מסלול הליכה כ: 7 ק״מ.
מטרו: הוטל דה ויל (1 צהוב)
.נדמה לי שמתוך 85 מיליוני תיירים שפוקדים את פריז בכל שנה, מגיעים למארה 185מהם
.כלומר, חלקם מגיע שוב ושוב ושוב
?למה
.כי המארה הוא הלב הפועם של העיר היפה הזו
יכולתי גם לעשות שלושה וארבעה סיבובים ויותר אבל שני הסיבובים המלאים שאני עושה מאירים לי את הפנים של המארה:
את הרחובות הראשיים המתויירים, את הפינות הנסתרות והאלגנטיות, את הבוטיקים המעוצבים, את פאתי המארה לשם לא מגיעים תיירים, אבל שם מסתתרות שכיות חמדה כמו מבנים היסטוריים מיוחדים, כיכרות יפות וגנים קטנים ומטריפים
לא נפקד מקומם של ברים, מסעדות, בתי קפה מדליקים, מעדניות ועוד פנינות קולינאריות שהן עונג מושלם ותענוג לשוב אליהן שוב ושוב
סיבוב מספר 1 במארה
אוטל דה וויל
לא רחוק מהנהר, בכיכר גדולה ויפה נמצא בניין העירייה המפואר והמושלם של פריז. זו כיכר מפוארת ויפה שמשמשת פעמים רבות לירידים, פעילויות אמנות ומוזיקה ובניין העירייה שהוא מפואר ענק ויפהפה ממש עוצר נשימה.
והוא עוצר נשימה לא רק בגלל גודלו, פארו והארכיטקטורה שלו, אלא גם בזכות החלונות, הנישות והדמויות המיוחדות והרבות שמעטרות את חזיתו, את גגו ומסביב לו.
פלאס סיינט גראוויס ואגליז אחד מתוק
מאחורי האוטל דה וויל כיכר קטנה ירוקה ויפה שמגיעה כמעט עד לנהר – פלאסט סיינט גראוויס. בצידה אגליז סיינט גראוויס, שהיא כנסייה קטנה וצנועה עם וויטראז׳ים יפים.
בקצה השני של פלאס גראוויס ביסטרו מתוק צרפתי שז ׳וליין ועוד מאחוריו – מוזיאון השואה
בכל בוקר בדרכי לימודי הפאטיסרי עברתי דרך כיכר האוטל דה וויל, לא שכחתי לעצור ולהתפעל מהבניין המהמם הזה וגם היום, קשה שלא. זה באמת אחד המבנים המרשימים בעיר.
אני חוצה את ריבולי, פונה שמאלה ועולה ברחוב רנארד שמוביל אותי לתחנה הבאה ברחוב ראמבאטו.
בראמבאטו מס׳ 14, אני עושה הפסקה קולינארית ראשונה.
Pain de Sucre
אני מאוד אוהבת את מאפה התפוחים שלהם, אבל עוד קודם אני נוגסת במאפה עגל עדין בטעמי טרגון ורק אחר כך מקנחת בשוסון או פום הנפלא והקרמלי.
עכשיו אני כשירה לשוטט בפינות הפלאים שמכמין המארה הישן והטוב
מרכז פומפידו
מדובר בבניין מודרני כמעט תעשייתי שממנו יוצאים בבוטות, צינורות מתכת צבעוניים, גסים וגדולים. בהפגנתיות כמעט, מתריסים אל מול הארכיטקטורה המעודנת הקלאסית של כל המבנים המקיפים אותו.
מדרגות מתכת סטייל מנהטן והרבה ברזל.
צבעים מתכתיים וצבעוניים.
חלונות זכוכית וקונסטרוקציית מתכת גסה.
סוג של נטע זר בסביבה שהיא כולה קלאסיקה.
מזרקת סטרווינסקי
המזרקה היפה הזו זכתה לשיפוץ ארוך בשנה האחרונה.
המים רוקנו ממנה, הפסלים שוייפו, נצבעו וקיבלו חיים חדשים.
המזרקה נבנתה לפני כ-30 שנה והפסלים של דמויות ומצבים שמוצבים בה לקוחים מהיצירה המוסיקאלית, מעוררתהמחלוקת של סטראווניסקי ״פולחן האביב״. זו יצירה שנכתבה במיוחד לבאלט ומתארת פולחן אביב פגאני.
רחובות הקסם הבתוליים
מהמזרקה אני חוזרת בחזרה לרחוב ראמבאטו וליד הפאטיסרי של הבוקר פונה שמאלה בוויאלה דה טמפל, רחוב מקסים עשיר בארכיטקטורה, יפה וידוע בשל הברים והמסעדות המשובחות שבו.
הרחוב הראשון ימינה הוא רחוב בראק קטן ומלא קסם ומסתורין.
הרחוב השני אחריו הוא רחוב דז אודריאט היפה שבו מזרקה גדולה ויפה.
שניהם מקסימים, שקטים, יפים ובלתי מתוירים. יש בהם מבנים היסטוריים וארכיטקטורה משגעת.
חלקה עוצרת נשימה, ממש כך, חלקם של המבנים חוזר אחורה בזמן למאות ה-13, 14, וה-15.
מבני אצולה שהם ארמונות פאר.
להמשך הסיור במארה, כתובות, צילומים, חוויות, מקומות ונקודות קולינאריה יש להקליק על הלינק
