי שעה קודם לכן, מלווה בתזמורת המלכה, עושה את דרכו חזרה למקום מושבו. וכך ללא הפרעה מצד תיירים נוספים (כמו בלונדון למשל), ליוינו את התזמורת ואת חיילי המשמר במשך כמה רחובות, נהנים מהמוזיקה המופלאה שנוגנה. והשמועה אומרת שאם את משמר חיילי המלכה מלווה תזמורת זה סימן שהמלכה נוכחת בארמון.

מרוגשות מהתזמורת המשכנו מוכוונות מטרה דרך כיכר Kongens Nytorv העתיקה המאכלסת בשטחה את התיאטרון המלכותי, אל האיזור הכי מתויר, הכי פוטוגני והכי מתוייג באינסטגרם בקופנהגן – נמל Nyhavn. מתחם הנמל נבנה כבר בסוף המאה ה-17 כמעין תעלה שהכניסה את מימי הים הצפוני אל תוך העיר וסביבה נבנו בתים שנועדו לשמש את עובדי הנמל. עם השנים המקום ננטש עד ששופץ ושוקם בסוף שנות ה-70 והפך לאחד האיזורים הפופולרים ביותר בעיר עם בתים צבועים ושלל מסעדות ובתי קפה. הסופר המפורסם האנס כריסטיאן אנדרסן התגורר במספר בתים לאורך הרחוב במהלך חייו.

בתחילת התעלה נמצא ה-Mindeankeret, אתר זכרון בצורת עוגן גדול, לקצינים ולמלחים הדנים בצי שנפלו במלחמת העולם השנייה.

התמזל מזלנו ונפלנו על יום שטוף שמש ומצוין לצילומים באיזור הכל כך חי וכובש.

אינספור תמונות לאורך הרחוב ואנחנו מוצאות את עצמנו חוצות את גשר Inderhavnsbroen, גשר בן 3 שנים להולכי רגל ולרוכבי אופניים בלבד, המקשר אותנו לאיזור Christianshavn.

הירידה מהגשר לתוך מפרץ פנימי בין שתי השכונות, מובילה ישירות לשוק אוכל נוסף בשם The Bridge Street Kitchen.השטח שימש בעבר כנקודת מפגש לימאים וסוחרים מאיזור גרינלד, איסלנד, דנמרק ואיי פארו ובשנים האחרונות נבנה עליו שוק אוכל שמח וצבעוני במיוחד ובו מגוון דוכני אוכל מכל העולם. מסביב יש הרבה איזורי ישיבה נחמדים ובימי הקיץ מתארחים במקום שפים שעושים הדגמות ומחלקים טעימות. השוק פתוח בכל ימות השבוע.

מסעדת '108', האחות הצעירה של מסעדת נומה (המסעדה הטובה ביותר בעולם שלצערי הזמנת מקום אליה מתאפשרת מעל לחצי שנה מראש), נמצאת בפאתי השוק.

אכלנו, שתינו, שבענו, צילמנו וחזרנו חזרה אל איזור התעלה, הפעם כדי להתחבר בסופה אל ה-Stroget, הרחוב הנושא בתואר 'המדרחוב הארוך ביותר בעולם'.

את החיבור למדרחוב עשינו דרך חנות הכלבו העצומה Magasin Du Nord, המזכירה באופיה את בתי הכלבו הפריזאיים המפונפנים. החלק המרתק ביותר לטעמי היה קומה 1-, קומת האוכל של בית הכלבו. חצי קומה מוקדשת לסופר עם מוצרי גלם איכותיים ובחצי השני שפע עמדות ממכר של מאפים ומתוקים (בעיקר) בצורה הכי אסתטית ונקייה, ממש כמו בבית מרקחת ולעיתים אף כמו בחנות תכשיטים. והמחירים כמובן בהתאם.

פרט לקומה 1- אין הרבה ייחודיות בכלבו הזה מעבר לדוכן גאדג'טים בשם Smartech שנמצא בקומת הכניסה, מציג את ההמצאות הכי חדישות היום בשוק ושווה לעבור דרכו.

יוצאים אל המדרחוב ולאורכו שפע חנויות ורשתות מכל העולם.

Illum – בית כלבו נוסף גדול, יקר ויפהפה. הקומה התחתונה ביותר והקומה העליונה ביותר מוקדשות שתיהן למזון. מומלץ לעלות לקומה העליונה, להכנס למרפסות של בתי הקפה הפזורים שם ולהשקיף מלמעלה על כל איזור המדרחוב.

מהעבר השני נמצאת חנות העיצוב הנפלאה Hay House המציעה רהיטים ואקססוריז צבעוניים ויקרים. גם ממנה אפשר לצפות מלמעלה על המתרחש באיזור המדרחוב.

בהמשך הרחוב Illums Bolighus, גן עדן נוסף בן ארבע קומות לחובבי העיצוב. חנות שקיימת כבר קרוב ל-100 שנה ומוכרת פריטים מעוצבים ומיוחדים וכמובן – יקרים.

חנות מדוברת נוספת היא חנות הדגל של Lego. לטעמי מאכזבת מעט יחסית למולדת הלגו. כבר ראיתי חנויות מרשימות ממנה של המוצר.

ארוחת ערב אכלנו במסעדת Sticks'n'sushi בגני טיבולי. לא חובה אבל מומלץ להזמין מקום מראש כי המסעדה מאוד מבוקשת. מסעדה חדשה יחסית הצופה מהקומה השלישית אל גני טיבולי הקסומים שלעת ערב מתקשטים בתאורה מנצנצת. המסעדה מעוצבת בצורה מינימליסטית, האוכל המוגש יפני ומגוון כולל תפריט מיוחד לבעלי אלרגיות למינהן, המלצרים מנוסים ואדיבים במיוחד והכי חשוב – האוכל מעולה!

יום חמישי (היום השלישי לטיול)

יום שהתחיל גשום וסגרירי. בחרנו לנסוע צפונה, מרחק כ-50 דקות נסיעה ברכבת אל מוזיאון לואיזיאנה לאמנות מודרנית Louisiana Museum of modern art.

עוד בתחנת הרכבת בעיר הצטיידנו מראש בכרטיס Copenhagen card, המקנה כניסה חופשית לשפע אתרים ומוזיאונים בקופנהגן ומחוצה לה כמו גם נסיעה חינם בתחבורה הציבורית ליעדים אלה. ניתן לרכוש את הכרטיס לטווח זמן מוגדר מראש של בין 24 שעות ועד 72 שעות ובהתאם לכך משתנה עלותו. אנחנו רכשנו כרטיס ל-48 שעות בעלות של 80 יורו. עסקה שהסתברה כמשתלמת למדי.

גם מוזיאון לואיזיאנה נכלל ברשימת האתרים ועקב היותו אחד המוזיאונים היפים ביותר בעולם בחרנו לנסוע אליו. המקום מפעים ביופיו תוך שהוא משלב בצורה הרמונית לחלוטין בין הטבע, הארכיטקטורה והאמנות בתכנון חכם המטשטש בין גבולות הפנים והחוץ. הסיור במוזיאון מתרחש גם בתוך המבנה וגם מחוצה לו בין פסלים רבים הזרועים על מדשאות נושקות לים ובין עצים עתיקים. אחד המקומות הפסטורלים שראיתי בחיי. אסתטיקה והרמוניה מושלמים.

פרט לסביבה המיוחדת, גם התערוכות והאוספים במוזיאון שווים הצצה – פיקאסו, ג'אקומטי ואנדי וורהול הן חלק קטן משמות האמנים אשר יצירותיהם מוצגות במקום דרך קבע. כרגע מוצגת במקום תערוכה של האמנית השוויצרית Pipilotti Rist, הידועה בעבודות הוידאו ומיצבי האמנות הפרובוקטיבים והפמיניסטים שלה, אליהם אי אפשר להישאר אדישים.

עוד במוזיאון מתחם עצום ומלא פעילויות לילדים והרבה הרבה ירוק בעיניים.

חזרנו לעיר לקראת השעה 14:00, בדיוק בזמן לעלות למגדל השעון שבבית העירייה בו ביקרנו יום קודם לכן. העלייה למגדל מתבצעת רק פעמיים ביום ואי אפשר לעלות אל המגדל באופן עצמאי אלא רק עם ליווי. העלייה כלולה בקופנהגן קארד. באופן כללי אין יותר מדי הסברים אלא בעיקר טיפוס ב-300 תלולות ומפותלות שבסופן נשקף נופה של קופנהגן. מקסים.

יורדים מהתצפית ובהליכה של כ-10 דקות מגיעים אל ה”אי” Slotsholmen (כל העיר יושבת בעצם על מספר “איים”). באיזור זה נמצאים ארמון Christiansborg, האורוות המלכותיות, מושב הפרלמנט הדני, בית המשפט העליון, המוזיאון היהודי ועוד.

בארמון Christianborg נמצאת תצפית נוספת, חינמית בשם Tarnet. היא אמנם נגישה יותר והעלייה אליה מתבצעת במעליות, אבל ההגעה למעלה היא מעט איטית ומייגעת וכוללת מכונות שיקוף ומספר מעליות לא רציפות ודי איטיות.

חצינו עוד גשר ועברנו אל שכונת Christianshavn. הבתים הציוריים והצבעוניים והתעלות ברובע זה מזכירים עוד יותר את אמסטרדם והם נבנו מלכחילה ב”חיקוי” לעיר אמסטרדם בפקודת אחד ממלכי העבר כדי למשוך אל האיזור כמה שיותר תושבים. בזמנו זה לא עבד, היום זהו אחד האיזורים המבוקשים ביותר בעיר.

תדלוק מהיר של פחמימות ברשת המאפיות Lagkagehuset, מאפים חביבים אך לא יותר מזה, ואנחנו בדרכנו לשכונת כרסטיאניה המפורסמת.

קצת לפני הכניסה לשכונה נמצאת כנסיית Vor Ferslers Kirke. כנסייה בארוקית גבוהה ומרשימה שניתן לטפס את אל חלקה העליון בעזרת מדרגות ספירליות מוזהבות המקיפות את חלקה החיצוני. הנוף כך אומרים, מרשים, אבל אנחנו הגענו למקום בדיוק בשעת הסגירה.

5 דקות ואנחנו בפלנטה אחרת – 'עיר החירות' Freetown Christiania. המקום שוכן על חורבות בסיס צבאי שפונה בשנת 1971. עם פינוי של הבסיס פלשו לשם תושבים והקימו במקום קהילה אלטרנטיבית והיפית, סטייל שנות ה-70. זוהי שכונה אוטונומית ושונה מהמוכר, עם דגל וחוקים משלה ועם “חופש” כזה שהמשטרה נמנעת מלהכנס אליה. בכרסיטאניה חל איסור על צילום תמונות ברוב השטחים, ככל הנראה בגלל החוקים הרבים המופרים שם ובעיקר בגלל דוכני הסמים הפזורים ברחוב ומציעים מרכולת עשירה ומעניינת לכל דורש. המקום בעל אופי “כפרי” יותר – אין כניסה לרכבים ממונעים והדרכים אינן סלולות, מבנים נמוכי קומה מכוסים גרפיטי עשיר, היפים עם גיטרות ברחובות ואווירת חופש אחת גדולה. בהחלט חווייה מאירה ופוקחת עיניים.

כדי לעכל את המראה שנחשפנו אליו, חשבנו שהכי טוב יהיה כמובן – לאכול. אז נסענו לשוק אוכל נוסף בשם Reffen, הנמצא מול פסל בת הים אך בצידה הדרומי של התעלה, ממש לפני שנשפכת לים. עוד שוק אוכל (הגדול מכולם עד כה) עם מגוון מאכלים מכל העולם, שפע מקומות ישיבה ואכילה בלוקיישנים שונים ופוטוגניים, מוזיקה טובה ואווירה קייצית.

ראוי לציון בקירבת מקום בניין ה- Copenhill, בניין משרדים עם גגות משופעים שנבנה כך שבחודשים הקרובים יוקמו על גגותיו מדרונות סקי.

את הערב בחרנו לסיים בגני טיבולי Tivoli, שגם אליהם כלולה כניסה חינמית מהכרטיס שרכשנו. הגן פתוח משעות הבוקר ועד אמצע הלילה, אך שעת בין הערביים (שבדנמרק מתחילה במאי כשבישראל כבר חשוך) היא המומלצת ביותר לביקור, כשהגן מתחיל להיות מואר בתאורה מיוחדת רק לו. קפיצה קטנה לעולם של קסם.

פארק טיבולי הוא אחת מאטרקציות ה”חובה” כשמגיעים לקופנהגן. הגנים הוקמו כבר במחצית המאה ה-19 ועליהם מתקני שעשועים בטעם של פעם בתוספת מספר מתקנים חדישים יותר. אינספור מסעדות ובתי קפה פזורים ברחבי הגן, כמו גם מלון יוקרתי ומספר מתחמי הופעות.

המקום המושלם לסיומו של יום.

יום שישי (היום הרביעי לטיול)

מצוידת שוב בכרטיס, עלינו על קו 5C לשכונת Norrebro בדרכנו אל ה- Superkilen Park. פרויקט אדריכלי של משרד דני בשם BIG, רחוב שמשנה את כל מה שחשבנו על נראות של רחוב. הרחוב מחולק לשלושה שטחים עיקריים: 'הרובע האדום' – בעל האופי המודרני והאורבני עם בתי קפה ומתקני ספורט, 'השוק השחור' – עם הכיכר הקלאסית מוקפת הספסלים והמזרקה ו'הפארק הירוק' שמיועד לפיקניקים, טיול עם הכלב וכו'. האיזורים שונים לחלוטין זה מזה ולאורכם פזורים 57 אובייקטים שמשקפים את 57 התרבויות של תושבי האיזור כולל נדנדות מעירק, ספסלים מברזיל, מזרקה ממרוקו, פחי אשפה בריטיים ומבנה כחול תמוה שכביכול אמור לייצג את פלסטין.

מרחק 10 דקות הליכה דרומה נמצא רחוב Jaegesborggade, רחוב קטן וחמוד ומלא חנויות בוטיק מיוחדות והפתעות. הרחוב לא מתעורר מוקדם כמונו לכן חלק מהחנויות עדיין היו סגורות אבל הנה כמה נקודות ראויות לציון ברחוב:

Coffee Colective – בית קפה חברתי עם פינות ישיבה מגניבות והרבה חברה צעירים. אומרים שהקפה שלהם הוא הכי טוב בעיר אבל לי אישית לא יצא לטעום.

Karamelleriet – מקום שמתמחה בהכנת סוכיות קרמל בטעמים ובהרכבים שונים. אני לא חובבת גדולה של הממתק הדביק הזה, אך הייתי חייבת לפרגן כי המקום נראה בהחלט מגרה וכי אמנם סתם נכנסנו לרגע להציץ אבל פונקנו בטעימות שוות! שווה להציץ על תהליך הכנת הסוכריות המיוחד במידה ומתרחש כשעוברים במקום.

Ro Chokolade – פטיסרי מתוק ומושלם, קטן ואיכותי. דנמרק היא כידוע מולדת הקרמבו, או בשמו הדני Flodeboller. אם יש קינוח שאני ממש לא אוהבת זה קרמבו. לקחתי הימור והחלטתי לטעום קרמבו אמיתי בארץ מולדתו. התעוזה היתה גדולה עוד יותר כיוון שבחרתי בקרמבו הכי מורכב (12DKK), במילוי היפופיאה שמסתבר שזה פרי נפוץ בדנמרק. היפופיאה מוכר בארץ בשם אובליפיחה. בכל אופן כבר בנגיסה הראשונה התאהבתי – זה היה הקינוח הטוב ביותר שאכלתי בדנמרק – קרמי, נימוח ומורגש במרכיבים היחודיים והאיכותיים שלו.

Istid – גלידריה אורגנית מסקרנת במיוחד שמכינים אותה בתוך מיקסרים עם חנקן נוזלי מול עיני הלקוחות. לצערי כשהגענו הם עוד לא ממש פתחו את המקום.

Meyers Bageri – מאפייה אורגנית קטנטנה שנראית מעט מיושנת ומצריכה ירידה אל מתחת למפלס הרחוב. ריח הקינמון במקום ממכר והייתי מוכנה לעמוד שם שעות רק כדי להסניף אותו. בחרתי לטעום דייניש קינמון שהיה מופלא ועדין בטעמו.

סוף הרחוב מוביל אל בית הקברות Assistens kirkegard. באופן משונה, פארק ירוק ומיוחד כשבמרכזו שדרת רחבה של עצים גבוהי צמרת, כשמדי פעם מופיע קבר או אנדרטה בצורה אקראית וללא הגיון או סדר מסוים. ה'אטרקציה' של המקום היא קברו של הסופר הידוע האנס כריסטיאן אנדרסן.

ביציאה מהפארק לקחנו אוטובוס לשכות Osterbro הנחשבת לרובע המבוסס ביותר בעיר. ירדנו ברחוב הראשי Osterbrogade וטיילנו קצת. כמובן שלא פספסנו ביקור במקדש העיצוב הדני Norman. שרק גרם לנו להתבאס שחבל שאין חנויות מהסוג הזה בארץ. שימו לב שבקומה התחתונה של החנות יש גלריית אומנות מעניינת.

המקום הכי מיוחד באיזור שוכן לא רחוק מהחנות של נורמן. פטיסרי מיוחד בשם Leckerbaer. מקום קסום וקטן עם קינוחים כובשים במראה ובאסתטיקה שלהם (אהה, וגם בטעם כמובן). אפילו חלל הישיבה הפנימי הקטן וחדר השירותים מתאימים באופיים לקינוחים המוצגים בויטרינה. בחלל הצמוד ניתן להשקיף על מעבדת הקינוחים בה כל הקסם הטוב הזה קורה ואם התמזל מזלכם אז אפילו לראות את המעבדה בפעולה.

הליכה לאורך גדות התעלה וקצת דרומה משם הביאה אותנו אל רחוב Bredgade עמוס האטרקציות. התחלנו במוזיאון הרפואה Medicinsk Musieon שנכנסנו אליו אך ורק כי היה 'על הדרך' והקופנהגן קארד כלל גם אותו בחינם. הבניין קיים עוד משנת 1787 והמוזיאון הוקם במקום בו שכן בעבר בית הספר הדני לרפואה (עד לשנת 1942) ועדיין שייך לפוקולטה לרפואה. מקום הזוי כשהאטרקציות היותר מעניינות הן בית המרקחת, האודיטוריום וחלקים מתצוגה של אברי גוף האדם (לא המעוותים – יש שם איזור של עוברים משומרים בעלי מומים שונים – לא לבעלי לב חלש/ אמהות/ רוב בני האדם).

דקה הליכה משם נמצא מוזיאון העיצוב הדני Design Museum Danmark. מקדש לחובבי העיצוב באשר הם. פרט לתערוכות מתחלפות המוזיאון מציג תערוכות קבועות של פריטי עיצוב עתיקים ומדרנים מכל רחבי העולם, תוך התמקדות בהשפעת העיצוב הדני המינימלסטי והפונקציונלי. לא לפספס את חלל הכיסאות המעוצבים המיוחד. ובכלל, להתכונן לשעות רבה של אושר והנאה. ועוד חנות מוזיאונית עם פריטים בעיצוב הדני הכובש.

מעברו השני של הרחוב נמצאת כנסיית Frederiks kirke, כנסיית השייש בעלת הכיפה הירוקה הענקית שנועדה לחקות את כיפתה של כנסיית סנט פטרוס ברומא והיא אחת הגדולות בעולם.

מספר צעדים נוספים ואנחנו נכנסים לרחבת ארמון Amlienborg, מקום מגוריה הרשמי של משפחת המלוכה הדנית – המלכה ושני בניה. כבר בכניסה אנחנו נכנסים אל מוזיאון הארמון, לאו דווקא בגלל עניין מיוחד, אלא בגלל שגם אטרקציה זו כלולה בקופנהגן קארד. המוזיאון הקטנטן מתברר כהפתעה מעניינת. מתברר שהמלכה אמנית כשרונית במיוחד שתופרת את כל תלבושות האופרה הדנית, איירה את המהדורה הדנית של שר הטבעות ובעבר אף הציגה מספר תערוכות ציורים תחת שם בדוי. חצי מהמוזיאון סוקר את פעילותה היצירתית והחלק השני סוקר את תולדות שושלת המלוכה.

הביקור במוזיאון היה די זריז ואז יצאנו חזרה אל הרחבה בה כל יום בשעה 12:00 מתרחשת החלפת המשמר שבניגוד לארמון המלכה בלונדון, כאן היא נטולת המונים אך לא פחות מרשימה. הארמון בו גרה משפחת המלוכה מאז שנת 1974, מחולק לארבעה מבנים כמעט זהים, הניצבים סביב הכיכר – המלכה גרה במבנה בן 5 הארובות וכשדגל דנמרק מונף אל על זה סימן שהמלכה בבית. במרכז הכיכר ניצב פסלו המרשים של המלך פרדריק החמישי רכוב על סוסו.

מהארמון יוצאים גנים המובילים היישר אל הים. צעידה צפונה לאורך הטיילת מובילה אותנו תחילתו של Churchillparken (לזכרו של וינסטון צ'רצ'יל) ובתוכו מזרקת Gefion, האלה שחורשת את הים בעזרת ארבעה שוורים חסונים וכך על פי האגדה יצרה את האי זילנד עליו יושבת קופנהגן. ממשיכים צפונה בעקבות נחילי תיירים אסייתיים ומגיעים אל האטרקציה מספר אחת של העיר – פסל בת הים הקטנה Den Lille Havfrue. למען האמת, ההתלהבות לא ברורה לגמרי – פסל ברונזה קטנטן במידותיו וניצב בתוך המים. הפסל שהוענק לקופנהגן בשנת 1913 כמחווה לסופר הדני, הפך מוקד למעשי ונדליזם והשחתה וראשה של בת הים אף נגנב פעמיים. כיום הפסל הוא רק העתק והמקור נמצא אצל בני המשפחה של יוצר הפסל.

בשעת אחר הצהריים החלטנו להתפצל. האחת נסעה לעיירה Dragor, מרחק כחצי שעה נסיעה דרומה מקופנהגן. עיירה קטנה ומנומנת על הים הבלטי אשר מספקת תצפית טובה אל עבר גשר Oresundsbron המחבר בין דנמרק לשבדיה. רק מכורי הסדרה הדנית 'הגשר' יבינו כנראה את פשר העניין, אני מודה שלא הבנתי ובחרתי להעביר את אחה”צ במוקומת אחרים.

לא רחוק משם, על הטיילת, ישנה חנות מעניינת למוצרי גורמה שונים בשם Logismose שבהחלט עושה חשק לקנות כמה גבינות ובקבוק יין, לקפוץ לפארק הקרוב ולעשות פיקניק.

לאחר הליכה חביבה לאורך טיילת Langelinie וצפייה ביאכטות השונות, היתה לי כשלושת רבעי שעה להעביר לפני שייט תעלות אותו בחרתי לעשות. האופציה הקרובה ביותר היתה ביקור במוזיאון השיאים של גינס Guinness World Records Museum שנמצא בתחילת המדרחוב. גם הכניסה אליו כלולה במחיר הקופנהגן קארד ואם לא, סביר להניח שלא הייתי מגיעה אליו. המוזיאון מאוד חווייתי ומצוין להעביר את הזמן עם ילדים. אני מצאתי שחלק גדול מהשיאים המצויינים שם די דביליים, אך עם זאת הצלחתי להעביר שם קצת זמן.

בשעה 18:00 התיישבתי לשייט שיצא מ-Nyhavn וגם הוא היה כלול בכרטיס הקופנהגן קארד. השייט אורך כשעה ועובר כמעט בכל אתרי התיירות החשובים בעיר. את כל האתרים ראיתי מהיבשה אבל בכל זאת היה נחמד לערוך בהן מהן סיכום שכלל לא מעט הסברים. בין היתר ראיתי את הבית הצר ביותר בדנמרק (נמצא ברחוב NYHAVN ממש בצמוד לעלייה לסירה), זיהיתי את היאכטה המלכותית המרשימה ואת ביתני האיסוף בהם מחכה המשפחה המלכותית ליאכטה (ה-Royal Pavilions), שטתי תחת הגשר הנמוך ביותר בעיר (אחד כזה שצריך להתכופף כששטים תחתו) ועוד. השייט היה מוצלח אך מזג האויר פחות ובסיומו של השייט יצאתי קפואת אברים עם חוסר תחושה ברגליים. שמתי פעמיי ורצתי ישר לתוך חנות גדולה ומחוממת ורכשתי כוס תה במחיר מופקע (35DKK).

ארוחת ערב אכלנו בקרבת מקום במסעדת המבורגרים איכותית בשם HotBuns. האוירה והאוכל היו אמריקאים לחלוטין כמו גם מרבית התיירים שהיו שם.ההמבורגרים טעימים, הצ'יפס אליפות, הבעיה היחידה עם המקום לדעתי היא הבגדים הפרובוקטיביים שלובשות המלצריות.

משם ישר לבר קוקטיילים מגניב בשם Bronnum. המקום גדול אך מאוד פופולארי, יכול להיות ששווה להזמין מקום מראש אם מגיעים מאוחר. הוא מורכב מכמה חללים אפלוליים ומחצר פנימית, כל אחד בעיצוב שונה. האווירה מדליקה וזה בהחלט המקום להתחיל להיפרד מהעיר. עלות הקוקטיילים במקום היא סביב 130DKK.

יום שבת (היום החמישי לטיול)

יום של מעבר אל המלון בשדה התעופה.

כרטיס הקופנהגן קארד עוד היה בידינו ולכן החלטנו לנצל אותו עוד קצת. נסענו הפעם מזרחה אל פארק Frederiksberg ועשינו סיבוב קצר בין גני הטירה והאגם שסביבם ובשעה שנפתח גן החיות הצמוד Kobenhavn Zoo נכנסנו אליו. הגן גדול ונחשב לאחד היפים באירופה, אך בפועל הוא די מאכזב, את רוב החיות ממש צריך לחפש וחלק מהחיות משום מה לא נמצאות בכלובים. די מהר מיצינו את האטרקציה והמשכנו הלאה.

בנסיעה מהמלון לכיוון גן החיות הבחנו בהרחשות כלשהי באחד הרחובות בדרך ושם גם בחרנו לעצור בדרכנו חזרה למלון – רחוב Vaernedamsvej, שהפך בסוף השבוע למדרחוב חגיגי עם דוכני אוכל, מוזיקה טובה והרבה אלכוהול. מסיבת רחוב גדולה.

Shop Dora – עוד חנות עיצוב דנית חמודה למוצרים לבית.

Summerbird Chocolaterie – חנות אורגנית קטנה לדברי מתיקה.

Grod – רשת “מסעדות” (מונה היום 5 סניפים) של דייסה. מגוון סוגי דייסות בריאות, מתוקות ומלוחות בשילובים מעניינים ובעיצוב הדני שווה הלב.

חזרנו בהליכה רגלית אל המלון, אספנו את מזוודותינו ונסענו אל עבר שדה למלון בו נלון את הלילה האחרון. הרכבת לשדה יעילה ומגיעה בדיוק כל 20 דקות וההליכה מתחנת הרכבת אל המלון לוקחת כ-5 דקות. יש לציין שגם הרכבת וגם המלון נמצאים בשטח שדה התעופה והמעבר בינהם פנימי כך שאין צורך לצאת החוצה לאוויר הפתוח.

המלון הנבחר היה ה- Clarion Hotel Copenhagen Airport שהוא בעצם המלון היחיד הנמצא בתוך שדה התעופה וכיוון שהטיסה המריאה בשעה 6:00 זה התאים לנו בול.

המלון חדש ומקסים, הצוות אדיב ביותר, מתקני המלון רבים ומגוונים, החדרים סופר מפנקים אבל השוס מבחינתנו היה חלון הזכוכית הפנורמי מהרצפה ועד לתקרה שדרכו השקפנו על הים הצמוד – מחזה מהפנט ביותר שרק בשבילו שווה להעביר לילה בשדה (רק לא לשכוח לבקש חדר באגף הנכון...).

התפעלו והתפעמנו אך רצינו להספיק עוד משהו לפני החזרה לארץ וירדנו אל רציף האוטובוסים שמול המלון, הזמנו בנייד כרטיס לאוטובוס החוצה את הגשר המפורסם ומגיע למאלמו, שבדיה (בעלות של כ-8 יורו לאדם). רק שימו לב שהמחיר עובר מקרונות דניות לקרונות שבדיות.

הנסיעה על גשר Oresundsbron המחבר בין דנמרק לשבדיה בהחלט מיוחדת וחווייתית ואת חלקנו היא אפילו ריגשה עד מאוד.

מאלמו, העיר השלישית בגודלה בשבדיה ועם דימוי שלילי על האוכלוסיה שגרה שם הפתיעה אותנו לטובה. כנראה שהיה זה מזג האויר השמשי ותחילתו של סוף השבוע שגרם לכל השבדים לצאת החוצה ממקומות המסתור והרגשנו בכל מקום אוירת חופש ושמחה.

התחלנו את הסיבוב בעיר בשוק האוכל של מאלמו Malmo Saluhall, שוק אוכל קטן וחמוד עם מגוון דוכני אוכל מכל הסוגים ועומס לא קטן של אנשים. היה טעים ופוטוגני.

המשכנו לעבר איזור הטירה ופארק Slottsradgarden הירוקים והפורחים והקזינו שלידם וצפינו אל עבר בניין ה- Turning Torso, מגדל המגורים והמסחר המסתובב, המגדל הגבוה ביותר בצפון אירופה.

לא רחוק משם נמצאת Gamla Staden, העיר העתיקה של מאלמו. ההחלטה להגיע אל מאלמו הייתה ספונטנית, הציפיות מהעיר היו נמוכות מאוד ולא הגענו עם מסלול מובנה מראש, לכן לא ממש תכננו מסלול מסודר ופשוט הסתובבנו בין הרחובות עמוסי החנויות ובתי הקפה.

ראויה לציון כיכר Lila Torg על שלל בתי הקפה והמבנים העתיקים והמשוחזרים שסביבה וכיכר Stortorget Torg הגדולה ובה פסלי הנגנים Optimist Orchestra וחנות העיצוב Bolia הסמוכה אליהם. בין לבין אציין גם את ה- form/ design center מרכז עיצוב שלא יותר מדי תהינו על קנקנו, אבל השירותים בו בהחלט היו מצויינים!

שתינו שייקים באספרסו האוס, בית קפה סטייל סטארבאקס עם סניפים פזורים בכל מטר והוספנו עוד דייניש (הפעם שבדי עם הל) כמיטב המסורת.

לפני הנסיעה חזרה (הפעם ברכבת בעלות של כ-11 יורו לאדם) צעדנו לכיוון הים והמגדלור העתיק למבט קצת שונה ואחרון.

הדרך חזרה ברכבת מתרחשת גם היא על הגשר אך במפלס נמוך יותר מהכביש, בהשקה כמעט מלאה לקו המים. עוד זווית מעניינת לבחון את הגשר.

מהופנטות בשנית מהנוף הימי הנשקף מחלון חדרנו הלכנו לישון ואת הבוקר שאחרי כבר בילינו בתוך המטוס בדרכנו חזרה ארצה.