רובע 20 – bellville
מסלול הליכה : 7 ק״מ בערך.
מטרו: Port De Montereui
שכונת בלוויל היא שכונה מרתקת, צבעונית, מעניינת וטעימה.
לא רבים התיירים שמגיעים אליה וחבל.
השכונה הזו נבנתה מאוכלוסיית מעמד הפועלים והצווארון הכחול ובעיקר ממהגרים שהגיעו אליה מכל העולם:
שחורים מארצות הקולוניה הצרפתית, ערבים שהגיעו ממדינות איסלם, אסייתים מוויאטנם וסין וגם צרפתים שהגיעו ממרכז העיר, כיוון שלא יכלו לשאת במחירים הגבוהים של השכירות שם.
כך, ניתן לראות ערב רב של אוכלוסיות, תרבויות, דמויות שונות בשכונה וזה מוסיף, בעיניי, המון אוטנטיות וצבע.
כאלה שכונות אני אוהבת בדיוק.
משכך, גם החנויות, המסעדות ובתי הבילוי מגוונים ומעניינים בעיקר – האוכל.
המון אומנות רחוב סוערת ובועטת – הגרפיטי יש פה – והיא מהממת בצבעוניותה ובתעוזה שלה, כמו רצו האמנים הדחויים, המדוכאים לזעוק זעקתם כלפי הממסד בכלל והאומנותי בפרט, זה שדוחה אותם שוב ושוב.
הצרפתים הבורגנים לא מגיעים לפה. עבורם מדובר בשכונה מלוכלכת ורועשת, שיש בה בעיקר מהגרים, שהם לומר, בלשון עדינה לא כוס התה שלהם.
כמה חבל.
ההפסד כולו שלהם.
אנחנו מתחילים את הבוקר שלנו בשוק ענק וכיאוטי שמוכרים בו הכל: טלפונים גנובים, בגדים, נעליים,, כלי עבודה, ריהוט, פשפשים וגם דוכני מהגרים יש שם.
דוכני אוכל.
Marche aux Puces de Montreuil - שוק גדול וכיאוטי
אני מגיעה לשוק הזה רק בשביל דוכני האוכל של המהגרים פה ואלה הטוניסאים פשוט משגעים.
כי אני עומדת בתור או יותר נכון, נדחפת, ומבקשת גם את הפריקסה המטוגן והחם, שיש בו ביצה קשה, ולימון כבוש, תפוחי אדמה והמון הריסה.
אני זוללת אותו בהנאה ונאנחת משמחה, הייתי אוכלת עוד אחד אבל ממש ליד מטגנים ספינג׳ ענקיים עם המון סוכר ואני לא עומדת בפני ספינג׳ מטוגן.
אחר כך אנחנו יוצאים משם, שמחים וטובי לב וממשיכים לתחנה הבאה שלנו בית הקברות של פר לשז.
מדובר בהליכה מעט תלולה אבל אני מוכנה ורוצה לעשות אותה, בסך הכל יש לי – ויהיו לי עוד המון קלוריות לשרוף היום.
בכל מקרה, ישנם מקומות שאנחנו מעדיפים להשתמש בתחבורה הציבורית, כי באמת, מדובר בשכונה שהיא עליות וירידות אינסופיות.
פר לשז – בית קברות מוזיאון
בית הקברות הזה הוא כמו מוזיאון סביבתי. הקברים מעוצבים וחלקם נראים כמו אחוזות קטנות או ארמונות קטנים.
קבורים פה אנשי רוח, מוסיקה, סופרים, משוררים, ענקי הדור.
בלזאק הסופר הצרפתי האהוב, ג׳ים מוריסון ומלחינים כמו שופן וביזה.
אני מבקשת לי ומוצאת את קברם של אדית פיאף, אותה אני מעריצה בשל הקול הגדול והשאנסונים מרטיטי הלב ואת זה של אוסקר וויילד, שמת צעיר, בודד ומבוהל פה בעיר אחרי שנרדף בארץ מוצאו אנגליה, בשל היותו הומו.
אני משתגעת על ההומור המריר מתוק שלו והשימוש המופלא שהוא עושה במילים.
אחר כך אני מוכנה לצאת מפה
שוק קטן ומקומי
אני אוהבת שווקים, כל שווקים ובעיקר שווקי אוכל ופשפשים.
אז אני גם לא מוותרת על ההזדמנות להיכנס לשוק המקומי ולהסתובב בין הדוכנים.
הכל כל כך יפה וטרי ומשמח את העין והלב.
אנחנו מצטיידים בפירות וגבינות ומניחים בתיק הגב שלנו.
עכשיו אנחנו מוכנים לקחת אוטובוס מתחנת ramus , שקרובה לשוק ולעלות איתה למעלה, בדרך המתפתלת, עד לרחוב בלוויל.
התחנה שלנו היא Jourdain, שם נרד.
- Demoncy Vergne
דמונסי היא פטיסרי מרכזית בשכונה והיא מהממת.
השף שלה זכה בכמה פרסים בשנים האחרונות ולהיכנס לשם זה כמו להיכנס למוזיאון, עם יצירות פאר שעמלו עליו טובי האמנים.
יש שם שוקולד בכל התצורות, כריכונים מדהימים וקטנים, עוגות יפות ועוגיות יפות להפליא ובכלל הפטיסרי נראית כמו שאטו קטן.
אנחנו דוגמים עוגת שוקולד קטנה שהיא כולה יצירת אמנות אחת גדולה.
אוכלים מהמילפיי של השף, שבגינו הוא זכה בפרסים
ומקנחים בטארט משמש עדין וקטן.
איזה מזל שהלכנו קצת היום.
ליד הפטיסרי יש את הכנסייה המקומית שהיא יפה וניאו קלאסית ובדיוק יש שם זוג שמתחתן.
אנחנו עושים הפסקת קפה בבית הקפה שליד הכנסייה ומתענגים על השמש החמימה.
שוק רחוב ואדית פיאף אחת
……….
להמשך קריאת פוסט המורחב הכולל כתובות, מפות המסלול וצילומים נוספים יש ללחוץ על הלינק המצ״ב
