אחרי נחיתה ברומא, לקחנו את המכונית ויצאנו מיד לדרך נמנעים מערים גדולות. תחנה ראשונה – אורוויטו העיר שנבנתה על פסגתו השטוחה של הר העשוי מטוף געשי. אורבייטו ידועה בקתדרלה שלה המכונה "דואומו" שהיא אחת מן היפות באיטליה. הבנייה החלה בשנת 1290 ונמשכה כשלוש מאות שנים. חזית הבניין נחשבת ליפה במיוחד וצריך לעמוד הרבה זמן מולה כדי להתחיל לקלוט את כל מה שיש בה, החל מפיסול , צבעוניות ושפע פריטים. כשמתחילים לחשוב על הזמן שלקח להכין אותה, מבינים את גודל העבודה והיקפה. היום זה לא היה קורה.
יצאנו מאורוויטו לחפש מקום לינה והגענו לאגריטוריסמו של ז'אן פיירו.
סוג הלינה האהוב עלינו באיטליה נקרא אגריטוריסמו שזוהי חווה חקלאית בדרך כלל מחוץ לערים, שהפכה חלק מהמבנים החקלאיים לחדרים לאורחים או ממש לדירות ארוח קטנות. לפעמים יש ארוחת בוקר ולפעמים צריך לבשל לבד במטבחון המאובזר. וזה זול! בחווה של ז'אן פיירו התארחו מלבדנו רק תריסר אמריקאים נלהבים. ארוחת הערב היתה ליד שולחן אחד ארוך וגדול, קצת כמו בקיבוץ. השף היה גיסו של ז'אן פיירו המארח, שישב איתנו לשולחן. הארוחה עצמה היתה חגיגה נפלאה של טעמים ושיחה חובקת עולם.
המשכנו לעיירה היפה פיטיליאנו שגם היא בנויה על מצוק (גילינו שהתחביב של האיטלקים, לבנות עיירות על מצוקים מה שבמבטיח כושר לשוכנים בהן ולתיירים). עברנו את סובנה, סורנו והגענו לחווה השניה. את ארוחת הערב אכלנו בעיירה בשם סנטה פיורה. שלושה כסאות, מלצרית דוברת אנגלית וממקום שלא היית מצפה לקבל בו יותר מבירה, קבלנו את אחת הארוחות הטעימות שאכלנו. המקום עצמו הוא בעצם בר שהתמלא מאוחר יותר נגנים שנגנו מוסיקה חיה. בקיצור – חגיגה.
הר אמיאטה היה היעד הבא, ההר הגבוה בטוסקנה עליו בחורף יש מסלולים של סקי. טוב, היינו במאי אז ברור שלא היה שלג... אבל עדיין היה יפה.
בחבל קיאנטי מצאנו חווה ממנה יצאנו לטיולי כוכב. בוקר יום ראשון נסענו
לפנזנו בה הזמנו ארוחת צהריים אצל דריו המפורסם שהחל דרכו כקצב וכעת יש לו מסעדה מבוקשת מאד בה צולים את נתחי הבשר מול עיני האורחים, מלווים את התהליך בהצגה שלמה ובדיחות שרק האיטלקים מבינים. כל האורחים יושבים ליד שולחנות ארוכים, שוב כמו בקיבוץ ונוצרות שיחות בין זרים מוחלטים, שזה נחמד ומוסיף נופך לארוחה. מעבר לחוויה, היה מאוד טעים. ביקרנו בעיירות ה"חובה" בטוסקנה כמו וולטרה (בפטיסרי יפה) סן ג'מיניאנו (עיר המגדלים שמשערים שבנו אותם כי כל עשיר רצה להראות ששלו יותר גבוה), סיינה, מונטרג'יוני הקטנטונת ובעוד כמה עיירות.
נודה על האמת: כל העיירות באיטליה יפות. בכולן סמטאות צרות, עציצים וגינון מרשים, יש תמיד כנסיה נחמדה ולפעמים מבצר. הגבעות ירוקות וכל נוף הוא גלויה. אין מקומות לא יפים...
מונטה אוליבטה מג'ורה הוא מנזר ענק שהנזירים בו מכינים יין מאוד יוקרתי. המנזר מרשים ביותר על אולמותיו, הספרייה שלו והגן.
אחרי לילה במונטה קטיני טרמה שזה כפרון בראש הר עם נוף שקיעה מרשים ביותר הגענו אל לוקה בגשם שוטף כשמטרתנו השוק השבועי שלה. השוק התקפל אבל רוחנו לא שחה, הלכנו להתחזק במסעדה עד יעבור גשם, והוא עבר. שמש נפלאה זרחה לנו כשסיירנו בעיר שתחומה בחומה שלמה עליה ניתן לטייל מסביב. המשכנו לצ'ינקווטרה, ארץ חמשת הכפרים. האזור שייך לחבל ליגוריה והוא חלק מהרביירה האיטלקית.
חמשת הכפרים היו פעם מנותקים והגישה אליהם היתה רק דרך הים. אלה חמישה כפרי דייגים שעד היום פעילים הגם שאני חושדת בהם שהם מרוויחים היום הרבה יותר מתיירות מאשר מדייג.
המעבר בין הכפרים הוא עדיין בסירה אבל אפשר גם ברכבת ויש גם שביל הליכה בין כולם, וזו הדרך היפה לעבור ביניהם. הכפרים ציוריים, צבעוניים ודי דומים אחד לשני, ויסלחו לי כל אלה שמתעקשים למצוא ייחוד בכל אחד מהם.
אנחנו לנו בכפר הצפוני מכולם, Monterosso al Mare בחווה של מרי. בערב ירדנו לכפר לאכול במסעדה נהדרת, בלוודר, שנמצאת ממש ליד גשר הרכבת (בבוקר למחרת היה שוק בדיוק מתחת לגשר של פסי הרכבת). בבוקר מרי הכינה לנו ארוחת בוקר מפוארת על המרפסת שלה שצופה על הים. אם זה לא החיים הטובים, אני לא יודעת מה כן.
לינה:
La Locanda Rosati החווה של ז'אן פיירו
Loc. Buonviaggio, 22 / 05018 Orvieto
Querceto di Castellina החווה של לאורה בקיאנטי
Agriturismo Buranco החווה של מרי במונטרוסו
מסעדות:
Officina della Bistecca המסעדה של דריו בפנזנו
Belvedere
Piazza Giuseppe Garibaldi, 38, 19016 Monterosso al Mare